אוטם שריר הלב, התקף לב - מידע רפואי

אוטם בשריר הלב, הידוע גם כהתקף לב, הוא מצב חירום רפואי בו אספקת הדם ללב מופסקת בצורה חדה. הסיבה לרוב היא קריש דם. חוסר אספקת הדם ללב עלול לגרום לנזק חמור לשריר הלב. ללא טיפול, השריר ימות.

סימפטומים של התקף לב כוללים:

• כאב בחזה. רוב החולים מתארים תחושה של לחץ בחזה, כאילו חפץ כבד דוחק את בית החזה. הכאב יכול להקרין ללסת, לצוואר, לידיים ולגב.
• קוצר נשימה.
• תחושת חרדה קיצונית.

התקף לב ומחלת לב כלילית

מרבית התקפי הלב מתרחשים באנשים עם מחלת לב כלילית (קורונרית) הנגרמת בעקבות טרשת עורקים. טרשת עורקים היא תהליך שבו העורקים הופכים צרים ונוקשים עקב הצטברות של כולסטרול וחומרים שומניים אחרים, במבנים הנקראים פלאקים.

העורקים המספקים את שריר הלב נקראים עורקים כליליים (קורונריים). אצל החולים במחלת לב כלילית העורקים הכליליים צרים ונוקשים.

גורמי סיכון להתפתחות מחלת לב כלילית כוללים עישון, תזונה עתירת שומן, סוכרת והשמנת יתר.

שכיחות התקפי לב

התקפי לב מהווים את אחד הגורמים השכיחים ביותר לתמותה בעולם המערבי. על פי נתוני האיגוד הקרדיולוגי בישראל, מידי שנה מאושפזים כ-25,000 חולים בעקבות התקף לב. כיוון שגורמי הסיכון למחלה ידועים וברי שינוי, מרבית המקרים שמובילים למוות ניתנים למניעה.

מרבית התקפי הלב מתרחשים אצל אנשים לאחר גיל 45. הסיכון ללקות באירוע לבבי גבוה פי 2-3 בקרב גברים ביחס לנשים.

בעשור האחרון קיימת ירידה של יותר מ-50% באחוזי התמותה בעקבות התקפי לב בישראל. מניחים כי הסיבה לירידה הניכרת בתמותה נובע משיפור הטיפול שמוענק לחולים בכל בתי החולים בארץ.

אפשרויות הטיפול כוללות טיפול תרופתי שמטרתו למוסס את קריש הדם או פעולה פולשנית להרחבת העורק המוצר והוצאת הקריש.

תחזית החלמה

סיכויי ההחלמה של אנשים שעברו התקף לב תלויים במידה רבה בשני גורמים עיקריים:

• משך הזמן בין הופעת הסימפטומים ועד לקבלת טיפול רפואי. רצוי שהטיפול יתחיל בתוך 90 דקות (לכול היותר) מרגע הופעת הסימפטומים.
• התגובה לטיפול ב-28 הימים הראשונים שלאחר התקף הלב.

מרבית מקרי המוות מתרחשים ב- 24 השעות הראשונות לאחר ההתקף. במידה שאדם שורד את 28 הימים הראשונים לאחר התקף הלב סיכויי ההחלמה שלו משתפרים בצורה משמעותית, ומרבית האנשים ימשיכו לחיות עוד שנים רבות.

אצל אנשים ששרדו את התקף הלב מומלץ שילוב של שינוי בהרגלי החיים וטיפול תרופתי על מנת להפחית את הסיכון ללקות באירוע לבבי נוסף.

יש לחייג 101 בכול מקרה של חשד להתקף לב.

הסימפטומים של אוטם שריר הלב כוללים:

• כאב בחזה. לרוב הכאב ממוקד במרכז החזה ומתאפיין על ידי לחץ.
• כאב באיברים אחרים בגוף. רבים חשים כאב גם בזרועות (לרוב בזרוע שמאל), בלסת, בצוואר, בגב ובבטן.
• קוצר נשימה.
• בחילה.
• תחושת חרדה קיצונית.
• סחרחורת.
• שיעול.
• הקאות.
• "צפצופים" המופיעים בנשימה.

עוצמת הכאב משתנה בין אדם ואדם. עבור מרבית האנשים הכאב הוא חמור ומתואר כ"פיל היושב על בית החזה". אחרים מתארים כאב קל בלבד שדומה לתחושת צרבת. אצל נשים ואנשים מבוגרים הסימפטומים יכולים להיות שונים ואף נטולי כאב.

עוצמת הכאב אינה מדד לקביעת אירוע לבבי וסך כל הסימפטומים הוא החשוב. התפיסה השגויה שהתקף לב גורם לכאב חמור בחזה היא זו שמובילה למוות של אנשים ללא צורך, כי לעיתים הכאב הוא שולי או נעדר, בשעה שהאירוע דווקא חמור. על פי מחקר אמריקאי כשליש מהאנשים שעברו אוטם בשריר הלב לא הזעיקו אמבולנס.

כאשר יש ספק אם מדובר באירוע לבבי יש להניח שאכן מדובר בהתקף לב ולהזמין אמבולנס ללא דיחוי. עדיף לגלות שמדובר היה באזעקת שווא מאשר כול חלופה אחרת.

המתנה לאמבולנס

במידה שידוע שלא קיימת אלרגיה לאספירין ואספירין נמצא בהישג יד, יש ללעוס (לא לבלוע) כדור אספירין בזמן שמחכים לאמבולנס. האספירין מסייע לדילול הדם ולהשבת אספקת הדם ללב.

כמו כול איבר ורקמה בגוף אף הלב אינו יכול לפעול ללא קבלת דם עשיר בחמצן. כאשר אספקת הדם ללב מופסקת בצורה חדה, שריר הלב עלול להינזק. כאשר הטיפול בהתקף הלב אינו מתחיל עם הופעת הסימפטומים עלול להיגרם לשריר הלב נזק בלתי הפיך. במידה שחלק גדול משריר הלב ניזוק, הלב מפסיק לפעום, מצב המוכר כדום לב, שסופו מוות.

