בעיות פוריות אצל נשים

מידע כללי על פוריות האשה

אי פריון הוא מצב בו אישה אינה נכנסת להריון על אף ניסיונות מכוונים וקיום יחסי מין סדירים, ללא אמצעי מניעה. כ- 85% מהזוגות יהרו בתוך שנה במידה שיקיימו יחסי מין סדירים. מתוך מאה זוגות שמנסים להרות:

• 20 יהרו בתוך חודש.
• 70 יהרו בתוך 6 חודשים.
• 85 יהרו בתוך שנה.
• 90 יהרו בתוך 18 חודשים.
• 95 יהרו בתוך שנתיים.

אי פריון יוגדר ככזה רק לאחר שנתיים של ניסיונות כושלים להרות. כיום מקובל להתחיל בתהליך ברור כבר לאחר שנה של ניסיונות חסרי הצלחה מאחר שסיכוייהם של זוגות המנסים להרות במשך שלוש שנים או יותר, פוחתים ב- 25% בשנה שלאחר מכן.

צפו במדריך מצולם על פוריות האישה, אי פריון וטיפולי הפריה

אי פריון עלול להיגרם עקב בעיה אצל האישה, אצל הגבר או אצל שניהם גם יחד. אחד מכל שבעה זוגות המנסים להרות יתקל בקשיים. אי פוריות אצל זוגות שלא הצליחו להרות מעולם תוגדר בתור אי פוריות ראשונית. מצב בו לזוג יש ילד אחד או יותר מהריונות קודמים, אולם הם נתקלים בבעיה להרות שוב, יוגדר בתור אי פוריות משנית.

כ- 45% ממקרי אי הפריון מיוחסים לבעיות אצל האישה שעלולות להיגרם ממגוון סיבות, לרבות סיבות הורמונאליות, סיבות מבניות ואחרות. אי פריון אצל גברים יתכן עקב פגם בכמות או באיכות הזרע. איכות הזרע מושפעת ממבנה הזרע, יכולת התנועה שלו, ליקויים בנוזל הזרע או יצירה לקויה של זרע באשכים.

אם אתם ערים לבעיות פוריות אפשריות, ובפרט כאשר האישה עברה את גיל 35, מומלץ לפנות בהקדם לרופא הנשים לצורך ברור והתאמת טיפול. במידה שאכן תאובחן בעיית אי פריון, קיימים כיום טיפולים ופתרונות שעשויים לסייע להשגת ההריון הרצוי.

סיבות לבעיות פריון אצל נשים

כ- 10% מהזוגות שמנסים להרות נתקלים בבעיות פריון. כ- 45% ממקרי אי הפריון מיוחסים לבעיות אצל האישה שעלולות להיגרם ממגוון סיבות, ובכללן סיבות הורמונאליות, סיבות מבניות ואחרות.

בעיות פוריות בגלל שיבושים בביוץ

הביוץ הוא תהליך הבשלתה של הביצית בזקיקי השחלה. ביום הביוץ משתחררת הביצית הבשלה מהזקיק לשחלה ועושה את דרכה לרחם, שם היא תמתין עד להפרייתה על ידי זרע הגבר. ללא ביוץ תקין אין אפשרות להפריה ולהתפתחות הריון.

את מועד הביוץ ניתן לקבוע באמצעות מספר שיטות, החל משימוש במחשבון ביוץ (כאשר אורך המחזור קבוע), עבור למדידת חום הגוף, מדידות של רמות ההורמונים בדם וכלה באמצעות מעקב אולטרה סאונד אחר תהליך גדילת הזקיקים והבשלתם.

שיבושים בתהליך הביוץ הם הסיבה השכיחה ביותר לבעיות פריון. את תהליך הביוץ עלולים לשבש ליקויים הורמונאליים כרמות חריגות של הורמוני בלוטת יותרת המוח (LH ו- FSH), הפרשת יתר של פרולקטין (הורמון שאחראי על ייצור והפרשת חלב אם) וכן מגוון בעיות מבניות בשחלות. במקרים מסוימים האישה אינה מבייצת כלל ואילו באחרים חל שחרור של הביצית רק בחלק מהמחזורים החודשיים.

