סוכרת היא מחלה שמתבטאת ברמת סוכר גבוהה בדם ובהפרעה לחילוף החומרים בגוף. כאשר רמת הסוכר בדם גבוהה מהנדרש הגוף ניזוק ותפקודו התקין נפגע. מצב מתמשך של עודף גלוקוז (סוכר) בדם מכונה היפרגליקמיה.

בסוכרת מסוג 2 הגוף אינו מסוגל לנצל ביעילות את האינסולין הקיים, ואף אינו מייצר כמות מספקת של ההורמון. יותר מ-90% מחולי הסוכרת סובלים מסוכרת סוג 2, אך על אף שכיחותה, חלק מהלוקים במחלה כלל אינם מודעים למצבם. זאת מאחר שהמחלה מתפתחת בהדרגה, וסימניה פחות ברורים מאלו של סוכרת סוג 1.

בשנים האחרונות חלה בעולם עלייה משמעותית במספר חולי הסוכרת בכלל, ובפרט של חולי סוכרת סוג 2.

בין הגורמים לעלייה ניתן למנות מצד אחד את הזדקנות האוכלוסייה, עלייה במספר האנשים עם גורמי סיכון למחלה, כולל בעלי עודף משקל ואלה שאינם עוסקים בפעילות גופנית וומן הצד האחר - שיפור תוחלת החיים של חולי סוכרת.

חולי סוכרת מהווים כיום כ-8% מכלל האוכלוסייה, וכ-20-25% מהאוכלוסייה הבוגרת. כ-300 מיליון אנשים בעולם חולים בסוכרת, ולכן המחלה מוגדרת כמגיפה עולמית.

מחלת הסוכרת מגבירה את הסיכון לפתח מחלות נוספות, ולהחמרה במחלות קיימות, כגון יתר לחץ דם, עלייה ברמת השומן בדם, מחלות לב וכלי דם ומחלת כליות.

מחלת הסוכרת כרוכה בנטל נפשי, פיזי וכלכלי, וגורמת לקשיים ולסבל רב לחולים ולבני משפחותיהם. הקפדה על אורח חיים בריא שכולל תזונה מאוזנת ופעילות גופנית מפחיתה את הסיכון ללקות במחלה, ומשפרת את מצבם של החולים בה. חולי סוכרת שמטופלים כיאות יכולים לנהל שגרת חיים תקינה מבלי לוותר על עיסוקיהם והנאותיהם.

טרום סוכרת (סוכרת גבולית)

סוכרת גבולית ידועה גם בשם "וכרת סמויה", או "מצב קדם סוכרתי". במצב זה, רמת הגלוקוז בדם גבוהה מהרגיל, אולם אינה מגיעה לרמה של סוכרת. חולים בסוכרת גבולית נמצאים בסיכון גבוה לפתח סוכרת סוג 2 וכן מחלות לב וכלי דם.

סוכרת גבולית היא מצב שלרוב אינו מצריך טיפול תרופתי. הקפדה על אורח חיים בריא שכולל תזונה מאוזנת ופעילות גופנית ימנע את הופעת הסוכרת הגבולית, וימנע את התקדמותה למחלת סוכרת. חולים בסוכרת גבולית שסובלים ממשקל יתר חשוב שיקפידו במיוחד על פעילות גופנית ותזונה מתאימה, על מנת להקטין את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2.

סוכרת סוג 2 עלולה לפגוע באנשים רבים במשך שנים, מבלי שאלו יהיו מודעים כלל למצבם. זאת מאחר שהסימנים המוקדמים מעורפלים לעתים ונראים כחסרי חשיבות.

אם אתם חושדים שאתם סובלים מסימנים אופייניים לסוכרת, חשוב לפנות לייעוץ רפואי בהקדם, מאחר שאבחון מוקדם מקטין את הסיכון לסיבוכים.

הסימפטומים העיקריים של מחלת הסוכרת משותפים הן לסוכרת סוג 1 והן לסוג 2. הם כוללים:

• תחושת צמא קשה.
• צורך מוגבר במתן שתן.
• עייפות.
• ירידה במשקל ודלדול שרירים.

סימנים אפשריים נוספים:

• תחושת גרד באזור הנרתיק או הפין, וכן גירוי קבוע באזורים אלו.
• טשטוש ראייה (עקב יובש קיצוני של עדשת העין).
• התכווצויות שרירים.
• עצירות.
• זיהומי עור.

אצל חלק מהחולים, בעקבות התפתחות הסוכרת, תהליך הריפוי של פצעים וחתכים בעור עלול להתעכב ולארוך יותר זמן.

לא כל החולים בסוכרת יסבלו מאותם סימפטומים, וסימפטומים מסוימים יופיעו בדרגות חומרה שונות. חולים בסוכרת מסוג 2 עלולים לפתח את הסימפטומים האופייניים תוך שבועות עד חודשים. במקרים רבים מתפתחים הסימפטומים לאיטם, תוך כך שהחולה כלל אינו ער למצב. אף חולים שאינם סובלים מסימפטומים, או שסובלים מסימפטומים קלים, יזדקקו לטיפול מתאים, על מנת למנוע סיבוכים בעתיד, דוגמת נזק כלייתי.

סימפטומים המחייבים פנייה לקבלת סיוע רפואי מיידי

על חולי סוכרת אשר סובלים מהסימפטומים הבאים, לפנות בדחיפות לקבלת עזרה רפואית:

• אובדן תאבון.
• בחילה.
• הקאה.
• תחושת חולי.
• חום גבוה.
• כאב בטן.
• ריח פה שמזכיר ריח של לק לציפורניים.

סימפטומים של היפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)

חולי סוכרת שמקבלים טיפול תרופתי עלולים לסבול מרמת סוכר נמוכה מידי. מצב זה, שמכונה היפוגליקמיה (בקיצור, 'היפו'), נגרם שעה שרמת האינסולין אינה מאוזנת, ועודף סוכר מועבר מזרם הדם לתאי הגוף.

במרבית המקרים נגרמת היפוגליקמיה עקב הזרקת עודף אינסולין, אולם היא גם תיתכן אם חולה סוכרת דילג על ארוחה, ביצע עודף פעילות גופנית או שתה אלכוהול על קיבה ריקה.

סימפטומים אופייניים להיפוגליקמיה כוללים:

• רעד וחוסר מנוחה.
• הזעה.
• עקצוץ בשפתיים.
• חולשה.
• רעב.
• בחילה.
• תחושת חולי.

חולה שמודע למצבו יוכל לאבחן את סימני ההיפוגליקמיה, ולטפל בה על ידי שתייה או אכילה של מוצרי מזון ושתייה שמכילים סוכר, כגון שתיית משקה קל (שאינו דיאטטי!), או אכילה של קוביית סוכר, או דבש, או צימוקים. בהמשך חשוב לאכול פחמימות כמו ביסקוויט או כריך, שלהם משך פעולה ארוך יותר.

היפוגליקמיה שאינה מטופלת עלולה לגרום לתחושת בלבול, דיבור לא ברור ואף לאיבוד הכרה. זהו מצב חירום שעלול להתדרדר למוות.

סימפטומים של היפוגליקמיה חמורה

במידה שההיפוגליקמיה מחריפה ורמת הגלוקוז בדם יורדת מתחת ל- 70 מ"ג לד"ל (מיליגרם לדציליטר, mg/dL), יופיעו הסימפטומים הבאים:

• חיוורון.
• חולשה.
• בלבול.
• קשיי ריכוז.
• רעד.
• פרכוסים ועוויתות.
• שינויים במצב הרוח.
• תחושת דגדוג סביב הפה.
• דיבור לא ברור.
• איבוד הכרה.

מצב זה הוא מצב חירום. קיימת סכנה של ממש שהחולה יאבד את ההכרה, והמצב אף עלול להידרדר למוות. הטיפול בהיפוגליקמיה חמורה הוא באמצעות הזרקה של גלוקגון. זהו הורמון שמעלה את רמת הסוכר בדם.

סימפטומים של היפרגליקמיה (רמת סוכר גבוהה בדם)

סוכרת מסוג 2 נגרמת עקב ייצור בלתי מספיק של אינסולין או אי אפשרות לנצל באופן יעיל את האינסולין הקיים. גורמים אלו עלולים להביא למצב המכונה היפרגליקמיה (בקיצור, 'היפר'), בו רמת הגלוקוז בדם עולה באופן חריג, מעל לערכים התקינים.

הסימפטומים של היפרגליקמיה דומים לסימפטומים העיקריים של סוכרת, אולם הם עלולים להיות פתאומיים וחמורים יותר. סימפטומים אופייניים כוללים:

• תחושת צמא קשה.
• יובש בפה.
• טשטוש ראיה.
• ישנוניות.
• השתנה מרובה.

היפרגליקמיה עלולה להתרחש עקב סיבות כמו:

• אכילה מופרזת.
• מחלה.
• טיפול לא מספק.
• אי נטילה של הטיפול.

היפרגליקמיה שאינה מטופלת עלולה לגרום לחמצת סוכרתית, אבדן הכרה ואפילו למוות.

סימפטומים של חמצת סוכרתית

חמצת סוכרתית נגרמת במצבי דחק, אשר גורמים לשחרור מוגבר של קורטיזול, גלוקגון ואדרנלין, שמעלים את ייצור הגלוקוז בכבד ומאיצים את פירוק רקמות השומן בגוף. הפירוק המהיר והניכר של חומצות השומן גורם ליצירת גופי קטו, שהם חומצות חזקות. גופי הקטו גורמים להתפתחות החמצת (עליה ברמת החומציות).

על מנת להיפטר מעודפי הסוכר, חלה הפרשת שתן מוגברת, שעלולה לגרום להתייבשות ולשינויים קיצוניים במאזן המלחים בגוף. רמות האשלגן בדם עולות, וקיימת סכנה לשיתוק הפעילות של שריר הלב. למעשה, חלה החמרה נוספת במצב הדחק. בתגובה, חל שחרור נוסף של הורמוני הדחק (אדרנלין, קורטיזול, וגלוקגון), שמצידם תורמים להחמרה נוספת ברמת הסוכר בדם.

הסימפטומים של חמצת סוכרתית כוללים:

• צמא.
• הטלת שתן מוגברת.
• בחילה.
• הקאה.
• תשישות.
• רעב.

חמצת סוכרתית היא מצב מסכן חיים שמחייב טיפול דחוף באמצעות מתן נוזלים, אינסולין, ומלחים, במטרה לאזן את רמות המלחים בגוף ולשבור את מעגל הדחק.

קיום פעילות תקינה של תאי הגוף מחייב אספקת אנרגיה זמינה. אנרגיה זו מגיעה בעיקר ממזונות שמכילים פחמימות או סוכרים, אשר מפורקים במערכת העיכול. אחד מתוצרי הפירוק הוא הסוכר גלוקוז, שמהווה מקור אנרגיה עיקרי וזמין עבור תאי הגוף.

ממערכת העיכול, נספג הגלוקוז לזרם הדם, ומובל על ידו לתאי הגוף. מעבר הגלוקוז מזרם הדם לתאים מתאפשר על ידי ההורמון אינסולין (Insulin). אינסולין מיוצר על ידי תאי לנגרהנס בלבלב (Pancreas), ומופרש ממנו בתגובה לעליה ברמת הגלוקוז בדם.

באמצעות זרם הדם, נישא האינסולין בגוף ונקשר לקולטנים (Receptors) שנמצאים על פני קרום התא. רק לאחר קישור תקין של אינסולין לקולטן יתאפשר מעבר של גלוקוז מזרם הדם לפנים התא, מקום שם ינוצל כמקור להפקת אנרגיה.

סוכרת מסוג 2 נגרמת עקב כשל בקולטנים לאינסולין, ובהמשך, עקב ייצור בלתי מספק של ההורמון בתאי הלבלב. כשל בקולטנים פירושו שלמרות קישור האינסולין אליהם, לא מתרחשת כניסה מספקת של גלוקוז לתוך התאים. הכשל הזה מכונה 'תנגודת לאינסולין' והוא בעל שיעורים משתנים.

במצבים קדם סוכרתיים, מצליח הגוף להתגבר על הכשל של הקולטנים באמצעות הפרשה מוגברת של אינסולין. דרישת הגוף להפריש עוד ועוד אינסולין עלולה להוביל בסופו של דבר למצב שבו הלבלב אינו מסוגל עוד לייצר ולהפריש אינסולין כנדרש. כשהלבלב אינו מצליח לספק את הצורך המוגבר באינסולין, חלה התפרצות של סוכרת מסוג 2. זו מאופיינת ברמה גבוהה של אינסולין במקביל לרמה גבוהה של גלוקוז בדם.

