איידס (HIV) - מידע רפואי

טיפול באיידס ומניעת הדבקה

עדיין לא קיימת תרופה לריפוי נשאי HIV או חולי איידס, אולם קיים טיפול יעיל ובטוח שמאפשר לאנשים הנגועים בנגיף להגיע למצב בו רמת הנגיף בדם כה נמוכה, עד שהיא אינה מזוהה בבדיקות מעבדה. מצב זה מכונה: עומס נגיפי בלתי מדיד (undetectable), הגורם לכך שתוחלת ואיכות החיים של נשאי HIV עשויה להגיע לזאת של אלה שאינם נשאי הנגיף, ובנוסף, להפחית את סכנת ההדבקה בעת קיום יחסי מין לאפס.

כיום אין חיסון שיכול למנוע הדבקה, אולם גילוי מוקדם וטיפול בנשאים מונעים מצד אחד, מונעים מצד אחד טרום חשיפה (PreP) לאנשים בסיכון גבוה, ומצד שני עשויים במידה רבה למנוע הדבקה.

על פי ארגון הבריאות העולמי, אם 90% מהנשאים יתגלו בזמן, 90% מהם ייטלו את הטיפול בהיצמדות מלאה, ו- 90% יגיעו למצב של נגיף בלתי מדיד. אם אוכלוסייה בסיכון גבוה תשתמש בטיפול מונע, עשוי הדבר להפחית את מגפת ה- HIV/AIDS, עד כדי עצירתה עד 2030.

אנו, במכבי, עושים הכל כדי לסייע בפרויקט חשוב זה.

דרכי ההדבקה

נגיף ה- HIV מועבר באמצעות מעבר של נוזלי גוף מאדם הנושא את הנגיף לאדם בריא. הדרך הנפוצה ביותר היא קיום יחסי מין בלתי מוגנים עם נשא/ית של הנגיף שאינו מטופל תרופתית, בעיקר במין וגינאלי או אנאלי. הסיכון להידבקות במין אוראלי אפסי. הדבקה בנגיף עלולה להתרחש גם על ידי שימוש משותף במחטים, בעת הזרקת סמים או הדבקה מאישה הרה לעוברה.

הנגיף אינו מועבר בנשיקה, בהתעטשות, באמבטיה, על ידי שימוש במגבות או בכלי אוכל של נשא HIV. הנגיף אינו מועבר אגב שחייה בבריכה, או על ידי שימוש באסלה בה משתמש נשא HIV. כמו כן, הנגיף אינו מועבר על ידי בעלי חיים ואף לא כתוצאה מעקיצות יתושים.

שכיחות HIV בישראל ובעולם

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך שכ-37 מיליון בני אדם ברחבי העולם הם נשאי HIV (נכון לשנת 2017). ההערכות הן כי 25 מיליון איש מתו כתוצאה מהמחלה מאז 1981. הנגיף נפוץ בעיקר במדינות אפריקה מדרום לסהרה, דוגמת זימבבואה, מוזמביק ודרום אפריקה.

בין השנים 1981-2017 התגלו בישראל 9,953 מקרים חדשים של נשאי HIV וחולי איידס. על פי הערכת משרד הבריאות, חיים כיום בארץ כ- 8,874 אנשים עם הנגיף.

בשלב הראשון, שבועיים עד שישה שבועות לאחר ההדבקה, עשויה להתרחש "מחלת הדבקה ראשונית" (acute retroviral syndrome) וכ- 60% מהנדבקים עשויים לחוות תסמינים דמויי שפעת או מחלת הנשיקה. תסמינים אלה עשויים לכלול חום, כאב גרון, עייפות, כאב פרקים, כאב שרירים, הגדלת בלוטות לימפה ופריחה. כאב ראש ושלשול, עשויים להיות אף הם חלק מהתסמינים. סימפטומים אלו עשויים להיות קלים, ולכן קל לטעות ולחשוב שמדובר בצינון או בשפעת. לאחר חלוף הסימפטומים, יתכן שהנשא לא יחווה סימפטומים נוספים במשך שנים. במהלך תקופה זו המכונה השלב הא-סימפטומטי, הנגיף ממשיך להתרבות ולפגוע במערכת החיסון.

השלבים המתקדמים

ללא אבחון וקבלת טיפול מתאים, גורם הנגיף לירידה במספר תאי ה- CD4 של מערכת החיסון, עד למצב מסכן חיים, בו מערכת החיסון אינה מתפקדת עוד באופן תקין. לתאים אלו תפקיד מהותי בפעילותה התקינה של מערכת החיסון.

מערכת חיסון לקויה מובילה באופן בלתי נמנע להופעת מחלות זיהומיות או גידוליות חמורות.

הסימפטומים תלויים בסוג המחלה הזיהומית או הגידולית, או מעצם הדיכוי של מערכת החיסון ועשויים לכלול: עייפות מתמשכת, הזעת לילה, ירידה בלתי מוסברת במשקל, שלשול מתמשך, פטרת בלשון ובחך, קוצר נשימה ושיעול יבש, חום גבוה ובלוטות לימפה מוגדלות.