מחלת לב כלילית (קורונרית)

מחלת לב כלילית (קורונרית) היא הגורם המוביל לאירועים של התקפי לב. מחלת לב כלילית היא מצב בו העורקים הכליליים המספקים דם ללב נסתמים עקב מצבורי כולסטרול. המצבורים הללו נקראים פלאקים. בזמן התקף לב אחד הפלאקים נקרע וגורם להתפתחות קריש דם. קריש הדם עלול לעצור את אספקת הדם המגיעה דרך העורקים הכליליים לשריר הלב, ובכך לעורר אירוע לבבי.

גורמי סיכון

קיימים מספר גורמי סיכון למחלת לב כלילית, רובם קשורים זה בזה.

עישון

החומרים הרעילים שנמצאים בסיגריות גורמים להיצרות ולנזק לעורקים הכליליים והדבר גורם למעשנים להיות בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית. בהשוואה ללא מעשנים, אנשים המעשנים 20 סיגריות ויותר ביום הם בעלי 60-90% סיכון יתר לפתח מחלת לב כלילית וללקות באירוע לבבי.

אף כמות קטנה של טבק מזיקה ואדם המעשן סיגריה אחת בלבד ביום הוא בעל 30% סיכון יתר לפתח מחלת לב כלילית בהשוואה לאדם שלא מעשן כלל.

תזונה

תזונה עתירה בשומן רווי גורמת לעלייה ברמות השומנים בדם. הדבר גורם לעלייה בסיכון לפתח מחלת לב כלילית ואירוע לבבי. מאכלים מסוימים, כגון שמן דגים, עשויים לעזור בהורדת רמות הכולסטרול בדם.

לחץ דם גבוה

לחץ דם גבוה ובלתי מאוזן יכול להחליש את העורקים הכליליים ולעודד התפתחות של מחלת לב כלילית. ככל שלחץ הדם גבוה יותר, כך עולה הסיכון להתפתחות מחלת לב כלילית ואירוע לבבי.

סוכרת

רמות סוכר גבוהות בדם הקשורות לסוכרת מסוג 1 ו-2 עלולות לפגוע בעורקים הכליליים, ולעודד התפתחות של מחלת לב כלילית. מעריכים כי הסיכון של אנשים שחולים בסוכרת לפתח מחלת לב כלילית גבוה פי 2-5 מאשר של האוכלוסייה הכללית.

השמנת יתר

השמנת יתר אינה משפיעה בצורה ישירה על הסיכון לפתח מחלת לב כלילית והתקף לב אולם השמנה מובילה לסיבוכים שבתורם מעלים את הסיכון למחלה לבבית. אנשים הסובלים מעודף משקל נמצאים בסיכון מוגבר לפתח יתר לחץ דם. כמו כן הם נוטים להיות בעלי רמות כולסטרול גבוהות עקב תזונה עתירת שומנים רווים ונמצאים בסיכון יתר לפתח סוכרת מסוג 2.

חוסר פעילות גופנית

חוסר פעילות גופנית אינו משפיע בצורה ישירה על הסיכון לפתח מחלת לב כלילית והתקף לב. יחד עם זאת, חוסר פעילות גופנית קשור בסיכון מוגבר להשמנת יתר ויתר לחץ דם המהווים גורמי סיכון להתקף לב.

אלכוהול

צריכה מוגברת של אלכוהול יכולה לגרום ליתר לחץ דם ובכך להעלות את הסיכון לפתח מחלת לב כלילית. הדבר חמור כי מרבית השתיינים הכבדים נוטים להיות בעלי סגנון חיים לא בריא הכולל גם עישון, תזונה עשירה בשומן וחוסר פעילות גופנית.

גיל ומין

גיל מבוגר קשור בצורה ישירה למידת הסיכון לפתח מחלת לב כלילית. גברים נמצאים בסיכון של פי 2-3 לעבור התקף לב בהשוואה לנשים.

בעבר ניתן היה ליחס את הסיכון המוגבר לעובדה שיותר גברים מעשנים סיגריות מנשים. אולם כיום מספר הנשים המעשנות דומה למספר הגברים, אך עדיין גברים נמצאים בסיכון מוגבר לאירוע לבבי. מספר השערות הועלו בניסיון להסביר ממצאים אלו:

• גברים צורכים כמויות גדולות יותר של אלכוהול.
• יותר גברים סובלים מעודף משקל.
• גברים מתמודדים עם לחץ בצורה פחות יעילה מאשר נשים, ולחץ מוגבר גורם לבריאות ירודה.

סיפור משפחתי

קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, אח, אחות) בעל עבר של מחלת לב לרבות תעוקת חזה או התקף לב מעלה פי 2 את הסיכון לפתח אירוע לבבי בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

מוצא

יתר לחץ דם וסוכרת נפוצים יותר בקרב אוכלוסייה שמוצאה מאפריקה ומאזור הקריביים. אנשים שמוצאם מדרום אסיה (הודו, בנגלדש, פקיסטן וסרי-לנקה) נמצאים בסיכון הגבוה פי 5 לפתח סוכרת מאשר האוכלוסייה הכללית. הנתונים הללו מעמידים אוכלוסיות אלו בסיכון מוגבר לפתח מחלת לב כלילית ואירוע לבבי.

סמים

סמים מעוררים לרבות קוקאין, אמפטמינים (ספיד) ומטה-אמפטמינים (crystal meth) עלולים לגרום להיצרות חדה של העורקים ולהגבלת זרימת הדם ללב ובכך לעורר התקף לב. אוטם בשריר הלב בעקבות שימוש בקוקאין הוא אחד הסיבות השכיחות למוות פתאומי של אנשים צעירים.

