סכיזופרניה - מידע רפואי

סכיזופרניה היא מחלת נפש כרונית (מתמשכת) השייכת לקבוצת הפרעות נפשיות קשות, בהן החולה מבין ותופס את המציאות בצורה משובשת.

בניגוד לאמונה הרווחת, הסכיזופרניה שונה מפיצול אישיות או ריבוי אישיויות. אמנם משמעות המילה "סכיזופרניה" היא "נפש שסועה" (מכאן גם שמה העברי של המחלה, שסעת), אך הכוונה היא להפרעה באיזון התקין של הרגשות והמחשבות. הסיבה המדויקת להתפתחות המחלה אינה ידועה עדיין, אך רוב אנשי מקצוע סבורים שסכיזופרניה נגרמת בעקבות שילוב גורמים גנטיים וסביבתיים.

מדובר במחלה כרונית, במובן שדורשת טיפול במשך כל החיים. במקרים רבים, הודות לטיפולים התרופתיים החדשים, ניתן לשלוט היטב בסימפטומים שהמחלה גורמת. הטיפולים מאפשרים לחולים לנהל אורח חיים תקין ופורה לרבות הנאה מהחיים.

סכיזופרניה גורמת למגוון רחב של סימפטומים פסיכולוגיים הכוללים:

• הזיות (שמיעה וראיה של דברים שאינם קיימים).
• מחשבות שווא (אמונה בדברים שאינם נכונים ואינם אמיתיים).

תופעות אלו נחשבות לסימפטומים פסיכוטיים, כי מה שמאפיין פסיכוזה הוא שאדם הלוקה בה אינו מסוגל להבדיל בין המציאות לבין הדמיון. אנשים החולים בסכיזופרניה נוטים לנתק קשרים עם הסובבים אותם ונמנעים מפעילויות. הם נסוגים לתוך העולם הפנימי שלהם, שמאופיין בפסיכוזה.

עד כמה נפוצה סכיזופרניה?

סכיזופרניה נחשבת לאחת המחלות הנפשיות הקשות הנפוצות ביותר. אחד מכל 100 אנשים יחווה לפחות התקף אחד של סכיזופרניה חריפה במהלך חייו. שני המינים נפגעים בשיעור דומה על ידי המחלה. אצל גברים שלוקים בסכיזופרניה מתחילים הסימפטומים להופיע בין הגילאים 15 עד 30. בקרב נשים מופיעה המחלה מאוחר יותר, בסביבות הגילאים 25-30.

גורמי סיכון

המדענים הצליחו לזהות מספר גורמי סיכון להתפתחות סכיזופרניה. אלו כוללים שימוש בסמים (במיוחד חשיש), חיים בסביבה עירונית, הגירה ואירועים טראומטיים קודמים.

תפיסות מוטעות של סכיזופרניה

בקרב הציבור הרחב קיימות מספר תפיסות מוטעות של המחלה. לפי אחת התפיסות המוטעות, מי שלוקה בסכיזופרניה סובל מפיצול אישיות. כלומר, רגע אחד הוא מתנהג בסדר ושנייה לאחר מכן הופכת התנהגותו למוזרה ובלתי הגיונית. הדבר אינו נכון, ותפיסה זו נובעת משמה היווני של המחלה, שנכנס לשימוש הרבה לפני שההפרעה הובנה כהלכה.

נכון יותר לומר שלאנשים הלוקים בסכיזופרניה יש תקופות של חוסר תפקוד וחוסר סדר בפעילות המוחית.

תפיסה מוטעית נוספת היא שחולי סכיזופרניה אלימים. ההוכחות שתומכות בתפיסה זו הן מועטות בלבד. למעשה ההיפך הוא הנכון. יש סיכוי הרבה יותר גדול שאדם הלוקה בסכיזופרניה יהיה קורבן למעשה אלימות מאשר היוזם שלו. התפרצויות אלימות של חולי סכיזופרניה, שהן נדירות, זוכות לכיסוי נרחב בתקשורת, דבר שיצר את הרושם שאלימות קשורה למחלה.

מחקר שוודי שנערך לאחרונה, בחן את נושא האלימות, או ביצוע פשעים אלימים, לרבות רצח, על ידי אנשים הסובלים מסכיזופרניה או מפסיכוזות אחרות. החוקרים גילו כי ברוב המקרים המעשים האלימים אינם נובעים ממחלת הנפש עצמה, אלא משימוש בסמים או באלכוהול בתקופת המחלה.

ד"ר מרטין גראן, שעמד בראש קבוצת המחקר, מציין שכמעט לא היה הבדל בסיכון לאלימות בין חולי סכיזופרניה שלא הייתה להם בעיית סמים או אלכוהול, לבין כלל האוכלוסייה. לעומת זאת הסיכון עלה בצורה משמעותית כשבחנו את הנתונים של חולים שהיו מכורים לסמים או לטיפה המרה. הסכנה האמיתית טמונה בשימוש בסמים או באלכוהול, אשר גורר אלימות גם ללא קשר למחלת הסכיזופרניה.

סכיזופרניה והפרעות נפשיות אחרות

מחלות נפשיות כמו דיכאון, חרדה והתמכרות לסמים או לאלכוהול, עלולות להתפתח לצד סכיזופרניה ולהקשות על האבחון והטיפול במחלה. דיכאון עלול לגרום לאדישות וחוסר עניין בחיים, התקפי חרדה עלולים להוביל לפרנויה ושימוש בחשיש עלול להחמיר סימפטומים של בלבול וחוסר ארגון של החולה.

קיימים מספר סוגי סכיזופרניה עם קשת רחבה של סימפטומים, ולכן ביטויי המחלה יכולים להיות שונים בצורה משמעותית אצל חולים שונים. בנוסף לכך יכולים הסימפטומים להשתנות במשך הזמן. חלקם יכול להשתפר וחלקם עלול להחמיר עד שהחולה יתקשה לתפקד בחיי היומיום.

לפעמים המחלה קשה כל כך, עד שהחולים בה אינם מסוגלים לצאת לעבודה או ללימודים. לא פעם חווים חולי סכיזופרניה גם בעיות במערכות היחסים עם אנשים קרובים, כי הם אינם מצליחים להבין רגשות של אחרים ולפרש בצורה נכונה את ההתרחשות החברתית.

חולים רבים מאבדים עניין בפעילויות ובעיסוקים שבעבר הסבו להם הנאה. אנשים הלוקים בסכיזופרניה עלולים להרגיש מתוחים, לחוות חרדה, או להיכנס למצב דמוי-טראנס ולהפסיק להגיב לגירויים חיצוניים.

הסימפטומים של סכיזופרניה כוללים:

• אמונות ותפיסות שאינן מבוססות על המציאות (מחשבות שווא), כמו האמונה שיש קנוניה נגד החולה.
• ראיה ושמיעה של דברים שלא קיימים (הזיות), במיוחד קולות.
• דיבור מבולבל וחסר קשר הגיוני.
• הזנחה של היגיינה אישית.
• העדר רגשות.
• רגשות שאינם מתאימים למצב.
• התפרצויות זעם.
• התנהגות קטטונית (פעלתנות יתר ותנועתיות חזרתית, או לחילופין התאבנות וקפיאת הגוף).
• תחושה מתמדת שמישהו שצופה בחולה.
• קושי לתפקד בבית הספר או בעבודה.
• בידוד חברתי.
• תנועות מגושמות וחסרות תיאום (קואורדינציה).

דרגת הסכיזופרניה יכולה לנוע בין קלה לחמורה מאד. בעוד שחלק מהחולים יוכל לתפקד היטב בחיי היומיום, אחרים יזדקקו לטיפול מרוכז על ידי מומחים בתחום בריאות הנפש. לפעמים הסכיזופרניה מתפרצת בפתאומיות, ולעומת זאת קיימים מצבים שהסימפטומים מתפתחים במשך מספר חודשים בצורה הדרגתית, כאשר תחילה כלל לא ניתן להבחין בהם.