מחלות קלאסיות העשויות להתרחש כאשר מערכת החיסון לקויה, כוללות: שחפת, דלקת ריאות מסוג PCP, גידול בכלי דם המכונה סרקומה, על שם קפושי ולימפומה. מחלות אלה עשויות להתרחש גם בקרב בריאים, אולם שכיחותן בחולי איידס גדולה בהרבה.

הדרכים בהן יכול להיות הנגיף מועבר מאדם לאדם:

• מגע מיני (דרך הנרתיק או פי הטבעת) עם נשאים של נגיף ה-HIV שאינם מטופלים תרופתית.
• קבלת עירוי דם. סיכון זה קיים רק בארצות בהן לא נבדקות מנות הדם. בארץ - סכנה זו אינה קיימת.
• שימוש במחטים או במזרקים מזוהמים (נפוץ אצל משתמשים בסמים באמצעות הזרקה, שאינם משתמשים במחטים חד פעמיות).
• העברה של הנגיף מאישה הרה לעוברה דרך מערכת הדם המשותפת להם, בזמן ההיריון או בהנקה. נטילת טיפול נגד HIV בזמן ההיריון מונעת לחלוטין את סכנה ההדבקה של העובר, ולכן מומלץ כי כל אישה הרה תבצע בדיקת HIV לפחות פעם אחת במהלך ההיריון. אם היא בסיכון גבוה, מומלץ לבצע בדיקה אחת בתחילת ההיריון ובדיקה נוספת בשליש השלישי.

מה קורה בעת קיום יחסי מין?

יחסי מין בלתי מוגנים הם הדרך הנפוצה ביותר להפצת הנגיף, כולל יחסי מין וגינאליים (חדירה לפות) ואנאליים (דרך פי הטבעת).

ביחסי מין אוראליים (דרך הפה) - הסיכון להדבקה אפסי.

כעיקרון, בעת קיום יחסי מין הטרוסקסואליים (בין גבר לאישה), הסיכון עבור אישה להידבק בנגיף מגבר חולה או נשא, גדול יותר מהסיכון להדבקה של גבר בריא על ידי אישה נשאית או חולה. הסיבה נעוצה בכך, שהנגיף מועבר כאשר נוזל גוף המכיל אותו (לא רוק) בא במגע עם נימי דם חשופים או פגועים, שנמצאים ברקמות אפיתל המרפדות את דופן הפות, הפה וחור הישבן (פי הטבעת).

הסיכון להדבקה גבוה יותר באופן משמעותי בעת קיום יחסי מין אנאלייםלא מוגנים, בהשוואה ליחסי מין וגינאליים, בשל פגיעה בעת החדירה בכלי דם עדינים בחלחולת.

עירוי דם

נגיף ה-HIV יכול להיות מועבר על ידי עירוי של דם נגוע. החל משנת 1986, נבדקות בישראל כל מנות הדם, כך שהסיכון להדבקה ממנת דם הוא אפסי. בדיקת מנות הדם במדינות המתפתחות אינה מתבצעת בקפידה, כפי שמקובל בעולם המפותח, ולכן יש סכנה להידבקות בנגיף אם מקבלים מנת דם במדינות אלו.

כיצד מתרבה נגיף ה-HIV בתוך הגוף?

לאחר כניסתו לזרם הדם, חודר הנגיף לתאי מערכת החיסון, ובמיוחד למשפחת התאים המכונה: CD4. הוא משתלט על המנגנונים המאפשרים לתא לבנות חלבונים ומתחיל לייצר באמצעותם כמות עצומה של עותקים מהנגיף. כתוצאה מכך, מתים תאי מערכת החיסון ומספרם בגוף הולך ופוחת, עד שמערכת החיסון מאבדת את היכולת להגיב לזיהומים ולהגן על הגוף.

קבוצות סיכון להידבקות בנגיף

חשוב לזכור כי כל אחד יכול להיות חשוף להדבקה בנגיף. יחד עם זאת, יש קבוצות בהן הנגיף נמצא בשכיחות גבוהה יותר, חלקן כוללות:

1. גברים המקיימים יחסי מין לא מוגנים עם גברים אחרים.

2. אנשים שהתגוררו או טיילו ביבשת אפריקה, מדרום לסהרה.

3. אנשים שקיימו יחסי מין עם אדם ששהה באפריקה מדרום לסהרה.

4. אנשים המשתמשים בסמים (בעיקר בהזרקה), לרבות קיום יחסי מין עימם.

5. אנשים שקיבלו מנת דם באפריקה, מזרח אירופה, מדינות חבר העמים לשעבר, אסיה או באמריקה המרכזית והדרומית.

אבחון HIV מתבצע באמצעות בדיקת דם. החשיפה לנגיף ה-HIV גורמת למערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד הנגיף. במקביל, משחרר הנגיף בזמן שכפולו אנטיגנים לדם. בדיקת הדם המודרנית (בדיקת combo) מזהה נוכחותם של נוגדנים ואנטיגנים אלה בדם.

