מחלת עורקים היקפית - מידע רפואי

מחלת עורקים היקפית היא אחת המחלות השכיחות בעולם המערבי. המחלה מתבטאת בהיצרות של עורקים, במיוחד אלו המובילים דם לרגליים ולכפות הרגליים. הדבר נובע מתהליך טרשתי בו מצטברים חומרים שומניים, המכונים רבדים טרשתיים, על הדפנות הפנימיות של העורקים.

הרבדים הטרשתיים מכילים כולסטרול, מרכיבים שומניים אחרים וכדוריות דם לבנות. התוצאה היא הקשחה של דפנות העורקים והיצרות הקוטר הפנימי של העורק. עם היצרות העורקים, פוחתת אספקת הדם והחמצן לרקמות. במצבים קיצוניים יתפתח נמק ברקמה אליה לא מגיע חמצן ועל כן מחלת עורקים היקפית עלולה לגרום לאובדן יד או רגל.

למרבה הצער אין המחלה גורמת במרבית שלביה לסימפטומים שיביאו את המטופל לרופא ולשינויים נדרשים באורח חייו. כאשר יש סימפטומים, אלו בדרך כלל מעידים כבר על בעיה בריאותית מהותית.

גורמי סיכון

• גיל. עם עליית הגיל מתקשחים באופן טבעי דפנות העורקים וכאשר קיימים גורמים נוספים התורמים להיצרותם וקשיחותם, מעלה הדבר את מידת הסיכון. שכיחותה של מחלת עורקים היקפית עולה לאחר גיל 40.
• הסברה המקובלת היא שכמעט כול מבוגר סובל ממידה זו או אחרת של מחלת עורקים היקפית.
• מין. מחלת עורקים היקפית נפוצה יותר בקרב גברים. סבורים שלהורמוני המין הנשיים דוגמת אסטרוגן תפקיד במניעת התפתחות מחלת עורקים היקפית.
• עישון.
• תזונה עתירת שומנים.
• היעדר פעילות גופנית מספקת.
• עודף משקל.
• סוכרת מסוג 1 או סוג 2.
• יתר לחץ דם.

הסימפטום העיקרי של מחלת עורקים היקפית הוא כאב או התכווצויות שרירים בעת הליכה. אנשים מבוגרים נוטים לייחס את כאבי הרגליים לתהליך ההזדקנות הטבעי ועלולים לא לדווח על כך לרופא.

בכול מקרה של כאבי הרגליים יש לפנות לייעוץ רפואי. אבחון מוקדם ימנע סיבוכים העלולים להוביל לקטיעה של רגל. אנשים הלוקים בטרשת בעורקים ההיקפיים נוטים לפתח טרשת גם בעורקים המובילים דם ללב ולמוח ולכן הם בקבוצת סיכון להתפתחות התקפי לב או שבץ מוחי.

הטיפול במחלת עורקים היקפית כולל שינויים באורח החיים, תרופות והליכים כירורגיים (ניתוחיים). ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר כך הטיפול פשוט ויעיל יותר.

לפחות מחצית מהחולים במחלת עורקים היקפית אינם סובלים מסימפטומים המעידים על מחלתם. רק חולה אחד מעשרה יסבול מ'צליעה לסירוגין' המלווה בתחושת כאב, היעדר תחושה, תחושת כובד או התכווצויות המופיעות בירכיים, בשוקיים, בכפות רגליים או אף בעכוז בעת הליכה או טיפוס מדרגות. תופעות אלו מתרחשות כאשר השרירים זקוקים לאספקת חמצן מוגברת ובעת מנוחה יחלפו הסימפטומים.

ככל שמרחק ההליכה שלאחריו מופיעה 'צליעה לסירוגין' מתקצר, כך ההיצרות קשה ומשמעותית יותר ואספקת החמצן לשרירי הגפיים פחותה. עם התקדמות המחלה עלולה 'צליעה לסירוגין' להופיע גם לאחר מאמצים קלים ואף בעת מנוחה, תוך התפתחות מגבלות הנוגעות לפעילויות נוספות.

סימפטומים נוספים של מחלת עורקים היקפית כוללים:

היעדר דופק ברגליים או בכפות הרגליים.

