שעלת - מידע רפואי

שעלת היא מחלה זיהומית הפוגעת ברירית דרכי הנשימה, בעיקר בקנה הנשימה ובסימפונות. המחלה מאופיינת בהתקפי שיעול שמסתיימים בשאיפת אוויר חדה בעלת צליל שרקני ייחודי המכונה באנגלית ‘whoop’ (ומכאן שם המחלה באנגלית, Whooping Cough).

שעלת היא מחלה מידבקת מאד הנגרמת על ידי החיידק בורדטלה פרטוסיס (Bordetella pertussis). חיידק זה עובר מאדם לאדם באמצעות רסיסי הפרשות הניתזים מפיו של חולה שעלת בזמן שהוא מתעטש או משתעל.

שעלת פוגעת בעיקר בתינוקות ובילדים

שעלת פוגעת בדרך כלל בתינוקות ובילדים קטנים אך גם מבוגרים עלולים ללקות בה. תינוקות רכים עלולים לפתח מחלה חמורה. במקרים נדירים, שעלת עלולה להיות קטלנית.

שכיחות מחלת השעלת בישראל

הודות לחיסון נגד שעלת שנכלל בשגרת החיסונים במדינת ישראל מאז שנת 1957 חלה ירידה משמעותית במספר החולים במחלה.

אף על פי כן, שכיחות המחלה נמצאת בעלייה בשנים האחרונות. בעוד שבשנים 1980-1999 דווח על עשרות עד מאות בודדות של מקרים, בשנת 2004 דווח על למעלה מ- 1600 מקרים. מרביתם היו בקרב תינוקות עד גיל שנה.

מתחילת שנת 2023 נצפתה עלייה נוספת בתחלואה בשעלת ובמקרי אשפוז על רקע שעלת. מרבית האשפוזים הם של תינוקות קטנים, לא מחוסנים, בני פחות מחצי שנה. בסוף חודש אפריל 2023 דווח על מקרה מוות של תינוק בן 10 שבועות משעלת. אמו לא חוסנה במהלך ההריון. לחיסון נגד שעלת חשיבות רבה במניעת התפרצויות המחלה. 

הסימפטומים של המחלה מתפתחים בדרך כלל 6-20 ימים לאחר ההדבקה בחיידק. משך זמן זה נקרא תקופת הדגירה (incubation period).

שעלת נוטה להתפתח בשלבים. תחילה מופיעים סימפטומים קלים, לאחר מכן חלה החמרה של הסימפטומים ורק לאחר מכן מתחילה ההתאוששות.

סימפטומים מוקדמים

הסימפטומים המוקדמים של המחלה דומים בדרך כלל לסימפטומים האופייניים להצטננות, לרבות:

• נזלת או גודש באף.
• עיטוש.
• דמעת.
• שיעול יבש שגורם לגירוי.
• כאב גרון.
• עלייה קלה של חום הגוף.
• תחושת חולי כללית.

הסימפטומים המוקדמים של שעלת עלולים להימשך כשבועיים לפני שתחול החמרה.

התקפי שיעול פתאומיים

השלב השני של המחלה מכונה 'שלב ההתקפים' (paroxysmal stage) ומאופיין בהתקפים פתאומיים וחמורים של שיעול.

התקפי השיעול מאופיינים בסימפטומים הבאים:

• התקפי שיעול חזק שגורמים לפליטת ליחה צמיגה.
• צליל שרקני (‘whoop’) המופיע בזמן שאיפת אוויר חדה לאחר התקף שיעול. סימפטום זה אינו מופיע תמיד אצל תינוקות וילדים קטנים.
• הקאה לאחר השיעול, בעיקר אצל ילדים קטנים ותינוקות.
• תשישות ואדמומיות בפנים עקב השיעול החמור.

כל התקף שיעול נמשך בין דקה לשתיים אך יתכנו מספר התקפים שמתפתחים במהירות אחד אחרי השני ועלולים להימשך מספר דקות. מספר ההתקפים מדי יום משתנה, אך בדרך כלל מדובר ב- 12 עד 15 התקפי שיעול מדי יום.

התקפי השיעול נמשכים לפחות שבועיים ולעתים אף יותר. השיעול עלול להימשך גם לאחר קבלת טיפול והכחדת החיידק.

תינוקות וילדים קטנים

אצל תינוקות רכים שגילם אינו עולה על 3 חודשים לא תמיד יתפתח הצפצוף או צליל השריקה האופייניים לשעלת. עם זאת, הם עלולים להשתנק ולהפסיק לנשום באופן זמני כשהם מתאמצים לשאוף אויר אחרי התקף שיעול.

ילדים קטנים עלולים להיחנק או להכחיל בפנים (cyanosis) בזמן שהם משתעלים. אף שהדבר נראה מפחיד, במרבית המקרים הילדים מתאוששים עד מהרה וחוזרים לנשום.

מבוגרים וילדים גדולים יותר

אצל ילדים גדולים ואצל מבוגרים התקפי השיעול קלים הרבה יותר, בהשוואה לילדים קטנים ותינוקות. אצל מרביתם, שלב זה של המחלה דומה לכל זיהום קל אחר בדרכי הנשימה.