רמת הגלוקוז בדם עולה, מאחר שהוא אינו חודר לתאים. במקביל משתבש מערך האנרגיה הזמינה בגוף.

גורמי סיכון לפתח סוכרת מסוג 2

הגורמים המדויקים לסוכרת סוג 2 אינם ידועים. יחד עם זאת, ידועים מצבים רבים שמגבירים את הסיכון ללקות במחלה. ככל שקיימים אצל אדם יותר גורמי סיכון, כך עולה הסיכון לפתח את המחלה.

משקל יתר והשמנה

ברוב המקרים קשורה סוכרת סוג 2 לעודף שומן בגוף ומשקל יתר. אם אתם סובלים ממשקל יתר או מהשמנה, תאי הגוף שלכם הופכים פחות רגישים לאינסולין. כ- 80% מהחולים בסוכרת מסוג 2 הם בעלי משקל יתר או שמנים, בעלי היקף מותניים גדול, אשר אינם מבצעים כל פעילות גופנית.

אדם שמוריד 5% ממשקלו ומבצע פעילות גופנית באופן סדיר, מקטין את הסיכון לחלות בסוכרת ביותר מ- 50%.

הקף המותניים כאמד לסיכון

אחת הדרכים להעריך את הסיכון לסוכרת היא מדידת היקף המותניים. היקף המותניים הוא מדד להשמנה באזור הבטן, שהיא צורת ההשמנה המזוהה ביותר עם סיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 ומחלות נוספות. הצטברות שומן באזור הבטן גורמת לשחרור חומרים שמשפיעים לרעה על הלב וכלי הדם, וכן על מערכות חילוף החומרים בגוף:

• גבר בעל היקף מותניים של 94 סנטימטרים ומעלה נמצא בסיכון גבוה לפתח סוכרת סוג 2.
• גבר שמוצאו מדרום אסיה נמצא בסיכון מוגבר כשהיקף המותניים שלו הוא 89 סנטימטרים ומעלה.
• אצל נשים, היקף המותניים המסוכן הוא 80 סנטימטרים ומעלה.

מוצא אתני

אנשים שמוצאם מהמזרח התיכון, מדרום אסיה או אפריקאי-קריבי, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת מסוג 2. הסיבה לכך אינה ידועה. מדובר בסיכון גבוה פי 5 בהשוואה לאנשים ממוצא לבן.

גיל

הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 עולה עם הגיל. יתכן שהסיבה לכך קשורה לעליה במשקל שנוטה להתרחש עם העלייה בגיל (אנשים מבוגרים נוטים לבצע פחות פעילות גופנית).

הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2 עולה לאחר גיל 25 בקרב אפריקאים ואסיאתים, ואצל אנשים ממוצא לבן לאחר גיל 40. קיימים דיווחים על מקרים נדירים של ילדים בני 7 שאובחנו כחולים בסוכרת מסוג 2.

גורמים תורשתיים (גנטיים)

קיים גם גורם סיכון גנטי לסוכרת מסוג 2. הסיכון לפתח את המחלה עולה בקרב אנשים בעלי קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה או אח) שחולה במחלה. לכ- 39% מחולי הסוכרת מסוג 2 יש לפחות הורה אחד שלוקה במחלה. הסבירות שילד להורה חולה יפתח את המחלה היא כ- 15%. כאשר שני ההורים חולים בסוכרת מסוג 2, הסבירות שילדם יהיה חולה אף הוא עומדת על כ- 70%.

מצבים קדם סוכרתיים

אדם נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת מסוג 2 בשני מצבים:

• יש לו בעיה ברמת הגלוקוז בעת צום (Impaired fasting glycaemia- IFG).
• קיימת אצלו בעיה של עמידות לגלוקוז (Impaired glucose tolerance- IGT).

מצבים אלו ידועים בשם מצבים קדם-סוכרתיים. משמעותם שרמת הגלוקוז בדם גבוהה מהרגיל אולם לא כה גבוהה כפי שהיא במצב של סוכרת. ללא צעדי מנע מתאימים, עלולים שני המצבים הללו להתפתח לסוכרת מסוג 2.

אדם יכול לסבול מסוכרת סוג 2 במשך שנים רבות מבלי לדעת זאת. במהלך תקופה זו עלולים להתפתח סיבוכים כמו מחלת לב. במידה שהמחלה מאובחנת בשלב מוקדם ומטופלת בהתאם, ניתן לקיים שגרת חיים תקינה ופעילה, ולהקטין את הסיכון לסיבוכים.

חשוב לאבחן סוכרת מוקדם ככל האפשר, כדי להתחיל בטיפול. אם אתם חוששים שאתם בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2, או שאתם סובלים מסימפטומים אופייניים לסוכרת, חשוב שתפנו לרופא בהקדם לצורך ברור וקבלת טיפול מתאים. כחלק מתהליך הברור, תשלחו לבצע מספר בדיקות.

בדיקת סוכר (Glucose) בשתן

בדיקה זו נועדה לברר אם יש סוכר בשתן. אצל אדם בריא השתן אינו מכיל סוכר, אולם כשרמת הסוכר בדם גבוהה, עובר הסוכר דרך הכליה ומגיע לשתן.

בדיקת רמת הסוכר בדם

בבדיקה זו נמדדת רמת הסוכר בדם, בשעות הבוקר, לאחר צום של 8 שעות (מותר לשתות מים), על ידי נטילת דם ורידי.

רמת הסוכר בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר. הווה אומר, כמה מיליגרם של גלוקוז יש בדציליטר (10 מיליליטר) דם. יחידות אלו מסומנות בקיצור מ"ג לד"ל (mg/dL).

רמת הסוכר בדם לאחר 8 שעות צום מסווגת באופן הבא:

• עד 100 מ"ג לד"ל אצל אדם בריא.
• בטווח של 100-125 מ"ג לד"ל במקרים של סוכרת גבולית.
• גבוהה מ- 126 מ"ג לד"ל אצל חולה סוכרת.

בדיקת העמסת סוכר (Oral glucose tolerance test - GTT)

מבחן זה נועד לבדוק את סבילות המטופל להעמסת סוכר בשתייה. באופן תקין עולה רמת הסוכר בדם מיד לאחר שתייה או אכילת מוצרים המכילים סוכר וחוזרת לנורמה לאחר מספר שעות. חולי סוכרת אינם מסוגלים להתמודד באופן תקין עם העמסת סוכר היות שפעילות האינסולין בגופם חסרה או לקויה.

מבחן זה נעשה כאשר קיים חשד למחלת הסוכרת וכאשר תוצאת בדיקת סוכר בצום תקינה או גבולית.

ערכי הסוכר בדם שעתיים לאחר העמסת סוכר מסווגים באופן הבא:

• עד 140 מ"ג לד"ל אצל אדם בריא.
• בטווח שבין 140-199 מ"ג לד"ל במקרים של סוכרת גבולית.
• מעל 200 מ"ג לד"ל אצל חולה סוכרת.

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HBA1c)

רמת ההמוגלובין המסוכרר משקפת את ממוצע ערכי הסוכר בדם בשלושת החודשים שקדמו לביצוע הבדיקה. ערך תקין הוא פחות מ-5.7%, ערכים בטווח 5.7-6.4% משקפים טרום-סוכרת, וערכים של 6.5% ומעלה משקפים אבחנת סוכרת.

בדיקה של רמת ההמוגלובין המסוכרר באופן תדיר מסייעת גם בהגדרת מידת האיזון של הסוכרת ויעילות הטיפול במחלה. שמירה קפדנית על איזון ערכי הסוכר מסייעת בהפחתת סיבוכי הסוכרת ארוכי הטווח.

בדיקות נוספות

כאשר התקבלה אבחנה שמדובר בסוכרת, במרבית המקרים גיל החולה, הסימפטומים מצבו הגופני וההיסטוריה הרפואית שלו מכוונים באופן די ברור לאבחנה בין סוכרת מסוג 1 לבין סוכרת מסוג 2. יחד עם זאת לעיתים יהיה צורך בבדיקות נוספות על מנת לקבוע באיזה סוג סוכרת מדובר.

אבחנה של סוכרת סוג 1 מתקבלת אם בדם נמצאים נוגדנים שתוקפים את התאים המייצרים אינסולין, או כשקיימות חומצות בשתן.

לא קיימות בדיקות ספציפיות לצורך אבחנה של סוכרת סוג 2. אבחנה זו מתקבלת על דרך השלילה, היינו, נובעת מכך שתוצאות הבדיקות לסוכרת סוג 1 הן שליליות.

איזון רמת הגלוקוז בדם

המטרה העיקרית של הטיפול היא לאזן את רמת הסוכר בדם, על מנת למנוע סיבוכים. רמת הסוכר הרצויה בדם תיקבע באופן פרטני לגבי כל מטופל ומטופל. בקביעת רמה זו יתחשב הרופא במרכיבים כמו גיל, סיבוכי הסוכרת, מחלות נלוות, רקע משפחתי ואורח חיים. באופן כללי, רמת הסוכר הרצויה קרובה לזו של אדם שאינו סוכרתי.

טיפולי רפואה משלימה מבית מכבי טבעי

לזימון תור 6395*

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1c)

בדיקה תקופתית זו מספקת מדד לכמות הגלוקוז בדם במשך 6-12 השבועות האחרונים. היא נותנת מענה לשאלות כמו האם הושגה רמת גלוקוז בטווח הרצוי, והאם תוכנית הטיפול אכן מתאימה לחולה.

המוגלובין הוא חלבון שמצוי בתאי הדם האדומים. כאשר הגלוקוז שבדם נקשר להמוגלובין נוצרת מולקולת המוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר, כך תעלה גם רמת ההמוגלובין המסוכרר. לפיכך רמה גבוהה של המוגלובין מסוכרר מצביעה על רמה גבוהה של גלוקוז בדם ועל טיפול שאינו מתאים.

בהתאם למטופל ולטיפול, יקבע הרופא את רמת ההמוגלובין המסוכרר אליה צריך המטופל להגיע. בכול מקרה הרמה צריכה להיות נמוכה מ- 5.7%

זוהי אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע באופן סדיר. אצל חולים מאוזנים, מומלץ לבצע את הבדיקה אחת לשנה, אולם אצל חולים שאינם מאוזנים רצוי לבצע אותה אחת ל- 3 חודשים, עד שמושג איזון.

ניטור יומי של רמת הגלוקוז בדם

בנוסף לבדיקה התקופתית של רמת ההמוגלובין המסוכרר, יש למדוד את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי, על מנת לוודא שרמת הגלוקוז בדם נמצאת בטווח התקין והרצוי, ונשמרת יציבה. מדידה יומיומית של רמת הסוכר בדם מספקת מידע מיידי בזמן אמת.

גם כאשר מקפידים על טיפול תרופתי מתאים ותזונה נאותה, יש לזכור שקיימים גורמים שונים ומרובים העלולים להשפיע על רמת הגלוקוז בדם. ביניהם פעילות גופנית, מחלה, מתח נפשי או גופני, שתיית אלכוהול, נטילת תרופות ושינויים הורמונליים במהלך המחזור החודשי (אצל נשים). כול אלו מחייבים ניטור שוטף של רמת הסוכר בדם.

מרבית חולי הסוכרת מנטרים מידי יום את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי בבית, בעזרת ערכה ביתית. בהתאם לתרופות אותן נוטלים, עלול להיווצר צורך למדוד את רמת הסוכר בדם 4 פעמים ביום ואף יותר. חולים שמזריקים אינסולין צריכים לבצע בדיקה לפני כל הזרקה. תדירות הבדיקות העצמיות תלויה ברמת איזון הסוכרת, במידת התלות של הסוכרת באינסולין ובאופי הטיפול הפרטני שמקבל החולה.

כיצד מודדים את רמת הגלוקוז בדם?

רמת הגלוקוז בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר (מ"ג לד"ל, mg/dL).

רמת הגלוקוז בדם משתנה מאדם לאדם, וכן לאורך היממה. רמה תקינה של גלוקוז בדם נמצאת בטווח של 70-110 mg/dL לפני הארוחה, ופחות מ- 180 mg/dL שעתיים לאחר הארוחה.

אופן השימוש במכשיר ביתי למדידת רמת הסוכר בדם

מאחר שמומלץ לבדוק את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה יחסית, כדאי שהמטופל ילמד לנטר את רמת הגלוקוז באמצעות מכשיר מדידה ביתי. התוצאה המתקבלת נכונה לרגע המדידה.

הערכה צריכה לכלול:

• סטריפים (רצועות) לבדיקה.
• מכשיר מדידה.
• מכשיר לדקירת האצבע.
• דוקרנים.
• יומן לרישום תוצאות הבדיקות.
• קופסה שמיועדת להשלכת הדוקרנים.

