פסיכוזה - מידע רפואי

פסיכוזה (או מצב פסיכוטי) היא מצב נפשי המתבטא בשינויים בחשיבה, בתפיסת המציאות, ברגשות ובהתנהגות. אדם הסובל מפסיכוזה עלול שלא להבחין בין מציאות לדמיון, וכתוצאה מכך יתנהג באופן שונה מהרגיל.

הלוקים בפסיכוזה עלולים לסבול מהתופעות הבאות:

• מחשבות שווא (delusions) - כאשר אדם משוכנע ללא ספק במשהו שאינו אמיתי. למשל מחשבה על כך שמישהו רודף אחריו (כאשר אין לכך בסיס במציאות).
• הזיות (hallucinations) - כאשר מישהו חש (שומע, מריח או רואה) משהו שלא קיים. למשל, שמיעת קולות כאשר אין איש שמדבר.

ייתכנו גם שינויים אופייניים במהלך החשיבה ובהתנהגות. לעיתים קרובות האדם שנמצא במצב פסיכוטי איננו מודע למצבו, וקרוביו הם אלה שמבחינים בסימנים ופונים לעזרה.

אין לבלבל בין פסיכוזה לפסיכופתיה, ובהתאמה, בין אדם הלוקה בהתקף פסיכוזה לבין פסיכופת.

מהי שכיחות התופעה?

פסיכוזה אינה מצב נדיר. על פי הערכת ארגון ה-NHS הבריטי, 1 מכל 200 אנשים סבלו בעברם ממצב פסיכוטי אחד לפחות. חלק מהאנשים חווים מצב פסיכוטי אחד בלבד בכל ימי חייהם, וחלקם סובלים ממספר אירועים פסיכוטיים לאורך חייהם.

הפסיכוזה אינה מחלה בפני עצמה, אלא מצב שנגרם כתוצאה ממחלה נפשית או גופנית או משימוש בסמים או בתרופות מסוימות. ההפרעות הנפשיות השכיחות שגורמות לפסיכוזה כוללות את מחלת השסעת (סכיזופרניה, Schizophrenia) והפרעה דו-קוטבית (Bipolar Disorder). אבחון הגורם לפסיכוזה הוא חשוב ומשפיע על אופן הטיפול וסיכויי ההחלמה.

משך הפסיכוזה ודרגת חומרתה משתנים מאדם לאדם בטווח רחב. מצב פסיכוטי שאינו מטופל יכול להימשך משעות או ימים ספורים במקרים קלים יותר, ועד חודשים, שנים ובמקרים קיצוניים כל החיים. מצב פסיכוטי ממושך גורם במקרים רבים סבל ומצוקה משמעותיים לחולה או לקרוביו, ולפגיעה בתפקוד ההכרתי (קוגניטיבי, שכלי), החברתי והתעסוקתי של החולה. לכן במקרה הצורך חשוב לפנות לרופא המשפחה ולפסיכיאטר לשם אבחון ולהתחיל בטיפול מוקדם ככל האפשר.

הטיפול בחולה בעת התקף של פסיכוזה כולל טיפול תרופתי בעזרת תרופות נוגדות-פסיכוזה (antipsychotics) ולעיתים רבות גם תרופות אחרות (להרגעה או לשינה למשל) וכן טיפול פסיכולוגי הכולל שיחות (פסיכותרפיה).

מטרת הטיפול בעת התקף היא להפחית את הסימפטומים של הפסיכוזה, להרגיע מטופלים הסובלים מחרדות או ממצב רגשי סוער, לעזור בארגון המחשבה וההתנהגות ולסייע לחולה לגבש תובנה באשר למצבו ולצורך בטיפול.

במקרים חמורים החולה הסובל מפסיכוזה עלול להוות סיכון לעצמו או לאחרים בסביבתו עקב התנהגות תוקפנית או אובדנית, הזנחה חמורה או התנהגות אחרת שמציבה אותו או את סביבתו בסיכון (למשל נהיגה בלתי זהירה). במצבים כאלה ייתכן שיידרש טיפול במסגרת אשפוז.

מכיוון שחולים הלוקים בפסיכוזה פעמים רבות אינם מודעים לבעיה במצבם ואינם חשים בתועלת של הטיפול, הם עלולים להתקשות בנטילה סדירה של הטיפול התרופתי המומלץ. במקרים מסוימים עלולים החולים לסרב לכל טיפול המוצע להם.

במקרים חמורים, בהם קיימת סכנה ממשית לחייו של החולה או אדם אחר בסביבתו בעקבות הפסיכוזה, רשאי הפסיכיאטר המחוזי במחוז מגוריו של החולה להורות עליו לעבור בדיקה פסיכיאטרית או אף טיפול ואשפוז בניגוד להסכמתו. זאת רק במידה שמתקיימים התנאים לכך על-פי חוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א (ייפתח בדפדפן נפרד).