מאחר ומחד גיסא לוקחים לנגיף לפחות 10-14 ימים עד שהוא מתחיל לשחרר אנטיגן לדם, ולמערכת החיסון לוקחים לפחות שבועיים-שלושה עד שהיא מפתחת מספיק נוגדנים כדי שהבדיקה תזהה אותם, קיימת תקופת חלון של לפחות שלושה שבועות מזמן החשיפה האפשרי, שבמהלכו לא ניתן לדעת בוודאות אם אכן התרחשה הדבקה. ברוב המקרים, ניתן לזהות הדבקה כבר לאחר שבעה שבועות מרגע החשיפה לנגיף. עם זאת, על מנת לשלול הדבקה ב- 100%, יש לבצע בדיקה גם לאחר שלושה חודשים מרגע החשיפה. הבדיקה נותנת לכם תוצאה מהימנה לגבי כל מה שקרה לכם מיום לידתכם עד שלושה חדשים טרם ביצוע הבדיקה.

בדיקת ה-COMBO היא למעשה בדיקה מסוג ELISA (בדיקה נפוצה לאיתור אנטיגנים ונוגדנים), אולם לעתים, היא רגישה מדי ועשויה לתת תשובות כוזבות חיוביות (false positive). לכן כל תשובה חיובית נשלחת גם לבדיקה מאשרת (בדיקה המכונה: western blot), ורק אם שתי הבדיקות הללו חיוביות, נחשבת הבדיקה לחיובית אמיתית.

כמו כן, קיימת בדיקה מהירה המספקת תשובה מהימנה יחסית תוך חצי שעה. בבדיקה זו, ניתן לגלות נוגדנים לנגיף בדגימת דם או רוק. כיוון שבדיקת ה COMBO רגישה וספציפית יותר בזמנים המוקדמים שלאחר ההדבקה, נשלחת כל בדיקה לבדיקת דם נוספת לאימות. הבדיקה אינה מבוצעת עדיין בכל המעבדות בישראל, אולם היא זמינה במרפאת הוועד למלחמה באיידס, שהחל בביצועה כבר בשנת 2005.

תקפות הבדיקה במקרה של חשש להדבקה

כיוון שלעיתים האנטיגן של הנגיף או הנוגדנים ל- HIV יכול להופיע בדם רק מספר שבועות לאחר החשיפה לנגיף, כאשר יש חשש משמעותי, יש להיבדק פעם נוספת כעבור 3 חודשים, גם אם התקבלה תוצאה שלילית.

על אף החשש להיבדק, חשוב לדעת שאבחון מוקדם מאפשר קבלת טיפול שעשוי להאט בצורה ניכרת את התקדמות המחלה, ולכן אם קיים חשש להידבקות, יש להיבדק בהקדם. הכלל החשוב ביותר הוא מניעה.

היכן נבדקים ומהו חיסיון הבדיקה?

תוצאות הבדיקה חסויות ותימסרנה אך ורק לנבדק, ובמקרים מסוימים, גם לרופא המשפחה.

ניתן להיבדק באופן אנונימי (מבלי צורך להזדהות) בוועד למלחמה באיידס בתל אביב ובבאר שבע ובמרכזי משרד הבריאות בתל אביב או בירושלים. הבדיקות המבוצעות במרכזי הוועד למלחמה באיידס כרוכות בתשלום של 100 ש"ח למבוגרים ו- 60 ש"ח לחיילים או צעירים מתחת לגיל 18. התשובות תימסרנה כנגד הצגת קבלה עם מספר הנבדק, תוך שלושה ימים.

כמו כן, ניתן לקבל הפניה מרופא המשפחה לביצוע בדיקת דם לגילוי הנגיף, במסגרת קופת החולים וללא תשלום. ניתן גם להיבדק במרכזים רפואיים ובבתי חולים. בדיקות אלה אינן אנונימיות וכרוכות בהזדהות.

מרכזים בהם ניתן להיבדק, מופיעים באתר הוועד למלחמה באיידס.

במידה והתשובה חיובית, יופנה הנבדק למרפאת איידס להמשך טיפול וייעוץ.

ניתן להקטין באופן משמעותי את הסיכון להידבק ב-HIV ולהקפיד על מין בטוח באמצעות הקפדה על כללים חשובים:

• הדרך היעילה ביותר למנוע הדבקה במחלות מין בכלל וב-HIV בפרט היא שימוש בקונדום במהלך קיום יחסי מין.
• יש להימנע משימוש בחומרי סיכוך על בסיס שמן, כמו ווזלין ושמן תינוקות, משום שהם עלולים להחליש את הקונדום ולהגדיל את הסיכון לקריעתו במהלך החדירה. חומרי סיכוך על בסיס מים כמו K-Y ג'לי - עדיפים וזמינים ללא מרשם רופא, בכל בתי המרקחת.
• יש לחטא באלכוהול אביזרי מין (דוגמת ויברטורים) מיד לאחר כל שימוש.
• כאשר אחד מבני הזוג נשא של HIV שאינו מטופל, או נמצא זמן קצר לאחר התחלת טיפול (פחות משישה חדשים), או שאינו נוטל את הטיפול בהיצמדות מלאה, מומלץ לקיים יחסי מין מוגנים בלבד. בנוסף, על מי שאינו נושא את הנגיף, ליטול טיפול מונע - טרום הדבקה (PREP).