קור בכפות הרגליים.

הפחתה בכמות שיער הרגל.

שינוי בגוון העור ברגליים.

הגלדה איטית של פצעים על הרגליים.

התעבות ציפורני הרגליים.

אין-אונות, בעיקר אצל גברים הלוקים בסוכרת.

טרשת עורקים היא הגורם העיקרי למחלת עורקים היקפית. מדובר בתהליך שבמהלכו מצטברים חומרים שומניים, המכונים רבדים טרשתיים, על הדפנות הפנימיות של העורקים. הרבדים הטרשתיים מכילים כולסטרול, מרכיבים שומניים אחרים וכדוריות דם לבנות. התוצאה היא הקשחה של דפנות העורקים והיצרות הקוטר הפנימי של העורק.

ככל שהרובד הטרשתי מתעבה, כך עולה הסיכון שהוא ייסדק ויתבקע בנקודה זו או אחרת. כאשר אזור של רובד טרשתי מתבקע, נוצר סביבו קריש דם, דבר שעלול לגרום לחסימה מוחלטת של העורק ולהביא בכך לאי אספקת דם נושא חמצן לרקמות הניזונות מאותו עורק.

פגיעות גפיים וזיהומים מהווים סיבות פחות נפוצות להתרחשות מחלת עורקים היקפית.

גורמי סיכון

עישון

עישון הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר למחלת עורקים היקפית והוא מגביר את הסיכון פי ארבעה בהשוואה לאלו שאינם מעשנים. החולים המעשנים מפתחים סימפטומים 10 שנים לפני חולים שאינם מעשנים. חולי סוכרת שמעשנים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד לפתח סיבוכים כתוצאה ממחלת עורקים היקפית, לרבות נמק העלול להוביל לקטיעת גפיים.

הפסקת העישון מאיטה את התקדמות המחלה.

גיל

ככל שעולה הגיל כך עולה הסיכון הטבעי לטרשת ולהיצרות העורקים. אדם אחד מכל חמישה, בגיל 65 ומעלה, סובל ממחלת עורקים היקפית. גיל מתקדם בשילוב גורמי סיכון נוספים דוגמת עישון או סוכרת מעלה את רמת הסיכון.

גורמי סיכון חשובים אחרים

• היסטוריה משפחתית של מחלת עורקים היקפית, מחלת לב כלילית או שבץ מוחי.
• עודף משקל.
• סוכרת.
• יתר לחץ-דם.
• היפרכולסטרולמיה (רמת כולסטרול מוגברת).
• מחלת לב כלילית.
• שבץ מוחי.

ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר כך הטיפול פשוט ויעיל יותר. ייתכן שבשלבים ראשונים של המחלה יהיה די בשינויים באורח החיים כדי לעצור את החמרת הטרשת והתפתחות מחלות לב וכלי דם. גם במצב מתקדם יותר של טרשת יידרשו שינויים באורח החיים וזאת בנוסף לטיפול תרופתי ולעיתים ניתוחי.

השינויים המומלצים באורח החיים מפורטים בפרק "מניעה".

האבחון של מחלת עורקים היקפית מבוסס על:

• ההיסטוריה הרפואית של החולה ומשפחתו וגורמי סיכון.
• בדיקה רפואית גופנית.
• תוצאות בדיקות דם.
• תוצאות מבחני אבחון.

היסטוריה הרפואית של החולה ומשפחתו

היסטוריה של כאב עקבי, הנובע מהתכווצויות שרירים לאחר דרגת מאמץ מסויימת, אשר חולף בעת מנוחה, עלולה להעיד על 'צליעה לסירוגין' כתוצאה ממחלת עורקים היקפית.

בעקבות התלונות על הכאב יתחקר הרופא את המטופל אודות הרגלי התזונה שלו, התרופות שהוא נוטל וההיסטוריה הרפואית של משפחתו, בדגש על מחלות לב וכלי דם.

בדיקה רפואית גופנית

הרופא יערוך למטופל בדיקה גופנית על מנת לזהות סימנים של מחלת עורקים היקפית.

במסגרת הבדיקה הגופנית ייבדק הדופק ברגליים ובכפות הרגליים. תינתן התייחסות לשינויים בגוון העור ברגליים ולפצעים על הרגליים שאינם מגלידים.