חוסר חמצן בדם (היפוקסיה)

הרעלה של פחמן חד חמצני (carbon monoxide) או ירידה בתפקוד ריאתי תקין עלולים לגרום לירידה ברמת החמצן בדם ובכך לאספקת חמצן לקויה ללב. שריר הלב עלול לסבול מחוסר חמצן עד כדי התקף לב.

מפרצת

מפרצת היא החלשות של דופן כלי הדם. מעבר לנקודה מסוימת כלי הדם אינו מסוגל לעמוד בלחץ של הדם הזורם דרכו והוא עלול להיקרע. מפרצות עלולות להופיע גם בכלי הדם הכליליים, אם כי השכיחות נמוכה בהרבה מאשר מפרצות באזורים אחרים בגוף. במידה שמפרצת כלילית נקרעת, אספקת הדם ללב נפסקת ומעוררת התקף לב.

כאשר עולה חשד לאירוע לבבי יש צורך באשפוז דחוף בבית חולים. בבית החולים מבוצעות בדיקות שמטרתן לקבוע בצורה מהירה האם אכן מדובר בהתקף לב. במידת הצורך יינתן טיפול מיידי יעיל.

אלקטרוקרדיוגרף (אק"ג, ECG)

זוהי בדיקה חשובה לאבחנת אירוע לבבי. יש לבצע את הבדיקה במהירות האפשרית לאחר הקבלה לבית החולים. אק"ג (ECG) מודד את הפעילות החשמלית של שריר הלב. בכל פעם שהלב פועם הוא מייצר אות חשמלי שמתועד על נייר. עקומת הפעילות החשמלית מאפשר לרופא להעריך את התפקוד הלבבי.

אלקטרוקרדיוגרף היא בדיקה שאינה מכאיבה ואורכת כ- 5 דקות. במהלך הבדיקה מצמידים אלקטרודות לידיים, לרגליים ולבית החזה באמצעותן מקליטים את האותות החשמליים מהלב.

בדיקה זו חשובה מאחר שהיא שעוזרת לאשר את האבחנה של התקף לב, מסייעת בקביעת סוג התקף הלב ועל ידי כך משפיעה על אופן הטיפול.

סוגים של התקפי לב

התקפי לב מחולקים על פי מדד הידוע בכינוי 'מקטע ST' (נמדד באלקטרוקרדיוגרף). המדד נותן מידע לגבי מידת הנזק שנגרם לשריר הלב. ככל שהמקטע בעקומה מתרחק מקו הבסיס כך עולה החשד לנזק נרחב יותר לשריר הלב.

קיימים שלושה סוגים עיקריים של אוטם שריר הלב:

• אוטם הכולל עלייה של מקטע STEMI) ST).
• אוטם ללא עלייה של מקטע NSTEMI) ST).
• תעוקת חזה.

אוטם הכולל עלייה של מקטע STEMI) ST)

אוטם הכולל עלייה של מקטע ST הוא הסוג החמור ביותר של אירוע לבבי. בסוג זה, הפרעה ממושכת באספקת הדם הנובעת מחסימה מוחלטת של עורק כלילי גורמת לנזק קשה לאזור נרחב של הלב.

אוטם ללא עלייה של מקטע NSTEMI) ST)

באוטם ללא עלייה של מקטע ST קיימת חסימה חלקית בלבד של עורק כלילי. כתוצאה מכך חלק קטן יותר של שריר הלב ניזוק. יחד אם זאת, עדיין מדובר במקרה חירום רפואי.

תעוקת חזה

תעוקת חזה היא המצב הקל ביותר מבין שלושת הסוגים הקיימים, אך גם כאן מדובר במקרה חירום רפואי. בתעוקת חזה אספקת הדם מופרעת בצורה קשה אך מידת הנזק פחותה משמעותית מאשר במקרים של STEMI ו- NSTEMI.

מבחנים נוספים

ניתן להיעזר במספר מבחנים נוספים להערכת המצב הלבבי וסיבוכים קיימים. יחד עם זאת, כיוון שהתקף לב מהווה מצב חירום רפואי, חלק מהבדיקות מבוצעת רק לאחר מתן טיפול ראשוני וייצוב המטופל.

בדיקות דם

אנזימים הם חלבונים מיוחדים שמווסתים פעולות כימיות שמתרחשות ברחבי הגוף. הנזק לשריר הלב שנגרם עקב התקף לב גורם לאנזימים מסוימים לדלוף מתאי שריר הלב לזרם הדם. לפיכך דגימת דם הניטלת מכל אדם ברגע שעולה חשד לאירוע לבבי נבדקת לנוכחות אנזימים אלו. בהמשך, תילקחנה דגימות דם עוקבות במשך מספר ימים לצורך הערכת הנזק ומעקב התגובה לטיפול.

צילום חזה

צילום חזה נערך על מנת לשלול סיבות אחרות לסימפטומים, לרוב כאשר אין וודאות שאכן מדובר באירוע לבבי. בצילום חזה ניתן לראות כיס אוויר הלכוד בין שכבות הריאות (פנאומוטורקס), שעלול לגרום לסימפטומים דומים, אבל אינו מעיד על התקף לב.

צילום חזה יכול להראות סימנים של סיבוכים שנגרמו כתוצאה מהתקף הלב דוגמת הצטברות נוזלים בריאות (בצקת ריאות).

אקו-קרדיוגרפיה

אקו-קרדיוגרפיה היא בדיקה הדומה לאולטרה-סאונד. הבדיקה משתמשת בגלי קול היוצרים תמונה של חללי הלב. היא יכולה לזהות את המיקום המדויק בו נגרם נזק לשריר הלב ולהעריך כיצד תפקוד הלב הושפע מכך.

צנתור אבחנתי (אנגיוגרפיה כלילית)

צנתור אבחנתי יכול לקבוע אם החסימה או ההיצרות התרחשה בעורקים הכליליים, ובמידה שכן, לאתר את המיקום המדויק.