שלב ההחלמה

עם הזמן חל שיפור בסימפטומים ותדירות התקפי השיעול הולכת ופוחתת. תקופת ההחלמה מהמחלה עשויה להימשך כ- 3 חודשים. תוך כדי פרק זמן זה, התקפי השיעול עלולים להימשך.

שעלת נגרמת על ידי החיידק בורדטלה פרטוסיס (Bordetella pertussis) הגורם לזיהום של הרירית המצפה את דרכי הנשימה, בעיקר בקנה הנשימה ובשני הסימפונות המובילים אוויר אל הריאות.

כשהחיידק בא במגע עם הרירית בדרכי הנשימה הוא מתרבה וגורם להצטברות של ליחה צמיגה. הניסיון לפלוט את הליחה החוצה גורם להתקפי השיעול החזקים. כמו כן גורם החיידק לדלקת בדרכי הנשימה המתבטאת בנפיחות ובהיצרות שלהן. מעבר האוויר דרך דרכי הנשימה המוצרות גורם לצליל השרקני האופייני להתקפי השיעול.

כיצד נדבקים בשעלת

שעלת מדבקת מאד בשלבים ההתחלתיים של המחלה. החיידק בורדטלה פרטוסיס עובר בין אדם לאדם באמצעות רסיסי הפרשות הניתזים מפיו של חולה שעלת בזמן שהוא מתעטש או משתעל. החיידק עלול לחדור לדרכי הנשימה של אדם בריא שישאף את הרסיסים הללו מהאוויר.

כיצד למנוע הדבקה

שעלת היא מחלה מדבקת מאד ולכן חשוב להרחיק את החולה מסביבת אנשים בריאים עד להכחדה מלאה של החיידק.

על החולה להישאר בבית:

• עד להשלמת הטיפול האנטיביוטי, בהתאם להנחיות הרופא.
• במשך 3 שבועות מתחילת התקפי השיעול החזקים.

אף שהתקפי השיעול עלולים להימשך למעלה משלושה שבועות, אין זה סביר שהחולה יוכל להמשיך ולהדביק אחרים לאחר הכחדת החיידק.

יש לפנות לרופא אם קיים חשד לשעלת. בהתאם לסימפטומים יוכל הרופא לקבוע האם אכן כך. לעתים יפנה הרופא לביצוע בדיקת דם על מנת לקבוע אם קיימים נוגדנים נגד חיידקי השעלת.

אפשר לאשר או לשלול את האבחנה גם באמצעות נטילת דגימת ליחה מהצד האחורי של הגרון על מנת לבדוק נוכחות של חיידקי בורדטלה פרטוסיס. שיטה זו אינה תמיד מדויקת.

תינוקות

במקרה של חשד לשעלת אצל תינוק יומלץ על אבחון וטיפול בבית החולים מאחר ששעלת עלולה לגרום לסימפטומים חמורים במיוחד אצל תינוקות.

אפשר לטפל בשעלת בהצלחה עם אנטיביוטיקה. רוב החולים מחלימים לגמרי.

אנטיביוטיקה

אם המחלה מאובחנת בשבועות הראשונים של הזיהום ירשום הרופא טיפול אנטיביוטי כדי למנוע את התפשטותו.

5 ימים ממועד תחילת נטילת האנטיביוטיקה, החולה אינו מדבק עוד. ללא הטיפול האנטיביוטי עלול החולה להדביק אחרים במשך 3 שבועות מהופעת התקפי השיעול.

אם השעלת מאובחנת בשלב מאוחר לא ינתן טיפול אנטיביוטי מאחר שהחיידק שגרם למחלה כבר לא נמצא בגופו של החולה, והוא אינו מדבק יותר. נטילת תרופה אנטיביוטית לא תשפיע על הסימפטומים בשלב זה.

אמצעי טיפול נוספים

בקרב ילדים גדולים יותר ומבוגרים הסימפטומים של המחלה פחות חמורים מאשר אצל תינוקות. במרבית המקרים יתן הרופא כמה המלצות פשוטות שכוללות:

• מנוחה.
• שתיית הרבה נוזלים כדי למנוע התייבשות.
• סילוק הליחה או הקיא במהלך התקפי השיעול כדי שלא יישאפו לדרכי הנשימה ולא יגרמו לחנק.
• בידוד. מומלץ להתרחק מאנשים אחרים עד לסיום הטיפול האנטיביוטי או עד שיעברו 3 שבועות מאז התחלת התקפי השיעול, כדי לא להדביק אותם.

למרות שהחולים ממשיכים להשתעל גם אחרי 3 שבועות, קיים סיכון מזערי להדבקת אחרים.

טיפול בתינוקות ובילדים קטנים

תינוקות מפתחים את הסימפטומים החמורים ביותר של שעלת ונמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות סיבוכים. לכן תינוקות מתחת לגיל שנה שנדבקו בשעלת יטופלו בדרך כלל במסגרת בית החולים וישהו בבידוד. הרחקת התינוק החולה נועדה למנוע את התפשטות הזיהום.