הוראות השימוש:

1. וודאו שיש ברשותכם את כל הציוד הדרוש וכי הוא מאוחסן במקום יבש ונקי.
2. שטפו היטב את הידיים במים חמים. ידיים מלוכלכות עלולות לזהם את דגימת הדם הנלקחת, ולגרום לקבלת תוצאות שגויות.
3. בחרו את האצבע שאותה תדקרו, ושפשפו אותה כדי לשפר את זרימת הדם למקום.
4. דקירה של החלק הבשרני (השמן) של האצבע עלולה להיות כואבת. לכן עדיף לדקור את צד האצבע שרחוק מהאגודל. כיום קיימים דוקרנים עם מחטים מונחות ומדויקות, שמסבות אך כאב מזערי. המחט צריכה לדקור את העור עמוק מספיק על מנת שטיפת הדם הנדרשת תצא, אך לא עמוק מדי, כדי לא להגביר את תחושת הכאב. היכרות עם עובי העור ועומק הדקירה הרצוי תושג במהרה, ובהתאמה יכוון הדוקרן. לרוב, הכאב שמופיע עם הדקירה הראשונה נעלם והדבר הופך הרגל. ככל שהדקירה תיעשה בתנועה מהירה יותר, כך יפחת הכאב. על מנת להקל על הכאב ניתן למרוח משחות אלחוש שמכילות חומר להרדמה מקומית ולטשטוש הכאב. ניתן גם לקחת דם מאזורים אחרים בגוף.
5. לחצו על האצבע בעדינות כדי לקבל טיפה של דם.
6. שימו את טיפת הדם על רצועת הבדיקה (סטריפ).
7. המכשיר ימדוד את ריכוז הגלוקוז בטיפת הדם באופן אוטומטי.
8. רשמו את תוצאות הבדיקה ביומן, לצד נתונים על מועד הבדיקה המדויק (יום ושעה).

התוצאות של חישובי מד הסוכר מתקבלות מיידית על גבי צג המכשיר והן מדויקות. מרבית המכשירים החדשניים מצוידים בזיכרון בעל נפח רב, שמסוגל לשמור תוצאות של בדיקות מרובות לאורך זמן. מגוון מכשירים כלול בסל הבריאות ומאושר עבור מבוטחי מכבי. סוג המכשיר יותאם אישית למטופל בעזרת הצוות הרפואי.

חיישני סוכר (סנסורים)

חיישני הסוכר הם סנסורים לניטור עצמי רציף. מדובר במכשיר מעקב מתקדם שפועל כמוניטור ומאפשר מדידה רציפה של רמת הסוכר בדם לאורך היממה, ללא צורך בבדיקות דם עצמיות שמצריכות דקירה.

החיישן מחובר באמצעות מחט גמישה לבטן או לזרוע, ודוגם את הנוזל הבין-תאי שמכיל אף הוא סוכר. המכשיר מתרגם את רמת הסוכר בנוזל הבין תאי לערכי רמת הסוכר בדם. חיישני הסוכר יתריעו על מגמה של עלייה או ירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, ובהתאם למגמה שנמדדת, יוכל המטופל להוסיף אינסולין (אם נמדדה מגמת עלייה), או לאכול (אם נמדדה ירידה).

חיישן סוכר הוא מכשיר יעיל מאוד במניעת היפוגליקמיה, בעיקר עבור חולים שאינם חשים אתרעות גופניות מקדימות המעידות על שינוי ברמת הסוכר. יחד עם זאת לא כל חולי הסוכרת זקוקים לניטור עצמי רציף. כל עוד הסוכרת מאוזנת, ניתן להסתפק בבדיקות דם עצמיות שתדירותן תיקבע על ידי הרופא.

כיום קיימים מכשירים חדישים המשלבים את משאבת האינסולין עם חיישני הסוכר. בהתאם לתוצאות שנמדדות על ידי החיישן, מזרימה המשאבה אינסולין על מנת להשיג איזון של רמת הסוכר.

יעדי האיזון

רמת סוכר בצום (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

רמת סוכר בצום (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

ערכים לא רצויים

מעל 140

ערכים גבוליים

עד 140

ערכים רצויים

100 ~

רמת סוכר אחרי ארוחה (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

רמת סוכר אחרי ארוחה (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

ערכים לא רצויים

מעל 180

ערכים גבוליים

עד 180

ערכים רצויים

144 - 80

המוגלובין מסוכרר (באחוזים)

המוגלובין מסוכרר (באחוזים)

ערכים לא רצויים

מעל 7.5%

ערכים גבוליים

6.4-5.7%

ערכים רצויים

פחות מ-6.5%
*ערך היעד אצל כל חולה נקבע ע"י הרופא המטפל בהתאם לגיל המטפל, מחלות רקע טיפול תרופתי ועוד.

אם אובחנתם כחולי סוכרת, הרופא המטפל יסביר לכם את אפשרויות הטיפול, ובמקרים מסוימים גם תופנו למכון ייעודי לטיפול בסוכרת. הצוות המקצועי במכוני הסוכרת כולל רופאים, אחיות, תזונאיות ומומחים נוספים בתחום הסוכרת.

חשוב לקבל טיפול כולל למחלה, מאחר שסוכרת שאינה מאוזנת כראוי עלולה לגרום לבעיות ולסיבוכים רפואיים ארוכי טווח. הצוות הרפואי יסביר למטופל את מצבו בפירוט, יתאים לו את הטיפול המתאים ביותר וינטר בקפדנות את מצבו. זאת במטרה לזהות מוקדם ככל האפשר כל בעיה רפואית שתצוץ. ניתן לפנות לגורם המטפל בכל שאלה או בקשה לסיוע.

הטיפול בסוכרת כולל:

• תוכנית טיפול שעוזרת לחולה לנהל אורח חיים בריא ושגרת חיים תקינה.
• זיהוי מוקדם וטיפול בסיבוכים דוגמת פגיעה בעיניים או כיבים ברגליים.
• טיפול יעיל במקרה של צורך באשפוז.
• מידע ותמיכה שמאפשרים לחולה לשלוט באופן מיטבי על רמת הסוכר בדם ועל לחץ הדם, על מנת לצמצם את הסיכון לסיבוכים.
• הגברת המודעות לגורמי הסיכון לסוכרת סוג 2.
• יעוץ ותמיכה לאנשים שנמצאים בסיכון ללקות בסוכרת סוג 2, על מנת לצמצם את הסיכון.
• גישה למידע, הדרכה ותמיכה לחולים בסוכרת סוג 1 וסוג 2.

אילו סוגי טיפול קיימים?

סוכרת היא מחלה כרונית, ולכן צריך ללמוד לחיות עמה. ניתן לשלוט במחלה באמצעות שינויים בתזונה, ירידה במשקל (במקרה של משקל עודף) וביצוע פעילות גופנית סדירה. מרבית החולים בסוכרת מסוג 2 מטופלים באמצעים תרופתיים שכוללים טבליות או זריקות.

שינוי אורח החיים

שינוי באורח החיים, כמו תזונה נכונה ופעילות גופנית סדירה, יכול לעזור לשלוט בסוכרת סוג 2. פעילות גופנית חשובה במיוחד, מאחר שהיא מסייעת לשלוט ברמת הגלוקוז בדם. הפסקת עישון מקטינה את הסיכון לסיבוכים במערכת הלב וכלי הדם.

איזון רמת הגלוקוז בדם

המטרה העיקרית של הטיפול היא לאזן את רמת הסוכר בדם, על מנת למנוע סיבוכים. רמת הסוכר הרצויה בדם תיקבע באופן פרטני לגבי כל מטופל ומטופל. בקביעת רמה זו יתחשב הרופא במרכיבים כמו גיל, סיבוכי הסוכרת, מחלות נלוות, רקע משפחתי ואורח חיים. באופן כללי, רמת הסוכר הרצויה קרובה לזו של אדם שאינו סוכרתי.

טיפולי רפואה משלימה מבית מכבי טבעי

לזימון תור 6395*

בדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1c)

בדיקה תקופתית זו מספקת מדד לכמות הגלוקוז בדם במשך 6-12 השבועות האחרונים. היא נותנת מענה לשאלות כמו האם הושגה רמת גלוקוז בטווח הרצוי, והאם תוכנית הטיפול אכן מתאימה לחולה.

המוגלובין הוא חלבון שמצוי בתאי הדם האדומים. כאשר הגלוקוז שבדם נקשר להמוגלובין נוצרת מולקולת המוגלובין מסוכרר. ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר, כך תעלה גם רמת ההמוגלובין המסוכרר. לפיכך רמה גבוהה של המוגלובין מסוכרר מצביעה על רמה גבוהה של גלוקוז בדם ועל טיפול שאינו מתאים.

בהתאם למטופל ולטיפול, יקבע הרופא את רמת ההמוגלובין המסוכרר אליה צריך המטופל להגיע. בכול מקרה הרמה צריכה להיות נמוכה מ- 7.5%.

זוהי אחת הבדיקות החשובות ביותר שיש לבצע באופן סדיר. אצל חולים מאוזנים, מומלץ לבצע את הבדיקה אחת לשנה, אולם אצל חולים שאינם מאוזנים רצוי לבצע אותה אחת ל- 3 חודשים, עד שמושג איזון.

ניטור יומי של רמת הגלוקוז בדם

בנוסף לבדיקה התקופתית של רמת ההמוגלובין המסוכרר, יש למדוד את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי, על מנת לוודא שרמת הגלוקוז בדם נמצאת בטווח התקין והרצוי, ונשמרת יציבה. מדידה יומיומית של רמת הסוכר בדם מספקת מידע מיידי בזמן אמת.

גם כאשר מקפידים על טיפול תרופתי מתאים ותזונה נאותה, יש לזכור שקיימים גורמים שונים ומרובים העלולים להשפיע על רמת הגלוקוז בדם. ביניהם פעילות גופנית, מחלה, מתח נפשי או גופני, שתיית אלכוהול, נטילת תרופות ושינויים הורמונליים במהלך המחזור החודשי (אצל נשים). כול אלו מחייבים ניטור שוטף של רמת הסוכר בדם.

מרבית חולי הסוכרת מנטרים מידי יום את רמת הגלוקוז בדם באופן עצמאי בבית, בעזרת ערכה ביתית. בהתאם לתרופות אותן נוטלים, עלול להיווצר צורך למדוד את רמת הסוכר בדם 4 פעמים ביום ואף יותר. חולים שמזריקים אינסולין צריכים לבצע בדיקה לפני כל הזרקה. תדירות הבדיקות העצמיות תלויה ברמת איזון הסוכרת, במידת התלות של הסוכרת באינסולין ובאופי הטיפול הפרטני שמקבל החולה.

כיצד מודדים את רמת הגלוקוז בדם?

רמת הגלוקוז בדם נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר (מ"ג לד"ל, mg/dL).

רמת הגלוקוז בדם משתנה מאדם לאדם, וכן לאורך היממה. רמה תקינה של גלוקוז בדם נמצאת בטווח של 70-110 mg/dL לפני הארוחה, ופחות מ- 180 mg/dL שעתיים לאחר הארוחה.

אופן השימוש במכשיר ביתי למדידת רמת הסוכר בדם

מאחר שמומלץ לבדוק את רמת הגלוקוז בדם בתדירות גבוהה יחסית, כדאי שהמטופל ילמד לנטר את רמת הגלוקוז באמצעות מכשיר מדידה ביתי. התוצאה המתקבלת נכונה לרגע המדידה.

הערכה צריכה לכלול:

• סטריפים (רצועות) לבדיקה.
• מכשיר מדידה.
• מכשיר לדקירת האצבע.
• דוקרנים.
• יומן לרישום תוצאות הבדיקות.
• קופסה שמיועדת להשלכת הדוקרנים.