הטיפול ארוך הטווח בלוקים בפסיכוזה תלוי בגורם לפסיכוזה. בחלק מהמקרים נדרש טיפול תרופתי ארוך טווח על מנת למנוע הישנות של הפסיכוזה והידרדרות במצב. כמו כן ישנם מקרים בהם נדרש שיקום תעסוקתי וחברתי.

הסימפטומים העיקריים של פסיכוזה, בהתאם למדריך ה-TR -DSM-4 שפרסמה האגודה האמריקאית לפסיכיאטריה (American Psychiatric Association) בשנת 2000 כוללים:

• הזיות (Hallucinations).
• מחשבות שווא (Delusions).
• הפרעות במהלך החשיבה.
• התנהגות בלתי מאורגנת באופן ניכר.

הזיות (Hallucinations)

הזיות (הלוצינציות בלעז) הן מצב בו לאדם יש הפרעה בתפיסה החושית כך שהוא רואה, שומע, מריח או חש דבר שאינו קיים במציאות. הזיות עלולות להתבטא בכל אחד מחמשת החושים. הזיות שמיעה נפוצות יותר בקרב הסובלים מפסיכוזה שנגרמת מהפרעה נפשית.

בהזיית שמיעה אדם שומע קולות שאינם קיימים במציאות, למשל קולות אנשים (אחד או יותר) שמדברים עליו או איתו. לרוב הקולות אינם נעימים. לעיתים הקולות פוקדים על החולה לבצע מעשים מסוימים והוא חש מוכרח להיענות לפקודות.

הזיות בדרך כלל נתפסות על-ידי הלוקים בפסיכוזה כתחושות אמיתיות, ולרוב קשה עד בלתי אפשרי לשכנע אותם אחרת באמצעות נימוקים הגיוניים.

מחשבות שווא (Delusions)

מחשבות שווא הן מצב בו אדם משוכנע ללא ספק בדבר שאינו אמיתי ובלתי סביר או שדרך הסקת המסקנות שלו שגויה. התוכן של מחשבת השווא בה האדם מאמין אינו מתקבל כסביר בחברה, בתרבות ובדת הנהוגות בסביבה בה הוא חי. לא ניתן לשכנע אותו אחרת על-סמך כל נימוק הגיוני או הוכחות סותרות.

התוכן של מחשבות שווא יכול לעסוק בנושאים שונים לרבות קנאה, רדיפה, יחס והשפעה, גדלות, אשמה או מחשבות שווא שקשורות לגוף (סומטיות). הסוגים השכיחים של מחשבות שווא במצב פסיכוטי כוללים:

• מחשבות שווא של רדיפה (מחשבות שווא פרנואידיות) - כאשר האדם השרוי במצב פסיכוטי מאמין שמישהו רודף אחריו או מנסה לפגוע בו בזמן שאין לכך ראיות או סיבה הגיונית. כתוצאה ממחשבת השווא הוא עלול לשנות את התנהגותו, למשל להימנע משתייה או אכילה בטענה שהשב"כ ומשפחתו מנסים להרעיל אותו.
• מחשבות שווא של גדלות - כאשר הלוקה בפסיכוזה מאמין כי הוא ניחן בכח והשפעה גדולים במיוחד (גדולים ממה שבמציאות) או שהוא נבחר לתפקיד בעל שליחות מיוחדת. למשל אדם שהיה חילוני כל חייו פתאום מאמין שהוא המשיח ושהוא יכול להחיות מתים.
• מחשבות שווא של יחס - כאשר הלוקה בפסיכוזה מאמין כי לחפצים, לאירועים או לאנשים בסביבתו הקרובה ישנה משמעות מיוחדת ובלתי רגילה, המכוונת כלפיו. כך למשל אדם הסובל ממחשבת שווא של יחס יפרש שיעול של עובר אורח ברחוב כסימן מיוחד עבורו.

הפרעות במהלך החשיבה

לעיתים קרובות במצב של פסיכוזה ישנן הפרעות לא רק בתוכן המחשבות אלא גם במהלך החשיבה. שלושה מהסימנים הבולטים להפרעות במהלך החשיבה הם:

• דיבור בשטף מהיר ללא הפסקות.
• 'קפיצות' מנושא לנושא במהלך שיחה, לעיתים באמצע המשפט, כשהקשר בין הנושאים נראה לשומע רופף או לא קיים.
• קטיעות פתאומיות במהלך המחשבה אשר מובילות לעצירה פתאומית של הדיבור או הפעילות.

התנהגות בלתי מאורגנת

חולים במצב פסיכוטי משנים את התנהגותם, לעיתים בעקבות מחשבות השווא או ההזיות שמשפיעות עליהם. התנהגותם במקרים רבים נראית בלתי מאורגנת וחסרת סיבה הגיונית, למשל העברה תמוהה של חפצים ממקום למקום או תנועות בלתי מובנות.

