דלקת אוזן תיכונה תפליטית - מידע רפואי

דלקת אוזן תיכונה תפליטית, מצב המכונה גם 'אוזן דביקה', היא מצב שכיח בקרב ילדים המתבטא בהצטברות נוזלים באוזן התיכונה.

מעריכים כי 1 מכל 5 ילדים בגיל שנתיים לערך סובל ממצב זה בכל רגע נתון. דלקת זו שכיחה בעיקר בחודשי החורף.

לעתים תיתכן דלקת אוזן תיכונה תפליטית גם בקרב מבוגרים.

הסימפטום העיקרי הוא ירידה בשמיעה באוזן אחת או בשתי האוזניים. התחושה היא כשל סתימת האוזן באמצעות כפות הידיים. סימנים שעלולים לעורר חשד כי שמיעתו של ילד נפגעה כוללים:

• קושי לנהל שיחה
• עצבנות עקב קושי לשמוע או להבין
• צורך להגביר את עוצמת הקול בטלוויזיה או במחשב באופן קבוע.

אם עולה חשד שילדכם אינו שומע טוב, קחו אותו לבדיקת רופא הילדים.

טיפול

מרבית המקרים הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים אינם דורשים קבלת כל טיפול, והמצב חולף מאליו תוך כשלושה חודשים.

לרוב יומלץ על טיפול רק אם המצב נמשך יותר משלושה חודשים והפגיעה בשמיעה פוגעת ביכולותיו השפתיות והתקשורתיות של הילד.

המצב יטופל באמצעות ניתוח שנהוג לכנותו 'ניתוח כפתורים'. הכפתור הוא צינור פלסטיק או מתכת קטן המאפשר מעבר נוזלים ואוויר בין האוזן התיכונה והאוזן החיצונית. מעבר זה מאפשר ניקוז נוזלים המצטברים בזמן זיהום באוזן התיכונה ומאפשר את השוואת לחץ האוויר.

במידת הצורך ניתן לבצע ניתוח כפתורים גם אצל מבוגרים.

יעילות הניתוח היא כ- 80%, הן במניעת זיהומים חוזרים והן בשיפור יכולת השמיעה.

מה גורם לדלקת אוזן תיכונה תפליטית?

האוזן התיכונה ממוקמת ישירות מאחורי עור התוף. היא מורכבת משלוש עצמות שמע זעירות המעבירות את תנודות הקול מהאוזן החיצונית דרך עור התוף לאוזן הפנימית.

במקרים של דלקת אוזן תיכונה תפליטית חלה הצטברות נוזלים אשר מונעת את תנועתן החופשית של 3 עצמות השמע (הפטיש, הסדן והארכובה) והן אינן מסוגלות להעביר את התנודות לאוזן הפנימית. לפיכך, הצלילים שיחדרו לאוזן ישמעו עמומים וכושר השמיעה יפגע.

הגורם למצב אינו ברור אך למעלה ממחצית המקרים מתפתחים בעקבות אירוע קודם של דלקת באוזן. כמו כן נמצא כי עשן סיגריות מגביר גם כן את הסיכון להתפתחות אוזן דביקה.

דלקת אוזן תיכונה תפליטית אינה נגרמת עקב חדירת מים לאוזן (למשל, בזמן שחיה או רחצה) ואף אינה קשורה להצטברות שעוות אוזן.

סיבוכים שכיחים לאחר דלקת אוזן תיכונה תפליטית כוללים דלקות אוזניים חוזרות ועיכוב (לרוב זמני) בהתפתחות השפה והדיבור אצל פעוטות.

הסימפטום השכיח ביותר של דלקת אוזן תיכונה תפליטית הוא אובדן שמיעה. תיתכן פגיעה באוזן אחת בלבד (חד צדדי), או בשתי האוזניים (דו צדדי).

שיעור אובדן השמיעה נע בין שולי, מתון ועד בינוני.

סימנים שעלולים להצביע על אובדן שמיעה אצל ילד כוללים:

• קושי להבין אנשים הנמצאים במרחק או שמדברים בקול חלש.
• עייפות ועצבנות עקב הקושי להקשיב ולשמוע.
• קושי לקיים שיחה במקומות רועשים.
• הפסקת השיחה אם דעתו של הילד מוסחת או שאינו יכול לשמוע היטב.
• יכולת להבין אך ורק שיחות המתקיימות פנים מול פנים, סמוך לילד.
• קשיי תקשורת, קשיי למידה וקשיים חברתיים.

מרבית התופעות חולפות כאשר השמיעה חוזרת לרמה תקינה.

