חודש המודעות לסרטן השד: אבחון מוקדם יכול להציל חיים

חשוב לדעת שאבחון מוקדם של סרטן השד יכול להגדיל משמעותית את הסיכויים לריפוי. לרגל חודש המודעות הבינלאומי לסרטן השד, ריכזנו מידע מקיף בנושא.

קצת על סרטן השד

סרטן השד הוא הגידול השכיח ביותר בקרב נשים בעולם המערבי ובישראל. המונח "סרטן השד" מתייחס לקבוצה של גידולים ממאירים שמקורם בתאי הציפוי של הצינורות ו/או האשכולות המובילים אל השד ומייצרים בו חלב. מרבית המקרים (87%) מתגלים כשהגידול חדר לרקמת השד, ואז הם קרויים "גידול פולשני". שאר המקרים מתגלים בשלב מוקדם מאוד, כשהתאים הסרטניים עדיין נמצאים רק בתוך צינורות החלב. במצב זה אין להם פוטנציאל להתפשט לקשרי הלימפה או לשלוח גרורות, והם קרויים Ductal carcinoma In situ (DCIS).

הגידולים הפולשניים אינם מקשה אחת, אלא אוסף "משפחות" של גידולים שנבדלות ביניהן במאפייני הגידול כמו: קצב חלוקת תאים, ביטוי קולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון בגרעיני התא, ביטוי האונקו-פרוטאין Her2 במעטפת התא ועוד. המאפיינים השונים והייחודיים של הגידול תורמים להערכת הסיכון להישנות המחלה ולקביעת אסטרטגיית הטיפול המיטבית.

גילוי מוקדם

הגילוי המוקדם מאפשר לזהות גידולים בשלב מוקדם יחסית, מגביר את הסיכוי להירפא וכמובן מצריך לרוב גישה טיפולית קלה יותר.

בעבר האבחון נעשה בעיקר כאשר נמוש גוש בשד או כשהיו שינויים אחרים שהצריכו בירור, ואז הנשים הופנו לבדיקת ממוגרפיה או לאולטרה סאונד וביופסיה לפי הנדרש. כיום חלק משמעותי מהמקרים מתגלים בזכות בדיקות סקר בדימות ("צילומים") של השד עוד לפני שנמוש גוש.

אלה הבדיקות המקובלות:

בדיקת סקר בממוגרפיה

בדיקת הסקר המקובלת לנשים בסיכון ממוצע היא בדיקת הממוגרפיה, שהיא בדיקה פשוטה של צילום כל שד בשני מנחים, ומלווה לעיתים (בעיקר כשיש "מבנה סמיך" של השד או כשקיים גוש שרוצים לראות אם יש לו מאפיינים שפירים או חשודים) בבדיקת אולטרה-סאונד של השדיים. במרבית המכונים יש אפשרות גם לבדיקת טומוגרפיה, שהיא בדיקת ממוגרפיה במספר רב של חתכים (נעשה אוטומטית בזמן הבדיקה) שקשורה במעט יותר קרינה ויש לה רגישות גבוהה יותר לשינויים בעיקר בשד עם "מבנה סמיך". ניתן להתייעץ עם הרופא/ה במכון הדימות בנוגע לבדיקה שתתאים לכן.

באיזה גיל להיבדק ובאיזו תדירות?

בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים אצל נשים בנות 74-50 הוכחה כמפחיתה תמותה מהמחלה, ובהתוויה זו הבדיקה בסל הבריאות בישראל. בנוסף, קיימת זכאות לבדיקה לנשים בסיכון ממוצע בנות 45-49 שנים המעוניינות להיבדק, לאחר התייעצות וקבלת החלטה משותפת עם הרופא/ה המטפל/ת לגבי התועלת לעומת הסיכונים המאפיינים את הבדיקה בגילים אלו. הבדיקה מומלצת ונמצאת בסל הבריאות גם לנשים בשנות ה-40 לחייהן, כשהן משויכות לקבוצות סיכון העולות על הממוצע. אצל נשים שייגשו לבדיקה בגילים 49-40 שנים, הבדיקה תתבצע אחת לשנה. עבור נשים מגיל 74 ומעלה במצב רפואי טוב, מומלץ לשקול את המשך בדיקת הסקר.

איך ניגשים לבדיקה?

כל הפרטים כאן >>

MRI שדיים

בדיקה זו רגישה מאוד, נמשכת כחצי שעה ודורשת הזרקת חומר המכונה גדוליניום לווריד. היא מומלצת החל מגיל 25 או כעשור לפני שחלתה קרובת משפחה מדרגה ראשונה, בקרב נשים בעלות סיכוי גבוה במיוחד לחלות, כמו נשאיות למוטציות בגנים BRCA1/2 או היסטוריה משפחתית עשירה והערכה של גנטיקאי/ת (על סמך מודלים מקובלים) לסיכון של לפחות 20% לחלות במהלך החיים.