אצל חלק מהחולים ניתן לצפות בהתנהגות בלתי מאורגנת משמעותית, למשל התרוצצות ממקום למקום ללא מטרה נראית לעין, או לחילופין מצב של קפיאה במקום באמצע החדר.

במקרים קיצוניים הדבר יכול להוביל למצב קטטוני (קטטוניה, catatonia). זהו מצב בו האדם שרוי למשך זמן ממושך במקום אחד בחוסר תנועה וללא דיבור, או לחילופין לוקה בתנועתיות-יתר קיצונית. לרוב מצב כזה מצריך טיפול והשגחה רפואית במסגרת אשפוז.

חוסר מודעות עצמית

אנשים הלוקים בהתקפים פסיכוטיים לעתים כלל אינם ערים לכך שהתנהגותם משונה או שחזיונות השווא וההזיות הם דמיוניים.

הם עשויים לזהות זאת אצל אחרים אולם חסרים את המודעות לזהות זאת אצלם עצמם. לדוגמה, אדם המאושפז במחלקה פסיכיאטרית יתלונן כי חבריו לחדר לוקים בשכלם בזמן שהוא בריא לחלוטין.

פסיכוזה לאחר לידה

1-2 מכל 1,000 נשים שילדו עלולה ללקות בפסיכוזה במהלך החודש הראשון לאחר הלידה. התופעה שכיחה בעיקר בקרב נשים הלוקות במחלה נפשית אחרת כגון שסעת (סכיזופרניה) או הפרעה דו-קוטבית וכן בקרב נשים שלקו בדיכאון לאחר לידה.

נשים אלו עלולות לחוש רצון לפגוע בעצמן או בתינוקן.

הגורמים לפסיכוזה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

1. מחלות או מצבים נפשיים (פסיכיאטריים).
2. מחלות גופניות הגורמות לפסיכוזה.
3. שימוש בסמים או בתרופות.

מחלות או מצבים נפשיים

מחלות ומצבים נפשיים מסוימים עלולים לגרום לפסיכוזה, לרבות:

• מחלת הסכיזופרניה (schizophrenia) - בעברית, שסעת. מחלה נפשית כרונית (ארוכת טווח), הפוגעת ב-1 מכל 100 אנשים, ומאופיינת במצבי פסיכוזה חוזרים.
• הפרעה דו-קוטבית (Bipolar disorder) - כונתה בעבר מאניה-דיפרסיה. הפרעה המשפיעה על מצב הרוח וגורמת לתנודות קיצוניות בין תקופות של מצב דיכאוני לבין תקופות של רוממות רוח קיצונית המכונה מאניה (mania). לעיתים בעת אירוע של דיכאון חמור או מאניה ייתכנו מצבים פסיכוטיים.
• דיכאון חמור (severe depression) - הפרעה המשפיעה על מצב הרוח וגורמת לתקופות של מצב רוח ירוד וירידה בתפקוד. במקרים חמורים של דיכאון (גם בדיכאון לאחר לידה) תיתכן פסיכוזה.
• מתח נפשי או חרדה - ייתכן שבמקרים מסוימים, במיוחד אצל אנשים הסובלים מבעיות נפשיות או קשיי הסתגלות, מתח נפשי משמעותי או חרדה עלולים להוות גורם להתפרצות מצב פסיכוטי.
• חוסר שינה - חוסר שינה מתמשך עלול להוות גורם משפעל למצב פסיכוטי.

הגורם הנפשי לפסיכוזה משפיע במידה רבה על אופי ההתקף הפסיכוטי. כך למשל, אדם הלוקה בהפרעה דו-קוטבית יסבול ככל הנראה ממחשבות שווא של גדלות ואילו אדם הלוקה בשסעת (סכיזופרניה) או בדיכאון יסבול ממחשבות שווא של רדיפה.

מחלות או מצבים גופניים שעלולים לגרום לפסיכוזה

באופן כללי, כל מחלה מוחית או מחלה גופנית המשפיעה על המוח עלולה לגרום במקרים מסוימים לפסיכוזה. מחלות או מצבים שכיחים שעלולים לגרום לפסיכוזה כוללים:

• אפילפסיה (Epilepsy)
• מחלת אלצהיימר (Alzheimer's disease).
• מחלת פרקינסון (Parkinson's disease).
• גידול מוחי (Brain tumor).
• מחלת הזאבת (lupus).
• טרשת נפוצה (multiple sclerosis).
• מחסור בוויטמין B12.
• היפוגליקמיה (hypoglycemia)- ירידה בערכי הסוכר בגוף מתחת לרמה התקינה.
• HIV ואיידס (AIDS).
• מלריה.
• מחלות זיהומיות נוספות כגון עגבת ווירוס ההרפס סימפלקס.

שימוש בסמים ובתרופות

שימוש בסמים מהווה גורם שכיח להתפרצות פסיכוזה. לעתים הפסיכוזה מופיעה לאחר הפסקת נטילת הסם, בשלב הגמילה.