נהוג לחלק את הסימפטומים של סכיזופרניה ל-3 קבוצות שלפיהן יקבע האבחון והטיפול, סימפטומים חיוביים, שליליים וקוגניטיביים.

סימפטומים חיוביים

סימפטומים אלו מייצגים שינוי בהתנהגות או במחשבות, כמו הזיות ומחשבות שווא. לעיתים אנשים חווים התקפי סכיזופרניה עם סימפטומים חיוביים חמורים במיוחד, שלאחריהם מגיעות תקופות של סימפטומים מועטים או הפוגה מוחלטת, במהלכן מתנהגים החולים בצורה רגילה לחלוטין.

הזיות

הזיה היא מצב שבו אדם חש או חושב דברים שאינם קיימים במציאות. הזיות יכולות להיות מורגשות באמצעות כל אחד מחמשת החושים, אך הנפוצות יותר הן 'שמיעת קולות'.

בתרבויות ובדתות מסוימות 'שמיעת קולות' נחשבת לדבר המהווה סימן להתפתחות רוחנית. במצבים אלו הקולות שאנשים שומעים הם בדרך כלל ידידותיים ותומכים. לעומת זאת, רוב האנשים הלוקים בסכיזופרניה מדווחים על קולות עוינים וביקורתיים.

ניתן לחלק את סוגי הקולות ששומעים חולי סכיזופרניה לשתי קבוצות עיקריות:

• קולות ביקורתיים – הקולות משמיעים מעין פרשנות ביקורתית שמלווה את האדם ואת מעשיו.
• קולות שנותנים פקודות - אנשים הלוקים בסכיזופרניה עלולים לשמוע קולות שמכריחים אותם לעשות מעשים שבדרך כלל הם לא היו עושים. הקולות הללו עלולים לתת הוראות לפגוע באחרים או להזיק לעצמם.

מחשבות שווא

מחשבות שווא מוגדרות כאמונה ברורה ובלתי מעורערת במשהו מאד לא סביר, מוזר או לא אמיתי. אחת ממחשבות השווא הנפוצות ביותר אצל חולי סכיזופרניה היא תחושת הרדיפה – פרנויה. זהו מצב שאדם הנתון בו מאמין שמשהו או מישהו מנסה להטעותו בכוונה, או לתמרן אותו, לפגוע בו, ובמקרים מסוימים אפילו להרוג אותו.

מחשבות שווא פרנואידיות יכולות לנוע מדברים יומיומיים, כמו להיות משוכנעים שבן או בת הזוג אינם נאמנים, וכלה באמונה שסוכנים חשאיים רוקמים קנוניה להתנקש בחיי החולה.

סוג נוסף של מחשבות שווא אשר נפוץ בקרב סכיזופרנים הוא שיגעון גדלות. מדובר באמונה שלאדם יש סמכות או כוחות דמיוניים, כמו האמונה שהחולה הוא מלך או שיש לו כוחות לרפא מחלות חשוכות מרפא.

מחשבת שווא אחרת קשורה למתן משמעות מוטעה או מופרזת לאירועים פשוטים בחיי היומיומיים. אדם עלול לחשוב ששיר המשודר ברדיו הוא בעצם עליו, או כותרת בעיתון נועדה לשלוח לו מסר סודי.

בעיות התנהגותיות

שילוב של הזיות עם מחשבות שווא עלול לגרום לחולה להתנהג במהלך התקף אקוטי של סכיזופרניה בצורה מוזרה. למשל, אדם יכסה את כל חלונות ביתו ביריעות מתכת משום שהוא מאמין שזה ימנע מהממשלה לשלוט במחשבותיו.

הפרעות מחשבתיות

חולי סכיזופרניה רבים מתלוננים על כך שהחשיבה שלהם הופכת למבולבלת, שיש להם קושי לבטא את עצמם או לסדר את מחשבותיהם. הם עלולים לעצור באמצע המשפט או לצרף יחד מילים חסרות משמעות.

הלוקים בסכיזופרניה עלולים לחוות בעיות בריכוז ולהתקשות לעמוד במשימות המוטלות עליהם במסגרת הלימודים או העבודה. אף מטלות

פשוטות כמו קריאת מאמר בעיתון או לשלוח דואר אלקטרוני עלולות להיות מסובכות עבורם.

הפרעות מחשבתיות נוספות עלולות לכלול גם:

• החדרת מחשבות – תחושה שהמחשבות של החולה אינן בעצם שלו, והן הוחדרו למוחו על ידי אדם אחר או ארגון כלשהו.
• מחיקת מחשבות – תחושה שאנשים אחרים או ארגונים מסלקים מחשבות מתוך המוח.
• שידור מחשבות – אמונה שאחרים יכולים לשמוע או לקרוא את המחשבות של החולה.
• חסימת מחשבות – תחושה שתהליך המחשבה נתקע פתאום ומותיר את המוח ריק ללא יכולת להיזכר על מה האדם חשב קודם לכן.

הפרעות תנועה

סכיזופרניה עלולה לגרום גם להפרעות בתנועות הגוף, דוגמת גרימה של תנועות חוזרות, תנועות מגושמות וחסרות תיאום או תנועות בלתי רצוניות.

סימפטומים שליליים

סימפטומים אלו מייצגים ירידה או חוסר במחשבות או בתפקוד, בהשוואה למה שמצופה מאדם בריא. במקרה זה יראה החולה כחסר רגשות ואדיש. על פי רוב הסימפטומים השליליים אינם קיצוניים כמו הסימפטומים החיוביים, אך הם עלולים להיות קשים יותר לטיפול.

הסימפטומים השליליים של המחלה עלולים להתפתח כמה שנים לפני שהאדם חווה את ההתקף החריף הראשון. הופעת הסימפטומים השליליים ההתחלתיים נחשבת לעיתים קרובות לשלב הפרודרומלי, היינו השלב שמבשר את התפתחות המחלה.

הסימפטומים שמופיעים בשלב זה מחמירים בהדרגתיות עם הזמן. הלוקים בסכיזופרניה עלולים להתרחק מהסביבה החברתית, להזניח את ההופעה החיצונית ואת ההיגיינה האישית שלהם. עם הזמן יהפכו הסימפטומים השליליים הללו לבולטים יותר.

הסימפטומים השליליים, שמייצגים אבדן או ירידה ברגשות וביכולות החברתיות, כוללים:

• היעדר או "השטחה" של רגשות – הקול עלול להפוך למשעמם ולחד-גוני והפנים לחסרי הבעה.
• חוסר יכולת ליהנות מהדברים שהחולה נהנה מהם בעבר, לרבות איבוד עניין בפעילויות היומיומיות.
• אפאתיה (אדישות) - איבוד הרצון להמשיך בתוכניות ולהשלים דברים שהחל בהם. החולה עלול להזניח גם מטלות שוטפות כמו שטיפת כלים, כביסה או שמירה על ניקיון הבית ועל ההיגיינה האישית.
• הסתגרות וחוסר תקשורת – החולה מצמצם בהדרגה את הקשרים החברתיים שהיו לו ומתקשה או נמנע מיצירת תקשורת עם אחרים, עד כדי הפסקת הדיבור עם אנשים אחרים.

הסימפטומים השליליים של סכיזופרניה מובילים לעיתים קרובות לבעיות במערכות היחסים עם חברים ובני המשפחה, שמפרשים את ההתנהגות כעצלות או כגסות רוח.

סימפטומים קוגניטיביים

מדובר בסימפטומים הקשורים להפרעות זיכרון וריכוז. הם כוללים גם תפיסות ומחשבות לא רגילות שעלולות להביא לאיבוד קשר עם המציאות. סימפטומים אלו יכולים להופיע ולהיעלם לסירוגין. הסימפטומים השייכים לקבוצה זו יכולים לכלול הזיות, מחשבות שווא, הפרעות מחשבתיות ובעיות התנהגותיות.

הסימפטומים הקוגניטיביים כוללים קושי לעבד ולהבין מידע, קשיים בריכוז ובקשב ובעיות זיכרון. הם עלולים להיות מאד מגבילים מבחינת החולים, כי הם פוגעים ביכולתם לבצע את המטלות היומיומיות השגרתיות.