הוראות השימוש:

1. וודאו שיש ברשותכם את כל הציוד הדרוש וכי הוא מאוחסן במקום יבש ונקי.
2. שטפו היטב את הידיים במים חמים. ידיים מלוכלכות עלולות לזהם את דגימת הדם הנלקחת, ולגרום לקבלת תוצאות שגויות.
3. בחרו את האצבע שאותה תדקרו, ושפשפו אותה כדי לשפר את זרימת הדם למקום.
4. דקירה של החלק הבשרני (השמן) של האצבע עלולה להיות כואבת. לכן עדיף לדקור את צד האצבע שרחוק מהאגודל. כיום קיימים דוקרנים עם מחטים מונחות ומדויקות, שמסבות אך כאב מזערי. המחט צריכה לדקור את העור עמוק מספיק על מנת שטיפת הדם הנדרשת תצא, אך לא עמוק מדי, כדי לא להגביר את תחושת הכאב. היכרות עם עובי העור ועומק הדקירה הרצוי תושג במהרה, ובהתאמה יכוון הדוקרן. לרוב, הכאב שמופיע עם הדקירה הראשונה נעלם והדבר הופך הרגל. ככל שהדקירה תיעשה בתנועה מהירה יותר, כך יפחת הכאב. על מנת להקל על הכאב ניתן למרוח משחות אלחוש שמכילות חומר להרדמה מקומית ולטשטוש הכאב. ניתן גם לקחת דם מאזורים אחרים בגוף.
5. לחצו על האצבע בעדינות כדי לקבל טיפה של דם.
6. שימו את טיפת הדם על רצועת הבדיקה (סטריפ).
7. המכשיר ימדוד את ריכוז הגלוקוז בטיפת הדם באופן אוטומטי.
8. רשמו את תוצאות הבדיקה ביומן, לצד נתונים על מועד הבדיקה המדויק (יום ושעה).

התוצאות של חישובי מד הסוכר מתקבלות מיידית על גבי צג המכשיר והן מדויקות. מרבית המכשירים החדשניים מצוידים בזיכרון בעל נפח רב, שמסוגל לשמור תוצאות של בדיקות מרובות לאורך זמן. מגוון מכשירים כלול בסל הבריאות ומאושר עבור מבוטחי מכבי. סוג המכשיר יותאם אישית למטופל בעזרת הצוות הרפואי.

חיישני סוכר (סנסורים)

חיישני הסוכר הם סנסורים לניטור עצמי רציף. מדובר במכשיר מעקב מתקדם שפועל כמוניטור ומאפשר מדידה רציפה של רמת הסוכר בדם לאורך היממה, ללא צורך בבדיקות דם עצמיות שמצריכות דקירה.

החיישן מחובר באמצעות מחט גמישה לבטן או לזרוע, ודוגם את הנוזל הבין-תאי שמכיל אף הוא סוכר. המכשיר מתרגם את רמת הסוכר בנוזל הבין תאי לערכי רמת הסוכר בדם. חיישני הסוכר יתריעו על מגמה של עלייה או ירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, ובהתאם למגמה שנמדדת, יוכל המטופל להוסיף אינסולין (אם נמדדה מגמת עלייה), או לאכול (אם נמדדה ירידה).

חיישן סוכר הוא מכשיר יעיל מאוד במניעת היפוגליקמיה, בעיקר עבור חולים שאינם חשים אתרעות גופניות מקדימות המעידות על שינוי ברמת הסוכר. יחד עם זאת לא כל חולי הסוכרת זקוקים לניטור עצמי רציף. כל עוד הסוכרת מאוזנת, ניתן להסתפק בבדיקות דם עצמיות שתדירותן תיקבע על ידי הרופא.

כיום קיימים מכשירים חדישים המשלבים את משאבת האינסולין עם חיישני הסוכר. בהתאם לתוצאות שנמדדות על ידי החיישן, מזרימה המשאבה אינסולין על מנת להשיג איזון של רמת הסוכר.

יעדי האיזון

רמת סוכר בצום (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

רמת סוכר בצום (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

ערכים לא רצויים

מעל 140

ערכים גבוליים

עד 140

ערכים רצויים

100 ~

רמת סוכר אחרי ארוחה (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

רמת סוכר אחרי ארוחה (ביחידות של מ"ג/ד"ל)

ערכים לא רצויים

מעל 180

ערכים גבוליים

עד 180

ערכים רצויים

144 - 80

המוגלובין מסוכרר (באחוזים)

המוגלובין מסוכרר (באחוזים)

ערכים לא רצויים

מעל 7.5%

ערכים גבוליים

7.5% - 7%

ערכים רצויים

6.5-7%

טיפול בתרופות במתן דרך הפה

מספר קבוצות של תרופות משמשות לטיפול בסוכרת מסוג 2, כשהמטרה היא הורדת רמת הסוכר בדם. התרופות השונות פועלות במנגנונים שונים. מאחר שסוכרת סוג 2 היא מחלה המתקדמת ומחמירה עם הזמן, במקרים רבים נוצר צורך להעלות את מינון התרופות, להוסיף תרופות, לשלב בין טיפולים שונים ולהוסיף טיפול בזריקות אינסולין.

אין להקיש ממטופל למטופל באשר להשפעת התרופות. לכל אדם פרופיל רפואי שונה ולכל אחד מתאימה תרופה אחרת במינון מסוים. יש להדגיש שכל ההסברים שיופיעו להלן אודות התרופות הם בגדר מידע כללי בלבד, אינם מהווים המלצה ואינם מחליפים יעוץ והפניית רופא.

קיימות מספר קבוצות של תרופות במתן דרך הפה אשר מורידות את רמת הסוכר בדם, ומשמשות לטיפול בסוכרת סוג 2. נכון לשנת 2020 התרופה מטפורמין היא בד"כ התרופה הראשונה שמומלצת לטיפול בחולי סוכרת סוג 2, ובמקרה והמטופל לא עומד ביעדי האיזון או שהערכי הסוכר ההתחלתיים שלו גבוהים מאוד, מומלץ להוסיף טיפול של תרופות מאחת מהקבוצות הבאות: DPP4, GLP-1, SGLT-2, או התחלת טיפול באינסולין.

מטפורמין (Metformin)

שמות מסחריים: גלוקומין (Glucomin), גלוקופג' (Glucophge), מטפורמין טבע (Metformin-Teva)

מטפורמין היא בדרך כלל התרופה הראשונה שמומלצת לחולי סוכרת סוג 2, כאשר שינויים באורח החיים לא הורידו את רמת הסוכר בדם באופן מספק. התרופה פועלת על ידי הקטנת כמות הסוכר שהכבד משחרר לזרם הדם, וכן על ידי הגברת הרגישות של תאי הגוף לאינסולין (תביא לשיפור במעבר הגלוקוז מהדם לתאים).

במקרים רבים, כאשר המטופל סובל מעודף משקל, ימליץ הרופא על טיפול במטפורמין. שלא כמו תרופות רבות לטיפול בסוכרת, אין מטפורמין גורמת לעליה במשקל, ולעיתים אף גורמת להורדת משקל הגוף.

מטפורמין עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו בחילה, הקאה, שלשול וכאב בטן. ניתן להקל עליהן בעזרת נטילת התרופה עם הארוחה והעלאת המינון באופן הדרגתי. בשימוש ממושך עלולה מטפורמין לגרום לירידה ברמה של ויטמין B-12.

התרופה מטפורמין אינה ניתנת לחולים שסובלים מאי ספיקת כליות.

מעכבי די-פפטידיל-פפטידאז 4 (DPP-4)

• סיטאגליפטין (Sitagliptin), שם מסחרי: ג'נוביה (Januvia).
• לינאגליפטין (Linagliptin), שם מסחרי: טרג’נטה (Trajenta)
• סקסאגליפטין (Saxagliptin), שם מסחרי: אונגליזה (Onglyza)
• וילדגליפטין (Vildagliptin), שם מסחרי: גלווס (Galvus).

תרופות אלו מגבירות את פעילותם של חומרים בשם אינקרטינים. חומרים אלו עוזרים לגוף לייצר יותר אינסולין (בהתאם לצורך) ולהוריד את כמות הגלוקוז שמיוצרת בכבד. התרופה פועלת באמצעות חסימה של פעילות האנזים די-פפטידיל-פפטידאז-4 שאחראי על פירוק האינקרטינים בגוף, ולכן מאריכה את משך פעולתם.

ניתן לשלב טיפול במעכבי DPP-4 עם תרופות אחרות לטיפול בסוכרת סוג 2.

התרופה בעלת פרופיל תופעות לוואי קטן. היא אינה גורמת לעליה במשקל או להיפוגליקמיה. תופעות לוואי יכולות לכלול עלייה בשכיחות זיהומים בדרכי הנשימה העליונות או בדרכי השתן, כאבי ראש ושלשולים.

יש לציין כי קיימות מספר תרופות המשלבות בכדור אחד מטפורמין ומעכבי DPP-4:

• מטפורמין + לינגליפטין: טרג’נטה דואו (Trajenta Duo)
• מטפורמין + סיטגליפטין: ג’נואט/ג’נואט בשחרור מושהה (Januet, Januet XR)
• מטפורמין + וילדגליפטין: יוקריאס (Eucreas)
• מטפורמין + סקסגליפטין: קומביגלייז (Kombiglyze XR)

מעכבי SGLT-2

אמפגליפלוזין (Empagliflozin), שם מסחרי: ג’רדיאנס (Jardiance)

דפגליפלוזין (Dapagliflozin), שם מסחרי: פורקסיגה (Forxiga)

תרופות מקבוצת מעכבי ה-SGLT2 גורמת לעליית הפרשת הגלוקוז בשתן על ידי חסימת קולטן בכליות בשם SGLT2 ‏ (Sodium GLucose co-Transporter 2).

תרופות אלו תורמות לירידה במשקל ולהפחתה בלחץ הדם. תרופות אלו נמצאו כבעלות השפעה על הפחתת תמותה, אשפוזים ותחלואה לבבית בקרב חולי סוכרת, מחלת לב איסכמית ואי ספיקת לב. כמו כן, נמצא כי תרופות אלו מונעת הידרדרות בתפקודי הכליות.

תופעות לוואי עיקריות כוללות עלייה בשכיחות זיהומים פטרייתיים בנרתיק, זיהומים בדרכי השתן וזיהומים בדרכי הנשימה העליונות. לעיתים נדירות הן עלולות לגרום לסיבוך של חמצת קטוטית (DKA), שעלול להיות מסכן חיים.

יש לציין כי קיימות מספר תרופות המשלבות בכדור אחד מטפורמין ומעכבי SGLT-2:

• מטפורמין + דפגליפלוזין: קסיגדואו (Xigduo XR)
• מטפורמין + אמפגליפלוזין: ג’רדיאנס דואו (Jardiance Duo)

כמו כן ישנן תרופות המשלבות בכדור אחד מעכבי DPP-4 ומעכבי SGLT-2:

• אמפגליפלוזין + לינגליפטין: גליקסמבי (Glyxambi)

סולפונילאוריאות (Sulphonylureas)

תרופות אלו מעלות את כמות האינסולין שמיוצרת על ידי הלבלב, מגבירות את הרגישות של תאי הגוף לאינסולין ומעכבות שחרור של גלוקגון. פעילותן מותנית בהימצאות תאי בטא פעילים בלבלב.

תרופות אלו אינן מומלצות כטיפול ראשוני בסוכרת עקב פרופיל תופעות הלוואי שלהן.

תופעות לוואי של הטיפול בסולפונילאוריאות כוללות עליה במשקל, בחילה, שלשול, כאב ראש, סחרחורת וחולשה. סולפונילאוריאות גורמות גם לרמה גבוהה של אינסולין בדם, דבר המגביר את הסיכון למחלת לב, ועלול לגרום להיפוגליקמיה. לפיכך חשוב ליטול סולפונילאוריאות סמוך למועדי הארוחה.

קיימות מספר תרופות השייכות למשפחת הסולפונילאוריאות:

• גליבנקלאמיד (Glibenclamide), שם מסחרי: גלובן (Gluben)
• גליפיזיד (Glipizide), שם מסחרי: גלוקו-רייט (Gluco-rite)
• גלימפיריד (Glimepiride), שם מסחרי: אמריל (Amaryl)

רפגליניד (Repaglinide)

שם מסחרי: נובונורם (Novonorm). תרופה זו מגבירה את הפרשת האינסולין מהלבלב. פעילותה מותנית בהימצאות תאי בטא פעילים בלבלב. התרופה יעילה כאשר ניטלת מיד בתחילת הארוחה, והיא בעלת משך פעולה קצר.

רפגליניד עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו עליה במשקל והיפוגליקמיה.

התרופה אינה כלולה בסל הבריאות, אך מבוטחי מכבי יכולים לרכוש אותה ב- 50% הנחה.

אקרבוז (Acarbose)

שם מסחרי: פרנדאז (Prandase). תרופה שניתנת בדרך כלל בנוסף לתרופות אחרות, או לאנשים שמנועים מלהשתמש בתרופות אחרות. התרופה פועלת על ידי האטת קצב הספיגה ממערכת העיכול של מזון המכיל פחמימות. בכך היא מקטינה את העלייה החדה ברמת גלוקוז בדם לאחר ארוחה. לפיכך יש ליטול את התרופה יחד עם ארוחות שמכילות פחמימות.