גורמים לשיבושי ביוץ

• ירידה בתפקוד השחלות (עוד לפני גיל 40).
• תסמונת השחלה הפוליציסטית – קשת רחבה של מצבים (החל מדרגה קלה ועד דרגה חמורה) שמקשים על ייצור הביציות בשחלות.
• בעיות בתפקוד בלוטת התריס (המגן) – תת או יתר תפקוד של בלוטת התריס עלולים לפגוע בתהליך ביוץ תקין.
• מחלות כרוניות כגון סרטן או איידס, עלולות לפגוע בשחרור הביציות מהזקיקים.

בעיות פוריות בגלל נזק לרחם או לחצוצרות

החצוצרות מעבירות את הביצית מהשחלה אל הרחם. במידה שתתרחש הפריה תשתרש הביצית המופרית ברחם ותתפתח לעובר. אצל חלק מהנשים נגרם נזק לרחם או לחצוצרות אשר מונע את תפקודם התקין וגורם לאי פריון.

גורמים לנזק מסוג זה כוללים:

• ניתוח באגן הירכיים שגורם לפגיעה או הצטלקויות (הופעת צלקות) בחצוצרות.
• ניתוח בצוואר הרחם שגורם להצטלקויות, ובמקרים חמורים במיוחד לקיצור צוואר הרחם.
• שרירני רחם (מיומות, פיברואידים) - שרירני רחם הם גידולים שפירים, המכונים בלועזית "מיומות", שלעיתים גורמים לאי פריון. אחד מהסוגים מתפתח מתחת לדופן הרירית הפנימית של הרחם, סמוך לפני השטח. שרירן מסוג זה עלול לגרום להפלה או לאי פריון. קראו עוד >>
• אנדומטריוזיס – הרירית שמרפדת את חלל הרחם נקראת אנדומטריום. אנדומטריוזיס הוא מצב מחלתי בו מתרחשת גדילה של תאי רירית הרחם באזורים שמחוץ לחלל הרחם, ובעיקר בשחלות, באגן וסביב החצוצרות. המחלה גורמת להידבקויות בחלל האגן ומגבילה את תנועת הפימבריה (מבנה דמוי אצבעות בקצה החצוצרה, שמכוון את הביצית בדרכה מהשחלה לחצוצרה) באופן שעלול לפגוע במעבר התקין של הביצית לרחם.
• עיקור – עיקור של נשים מתבצע על ידי ניתוח המכונה קשירת חצוצרות, שבו חוסמים את החצוצרות למעבר ביציות. ברוב המקרים הקשירה אינה הפיכה ורק במקרים נדירים תוכל אישה להיכנס להריון לאחר קשירת חצוצרות.
• תרופות – שימוש ממושך או שימוש במינון גבוה בתרופות ממשפחת מדכאי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID’s), דוגמת איבופרופן או אספירין, עלול להקשות על הכניסה להריון.
• סמים – שימוש במריחואנה או בקוקאין עלול לגרום לשיבושים קשים בביוץ, ולעתים אף לפגוע בתפקוד התקין של החצוצרות.
• טיפול כימותרפי או הקרנות עלולים לפגוע בתפקוד התקין של השחלות, לעתים באופן בלתי הפיך. מאחר שכל אישה נולדת עם מאגר ביציות קבוע שאינו מתחדש במהלך החיים, קיימת חשיבות רבה לשימור הביציות לפני חשיפה לטיפול כימותרפי או קרינתי, עד לאחר החלמתה של האישה ורצונה להרות.

כיום ניתן לשמר את יכולת הפוריות בשלוש דרכים:

• הקפאת ביציות - שיטה חדשנית לשימור הפוריות אשר מאפשרת להקפיא את הביציות הבשלות טרם הפריה. שיטה זו זמינה גם לנערות או לנשים שאינן נשואות. בהליך הקפאת ביציות מבשילים את הביציות (משרים ביוץ), שואבים אותן ומקפיאים. אחוז הביציות השורדות את תהליך ההקפאה נמוך מזה של עוברים מוקפאים. בשל מגבלות זמן ראוי לשקול את החלופה של הקפאת שחלה.
• הקפאת שחלה שלמה שמכילה ביציות - הוצאת רקמת שחלה המכילה ביציות מתבצעת בניתוח לפרוסקופי, תחת הרדמה מלאה. היא מועברת מיידית למעבדה להקפאה בחנקן נוזלי למשך זמן בלתי מוגבל. מחקרים בבעלי חיים מעידים כי לאחר ההחלמה מהמחלה ניתן להשתיל את השחלה חזרה והיא תחזור לתפקד כמקור ביציות. יחד עם זאת עדיין הניסיון הרפואי בנושא מועט.
• הקפאת עוברים - שיטה זו מתאימה כאשר לחולה יש בן זוג והמחלה בשלב שמאפשר לה לעבור השראת ביוץ (מבחינת הזמן הדרוש לכך והחשיפה לטיפול ההורמונאלי). הביציות הבשלות נשאבות ומופרות בתהליך הפריה חוץ גופי. לאחר שמוודאים שההפריה הצליחה (התחיל להתפתח עובר) מקפיאים ומאחסנים את העוברים בטמפרטורה נמוכה מאוד, כך שניתן יהיה להפשירם ולהחזירם בעתיד לרחם.
• סיכויי ההתפתחות של עוברים קפואים שהופשרו נמוכים מאלו של עוברים שלא הוקפאו. הסיכוי של העובר לשרוד הפשרה תלוי בין היתר באיכותו טרם הקפאה.

השפעת הגיל על הפוריות

קיים קשר הדוק בין פריון לבין הגיל של האישה. נשים בשנות העשרים המוקדמות לחייהן פוריות פי שתיים בהשוואה לנשים בסוף שנות השלושים לחייהן. החל מאמצע שנות השלושים מתפתחת ירידה הדרגתית משמעותית בפוריות האישה, ובמקביל חלה עליה בסיכון לבעיות פוריות.

עקרות חסימתית (מבנית)

דלקות חוזרות בחצוצרות עלולות לגרום לפגיעה בפעילותן התקינה. במקרים קיצוניים תיגרם חסימה של החצוצרות, ואילו במקרים קלים יותר תתרחשנה הידבקויות בתוכן או בינן ובין אברים סמוכים בחלל הבטן, ובכלל זה השחלות, הרחם, או המעי. תופעה זו מכונה עקרות מבנית או חסימתית. מצב בו שתי החצוצרות חסומות לחלוטין מכונה עקרות מבנית מוחלטת.

עקרות על רקע מחסור בביציות

אצל חלק מהנשים השחלות אינן מייצרות ביציות המועדות להבשלה ולהפריה ועל כן אינן מסוגלות להרות. במקרה זה תידרש תרומת ביצית מאישה אחרת.

כ- 8% מכלל הנשים סובלות מאי ספיקה שחלתית ראשונית או משנית (לרוב מסיבה שאינה ברורה), שמתבטאת באי ייצור של ביציות. אצל חלק קטן מנשים אלו הגורם לאי הספיקה השחלתית הוא גנטי (תסמונת ה- X השביר ותסמונת טרנר), או נובע מטיפול כימותרפי, קרינתי, או מניתוח.

עקרות בלתי מוסברת (Unexplained Infertility)

בחלק מהמקרים, על אף הברור המקיף, לא נמצאת סיבה לאי הפוריות. מקרים אלו מכונים 'עקרות בלתי מוסברת'. חשוב להדגיש כי גם במקרים אלו אין הכוונה לכך שאין סיבה לאי הפוריות, אלא לכך שבאמצעות השיטות האבחנתיות שמוצעות כיום, אין אפשרות להגיע לאבחנה.

במקרים אלו יומלץ לבני הזוג להתחיל בטיפולי הפריה חוץ גופית. במקרים רבים, במהלך הטיפולים תתברר הסיבה לאי הפריון, דוגמת זרע שאינו חודר את הביצית או ביציות באיכות ירודה.

בדיקות פוריות לנשים

• כחלק מתהליך האבחון יבוצעו מספר בדיקות פוריות, בהן בדיקה גופנית שתכלול:
• בדיקה של מדד מסת הגוף (משקל לעומת גובה, BMI) כדי לוודא שמשקל הגוף תקין.
• בדיקה גינקולוגית של אברי המין ושל אזור האגן כדי לאתר זיהום או רגישות שעלולים להצביע על אנדומטריוזיס (גדילה של תאי רירית הרחם באזורים שמחוץ לחלל הרחם שגורמת להידבקויות), או על זיהום במערכת הרבייה (דלקת באגן, Pelvic Inflammatory Disease). דלקת באגן מתבטאת בדימומים נרתיקיים, דלקת ברחם, בחצוצרות ובשחלות וכאב במהלך קיום יחסי מין.