הבדיקה כוללת הכנסת צינור דק גמיש (צנתר, קטטר) לתוך כלי דם במפשעה או בזרוע. בעזרת הנחייה של קרני רנטגן מובל הצנתר לעורקים הכליליים. חומר ניגוד, נוזל מיוחד המסייע להדגמת העורקים, מוזרם דרך הצנתר. בעזרת צילום רנטגן ניתן לראות את פיזור הנוזל. כאשר הנוזל אינו מתפזר בצורה אחידה בעורקים ניתן לאתר את נקודת החסימה או ההיצרות.

לרוב יבוצע צנתור אבחנתי כחלק מהכנה לניתוח. כשרואים היצרות משמעותית בצנתור אבחנתי ניתן תוך כדי הבדיקה לעבור לצנתור טיפולי.

תוכנית הטיפול תלויה בסוג האירוע הלבבי. לדוגמא, באוטם הכולל עלייה של מקטע ST המכונה STEMI קיימות שתי אפשרויות טיפוליות:

• שילוב של תרופות שמטרתן למוסס את קריש הדם ולהחזיר את הזרימה התקינה לשריר הלב (טיפול זה מכונה 'טרומבוליטי').
• ניתוח להרחבת העורק הכלילי שלרוב מבוצע באמצעות צנתור טיפולי.

באוטם שאינו כולל עלייה של מקטע NSTEMI) ST) או בתעוקת חזה ינתן בדרך כלל טיפול תרופתי. רק במידה שאין שיפור בסימפטומים יבוצע צנתור טיפולי.

STEMI

אוטם הכולל עלייה של מקטע ST הוא הסוג החמור ביותר של התקף לב ולכן יש חשיבות לטיפול מהיר. ברגע שבוצעה אבחנה יש לקבל החלטה מיידית לגבי אופי הטיפול.

מחקרים מראים שהטיפול היעיל ביותר במקרה של STEMI הוא צנתור טיפולי. מדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות מבחינת זמינות הצנתורים. נכון ל-2018, מדי שנה מבוצעים כ-50 אלף צנתורים, כמחציתם צנתורים טיפוליים. מעל 70% מהחולים המגיעים למחלקות הקרדיולוגיות בעקבות אירוע לבבי עוברים צנתור.

מומלץ לבצע צנתור בתוך 90 דקות מהגעת החולה לבית החולים. על פי איגוד הקרדיולוגים בישראל הממוצע בישראל עומד על כשעה.

טיפול תרופתי ניתן כאשר לא קיימים תנאים מתאימים לניתוח או כאשר יש סברה שייקח מעל 90 דקות להכין את המטופל והצוות הרפואי לצנתור. הסיבה לכך היא שמסוכן להשתהות במתן טיפול רפואי מעל פרק זמן זה.

צנתור טיפולי (אנגיופלסטיקה כלילית)

במהלך צנתור טיפולי מוחדרת צינורית ארוכה ודקה לעורק גדול במפשעה או בזרוע, אשר בהנחיית רנטגן מגיעה עד לעורקים הכליליים בלב. בקצה הצינורית ישנו בלון קטן אותו מנפח הקרדיולוג בנקודה הצרה ביותר של העורק וכך גורם להרחבתו. תומכון (stent) מוחדר לעורק ושומר עליו פתוח גם לאחר סיום הפעולה.

ניתוח מעקפים (CABG)

כאשר מספר גדול של עורקים כליליים חסומים לא ניתן לבצע צנתור טיפולי. במצב זה מבוצע ניתוח חלופי המוכר בכינוי 'ניתוח מעקפים'. במהלך ניתוח מעקפים נלקח כלי דם מחלק אחר בגוף, לרוב מהיד או מהרגל, המשמש כחלופה לעורק הכלילי החסום. המנתח מחבר את כלי הדם החלופי ויוצר מעקף לכלי הדם החסום.

טיפול תרופתי (טרומבוליזיס)

הטיפול התרופתי כולל הזרקה של מספר תרופות שמטרתן להמיס את קריש הדם שנוצר. התרופות הורסות חומר הנקרא פיברין שהוא חלבון המשתתף ביצירת קרישי דם בתגובה לדימום. תרופות בהן משתמשים לטיפול בעת התקף לב כוללות סטרפטוקינז (streptokinase) וטי.פי.איי (TPA, Tissue Plasminogen Activator).

בנוסף על טיפול זה נהוג לתת גם אספירין, תרופה נוספת נגד טסיות (כדגמת פלביקס, ברילינטה או אפינט) ותרופה למניעה היווצרות של קרישי דם נוספים (כדוגמת הפרין או קלקסן).

מורפין

מורפין הוא משכך כאבים שניתן לשם הקלה על הכאבים בחזה ולהפחתת תחושת הלחץ והחרדה.

NSTEMI ותעוקת חזה

במקרים של אוטם שלא כולל עליית מקטע ST ותעוקת חזה, אפשרויות הטיפול הן צנתור טיפולי או טיפול תרופתי להמסת קריש הדם ולדילול הדם.

במסגרת הטיפול התרופתי נהוג לתת אספירין, תרופה נוספת נגד טסיות (כדגמת פלביקס, ברילינטה או אפינט) ותרופה למניעה היווצרות של קרישי דם נוספים (כדוגמת הפרין או קלקסן).

תרופה נוגדת טסיות נטספת (glycoprotein IIb/IIIa inhibitors) ניתנת במצבים שקיים חשש לאירוע לבבי נוסף. התרופה אינה מפרקת קרישי דם אלא מונעת מקרישי דם נוספים להיווצר. בצורה זו היא מונעת את החמרת הסימפטומים.

כתלות בחומרת הסימפטומים, התגובה לטיפול והמצב הבריאותי הכללי ניתן לשקול האם יש מקום להתערבות ניתוחית בהמשך.