סמים מהקבוצות הבאות ידועים כגורמים לפסיכוזה:

• אלכוהול.
• קוקאין.
• סמים ממריצים מקבוצת האמפטמין (Amphetamine) והמתאמפתמין (Methamphetamine).
• אקסטזי (MDMA).
• סמים מצמח הקנאביס (Cannabis) כגון מריחואנה וחשיש.
• סמי הזיה כגון LSD או פטריות הזיה.
• קטאמין (Ketamine).

במקרים נדירים עלולה להתרחש פסיכוזה כתופעת לוואי של שימוש בתרופות מסוימות או כתוצאה משימוש במינון יתר שלהן. תרופות אלו כוללות:

• תרופות להרגעה ולשינה מקבוצת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) כגון דיאזפם (Diazepam) המוכר גם בשמות המסחריים ואליום® וואבן ®.
• תרופות נוגדות דיכאון (Anti depressants).
• Levodopa - תרופה לטיפול במחלת פרקינסון.
• תרופות מקבוצת הסטרואידים כגון קורטיזון (Cortisone).

לכן חשוב לעדכן את הרופא בטיפול התרופתי שנוטל המטופל. בכל מקרה אין להפסיק ליטול תרופת מרשם מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל.

המנגנון הפיסיולוגי של הפסיכוזה: תיאוריית הדופאמין

נראה כי לדופאמין תפקיד חשוב במנגנונים הגורמים לפסיכוזה. דופאמין הוא מתווך עצבי (בלעז, נוירוטרנסמיטר), היינו חומר המיוצר בגוף ומשמש להעברת מידע מתא עצב אחד לשני. הדופאמין קשור במספר רב של תהליכים במוח, למשל רגשות, תנועה, זיכרון, התנהגות ומודעות עצמית.

סמים ותרופות הגורמים לעלייה ברמת הדופאמין במוח כגון קוקאין, אמפתמינים וקנאביס גורמים לפסיכוזה בשיעורים גבוהים. לעומת זאת תרופות המורידות את פעילות הדופאמין במוח נמצאו יעילות נגד פסיכוזה.

נתונים אלו הובילו את החוקרים לסברה שפסיכוזה נגרמת מעודף פעילות דופאמין באזורי מוח מסוימים. כיום נראה שהתמונה מורכבת יותר. ככל שמצטברות עדויות מדעיות כך גוברת ההערכה כי הדופאמין ממלא תפקיד חשוב אך אינו המתווך העצבי היחיד אשר מעורב במנגנון הפסיכוזה. כמו כן ייתכן שאין מנגנון אחד המוביל לפסיכוזה, היינו ישנם מספר מנגנונים שיכולים לגרום לה.

החומר האפור

בדימות MRI מוחי של חלק מהחולים שעברו מספר אירועים פסיכוטיים, ובעיקר אצל אלו שלקו בשסעת (סכיזופרניה), נמצאה הרחבה של חדרי המוח וירידה בכמות החומר האפור המורכב מתאי עצב. החומר האפור הוא האזור במוח שאחראי על עיבוד המחשבות.

נתונים אלו הובילו את החוקרים לשער שייתכן שאירועים פסיכוטיים חוזרים מלווים בנזק מתמשך ובלתי הפיך לתאי עצב. ממצאים אלו אינם מופיעים בהכרח אצל כל החולים הסובלים מפסיכוזה ונדרש מחקר נוסף על מנת לברר השערה זו.

בדיקה פסיכיאטרית

עיקר האבחון של פסיכוזה, כמו בהרבה מההפרעות הקשורות בבריאות הנפש, מתבסס על בדיקה פסיכיאטרית.

האבחנה של פסיכוזה מתקבלת כאשר בבדיקה פסיכיאטרית נמצאות עדויות לסימנים ולסימפטומים העיקריים שמאפיינים פסיכוזה, בהתאם לאמות המידה המקובלות, ואלו כוללים:

• הזיות.
• מחשבות שווא.
• הפרעות במהלך החשיבה.
• התנהגות בלתי מאורגנת באופן ניכר.

במהלך הבדיקה נשאל המטופל שאלות הנוגעות להרגשתו, למצב רוחו, למחשבות שווא ולהזיות מהן הוא סובל. במקביל מתרשם הרופא מהתנהגותו של המטופל ומהפרעות במהלך הדיבור. מידע מקרובים עשוי לסייע באבחון.

מטרת הבדיקה הפסיכיאטרית היא גם להעריך את מידת המסוכנות של המטופל לעצמו או לסביבתו, ובהתאם לכך לקבוע את הצורך באשפוז.

בעת האבחון נדרשת התייחסות לגורמים שהביאו לפסיכוזה (במידה שהם ידועים. למשל שימוש בסמים או מחלת נפש), למשך המצב הפסיכוטי ולסימנים מיוחדים שיכולים לרמז על הגורם. לצורך כך נעזרים פסיכיאטרים בישראל בשני מקורות המספקים אמות מידה לאבחון פסיכיאטרי:

• מדריך ה-DSM-4 לאבחון פסיכיאטרי שפרסמה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית: American Psychiatric Association (1994) Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (4th Edition) (DSM-IV). Washington, DC: American Psychiatric Association.
• מדריך ה-ICD-10 לסיווג מחלות ומצבים בריאותיים שפורסם על ידי ארגון הבריאות העולמי (World Health Organization, WHO).