• תופעות הלוואי הנפוצות של אקרבוז כוללות גזים, תחושת נפיחות ושלשול.
• פיוגליטזון (Pioglitazone)
• שם מסחרי: אקטוס (Actos)
• השפעת התרופה מתבצעת במספר מישורים:

1. מגבירה את הרגישות של תאי הגוף לאינסולין ולכן מגבירה את קליטת הגלוקוז בתאים.
2. מדכאת את ייצור הסוכר בכבד.
3. מסייעת בספיגת הסוכר ברקמות השומן והשריר וממריצה ייצור של תאי שומן חדשים שרגישים יותר לאינסולין.
4. מורידה את רמת הסוכר בדם בעת צום ולאחר ארוחה.
5. מורידה את רמות ההמוגלובין המסוכרר.
6. עשויה לסייע בשיפור התפקוד של תאי בטא (בלבלב).
7. בעלת אפקט ממתן על לחץ הדם.
8. פיוגליטזון ניתנת בדרך כלל כתוספת לטיפול במטפורמין. היא אינה מומלצת לחולים עם מחלת לב איסכמית או מחלת כלי דם פריפריים.
9. השימוש יכול לגרום לאגירת נוזלים, נפיחות, היווצרות בצקות ברגליים ועליה במשקל. כל אלו עלולים להחמיר מצב של אי ספיקת לב. תיתכן גם בצקת באזור הרשתית בעין.התרופה עלולה לגרום לנזק לכבד ולכן חולים שנוטלים אותה צריכים לעבור בדיקות דם תקופתיות לניטור תפקודי הכבד.
10. במקרים נדירים עלולה רוזיגליטזון לגרום להיפוגליקמיה.

טיפול בזריקות

אנלוגים ל-GLP-1

• לירגלוטייד (Liraglutide), שם מסחרי: ויקטוזה (Victoza)
• אקסנטייד (Exenatide), שם מסחרי: ביידוריאיון (Bydureon)
• ליקסיסנטייד (lixisenatide), שם מסחרי: ליקסומיה (Lyxumia)
• דולגלוטייד (Dulaglutide), שם מסחרי: טרוליסטי (Trulicity)
• סמגלוטייד (Semaglutide), שם מסחרי: אוזמפיק (Ozempic)

תרופות אלו מפעילות קולטן לחלבון מסוג glucagon like peptide 1 (GLP-1) ובכך מחקות את השפעתו של החלבון. חלבון זה משתייך לקבוצת האינקריטינים, שהם חלבונים המופרשים באופן טבעי מרירית המעי. התרופה פועלת במספר מישורים:

• עוזרת לגוף לייצר עוד אינסולין.
• מקטינה את כמות הגלוקוז שמיוצרת בכבד.
• מאטה את קצב העיכול והתרוקנות הקיבה.
• מקטינה את התיאבון.

תרופות אלו ניתנות בהזרקה פעם ביום (ויקטוזה, ליקסומיה) או פעם בשבוע (אוזמפיק, טרוליסטי, ביידוריאון).

תרופות אלו יכולות גם להביא לירידה בתנועתיות המעי, ומכאן לתופעות לוואי המקושרות לבחילות, הקאות ושלשולים. עם זאת, הן אינן גורמות לעליה במשקל אלא לירידה במשקל וירידה בתיאבון.

כמו כן, חלק מהתרופות בקבוצה נמצאו כבעלות השפעה על הפחתת תמותה ותחלואה לבבית בקרב חולי לב וחולי סכרת.

יש לציין כי קיימים שני מזרקים המשלבים בזריקה אחת מתן של אינסולין בזאלי ארוך טווח ואנלוגים ל-GLP-1:

• זולטופיי (Xultophy) – שילוב של אינסולין דגלודק ולירגלוטייד.
• סוליקווה (Suliqua) – שילוב של אינסולין גלריג’ין וליקסנטייד.
• טיפול באינסולין

קיימים מספר סוגים ותכשירים של אינסולין. אלו ייקבעו בהתאם לאורח חייו ומצבו של המטופל. בדרך כלל טיפול בסוכרת סוג 2 באמצעות אינסולין יכלול ראשית כל טיפול באנאלוגים של אינסולין בעלי השפעה ארוכה (אינסולין בזאלי) ובהתאם לצורך יוסף טיפול בתכשירי אינסולין נוספים.

מינון האינסולין משתנה כתלות בכמות המזון הנצרך, מידת הפעילות הגופנית המתבצעת, ומצבים נוספים כגון זיהום, תאונה, או לחץ. כיום מוצעים אמצעים מתקדמים דמויי עט להזרקת אינסולין.

הזרקת מינון גבוה מידי של אינסולין עלולה לגרום לירידה קיצונית ברמת הסוכר בדם, מצב שמכונה היפוגליקמיה.

סוגים של תכשירי אינסולין

אינסולין רגיל (Insulin Regular) - אינסולין זהה לאינסולין שבגוף האדם אשר מתחיל לפעול כשעה לאחר ההזרקה. השפעתו נמשכת עד שמונה שעות.

שמות מסחריים: אקטרפיד (Actrapid), הומולין Humulin R) R).

אינסולין Insulin NPH) NPH) - תכשירים שמתחילים לפעול כשעה וחצי לאחר ההזרקה, בעלי משך פעולה ממוצע של כ- 16 שעות. משך הפעולה משתנה מאדם לאדם, והוא אף תלוי בסיטואציות השונות בהן נתון המטופל.

שמות מסחריים: אינסולטרד (Insultard), הומולין Humulin N) N).

אנאלוגים מהירי פעולה של אינסולין – תכשירים בעלי פעולה זהה לאינסולין, שמתחילים לפעול סמוך מאד למועד ההזרקה. השפעתם קצרה, ונמשכת כ- 4-5 שעות בלבד. רמת הסוכר בדם לאחר הארוחה מתאזנת באופן מיטבי באמצעות אנאלוגים אלו, ופעילותם מפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה. תכשירים מהירי פעולה שקיימים בשוק כוללים:

• אינסולין אספרט (Aspart), שם מסחרי: נובורפיד (Novorapid)
• אינסולין גלוליזין (Glulisine), שם מסחרי: אפידרה (Apidra)
• אינסולין ליספרו (Lispro), שם מסחרי: הומלוג (Humalog)
• אנאלוגים של אינסולין בעלי השפעה ממושכת ואחידה - תכשירים ארוכי טווח פעולה, בעלי השפעה הנמשכת יממה מלאה. השפעתם של אנאלוגים אלו אחידה, ממושכת ונטולת תנודות. פעילותם מפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה. כמו כן, ניתן לשלב אותם עם תרופות אחרות. תכשירים בעלי השפעה ממושכת כוללים:
• אינסולין גלרגין (Glargine), שם מסחרי: לנטוס (Lantus)
• אינסולין דטמיר (Detemir), שם מסחרי: לבמיר (Levemir)
• אינסולין דגלודק (Degludec), שם מסחרי: טרגלודק (Tregludec) – בעל זמן פעילות ארוך עד 42 שעות

תכשירים משלבי אינסולין - תכשירים שמשלבים אינסולין מסוגים שונים במנה אחת, שמטרתם לצמצם את מספר ההזרקות.

תכשירי FRC - תכשירים המשלבים אינסולין בזאלי (לטווח ארוך) ואנלוגים ל-GLP-1, כדוגמת סוליקווה (Suliqua) וזולטופיי (Xultophy).

בכל מקרה, הטיפול יותאם עבור כל מטופל. מינון האינסולין, הסוג שנבחר, זמני ההזרקה ואופי הטיפול ייקבעו אך ורק על ידי הרופא המטפל, בהתאם לאופי הסוכרת, רמת הסוכר בדם, משקל גופו של המטופל, אורח חייו וההיסטוריה הרפואית והמשפחתית שלו.

עט אינסולין

אינסולין ניתן בהזרקה מאחר שהוא אינו נספג במתן דרך הפה. חולי סוכרת יקבלו הדרכה מלאה לגבי דרך ההזרקה, מועדי ההזרקה, אחסון האינסולין והדרך הבטוחה להיפטר מהמחטים לאחר השימוש. כדאי לוודא שגם אחד הקרובים או החברים יידע כיצד להזריק במקרה חרום אינסולין בצורה נכונה.

אינסולין להזרקה קיים במזרקים ובעטי הזרקה (עטי אינסולין). עטי האינסולין נראים כעט שבקצהו מחט חד פעמית. מדובר באביזר נוח, קל לניוד ומדויק. ההזרקה באמצעות העט פשוטה וכמעט נטולת כאב. חשוב להשליך את המחט בסיום השימוש ולהחליפה במחט חדשה בכל הזרקה נוספת.

טיפולים נוספים

על מנת להקטין את הסיכון לסיבוכים, מטופלים חולי סוכרת גם בתרופות נוספות:

• טבליות להורדת לחץ הדם.
• טבליות להורדת רמת הכולסטרול בדם, בדרך כלל ממשפחת הסטטינים.
• אספירין (Aspirin) במינון נמוך, למניעת התקף לב ואירוע מוחי.
• טבליות למניעת החמרה של מחלת כליות סוכרתית (שמורידות גם את לחץ הדם), בדרך כלל ממשפחת חוסמי האנזים המהפך (Angiotensin converting enzyme inhibitors – ACEI) או חוסמי אנגיוטנסין-2 (Angiotensin receptor antagonosts - ARB's).
  
  

כמו כן מומלץ לחולי סוכרת להתחסן מידי שנה נגד שפעת, וכן להתחסן נגד פנאומוקוק, מאחר שזיהומים אלו עלולים להיות חמורים יותר אצל חולי סוכרת.

טיפול בהיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם)

היפוגליקמיה הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם נמוכה מידי, ולכן יש צורך להעלות את רמת הסוכר בדם עד לרמה התקינה.

היפוגליקמיה מתונה

היפוגליקמיה מתונה מאופיינת בתחושות של חולשה ורעב. ניתן לטפל בה בעזרת מזון או שתייה שמכילים סוכר, או באמצעות תכשירי גלוקוז. לאחר הטיפול המיידי מומלץ לאכול פחמימות בעלות השפעה ארוכת טווח, כמו חטיף דגנים, כריך או פרי. ברוב המקרים, על אף שעלולות לחלוף מספר שעות, אמצעים אלו יספיקו כדי להעלות את רמת הגלוקוז בדם לטווח התקין.

תכשירי גלוקוז

• טבליות גלוקוז - טבליות שמתמוססות בפה בקלות ומאפשרות ספיגה ישירה של גלוקוז למחזור הדם. הטבליות ניטלות בכמות מדודה וידועה מראש. חלקן משווק בטעמי פירות. לצד פעולת האיזון המהירה שלהן, הן אף עשויות לסייע במניעת התקף אכילה, שפעמים רבות נלווה להיפוגליקמיה.
• גלוקוג׳ל - ג׳ל של גלוקוז שמיועד למריחה מתחת ללשון והוא מעלה את רמת הסוכר בדם. הג׳ל משווק בשפופרת שמכילה 15 גרם גלוקוז מרוכז. השפעתו מהירה וטובה, אך עלותו גבוהה יחסית.

היפוגליקמיה חמורה

כאשר חולה מפתח היפוגליקמיה חמורה הוא עלול לחוש מנומנם ומבולבל, עד כדי איבוד הכרה. במקרה כזה מתן של מזון או גלוקוז דרך הפה אינו אפשרי, ונדרש טיפול בזריקות גלוקגון (Glucagon) לשריר. גלוקגון הוא הורמון שגורם לעליה מהירה ברמת הגלוקוז בדם. אם החולה מקבל תרופות שעלולות לגרום להיפוגליקמיה, כמו אינסולין, או תרופות ממשפחת הסולפוניל-אוריאה, כדאי שיישא עימו דרך קבע זריקת גלוקגון. מומלץ שבני משפחה וחברים קרובים ידעו כיצד להזריק במקרה הצורך.

בישראל רשום תכשיר אחד של גלוקגון שנקרא גלוקגן היפוקיט 1 מ"ג (Glucagen Hypokit 1mg). זוהי ערכה שמכילה בקבוק מים ובקבוק של אבקת גלוקגון. יש לשאוב אל המזרק את המים ולהזריקם לתוך בקבוק האבקה, לערבב את התמיסה, לשאוב אותה אל המזרק ולהזריק לחולה לתוך השריר או מתחת לעור, בישבן, בבטן, בזרוע או בירך.

אם זריקת הגלוקגון אינה עוזרת והחולה עדיין מנומנם או חסר הכרה כ- 10 דקות לאחר ההזרקה, יש לפנות בדחיפות לעזרה רפואית.