הריון כאשר אחד מבני הזוג נשא

כיום, יש אמצעים רבים להבטיח את שלום בן או בת הזוג שאינם נשאי הנגיף, במקרה שאחד מבני הזוג נשא HIV והם מעוניינים להרות. כאשר הנשא או הנשאית נוטלים טיפול תרופתי בצורה אדוקה, אין כל סכנת הדבקה וניתן להרות באופן בטוח, כמי שאינם נושאים את הנגיף. במידה והגבר חיובי והאישה שלילית, ויש צורך בהפריית מבחנה (IVF) או בתהליך של פונדקאות, יתכן ורופאי הנשים ירצו לבצע לפני כן תהליך של שטיפת זרע (תהליך המתבצע במרכז הרפואי הדסה בירושלים).

אין לשתף מזרקים לשם הזרקת סמים

צרכני סמים המזריקים את הסם, חייבים להימנע משיתוף מזרקים עם אחרים. שימוש משותף עלול לחשוף אותם ל-HIV ולמחלות אחרות כמו: הפטיטיס C.

למשתמשים בהרואין, מפעיל משרד הבריאות תכניות לחלוקת תחליף סם מסוג מתאדון או סובוטקס. אחד היתרונות של השימוש בתחליף הסם הוא נטילתו בבליעה (מתאדון בנוזל וסובוטקס בטבלייה), ללא שימוש במזרקים החושפים את המשתמש בהם ל-HIV ולמחלות אחרות. כמו כן, מפעיל משרד הבריאות תכנית להחלפת מזרקים, כך שמשתמשים בסמים באמצעות הזרקה יכולים לקבל מזרקים נקיים חד-פעמיים.

טיפול מניעתי לאחר חשיפה - (Post Exposure Prophylaxis (PEP

במקרים מסוימים, ניתן למנוע את ההדבקה, אם האדם שנחשף לנגיף מקבל טיפול בתוך 72 שעות מרגע החשיפה. הטיפול אינו יעיל ב- 100%, אולם יעילותו עולה ככל שמתחילים בו קרוב יותר למועד החשיפה. הטיפול מומלץ, בדרך כלל, במקרה של קיום יחסי מין וגינאליים (דרך הפות) או אנאליים (דרך פי הטבעת), עם נשא HIV שאינו מטופל או מי שסטטוס ה-HIV שלו אינו ידוע והוא נמצא בסיכון גבוה להיות נשא הנגיף. הטיפול מיועד גם לצוות הרפואי, במקרה של דקירה ממחט החשודה כמזוהמת בדמו של נשא HIV.

הטיפול המונע כולל נטילת תרופות נגד HIV במשך 4 שבועות. הטיפול הוא אותו שילוב תרופתי, שנותנים גם לנשאי נגיף ה-HIV, ולעתים, ניתן לסבול מתופעות לוואי כמו בחילה, הקאה, שלשול וכאב ראש.

בכל מקרה של חשד לחשיפה לנגיף, יש לפנות בהקדם האפשרי לחדר מיון, שם יוחלט אם יש צורך בטיפול מניעתי.

הטיפול התרופתי בנשאים ובחולים

אדם שאובחן כנשא של נגיף ה-HIV, מופנה להמשך טיפול במרפאת HIV. כחלק מהטיפול, מתבצעות בדיקות דם כלליות (ספירת דם, הערכת תפקודי כבד וכליות, שומני הדם, נוכחות מחלות מין אחרות ונוגדנים כנגד נגיפים הגורמים לצהבת מסוג B, A ו- C, אך שתי בדיקות הדם החשובות ביותר הן:

ספירת CD4 ועומס נגיפי (viral load)- בדיקה של מספר נגיפי ה-HIV בדם.

בדיקות אלו מאפשרות לצוות המטפל לדעת באיזה שלב נמצאת המחלה, ומהו הסיכון לפתח זיהום.

מה משמעות הערכים הנמדדים בספירת תאי T?

• ספירת תאי CD4 תקינה נעה בין 500-1500 תאים לממ"ק
• כאשר הספירה גבוהה מ-500 תאים, אין סיכון גבוה מהרגיל לפתח זיהום
• ירידה אל מתחת 500 תאים לממ"ק, מהווה אינדיקציה לירידה מסוימת בתפקוד מערכת החיסון, אולם רק כאשר הספירה יורדת אל מתחת ל-200 תאים לממ"ק, חשוף הנשא לשלל מחלות זיהומיות או גידוליות, כמו: דלקת ריאות מסוג PCP, פטרת וגידול מסוג קפושי
• ירידה בספירת תאי CD4 אל מתחת ל- 100 תאים לממ"ק, חושפת את החולה לזיהומים עוד יותר קשים, כמו: טפיל הטוקסופלסמוזיס, נגיף ה-CMV ועוד

בדיקת העומס הנגיפי (viral load) וספירת תאי CD4, תתבצענה באופן קבוע, במטרה לדעת אם התרופות הניתנות נגד HIV פועלות ביעילות. עומס נגיפי גבוה מצביע על צורך לשנות את הרכב התרופות הניתנות.

הן התוצאות של ספירת תאי CD4 והן התוצאות של בדיקת העומס הנגיפי, יכולות להשתנות מבדיקה לבדיקה. תוצאה בודדת, גבוהה או נמוכה, אינה מעידה בהכרח על הידרדרות במצב הרפואי. רק המגמה הכללית של תוצאות הבדיקות, לאורך זמן, היא בעלת משמעות באשר למצב המחלה.