כאשר קיימת הפרעה כלשהי בזרימת הדם ברגליים נוצרים 'צלילים' לא תקינים המכונים אוושות. ניתן לזהות אוושות אלו באמצעות סטטוסקופ שהרופא מניח על העורקים ברגליים. אוושות עלולות להעיד על ירידה בזרימת הדם בעורקים כתוצאה מטרשת.

מבחני אבחון

מבחן Ankle Brachial Index

באמצעות מד לחץ דם המכונה מכשיר דופלר ניתן למדוד את לחץ הדם בזרוע ובקרסול ולחשב את היחס ביניהם. יחס זה המכונה Ankle Brachial Index או ABI נחשב מדד אמין להערכת החומרה של מחלת עורקים היקפית.

במצב תקין הלחץ בקרסול יהיה דומה מאוד או זהה לזה שנמדד בזרוע, כך שערך ה- ABI יהיה קרוב ל-1. במצב של מחלת עורקים היקפית לחץ הדם בקרסול יהיה נמוך מלחץ הדם הנמדד בזרוע ויעיד על אי ספיקה בעורקים המובילים דם לרגליים, הגורמת לכך שזרימת הדם בגפיים התחתונות אינה תקינה. יחס ABI מתחת ל-0.9 מעיד על כך שהחולה לוקה במחלת עורקים היקפית בחומרה בינונית ומעלה.

מבחן הABI- מתבצע לפני ואחרי צעידה על מסלול הליכה, ובעזרתו ניתן לאמוד את דרגת המאמץ המובילה לסימפטומים.

צנתור (אנגיוגרפיה)

צנתור הוא הליך שבו מחדירים צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך כלי הדם, דרך עורק המפשעה או דרך היד. חומר ניגוד שניתן לראותו בעזרת קרן רנטגן מוזרק לתוך הצנתר ועובר לזרם הדם. צילום הרנטגן מאפשר הדגמה של זרימת הדם בעורקים ואבחון אזורים חסומים.

בדיקת אולטרה-סאונד דופלר

בדיקה זו עשויה לספק מידע חשוב לגבי מידת היצרות העורקים וזרימת הדם דרכם.

בדיקת אולטרה-סאונד עושה שימוש בגלי קול ובמחשב לצורך הדמיית האיברים הפנימיים "הרכים" של הגוף. זוהי בדיקה פשוטה, לא פולשנית, לא כואבת שאיננה כרוכה בחשיפה לקרינה ואינה דורשת הכנה מוקדמת.

בדיקת אולטרה-סאונד דופלר משלבת אולטרה-סאונד רגיל עם אולטרה-סאונד דופלר. באמצעות אולטרה-סאונד רגיל ניתן להדגים את כלי הדם ואילו באמצעות אולטרה-סאונד דופלר ניתן למדוד את מהירות זרימת הדם. הגלאי המוצמד לרגל מעל החסימה העורקית יעיד על דרגת החסימה, על בסיס שאון זרימת הדם.

בדיקות דם

באמצאות בדיקות דם ניתן למדוד את רמות הכולסטרול בדם (כללי, ה-LDL, וה-HDL), טריגליצרידים וסוכר. רמות לא תקינות עלולות להעיד על סיכון מוגבר לממחלת עורקים היקפית.

הטיפול במחלת עורקים היקפית כולל שינויים באורח החיים, תרופות והליכים כירורגיים (ניתוחיים). מטרת הטיפול היא מחד הפחתת הסימפטומים של המחלה ומאידך שיפור איכות החיים ומניעת החמרת הטרשת וסיבוכים דוגמת מחלת לב כלילית ושבץ מוחי.

ככל שהאבחון מתבצע מוקדם יותר כך הטיפול פשוט ויעיל יותר. ייתכן שבשלבים ראשונים של המחלה יהיה די בשינויים באורח החיים כדי לעצור את החמרת הטרשת והתפתחות מחלות לב וכלי דם. גם במצב מתקדם יותר של טרשת יידרשו שינויים באורח החיים וזאת בנוסף לטיפול תרופתי ולעיתים ניתוחי.

השינויים המומלצים באורח החיים מפורטים בפרק "מניעה".