במידה שהחולה מתחיל להתאושש, יש לתת לו מזון סוכרי. חולה שאיבד את הכרתו כתוצאה מהיפוגליקמיה עלול לסבול מהיפוגליקמיה חוזרת תוך מספר שעות ולכן חשוב להקפיד על מנוחה, ולוודא שהוא אינו נשאר לבדו.

טיפול בהיפרגליקמיה (רמה גבוהה של סוכר בדם)

היפרגליקמיה הוא מצב שבו רמת הסוכר בדם גבוהה מידי, עקב מגוון סיבות, ובכללן:

• אכילה מופרזת.
• מחלה.
• טיפול לא מספק.

במצב של היפרגליקמיה יש צורך להתאים את התזונה ואת הטיפול התרופתי, כדי לאזן את רמת הגלוקוז. ללא טיפול מתאים, עלול המצב להתדרדר לחמצת סוכרתית או לתרדמת היפר אוסמוטית, שעלולות לגרום בסופו של דבר לאיבוד הכרה ואפילו למוות.

חולה שמפתח היפרגליקמיה חמורה צריך להגיע בדחיפות לבית חולים לקבלת אינסולין בהזרקה ישירה לווריד. במידה שהחולה סובל גם מהתייבשות, הוא יקבל עירוי נוזלים.

בדיקות תקופתיות

חשוב לבצע בדיקות תקופתיות של העיניים, הרגליים והעצבים, מאחר שאלו נמצאים בסיכון להיפגע כתוצאה מסיבוכי הסוכרת.

חולי סוכרת צריכים לשמור היטב על בריאותם. תזונה נכונה, פעילות גופנית סדירה ושמירה על משקל תקין יאפשרו אורח חיים תקין וסיכון קטן לפתח סיבוכים.

הקפדה על תזונה בריאה

בדומה להמלצות עבור כלל האוכלוסייה, יש להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת, דלת שומן, דלת סוכר ומלח, עשירה בפירות ובירקות טריים. שמירה על תזונה נכונה היא אבן היסוד של הטיפול בסוכרת.

חשוב לזכור שבמקביל לרשימת האיסורים, מצויים בשפע מזונות רצויים לצריכה.

קיימים מספר גורמים תזונתיים הידועים כמזיקים או כמועילים לחולי סוכרת.

• עודפי מלח עלולים להעלות את לחץ הדם.
• אצל חולי סוכרת עם פגיעה כלייתית יכולה דיאטה דלת חלבונים לשפר את תפקוד הכליות.
• צריכת סיבים תזונתיים תתרום להפחתת העלייה ברמת הסוכר בדם.

מזונות שונים ישפיעו באופן שונה על רמת הגלוקוז בדם החולה. חשוב להתייעץ עם תזונאי מומחה בסוכרת, על מנת להתאים תוכנית תזונתית מאוזנת.

אכלו הרבה פחמימות מורכבות

• בחרו במאכלים עשירים בפחמימות מורכבות, בעלי מדד גליצמי (glycaemic index) נמוך. מאכלים עם מדד גליצמי נמוך משחררים את האנרגיה לדם באיטיות, ועוזרים לשמור על רמה יציבה של סוכר בדם.
• הימנעו ממאכלים בעלי מדד גליצמי גבוה, במיוחד בין הארוחות, מאחר שמזונות אלו גורמים לרמת הסוכר בדם לעלות במהירות.

אכלו ארוחות סדירות

• אכלו ארוחת בוקר. קערה של דגנים מלאים, או לחם קלוי עם ממרח ישיבו לגוף את האנרגיה שאבדה במהלך הלילה ויסייעו לכם להתחיל את היום.
• אכלו ארוחות קלות ובריאות בין הארוחות. הן יכולות להכיל יוגורט, פרי, גבינה דלת שומן עם קרקרים, או ירקות עם מטבל בריא.
• אל תדלגו על ארוחות.

הקטינו את צריכת השומנים הרוויים

• השתמשו בשעועית ובעדשים כתחליף בריא לבשר בתבשילים.
• בחרו במוצרי מזון דלי שומן, כמו חלב או יוגורט דלי שומן.
• בדקו את התוויות שעל מוצרי המזון. הימנעו מלקנות מוצרים שמכילים שומן מחומצן.
• הימנעו מבשר שמן. בחרו חתיכות קטנות של בשר רזה.
• הימנעו מאוכל מטוגן, מסעדות של מזון מהיר, מאפים, עוגות, לחמניות וביסקוויטים.
• צמצמו ככל האפשר את הצריכה של שומן רווי ושומן טראנס. אלו נמצאים בין השאר במאפים, בבורקסים, בבצק עלים ובמרגרינה.
• המעיטו באכילת מוצרי מזון עתירי כולסטרול.
• מומלץ לצרוך חומצות שומן מסוג אומגה-3 שמקורן בדגים מסוימים, ולהעדיף שמן זית או קנולה.

הפחיתו את צריכת הסוכרים

גם אם הסוכרת שלכם מאוזנת ורמות הסוכר בדם נמצאות בטווח הרצוי, מומלץ להימנע מאכילת דברי מתיקה או להמעיט בכך ככל האפשר. יש לשים לב לכך שסוכר מצוי במשקאות קלים ובמזונות רבים נוספים. ניתן לצרוך ממתיקים מלאכותיים בהתאם להנחיית הרופא או התזונאי.

איכלו מזון עתיר בסיבים תזונתיים, ירקות ופירות

מומלץ לצרוך מוצרים עשירים בסיבים תזונתיים כמו קמח מלא, דגנים מלאים, קטניות, פירות (בהגבלה, מאחר שאלו עתירי סוכרים) וירקות (רצוי עם הקליפה). מותר לאכול עד 3 מנות פרי ביום, אולם לא בבת אחת ולא כקינוח, אלא בין הארוחות.

סיבים תזונתיים מסיסים הם בעלי כושר ספיחת מים ומאטים את ספיגת הפחמימות. על כן הם מונעים עליות חדות ברמת הסוכר בדם. סיבים מסיסים אף תורמים להפחתת הכולסטרול בדם.

הימנעו ממלח נתרני

יש קשר ישיר בין צריכת נתרן ליתר לחץ דם. ההמלצה לחולי סוכרת, כמו גם לשאר האוכלוסייה, היא לצמצם את צריכת המלח הנתרני ככל שניתן. מומלץ לצרוך מלח דל נתרן או מלח שאינו מכיל כלל נתרן. חולי סוכרת שסובלים מיתר לחץ דם חייבים להפחית את כמות המלח שהם אוכלים. במידת הצורך, כדאי להתייעץ עם תזונאי.

הפחיתו את משקלכם

השמנה היא מהגורמים העיקריים לסוכרת סוג 2. עודף משקל גורם לתנגודת לאינסולין ומעלה את לחץ הדם. אנשים בעלי משקל יתר חייבים לצמצם את כמות הקלוריות היומית שהם צורכים, ולהפחית כ- 5-10% ממשקלם. הפחתת המשקל תשפר את איזון רמת הסוכר בדם, תתרום לירידה ברמת השומן בדם ותקטין את הסיכון ללקות במחלות לב, כלי דם ושבץ מוחי. ירידה במשקל תורמת לשיפור ההרגשה הכללית ומעלה את איכות החיים.

ככל שהמחלה מתקדמת כך גובר הקושי לרדת במשקל. לכן כדאי לטפל בהשמנה מוקדם ככל שניתן.

פעילות גופנית

פעילות גופנית חשובה במיוחד לחולי סוכרת. שילוב של פעילות גופנית, תזונה בריאה וטיפול תרופתי מתאים, מסייעים לאיזון רמות הסוכר בדם ומונעים סיבוכים ארוכי טווח, דוגמת מחלת לב. קיימים מחקרים רבים המראים שפעילות גופנית משפרת את השליטה בסוכרת.

הפעילות הגופנית המומלצת ביותר היא הליכה, שתדירותה ורמת הקושי שלה תיקבע בהתאם ליכולתו האישית של החולה. במקרה שאין ביכולת החולה לבצע הליכה כפעילות גופנית סדירה, יש להיוועץ ברופא המטפל כדי להתאים פעילות חלופית.

מאחר שפעילות גופנית משפיעה על רמת הגלוקוז בדם, חשוב לוודא עם אנשי מקצוע שרמת הפעילות משתלבת היטב עם הטיפול התרופתי והתוכנית התזונתית.

במכוני הפיזיותרפיה של מכבי ניתן לקבל יעוץ פרטני מיועץ לפעילות גופנית, שיתאים עבור המטופל תוכנית פעילות אישית.

אמצעי עזרה לעת חירום

• זיהוי החולה. מומלץ לענוד צמיד זיהוי שמאפשר לאחרים לדעת על המחלה. צמיד זה נועד לוודא שאם יתעלף החולה, יידע מיידית הצוות הרפואי על כך שמדובר בחולה סוכרת.
• מזרק גלוקגון. מומלץ לשאת לכול מקום מזרק גלוקגון (Glucagon) שמיועד לטיפול בהיפוגליקמיה. כדאי לוודא שבני המשפחה והקרובים ידעו כיצד להשתמש במזרק בשעת חירום.

עישון

חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב וכלי דם, התקף לב או אירוע מוחי. הסיכון עולה עוד יותר בקרב חולי סוכרת המעשנים. מומלץ להימנע מעישון. ניתן לפנות לרופא המשפחה או למרכזים הרפואיים של מכבי על מנת לברר פרטים אודות קבוצות תמיכה ותוכניות לגמילה מעישון.

אלכוהול רק במידה סבירה

חשוב שחולי סוכרת יגבילו את שתיית האלכוהול, ובשום מקרה לא ישתו אלכוהול על קיבה ריקה. אלכוהול עלול מחד להעלות את רמת הסוכר ולגרום להיפרגליקמיה, או מאידך להוריד את רמת הסוכר ולגרום להיפוגליקמיה, כתלות בכמות שנצרכה.

שתיית אלכוהול עלולה גם לפגוע ביכולת התפקודית להזריק אינסולין או לנטר את רמת הגלוקוז בדם.

שמירה על כפות הרגליים

חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בעיות בכפות הרגליים, כמו זיהומים וכיבים. כדי למנוע זאת מומלץ לשמור על ציפורני רגלים קצרות, ולשטוף מדי יום את כפות הרגליים במים חמים. יש לנעול נעליים מתאימות שאינן לוחצות.

כדאי לבדוק את מצב כפות הרגליים באופן תכוף, כדי לוודא שאין חתכים, שפשופים או שלפוחיות. חלק מחולי הסוכרת עלולים לסבול מנזק עצבי ברגליים, ולכן לא יחושו כלל פגיעה בכף הרגל.

מומלץ לפנות לרופא מומחה לבעיות כף הרגל על מנת לטפל בכל בעיה כבר בשלבים המוקדמים שלה. יש לפנות לרופא בכל מקרה של נזק לכפות הרגליים, קטן ככל שיהיה, במידה שזה אינו משתפר תוך מספר ימים.

בדיקת עיניים

על חולה סוכרת לעבור בדיקת עיניים אחת לשנה, כדי לבדוק אם הוא סובל מפגיעה ברשתית העין (רטינופתיה). זהו מצב שבו כלי הדם הקטנים בעין ניזוקים כתוצאה מרמה גבוהה, לאורך זמן, של גלוקוז בדם (היפרגליקמיה). נזק ברשתית שאינו מטופל עלול לגרום לפגיעה בראיה ולעיוורון.

טסים לחו"ל?

• לפני טיסה לחו״ל כדאי לתרגם את כרטיס הזיהוי שמזהה אתכם כחולי סוכרת לשפה לועזית, רצוי לשפת ארץ היעד. בנוסף לכרטיס הזיהוי יש להצטייד בתרופות הכרחיות, בגלוקומטר וב"סטיקים". כדאי להיוועץ ברופא ולקבל את אישור חברת התעופה טרם רכישת הכרטיס.
• אם אתם נזקקים לאינסולין, יש לארוז עבור כל נסיעה לחו״ל שתי ערכות אינסולין, ולפזרן בשני תיקים נפרדים, למקרה של אובדן או גניבה. חשוב להעלות את שני התיקים למטוס (מטען יד) ולא לשלוח אותם בבטן המטוס כיוון שבין השאר אין הטמפרטורה שם מבוקרת.
• חשוב להצטייד במכתב באנגלית המסביר כי אתם חולי סוכרת שחייבים לשאת אינסולין, מחטים, דוקרנים או משאבה, שעלולים לצפצף במערכות הגלאים בשדות התעופה.

באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא, הכולל תזונה נאותה ופעילות גופנית, ניתן להקטין את הסיכון ללקות בסוכרת סוג 2, שהיא הנפוצה בקרב מבוגרים.