בדיקת שד עצמית

חשוב שכל אישה תהיה מודעת למבנה השד שלה. למרות שמחקרים על בדיקה גופנית לא הוכיחו באופן גורף שיפור בהישרדות מגידולי השד (בשונה מממוגרפיה שהוכחה כמפחיתה תמותה מהמחלה), ישנם מקרים רבים שבהם ערנות ומודעות האישה לשינויים בשד הביאו לגילוי מוקדם של המחלה. בכל מקרה שבו אישה חשה בשינוי במבנה השד, כמו גוש, שינוי בצבע העור ובמרקם השד, כאבים חריגים, הפרשה דמית מהפטמה או פריחה מתמשכת באזור הפטמה והעטרה, יש לפנות לבדיקת רופא כירורג מומחה.

כיצד עוד ניתן להפחית את הסיכון לחלות בסרטן השד?

מלבד מעקב שגרתי, מומלץ לשמור על אורח חיים בריא בהקפדה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה, הימנעות מעישון, תזונה נכונה עם הגבלה של שומנים מן החי וצריכת ירקות ופירות יומית, וכן הגבלה של צריכת אלכוהול. נוסף על המלצות אלה, מחקרים הראו כי בקרב נשים שהניקו לאחר לידה, נראתה הפחתה מסוימת בסיכון לחלות.

חשוב לדעת שעבור חלק מהנשים בעלות סיכון גבוה מהממוצע (למשל בקרב נשים עם שינויים טרום-סרטניים בביופסיית שד) מומלץ לשקול טיפול תרופתי בתכשירים החוסמים באופן סלקטיבי קולטנים להורמוני השד (כמו טמוקסיפן או רלוקסיפן) או תכשירים אחרים (כמו חוסמי האנזים ארומטזה) לכמה שנים, במטרה להפחית את הסיכון להתפתחות המחלה. בכל שאלה כדאי להתייעץ הרופא/ה המטפל/ת.

הערכת קבוצת הסיכון אצל נשים בריאות

כיום, באוכלוסייה המערבית, צפוי שאישה אחת מכל 9-8 נשים תחלה במהלך החיים (סיכון 13%-11%). הסיכון עולה עם הגיל ושכיח יותר אחרי גיל 50. הסיכון נדיר אצל נשים בשנות ה-30 לחייהן ללא גורמי סיכון (אצלן מדובר על סיכון של 1 ל-200 במעקב 10 שנים, כלומר פחות מ-1%, בהשוואה ל-1 ל-24 נשים כשהגיל 70 ומעלה במעקב 10 שנים – כ-4%).

אצל רוב הנשים שחלו אי אפשר לשים אצבע על גורם סיכון זה או אחר שגרם למחלה. עם זאת, קיימות כמה קבוצות המוגדרות בסיכון גבוה מהממוצע ולגביהן יש המלצות, למשל:

נשים שעברו ביופסיית שד שהראתה "שינויים פרוליפרטיביים" (שגשוג יתר) כמו LCIS או ADH. נשים אלו נחשבות בסיכון פי 4-2 מהממוצע לחלות בשנים הראשונות לממצאי הביופסיה, ומקובל לשקול לתת להן טיפול מונע בכדורים אנטי-הורמונליים לכמה שנים.

יש נשים המוגדרות בסיכון גבוה מאוד, למשל נשים עם פגם מולד ("נשאיות") באחד מהעותקים של הגנים BRCA1/2. הסיכון שלהן (בעיקר אם יש היסטוריה משפחתית של גידולי השד והשחלה) יכול להגיע ל-80%-60% במהלך החיים. מומלץ שנשים אלה יהיו במעקב מסודר מגיל צעיר, ונוסף על בדיקת ממוגרפיה עומדת לזכותן בדיקת MRI שנתית מגיל 25. ישנם גם גנים נוספים המעלים את הסיכון, לרוב ברמה בינונית, ומצבים רפואיים כמו קרינה לחזה ולשדיים בגיל ההתבגרות בשל לימפומה שעירבה בלוטות לימפה בחזה.

לנשים המשויכות לאוכלוסייה האשכנזית יש סיכון של 2.5% להימצאות אחד מ-3 מוטציות (שגיאות גנטיות) שכיחות בגנים של BRCA1/2, ונשים אלו יכולות לגשת לבצע בדיקת דם פשוטה למוטציות אלו ללא עלות וללא צורך בהפניית רופא/ה במעבדות מכבי.

האם גם גברים עלולים לחלות בסרטן השד?

כן, כאחוז אחד מסך מקרי סרטן השד המאובחנים הוא בקרב גברים, ולמעלה ממחצית הגברים שחלו, הם בעלי היסטוריה משפחתית של גידולי שד אצל קרובי משפחה ו/או קרובות משפחה. לגברים שחלו בסרטן השד מומלץ לפנות לרופא/ה המטפל/ת ולקבל הפניה לייעוץ גנטי.

בברכת בריאות שלמה וטובה!