טיפול אנטי נגיפי פעיל - (Highly active antiretroviral therapy (HAART

הטיפול האנטי נגיפי המקובל, יעיל מאוד בדיכוי שכפול הנגיף ועצירת הידרדרות תפקוד מערכת החיסון. ההתקדמות המתמדת במחקר הרפואי, הביאה לשיפור כה ניכר ביעילות הטיפול התרופתי, כך שכיום נשאי HIV שמאובחנים בזמן ונוטלים את הטיפול כהלכה עשויים להגיע לתוחלת חיים דומה לזו של אנשים בריאים. בלקיחה לא מסודרת של הטיפול, עלול נגיף ה-HIV לפתח עמידות לתרופה.

באיזה שלב של המחלה מומלץ להתחיל ליטול את "קוקטייל התרופות"?

כיום, מומלץ להתחיל בטיפול מיידי עם גילוי הנגיף בכל נשא או נשאית.

תרופות המשמשות לטיפול ב-HIV (כלולות בהרכב זה או אחר של הקוקטייל)

• נוקליאוטידים מעכבי רוורס טראנסקריפטאז (NRTIs)- תרופות אלה מונעות את הפיכת החומר הגנטי של הנגיף (RNA) לחומר גנטי המסוגל לחדור לגרעין התא האנושי (DNA). לקטגוריה זו שייכות התרופות טנופוביר (tenofovir), אבאקאויר (abacavir)למיבודין (lamivudine) ואמטריציטאבין (emtricitabine). תרופות אלה עשויות לבוא בצורה משולבת עם תרופות אחרות בכדור אחד, למשל: טרובדה, זיאגן, ביקטארבי וטריומק.
• מעכבי רוורס טראנסקריפטאז שאינם נוקליאוטידים (NNRTIs) - קבוצת תרופות מעכבת את אותו אנזים שמעכבות התרופות מהקבוצה הקודמת (התרופות הנוקלאוטידיות), אולם במנגנון שונה. תרופות השייכות למשפחה זו הן: רילפיוירין (rilpivirine) ודוראבירין (doravirine). רילפיוירין ניתנת כיום בארץ, בשילוב עם תרופה אחרת בכדור אחד, המכונה: ג'ולוקה (juluca).
• מעכבי פרוטאזות - פרוטאז (Protease) הוא שמה של קבוצת אנזימים (סוג חלבונים), אשר חותכים חלבונים שנוצרו בתא, במטרה להפכם לרכיבים בני שימוש. התרופות ממשפחת מעכבי פרוטאזות, מונעות חיתוך של מספר חלבונים נגיפיים, דבר המונע הרכבה של נגיפים חדשים בתוך התא אליו פלש הנגיף. כך, רכיבי הנגיף המיוצרים בתא ה-CD4 אינם יכולים לחבור יחדיו ליצירת נגיף חדש. מעכבי הפרוטאזות העיקריים הנמצאים כיום בשימוש הם: דארונאביר (darunavir) ואטאזאנאביר (atazanavir). השימוש כיום במעכבי פרוטאז הולך ופוחת בארץ, והוא ניתן רק במצבים ספציפיים.
• מעכבי אינטגראז - קבוצת תרופות זו היא החדשה מבין התרופות שפותחו נגד HIV, ובמחקרים רבים נמצא כי תרופות אלה יעילות ביותר, בטוחות בשימוש ונסבלות על ידי המטופלים. הן פועלות על ידי מניעת החדירה של הנגיף לתוך הגרעין בתא ה- CD4 ומונעות את התחברותו לכרומוסום בתא. התרופה הראשונה מהקבוצה הייתה ראלטגראביר (raltegravir), ובעקבותיה נכנסו לשימוש: אלויטגראביר (elvitegravir), דולוטגראביר (dolutegravir) ולאחרונה ביקטגראביר (bictegravir). בגלל היעילות הכה גבוהה של מעכבי האינטגראז, נעשו בשנים האחרונות מחקרים, בהם נמצא שהשילוב של מעכב אינטגראז יחד עם תרופה אחת נוספת הוא יעיל ובטוח כמו מתן "קוקטייל" בן שלוש תרופות. רובם של מעכבי האינטגראז ניתנים יחד עם עוד תרופה אחת או שתיים, בטבלייה אחת, פעם ביום, כך שלמטופלים מאוד נוח ליטול אותם.

באופן כללי, הטיפול בחולי איידס ובנשאי HIV מתקדם בצורה כל כך מהירה, ויתכן ושבקרוב מאוד תהיינה תרופות חדשות. מומלץ להתעדכן על כך עם הרופא המטפל.

תופעות לוואי

חלק מהמטופלים בתרופות נגד HIV, עלול לפתח תופעות לוואי. תופעות הלוואי נוטות להיעלם או להיחלש לאחר מספר שבועות של טיפול, מאחר שהגוף מתרגל לטיפול. השאיפה היא למצוא עבור כל מטופל את הרכב התרופות המיטבי עבורו, שמשלב את מירב היעילות הטיפולית עם מינימום תופעות לוואי.