הסיבה המדויקת להתפתחות סכיזופרניה אינה ידועה, אך רוב המומחים סבורים שרגישות מוגברת לדחק, מעוררת התפתחות סכיזופרניה.

מודל הרגישות המוגברת לדחק

מודל הרגישות המוגברת לדחק מבוסס על הרעיון שבעצם לכל אדם יש מידה מסוימת של מועדות לפתח סכיזופרניה, כתלות בשילוב של הגורמים הביולוגיים, הפסיכולוגיים והסביבתיים שלו. אירועים הגורמים לדחק (סטרס) או לטראומה במהלך החיים, עלולים להוביל להתפרצות הסימפטומים של סכיזופרניה בקרב אנשים בעלי רגישות גבוהה.

אצל אדם בעל רגישות גבוהה עלולה הסכיזופרניה להתפרץ בעקבות אירוע שלא נחשב לטראומטי במיוחד, דוגמת פיטורין. לעומת זאת, אצל אדם בעל רגישות נמוכה למצבי דחק המחלה עלולה להתפתח רק בעקבות סטרס קשה, כמו אבל על מוות של אדם אהוב, אבדן בן זוג או הפלה.

המודל אינו מסביר מה גורם לרגישות המוגברת מלכתחילה, אם כי מספר תיאוריות מציעות הסבר לכך.

סכיזופרניה ותורשה

קיימות עדויות מדעיות רבות לכך שלחלק מאנשים יש מועדות מוגברת להתפתחות סכיזופרניה כתוצאה ממטען תורשתי. עם זאת, לא ידוע אלו גנים קשורים להתפתחות המחלה ולא ברור כיצד הם מועברים בתורשה.

אם לאחד ההורים יש היסטוריה של סכיזופרניה, הסיכון שילדם יפתח את המחלה עומד על 10%. סיכון זה גדול פי 10 מהשכיחות הממוצעת בקרב אנשים ללא רקע משפחתי של המחלה. כאשר אחד מתאומים זהים, שלהם אותו מטען תורשתי, חולה בסכיזופרניה, הרי הסיכון להתפתחות המחלה אצל השני עולה לכדי 50% .

סכיזופרניה ודופמין

מדענים סבורים שלדופמין יש תפקיד חשוב בהתפתחות סכיזופרניה. דופמין הוא מתווך עצבי המשמש להעברת מידע בין התאים במוח וקשור לתחושות הנאה ותגמול. כשאדם עובר חוויה מהנה, כמו קיום יחסי מין, רמת הדופמין במוח עולה. בסכיזופרניה יש השפעה עודפת של דופמין, או שרמות הדופמין המופרשות במוח גבוהות מדי, או שמוחם של החולים נעשה רגיש במיוחד לדופמין שמופרש.

רמות גבוהות מדי של דופמין עלולות לשבש את המסלולים במוח שאחראים לחלק מהתפקודים הנפשיים החשובים ביותר כמו זיכרון, רגשות,

התנהגות חברתית ומודעות עצמית. הפרעות בפעילויות אלו יכולות להסביר את הסימפטומים הפסיכוטיים של סכיזופרניה, כמו שמיעת קולות ומחשבות שווא.

לאור העובדה שתרופות אשר מפחיתות את השפעת הדופמין במוח מפחיתות חלק מהסימפטומים של המחלה, ברור שיש לדופמין תפקיד במחלת הסכיזופרניה.

לעומת זאת, סמים שמעלים את רמות הדופמין במוח, כמו חשיש, קוקאין ואמפטמינים, עלולים לעורר סימפטומים הדומים לפסיכוזה, כפי שחווים אותה אנשים החולים בסכיזופרניה.

סכיזופרניה ופגמים בהתפתחות המוקדמת

התיאוריה ההתפתחותית של סכיזופרניה גורסת שהמחלה מופיעה כתוצאה מזיהום שפוגע בבניה התקינה של מוח העובר, בשלבים המוקדמים של התפתחותו במהלך ההריון.

במקרים מסוימים זיהומים שמתרחשים במהלך ההריון עלולים לגרום לבעיות בהתפתחות המוח שתתבטאנה בשלב מאוחר יותר. מחקר מצא שילדים לאמהות שלקו בזיהום של הרפס במהלך ההריון היו בסיכון גבוה פי 6 לפתח סכיזופרניה, בהשוואה לילדים אחרים.

מחקרים שבחנו הדמיות של המוח הראו שקיימים הבדלים במבנה המוח בין אנשים הלוקים בסכיזופרניה ובין אנשים שאינם חולים במחלה.

גורמי סיכון

המדענים הצליחו לזהות מספר גורמי סיכון להתפתחות סכיזופרניה. אלו כוללים שימוש בסמים (במיוחד חשיש), חיים בסביבה עירונית, הגירה ואירועים טראומטיים קודמים.

שימוש בסמים

אמנם שימוש בכל סוגי הסמים טומן בחובו סיכונים, אך דווקא המשתמשים בחשיש פגיעים במיוחד להתפתחות סכיזופרניה. שימוש קבוע בחשיש מגביר את הסיכון ללקות בסכיזופרניה פי 2 בהשוואה לאנשים שאינם משתמשים בסם זה. הסיכון עולה משמעותית לכדי פי 6 אם האדם מוגדר כמשתמש כבד, היינו, צורך לפחות פעם ביום חומר מרוכז.

חיים בסביבה עירונית

שכיחות הסכיזופרניה גבוהה יותר בקרב אנשים שנולדו וגדלו בסביבה עירונית. ככול הנראה הדבר נובע מכך שהחיים בעיר גורמים ליותר מתח בהשוואה לחיים באזורים הכפריים. ייתכן גם שהדבר נובע מכך שנשים הרות החיות בסביבה עירונית חשופות יותר לזיהומים במהלך הריונן.

הגירה

שכיחות המחלה נוטה להיות גבוהה יותר בקרב אנשים שהיגרו מארצם. הדבר קשור לכך שהמהגרים חווים לחצים חברתיים בעקבות מאמציהם להסתגל לסביבה חדשה ולא מוכרת.

אירועים טראומטיים או מלחיצים קודמים

אנשים שחוו אירועים טראומתיים, או כאלו שגרמו להם סטרס, כמו מות אחד ההורים או תאונת דרכים, נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בסכיזופרניה, בהשוואה לאנשים שלא עברו חוויות מסוג זה. אף אירוע משמעותי, שרוב האנשים היו מחשיבים לחיובי, כמו זכייה בהגרלת הלוטו, עלול לעורר התפרצות סכיזופרניה אצל אנשים בעלי רגישות מוגברת.

אנשים החוששים שהסימפטומים שהם חווים עלולים להיות קשורים לסכיזופרניה צריכים לפנות לרופא בהקדם האפשרי. ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר, כך התוצאות עשויות להיות טובות יותר.

במהלך האבחון ישאל הרופא לגבי הסימפטומים ויוודא שאינם נובעים מסיבות אחרות, כמו שימוש בסמים.

כאשר עולה חשד שאכן מדובר בסכיזופרניה, יפנה הרופא המטפל את הנבדק לפסיכיאטר או לפסיכולוג, שיבצעו הערכה מפורטת ומעמיקה יותר של הסימפטומים. הם יבקשו לדעת פרטים נוספים על ההיסטוריה האישית ועל נסיבות החיים של המטופל.

במסגרת האבחון, עשוי הרופא להורות גם על הבדיקות הבאות:

בדיקה גופנית

הבדיקה עשויה לכלול מדידת גובה ומשקל, בדיקת לחץ הדם, קצב הלב וחום הגוף, האזנה לקולות הלב והראות ובדיקת ידנית של הבטן.

בדיקות מעבדה

בדיקות מעבדה יכולות לכלול ספירת דם כללית (CBC), בדיקות לגילוי שימוש בסמים או באלכוהול ובדיקות הדמיה כמו סריקות MRI או CT.