בדיקה פסיכיאטרית כפויה ואשפוז כפוי

במקרים חמורים, כאשר ישנה עדות לכך שחולה סובל מפסיכוזה שפוגעת בכושר השיפוט שלו, ובנוסף קיימת עדות לסיכון ממשי לחייו של החולה עצמו או לחייהם של אחרים בסביבתו בעקבות הפסיכוזה, והחולה מסרב לבדיקה או לקבלת טיפול, רשאי הפסיכיאטר המחוזי (במחוז מגוריו של החולה) לזמנו לבדיקה פסיכיאטרית כפויה (בניגוד להסכמתו) במרפאה שלו או בבית החולה.

במקרה זה אף רשאי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז כפוי על סמך הבדיקה הפסיכיאטרית במידה שמתקיימים התנאים לכך על-פי חוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א.

במקרה חירום רשאי גם פסיכיאטר (בדרגת מנהל) במרכז רפואי לבריאות הנפש שהוסמך לכך להורות על אשפוז בכפייה.

החלטה על אשפוז כפוי היא למשך זמן מוגבל על-פי חוק. במסגרת החוק מוקנית לחולה או לבא כוחו אפשרות לערער על ההחלטה לאשפוז כפוי. חולים המאושפזים בכפייה זכאים לייצוג ולסיוע משפטי. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר משרד המשפטים (ייפתח בדפדפן נפרד).

בדיקה גופנית

חולים הסובלים מפסיכוזה עלולים לפגוע בעצמם או לסבול מהזנחה גופנית קשה. לפיכך חשוב שייבדקו בדיקה גופנית מלאה הכוללת גם בדיקה נוירולוגית (עצבית). הבדיקות חשובות גם לאיתור של סימנים למחלה גופנית או נוירולוגית שעלולה לגרום לפסיכוזה.

בדיקות מעבדה

אין בדיקת מעבדה ייחודית לאבחון של פסיכוזה. יחד עם זאת, בדיקות מעבדה חשובות כדי לשלול מחלות או מצבים גופניים שכיחים שעלולים להיות הגורם לפסיכוזה. בדיקות אלה יכולות לכלול:

• ספירת דם.
• בדיקת דם כללית.
• בדיקת שתן.
• שקיעת דם.
• בדיקות הורמונאליות לרבות בדיקת תפקודי בלוטת התריס.
• בדיקת רמת ויטמין B12.
• בדיקות דם לאיתור מחלות זיהומיות או דלקתיות.

בהתאם לסימפטומים ייחודיים ייתכן שתידרשנה בדיקות נוספות.

בדיקות דימות

כמו במקרה של בדיקות המעבדה, אף בדיקות הדימות אינן מהוות כלי לאבחון פסיכוזה, אלא משמשות כדי לשלול מצבים רפואיים שעלולים להיות הגורם לסימפטומים.

למטופלים החווים לראשונה בחייהם אירוע פסיכוטי מומלץ לבצע בדיקת דימות מוחית, כגון CT או MRI שמטרתן איתור או שלילה של מצבים מוחיים שעלולים להוות גורם לסימפטומים, כולל גידול במוח.

הטיפול בלוקים בפסיכוזה כולל בדרך כלל טיפול תרופתי בעזרת תרופות נוגדות פסיכוזה (Antipsychotics) וטיפול נפשי (פסיכולוגי) באמצעות שיחות (פסיכותרפיה). הטיפול המומלץ יכול להשתנות מאדם לאדם בהתאם לגורם לפסיכוזה. לעתים נדרש שילוב של יותר מתרופה אחת, ובחלק מהמקרים נדרש טיפול ארוך טווח גם לאחר חלוף הסימפטומים החריפים.

אופי הטיפול יקבע בהתאם לגורם. מידע נוסף ניתן למצוא בסקירות הבאות:

• טיפול בסכיזופרניה
• טיפול בדיכאון

תרופות נוגדות פסיכוזה (Antipsychotic medicines)

הטיפול בלוקים בפסיכוזה כולל בדרך כלל טיפול בעזרת תרופות נוגדות פסיכוזה (המכונות גם תרופות 'אנטי-פסיכוטיות'). התרופות נוגדות הפסיכוזה מעכבות את פעילות הדופאמין במח ומשפיעות גם על פעילות הסרוטונין (מתווך עצבי נוסף).

התרופות ניטלות דרך הפה בצורת טבליה או בהזרקה. חלק מהתרופות האנטי-פסיכוטיות פועלות במנגנון לשחרור מושהה ומשמשות בדרך כלל לטיפול ארוך טווח (לדוגמה, זריקות אותן ניתן להזריק אחת ל- 2-6 שבועות).