תופעות לוואי שכיחות:

• בחילה
• תשישות
• שלשול
• פריחות על פני העור
• שינויים במצב הרוח
• אחת מתופעות הלוואי המפחידה את הנשאים והנשאיות יותר מכל, היא השמנה בחלק גוף אחד, תוך איבוד שומן בחלק אחר של הגוף (ליפודיסטרופיה). למרבה המזל, תופעה זו כמעט ונעלמה לחלוטין מהעולם עם כניסתן של התרופות החדשות בעשור האחרון.

נטילת תרופות מקבוצת מעכבי פרוטאזות, עלולה לגרום לעלייה ברמות הכולסטרול והסוכר בדם. כיוון שרמות כולסטרול וסוכר גבוהות קשורות לסיכון מוגבר לפתח מחלות לב וכלי דם, יש להקפיד על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית סדירה והימנעות מעישון. לעתים, יש צורך בנטילת תרופה ממשפחת הסטטינים, לשם הורדת רמת הכולסטרול בדם.

יש לדווח לצוות הרפואי על כל תופעת לוואי המשפיעה על איכות החיים, כדי שתישקל החלפת התרופות או הוספת תרופות שעשויות להקל על תופעות הלוואי.

חשיבות ההתמדה והעקביות בטיפול

חשוב מאוד ליטול את התרופות באופן עקבי ולפי המינון המומלץ, מפני שנטילה לא מסודרת עלולה לגרום להופעת עמידות של הנגיף. התרופות המשמשות לטיפול ב-HIV יעילות, כל עוד נוטלים אותן לפי הוראות השימוש. החמצה של אפילו מספר מועט של מנות, עלול לגרום לכישלון הטיפול.

משמעות הדבקות בתכנית הטיפול היא:

• נטילת התרופה במועד שהומלץ על ידי הרופא המטפל
• נטילת המנה (כמות התרופה) שהומלצה
• קיום כל ההוראות הנוגעות לתזונה, למשל: נטילת חלק מהתרופות לאחר האוכל ונטילת תרופות אחרות על "קיבה ריקה"

מחלות נלוות

נשאי HIV עלולים לסבול בשכיחות גבוהה יותר מהאוכלוסייה שאינה נשאית של הנגיף ממחלות נלוות, ובעיקר אלה הקשורות ללב ולכלי הדם, לכליות, לכבד ולמוח. בנוסף, יכולה להיות שכיחות גבוהה במקצת של גידולים, שאינם בהכרח גידולים האופייניים לדיכוי חיסוני. חלק מתופעות אלה עשוי להיות קשור לנשאות הנגיף, כיוון שנוכחות ה- HIV עשויה לגרום לגירוי מערכת החיסון, ובעקבות כך גם למצב דלקתי מתמשך, שגורם בסופו של דבר לחלק ממחלות נלוות אלה. מקצת המחלות עשויות להיגרם מהטיפול התרופתי עצמו, בעיקר התרופות מהדור הישן.

עושה רושם כי כיום, משמתחילים טיפול מאוד מוקדם בשלב הנשאות, ועם שימוש בתרופות מהדור החדש, עשויה שכיחות המחלות הללו לרדת ולהיות כמו אצל אלה שאינם נושאים את הנגיף.

בכל מקרה, מומלץ לנשאים ולנשאיות להתחיל טיפול נגד HIV מוקדם ככל שניתן, להיות במעקב רפואי צמוד ולשמור על אורח חיים בריא, שכולל תזונה נכונה, אי עישון ופעילות גופנית סדירה.

דיכאון וחרדה

מקצת נשאי HIV עשויים לסבול מדיכאון ו/או חרדה לאחר קבלת התשובה. תופעה זאת טבעית לחלוטין, ולמעשה מדובר בתהליך של אבל, כפי שקורה לאחר קבלת כל בשורה מרה.

אצל חלק מהאנשים עשויה הידיעה לעורר תגובות קשות, ולכן בכל מרכזי האיידס בארץ פועל צוות רב-מערכתי שכולל בנוסף לרופאים ולאנשי הסיעוד גם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים. ברוב המקרים, חולפות תופעות אלה תוך מספר שבועות.

אם לאחר מספר חודשים, תופעות החרדה ו/או הדיכאון אינן חולפות, עשוי הרופא להציע לכם תכשירים נוגדי דיכאון או חרדה. מרכז ה-HIV עשוי להציע לכם להיעזר בשירותים הפסיכו-סוציאליים.

חיסונים

חיסונים הם חלק חשוב במניעת תחלואה בקרב נשאי HIV.

חלק מהחיסונים מיועד להגן עליכם בפני מחלות נוספות שניתן להידבק בהם, כפי שנדבקים ב- HIV, בעיקר הפטיטיס B ופפילומה. חיסונים אחרים ניתנים נגד חיידקים, בהם נשאי HIV עשויים להידבק בשכיחות יתרה, או לפתח מחלות קשות יותר (למשל: חיידק הפנאומוקוק).

בנוסף לכל אלה, מומלץ כמובן להיצמד לשגרת החיסונים המקובלת בישראל.

מחקרים וניסויים קליניים

כל העת, נערכים מחקרים לאיתור דרכים חדשות לטיפול ב-HIV. לעתים, מוצע למטופל טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה, חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו, יתרונות מול סיכונים וחסרונות. השתתפות בניסוי קליני, מסייעת לקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של חולים לקבל בעתיד טיפול יעיל יותר.