הערכה פסיכולוגית

אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש ישוחחו עם המטופל על רגשותיו ועל מחשבותיו ויבחנו את דפוסי התנהגותו. יתכן שבמהלך האבחון יתבקש המטופל למלא שאלונים, הערכה פסיכולוגית עצמית ולענות על שאלות אודות שימוש בסמים או באלכוהול, הזיות, מחשבות שווא וסממנים אחרים שעלולים להעיד על מצב של פסיכוזה.

המאבחנים יכולים לבקש לדבר עם בני משפחה וחברים קרובים כדי לקבל מידע נוסף אודות הסימפטומים.

קביעת המחלה

לא קיימת בדיקה בודדת לסכיזופרניה. רוב אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש משתמשים ברשימת הקריטריונים שמופיעה ב"מדריך האבחוני והסטטיסטי של מחלות הנפש" (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM, שמפורסמת על ידי האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה. לפי רשימה זו, האבחנה של סכיזופרניה תקבע במקרים הבאים:

• לאדם יש לפחות שניים מהסימפטומים הבאים: מחשבות שווא, הזיות, דיבור לא מסודר או ללא הקשר, מחשבות או התנהגות מופרעת, התנהגות קטטונית או קיום של סימפטומים שליליים כמו השטחת הרגשות.
• הסימפטומים מקשים בצורה משמעותית על היכולת לעבוד, ללמוד או לבצע מטלות יומיומיות רגילות.
• הסימנים והסימפטומים נמשכים יותר מ-6 חודשים.
• כאשר כל הסיבות האפשריות האחרות, כמו שימוש בסמים, דיכאון או מחלות נפש אחרות נבדקו ונשללו.

סיוע לאדם שיש חשד שלקה בסכיזופרניה

בגלל דפוסי מחשבה משובשים, כמו למשל מחשבות שווא, אנשים שמפתחים סימפטומים של סכיזופרניה אינם ששים לפנות לאבחון ולטיפול אצל הרופא, כי הם מאמינים שהם בסדר גמור. הקרובים אליהם יכולים לסייע להם להגיע לאבחון ולטיפול.

כאשר מדובר באדם שחווה בעבר התקף חריף של סכיזופרניה, קיימת אפשרות שהוא הופנה למטפל או לעובד סוציאלי. במידה שקיים חשש לחזרת הסימפטומים, מומלץ לפנות לאותו גורם מקצועי.

אם מדובר בהתקף חריף ראשון של סכיזופרניה, יתכן שחבר קרוב או בן משפחה יצטרכו לשכנע את החולה לפנות לרופא. במקרה של החמרה מהירה בסימפטומים יש לפנות בהקדם לפסיכיאטר או לחדר מיון בו יש פסיכיאטר.

כאשר אדם שעובר התקף סכיזופרניה חריף מסרב לפנות לעזרה רפואית, וקיים חשש שהוא עלול לפגוע בעצמו או באחרים, יכול בן משפחה קרוב לבקש לבצע הערכה פסיכיאטרית מגורם המוסמך לכך, גם ללא הסכמת החולה.

במקרים חמורים של סכיזופרניה מאפשר החוק אשפוז בכפייה, לצורך הערכה וקבלת טיפול בבית חולים פסיכיאטרי.

סכיזופרניה והפרעות נפשיות אחרות

מחלות נפשיות כמו דיכאון, חרדה והתמכרות לסמים או לאלכוהול, עלולות להתפתח לצד סכיזופרניה ולהקשות על האבחון והטיפול במחלה. דיכאון עלול לגרום לאדישות וחוסר עניין בחיים, התקפי חרדה עלולים להוביל לפרנויה ושימוש בחשיש עלול להחמיר סימפטומים של בלבול וחוסר ארגון של החולה.

סכיזופרניה והפרעות חרדה

מחקרים מצביעים על כך ששכיחות הפרעות החרדה גבוהה יותר בקרב אנשים הלוקים בסכיזופרניה מאשר באוכלוסיה הכללית. הפרעות אלה כוללות הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעה אובססיבית כפייתית, הפרעת חרדה כללית והפרעת חרדה חברתית.

הסימפטומים של חרדה עלולים להופיע ולהיעלם לסירוגין, להתפרץ בתגובה לסימפטומים פסיכוטיים או להתפתח כחלק מתופעות הלוואי של הטיפול התרופתי.

סכיזופרניה והפרעת דחק פוסט-טראומטית

חולי סכיזופרניה נמצאים בסיכון מוגבר להיפגע ממצבים טראומטיים, מהשפעות סביבתיות או משימוש בסמים או באלכוהול. שכיחות הפרעת דחק פוסט טראומטית גבוהה בערך פי 4 בקרב חולי סכיזופרניה בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

הסימפטומים הפסיכוטיים (הזיות ומחשבות שווא), או חוויות הקשורות למחלה (אשפוז, ריתוק של החולה למיטה, מתן תרופות בכפייה) עלולים לגרום לסטרס (לחץ) ולהוביל להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית. מנגד, שחזור של חוויית האירוע הטראומטי, שהוא אחד הסימפטומים האופייניים להפרעת דחק פוסט טראומטית, יכול להתפרש כסימפטום פסיכוטי של סכיזופרניה.

אצל כמחצית מהחולים שלוקים בשתי המחלות קדמה הפרעת הדחק הפוסט טראומטית להתפרצות התקפים פסיכוטיים של סכיזופרניה. הדבר

אינו מפתיע כי רבים מחולי סכיזופרניה מדווחים שעברו חוויות טראומטיות במהלך חייהם. אירועים טראומתיים שקרו בילדות מהווים את אחד מגורמי הסיכון להתפתחות פסיכוזה.

מחקרים מצביעים על כך שאצל אנשים הלוקים בשתי המחלות יש שכיחות גבוהה יותר של בעיות קוגניטיביות, התנהגות אובדנית ואשפוזים. יחד עם זאת, אין כמעט עדויות לכך שהפרעת דחק פוסט טראומטית מהווה חלק מסכיזופרניה. כנראה שהשכיחות הגבוהה של ההפרעה אצל סכיזופרנים נובעת מהחשיפה המוגברת לטראומה הן בגיל הילדות והן בשנים הבוגרות של החולים.

סכיזופרניה והפרעה אובססיבית כפייתית

המחקרים מראים שהסיכון לפתח סימפטומים של הפרעה אובססיבית כפייתית גבוה פי 12.5 כאשר האדם לוקה בסכיזופרניה, בהשוואה לכלל האוכלוסייה. לעומת זאת הסיכון ללקות בסכיזופרניה גבוה פי 3.77 בקרב אנשים עם הפרעה אובססיבית-כפייתית.

כנראה שאצל חלק מחולי הסכיזופרניה הסימפטומים האובססיביים-כפייתיים הם חלק מהשלב הפרודורמלי של המחלה, שלב מקדים שמבשר את התפתחות הפסיכוזה.

מדענים אומדים ש-25% מחולי הסכיזופרניה לוקים גם בהפרעה אובססיבית – כפייתית. אצל אנשים שלקו בשתי ההפרעות הנפשיות, התפתחות הסכיזופרניה אירעה בגיל צעיר יותר והסימפטומים האובססיביים-כפייתיים היו רבים וכללו 'טיקים' (עוויתות).

מומחים בתחום מציינים שסכיזופרניה המופיעה יחד עם הפרעה אובססיבית-כפייתית קשורה למידה רבה יותר של פרנויה, דיכאון והפרעות אישיות. אנשים שלוקים בשתי המחלות מגיעים יותר לאשפוז, נוטים פחות להתחתן או לעבוד ונמצאים בסיכון מוגבר להתאבדות.

העובדה שדופמין וסרוטונין, מתווכים עצביים חשובים, מעורבים בתהליכי המחלה של שתי המחלות, יכולה אולי להסביר את הקשר ביניהן. חלק מהמומחים מדברים על תת-סוג "סכיזו-אובססיבי" של סכיזופרניה, שנבחן כעת במחקרים חדשים.