סימפטומים שכיחים פחות

אלו כוללים:

• תקופות של כאב אוזניים מתון.
• עצבנות.
• בעיות שינה.
• אובדן שיווי משקל.
• התנהלות מגושמת.
• עיכוב בהתפתחות השפתית והתקשורתית (אצל ילדים צעירים בעיקר).

על הורים החוששים שילדם אינו שומע טוב לפנות בהקדם לבדיקת רופא. אף שבמרבית המקרים אכן מדובר בסימפטום של דלקת אוזן תיכונה תפליטית יש לשלול גורמים אפשריים אחרים אשר עלולים לפגוע בשמיעתו התקינה של הילד.

הגורמים להתפתחות דלקת אוזן תיכונה תפליטית אינם ידועים אך ככל הנראה מדובר בבעיה הנובעת בתעלת השמע.

תעלת השמע (Eustachian Tube)

תעלת השמע היא צינור דק העובר מהאוזן התיכונה לחלק האחורי של האף. לתעלת השמע שני תפקידים מרכזיים:

אוורור האוזן התיכונה ושמירה על לחץ אוויר קבוע בתוכה. שינויים פתאומיים בלחץ האוויר עלולים לגרום לכאב ואף לפגוע באוזניים. שינויים אלו הם הגורמים לתחושת הלחץ באוזניים שחלק מהאנשים חשים בזמן טיסה.

ניקוז הפרשות ריריות ושיירי לכלוך מהאוזן. האוזן התיכונה עלולה להיסתם בעקבות דלקת, זיהום או תגובה אלרגית.

יתכן שתעלת השמע מאבדת מיכולתה לנקז הפרשות ריריות. לפיכך, אלו הולכות ומצטברות בתוך האוזן, עד להתפתחות הדלקת.

הסיבות לפגיעה תפקודית זו אינן ברורות אך יתכן כי מדובר בבאים:

שינויים בלחץ האוויר בתוך האוזן הגורמים לחסימת תעלת השמע.

נפיחות של תעלת השמע עקב זיהום או חשיפה לחומרים מגרים אשר גורמים להיצרותה.

חזרה של מיצי קיבה לאזור הגרון ולתעלת השמע.

בעיה תורשתית המעכבת את התפתחותה התקינה של תעלת השמע ומונעת את תפקודה התקין.

גורמי סיכון

ידועים מספר גורמי סיכון המגבירים את הסבירות להתפתחות דלקת אוזן תיכונה תפליטית בקרב ילדים. אלו כוללים:

• חיים בבית בו ההורים מעשנים.
• ילדים שלא ינקו.
• מספר רב של ילדים באותו בית (ייתכן שעקב חשיפה מוגברת לגורמים מזהמים ולחיידקים).
• ילדים הסובלים מדלקת אף אלרגית.
• ילדים הלוקים בתסמונת דאון.
• ילדים הלוקים בציסטיק פיברוזיס (CF).

הרופא יברר עם ההורים אודות הסימפטומים מהם סובל הילד והאם חלו אצלו שינויים בהתנהגות דוגמת שינויים בדיבור או בתקשורת עם אחרים.

הרופא יבדוק את מצב האוזן בעזרת מכשיר הנקרא אוריסקופ או אוטוסקופ. למכשיר זה מקור אור ועדשה מגדילה המאפשרים לבדוק את פנים האוזן ומאפשר לאבחן דלקת אוזן תיכונה תפליטית בעזרת מספר סימנים המעידים על נוכחות נוזלים באוזן התיכונה. אלו כוללים:

• משיכה של עור התוף כלפי פנים.
• עור תוף בעל צבע חריג או מראה מעורפל.
• פנים האוזן מלא בנוזל ובבועות.

בדיקות נוספות

בדיקות נוספות תידרשנה רק אם הסימפטומים נמשכים יותר משלושה חודשים. במקרה זה יופנה הילד לבדיקות הבאות:

• אודיוגרם. בדיקת שמיעה שמטרתה להעריך את מידת אובדן השמיעה.
• טימפנומטריה. בדיקה באמצעותה ניתן להעריך את כמות הנוזלים באוזן התיכונה.

אודיוגרם

הבדיקה מבוצעת באמצעות מכשיר הנקרא אודיומטר. המכשיר מפיק צלילים בתדירויות קול שונות. במהלך הבדיקה מקשיב הילד לצלילים הבוקעים מתוך אוזניות המונחות על אוזניו. עליו לציין בכל פעם שהוא שומע או לא שומע צליל. הבדיקה אינה כרוכה באי נוחות ורוב הילדים מגלים עניין בנעשה. יכולת הילד לשמוע צלילים שונים מסומנת על גבי תרשים הנקרא אודיוגרם.