תרופות נוגדות פסיכוזה עשויות להפחית חרדות ותוקפנות תוך שעות מרגע נטילתן. יחד עם זאת עלולים לחלוף מספר ימים ואף שבועות עד שהטיפול ישפיע על סימפטומים אחרים, כמו מחשבות שווא והזיות.

תרופות נוגדות פסיכוזה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות:

• תרופות טיפוסיות נוגדות פסיכוזה.
• תרופות לא-טיפוסיות נוגדות פסיכוזה.

תרופות טיפוסיות נוגדות פסיכוזה (Typical Antipsychotics)

תרופות מהדור הראשון של נוגדי פסיכוזה שפותחו עוד בשנות ה- 50 של המאה שחלפה. תרופות אלה נמצאו יעילות בהפחתת הסימפטומים של פסיכוזה. קבוצת תרופות זו כוללת:

• האלופרידול (Haloperidol)- משווק בישראל בשמות הלדול®, הלופר®, פרידור®, פריקאט®).
• תיורידאזין (Thioridazine)- משווק בישראל בשם רידזין®, מלריל ®.
• פרפנאזין (Perphenazine)- משווק בישראל בשם פרפנאן®.
• פלופנאזין (Fluphenazine)משווק בישראל בשם פלודקאט®.

התרופות הטיפוסיות אמנם יעילות לטיפול בפסיכוזה, אולם אצל חלק מהחולים עלולות לגרום לתופעות לוואי עצביות (נוירולוגיות) משמעותיות. לכן, במקרים רבים יעדיף הרופא המטפל להמליץ על תרופות נוגדות פסיכוזה לא-טיפוסיות.

תרופות נוגדות פסיכוזה לא טיפוסיות (Atypical Antipsychotics)

מדובר בתרופות מהדור החדש שפותחו בשנות התשעים של המאה שעברה. אלו יעילות בהפחתת הסימפטומים של פסיכוזה, וחלקן גם יעילות בהפחתת סימפטומים נוספים הקשורים למחלת השסעת (סכיזופרניה), למשל צמצום והשטחת הרגשות.

קבוצת תרופות זו כוללת:

• קלוזאפין (Clozapine)- משווק בישראל בשמות לוזפין®, לפונקס®.
• ריספרידון (Risperidone)- משווק בישראל בשמות ריספרדל®, ריספונד®, ריספרידקס®.
• אולנזאפין (Olanzapine)- משווק בישראל בשם זיפרקסה®.
• קווטיאפין (Quetiapine)- משווק בישראל בשם סרוקוול®.
• זיפרסידון ((Ziprasidone- משווק בישראל בשם גאודון®.
• פאליפרידון (Paliperidone)- משווק בישראל בשם אינווגה®.

תופעות לוואי

הן התרופות הטיפוסיות נוגדות הפסיכוזה והן הלא טיפוסיות עלולות לגרום לתופעות לוואי בלתי נעימות.

תופעות הלוואי של תרופות נוגדות פסיכוזה טיפוסיות עלולות לכלול:

• ישנוניות.
• סחרחורת, בעיקר במעבר משכיבה לעמידה.
• תחושה של חוסר מנוחה ברגליים.
• איטיות ונוקשות בתנועה.
• תנועות לא רצוניות. תופעה שנגרמת לרוב רק לאחר טיפול ממושך ועלולה להמשך גם לאחר הפסקת נטילת התרופה.
• רעד.
• עוויתות שרירים.
• הפרשת חלב מהפטמה (בעיקר אצל נשים).

תופעות הלוואי של התרופות הלא טיפוסיות עלולות לכלול:

• עלייה במשקל.
• סוכרת.
• עלייה ברמות הכולסטרול.
• התרופה קלוזאפין עלולה לגרום לירידה מסוכנת בתאי הדם הלבנים (נדיר).

תופעות לוואי של שתי הקבוצות עלולות לכלול:

• עליה במשקל.
• ראיה מטושטשת.
• עצירות.
• ירידה בחשק המיני.
• יובש בפה או לחילופין הפרשת רוק מוגברת.
• שינויים בלחץ הדם.

לא כל תרופה מתאימה לכל אחד. לכל תרופה היתרונות והחסרונות שלה. התאמת הטיפול התרופתי היא מלאכה מורכבת שתלויה במגוון הסימפטומים שחווה החולה, במחלות אחרות מהן סובל וממצבו הבריאותי הכללי. יכולים לחלוף מספר שבועות עד שהחולה מתחיל לחוש הטבה ומושגת שליטה בסימפטומים.

מטופלים הנוטלים תרופות נוגדות פסיכוזה זקוקים לבדיקות תקופתיות בעת נטילת התרופות.