החלמה לאחר התקף לב יכולה לקחת מספר חודשים ואין צורך לנסות לזרז את השיקום. השיקום כולל סיוע ממספר גורמים מוסמכים:

• אחיות.
• פיזיותרפיסטים.
• דיאטנים.
• רוקחים.
• מאמנים אישיים.

תפקידם לתמוך נפשית וגופנית בזמן השיקום ולהבטיח החלמה בטוחה ומוצלחת.

השיקום מורכב ממספר שלבים והוא מתחיל בבית החולים, על מנת לאפשר מעקב צמוד אחר הצרכים האישיים של המטופל. לאחר השחרור מבית החולים מומלץ להמשיך את השיקום בבית. לשיקום שתי מטרות עיקריות:

• הפחתת הסיכון לאירוע לבבי נוסף.
• שיפור מבוקר של הכושר הגופני וחזרה לתפקוד תקין (תהליך המכונה שיקום לבבי).

הפחתת הסיכון לאירוע לבבי נוסף

הפחתת הסיכון לאירוע לבבי נוסף מתבצעת באמצעות שינויים בהרגלי החיים (תזונה, פעילות גופנית והפסקת עישון) ונטילת תרופות שונות לתקופה ממושכת.

שינויים בהרגלי החיים

תזונה

מומלץ לאכול 2-4 מנות דגים בשבוע. דגים מסוימים מכילים חומצות שומן מסוג אומגה 3 שתתרומנה להורדת רמת הכולסטרול הרע בדם.

דגים המכילים כמות גדולה של אומגה 3 כוללים:

• הרינג.
• סרדינים (לרבות שימורים, שימו לב לתכולת הנתרן במוצר).
• מקרל.
• סלמון.
• פורל.
• טונה (לרבות שימורים, שימו לב לתכולת הנתרן במוצר).

רצוי שאנשים שלא יכולים או לא מעוניינים לאכול דגים ייטלו תוסף תזונה של אומגה 3 לאחר התייעצות עם הרופא המטפל.

תזונה ים תיכונית מומלצת לאחר אוטם שריר הלב. מדובר בתזונה עשירה בלחם, ירקות, פירות ודגים ודלה יחסית בבשר אדום. מומלץ להפחית או להימנע מצריכת חמאה וגבינות, ולהחליפן במוצרים המתבססים על שמן צמחי כגון שמן זית.

עישון

מומלץ להפסיק לעשן באופן מיידי. הרופא המטפל יכול לרשום מספר תרופות שמסייעות לתהליך הגמילה ולהפנות לקבוצות תמיכה.

אלכוהול

מומלץ לאנשים ששותים משקאות חריפים שלא לחרוג מכמות של 2 מנות ליום עבור גברים, ומנה אחת עבור נשים שאינן בהריון. מנת אלכוהול כוללת חצי ליטר בירה, כוס יין או כוסית (25 מ"ל) משקה חריף.

צריכה יומית של אלכוהול מעל הכמות המומלצת עלולה להעלות את לחץ הדם ובכך להגביר את הסיכון לאירוע לבבי נוסף.

בכול מקרה, שתייה מוגזמת בזמן קצר (binge drinking) גורמת לעלייה פתאומית של לחץ הדם אשר עלולה להיות מסוכנת.

מחקרים מצאו שאנשים שעברו התקף לב ושותים כמות גדולה של אלכוהול במהלך פרק זמן קצר נמצאים בסיכון גבוה פי 2 למות ממצב רפואי חמור, לרבות התקף לב נוסף או שבץ מוחי, בהשוואה לאנשים ששותים אלכוהול בצורה מתונה לאחר אירוע לבבי.

טיפול תרופתי וקבוצות תמיכה עשויים לסייע לאנשים שמתקשים בהפחתת צריכת המשקאות החריפים.

עודף משקל

מומלץ לאנשים שסובלים מעודף משקל להפחית ממשקלם על ידי שילוב של תזונה דלת קלוריות ופעילות גופנית. מומלץ להיוועץ בדיאטן כדי להרכיב תפריט מגוון ומהנה בו ניתן יהיה להתמיד לאורך זמן.

פעילות גופנית

לאחר ביצוע שיקום לבבי מומלץ להמשיך לבצע פעילות גופנית סדירה. מומלץ לבצע 20-30 דקות של פעילות גופנית אירובית באופן יומיומי. הפעילות צריכה להיות מאומצת דייה ולגרום לקוצר נשימה קל. פעילויות מומלצות כוללות הליכה מהירה, רכיבה על אופניים ועליית מדרגות.

אנשים המתקשים לבצע פעילות רצופה במשך 20-30 דקות צריכים להתחיל בביצוע 5-10 דקות של פעילות מתונה ביום, ולהעלות את משך ועצימות הפעילות בהדרגה, עם שיפור הכושר הגופני.

תרופות

קיימות ארבע קבוצות של תרופות הנמצאות בשימוש נרחב להפחתת הסיכון לאירוע לבבי:

• מעכבי Angiotensin-converting enzyme inhibitors) ACE ).
• מעכבי טסיות.
• חוסמי בטא.
• סטטינים.

מעכבי ACE

מעכבי ACE משמשים להורדת לחץ הדם. התרופה חוסמת פעילות של הורמונים שעוזרים לווסת את לחץ הדם. עקב פעולתם מתרחשת הרחבה של העורקים בגוף והפרשה של נוזלים המאפשרת ירידה של לחץ הדם.

מעכבי ACE עלולים להפחית את זרימת הדם לכליות ולפגוע בפעילותן ולכן יש לבצע בדיקות דם ושתן לפני התחלת הטיפול ולוודא שלא קיימת בעיה תפקודית בכליות שעלולה להחמיר בעקבות הטיפול. בהמשך, יש לבצע בדיקות דם ושתן שנתיות לצורך מעקב.