סכיזופרניה ודיכאון

ישנן עדויות רבות לכך שדיכאון והפרעה דו-קוטבית שכיחים בקרב חולי סכיזופרניה. דיכאון מופיע בעוצמה שונה ברוב מקרי הסכיזופרניה. המומחים תוהים אם הסימפטומים הדיכאוניים מהווים חלק מהתמונה הכללית של סכיזופרניה (לצד הסימפטומים השליליים) או שדיכאון וסכיזופרניה הן שתי מחלות נפרדות.

מחד, יש לחולי סכיזופרניה סיכון מוגבר לפתח דיכאון, ומאידך, אנשים הלוקים בדיכאון נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מהתפרצות של סימפטומים פסיכוטיים. 15%-20% מהאנשים שאובחנו כסובלים מדיכאון עמוק (מז'ורי) חוו גם מחשבות שווא עם או בלי הזיות.

המבנה הקלאסי של דיכאון בסכיזופרניה הוא הדיכאון הפוסט-פסיכוטי, שמופיע לאחר ההתקף הפסיכוטי. לא ברור אם הדיכאון מתפתח בתגובה לפסיכוזה או שנחשף לאחר שהסימפטומים הפסיכוטיים מתפוגגים.

מתברר שחלק מהתרופות האנטי-פסיכוטיות עלולות לגרום לירידה במצב הרוח, כנראה בעקבות חסימת ההשפעה של דופמין במוח. בנוסף לכך, נוטים חולי סכיזופרניה ללקות יותר בבעיות רפואיות ולהשתמש יותר בסמים או באלכוהול, כך שגם מצבים אלו עלולים לגרום לסימפטומים של דיכאון.

אצל 25% מחולי הסכיזופרניה שלקו גם בדיכאון, נטו הסימפטומים לחזור בתדירות גבוהה יותר, היו קשים יותר לטיפול והצפי להתאוששות מהמחלה לא היה מעודד.

סכיזופרניה והתמכרות לסמים או לאלכוהול

השימוש בסמים, באלכוהול, או בשניהם, נפוץ מאד בקרב אנשים הלוקים בסכיזופרניה.

ככלל, התמכרות לחומרים שונים קשורה להחמרה של המחלה ולהזנחת הטיפולים התרופתיים.

כ-45% מהאנשים שלקו בסכיזופרניה השתמשו בסמים עוד לפני התפרצות המחלה.

מספר מחקרים מציינים את הקשר החזק שקיים בין השימוש בחשיש לבין התפתחות סכיזופרניה בגיל מבוגר יותר. עישון חשיש מגביר פי 2 את הסיכון להתפרצות סכיזופרניה, כאשר הסיכון עולה עם העלייה במינון ובתדירות השימוש. יחד עם זאת, רק אחוז קטן מבין משתמשי החשיש מפתחים בסופו של דבר סכיזופרניה.

מחקר שנערך בניו-זילנד, מצא שאצל אנשים שנפגעו עקב שימוש בחשיש, קיים שיבוש תורשתי באנזים COMT שמפרק את המתווכים העצביים דופמין, נור-אפינפרין ואפינפרין. פעילות לקויה של אנזים זה גורמת כנראה למועדות של משתמשי חשיש לפתח סכיזופרניה.

במהלך סכיזופרניה חלה ירידה בתחושות ההנאה והתגמול, כחלק מהסימפטומים השליליים של המחלה. לפיכך, יתכן שאנשים הלוקים בה נוטים להשתמש יותר בסמים עקב הבעיות בוויסות הדופמין במוח.

הטיפול בחולי סכיזופרניה המכורים לסמים או לאלכוהול, נעשה בעזרת אותן תרופות אנטי-פסיכוטיות הניתנות לחולים שאינם נוהגים לצרוך סמים. התוצאות הטיפוליות בשתי הקבוצות דומות, בתנאי שהחולים מקפידים על נטילת התרופות לפי ההוראות.

סכיזופרניה היא מחלה כרונית (מתמשכת) שדורשת טיפול במשך כל החיים, לרבות בתקופות שהחולה מרגיש טוב והסימפטומים שלו שוככים.

הטיפול בסכיזופרניה, שמורכב משילוב של תרופות אנטי-פסיכוטיות וטיפול פסיכולוגי, כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, יכול לסייע לשלוט בסימפטומים ולאפשר לאדם לתפקד כיאות.

חלק מהאנשים הלוקים במחלה מגיבים היטב לטיפול, בעוד שהטיפול באחרים עלול להיות מאתגר יותר.

מחקרים מראים שמתוך 100 אנשים החולים בסכיזופרניה:

• 20 אנשים לעולם לא יחוו שוב התקף חריף של המחלה.
• 50 אנשים יחוו חזרה של הסימפטומים בתוך שנתיים.
• 30 אנשים ימשיכו לחוות סימפטומים של סכיזופרניה במשך כל חייהם, אם כי חומרתם יכולה להשתנות במשך הזמן. 20 אנשים לא יגיבו לטיפול וידרשו תמיכה ופיקוח קבועים.

יתכן שבמצבי משבר, או כשהסימפטומים קשים מאד, יהיה צורך לאשפז את החולה, במטרה למנוע פגיעה עצמית או פגיעה באחרים. מסגרת של אשפוז מבטיחה שהחולה אכן מקבל טיפול ותזונה נאותים, שינה מספקת ועזרה בשמירה על ההיגיינה האישית.

רוב החולים בסכיזופרניה מטופלים על ידי צוות המורכב ממספר אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הצוות יכול לכלול רופא מומחה בפסיכיאטריה שעומד בראשו, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות שעברו הכשרה מיוחדת ורוקחים. מטרת הצוות להעניק תמיכה וטיפול יומיומיים, מתוך שאיפה לשמור על עצמאות המטופל, ככול שניתן.

כיום, בזכות מגוון הטיפולים היעילים להתמודדות עם המחלה, מצריך הטיפול בחולים פחות אשפוזים ארוכי טווח.

גישת התוכנית הטיפולית

אנשים הלוקים בבעיות נפשיות מורכבות כמו סכיזופרניה, מקבלים בדרך כלל תוכנית טיפולית מקיפה, שמטרתה לדאוג לכך שהחולה יקבל את כל הטיפולים הנחוצים לו בהתאם למצבו.

התוכנית הטיפולית מורכבת מארבעה שלבים :

1. הערכה – הערכה מקיפה של המצב הבריאותי והצרכים הסוציאליים
2. בניית תוכנית טיפולית – יצירת תוכנית טיפול מקיפה שתתאים לצרכים הבריאותיים והסוציאליים של החולה.
3. מינוי מתאם הטיפול - המתאם מהווה איש הקשר עם החולה ואחראי לתיאום מהלך הטיפול עם שאר חברי הצוות הטיפולי.
4. ביקורת ומעקב – הטיפול יעבור באופן שוטף הערכה מחודשת ויערכו בו שינויים או התאמות על פי הצורך.

טיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות

תרופות אנטי-פסיכוטיות מומלצות בדרך כלל כטיפול ראשון בעת התקף חריף של סכיזופרניה. הן מעכבות את השפעת הדופמין על המוח ומשפיעות גם על רמות הסרוטונין.

במקרים נדירים, עלולות התרופות האנטי-פסיכוטיות לגרום לתופעות לוואי משמעותיות והחולה לא ירצה ליטול אותן. במקרה זה יש לפנות לרופא המטפל או לפסיכיאטר, כדי להתאים את סוג התרופות או המינון שלהן, כך שייקנו שליטה טובה בסימפטומים, אך יגרמו לפחות תופעות לוואי.

בדרך כלל תפחתנה התרופות האנטי-פסיכוטיות את תחושות החרדה או התוקפנות, תוך מספר שעות מרגע בליעתן. יכולים לחלוף מספר ימים ואפילו שבועות עד שהטיפול יפחית גם סימפטומים אחרים, כמו מחשבות שווא או הזיות.

