הקדמה
גלומרולונפריטיס (דלקת פקעיות הכליה) הוא השם שניתן למגוון מחלות ומצבים הפוגעים בכליות, או ליתר דיוק, במבנים קטנים בתוך הכליות הידועים כגלומרולות (פקעיות).
הגלומרולות - מסננים זעירים
בגוף קיימות שתי כליות, שתפקידן להסיר תוצרי פסולת מהדם, שיוצאים מהגוף בצורת שתן. כל כליה מצויידת בכמיליון מסננים זעירים הנקראים גלומרולות.
כאשר מסננים אלה מודלקים ונפוחים מתרחשת גלומרולונפריטיס.
כליות דלקתיות אינן יכולות לתפקד באופן תקין. במצב כזה עלולים להיווצר סיבוכים (כיתר לחץ דם) כתוצאה מהצטברות מלח ועודף נוזלים. במקרים מסוימים יכולות להתפתח מחלות כליה או אי ספיקת כליות.
סוגי הגלומרולונפריטיס
לגלומרולונפריטיס סוגים שונים. ניתן להבחין בין גלומרולונפריטיס ראשוני וגלומרולונפריטיס שניוני:
- גלומרולונפריטיס ראשוני: המחלה מתפתחת באופן עצמאי ואינה קשורה לכל מחלה קיימת אחרת.
- גלומרולונפריטיס שניוני: כשהמחלה מתפתחת כתוצאה ממחלה אחרת, למשל מחלת הודג'קין או "תסמונת גודפסטר" (Goodpasture’s syndrome), מחלה אוטו-אימונית הפוגעת בריאות ובכליות.
לגלומרולונפריטיס דרגות חומרה שונות. לעיתים היא יכולה להיות קצרת-מועד (גלומרולונפריטיס חריפה) ולחייב טיפול מינימלי בלבד. היא עלולה גם להיות קשה ומזיקה יותר ולהימשך זמן רב (גלומרולונפריטיס כרונית).
לעיתים קרובות קודם זיהום כלשהו, למשל זיהום בגרון (פרינגיטיס), לגלומרולונפריטיס. היא עלולה להתרחש גם כתוצאה מגורמים נוספים, כמו שימוש ממושך בנוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAID).
מי לוקה בגלומרולונפריטיס?
סוגי גלומרולונפריטיס מסויימים שכיחים יותר בקרב ילדים ואנשים צעירים. בסך הכול נוטים יותר גברים ללקות במחלה.
סימפטומים
תסמיני הגלומרולונפריטיס אינם ברורים. כמויות קטנות של דם ו/או חלבון עלולות להמצא בשתנו של אדם הלוקה בדלקת, אך רק בדיקות יחשפו זאת.
במקרים חמורים יותר של גלומרולונפריטיס, כמות גדולה יותר וגלויה לעין של דם עלולה לצאת בשתן ולצובעו אדום (המטוריה). אם כמות גדולה של חלבון עוברת דרך המסננים הפגועים, השתן עלול להיות עכור או מוקצף.
מתן שתן
רוב המבוגרים הבריאים נותנים בין 0.8 ל- 2.5 ליטר שתן ביום. הכמות מושפעת משיעור הפעילותם הגופנית ואם חם או קר להם. במקרה של בעיית גלומרולונפריטיס חמורה לא ניתן לעתים לתת שתן במשך עד 3 ימים, וכאשר חוזר המטופל לתיתו, ייתכן ועדיין יהיו בו דם ו/או חלבון.
נזק לכליות
בשלבים המוקדמים איבחונה של דלקת הכליות אינו מובן מאליו. תסמיניים של נזק כלייתי עלולים להופיע בפתאומיות או להתעכב עד 3 שבועות לאחר הזיהום. הנזק לכליות שעלולה הגלומרולונפריטיס לגרום עלול להתבטא ב:
- קרסולים נפוחים.
- פרצוף נפוח.
- בעיות נשימה.
- עור חיוור.
- כאבי ראש.
- בעיות ראייה.
- חום גבוה (טמפרטורה של 38 מעלות).
- חוסר תיאבון.
- הקאות.
כאבים בכליות
רוב הלוקים בגלומרולונפריטיס אינם חשים כאב בכליות. מי שחווה כאב חש בו בעיקר בגב עליון מאחורי הצלעות. במקרים מסוימים הכאבים חמורים.
אם יש לכם כאבי כליות, הם יכולים להיגרם כתוצאה מזיהום כלייתי או מאבנים בכליות ולאו דווקא בגלל גלומרולונפריטיס. לפיכך, חשוב לפנות לרופא שיבדוק ויאבחן נכונה את המצב.
גורמים
במקרים רבים אין יודעים את הסיבה המדויקת למחלה. נהוג לחשוב שהמחלה נגרמת על-ידי מערכת החיסון, שהינה מערכת ההגנה הטבעית של הגוף מפני זיהומים ומחלות.