חשוב ליידע את הרופא על כל תופעות הלוואי, ובמיוחד אם תופעות אלו הופכות לבלתי נסבלות. במצב זה יכול הרופא לשנות את מינון התרופה, להחליף אותה בתרופה אחרת או לתת תרופה נוספת שתסייע להפחית את תופעות הלוואי.

לתרופות נוגדות פסיכוזה עלולה להיות פעילות גומלין מסוכנת עם חומרים אחרים. לפיכך יש ליידע את הרופא לגבי נטילת תרופות אחרות, בין אם הן מצריכות מרשם רופא ובין אם לא, לרבות תוספי תזונה המכילים ויטמינים ומינרלים או צמחי מרפא.

בכל מקרה אין להפסיק נטילת תרופה מבלי להיוועץ ברופא, גם אם המטופל מרגיש טוב. הדבר עלול לגרום לחזרת הסימפטומים.

ייתכן שהרופא ימליץ גם על שילוב תרופות פסיכיאטריות אחרות בטיפול, כגון נוגדי חרדה, מייצבי מצב רוח או נוגדי דיכאון, תוך שימוש במינון היעיל הנמוך ביותר.

טיפול נפשי (פסיכולוגי)

טיפול נפשי באמצעות שיחות (פסיכותרפיה) עשוי לעזור ללוקים בפסיכוזה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. יחד עם זאת, במקרה של פסיכוזה, טיפול נפשי אינו מחליף טיפול תרופתי. הטיפול המיטבי מושג באמצעות שילוב של טיפול תרופתי ונפשי גם יחד.

הטיפול הנפשי עשוי לסייע בהפחתת החרדות ובהתמודדות טובה יותר עם מחשבות השווא וההזיות. כמו כן עשוי הטיפול לסייע למטופל לגבש תובנה באשר למצבו ולצורך בטיפול, ולספק לו כלים לעזרה עצמית.

ישנן מספר גישות ושיטות לטיפול נפשי.

טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (CBT, Cognitive Behavioral Therapy)

טיפול הכרתי התנהגותי מבוסס על התובנה שיש קשר הדוק בין דפוסי מחשבה לרגשות ולהתנהגות.

מטרת הטיפול היא לזהות דפוסי מחשבה שאינם מסייעים למטופל להתמודד כיאות עם המציאות. דפוסי מחשבה אלו גורמים למצוקה רגשית ולהתנהגות בלתי רצויה. בשלב מתקדם של הטיפול ניתן לפתח דפוסי מחשבה יעילים יותר לשם התמודדות עם מצבים שונים. הטיפול מתבצע בסדרה של מפגשים לאורך מספר שבועות עד חודשים עם מטפל מוסמך.

טיפול הכרתי התנהגותי עשוי לסייע ללוקים בפסיכוזה בהתמודדות עם מחשבות שווא והזיות. כך למשל עשוי הטיפול לסייע למטופל לזהות את דפוסי החשיבה שמעוררות מחשבות השווא וההזיות, וללמוד להימנע מלפעול על-פיהם.

הטיפול עשוי גם לסייע למטופל להתמודד עם אתגרים שונים בחיי היומיום ולעזור בשיפור מיומנויות תקשורת בינאישית ביחסים עם קרוביו ובמקום העבודה.

טיפול אישי מחזק את הקשר בין המטופל למטפל ועשוי לשפר את הנכונות של המטופל לדבוק בטיפול התרופתי.

טיפול משפחתי

מצב של פסיכוזה עלול להיות מטלטל הן עבור המטופל והן עבור בני המשפחה. במקרים רבים, במהלך המצב הפסיכוטי ולאחריו תלוי המטופל בתמיכת בני המשפחה. טיפול משפחתי עשוי לסייע למשפחת הלוקה בפסיכוזה להתמודד עם האתגרים והקשיים הכרוכים בטיפול באהובם.

מטרות הטיפול המשפחתי במשפחות הלוקים בפסיכוזה כוללות:

• סיפוק מידע אודות האבחנה, אפשרויות הטיפול ותחזית לסכויי ההחלמה.
• דיון באפשרויות ובדרכים לתמוך במטופל כדי לשפר את מצבו.
• שיתוף ודיון בקשיי בני המשפחה ובדרכים להתמודד איתם.
• גיבוש תוכנית להתמודדות עם בעיות שעלולות לצוץ בעתיד (למשל, מה עושים במקרה שיתרחש בעתיד אירוע פסיכוזה נוסף).

קבוצות לעזרה עצמית

קבוצות לעזרה עצמית (מכונות גם 'קבוצות תמיכה') הן קבוצות שמורכבות ממטופלים בעלי אבחנה דומה. הקשר עם מטופלים אחרים שסובלים מבעיות דומות עשוי לשמש מקור תמיכה ללוקים בפסיכוזה.

מספר עמותות מפעילות קבוצות לעזרה עצמית ברחבי הארץ. ניתן למצוא רשימה של עמותות המפעילות קבוצות לעזרה עצמית בתחום בריאות הנפש באתר 'עצה, המרכז הישראלי לעזרה עצמית והדדית'.