תרופות

כאשר אין די בשינויים באורח החיים יידרש טיפול רפואי. ייתכן שהרופא ימליץ לחולה על תרופות להפחתת שומנים בדם, שימוש בנוגדי קרישה, תרופות להורדת לחץ הדם ובמידת הצורך תרופות לטיפול בסוכרת.

תרופות להפחתת שומנים בדם

סטטינים

HMG-CoA Reductase הוא אנזים האחראי על ייצור הכולסטרול בכבד. סטטינים (כגון סימבסטטין, לובסטטין ואטורבסטטין) מעכבים את פעילותו של האנזים וכתוצאה מכך חלה ירידה ברמת הכולסטרול הכללית וברמת ה- LDL בדם. סטטינים מסוימים גם מעלים את רמת הכולסטרול ה-HDL ומורידים את רמת הטריגליצרידים.

הסטטינים נחשבים לתרופות בטוחות לשימוש. לעיתים נדירות הן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד, לכאב או חולשת שרירים. במקרה של הופעת כאב בשרירים יש לפנות לרופא.

קושרי חומצות המרה

תרופות בקבוצה זו (כגון כולסטיראמין וקולסטיפול) קושרות אליהן חומצות מרה וגורמות ליצירת תרכובת המופרשת בצואה. כיוון שכולסטרול הוא החומר ממנו נוצרות חומצות המרה, הרי שבעקבות פעילות התרופה צורך הגוף כמויות מוגברות של כולסטרול ועל ידי כך מושגת ירידת רמתו בדם.

תופעות הלוואי השכיחות ביותר של קושרי חומצות המרה כוללות הפרעות במערכת העיכול המתבטאות בדרך כלל בעצירות וגזים. לעיתים נדירות עלול להתפתח מחסור בויטמינים מסיסי שומן (A, D, E, K) עקב קשירתם על-ידי התרופה והפרשתם בצואה.

פיברטים

פיברטים (כגון בזאפיבראט וגמפיברוזיל) מעכבים את ייצור הטריגליצרידים בגוף ומורידים את רמתם, בדרך כלל ב- %50 - 25 . הם גם מעלים בדרך כלל את רמת כולסטרול ה-HDL ב- %10-15.

תופעות הלוואי השכיחות ביותר של הפיברטים מתבטאות בהפרעות במערכת העיכול. השילוב של טיפול בפיברטים עם סטטינים מגביר את הסיכון להפרעה קשה בשרירים ולכן מומלץ להימנע ממנו.

ניאצין (חומצה ניקוטינית, ויטמין B3)

ניאצין מעכב את יצירת כולסטרול ה-LDL בכבד, מוריד את רמות הטריגליצרידים ויעיל מאוד בהעלאת רמות כולסטרול ה-HDL.

ניאצין היא אחת התרופות הוותיקות ביותר לטיפול בחוסר איזון של שומנים בדם. התרופה היא בעצם ויטמין מקבוצת B שהגוף יכול לקבל גם ממזונות עשירים בניאצין דוגמת בשר, שמרים וחלק מן הדגניים.

ניאצין כתרופה עלול לגרום לתופעת לוואי המכונה "פלאשינג" - חום ואודם בעור הפנים, גרד ובחילה.

אזטימיב

אזטימיב היא תרופה חדשה לטיפול ברמה גבוהה של כולסטרול בדם. אזטימיב ניתנת לבד או בשילוב עם סטטינים.

הכולסטרול מגיע לדם בעיקר מהכבד (שם הוא נוצר), ומהמעי (מתוצרים של מזון מפורק). אזטימיב מונע את ספיגת הכולסטרול מהמעי ואת כניסתו למחזור הדם. לעומת זאת תרופות ממשפחת הסטטינים מעכבות את ייצור הכולסטרול בכבד. שילוב של שתי התרופות ישיג יעילות גבוהה בהורדת רמות הכולסטרול בגוף.

אזטימיב הניתנת בשילוב עם סטטינים עלולה להביא לעלייה ברמה של אנזימים מסוימים בכבד, תופעה המעידה על בעיה בתפקוד הכבד. מדידה תקופתית של רמת האנזימים הללו בדם תיתן אומדן לרמתם בכבד. לפיכך, כאשר נוטלים שילוב תרופות זה חשוב לבצע בדיקות דם סדירות הבודקות את רמת אנזימי הכבד.