תופעות לוואי כתוצאה מהשימוש במעכבי ACE כוללות:

• סחרחורת.
• חולשה ועייפות.
• כאב ראש.
• שיעול יבש וממושך.

מרבית תופעות הלוואי חולפות מעצמן תוך מספר ימים אך חלק מהאנשים ממשיכים לסבול משיעול יבש.

בשילוב עם תרופות נוספות, לרבות תרופות ללא מרשם רופא, מעכבי ACE עלולים לגרום לתופעות לוואי בלתי צפויות. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל לפני נטילת תרופות נוספות בזמן השימוש במעכבי ACE.

למרבית האנשים מומלץ להתחיל טיפול במעכבי ACE מיד לאחר התקף הלב, ובמרבית המקרים להמשיך את הטיפול ללא הגבלת זמן.

מעכבי טסיות

טסיות הן מרכיב בדם שמשתתף בתהליך יצירת קריש דם בתגובה לדימום. מעכבי טסיות הן תרופות שמונעות היווצרות של קרישי דם. התרופות מפחיתות את יכולת ההיצמדות של הטסיות זו לזו. אספירין במינון נמוך היא תרופה שגורמת לדילול הדם ומשככת כאבים, ומומלצת לאנשים לאחר אוטם בשריר הלב. מרבית האנשים ממיכים ליטול אספירין ללא הגבלת זמן.

ברילינטה (Ticagrelor), פלביקס (Clopidogrel) ואפיינט (Prasugrel) הן תרופות נוספות המעכבות טסיות. טיפול באחת מהתרופות בקבוצה מומלץ במהלך לפחות חודש ועד שנה לאחר האירוע, ללא קשר אם בוצע צנתור או הכנסת סטנטים. תופעות לוואי כוללות:

פלביקס (Clopidogrel) היא תרופה נוספת המעכבת טסיות. היא מומלצת לאנשים הנמצאים בסיכון גבוה לאירוע לבבי נוסף. התרופה משמשת גם במקרים של אלרגיה לאספירין. תופעות לוואי של פלביקס כוללות:

• שלשול
• כאב בטן
• בעיות עיכול
• צרבת

חוסמי בטא

חוסמי בטא מונעים נזק נוסף לשריר הלב לאחר התקף לב. הם גורמים להרפיית שריר הלב, מאטים את קצב הלב ומורידים את לחץ הדם. שילוב הפעולות הללו מוריד את העומס שמופעל על הלב. מומלץ להתחיל טיפול בחוסמי בטא לאחר שמצבו של המטופל מתייצב ולהמשיך ליטול אותם ללא הגבלת זמן.

תופעות לוואי של חוסמי בטא כוללות:

• עייפות.
• קור בכפות הידיים והרגליים.
• קצב לב נמוך.
• שלשול.
• בחילה.

תופעות לוואי פחות שכיחות כוללות:

• הפרעות שינה.
• סיוטים.
• אין אונות (אימפוטנציה).

חוסמי בטא עלולים לגרום לתופעות לוואי נוספות כאשר ניטלים בשילוב עם תרופות אחרות. יש להתייעץ עם הרופא המטפל או הרוקח לפני נטילת תרופות נוספות, לרבות תרופות ללא מרשם רופא.

סטטינים

סטטינים משמשים להורדת רמות הכולסטרול בדם. בכך נמנע נזק נוסף לעורקים הכליליים והסיכון לעבור התקף לב נוסף פוחת.

סטטינים חוסמים את פעילות האנזים HMG-CoA reductase שתפקידו לייצר כולסטרול. תופעות הלוואי של טיפול בסטטינים כוללות:

• עצירות.
• שלשול.
• כאב ראש
• כאב בטן.

לעיתים עלולים הסטטינים לגרום לכאב שרירים, חולשה או רגישות. עם הופעת הסימפטומים הללו יש לפנות לרופא המטפל.

במרבית המקרים מומלץ ליטול סטטינים ללא הגבלת זמן.

שיקום לבבי

תוכנית השיקום הלבבי מתחילה עוד בזמן האשפוז בבית החולים. תוכנית השיקום מורכבת ממספר רב של אנשי מקצוע וכוללת מספר היבטים:

• המצב הבריאותי של המטופל וכיצד התקף הלב השפיע עליו.
• סוג הטיפול אותו מקבל המטופל.
• התרופות של המטופל לאחר השחרור מבית החולים.
• גורמי הסיכון שתרמו לאירוע הלבבי.
• אלו שינויים בהרגלי החיים ניתן לבצע לשם הפחתת הסיכון לאירוע נוסף.

לאחר השחרור מבית החולים מומלץ על מנוחה ממושכת ופעילות גופנית קלה בלבד. זו כוללת עלייה וירידה במדרגות מספר פעמים ביום או הליכה קלה. במהלך השבועות הבאים יש להעלות בהדרגה את משך ועוצמת הפעילות הגופנית. מהירות השיקום תלויה במצב הבריאותי הכללי וביכולת הלבבית.

נתונים אלו נלקחים בחשבון על ידי אנשי המקצוע בבואם לקבוע יעדים ולוח זמנים לתהליך השיקום.

תוכנית שיקומית קיימת בבתי החולים וכן במכבי שירותי בריאות, וחולים רבים בוחרים להיעזר בה.

התוכנית כוללת קבוצות אימון מספר פעמים בשבוע. סוג הפעילות משתנה בהתאם לתוכנית, אך האימון הוא ברובו אירובי. אימון אירובי מאמץ את הלב, משפר את זרימת הדם ומוריד את לחץ הדם. דוגמאות לפעילות אירובית כוללות הליכה מהירה על הליכון, רכיבה על אופניים ושחייה.

חזרה לעבודה

מרבית האנשים חוזרים לעבוד לאחר התקף לב. המהירות שבה חוזר כל אחד לעבודה תלויה בתפקוד הלבבי ובסוג העבודה. בדרך כלל אנשים שעובדים בעבודה משרדית יכולים לחזור לעבוד תוך 6 שבועות. כאשר מדובר בעבודות הכוללות עבודה פיזית מאומצת יש צורך בהמתנה של 2-4 חודשים טרם החזרה לעבודה.