התרופות ניטלות דרך הפה בצורת טבלית, או בהזרקה. קיימות מספר תרופות אנטי-פסיכוטיות הפועלות בשחרור מושהה, אותן ניתן להזריק אחת ל-2-6 שבועות.

במרבית המקרים ממליצים הרופאים להמשיך בנטילת התרופות לאורך זמן, כדי למנוע התקפי סכיזופרניה חריפים נוספים. עם זאת, לעיתים יתכן שהחולה יוכל להפסיק את נטילת התרופות כשההתקף חולף.

ישנם שני סוגים עיקריים של תרופות אנטי-פסיכוטיות, המכונים 'טיפוסיות' ו'לא טיפוסיות'.

תרופות אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות

הדור הראשון של תרופות אנטי-פסיכוטיות פותח בשנות ה- 50 של המאה שחלפה. תרופות אלו יעילות מאד לטיפול בסימפטומים החיוביים של סכיזופרניה. יש להן תופעות לוואי תכופות וקשות יחסית, אשר עלולות לפגוע במערכת העצבים. הן עלולות לגרום לתנועות חוזרות בלתי רצוניות.

קבוצת תרופות זאת כוללת:

האלופרידול (משווק בישראל בשמות הלדול®, הלופר®, פרידור®, פריקאט®).

תיורידאזין (משווק בישראל בשם רידזין®).

פלופנאזין (משווק בישראל בשם פלודקאט®).

תרופות אנטי-פסיכוטיות לא-טיפוסיות

מדובר בתרופות מהדור החדש שפותח בשנות ה- 90 של המאה שחלפה. הן יעילות לטיפול בשני סוגי הסימפטומים של סכיזופרניה, הן החיוביים והן השליליים.

קבוצת תרופות זו כוללת:

• קלוזאפין (משווק בישראל בשמות לוזפין®, לפונקס®).
• ריספרידון (משווק בישראל בשמות ריספרדל®, ריספונד®, ריספרידקס®).
• אולנזאפין (משווק בישראל בשם זיפרקסה®).
• קווטיאפין (משווק בישראל בשם סרוקוול®).
• זיפרסידון (משווק בישראל בשם גאודון®).
• פאליפרידון (משווק בישראל בשם אינווגה®).

ריספרידון היא התרופה היחידה שקיבלה את אישורה של רשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) לטיפול בסכיזופרניה אצל ילדים בגילאי 13-17.

התרופות השייכות לקבוצת ה'לא-טיפוסיות' עדיפות בדרך כלל, כי הן גורמות לפחות תופעות לוואי. יחד עם זאת הן אינן מתאימות לכל אחד.

שני סוגי התרופות האנטי-פסיכוטיות עלולים לגרום לתופעות לוואי, אם כי לא כל המטופלים יחוו אותן וחומרתן תשתנה ממטופל למטופל.

• תופעות הלוואי של אנטי-פסיכוטיות טיפוסיות עלולות לכלול ישנוניות, תנועות לא רצוניות, רעידות, קפיצות ועוויתות שרירים.
• תופעות הלוואי של התרופות ה'לא-טיפוסיות' עלולות לגרום להפרעות בחילוף החומרים, כולל עלייה במשקל, סוכרת ועלייה ברמות הכולסטרול.
• תופעות לוואי של שתי הקבוצות עלולות לגרום לעליה במשקל, ראיה מטושטשת, עצירות, ירידה בחשק המיני ויובש בפה.

כאמור, תרופות אנטי-פסיכוטיות מסוימות עלולות להגביר את הסיכון לסוכרת, להשמנה, לעודף כולסטרול וליתר לחץ דם. התרופה קלוזאפין עלולה לגרום לשינויים מסוכנים בספירת כדוריות הדם הלבנות. תרופות אנטי-פסיכוטיות מסוימות עלולות לגרום לבעיות בריאותיות חמורות אצל חולים קשישים ולכן רצוי להימנע מהן.

מחקר שהתפרסם בשנה שעברה בכתב העת הרפואי "לנסט", בחן את השפעת התרופות האנטי-פסיכוטיות מהדור החדש על התמותה בקרב החולים בסכיזופרניה. בדרך כלל קצרה תוחלת החיים של אנשים הלוקים במחלות נפש בכ-20-25 שנים בהשוואה לכלל הציבור. כדי לבחון אם לתרופות הללו הייתה תרומה להארכת תוחלת החיים של החולים, עקבו החוקרים בין השנים 1996-2006 אחרי למעלה מ- 66,000 חולי סכיזופרניה.

התרופה היחידה שנמצאה קשורה להארכת תוחלת החיים של החולים הייתה קלוזאפין. ככלל, התברר שלמרות עליית השימוש בתרופות האנטי-פסיכוטיות מהדור החדש, מ-13% בשנת 1996 לכדי 64% בשנת 2006, הפער בתוחלת החיים בין החולים ובין כלל האוכלוסייה לא הצטמצם. עם זאת, טיפול ארוך טווח בתרופות הפחית את התמותה בכ-19% בהשוואה להיעדר טיפול תרופתי.

התאמת הטיפול התרופתי היא מלאכה מורכבת שתלויה במגוון הסימפטומים שחווה החולה, מחלות אחרות שיש לו ומצבו הבריאותי הכללי. יכולים לחלוף מספר שבועות עד שהחולה מתחיל לחוש הטבה ומשיג שליטה בסימפטומים. יתכן שהרופא ימליץ גם על תרופות פסיכיאטריות אחרות, כגון נוגדי דיכאון או נוגדי חרדה, תוך שימוש במינון היעיל הנמוך ביותר.

חשוב ליידע את הרופא אם תופעות הלוואי הופכות לבלתי נסבלות. במצב זה הוא עשוי לשנות את מינון התרופה, להחליף אותה בתרופה אחרת או לתת תרופה נוספת שתסייע להתמודד עם תופעות הלוואי.
יש ליידע את הרופא על כל תופעות הלוואי ולעבור בדיקות תקופתיות בתקופת נטילת התרופות. לתרופות אנטי-פסיכוטיות עלולה להיות פעילות

גומלין מסוכנת עם חומרים אחרים. לפיכך יש ליידע את הרופא לגבי נטילת תרופות אחרות, בין אם הן מצריכות מרשם רופא ובין אם לא, לרבות תוספי תזונה המכילים ויטמינים ומינרלים או צמחי מרפא.

אין להפסיק נטילת תרופה מבלי להיוועץ ברופא, גם אם המטופל מרגיש טוב. הדבר עלול לגרום לחזרת הסימפטומים. כדי למנוע תופעות גמילה אין להפסיק נטילת תרופה בבת אחת, אלא יש להפחית את המינון שלה בהדרגה.

חומרים טבעיים: חומצות שומן מסוג אומגה-3

מדענים רבים סבורים שחילוף חומרים לקוי של חומצות שומן חיוניות עלול להוביל להתפרצויות פסיכוטיות. המומחים משערים שחומצות שומן מסוג אומגה-3 משפיעות על קרומי התאים ועל תגובות הקולטנים, או שקשורות למערכות הדופמין והסרוטונין.

מחקר חדש קובע שצריכת חומצות שומן מסוג אומגה-3 עשויה למנוע התפתחות התקפים פסיכוטיים אצל צעירים בני 13-25 המועדים לכך.

המחקר הראה שנטילה יומית של 4 כמוסות תוספי שמן דגים לפי הקצובה היומית המומלצת, במשך 12 שבועות, עשויה לעכב ובמקרים מסוימים למנוע את התפרצות הסימפטומים של סכיזופרניה. התועלת של הטיפול באמצעות תוסף שמן דגים שהכיל חומצות שומן EPA ו-DHA יחד עם ויטמין E נשתמרה עד שנה מתחילת הטיפול.

במהלך המחקר אף לא אחד מהמשתתפים קיבל תרופות אנטי-פסיכוטיות או תרופות לייצוב מצב הרוח, אך הם יכלו להשתמש בנוגדי דיכאון.