אומגה-3

צריכת חומצות שומן מסוג אומגה-3 הנמצאות בשפע בדגי ים שומניים מורידה את רמת הטריגליצרידים בדם. ניתן גם לקבל אומגה-3 באמצעות כמוסות, דבר המסייע לאלו אשר רגישים לבשר דגים או שפשוט לא מעדיפים אותו.

תופעות הלוואי השכיחות הנובעות מצריכת כמוסות הן הפרעות במערכת העיכול.

תרופות נוגדות קרישה

אספירין וקלופידוגרל

טסיות הדם הן חלקיקים קטנים שעוזרים בעת הצורך להקריש את הדם. כאשר מספר גדול של טסיות דם נצמד לרובד הטרשתי, יכול להיווצר קריש דם (פקקת או תרומבוזיס), שעלול להביא לחסימה מוחלטת של עורק ובעקבותיו להתקף לב או לשבץ מוחי.

תרופות כגון אספירין וקלופידוגרל מפחיתות את "הדביקות" של טסיות דם ולכן מורידות את הסיכון להיווצרות קרישי דם. אספירין עלול לגרום לדימום בקיבה ולכן אינו מומלץ לחולים הלוקים בכיב קיבה או כיב תריסריון. גם לחולי אסתמה הוא אינו מומלץ. ניתן להחליפו בקלופידוגרל.

ווארפארין

ווארפארין היא תרופה נוגדת קרישה שמנגנון הפעולה שלה שונה מזה של אספירין וקלופידוגרל.

ווארפארין הוא חומר חזק יותר מאספירין ולכן סכנת הדימום המתלווה לשימוש בו גבוהה יותר. המינון המיטבי של ווארפארין משתנה מחולה לחולה, ואף אצל אותו החולה, כי הוא מושפע בין השאר מתזונה, תרופות נוספות ותוספי מזון. לאור זאת יש לנטר את פעילות הווארפארין לעתים קרובות, על ידי בדיקת דם המודדת את קצב קרישת הדם. על סמך תוצאות הבדיקה יקבע הרופא את המינון המתאים למטופל.

תרופות להורדת לחץ הדם

התרופות להורדת לחץ הדם נוטלות חלק חשוב במערך הטיפולי, מאחר שיתר לחץ דם מהווה גורם סיכון חמור לטרשת עורקים.

מעכבי ACE

תרופות כגון אנאלאפריל, ליזינופריל וקאפטופריל מונעות את יצירת ההורמון אנגיוטנסין 2, שהוא חומר המעודד התכווצות כלי דם. בכך הן גורמות להרחבת כלי הדם ולהורדת לחץ הדם.

תופעות הלוואי העיקריות של מעכבי ACE כוללות שיעול יבש, סחרחורת וכאבי ראש. התרופות ממשפחה זו עלולות להשפיע על תפקוד הכליות ולכן מומלץ לוודא שתפקוד הכליות תקין טרם הוחל בנטילתן.

חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2

חוסמי קולטנים לאנגיוטנסין 2 כגון לוסארטאן, ואלסארטאן וקאנדסארטאן אינם מאפשרים להורמון המופרש להתחבר לקולטנים שבדפנות כלי הדם, וכך נמנעת פעילותו.

תרופות מקבוצה זו ניתנות לחולים הרגישים לתרופות ממשפחת מעכבי ACE בגלל תופעות הלוואי שלהן.

תרופות הגורמות להפרשת שתן מואצת (משתנות)

על משפחת תרופות זו נמנות פורוסמיד, והידרוכלורותיאזיד. הן גורמות להפרשת שתן מואצת ובכך להורדת לחץ הדם. לעיתים קרובות משולב הטיפול בתרופות משתנות עם מעכבי ACE.

פורוסמיד והידרוכלורותיאזיד גורמות לאיבוד אשלגן, דבר שעלול להגביר את הסיכון להפרעות בקצב פעילות הלב. מסיבה זו הן ניתנות בשילוב תוספי אשלגן.