יחסי מין

על פי קרן הלב הבריטית (British Heart Foundation) חולה שמסוגל לעלות בזריזות במעלה שני גרמי מדרגות מבלי שיופיעו כאבים בחזה או קוצר נשימה יכול לחזור לפעילות מינית. בדרך כלל מדובר על 4 שבועות לאחר התקף הלב. קיום יחסי מין אינו מעלה את הסיכון לאירוע לבבי נוסף.

כ-30% מהגברים לאחר אוטם בשריר הלב סובלים מהפרעה בתפקוד המיני. לרוב ההפרעה מתבטאת בקושי להגיע או לשמור על זקפה. מרבית המקרים נובעים מחרדה ולחץ נפשי בשל החשש לעבור התקף לב נוסף. לעיתים נדירות הפרעה בזקפה נובעת מהשימוש בחוסמי בטא.

במקרים של הפרעות בזקפה ניתן להתייעץ עם הרופא המטפל. הרופא יכול להמליץ על טיפול בעזרת ויאגרה או סיאליס.

נהיגה

בישראל קיימת חובת דיווח למשרד הרישוי לאחר אירוע לבבי. חובת הדיווח חלה על החולה עצמו ועל רופא המשפחה המשמש גורם מרכזי באיתור בעיות כשירות. בהתאם לחומרת הבעיה קובע משרד הרישוי אם יש צורך בשינוי דרגת הרישיון, בבדיקה רפואית במכון הרפואי לבטיחות בדרכים בתל אביב או בחיפה או בשלילת הרישיון.

דיכאון

התקף לב הוא אירוע מפחיד וטראומתי. תחושת חרדה לאחר האירוע היא תחושה שכיחה. עבור אנשים רבים רגשות הלחץ מתבטאים בדיכאון, בעיקר בשבועות הראשונים לאחר החזרה הביתה מבית החולים.

במקרים של דיכאון מתמשך רצוי לפנות לרופא המטפל. סוגים מסוימים של דיכאון אינם משתפרים ללא טיפול רפואי. בנוסף, המצב הנפשי יכול להשפיע לרעה על השיקום הגופני והלבבי.

סיבוכים אפשריים לאחר אוטם בשריר הלב יכולים לנוע בין סיבוכים קלים ועד סיבוכים מסכני חיים.

כאשר התקף הלב אינו גורם לסיבוכים נוספים הוא יחשב להתקף קל, ללא תלות בעוצמת האירוע. התקף לב קשה הוא כזה שגורם לסיבוכים שונים, שחלקם דורש טיפול נרחב.

הפרעות קצב

הפרעות קצב מתייחסות לקצב לב לא תקין שעלול להיות מהיר (טכיקרדיה), איטי (ברדיקרדיה) או לא סדיר (פרפור).

הפרעות קצב עלולות להתפתח לאחר אירוע לבבי כתוצאה מהנזק שנגרם לשריר הלב. הנזק לשרירים פוגם במעבר האות החשמלי שגורם להתכווצות מתואמת של הלב. חלק מהפרעות הקצב, כמו קצב לב מהיר, הן קלות וגורמות לסימפטומים הכוללים:

• דפיקות הלב (פלפיטציות).
• כאב בחזה.
• סחרחורת.
• עייפות וחולשה.
• קוצר נשימה.

הפרעות קצב אחרות עלולות להיות מסכנות חיים וכוללות:

• חסימה מוחלטת של האות החשמלי בלב (complete heart block) גורמת לכך שהאות החשמלי לא יכול לנוע מצד אחד של הלב לצידו השני. כתוצאה מכך הלב אינו יכול להזרים דם בצורה תקינה לשאר חלקי הגוף.
• הפרעת קצב חדרית – פעימות הלב הופכות לתכופות. במהירות מסוימת הלב לא מספיק להתמלא בדם, עוצמת הכיווץ יורדת ולחץ הדם עלול לצנוח.

הפרעות הקצב הללו מסכנות חיים ומהוות את אחת הסיבות העיקריות למוות ב- 24 השעות הראשונות לאחר האירוע הלבבי. בשנים האחרונות עלה משמעותית שיעור ההישרדות הודות למכשיר הדה-פיברילטור הנייד (portable defibrillator). הדה-פיברילטור הוא מכשיר חיצוני שמעביר שוק חשמלי ללב וגורם לאתחול האותות החשמליים וחזרה לקצב תקין. מכשיר זה מוצב כיום על פי חוק כמעט בכול מקום ציבורי הומה אדם.

הפרעות קצב קלות יכולות להסתדר בעזרת טיפול תרופתי (למשל עם חוסמי בטא). הפרעות קצב שגורמות לסימפטומים חוזרים וממושכים מטופלות על ידי השתלת קוצב לב. קוצב לב הוא מכשיר חשמלי שמושתל בחזה ומסייע לוויסות קצב הלב.

אי ספיקת לב

אי ספיקת לב הוא מצב בו הלב לא מסוגל להזרים דם באופן יעיל לחלקי הגוף. מצב זה עלול להתפתח אחרי התקף לב, כאשר שריר הלב נפגע בצורה משמעותית. השכיחות גבוהה יותר באירועים המשפיעים על הצד השמאלי של הלב. סימפטומים של אי ספיקת לב כוללים:

• קוצר נשימה.
• עייפות.
• בצקת בידיים וברגליים כתוצאה מהצטברות נוזלים.

ניתן לטפל באי ספיקת לב באמצעות שילוב של תרופות. במקרים מסוימים ידרש ניתוח.