כאשר מחקרים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות יעיל כמו הטיפול המקובל, יעיל יותר או בטוח יותר, מבצעים הרופאים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא: ניסוי קליני מבוקר. הוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות, משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ, ולעתים, גם מטופלים בבתי חולים ממדינות אחרות.

כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, נקבע באופן אקראי סוג הטיפול שיינתן לכול חולה המשתתף בניסוי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו, שאם הרופא בוחר את הטיפול למטופל, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות את תוצאות הניסוי.

בניסוי מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מאשר הטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר, אם פעולתו נגד הנגיף יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי-רצויות.

זיהומים מנצלי חולשה של מערכת החיסון (זיהומים אופורטוניסטים)

כאשר תוצאת הספירה של תאי CD4 יורדת מתחת ל-200 תאים לממ"ק, נחשף המטופל לזיהומים המנצלים את חולשתה של מערכת החיסון, המכונים: "זיהומים אופורטוניסטים". אם הטיפול התרופתי הקיים ניטל באופן עקבי וסדיר, פוחת הסיכון להדבקה בזיהומים אלו באופן משמעותי.

זיהומים אופורטוניסטים הנפוצים בקרב נשאי HIV:

• זיהומים חיידקיים דוגמת דלקת ריאות או שחפת
• זיהומים נגיפיים דוגמת CMV
• זיהומים פטרייתיים דוגמת קנדידה
• זיהומים טפיליים דוגמת טוקסופלסמה

דלקת ריאות

מדובר בזיהום חיידקי של הריאות. ללא טיפול, דלקת ריאות יכולה להיות קטלנית, משום שהזיהום עלול להתפשט לדם ולגרום לאלח-דם (ספסיס). ניתן לטפל בדלקת ריאות באמצעות אנטיביוטיקה, וכן קיים חיסון המספק הגנה מפני מרבית זני החיידקים העלולים לגרום לדלקת ריאות. החיסון מורכב משלוש זריקות (האחת נקראת פרבנאר והשניים האחרים פנוימובאקס) ונותן חסינות טובה לכל החיים. חיסון זה מומלץ לכל נשאי HIV.

זיהום פטרייתי של הריאות, שעלול לסכן חיים אם אינו מטופל כראוי. מחלה זאת הייתה גורם המוות המוביל בקרב חולי איידס בעולם המערבי לפני שהוכנסו לשימוש התרופות המתקדמות לטיפול ב-HIV.

הסימפטומים של PCP כוללים: חום, קוצר נשימה ושיעול ממושך

במידה ומופיעים אחד או יותר מהסימפטומים של PCP, יש לדווח מיידית לרופא, משום שהמצב עלול להתדרדר במהירות ללא אזהרה. הטיפול ב- PCP הוא באמצעות מתן אנטיביוטיקה. חולי HIV, שאצלם ספירת תאי CD4 יורדת מתחת ל-200, יקבלו טיפול אנטיביוטי מניעתי נגד PCP.

שחפת

חיידק השחפת שכיח מאוד באפריקה ובמזרח אירופה. באזורים אלה, הוא גורם התמותה העיקרי בחולי איידס. החיידק גורם באופן טיפוסי לדלקת ראות, אולם עלול לגרום לפגיעה בכל אחד מאיברי הגוף. ניתן להשתמש באנטיביוטיקה לטיפול במחלה, אם כי מספר זנים של החיידק פיתחו עמידות לחלק מהטיפולים האנטיביוטיים הקיימים.

מיקובקטריה לא טיפוסית (MAC)

חיידק זה בדרך כלל אינו גורם למחלות אצל אנשים בריאים, אולם עלול לגרום לאנשים עם דיכוי חיסוני קשה למחלת חום אופיינית המלווה בהזעות, ירידה במשקל ושלשול. ניתן לאבחן חיידק זה בתרבית דם. החיידק עמיד לחלק גדול מהתכשירים האנטיביוטיים, אולם שילוב של אנטיביוטיקה ספציפית יחד עם שיפור מערכת החיסון באמצעות דיכוי הנגיף - גורם לשיפור ניכר במצב החולים.

קנדידה

זיהום בפטריית הקנדידה נפוץ בקרב נשאי HIV. הפטרייה גורמת להופעת שכבה לבנה עבה בחלק הפנימי של הפה, הלשון, הגרון או הנרתיק (אצל נשים).

הזיהום בקנדידה עלול להיות מביך וכואב, אך רק לעתים נדירות הוא מסוכן. הטיפול הניתן כולל טיפול נוגד פטריות בכדורים או במשחה. חשוב לדווח לצוות המטפל במרפאת ה-HIV על זיהום בקנדידה, מפני שזיהום כזה יכול להוות סימן לדיכוי חיסוני.

טוקסופלסמה

טפיל חד תאי הנפוץ במעיים של חתולים נגועים ובעלי חיים אחרים. זיהום בטפיל זה עלול להיגרם בעקבות מגע ישיר עם צואת חתולים או אכילת בשר שלא בושל כראוי.

רוב הנדבקים בטפיל אינם חשים בתופעות כלשהן כתוצאה מההדבקה. אצל חלק מהנדבקים יופיעו תופעות דומות להצטננות או כאב ראש.