חוסמי בטא

חוסמי בטא כגון אטנולול, ביזופרולול ומטופרולול מרחיבים את כלי הדם וכך מביאים להורדת לחץ הדם. לרוב משולב הטיפול בחוסמי בטא עם מעכבי ACE ותרופות משתנות.

תופעות הלוואי כוללות עייפות, טשטוש, דופק איטי וירידה חדה בלחץ הדם, בייחוד בעת מעבר משכיבה לעמידה.

לא ניתן להשתמש בחוסמי בטא אצל חולי אסתמה.

ניטראטים

ניטראטים כמו איזוסורביד דיניטראט, ואיזוסורביד מונוניטראט מרחיבים את כלי הדם ובכך מורידים את לחץ הדם.

ניתוחים

צנתור (אנגיופלסטיקה)

צנתור הוא הליך שבו מחדירים צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך כלי הדם, דרך עורק המפשעה או דרך היד. חומר ניגוד שניתן לראותו בעזרת קרן רנטגן מוזרק לתוך הצנתר ועובר לזרם הדם. צילום הרנטגן מאפשר הדגמה של זרימת הדם בעורקים ואבחון אזורים חסומים.

ניתן להצמיד לקצה הצנתר בלון זעיר. כשהצנתר מגיע לחסימה בעורק מנפחים את הבלון, והוא שובר את הרובד הטרשתי ואת קריש הדם ודוחס אותם לדפנות כלי הדם.

אחת הבעיות המרכזיות של הליך זה היא חסימה מחודשת של העורק, שעלולה להתרחש תוך פרק זמן קצר. על מנת להפחית את הסיכוי לחסימה מחודשת מתבצע שימוש בתומכן (סטנט).

התומכן הוא גליל רשת מתכתי דק ביותר המורכב על הבלון שבקצה הצנתר. כשמנפחים את הבלון נפתח התומכן, נצמד לדופן העורק ונשאר במקום גם לאחר הוצאת הצנתר.

בשנים האחרונות פותחו תומכנים המשחררים בהדרגתיות חומר שמאט את קצב היווצרות החסימה.

ניתוח מעקפים ברגליים

כאשר חסימת העורק ברגל היא בדרגת חומרה כזו שאנגיופלסטיקה אינה מסייעת במידה הנחוצה, והחולה סובל מנכות של ממש בגין מגבלות התנועה, יש לשקול ניתוח מעקפים. בניתוח זה משתילים ברגל כלי דם העוקף את אזור ההיצרות בעורק. בדרך כלל יוצרים את המעקפים מוורידים הניטלים מהרגליים או מבית החזה.

מחקרים וניסויים קליניים

כיום נערכים בישראל שני ניסויים קליניים בתחום הטיפול במחלת עורקים היקפית. האחד על ידי פרופ' שניידרמן בבית החולים תל-השומר והשני על ידי פרופ' בס בבית החולים אסף הרופא. מדובר בשני טיפולים שונים.

כל העת נערכים מחקרים לאיתור דרכים חדשות לטיפול במחלת עורקים היקפית. לעתים מוצע למטופל טיפול חדשני הנמצא בתהליכי ניסוי ובדיקה. במקרה כזה חשוב לקבל מידע מפורט לגבי תהליך הטיפול, השלכותיו ומשמעויותיו, יתרונות מול סיכונים וחסרונות. השתתפות בניסוי קליני מסייעת לקידום הרפואה ומשפרת את סיכוייהם של חולים לקבל בעתיד טיפול יעיל יותר.

כאשר מחקרים מצביעים על כך שטיפול חדש עשוי להיות יעיל יותר מהטיפול המקובל, מבצעים הרופאים ניסויים להשוואה בין הטיפול החדש והטיפולים המקובלים הטובים ביותר שבנמצא. ניסוי כזה נקרא ניסוי קליני מבוקר. הוא מהווה את הדרך האמינה היחידה לבחינת טיפול חדש. לעתים קרובות משתתפים בניסויים אלה מספר בתי חולים בארץ ולעתים גם מטופלים בבתי חולים במדינות אחרות.