בדיקת היענות אקוסטית - טימפנומטריה

בדיקה זו מבוצעת באמצעות מכשיר הנקרא טימפנומטר. הבדיקה משמשת להערכת תקינות האוזן התיכונה. היא אינה מצריכה שיתוף פעולה של הנבדק ועל כן ניתן לבצעה בכל גיל.

במהלך הבדיקה מודדים את תנודתיות עור התוף בתגובה ללחצי אוויר שונים המופעלים על תעלת האוזן. במצב תקין, בתגובה ללחץ האוויר, נע עור התוף בקלות. היעדר תנודתיות ראויה של עור התוף מצביעה על מצבים בעייתיים באוזן התיכונה. מצבים אלו יכולים לכלול נוכחות נוזלים באוזן, דלקת, היעדר אוורור תקין של חלל האוזן התיכונה או נקב של עור התוף.

במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר שאובחנה דלקת אוזן תיכונה תפליטית יהיה הילד תחת מעקב צמוד של הרופא, אולם לא יקבל טיפול מיידי.

הסיבה למדיניות זו נובעת משתי סיבות:

• 50% מהמקרים של דלקת אוזן תיכונה תפליטית יחלפו תוך 3 חודשים. אם הדלקת הופיעה מיד לאחר זיהום של האוזן התיכונה הסיכוי עולה לכדי 75-90%.
• נכון להיום, אין טיפול תרופתי שהוכח כיעיל בקיצור משך הסימפטומים.

נבדק מגוון רחב של תרופות לטיפול בסימפטומים של דלקת אוזן תיכונה תפליטית, לרבות תרופות אנטי היסטמיניות, מפחיתי גודש ותרסיסים המכילים סטרואידים. יעילותן של כל התרופות היתה מוגבלת והטיפול בהן היה כרוך בתופעות לוואי.

בחלוף שלושה חודשים יבדק הילד שוב על מנת לברר האם הסימפטומים עדיין קיימים.

גם אם תוצאות הבדיקות מצביעות על נוכחות של נוזלים באוזן אחת או בשתיהן עדיין יש לשקול בזהירות האם לתת לילד טיפול. זאת מאחר שב- 90% מהמקרים, הסימפטומים יחלפו מאליהם, גם ללא טיפול, תוך כשנה.

לרוב יומלץ על טיפול רק במקרים הבאים:

• ירידה בשמיעה הפוגעת ביכולות הלימוד, ההתפתחות והתקשורת של הילד.
• ירידה בשמיעה לאורך זמן.
• אובדן שמיעה חמור.
• ילד הסובל מתסמונת דאון או מחך שסוע – מאחר שאצל ילדים הסובלים ממצבים אלו הסיכוי להחלמה ללא טיפול קטן מאד. כמו כן, לילדים אלו בדרך כלל קשיים שפתיים והתפתחותיים התלויים במצבם, ולכן לא רצוי לגרום להחמרה נוספת על ידי עיכוב הטיפול בדלקת האוזן התפליטית.

הטיפולים העיקריים כוללים שימוש במכשיר שמיעה או ניתוח כפתורים.

מכשירי שמיעה

לילדים הסובלים מתסמונת דאון יומלץ לרוב על שימוש במכשיר שמיעה מאחר שקשה לנבא את תוצאות הניתוח בקרב ילדים הסובלים מתסמונת זו.

כמו כן ניתן לשקול שימוש במכשיר שמיעה אם הילד אינו כשיר לעבור ניתוח או אם ההורים בוחרים להימנע מניתוח.

מכשיר שמיעה הוא אביזר חשמלי הכולל את הרכיבים הללו:

• מיקרופון.
• מגבר.
• רמקול.
• סוללה.

מכשירי השמיעה הקיימים כיום בשוק קטנים מאד ומוצנעים ואת חלקם אף ניתן להצניע בתוך תעלת האוזן. חלק ממכשירי השמיעה מסוגלים להבדיל בין רעשי רקע דוגמת תנועה בכביש לבין קולות ממקורות סמוכים, לדוגמה, שיחה.

ניתוח כפתורים באוזניים

הכפתור הוא צינור פלסטיק או מתכת קטן המאפשר מעבר נוזלים ואוויר בין האוזן התיכונה והאוזן החיצונית. מעבר זה מאפשר ניקוז נוזלים המצטברים בזמן זיהום באוזן התיכונה ומאפשר את השוואת לחץ האוויר.