המחקר כלל פגישות טיפוליות עם פסיכולוג, תמיכה בהתמודדות עם סימפטומים ועזרה בלימודים או בבעיות בעבודה.

ד"ר אמינגר שעמד בראש צוות המחקר, טוען כי בניגוד לתרופות אנטי-פסיכוטיות, מונעים תוספי שמן הדגים את הידרדרות התאים במוח ומפחיתים רמות של שומנים מזיקים בדם.

הוא סבור שיש כיום מספיק מידע מדעי התומך בהמלצה להוספת כמוסות שמן דגים לטיפול בתרופות אנטי-פסיכוטיות עבור אנשים הלוקים בסכיזופרניה.

מחקר זה מצטרף לשורה ארוכה של מחקרים המעידים על התועלת שיש לשמן דגים בתחום בריאות הנפש. מחקר נוסף שנערך בקרב חולי סכיזופרניה הראה שמטופלים שקיבלו תוספי אומגה-3 היו זקוקים למינונים נמוכים יותר של תרופות אנטי-פסיכוטיות.

למרות ההתלהבות של המדענים, לא ברור האם לשמן דגים יש השפעה דומה גם בקרב מבוגרים, או בקרב כאלו שמחלתם מתקדמת מאד.

טיפולים פסיכולוגיים

אמנם הטיפול העיקרי בסכיזופרניה מבוסס על תרופות נוגדות פסיכוזה, אך גם לטיפול הפסיכולוגי יש חשיבות רבה. הטיפול שיכול לכלול יעוץ או טיפול קוגניטיבי התנהגותי עשוי לסייע לאנשים הלוקים בסכיזופרניה להתמודד טוב יותר עם מחשבות שווא או הזיות. בנוסף עשוי הטיפול הפסיכולוגי לעזור בהקלת סימפטומים שליליים כמו אדישות וחוסר הנאה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי Cognitive behavioral therapy) CBT)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מטפל בשינוי תגובות התנהגותיות ורגשיות ודפוסי מחשבה בלתי רצויים. רוב האנשים יזדקקו לטיפול ארוך של 8-20 פגישות שיתפרס על 6-12 חודשים.

הטיפול האישי יכול ללמד כיצד להתמודד טוב יותר עם האתגרים היומיומיים שהמחלה יוצרת. הוא מסוגל לשפר מיומנויות תקשורת, מערכות יחסים, יכולת לעבוד ואת הנכונות לדבוק בתוכנית הטיפולית. הבנת המחלה וחשיבות נטילת התרופות עשויה לעזור למטופל להתמודד טוב יותר עם המצב.

אחת המטרות העיקריות של הטיפול הקוגניטיבי ההתנהגותי היא זיהוי דפוסי החשיבה שגורמים להתנהגות ולרגשות בלתי רצויים, וללמד כיצד להחליף אותם במחשבות מציאותיות יותר. מטופל יכול למשל ללמוד לזהות את דפוסי מחשבות השווא שלו וכיצד להימנע מלפעול על פיהן. בנוסף יכול הטיפול לסייע להתמודדות עם הדעות הקדומות שיש לגבי סכיזופרניה.

טיפול משפחתי

אנשים רבים הלוקים בסכיזופרניה תלויים בבני משפחתם בכול הנוגע לטיפול ולתמיכה. הטיפול הפסיכולוגי המשפחתי יכול לסייע הן לחולה והן למשפחתו להתמודד טוב יותר עם המחלה, להעניק תמיכה רגשית ומידע חיוני על המחלה. למרות שבני המשפחה לוקחים על עצמם את הטיפול באהבה, עדיין הנטל הכרוך בו עלול לגרום למתחים וללחצים שיוקלו במהלך הטיפול המשפחתי.

הסיכוי שהסימפטומים של סכיזופרניה ישתפרו, גדול יותר כאשר בני המשפחה מבינים את המחלה, מסוגלים לזהות מצבי דחק שעלולים להוביל להתפרצות חוזרת של הסימפטומים ולעזור לחולה להתמיד בתוכנית הטיפולית שתוכננה בהתאם לצרכיו.

טיפול משפחתי מורכב מסדרת פגישות המתקיימות במשך מספר חודשים. הטיפול יכול לכלול את הנושאים הבאים:

• מידע אודות המחלה.
• מציאת דרכים לתמיכה בחולה.
• שיפור התקשורת במשפחה והבנת העימותים הנוצרים במסגרת המשפחתית עקב המחלה.
• פתרונות מעשיים לבעיות הנגרמות על ידי הסימפטומים של החולה.

ריפוי בעיסוק ושיקום

מדובר ברכישת מיומנויות חברתיות ומקצועיות שתאפשרנה לאדם הלוקה בסכיזופרניה לנהל חיים עצמאיים. מרפא בעיסוק מעניק תמיכה, הכשרה וייעוץ. הוא יכול לסייע בתחומים הבאים:

• זיהוי נקודות החוזק והחולשות של הלוקה במחלה.
• שיפור מיומנויות חברתיות והתקשורת עם הסובבים.
• עזרה מעשית והכשרה מקצועית שתאפשרנה לחולה לחזור לעבודה.
• לימוד מיומנויות דוגמת שמירה על היגיינה אישית, בישול וניהול משק בית.

כיצד להתגבר על הקשיים שבטיפול

בעקבות קבלת טיפול מתאים באופן סדיר, יש לרוב חולי הסכיזופרניה סיכוי טוב לנהל אורח חיים תקין ולהתמודד בצורה נאותה עם המטלות היומיומיות. מספר מצבים עלול להפריע למהלך הטיפול.

למשל, חולים מסוימים מתקשים לפעמים למלא אחרי הוראות הטיפול בצורה מדוקדקת. הם סבורים שאין הם צריכים ליטול תרופות או לקבל טיפולים אחרים. הם עלולים להתבלבל ולשכוח את הפגישות הטיפוליות או לפספס את נטילת התרופות. במקרה שכזה כדאי לבדוק אם ניתן לקבל את התרופה בזריקה שיש לה השפעה לטווח ארוך.

גם כאשר הטיפול מתאים ויעיל, עלול החולה לחוות חזרה של הסימפטומים. לפיכך חשוב שתהיה לו ולמי שמטפל בו תוכנית כיצד להתמודד עם הבעיה.

זיהוי סימני התקף חריף של סכיזופרניה

חשוב לזהות את הסימנים ההתחלתיים שאופייניים להתקף חריף של סכיזופרניה. נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות במועד וקבלת ייעוץ עשויים לסייע למניעת התפרצות ההתקף במלוא עוצמתו.

הסימפטומים ההתחלתיים של התקף חריף שונים מאדם לאדם. הנפוצים ביותר כוללים:

• איבוד תיאבון.
• חרדה.
• בעיות שינה.
• הזנחה של המטלות הקשורות לניהול משק הבית ולשמירה על היגיינה אישית.
• הופעת תחושות שהולכות ומתגברות של חשדנות ופחד מאנשים אחרים.
• התחלת שמיעת קולות שמקשים יותר ויותר על הריכוז.

כאשר אדם סבור שהסימפטומים של מחלתו מחמירים, עליו לפנות לרופא. ניתן להיעזר בבן משפחה או בחבר קרוב לקבלת משוב אודות החמרת הסימפטומים.

שימוש בסמים או באלכוהול

מחקר שבדק את הנושא מצא שכ-16% מחולי הסכיזופרניה נוהגים להשתמש בסמים, כשהנפוץ ביותר הוא החשיש, ול-32% בערך יש בעיית אלכוהול.

למרות שבטווח המיידי, אצל חלק מהחולים, יכולים אלכוהול וסמים להקל במידה מסוימת על הסימפטומים, הרי בטווח הארוך הם עלולים להביא להחמרת המחלה. אלכוהול עלול לגרום לפסיכוזה ולדיכאון ואילו הסמים השונים עלולים להעלות את רמות הדופמין במוח, תופעה שמחמירה את הסימפטומים של מחלת הסכיזופרניה.