בדיקות פוריות נוספות

כמו כן תבוצענה בדיקות פוריות נוספות שכוללות:

• אולטרה סאונד נרתיקי (וגינאלי) – אולטרה סאונד היא שיטת דימות שעושה שימוש בגלי קול כדי לקבל תמונה של אברי הגוף הנסרקים, ובמקרה זה של הרחם והשחלות. בדיקה בגישה נרתיקית תבוצע באמצעות מתמר מיוחד שיוחדר לנרתיק.
• בדיקה להורמון פרוגסטרון – בדיקת דם שמטרתה לברר האם מתרחש ביוץ. יש לבצע בדיקה זו שבעה ימים לפני תאריך הוסת הצפוי.
• בדיקה לקלמידיה – קלמידיה היא מחלת מין חיידקית נפוצה שעלולה לגרום לאי פריון ולהריון מחוץ לרחם. המחלה ניתנת לריפוי באמצעות אנטיביוטיקה ממשפחת הטטרה-צקלינים.
• בדיקה לתפקוד בלוטת התריס (בלוטת המגן, תירואיד) – כ- 1.3%-1.5% מהנשים שסובלות מאי פריון סובלות מתפקוד לקוי של בלוטת התריס שעלול לפגוע בתהליך ביוץ תקין.
• בלוטת התריס – צילום רחם מבוצע על מנת לברר אם הסיבה לאי פוריות היא על רקע חסימתי, או במקרה של הפלות חוזרות. הבדיקה מתבצעת במהלך השבוע הראשון שלאחר סיום הדימום של המחזור החודשי (עד היום ה- 12 למחזור). במהלך הבדיקה מוזרק חומר ניגוד דרך צוואר הרחם, ובעזרת שיקוף רנטגן מודגם מבנה הרחם, החצוצרות, מעבר חומר הניגוד דרך החצוצרה ופיזורו בחלל הבטן. הצילום מאפשר לזהות פגמים בחלל הרחם כגון הידבקויות תוך-רחמיות, חסימות בחצוצרות, הידבקויות סביב החצוצרות והרחבה (אי-ספיקה) של צוואר הרחם.
• לפרוסקופיה - לפרוסקופיה משמעותה 'הסתכלות לתוך הבטן' (לפרו=בטן, סקופיה=הסתכלות). הפעולה מבוצעת הן למטרות אבחנתיות והן כאמצעי ניתוחי טיפולי. במקרה של אי פריון תבוצע לפרוסקופיה על מנת לאתר את הגורמים לתופעה, ובכלל זה הדבקויות סביב החצוצרות, השחלות והרחם, וכן על מנת לאבחן חצוצרות חסומות.במידת הצורך תבוצע לפרוסקופיה ניתוחית, במהלכה ניתן לכרות אזורי הדבקויות סביב החצוצרות והשחלות, להסיר מוקדי דלקת (מאנדומטריוזיס), לשחרר חצוצרות סתומות, או לבצע שחזור של חצוצרות לאחר קשירתן (קשירת חצוצרות מבוצעת במטרה למנוע הריון). הבדיקה נערכת בהרדמה כללית בחדר ניתוח. חלל הבטן ממולא בגז מסוים וחתך קטן מבוצע בדופן הבטן באזור הטבור, דרכו מוחדר הלפרוסקופ. מדובר במכשיר אופטי שמאפשר התבוננות באיברי האגן בעזרת מצלמה זעירה אשר מקרינה את מה שהיא רואה על מסך ווידאו. לעיתים יוזרק במהלך הבדיקה חומר צבע דרך צוואר הרחם, ואז ניתן לעקוב אחר מעבר החומר בחצוצרות, על מנת לאבחן חסימות (בדומה לצילום רחם).
• היסטרוסקופיה - בדיקה שמאפשרת התבוננות בחלל הרחם (היסטר=רחם, סקופיה=הסתכלות) באמצעות סיב אופטי (היסטרוסקופ). הבדיקה משמשת הן ככלי אבחנתי והן ככלי ניתוחי. הליך הבדיקה דומה לבדיקת לפרוסקופיה, אלא שהוא מבוצע בגישה נרתיקית ולא דרך הבטן.בבדיקה זו מוחדר דרך הנרתיק לחלל הרחם סיב אופטי הדומה ללפרוסקופ. באמצעות הסיב ניתן לאבחן ממצאים בחלל הרחם, ובכלל זה הידבקויות, פוליפים, שרירני רחם (מיומות) וכן מומים מבניים ברחם. מומים מבניים אלו עלולים לפגוע בתהליך השתרשות העובר בדופן הרחם ולגרום להפלות חוזרות. היסטרוסקופיה אבחנתית מבוצעת ללא הרדמה, או במידת הצורך בהרדמה מקומית. כאשר מתגלה ממצא, ניתן לבצע היסטרוסקופיה ניתוחית. באמצעות הליך זה ניתן להפריד הידבקויות, או לכרות פוליפ או שרירן בחלל הרחם. היסטרוסקופיה ניתוחית מתבצעת בהרדמה כללית בחדר ניתוח.