כדי שתתאפשר השוואה מדויקת בין הטיפולים, נקבע באופן אקראי סוג הטיפול שיינתן לכול חולה המשתתף בניסוי, בדרך כלל באמצעות מחשב, ולא על ידי הרופא המטפל. מחקרים הוכיחו שאם הרופא בוחר את הטיפול למטופל, או מציע לחולה אפשרות בחירה, הוא עלול להטות את תוצאות הניסוי.

בניסוי מקבלים חלק מהחולים את הטיפול המקובל הטוב ביותר, בעוד שאחרים מקבלים את הטיפול החדש, אשר עשוי להתגלות כטוב יותר מהטיפול המקובל. טיפול מסוים מוגדר כטוב יותר אם פעולתו נגד הגידול יעילה יותר מהטיפול המקובל, או אם הוא יעיל באותה המידה כמו הטיפול המקובל, אך גורם לפחות תופעות לוואי בלתי רצויות.

אורח חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת ובריאה, שמירה על משקל גוף תקין, פעילות גופנית סדירה והפסקת עישון, היא הדרך הטובה ביותר להימנע מטרשת עורקים או מהחמרה במחלה.

תזונה מאוזנת ובריאה

תזונה מאוזנת ובריאה המפחיתה בשומן הרווי אך מכילה שומן בלתי רווי תגן על העורקים. הדיאטה הים תיכונית אשר כוללת כמויות רבות של ירקות ופירות טריים, דגים ושמן זית נחשבת לבריאה במיוחד.

מה כדאי?

• החלפת חמאה ומרגרינה בשמן זית אשר מכיל שומן חד-בלתי רווי.
• החלפת בשר בקר וכבש בבשר רזה כמו עוף (ללא העור).
• החלפת אוכל מטוגן באוכל צלוי, אפוי או מאודה.
• צריכת שום.
• צריכת מוצרי חלב דלי-שומן ועשירים בסידן.
• תפריט שבועי הכולל שתיים עד ארבע מנות דגי ים, כיוון שהם מכילים חומצות שומן מסוג אומגה-3. לדוגמה סלמון, הרינג, סרדינים, טונה ומקרל.
• תפריט הכולל אבוקדו, אגוזים (אגוזי מלך), שמן קנולה ושמן זית המכילים שומנים בלתי רוויים.
• תפריט יומי הכולל בכול ארוחה פירות וירקות טריים. בננות, קישואים (מאודים) ומיץ תפוזים חשובים לאור תכולת האשלגן הגבוהה שבהם.
• צריכת לחם ופסטה העשויים מדגנים מלאים, קטניות כגון שעועית, אפונה ועדשים המכילים סיבים תזונתיים שמסייעים להוריד את רמות כולסטרול ה-LDL. אף תוספת של כפית פסיליום (אבקת סיבים תזונתיים) לכוס משקה בהחלט מומלצת. יש להקפיד על שתיית כוס משקה נוספת מייד לאחר מכן, ואין לשתות סיבים תזונתיים לאחר נטילת תרופות אלא אם חלפה לפחות שעה.
• צמצום אכילת סוכרים פשוטים הנובעים מממתקים, עוגות, ומשקאות מוגזים.
• צמצום של כמות המלח הנתרני. ניתן להמירו במלח אשלגני או בתערובת תבלינים ביתית.
• להקפיד על צריכת אלכוהול מתונה. לגברים שתי מנות ליום ולנשים אחת. מנה היא למשל כוס יין או כוס בירה של 300 מיליליטר בחוזק ממוצע. צריכה מתונה של משקאות אלכוהוליים, ובעיקר יין אדום, בריאה ללב בשל הסיוע לעלייה ברמת כולסטרול הHDL-. יחד עם זאת צריכה מופרזת של אלכוהול עלולה להביא לעלייה ברמת כולסטרול ה-LDL וברמת הטריגליצרידים בדם.

פעילות גופנית למניעת החמרה

פעילות גופנית סדירה, דוגמת הליכה של 30 דקות מדי יום עשויה להפחית את הסימפטומים של צליעה לסירוגין. אם מופיעים כאבים בזמן האימון יש להפסיק את ההליכה, לנוח מעט עד להקלת הכאבים ולחדש את הצעידה. תרגול זה משפר את תפקוד השרירים ומאיץ אספקת דם לשרירים.