פרטים הנמנים על אוכלוסיות אשר נמצאות בקבוצות סיכון, חייבים לנקוט משנה זהירות בכול הנוגע לאורח חייהם. אוכלוסיות הנמצאות בקבוצת סיכון:

• בעלי קרוב משפחה מדרגה ראשונה שסובל מסוכרת סוג 2.
• אנשים בעלי משקל עודף.
• אנשים שאינם מבצעים כל פעילות גופנית.
• אנשים הסובלים ממערך ויסות סוכר לקוי.
• אנשים שמוצאם במזרח התיכון, דרום אסיה או אפריקה-קריביים.
• אנשים לאחר גיל 40.

עודף משקל

השמנה היא גורם סיכון מרכזי לסוכרת סוג 2, ומהווה בעיה בריאותית בקנה מידה עולמי. הורדת משקל עשויה להקטין במחצית את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2.

אדם שמוריד 5% ממשקלו ומבצע פעילות גופנית באופן סדיר, מקטין את הסיכון לחלות בסוכרת ביותר מ- 50%.

הקף המותניים כאמד לסיכון

אחת הדרכים להעריך את הסיכון לסוכרת היא מדידת היקף המותניים. היקף המותניים הוא מדד להשמנה באזור הבטן, שהיא צורת ההשמנה המזוהה ביותר עם סיכון מוגבר לסוכרת סוג 2 ומחלות נוספות. הצטברות שומן באזור הבטן גורמת לשחרור חומרים שמשפיעים לרעה על הלב וכלי הדם, וכן על מערכות חילוף החומרים בגוף:

• גבר בעל היקף מותניים של 94 סנטימטרים ומעלה נמצא בסיכון גבוה לפתח סוכרת סוג 2.
• גבר שמוצאו מדרום אסיה נמצא בסיכון מוגבר כשהיקף המותניים שלו הוא 89 סנטימטרים ומעלה.
• אצל נשים, היקף המותניים המסוכן הוא 80 סנטימטרים ומעלה.

פעילות גופנית להקטנת הסיכון לסוכרת סוג 2

פעילות גופנית קבועה עוזרת להקטין את הסיכון ללקות בסוכרת ובמחלות אחרות כמו מחלות לב, מחלות כלי דם, ואף אירוע מוחי. פעילות גופנית מסייעת גם לשמירה על משקל גוף תקין.

מומלץ לבצע תרגול אירובי (הליכה, ריצה, עלייה במדרגות, מחול), לפחות 5 פעמים בשבוע, במשך 30 דקות ברציפות או יותר. כדאי לבחור פעילות גופנית שאתם אוהבים ונהנים לבצע, ובעיקר כזו שמשתלבת באורח החיים שלכם.

סוכרת שאינה מטופלת עלולה לגרום לנזק בכלי דם, עצבים, ואיברי גוף נוספים. אפילו רמות סוכר גבוהות במעט, שאינן גורמות לכל סימפטומים מיוחדים, עלולות לגרום לנזק מצטבר בטווח הארוך.

מחלת לב ואירוע מוחי

בהשוואה לכלל האוכלוסייה, נמצאים חולי סוכרת בסיכון גבוה פי 3-5 לחלות במחלת לב או ללקות באירוע מוחי. כ- %70 ממקרי המוות של חולי סוכרת קשורים למחלת לב.

רמת סוכר גבוהה בדם לאורך זמן מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים (Atherosclerosis), שגורמת להיצרות של כלי הדם ולפגיעה באספקת הדם לאברי הגוף. כאשר נפגעת אספקת הדם ללב, נגרמת מחלת לב איסכמית. בנוסף, גובר הסיכון לחסימה מוחלטת של כלי דם בלב או במוח, וגרימת התקף לב או אירוע מוחי (שבץ).

חולי סוכרת נמצאים גם בסיכון לפתח יתר לחץ דם. לפיכך חשוב שהם יקפידו על ניטור תקופתי סדיר של לחץ הדם. חשוב להדגיש כי טיפול נכון עשוי להאריך משמעותית את תוחלת חייהם של חולי הסוכרת.

הטיפול התרופתי בטרשת העורקים

• אספירין (Aspirin) במינון נמוך, שמטרתו 'דילול' של הדם באופן שמקטין את הסיכון ללקות בהתקף לב או באירוע מוחי.
• תרופות להורדת רמת הכולסטרול בדם. בדרך כלל ממשפחת הסטטינים (Statins). שימוש בסטטינים עשוי להפחית את הסיכון ללקות בהתקף לב, בשבץ ובמחלות לב וכלי דם. הסטטינים פועלים על ידי עיכוב פעולתו של האנזים שמייצר כולסטרול בכבד. תופעות לוואי אפשריות כוללות פגיעה בכבד ופירוק מסת השריר. על כן יש לנטר דרך קבע את תפקוד הכבד.

נזק לעצבים (נוירופתיה)

פגיעה עצבית היא סיבוך שכיח של מחלת הסוכרת. לאחר כעשר שנות סוכרת כ- 50% מהחולים לוקים בפגיעה עצבית, בחומרה זו או אחרת. רמה גבוהה של גלוקוז בדם גורמת לפגיעה בהולכה העצבית, ומתבטאת בחוסר יכולת להעביר תחושות מהגוף למוח ובחזרה.

נזק לעצבים יתבטא בדרכים הבאות:

• ירידה בתחושת הכאב, הלחץ, הטמפרטורה והרטט. היינו, איבוד יכולת לחוש חום, קור, כאב ורטט. בהיעדר תחושות אלו שמגנות על הגוף, עלולים להיווצר פצעים או כוויות שאינם מלווים בתחושת כאב.
• חולשת שרירים, בדרך כלל בשרירי הגפיים.
• פגיעה בעצבים בלתי רצוניים, כגון:
• פגיעה בעצבוב מערכת העיכול שעלולה לגרום לתחושות של בחילה, הקאה, שלשול או עצירות.
• פגיעה בעצבוב אברי המין והרבייה שעלולה לגרום לירידה באוֹנוּת וביכולת הזקפה אצל הגבר, ובתשוקה המינית אצל האישה.
• הפרעה בעצבוב מערכת הלב וכלי הדם שעלולה לגרום להפרעות בקצב הלב ולשינויים בלתי רצויים בערכי לחץ הדם.
• פגיעה בעצבוב בלוטות הזיעה שעלולה להתבטא בהפרשה חריגה של זיעה.

נזק לעצבים עלול לגרום למחלות קשות, ולפגיעה חמורה בשגרת ואיכות החיים. יחד עם זאת, איזון קפדני של מחלת הסוכרת מקטין את הנזק לעצבים בצורה משמעותית.

תרופות לטיפול בכאב שנובע מפגיעה עצבית

קיימות מספר תרופות שמשמשות לטיפול בכאב, הנובע מפגיעה עצבית בעקבות מחלת הסוכרת. כאב זה מכונה גם 'כאב נוירופתי'. תרופות אלו כוללות:

• דולוקסטין (Duloxetine), שם מסחרי: סימבאלתה (Cymbalta).
• גאבאפנטין (Gabapentin), שמות מסחריים: גאבאפנטין טבע
• (Gabapentin-Teva) ונאורונטין (Neurontin).
• פרהגבאלין (Pregabalin), שם מסחרי: ליריקה (Lyrica).

קיים גם תוסף מזון טבעי בשם נוירובטיק.

פגיעה בעיניים

כ- 85% מחולי הסוכרת סובלים מסיבוכים בדרגות חומרה שונות אשר נוגעים לעיניים. אלו עלולים להתבטא תחילה בשינויים קטנים ולא מסוכנים, אולם ללא טיפול, עלולים להתדרדר עד כדי עיוורון. הפגיעה השכיחה ביותר היא ברשתית העין, שמכונה רטינופתיה סוכרתית. זוהי הפרעה במבנה התקין של כלי הדם ברשתית העין, שעלולים להיחסם, לדלוף או לגדול באופן אקראי. תהליך זה מונע מעבר אור דרך הרשתית, באופן שפוגע ביכולת הראייה התקינה של העין.

גורמי סיכון לרטינופתיה כוללים:

• סוכרת שלאורך זמן אינה מאוזנת.
• מחלות נלוות לסוכרת כמו יתר לחץ דם ואי ספיקת כליות.
• עישון.
• הריון.
• רקע משפחתי של רטינופתיה סוכרתית קשה.

ככל שהאיזון של רמת הסוכר בדם נשמר טוב יותר, כך יורד הסיכון לפגיעה בעיניים. חשוב להקפיד על בדיקת ראייה תקופתית, לפחות פעם בשנה, כדי לאבחן את הפגיעה בעיניים מוקדם ככל האפשר ולטפל בה.

לא ניתן למנוע לחלוטין התפתחות של רטינופתיה, אולם ניתן להקטין את שכיחותה ואת חומרתה. במידה שהנזק ברשתית העין מתגלה בשלב מוקדם, ניתן לטפל בו באמצעות טיפול לייזר. הטיפול בלייזר אינו משפר את הראייה, אלא רק משמר את מצב הראייה הקיים.

אצל חלק מחולי הסוכרת עלולים להיווצר שטפי דם חמורים בעיניים, המחייבים ניתוח, על מנת למנוע את המשך ההידרדרות של הראייה. לעיתים נזקקים חולי סוכרת לניתוח להסרת קטרקט, שבו מסירים את העדשות המטושטשות מעיניים, על מנת לשפר את יכולת הראייה.

מחלת כליות (נפרופתיה)

הפגיעה הכלייתית אשר מתלווה לסוכרת נקראת נפרופתיה סוכרתית. היא מאופיינת בהתדרדרות איטית וממושכת של תפקודי הכליה. כ- 20-40% מחולי הסוכרת סובלים מדרגת חומרה זו או אחרת של נפרופתיה סוכרתית.

עודף סוכר בדם עלול לגרום לכלי הדם הקטנים בכליה להיחסם ולדלוף. במצב זה חלה עליה בלחץ הדם התוך-כלייתי שגורמת לנזק מתמשך לכליה. ללא טיפול, עלול נזק ממושך לגרום לאי ספיקת כליות, עד כדי צורך בדיאליזה או בהשתלת כליה.

הביטוי הראשון לנזק כלייתי הוא הופעה של החלבון אלבומין בשתן. לפיכך מומלץ שכל חולה סוכרת יבצע בדיקת שתן לגילוי חלבון בשתן לפחות אחת לשנה.

אבחון וטיפול בנזק כלייתי כבר בשלביו המוקדמים, עשוי להאט ואף למנוע החמרה של המצב.

גורמים העלולים להחמיר נפרופתיה:

• עישון.
• סוכרת שאינה מאוזנת.
• לחץ דם גבוה.
• עודף שומנים בדם.
• סיבוכים אחרים של סוכרת.
• גורמים גנטיים ורקע משפחתי של יתר לחץ דם, מחלות לב וכלי דם.

תרופות למניעת נזק כלייתי

התרופות נלקחות בבליעה דרך הפה. הן מפחיתות את הלחץ התוך כלייתי ואת כמות החלבון המופרש בשתן, ועל כן מאטות תרופות אלו את הרס הכליה. כמו כן הן פועלות להורדת לחץ הדם. מומלץ להתחיל ליטול תרופות אלו מיד עם הופעתו של האלבומין בשתן.

קיימות שתי קבוצות של תרופות למניעת פגיעה כלייתית:

• חוסמי האנזים המהפך (Angiotensin converting enzyme inhibitors – ACEI).
• חוסמי אנגיוטנסין-2 (Angiotensin receptor antagonosts - ARB's).

פגיעה בכפות הרגליים וכיבים ברגליים

נזק עצבי פוגע בהולכת התחושות בין הגפיים למוח. דבר זה גורם לכך שתתכנה תחושות של עקצוץ ונמלול בקצות הגפיים ואף אבדן תחושה מלא, בעיקר ברגליים.

נזק לעצבי הרגליים מביא לכך ששריטות או חתכים אינם מורגשים, ועלולים להתפתח לכיבים ברגליים. מאחר שחולי סוכרת סובלים לעיתים גם מבעיה בזרימת הדם, הפצעים הללו אינם נרפאים בקלות.

סימני האזהרה כוללים פצעים וחתכים שאינם נרפאים, נפיחות ועור חם למגע. יש לבדוק את כפות הרגליים בכל יום ולדווח לרופא על כל שינוי. מומלץ גם לערוך בדיקה אצל רופא מומחה בבריאות כף הרגל לפחות אחת לשנה.