הטיפול בבעיות פריון של נשים

הטיפול באי פריון של נשים נחלק לרמות שונות על פי מקור הבעיה, החל מטיפול תרופתי מחולל ביוץ, עבור לניתוחים לפתיחת חסימות בחצוצרות וכלה בטיפולי הפריה.

תרופות לביוץ לטיפול בבעיות פוריות

כיום ניתן לגרום לביוץ באמצעים תרופתיים, כאשר התהליך אינו מתרחש באופן עצמוני בגוף האישה. תרופות מחוללות ביוץ כוללות:

• כלומיפן ציטרט (שם מסחרי: איקקלומין) – תרופה הגורמת לשחרור מוגבר של הורמונים גונדוטרופינים (LH ו- FSH), גירוי של השחלות והשראת ביוץ. התרופה מעודדת ביוץ בנשים שאצלן הביוץ אינו סדיר או שאינן מבייצות כלל. הטיפול באיקקלומין עלול לגרום להתפתחות ולשחרור של יותר מביצית אחת.
• מטפורמין – נשים שלא הגיבו לטיפול בקלומיפן יטופלו במטפורמין לשם עידוד הביוץ. תרופה זו ניתנת בעיקר לנשים שסובלות משחלות פוליציסטיות. שחלות פוליציסטיות תהיינה גדולות פי 1.5 עד פי 3 משחלות תקינות, ותכלנה מספר רב של זקיקים או ציסטות קטנות.
• גונדוטרופינים - ההורמונים LH ו- FSH מכונים גונדוטרופינים. הם אחראים לגירוי השחלות לייצור הורמוני המין והביציות. קיימים גונדוטרופינים שמופקים משתן של נשים בגיל המעבר, או גונדוטרופינים שמיוצרים בשיטות של הנדסה גנטית. המתן הוא באמצעות עטים להזרקה עצמית. נטילת התרופה גורמת לגירוי השחלות ולביוץ.
• פרילאק – תרופה שמדכאת את הפרשת ההורמון פרולקטין. רמות גבוהות של פרולקטין אצל נשים שאינן בהריון ואינן בתקופת הנקה עלולות למנוע ביוץ תקין.
• סטרואידים (דקסאמטזון, פרדניזון) - תרופות המעכבות את פעילות ההורמונים הזכריים (אנדרוגנים) אצל האישה. רמות גבוהות של אנדרוגנים, ובעיקר של טסטוסטרון, משבשות את ההפרשה התקינה של הגונדוטרופינים LH ו- FSH, באופן שהזקיקים בשחלה אינם מסוגלים להביא להבשלה תקינה של הביצית ותהליך הביוץ נפגע.
• אנלוגים של GnRH – (דקפפטיל, סינרל בוסרילין, סופרפקט). GnRH (Gonadotropin Releasing Hormone) הוא הורמון האחראי על שחרור הגונדוטרופינים LH ו- FSH. השימוש באנלוגים של GnRH (חומרים המדמים את פעולתו) תורם למניעת ביוץ מוקדם מהרצוי, באופן שמאפשר הבשלה מלאה של הביצית.
• חומרים נוגדי GnRH (אנטגוניסטים) – זוהי קבוצת תרופות חדשה (צטרורליקס, גנירליקס) שפעולתן מדכאת באופן ישיר ומיידי את הפרשת ההורמון GnRH, וכך נמנע ביוץ מוקדם. בהשוואה לאנלוגים של GnRH, תרופה זו ניתנת במשך תקופה קצרה יותר המקצרת את מחזור הטיפול, מקטינה את הכמות הניטלת של תרופות הורמונאליות ומקטינה את שיעור תופעות הלוואי באופן משמעותי.