שחייה עשויה להיות פעילות גופנית אירובית טובה עבור הסובלים מכאבים ברגליים בעת הליכה. רצוי להשתמש בבריכה בה המים מחוממים כי מים קרים עלולים להביא להתכווצות כלי הדם.

פעילות גופנית כאמצעי מניעה

פעילות גופנית סדירה ובעיקר פעילות אירובית (הליכה, ריצה, שחיה, אופניים) מורידה את רמות כולסטרול ה-LDL וטריגליצרידים ומעלה את רמת כולסטרול ה-HDL ובכך מקטינה את הסיכון לחלות במחלות שונות מלבד טרשת עורקים, כגון סוכרת מסוג 2 ויתר לחץ דם.

חשוב לעסוק בפעילות גופנית לפחות 5 פעמים בשבוע במשך 30 דקות כל פעם. גם אנשים שלא סובלים מעודף משקל צריכים לעסוק בפעילות גופנית. על הפעילות הגופנית להיות מאומצת דיה כדי שקצב הלב יואץ ובסיומה תחושו קוצר נשימה קל. אם אינכם בכושר גופני התחילו ב- 10 דקות אימון והגדילו בהדרגה את משכו ואת מידת הקושי שלו.

כדאי להיעזר במדריך כושר לפחות כדי לבנות תוכנית אימון שתתאים למצבכם ולגילכם. כיום ניתן למצוא על כול הליכון טבלה המראה את טווח הדופק הרצוי לכול קבוצת גיל. מומלץ להסתייע בעת האימון במד דופק המותקן על ההליכון או בשעון שהוא מד דופק.

טיפול קפדני בכפות הרגליים

על חולים במחלת עורקים היקפית לשמור בקפדנות על בריאות כפות הרגליים, כיוון שהמחלה, במיוחד כאשר נלווית לה סוכרת, מלווה בסיכון שפצעים ברגליים לא יגלידו ויזדהמו.

טיפול נכון בכפות הרגליים כולל:

• שטיפה יומית של כפות הרגליים ושימוש בקרם לחות למניעת סדקים שעלולים להוביל לזיהום.
• טיפול בפטרת ברגליים.
• נעילת נעליים נוחות.
• יש להימנע מללכת יחף.
• גזירה זהירה של הצפורניים.
• יש לפנות לרופא עם הופעת הסימן הראשון לפצע ברגל.

ירידה במשקל

אם אתם סובלים מעודף משקל עליכם להגיע בהקדם למשקל התואם את יחס משקל-גובה (BMI) המומלץ עבורכם. ירידה במשקל צריכה לשלב תזונה מתאימה עם פעילות גופנית. רק אחד מהם לא יגרום לכם להגיע למצב הרצוי.

ירידה במשקל תסייע בהורדת רמת כולסטרול ה- LDL, לעלייה ברמת כולסטרול ה- HDL ולהורדת לחץ הדם. מומלץ לרדת במשקל בצורה הדרגתית. דיאטות קיצוניות אינן בריאות ובדרך כלל אינן מחזיקות מעמד.

הפסקת עישון

העישון מהווה גורם סיכון מרכזי לטרשת עורקים ולמספר מחלות נוספות ועל כן חשוב להפסיק לעשן.

כאשר מפסיקים לעשן הגוף מתחיל להשתוקק לניקוטין שאחראי במידה רבה להתמכרות לעישון. כדי להתמודד עם הגמילה מעישון ניתן להשתמש במסטיקים ובמדבקות המכילים ניקוטין. ניתן גם להשתמש בתרופות המרשם זייבן וצ'מפיקס שמסובסדות לבעלי הביטוח המשלים ב- 50%.

איזון סוכרת ולחץ דם גבוה

על חולי סוכרת ויתר לחץ דם לדאוג לאיזון מחלתם, לרבות על-ידי נטילת תרופות על פי הנחיות הרופא המטפל, הקפדה על תזונה מתאימה ובדיקות תקופתיות.

על הלוקים ביתר לחץ דם:

• להמעיט בצריכת מלח נתרני ולהרבות במאכלים עתירי אשלגן וסידן.
• להפחית מצריכת האלכוהול והקפאין.
• להקפיד על משקל תקין.
• להקפיד על פעילות גופנית סדירה.