כ 10% מחולי הסוכרת סובלים מכיבים ברגליים שעלולים לגרום לזיהומים קשים. ברגל של חולה סוכרת, כול זיהום או כיב שאינו מטופל כיאות, יכול להתפתח לנמק שעלול לחייב קטיעה של הגפה.

גורמי סיכון לכיבים כוללים:

• פגיעה בעצבים.
• עישון.
• סוכרת שאינה מאוזנת.
• מחלת כלי דם שמפחיתה את זרימת הדם לכף הרגל ומאטה את תהליך הריפוי הטבעי.
• היגיינה ירודה בכפות הרגליים והזנחה של הרגל.
• זיהום, ציפורן חודרנית או טיפול פדיקור אגרסיבי.
• כיב קודם.
• כול יבלת או כוויה בכף הרגל.
• בעיה בראייה שגורמת לטיפול לקוי בכף הרגל.
• מין זכר. קיימת שכיחות גבוהה יותר של כיבים בקרב גברים. הסיבה לכך אינה ידועה.

נהוג לחלק את הכיבים לשני סוגים:

1. כיב על רקע פגיעה בתחושה העצבית (נוירופתי) הפגיעה בעצבים התחושתיים מתבטאת בעיקר בגפיים. הכיב נוצר באזור הנתון ללחץ ושפשוף, כמו אזור העקב ואצבעות כף הרגל. כתוצאה מהלחץ מתעבה העור באזור ונוצרת רקמת חיבור עבה. שכבת העור המעובה שנקראת קאלוס, מגבירה עוד יותר את הלחץ באזור. עקב הירידה בתחושת הכאב, החולה אינו חש בלחץ ואינו מודע להתפתחות הכיב. במקום עלול להופיע שטף דם, ובעקבותיו כיב ואף נמק.
2. כיב על רקע ירידה בזרימת הדם (נוירואיסכמי) זהו כיב שמקורו בחסימת עורקים בגפה, בעקבות לחץ. זרימת הדם הפגומה באזור מגבירה עוד יותר את הסכנה להתפתחות נמק.

טיפולים למניעת כיבים ברגליים

לטיפול ברגליים נודעת חשיבות רבה לצורך מניעת זיהומים וכיבים. מניעת כיב היא עדות לטיפול מוצלח.

• היגיינה, נעלים וגרביים. חובה לשמור על היגיינה נאותה של הרגליים. יש לבצע בדיקה יומיומית של הרגליים, לגרוב גרביים מתאימים (מכותנה או מצמר, ללא תפרים), ולנעול נעליים שמגנות על הרגל ושאינן גורמות להפעלת לחץ ולפצעים.
• פודיאטור. מומלץ מאוד להיבדק אצל פודיאטור (מטפל פארא-רפואי, מומחה לכף הרגל), ולעבור טיפול פדיקור. יש לבחור רק מטפל מוסמך הפועל בהתאם להנחיות הרופא. רשימת מטפלים מומלצים ניתן להשיג באגודה הישראלית לסוכרת או דרך קופת החולים.
• מדרסים. מומלץ להיעזר במדרסים כדי לשמור על הרגליים, אגב חלוקת משקל הגוף על פני כול כף הרגל. לסוכרתיים מוצעים גרביים מיוחדים שמסייעות בהפחתת שלפוחיות, פצעים ונזקים אחרים. הגרביים נטולי תפרים שעלולים לפצוע או להכאיב.
• טיפול חיצוני לעור יבש. עורם של חולי סוכרת נוטה לפתח זיהום פטרייתי, ובדרך כלל יהיה יבש מאוד. חשוב להקפיד על שימוש בחומרים לניקוי העור בעלי רמת חומציות גבוהה, כגון תכשירים המכילים חומצה לקטית. זאת על מנת שלא ייבשו את העור, לא יפגעו בשכבה השומנית שמגנה על העור ולא יגרו אותו.

טיפול בכיבים ברגליים

אם התפתח כיב ברגל, יש צורך לטפל בו בדחיפות. בטרם הגעה למרפאה, כדאי לנקות את הפצע במים ובסבון, לחטא ביוד ולהימנע מדריכה. חשוב להראות את הכיב לאחות או לרופא מוקדם ככל האפשר ולקבל מהם הנחיות להמשך הטיפול. אם התפתח במקום זיהום או נמק, ייתכן שיהיה צורך להסיר את האזור הנגוע באופן כירורגי. הדבר מתבצע במסגרת היחידות לסוכרת בבתי החולים, במכוני הסוכרת של מכבי או במכונים הפרטיים אשר מצוידים בציוד טיפולי מתאים.

הטיפול במקרה זה יכלול אחד או יותר מהטיפולים הבאים:

• • הטריה - התערבות כירורגית לניקוי שולי הפצע והסרת הרקמה המתה, כדי לאפשר צמיחה של רקמה חדשה ובריאה שתסגור את הפצע. ההטריה מבוצעת בבית חולים על ידי רופא כירורג וכלולה בסל הבריאות.
  • טיפול בגז חמצן, באחת משתי שיטות:

- הכנסת הרגל אל קופסה אטומה שמכילה גז חמצן, שמטרתו להעשיר בחמצן (נתון בלחץ גבוה) את רקמת הנמק, ולעודד צמיחה מחודשת של הרקמה.

- טיפול היפרבארי בתא לחץ מועשר בחמצן. במהלך הטיפול מועשר אחוז החמצן בדם, באופן שמעודד צמיחה מחודשת של הרקמה באזור הנמק, מונע זיהומים ומשכך כאבים. טיפול בתא לחץ מוכר בסל הבריאות לצורך טיפול בפצעים קשיי ריפוי.

• גז אוזון – טיפול זה דומה לטיפול בחמצן. במהלכו מכניס המטופל את הרגל לקופסה שמועשרת באוזון, אשר מחטא את הרקמה הפגועה. הטיפול מתבצע במספר יחידות לסוכרת בבתי החולים ובמכונים פרטיים.
• מכשיר ואקום – המכשיר נצמד בקצהו אל הרגל ושואב (באמצעות לחץ שלילי) את ההפרשות מהפצע. המשאבה מנקה את הכיב ומאפשרת צמיחה מחודשת של הרקמה. טיפול זה מקובל בעולם אך טרם אושר על ידי משרד הבריאות.
• רימות רפואיות – במהלך הטיפול מניחים רימות רפואיות על הכיב. הרימות שניזונות מבשר מת, מפרישות אנזימים שמסייעים בפירוק ובעיכול רקמת הנמק, ללא כול פגיעה ברקמה הבריאה. הטיפול אינו כלול בסל הבריאות, אך מאושר לשימוש בארה"ב.
• משחה לטיפול בכיב. המשחה מכילה את החומר בקפלרמין (Becaplermin), שם מסחרי: רגרנקס (Regranex). מדובר בגורמי גדילה שמסייעים להצטלקות. המשחה יקרה יחסית וכלולה בסל הבריאות.

במידה שהטיפול בכיב נכשל ונמק התפשט במעלה הרגל, לעתים לא יהיה מנוס מקטיעה.

סחרחורת

היפוגליקמיה גורמת להשתנה מרובה, ולכן עלולה לגרום להתייבשות ולסחרחורת. בנוסף, עם הזמן עלולים חולי סוכרת לאבד את היכולת לווסת את לחץ הדם, ולכן כאשר יקומו בפתאומיות ממצב של שכיבה לעמידה, הם עלולים לחוש סחרחורת.

תחושה זו עלולה לנבוע כתוצאה של תפקוד לקוי של העצבים אשר מווסתים את פעולת הלב וכלי הדם, אך גם עקב גורמים אחרים, כגון תרופות ומחלות.

הפרעות במערכת העיכול

סוכרת עלולה לגרום להפרעות במערכת העיכול, ובעיקר לעצירות. כרבע מחולי הסוכרת סובלים מעצירות שנגרמת עקב פגיעה בעצבוב שרירי המעי. כ- 5-20% מחולי הסוכרת סובלים משלשול שנובע מהפרשה מועטה של אנזימי עיכול מהלבלב, נזק לעצבים ששולטים בתנועות המעי, ושימוש בתרופות שגורמות שלשול, כמו מלחי מגנזיום או מטפורמין.

פגיעה בבריאות הפה והשיניים

חולי סוכרת עלולים לסבול מדימומים בפה בזמן צחצוח השיניים. כמו כן, הם בסיכון גבוה יותר לחלות בעששת, בדלקות חניכיים ובזיהומים בריריות הפה (הלשון, השפתיים, החיך, רצפת הפה והלחיים). רמת הגלוקוז הגבוהה בנוזל החניכיים גורמת לפגיעה בתחזוקת החניכיים וביכולת להתרפא מנזקי חיידקים. עששת נגרמת אצל סוכרתיים עקב מיעוט רוק, שתפקידו לסייע בסילוק החיידקים.

כל זיהום בפה ובחניכיים עלול לשבש את איזון רמת הסוכר בדם, ולכן חשוב להקפיד על היגיינת הפה ועל בריאות השן והחניכיים.

פגיעה בתפקוד המיני

כ- 55% מהגברים שחולים בסוכרת וכ- 40%-70% מהנשים שחולות במחלה, בגילאי 50-60, סובלים מהפרעות בתפקוד המיני. אצל גברים, ההפרעה בתפקוד המיני מוגדרת כאי יכולת להשיג זקפה מספקת לצורך קיום יחסי מין.

רמת הסוכר הגבוהה בדם פוגעת בעצבים ובכלי הדם. כתוצאה מכך עלולות להיות הפרעות לזקפה, בעיקר בקרב גברים מעשנים. הפרעה לזקפה היא תהליך איטי שמתרחש בהדרגה. בשלב הראשון ניכרת ירידה קלה בלבד בתפקוד המיני, שמתרחשת לעיתים רחוקות. בהדרגה הופעת ההפרעה לתכופה וחמורה יותר. לבסוף עלול החולה שלא להיות מסוגל לקיים יחסי מין. זהו מצב מסובך לטיפול.

אף נשים החולות בסוכרת עלולות לסבול מהפרעה בתפקוד המיני. אצל נשים תתבטא ההפרעה בירידה בעוררות המינית, בירידה ביכולת לחוות אורגזמה, בירידה בדחף המיני, בירידה בסיפוק מיחסי המין ובכאב במהלך קיום היחסים, שנובע מיובש בנרתיק.

גורם חשוב אחר שמשפיע לרעה על התפקוד המיני הוא הדיכאון שנלווה לא פעם לסוכרת.

טיפול נכון בשלבים הקלים והבינוניים של אין האונות הוא בעל סיכויי הצלחה טובים. לפיכך חשוב להתגבר על הבושה ולפנות לייעוץ מתאים בנושא. בשלבים אלו, טיפול שיכלול איזון של הסוכרת, הימנעות מעישון ונטילת כדורים כמו ויאגרה (Viagra), סיאליס (Cialis) או לביטרה (Levitra), עשוי לשפר את יכולת הזקפה באופן משמעותי.

בשלבים מתקדמים יותר ניתן לטפל באמצעים כירורגיים כגון השתלת תותב, או על ידי זריקות מקומיות של חומר שגורם לאיבר המין להתמלא בדם ולהזדקף.

הפלה ולידת עובר מת

נשים הרות שחולות בסוכרת נמצאות בסיכון מוגבר להפלה וללידת עובר מת. אם רמת הסוכר בדם אינה מאוזנת בקפידה כבר בשלבים המוקדמים של ההריון, קיים סיכון מוגבר להתפתחות מומים מולדים חמורים. מסיבות אלו מבצעות נשים בהריון שחולות בסוכרת את מעקב ההריון במסגרת מרפאות להריון בסיכון גבוה. כחלק ממעקב ההריון, יעקוב הרופא אחר איזון הגלוקוז בדם ויווסת את מינון האינסולין בתכיפות, בהתאם למצב.

הרפואה המשלימה מטפלת בסוכרת סוג 2 באמצעות צמחי מרפא, ביופידבק, דיקור ורפלקסולוגיה:

• צמחי מרפא - פורמולות צמחים מסייעות לטיפול בסוכרת מסוג 2, ועשויות להפחית את הצורך בטיפול תרופתי.
• דיקור - דיקור עשוי להפחית את רמת הסוכר בדם ולהפחית את מינוני התרפות בסוכרת מסוג 2.
• רפלקסולוגיה - הרפלקסולוגיה משפרת את זרימת הדם והמצב המטבולי; ועוזרת להפחית סוכר בדם לטווח הקצר והארוך, בשילוב שינוי תזונתי; הרפלקסולוגיה משפרת את איכות החיים, ועוזרת לשמור על אורח חיים בריא ומאוזן; הרפלקסולוגיה מונעת את פגיעת הסוכרת ברגליים ובעיניים ונוירופתיה.