אנטיגנים ונוגדנים
אנטיגנים הם חומרים זרים בגוף כמו למשל חלבונים וטוקסינים (רעלנים). הגוף נפטר מהאנטיגנים באמצעות נוגדנים שהוא מייצר. הנוגדנים, חלבונים הנלחמים בזיהומים, נמצאים בזרם הדם.
אם אנטיגנים ונוגדנים מצטברים בכליות, הם עלולים לגרום להתפתחות תגובה דלקתית (נפיחות). תגובה זו יכולה לפגוע בכליות ובאברים נוספים.
ללוקים במחלה אוטו-אימונית כרונית כמו זאבת (מחלה הגורמת לדלקות ברקמות הגוף), סיכון גדול יותר לפתח גלומרולונפריטיס. מחלה אוטו-אימונית היא מחלה שבה הגוף תוקף את עצמו בשגגה.
חיידקי סטרפטוקוקוס
לגלומרולונפריטיס חריפה (קצרה) יש לפעמים קשר עם חיידקי סטרפטוקוקוס. אז היא נקראת גלומרולונפריטיס חריפה פוסט-סטרפטוקוקאלית (ASGN), העלולה להתרחש בעקבות זיהום בגרון או בעור.
סיבוכים מזיהומים אחרים
ניתן לפתח גלומרולונפריטיס כסיבוך חמור של זיהומים אחרים, כמו:
גם אנשים המזריקים סמים קשים מצויים בסיכון מוגבר לפתח גלומרולונפריטיס.
גורמים גנטיים
לרוב המטופלים אין קרוב משפחה שלקה במחלה גם כן, אך כמה מסוגי הגלומרולונפריטיס הם תורשתיים (עוברים במשפחה). אם אובחנה גלומרולונפריטיס תורשתית, יוכל הרופא או היועץ הגנטי להסביר מהם הסיכויים שקרוב משפחה אחר ילקה במחלה ובמידת הצורך להמליץ על סיקור (screening).
שימוש ממושך בתרופות
גלומרולונפריטיס עלולה להתפתח לפעמים כתופעת לוואי של שימוש ארוך-טווח בתרופות. דוגמאות לתרופות שבדרך כלל נקשרות עם המחלה הן:
-
- נוגדי דלקת לא סטרואידיים (NSAID) כמו אספירין ואיבופרופן.
- זריקות זהב (משמשות לטיפול בקדחת השיגרון).
- ליתיום (משמש בטיפול בדיכאון).
- פניצילאמין (לטיפול בארתריטיס).
אם אתם נוטלים תרופות שמשפיעות על תפקוד הכליות, רופא המשפחה שלכם יעריך את מידת הפגיעה או הנזק באמצעות בדיקות תפקודי כליה.
סיבות נוספות לגלומרולונפריטיס
לעיתים גלומרולונפריטיס עלול להתפתח אם לגלומרולות נגרם נזק כתוצאה מ:
- סרטן ולוקמיה.
- סוכרת.
- יתר לחץ דם.
- מחלת הודג'קין (סוג של סרטן).
- תסמונת גודפסטר (מחלה אוטו-אימונית התוקפת את הכליות ואת הריאות).
- מחלת כבד.
- אנמיה חרמשית.
אבחון
כיוון שהסימפטומים של גלומרולונפריטיס אינם מובהקים, המחלה מאובחנת לעיתים רק לאחר בדיקה רפואית שגרתית או במהלך בדיקות הקשורות ליתר לחץ דם, הרגשת עייפות או הריון.
בדיקות דם ושתן
רופא החושד בקיום גלומרולונפריטיס עשוי להפנות לסדרת בדיקות דם ושתן שמטרתן לאשר כי אכן מדובר בדלקת חדה של הכליה. בדיקות השתן כוללות בדיקה לנוכחות תאי דם אדומים, חלבונים וגלילים בשתן. איסוף שתן עשוי להצביע על ייצור כמות שתן קטנה מהכמות התקינה.
בדיקות הדם יכללו בין השאר בדיקה לתפקודי כליה כגון אוריאה וקריאטינין (Urea, Cr). כמו כן יבדקו רמות הנתרן, הכלור והאשלגן בדם.
לאחר ההערכה הראשונית יש לקבוע את הסיבה לדלקת החדה בכליה. לפיכך נערכות בדיקות נוספות הכוללות בין השאר בדיקת אנטיגנים ונוגדנים בדם, לדוגמא:
ANA, AF, Anti GBM Ab (Anti-Glomerular Basement Membrane Antibody), ANCA, ASLO ועוד.
ערכים גבוהים במיוחד של חלבונים אלה עלולים להצביע על הסיבה לגלומרולונפריטיס.
משטח גרון
אם יש חשד לגלומרולונפריטיס, רופא המשפחה עשוי לקחת משטח גרון – נטילת דגימה של תאים מהחלק האחורי של הגרון כדי לגלות האם היה זיהום בסטרפטוקוק מסוד A. סטרפטוקוק מסוג A הינו הזיהום החיידקי השכיח ביותר בגרון. זיהום בחיידק זה קשור בהתפתחות גלומרולונפריטיס.