ניתוחים

ניתוח של החצוצרות יבוצע במקרה של חסימה שלהן, או אם בחצוצרה קיימת רקמה צלקתית. הניתוח יסייע בתיקון מבנה החצוצרה והשבתו למצב תקין, על מנת לאפשר מעבר של הביציות בדרכן לרחם, לצורך הפריה.

הניתוח יבוצע ברוב המקרים בהליך של לפרוסקופיה ניתוחית או של היסטרוסקופיה ניתוחית. מדובר בניתוחים דומים למדי, מונחי מצלמה, אשר מתבצעים בהרדמה כללית בחדר ניתוח.

במהלך הניתוח מוחדר לאזור שינותח מכשיר אופטי דרך חתך קטן בגוף. זה מאפשר התבוננות באיברי האגן בעזרת מצלמה זעירה אשר מקרינה את מה שהיא רואה על מסך ווידאו. פעולת התיקון לכשעצמה מתבצעת בעת הניתוח מונחה המצלמה על ידי שימוש במכשירי ניתוח ארוכים ודקים שמוחדרים לאזור דרך חתכים קטנים בדופן הגוף.

במהלך לפרוסקופיה ניתוחית ניתן לכרות אזורי הדבקויות סביב החצוצרות והשחלות, להסיר מוקדי דלקת (מאנדומטריוזיס), לשחרר חצוצרות חסומות, או לבצע שחזור של חצוצרות לאחר קשירתן (קשירת חצוצרות מבוצעת במטרה למנוע הריון).

במהלך היסטרוסקופיה ניתוחית ניתן להפריד הידבקויות, או לכרות פוליפ או שרירן בחלל הרחם.

טיפולי הפריה

הזרעה תוך רחמית (Intra uterine insemination)

הזרעה תוך רחמית תבוצע במקרים בהם הסיבה לאי הפריון אינה ברורה, או אם נקבע שלגבר ספירת זרע נמוכה, או זרע בעל תנועתיות ירודה. שיטה זו טובה גם במקרים של אין אונות אצל הגבר. כול עוד איכות הזרע תקינה והשחלות תקינות אף הן, עומדים סיכויי ההצלחה של הזרעה תוך רחמית על כ- 15% בכל מחזור טיפול.

ההזרעה מבוצעת על ידי הרופא המטפל בסמיכות למועד הביוץ. לעיתים, כחלק מהטיפול, מקבלת האישה תרופות דוגמת איקקלומין (קלומיפן ציטראט) במטרה להאיץ את תהליך התפתחות הזקיקים והבשלת הביציות. בעקבות טיפול זה עולה הסיכוי להיווצרות יותר מביצית בשלה אחת, כך שהסיכוי להפריה עולה. כדי לקבוע את מועד הביוץ המדויק, מבצעת האישה מעקב זקיקים באמצעות אולטרא סאונד.

בתהליך ההזרעה נאסף ביום המיועד זרע מהגבר, נשטף ונברר בקפידה, כך שרק הזרעונים המובחרים ביותר יוחדרו אל רחם האישה. הזרע מוחדר ישירות אל הרחם באמצעות צינורית פלסטיק עדינה, דרך הנרתיק וצוואר הרחם. כאמור, התהליך חייב להיות מתוזמן עם מועד הביוץ.

יתרונה של ההזרעה התוך רחמית בכך שהיא יוצרת ריכוז מקומי גבוה של תאי זרע איכותיים קרוב ככל האפשר לביצית המיועדת להפריה. כשבועיים לאחר ההזרעה ניתן לבצע בדיקת הריון על מנת לברר אם התרחשה הפריה.

הפריה חוץ גופית ('הפרית מבחנה')

מדובר בהפריה שמתרחשת מחוץ לגוף האישה. האישה נוטלת תרופות שמעודדות את השחלות לייצר יותר ביציות מאשר בדרך כלל. ביציות אלו מוצאות מגוף האישה בשיטות לפרוסקופיות, ומופרות על ידי זרע הגבר בצלוחית, בתנאי מעבדה. העוברים שיתקבלו בעקבות הפריית הביציות על ידי הזרעונים מוחזרים לרחם האישה.

בהפריה חוץ גופית קיים סיכוי גבוה יחסית להריונות מרובי עוברים (תאומים, שלישיות) מאחר שיותר מעובר אחד יוחזר בדרך כלל לרחם, על מנת להגדיל את הסיכוי להריון.