הלם לבבי (שוק קרדיוגני)

הלם לבבי הוא מצב הדומה לאי ספיקת לב אך נחשב חמור יותר. המצב מתרחש כאשר חלק גדול משריר הלב נפגע. הלב כושל ואינו מסוגל להזרים מספיק דם על מנת לספק את התפקודים הבסיסיים של הגוף.

סימפטומים של הלם לבבי כוללים:

• בלבול.
• ידיים ורגליים קרות.
• הפרשת שתן נמוכה עד כדי אפסית.
• קצב לב ונשימה גבוהים.
• עור חיוור.

ניתן לטפל בהלם לבבי בעזרת תרופות המדללות את הדם ובכך מקלות על הלב להזרימו לגוף. תרופות נוספות הנמצאות בשימוש מכווצות את כלי הדם, מעלות את לחץ הדם ומשפרות את זרימתו.

ברגע שהושגה יציבות ולא נשקפת סכנת חיים מיידית ניתן להעביר את המטופל לחדר ניתוח. מטרת הניתוח לשפר את תפקוד הלב. בניתוח משתילים משאבת בלון קטנה באבי העורקים (intra-aortic balloon pump). המשאבה עשויה לשפר את זרימת הדם מהלב. ניתוח נוסף שניתן לבצע הוא ניתוח מעקפים.

קרע בלב

קרע בלב הוא סיבוך חמור העלול להתרחש לאחר אוטם בשריר הלב. קרע מתרחש כאשר הלב ניזוק קשות במהלך התקף הלב ויכול להופיע בכל אחד מחלקיו: בשרירים או במסתמים. הקרע מופיע בדרך כלל יום עד חמישה ימים לאחר האירוע.

הסימפטומים של קרע בלב דומים לאלו של הלם לבבי. יש צורך בניתוח לב פתוח לתיקון הנזק שנגרם ללב. ההישרדות לאחר קרע בלב נמוכה יחסית, וכ- 50% מהחולים נפטרים חמישה ימים לאחר הקרע.

קיימים חמישה גורמי סיכון עיקריים העלולים להוביל להתקף לב:

• עישון.
• חוסר פעילות גופנית.
• לחץ דם גבוה.
• השמנה.
• רמות כולסטרול גבוהות.

על מנת להפחית את הסיכון לאירוע לבבי יש לבצע שינויים בהרגלי החיים.

הפסקת עישון

עישון מהווה גורם סיכון עיקרי למחלות רבות לרבות מחלות לב וסרטן ריאות. עישון הוא אחד הגורמים העיקריים המובילים לתמותה ולתחלואה בישראל. הפסקת עישון היא אחת הדרכים הטובות ביותר להפחתת הסיכון לעבור התקף לב. ניתן לבקש מהרופא המטפל הפנייה לקבוצות תמיכה וכן תרופות המסייעות לתהליך הגמילה.

פעילות גופנית

פעילות גופנית סדירה חשובה לבריאות הלב. הפעילות הגופנית האירובית משפרת את זרימת הדם ועוזרת ללב לעבוד בצורה טובה יותר. עבור אנשים ללא היסטוריה של מחלת לב, מומלץ לבצע פעילות גופנית מאומצת במשך 30 דקות ביום, לפחות חמש פעמים בשבוע. רמת המאמץ צריכה להיות כזו שגורמת לדופק להאיץ, עד מעט קוצר נשימה. הליכה מהירה והליכה במעלה עלייה הן דוגמאות לפעילות מאומצת.

אנשים שעברו אירוע לבבי צריכים להתייעץ עם הרופא המטפל ורופאי השיקום לגבי סוג ומשך הפעילות.

תזונה

תזונה דלת שומן ועשירה בסיבים תזונתיים מסייעת בשמירה על לב בריא. יש לאכול לפחות חמש מנות של סיבים תזונתיים המכילות דגנים מלאים ופירות וירקות טריים ואף להסתייע בתוספים המכילים סיבים תזונתיים. מומלץ להגביל את כמות המלח השולחני (המיכל נתרן כלוריד) בתזונה ל- 2.4 גרם ביום (כחצי כפית). כמות גדולה של מלח גורמת לעלייה בלחץ הדם.

רצוי להימנע ממזונות שמכילים כמות גדולה של שומן רווי שגורם לעלייה ברמות הכולסטרול בדם. מאכלים המכילים כמות גדולה של שומן רווי כוללים נקניקיות, בשר שמן, חמאה, שמנת, גבינות קשות, עוגות, ביסקוויטים ומזונות המכילים שמן קוקוס. מאכלים המכילים שומן בלתי רווי עשויים לעזור בהורדת רמות הכולסטרול. מזונות אלו כוללים דגים, אבוקדו, אגוזים ושקדים, שמן חמניות, לפת ושמן זית.

אלכוהול

צריכה מוגברת של אלכוהול עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם וברמות הכולסטרול בדם. רצוי שלא לעבור את הצריכה המרבית המומלצת ליום, שתי מנות לגברים ומנה אחת לנשים שאינן בהריון. מנת אלכוהול שוות ערך לחצי ליטר בירה, כוס יין או כוסית (25 מ"ל) של משקה חריף.

ירידה במשקל

קיימים יתרונות רבים לירידה במשקל. משקל תקין מסייע בהורדת רמות הכולסטרול ובשמירה על לחץ הדם. ירידה במשקל מפחיתה את הסיכון לפתח מחלת לב ומעלה את תוחלת החיים. תוכניות ההרזיה המוצלחות ביותר כוללות 30 דקות של פעילות גופנית יומית, אכילת ארוחות קטנות והקפדה על ארוחת בוקר עתירת חלבונים. קצב הירידה הרצוי הוא 0.5 קילוגרם (ק"ג) בשבוע.

מצבים אחרים

מצבים רפואיים שונים עלולים להעלות את הסיכון לאירוע לבבי. מומלץ לכל אדם ליטול בקביעות תרופות שנרשמו על ידי הרופא המטפל, לערוך בדיקות שגרתיות ולשמור על תזונה בריאה.