הידעת?
ה-GBS הוא עוד אחד מהחיידקים הרבים שחיים בגוף שלנו ובדרך כלל לא נחשב מזיק או מסוכן במיוחד. הבעיה מתחילה אם הוא מועבר מאם נשאית לתינוק בזמן הלידה, אז הוא עלול לגרום לו למחלה קשה ואף קטלנית. עם זאת, ביצוע של בדיקת GBS במהלך ההריון וקבלת טיפול מניעתי במהלך הלידה יכולים להפחית במידה ניכרת את הסיכון לכך. איך תוכלי לגלות אם את נשאית לחיידק או לא? ובעיקר, איך מגינים על התינוק מפני הידבקות? כל התשובות בפנים.
מהו חיידק ה-GBS ולמה חשוב שכל אישה הרה תדע אם היא נשאית?
GBS (הידוע גם בשמו, סטרפטוקוקוס מקבוצה B) הוא חיידק שכיח שנמצא במערכת העיכול, בנרתיק ובפי הטבעת של כ-20% מהנשים הבוגרות. במצב רגיל שאינו הריון, החיידק אינו נחשב אלים או מסוכן, אך אם הוא עובר בתעלת הלידה של אם הנושאת את החיידק, הוא יכול לגרום ליילוד מצבים רפואיים חמורים ומסכני חיים כמו אלח דם, דלקת קרום המוח או דלקת ריאות.
למעשה, זיהומים אלה הם אחד הגורמים העיקריים לתחלואה אצל תינוקות בשבוע הראשון לחייהם. ברוב המקרים ההדבקה מתרחשת בזמן לידה פעילה או בזמן ירידת מים בהעברה אנכית מהאם הנשאית. הסיכון לזיהומים אלה גבוה יותר אצל פגים ואצל תינוקות שנולדו לאימהות הנושאות את החיידק, אך לא קיבלו אנטיביוטיקה בשלב הצירים.
מהו הסיכון של אם נשאית להדביק את התינוק?
אף שיש אחוז לא מבוטל של נשים נשאיות ל־GBS (כ־20% מהיולדות, כאמור), חשוב לציין שהסיכוי שהן יעבירו את החיידק לתינוק הוא בסביבות 1% בלבד. אם אותן נשים יקבלו טיפול אנטיביוטי מניעתי מתאים שעליו נרחיב בהמשך, הסיכון להדבקת העובר במהלך המעבר בתעלת הלידה יורד לכ־0.1% עד 0.2 בלבד.
יש כמה גורמים שמגדילים משמעותית את הסיכון להידבקות התינוק, וביניהם:
- אם שילדה בעבר יילוד שחלה ב-GBS
- לידה מוקדמת (לפני שבוע 37+0 להריון)
- צירים לפני שבוע 37 הגורמים לשינויים ברורים בצוואר הרחם
- זיהום בדרכי השתן שנגרם מ-GBS במהלך ההריון
- חום של האם במהלך הלידה
- ירידת מים במשך יותר מ-18 שעות
מתי עושים את הבדיקה?
מומלץ לכל אישה הרה לבצע בדיקת GBS בין השבועות 35-38 להריון, באמצעות נטילת דגימה לתרבית מפי הטבעת ומהנרתיק. אם תוצאות הבדיקה חיוביות, המשמעות היא שהאישה נשאית, ולכן היא תקבל אנטיביוטיקה במהלך הלידה כדי למנוע הדבקה של היילוד. אם במהלך ההריון נמצאה תרבית שתן חיובית ל־GBS או שיילוד קודם סבל מאלח דם מוקדם על רקע GBS - אין צורך בבדיקה זו, שכן ההתייחסות לנשים אלה תהיה כאל נשאיות והן יטופלו בכל מקרה באנטיביוטיקה מניעתית בלידה.
הליך הבדיקה
הבדיקה עצמה פשוטה ומתבצעת באופן עצמאי באמצעות ערכה המתקבלת מרופא/ת הנשים, יחד עם הפניה מתאימה. הערכה כוללת 2 מטושים: מטוש אחד יש להחדיר לתוך הנרתיק, ומטוש שני לפי הטבעת. את שני המטושים יש להביא למרפאה עוד באותו היום, שכן עליהם להגיע למעבדה תוך 24 שעות. אין צורך בהכנה מיוחדת לקראת הבדיקה ואין מניעה לשוב לשגרה לאחר ביצוע בדיקה זו.
מה קורה אם נמצאת נשאית?
אם נמצאת נשאית לחיידק ה־GBS בנרתיק או ברקטום, אין צורך בטיפול במהלך ההריון. הטיפול המניעתי יינתן רק במהלך לידה פעילה והוא יכלול טיפול אנטיביוטי מניעתי בהזרקה לתוך הווריד, בדרך כלל של פניצילין. כדי להבטיח יעילות מרבית של הטיפול, אם הדבר אפשרי, הצוות הרפואי בחדר הלידה ינסה להספיק לתת ליולדת לפחות שתי מנות אנטיביוטיקה לפני הלידה - בהפרש של 4 שעות בין מנה למנה. זה אומר שאם נמצאת נשאית, חשוב להגיע לבית החולים בזמן כדי לקבל את הטיפול המונע וליידע מיידית את הצוות.
מה אם לא הספקתי לקבל את הטיפול בזמן?
לא להילחץ, גם אם הלידה התפתחה במהירות ולא הספקת לקבל את הטיפול המניעתי בזמן, אין סיבה להילחץ יותר מדי. גם ללא טיפול זה, הסיכון להדבקת העובר נמוך וכפי שכבר ציינו, עומד על 1% בלבד. בכל מקרה, היילוד יקבל טיפול אנטיביוטי במהלך 48 שעות לאחר הלידה.
ואם את תוהה למה לא מנסים להעלים את החיידק בשלב מוקדם יותר של ההריון ומחכים רק לשלב הלידה כדי לתת את הטיפול, הסיבה לכך קשורה בכך שמדובר בחיידק שיכול להופיע ולהיעלם כמה פעמים במהלך ההריון וגם אם נצליח לחסל אותו בשלב מוקדם, הוא עלול להופיע שוב בהמשך. אגב, אם החיידק יזוהה בתרבית שתן, הטיפול יינתן גם במהלך ההריון.