העברת בלסטוציסט

התפתחות העובר כוללת מספר שלבים, כאשר השלב הראשון הוא ביצית מופרית. ביום השני שלאחר ההפריה תכיל הביצית המופרית 4-2 תאים. עד היום החמישי נקראים תאי העובר בלסטומרים. בין היום השלישי ליום החמישי עובר העובר קפיצה משמעותית במספר התאים שלו. במועד זה הוא נראה כמו ציסטה שמכילה מאות תאים - זהו הבלסטוציסט.

בחלק ממקרי ההפריה החוץ גופית יועבר בלסטוציסט לרחם האישה. משמעות הדבר היא העברת הביצית המופרית לרחם האישה רק ביום ה- 5-6 לאחר ההפריה, בהשוואה להחזרה הרגילה, שמבוצעת 48-72 שעות לאחר ההפריה.

שיטה זו מתאימה במיוחד לנשים שעובריהן באיכות טובה אבל הם אינם מצליחים להשתרש בקלות בדופן הרחם. לעתים, על מנת להקל על השתרשות העובר בדופן הרחם, טרם ההחזרה ינוקב חור קטן בקליפה הג'לטינית שעוטפת את העובר.

שיטות הפריה חוץ גופית מתקדמות

על מנת לשפר את הסיכוי להריון, מוצעות כיום שיטות חדשניות שנותנות מענה לאותם מקרים בהם נכשלה ההפריה החוץ גופית בשיטות המקובלות. שיטות אלו כוללות מיקרו-מניפולציה (הזרקה של תא זרע לביצית בתנאי מעבדה, ICSI, Intra Cytoplasmic Sperm Injection), החזרת עוברים דרך דופן הרחם (Trans-mural, Sub-Mucosal) והחזרת עוברים לחצוצרה (Zygote Intra Fallopian Transfer, ZIFT).

תרומת ביצית

במקרים מסוימים יש צורך בתרומה של ביצית מתורמת או זרע מתורם, עימם תבוצע הפריה חוץ גופית.

תרומת ביציות היא נושא סבוך וכיום קיים קושי להשיג בישראל ביציות לתרומה. לפיכך טיפול זה מבוצע בשיתוף פעולה עם מרפאות במדינות שמאפשרות תרומת ביציות. הביציות שנשאבו מהתורמת מופרות באמצעים מעבדתיים עם זרעו של האב, והעוברים המתפתחים יוחזרו לחלל הרחם של המטופלת שלא יכלה להרות.

על מנת להכין את רירית הרחם לקליטה מוצלחת של העוברים, מקבלת המטופלת טיפול הורמונאלי מתאים. הטיפול למטופלת ניתן במקביל לתהליך שאיבת הביציות מהתורמת והפריית הביציות בזרעו של האב. הטיפול ההורמונאלי יימשך גם לאחר החזרת הביציות לרחם ובמהלך ההיריון, על פי הנחיות הרופא המטפל.

כללים לאישור התורמת נקבעו על ידי משרד הבריאות הישראלי. בחירת תורמת ביציות כוללת בדיקות רפואיות, גנטיות ופסיכולוגיות. התורמת עוברת תשאול קפדני על מנת לשלול היסטוריית מחלות או מצבים גנטיים שעוברים בתורשה במשפחתה.

התורמת עוברת בדיקות רפואיות לאבחנת המחלות הזיהומיות הבאות: HIV (איידס), צהבת B ו- C, ציטומגלווירוס (CMV, מחלה נגיפית ממשפחת נגיפי ההרפס שעלולה לסכן את העובר ברחם, לגרום לזיהום תוך רחמי, ואף להפלת העובר), קלמידיה ועגבת (סיפיליס).

כמו כן נבדקים המאפיינים הכרומוזומליים של תאי התורמת לנוכחות הגן שגורם למחלת ציסטיק פיברוזיס (CF היא מחלה תורשתית שפוגעת בריאות, במערכות המין והעיכול, בלבלב, ובבלוטות הזיעה. חולים ב- CF עלולים להזדקק להשתלת ריאה) ולתסמונת כרומוזום ה-x השביר (תסמונת גנטית בעלת טווח רחב של סימפטומים שכוללים נכות רגשית, אינטלקטואלית, ופיזית).