הניתוח מבוצע תחת הרדמה כללית. לרוב מוחדר הכפתור לאוזן דרך תעלת האוזן ולכן ניתוח זה אינו מותיר צלקת.

הניתוח יעיל בקרב כ-80% מהפעוטות לא רק במניעת זיהומים חוזרים אלא גם בשיפור יכולת השמיעה.

טיפולים נוספים

ניפוח עצמי של בלון (autoinflation)

שיטת טיפול זו כרוכה בניפוח בלון מיוחד על ידי הילד עצמו, באמצעות אפו. השיטה מסייעת בפתיחת תעלת השמע ומאפשרת ניקוז יעיל יותר של נוזלים מהאוזן התיכונה.

על הילד לבצע את הפעולה באופן קבוע עד לניקוז מוחלט של הנוזלים מהאוזן. שיטה זו אינה מתאימה לכל הילדים ועלולה להיות קשה לביצוע עבור ילדים צעירים. אם הילד סובל במהלך ניפוח הבלון יש להפסיק את השימוש בשיטה זו.

אין לטפל בשיטה זו אם הילד מצונן, חולה או סובל מדלקת גרון.

הסרת שקדים

השקדים ממוקמים בעומק הפה, משני צדי הגרון, ומהווים חלק ממערכת הלימפה. תפקידם לקלוט גורמים מזהמים לרבות נגיפים וחיידקים ולסייע למערכת החיסון להילחם במזהמים אלו.

במסגרת תפקידם במערכת הלימפה מתנפחים השקדים בזמן מחלה או זיהום. לעתים עלולה נפיחות בשקדים לחסום את תעלת השמע ולמנוע את תפקודה התקין. במקרים אלו ניתן לשקול ניתוח להסרת השקדים.

התפתחות דיבור ושפה

אצל ילדים הסובלים מדלקת אוזן תיכונה תפליטית יתכן עיכוב מסוים בהתפתחות הדיבור והשפה, בפרט אם הפגיעה בשמיעה ממושכת או מתרחשת לפני גיל שלוש.

במרבית המקרים, עם זאת, מדובר בעיכוב זמני בלבד והילד לרוב ידביק את הפער עם חזרת השמיעה למצבה התקין.

מחקר שבחן את ביצועיהם של תלמידי בית ספר שסבלו בעברם מדלקת אוזן תיכונה תפליטית מצא שאין הבדלים משמעותיים בין יכולותיהם והישגיהם הלימודיים לאלו של ילדים אחרים באותו גיל.

דלקת אוזן תיכונה

זהו סיבוך שכיח לאחר דלקת אוזן תיכונה תפליטית, הנגרם על ידי זיהום חיידקי בנוזלים המצטברים באוזן.

סימפטומים של דלקת אוזן תיכונה כוללים:

• כאב באוזן.
• בכי רב יותר מהרגיל.
• קשיי שינה.
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• הפרשת נוזל או מוגלה מהאוזן.

כ-80% מהמקרים יחלפו תוך 2-3 ימים גם ללא טיפול. טיפול אנטיביוטי ינתן רק אם הסימפטומים חמורים במיוחד.

טרשת עור התוף (tympanosclerosis)

זהו מונח המתאר התעבות של רקמת עור התוף. זהו סיבוך נפוץ (25%( בקרב ילדים שסבלו מדלקת אוזן תיכונה תפליטית ועברו ניתוח להכנסת כפתורים.

לא לגמרי ברור האם הסיבה להתעבות עור התוף היא הכנסת הכפתורים או המצב הדלקתי או שמא מדובר בשילוב של שני הגורמים יחד.

ירידה קלה בכושר השמיעה היא הסימפטום העיקרי עקב התעבות עור התוף. לרוב מדובר בירידה כה מזערית עד שאינה מאובחנת כלל. במקרים בהם אובדן השמיעה חמור יותר עלול להיות צורך בניתוח לשחזור עור התוף.

קרע בעור התוף

בזמן זיהום באוזן מצטברת מוגלה בתוך האוזן ומפעילה לחץ על עור התוף. לעיתים, כמות המוגלה המצטברת היא כל כך גדולה עד שעור התוף נקרע ומאפשר לה לזלוג החוצה.

סיבוך זה אינו נפוץ ומתרחש בקרב 2% מהמקרים.

קרע בעור התוף עלול לגרום לכאב באוזן ולאי נוחות. לעתים ילווה המצב באובדן שמיעה זמני. במרבית המקרים יחלים הקרע מאליו תוך כחודשיים.