בגלומרולונפריטיס חריפה או כרונית מומלצת לעיתים פרוצדורה להוצאת דגימה קטנה של רקמת כליה (ביופסיה).
דגימת כליה מבוצעת בדרך כלל תוך שימוש באלחוש מקומי ועל-ידי מחט קטנה. יש סיכוי קטן לדימום במהלך הבדיקה. לאחר הפרוצדורה נבדקת דגימת הרקמה במעבדה, כדי לאמוד את חומרת המחלה ולהחליט על הטיפול המתאים ביותר.
טיפול
טיפול בזיהום של סטרפטוקוקוס
זיהום הנגרם על ידי חיידקי סטרפטוקוקוס מטופל בדרך כלל באמצעות אנטיביוטיקה כמו פניצילין. כדי לטפל בזיהומים אחרים ייתכן ויהיה צורך בסוגי אנטיביוטיקה אחרים או תרופות אנטי- ויראליות.
טיפול בגלומרולונפריטיס
אם אובחנה אצלכם גלומרולונפריטיס יתמקד הטיפול הן בסיבות והן בסימפטומים.
ייתכן שיומלץ לכם להגביל את כמות הנוזלים שאתם צורכים ולהימנע משתיית משקאות אלכוהוליים וכאלה שמכילים כמות גבוהה של נתרן (מלח) או אשלגן.
יש צורך גם לבקר את התזונה שלכם. רופא המשפחה או הדיאטנית ייעצו לכם אודות אכילת חלבונים וויסות צריכת הנתרן והאשלגן. ההרכב הכימי של הדם שלכם ייבדק באופן סדיר כדי לראות שהוא מכיל את הרמות הרצויות של נתרן, אשלגן וכלוריד, ושכמות הנוזלים בתזונה שלכם נכונה.
כמו כן, ייתכן שתצטרכו לקחת קורטיקוסטרואידים ותרופה בשם ציקלופוספמיד, כמו גם תרופות נוספות.
טיפול ביתר לחץ דם
יתר לחץ דם עלול לגרום לנזק נוסף לכליות ולבעיות בריאות נוספות. הטיפול בו עשוי לכלול נטילת תרופות שונות כמו מעכבי ACE, המסייעים להרפות את כלי הדם ולהוריד מהעומס המוטל על הלב.
טיפול במחלת כליות כרונית או באי ספיקת כליות
אם יש לכם מחלת כליות כרונית או אי ספיקת כליות ייתכן שתזדקקו לדיאליזה או להשתלת כליה. דיאליזה של הכליה היא תהליך בו מכונה מבצעת את עבודת הכליות של הוצאת תוצרי פסולת מהגוף.
מניעה
בדרך כלל לא ניתן למנוע גלומרולונפריטיס. גילוי מוקדם וטיפול, במיוחד אצל אנשים עם מחלות הקשורות לגלומרולונפריטיס כמו מחלות כליה או כבד, חשובים על מנת למנוע סיבוכים.
יש לטפל בזיהומי סטרפטוקוקוס בגרון מוקדם ככל האפשר באמצעות אנטיביוטיקה, כדי למנוע נזק לכליות.
סיבוכים
הסיבוכים האפשריים של גלומרולונפריטיס יכולים להשתנות בהתאם לסוג ולחומרת המחלה והם כוללים:
- יתר לחץ דם.
- בעיות באיברים פנימיים בנוסף לכליות.
- מחלת כליות או אי ספיקת כליות (נדיר).
יתר לחץ דם
הואיל והכליות עוזרות לווסת את לחץ הדם, יתר לחץ דם הוא סיבוך שכיח של גלומרולונפריטיס.
אנשים רבים עם גלומרולונפריטיס נוטלים תרופות להורדת לחץ דם. תרופות אלו חשוב ליטול לפי המפורט במרשם, על-מנת להגן על הכליות מפני נזק נוסף, ולהפחית את הסיכון ללקות במחלת לב או בשבץ.
אי-טיפול ביתר לחץ דם עלול לגרום לאי ספיקת לב ולהצטברות נוזלים בריאות (בצקת ריאתית).
פגיעה באיברים פנימיים נוספים
אצל מרבית החולים, גלומרולונפריטיס פוגעת אך ורק בכליות, אבל לפעמים מערכת החיסון עלולה לפגוע בחלקים נוספים בגוף. אם איברים נוספים נפגעים, עלולה להתפתח פריחה אדומה על העור או כאבים במפרקים.
חשוב לדווח לרופא המשפחה על כל סימפטום כדי שיהיה ניתן לקבוע אם הם קשורים לגלומרולונפריטיס. בהופיע פריחה אדומה על העור, יש לפנות מיד לרופא.
מחלת כליות או אי ספיקת כליות
אומנם מחלת כליות ואי ספיקת כליות הם מצבים נדירים, אבל גלומרולונפריטיס עלולה לגרום לנזק כה רב לכליות עד שהן כושלות לחלוטין.