אשפוז

לעיתים, כאשר הסימפטומים חמורים או כאשר קיימת סכנה למטופל או לסביבתו, דרוש טיפול במסגרת אשפוז. מסגרת האשפוז מאפשרת טיפול צמוד על ידי צוות מוסמך הכולל לרוב פסיכיאטרים מומחים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק וצוות אחים ואחיות המוסמכים בתחום בריאות הנפש.

במסגרת האשפוז מתאפשרת השגחה טובה יותר על צרכיו הבסיסיים של החולה לרבות תזונה נאותה, שינה מספקת, עזרה בשמירה על נקיון אישי והשגחה על נטילת הטיפול התרופתי הנדרש.

אשפוז כפוי

במקרים חמורים ובהתאם לצורך עשוי הפסיכיאטר המחוזי להורות על אשפוז כפוי (על סמך בדיקה פסיכיאטרית), במידה שמתקיימים התנאים לכך על פי חוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א.

החלטה על אשפוז כפוי היא למשך זמן מוגבל על-פי חוק. במסגרת החוק מוקנית לחולה או לבא כוחו אפשרות לערער על ההחלטה לאשפוז כפוי. חולים המאושפזים בכפייה זכאים לייצוג ולסיוע משפטי. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר משרד המשפטים.

לא בכל המקרים ניתן למנוע מצבי פסיכוזה. מחלת השסעת (סכיזופרניה), למשל, נגרמת עקב שילוב של גורמים תורשתיים, ביולוגיים, נפשיים וסביבתיים שבמקרים רבים לא ניתן למנעם.

יחד עם זאת ניתן להימנע ממצבים אשר מהווים גורם משפעל (טריגר) להתפרצות פסיכוזה, כמו שימוש בסמים, מחסור בשינה או אורח חיים שמערב מתח וחרדה בעוצמות גבוהות ובאופן מתמשך.

הקשר בין שימוש בקנאביס לפסיכוזה

משתמשים בקנאביס (הנמצא במריחואנה או בחשיש) הם בעלי סיכון מוגבר משמעותית להתפרצות פסיכוזה ביחס לשאר האוכלוסייה. שימוש בקנאביס מעלה גם את הסיכון להחמרה של הסימפטומים ולאשפוזים תכופים יותר במקרה שכבר אובחנה פסיכוזה.

יתרה מזאת, מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על האפשרות ששימוש בקנאביס עלול להוות גורם למחלת השסעת. במסגרת סקירה מדעית שפורסמה בשנת 2004 בכתב העת המדעי The British Journal of Psychiatry נערך ניתוח של מספר מחקרים שעקבו אחר עשרות אלפי משתתפים במשך מספר שנים. מניתוח התוצאות עולה כי שימוש בקנאביס מגביר פי 2 את הסיכון ללקות בשסעת בעתיד.

חומצות שומן מסוג אומגה-3 ואומגה-6

מספר מחקרים מהשנים האחרונות העלו את האפשרות שצריכה של חומצות שומן מסוג אומגה-3 ואומגה-6, המצויות בשמן דגים, עשויה לסייע במניעת מצבי פסיכוזה.

חומצות השומן חיוניות לתפקוד התאים בכלל ותאי עצב במוח בפרט. מדענים העלו את ההשערה כי הפרעות פסיכיאטריות ובהן פסיכוזה נגרמות בין השאר מבעיות בחילוף החומרים של שומנים חיוניים בתאי העצב שבמוח.

מחקר מקיף שהתפרסם בכתב העת Biomed Central Psychiatry במאי 2010 סקר את הרגלי התזונה של למעלה מ-33,000 נשים בשבדיה במשך 10 שנים.

המחקר העלה כי נשים הצורכות דגים כ-3-4 פעמים בשבוע נמצאות בסיכון נמוך ב-53% לפתח סימפטומים של פסיכוזה, בהשוואה לנשים שלא צורכות דגים כלל. נשים שצורכות רמה מתונה של חומצות שומן מסוג אומגה-3 ואומגה-6 מתוספי מזון נמצאו אף הן בסיכון מופחת משמעותית לפתח פסיכוזה.

מנגד נמצא כי צריכה גבוהה מאוד (מעל 5 פעמים בשבוע) של דגים שומניים במיוחד (כגון סלמון, מקרל והרינג) עלולה דווקא להביא להשפעה הפוכה, כלומר לעליית הסיכון לפתח סימפטומים פסיכוטיים.

מחקר זה מצטרף לשורת מחקרים שהראו הטבה במצבם של הלוקים בהפרעות או מחלות נפש ובמניעתן באמצעות צריכה מתונה של חומצות שומן שמקורן בשמן דגים.

דרושים מחקרים נוספים כדי לבסס את הידע ולקבוע את המינון המומלץ למניעת פסיכוזה. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל באשר לשימוש בתוספי מזון, גם אם ניתן להשיגם ללא מרשם רופא.