חולי סכיזופרניה שסובלים מבעיית אלכוהול או מהתמכרות לסמים נוטים יותר להגיע לכלא או להיות חסרי בית, בהשוואה לאנשים הלוקים במחלה שאינם מכורים.

הסמים והאלכוהול עלולים לשבש את פעילות התרופות האנטי-פסיכוטיות ולגרום לתגובות בלתי צפויות או אף מסוכנות. חולי סכיזופרניה שמשתמשים בסמים או באלכוהול ומתקשים להיגמל חייבים לפנות לרופא או לאיש מקצוע שיסייע בתהליך הגמילה.

התמודדות עם שמיעת קולות

אנשים בעלי הבנה מוגבלת של סכיזופרניה מתעלמים לעיתים קרובות מהעובדה ששמיעת קולות עלולה לגרום לתחושות של דאגה ופחד. איתור דרכים לשלוט בקולות הוא חלק חשוב בהתמודדות מוצלחת עם המחלה. מספר אמצעים יכולים לסייע:

• להיות עסוקים ככל האפשר.
• לשהות במחיצת אנשים אחרים.
• להקשיב למערכת סטריאו אישית או לנגן MP3.
• לזכור שהקולות לא יכולים לפגוע או לשלוט באדם.

ניתן להצטרף לקבוצות תמיכה שחבריהן מתמודדים עם סימפטומים דומים.

עישון

שיעור המעשנים בקרב החולים בסכיזופרניה גדול פי 3 בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

בנוסף לסיכון הבריאותי שבעישון, נמצא שניקוטין מפחית את יעילות התרופות האנטי-פסיכוטיות. המשמעות היא שמעשנים יזדקקו למינון גבוה יותר של תרופות ולכן עלולים לחוות יותר תופעות לוואי ובעיות בריאותיות שתרופות אנטי-פסיכוטיות עלולות לגרום.

הפסקת העישון מעניקה יתרונות בריאותיים הן בטווח הארוך והן בטווח הקצר. היא עשויה להפחית את חומרת תופעות הלוואי שחולי סכיזופרניה מעשנים עלולים לחוות כתוצאה מהטיפול בתרופותיהם.

תזונה ופעילות גופנית

חשוב שאנשים הלוקים בסכיזופרניה יקפידו על תזונה בריאה ופעילות גופנית קבועה. אלו יעזרו לא רק לשיפור הבריאות הכללית אלא גם יתרמו להעלאת מצב הרוח.

מומלץ לבצע פעילות גופנית אירובית לפחות במשך 30 דקות, 5 פעמים בשבוע. הפעילות צריכה להיות מספיק מאמצת כדי לגרום לעלייה בקצב הלב ולנשימות מהירות. למשל הליכה מהירה או הליכה במעלה מדרון.

יש להקפיד על תזונה דלת שומנים רווים, עשירה בסיבים תזונתיים הכוללת שפע של פירות וירקות טריים (לפחות 5 מנות ביום) ודגנים מלאים. כן מומלץ לאכול מאכלים העשירים בחומצות שומן מסוג אומגה- 3 (דגי ים כמו סלמון).

מתח ולחץ

יש לעשות מאמץ מודע לשם השגת שליטה במידת המתח והלחץ הנפשי. סטרס הוא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים להתפתחות התקפים חריפים של סכיזופרניה.

דרכים להקלת לחץ (סטרס) כוללות:

• שיטות הרפיה כמו מדיטציה ונשימות.
• מסאז'.
• פעילות גופנית דוגמת יוגה וטאי-צ'י.
• פעילות גופנית נמרצת באופן קבוע.

אנשים המקבלים טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכולים לקבל יעוץ מהמטפל אודות דרכים להפחתת לחץ.

אבטלה וחוסר תעסוקה מקצועית

עקב מורכבות המחלה מתקשים חולים רבים למצוא מקום העבודה ולהתמיד בו. חלק מהם אינו שש לשוב למעגל העבודה או הלימודים בגלל החשש שלא יוכל להתמודד עם האחריות. מרבית המומחים ממליצים לחולים לנסות לחזור לעבודה או ללימודים מהר ככל האפשר. המלצה זו מבוססת על מחקרים שמצאו כי אנשים הלוקים בסכיזופרניה, אשר ממשיכים לעבוד או ללמוד, נהנים מאיכות חיים טובה יותר בהשוואה לאלו שאינם עובדים.

כאשר אדם הלוקה בסכיזופרניה מתלבט אם הוא מסוגל לשוב למעגל העבודה, כדאי שייוועץ במרפא בעיסוק. ריפוי בעיסוק יכול לסייע לשיפור המיומנויות בתחום התעסוקה והקשרים החברתיים.

בזמן שמחפשים עבודה, מומלץ לשקול להצטרף לפעילויות התנדבותיות שונות. ההתנדבות יכולה לסייע בלמידת מיומנויות חדשות ובחיזוק הביטחון העצמי.

מחלות פסיכיאטריות אחרות

רבים מהאנשים הלוקים בסכיזופרניה סובלים גם מבעיות פסיכיאטריות נוספות. הנפוצות ביותר הן דיכאון (50%) והתמכרות לסמים או לאלכוהול (47%).

גם הפרעות נפשיות אחרות שכיחות יותר בקרב חולי סכיזופרניה מאשר באוכלוסיה הכללית. הפרעת חרדה מופיעה בקרב 15% מהחולים, הפרעת דחק פוסט טראומטית בקרב 29% והפרעה אובססיבית-כפייתית אובחנה אצל 23%.

דיכאון והתאבדויות

רבים מהאנשים הלוקים בסכיזופרניה חווים תקופות של דיכאון. אין להתעלם מכך, כי אם לא מטפלים בדיכאון הוא עלול להחריף ולהוביל למחשבות אובדניות. אם במשך החודש אחרון אדם חש שמצב רוחו ירוד מאד והוא אינו נהנה מהדברים שהסבו לו הנאה בעבר, יתכן שהוא סובל מדיכאון ועליו לפנות לרופא לייעוץ ולטיפול.

מחקרים מראים ש-30% מהאנשים הלוקים בסכיזופרניה מנסים להתאבד לפחות פעם אחת, ולמרבה הצער 10% מהחולים מצליחים להוציא את תוכניתם אל הפועל. במקרה שחולה סכיזופרניה חווה מחשבות אובדניות עליו לדווח על כך בדחיפות לרופא או לאיש מקצוע בצוות הטיפולי.

סימני אזהרה של התאבדות

סימני אזהרה שיכולים להצביע על נטיות אובדניות כוללים:

• עריכת סידורים אחרונים כגון מסירת רכוש או חפצים שונים, עריכת צוואה או פרידה מחברים.
• דיבור אודות מוות או התאבדות. זה יכול הצהרות ישירות כמו: "הלוואי והייתי מת" או דיבור על הנושא בצורה עקיפה, תוך שימוש במשפטים כמו: "אני חושב שהמתים מאושרים יותר מאיתנו החיים" או "זה יכול להיות נחמד ללכת לישון ולא לקום יותר".
• פגיעה עצמית. יצירת חתכים בידיים או ברגליים, או כוויות מסיגריות בוערות.
• שיפור פתאומי במצב הרוח. הדבר עלול לרמז שאדם קיבל החלטה לבצע התאבדות ומרגיש טוב יותר בעקבות החלטתו.

כיצד ניתן לעזור לחברים או לקרובי משפחה שרוצים להתאבד

אם אתם מבחינים בסימני אזהרה:

• פנו מיידית לאנשי מקצוע הקשורים לטיפול בחולה.
• הבהירו לחולה שהוא אינו לבד ושאכפת לכם ממנו.
• הציעו עזרה ותמיכה במציאת פתרונות לבעיותיו.

אם אתם חוששים שיש סיכון מוחשי ומיידי שהחולה ינסה להתאבד:

• הישארו עימו או דאגו שמישהו אחר ישגיח עליו כל הזמן.
• הרחיקו את כל האמצעים הזמינים לביצוע התאבדות כמו חפצים חדים ותרופות.
• פנו לסיוע מקצועי