משרד הבריאות הישראלי אינו מחייב ביצוע בדיקות גנטיות בתורמת. בהתאם לרצון ההורים המיועדים, ניתן לבצע בדיקות נשאות גנטית נוספות, בהתאם למוצא התורמת.

פונדקאות

חלק ממקרי אי הפוריות נובע מאי היכולת של האישה להרות באופן טבעי (בעיקר עקב בעיות ברחם) או שהריון עלול לסכן את בריאותה, למרות שניתן להפיק ממנה ביציות בשלות. במקרים אלו ניתן לבצע הפריה חוץ גופית של ביציות בשלות עם זרע בן הזוג ולהחזירן לאחר ההפריה לרחם של פונדקאית בו יתפתח העובר.
פונדקאות יכולה להתבצע בהתנדבות או כנגד תשלום לפונדקאית. הליך הפונדקאות מחייב הסכם חתום בין הפונדקאית ובין הזוג שעתיד לקבל את התינוק לרשותו. הסכם זה תקף רק לאחר אישור ועדה מיוחדת. על פי ההסכם מוותרת האם הפונדקאית על האחריות ההורית על היילוד ומעבירה אותו לזוג שהביצית והזרע שלו גרמו להיווצרות העובר.
ניתן למצוא את הנוסח המלא של החוק בנושא פונדקאות (חוק הסכמים לנשיאת עוברים התשנ"ו – 1996) באתר משרד הבריאות>> (יפתח בדפדפן נפרד)

סיבוכים של טיפולי פוריות אצל נשים

גירוי יתר שחלתי

הטיפול לגרימת ביוץ עלול לגרום במקרים חריגים (כ- 1% מהמטופלות) לתסמונת גירוי-יתר שחלתי, שהיא סיבוך אשר כולל התפתחות ציסטות גדולות בשחלות, פקקת (הופעת קריש דם בעורק או בווריד), כשל בתפקוד הכבד או הכליות, הצטברות נוזלים בבטן ובבית החזה ואף קשיי נשימה, לעתים עד כדי סכנת חיים.

במרבית המקרים, תופעות הלוואי לטיפול קלות יחסית. הן כוללות:

• בחילה.
• הקאה.
• כאב בטן.
• נפיחות.
• עצירות.
• שלשול.
• שתן כהה, מרוכז.

הריון מחוץ לרחם

מדובר בהריון שמתפתח מחוץ לרחם, בדרך כלל בשחלה או בחצוצרה. כ- 95% מההריונות מחוץ לרחם מתרחשים בחצוצרות. ביצית שהשתרשה בחצוצרה עלולה לגרום להתפוצצות החצוצרה. סימנים שכיחים של הריון מחוץ לרחם כוללים כאב חד בבטן התחתונה ודימום נרתיקי. ללא טיפול מתאים, הריון מחוץ לרחם עלול להיות מצב מסכן חיים ולכן דרושה התערבות טיפולית מיידית.

הסיכון להתרחשות הריון מחוץ לרחם אצל נשים שעוברות טיפולי פוריות, ובעיקר אצל נשים עם בעיות קודמות בחצוצרות, גבוה מעט יותר מזה של כלל אוכלוסיית הנשים.

הריונות מרובי עוברים

הריונות מרובי עוברים אופייניים למקרים לא מעטים של טיפולי פוריות. הריונות מרובי עוברים (תאומים, שלישיות) מעלים את הסיכון לסיבוכים במהלך ההריון, דוגמת לחץ דם גבוה והתפתחות סוכרת הריון (סיכון גבוה פי 2-3 בהשוואה להריון של עובר יחיד).
כ- 50% מהתאומים וכ- 90% מהשלישיות נולדים טרם המועד ובמשקל נמוך. בהריון של תאומים הסיכון לתמותת העובר גבוה פי 5 בהשוואה להריון של עובר יחיד, והוא פי 9 בהריון של שלישיה.

לחץ

בעיות פוריות והטיפול בהן נוטה לגרום ללחצים וכעסים רבים במערכת היחסים בין בני הזוג שמנסים להרות. במקרים רבים, במקום להתאחד ולשלב כוחות בתהליך קשה זה, נוטים בני הזוג להתרחק. מומלץ לפנות לקבוצות תמיכה או לייעוץ מקצועי על מנת לקבל סיוע בהתמודדות הרגשית במהלך הטיפולים.