חולי איידס, כמו גם אנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת מסיבות אחרות, כגון: חולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי, נמצאים בסיכון מוגבר להיפגע בצורה קשה מהטפיל. אצל בעלי מערכת חיסון מוחלשת, עלולה להיגרם פגיעה חמורה במערכת העצבים, בעיניים, בלב ובריאות.

הפטיטיס

זיהום נגיפי, אשר עלול לגרום נזק לכבד ולהעלות את הסיכון לפתח סרטן כבד. קיימים שלושה סוגים עיקריים של נגיף ההפטיטיס: הפטיטיס A, הפטיטיס B והפטיטיס C. ישנם חיסונים נגד הפטיטיס A ו-B אך לא נגד C. הדרך הטובה ביותר להימנע מהדבקה בהפטיטיס היא להימנע משיתוף מחטים להזרקת סמים ולהשתמש בקונדום בעת קיום יחסי מין.

מניעת סיבוכים זיהומיים ושמירה על בריאות כללית

נשאי HIV יכולים לנקוט בצעדים המפחיתים את הסיכון להידבקות בזיהומים ומחזקים את מערכת החיסון:

• לקיחה קבועה של טיפול נגד נגיף ה- HIV תשמור על מערכת חיסון חזקה ומתפקדת לאורך שנים רבות
• הימנעות מעישון – עישון עלול להגביר את הסיכון לסרטן ריאות בכלל ובנשאי HIV בפרט
• הימנעות משימוש בסמים באמצעות הזרקה - שימוש במזרקים משותפים עשוי להחדיר חיידקים ופטריות לזרם הדם ולהגביר את הסיכון להדבקה בהפטיטיס C
• להקפיד לקבל בזמן את החיסונים הדרושים
• להקפיד על תזונה בריאה ומאוזנת
• להתעמל בקביעות – פעילות גופנית, בעיקר אירובית, חשובה לחיזוק מערכת החיסון ולשיפור מצב הרוח

סרטן

בשלבים מתקדמים של HIV, חלה עלייה בסיכון ללקות בסרטן מסוגים מסוימים, כאשר שני סוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב נשאי HIV הם: לימפומה וסרקומה על שם קפוסי. אצל נשאים הנוטלים טיפול נוגד HIV כהלכה - הסיכון פוחת במידה ניכרת.

חרדה ודיכאון

אבחון אדם כנשא HIV יכול להיות חוויה קשה שתלווה בחרדה ובדיכאון. הצוות הטיפולי במרפאות לטיפול ב-HIV כולל גם בעלי מקצוע בתחום בריאות הנפש, הערוכים לספק ייעוץ ותמיכה נפשית נדרשת. בנוסף, קיימות קבוצות תמיכה, בהן ניתן לשוחח עם אנשים אחרים במצב דומה.

הוועד למלחמה באיידס מקיים פעילות תמיכה חברתית לאנשים החיים עם נגיף ה-HIV. במסגרת זו, מאורגנים חוגים, אירועים חברתיים, מסיבות, הרצאות וכנסים.

היריון של נשאית HIV

מדי שנה נולדים בישראל כמה עשרות ילדים לאימהות נשאיות של HIV, כשמתוכם פחות מחמישה תינוקות נדבקים בנגיף; כל אלה לאימהות שלא ידעו שהן נושאות את הנגיף ואינן מטופלות. כבר כמה שנים שלא דווח על תינוק שנדבק מאם נשאית שטופלה תרופתית כהלכה.

במידה שנשאית HIV נכנסת להיריון, חשוב לדווח על כך למרפאת ה-HIV בה היא מטופלת.

לידה ו-HIV

כדי להפחית את הסיכון להעברת הנגיף לתינוק, ההמלצה בעבר לנשאיות HIV הייתה ללדת בניתוח קיסרי. כיום, הגישה המקובלת לגבי נשים שאצלן הספירה הנגיפית נמוכה היא שלידה רגילה לא תגדיל את הסיכון להדבקה של התינוק. יש להיוועץ בנושא זה עם הצוות הרפואי במרפאת ה-HIV.

הנקה ו-HIV

נגיף ה-HIV עלול לעבור דרך חלב האם לתינוק, ולכן הנקה אינה מומלצת לנשאיות HIV.

היריון כאשר אחד מבני הזוג נשא HIV

כיום, יש אמצעים רבים להבטיח את שלום בן או בת הזוג שאינם נשאי הנגיף, במקרה שאחד מבני הזוג נשא HIV והם מעוניינים להרות. כאשר הנשא או הנשאית נוטלים טיפול תרופתי בצורה אדוקה, אין כל סכנת הדבקה, וניתן להרות באופן בטוח כמי שאינם נושאים את הנגיף. במידה והגבר חיובי והאישה שלילית, ויש צורך בהפריית מבחנה (IVF) או בתהליך של פונדקאות, יתכן ורופאי הנשים ירצו לפני כן תהליך של שטיפת זרע (תהליך המתבצע במרכז הרפואי הדסה בירושלים).

במקרה ומחלתך אובחנה בשלב מוקדם ותקפיד על נטילת התרופות באופן עקבי, יש מקום לאופטימיות. אמנם אין עדיין תרופה המרפאת לחלוטין את המחלה, אך התרופות הקיימות יכולות לאפשר תוחלת חיים נורמלית ואורח חיים תקין.