לרוב יטופל התינוק על ידי עירוי תוך ורידי של אנטיביוטיקה. במקרים חמורים תינתן תרופה המכילה נגזרת של קורטיזון. אלו הם הורמונים בעלי פעילות נוגדת דלקת חזקה המסוגלים להפחית את הנפיחות בדרכי הנשימה של הפעוט ולהקל על נשימתו. תרופות אלו ניתנות אף הן דרך עירוי תוך ורידי.

אם התינוק זקוק לעזרה נוספת בנשימה הוא יחובר למסכת חמצן. יתכן שתבוצע שאיבה עדינה של הליחה החוסמת את דרכי הנשימה שלו באמצעות מזרק שאיבה שבקצהו כדור גומי.

שעלת חמורה אצל תינוקות

מחלה חמורה עלולה לגרום נזק לריאותיהם של תינוקות ולכן הם יטופלו בבית החולים שם ינתן להם עירוי תוך ורידי של תרופה לשמירה על לחץ דם תקין והם יונשמו על מנת לתמוך בריאותיהם.

אם טיפול זה אינו מספיק עלול התינוק להזדקק לחיבור למערכת חוץ גופית המספקת חמצן לדם. מכונה זו מכונה ECMO (Extracorporeal Membrane Oxygenation). זוהי מעין 'ריאה מלאכותית'. דם ורידי דל בחמצן מוזרם אל המכונה, עובר דרך קרום שמעשיר אותו בחמצן ומסלק ממנו פחמן דו חמצני, ולאחר מכן מוחזר לגוף התינוק.

תינוקות וילדים קטנים

הפגיעה של המחלה חמורה במיוחד בקרב תינוקות וילדים קטנים אשר נמצאים בסיכון גבוה לפתח את הסיבוכים הבאים:

• דלקת ריאות.
• התייבשות.
• הפסקות נשימה זמניות עקב קשיי הנשימה החמורים.
• ירידה במשקל בגלל הקאה מרובה.
• פרכוס או נזק מוחי שעלולים להיגרם אם קשיי הנשימה גורמים להפרעה באספקת החמצן למוח.
• לחץ דם נמוך הדורש טיפול תרופתי.
• אי ספיקת כליות המצריכה טיפולי דיאליזה זמניים.

אלו הם סיבוכים נדירים.

סיבוכים חמורים כמו דלקת ריאות או נזק מוחי עלולים להיות קטלניים אך מדובר במקרים נדירים ביותר, בעיקר בקרב תינוקות רכים מתחת לגיל חצי שנה.

ילדים גדולים יותר ומבוגרים

גם ילדים גדולים יותר ומבוגרים עלולים לסבול מסיבוכי שעלת אך אצלם הסיבוכים קלים הרבה יותר בהשוואה לאלו הפוגעים בתינוקות. סיבוכים אלו כוללים:

• דימומים מהאף או דימום מכלי הדם בלחמית (החלק הלבן של העיניים) בגלל עוצמת פרצי השיעול.
• פגיעה בצלעות בגלל השיעול החזק.
• היווצרות בקע ('קילה', הרניה) עקב השיעול העוצמתי.
• נפיחות בפנים.
• כיבים בפה ובלשון.
• דלקת אוזניים.

המחלה נדירה בישראל בזכות החיסון נגד החיידק. חשוב להקפיד שתינוקות וילדים קטנים יחוסנו כדי למנוע התפרצות של המחלה.

החיסון המחומש

החיסון נגד שעלת ניתן כחלק מהחיסון המחומש (DTaP+IPV+Hib) נגד שעלת, דיפתריה, טטנוס, פוליו ודלקת קרום המוח הנגרמת על ידי החיידק המופילוס אינפלואנזה מסוג B.

החיסון לתינוקות ניתן בארבע מנות:

• מנה ראשונה - בגיל חודשיים.
• מנה שנייה - בגיל 4 חודשים.
• מנה שלישית – בגיל 6 חודשים.
• מנה רביעית – בגיל 12 חודשים.
  
  

בגילאי בית הספר ינתנו מנות חיסון נוספות (מנות דחף):

• בגיל 7 (כיתה ב') – חיסון משולב נגד דיפתריה-טטנוס-שעלת וחיסון מומת נגד שיתוק ילדים.
• בגיל 13 (כיתה ח') – חיסון משולב נגד דיפתריה-טטנוס-שעלת.

החיסון נגד שעלת אינו מכיל את החיידק הגורם למחלה אלא רכיבים חלבוניים מסוימים שלו בלבד. אלו גורמים למערכת החיסון לייצר נוגדנים נגד החיידק מבלי לגרום לסימפטומים של שעלת.

החיסון המחומש נחשב לבטוח מאד והוא ניתן בגיל צעיר מאחר שתינוקות וילדים קטנים הם אלו שעלולים להיפגע בצורה הקשה ביותר על ידי המחלה.

לאחר קבלת החיסון יתכנו תופעות הלוואי הבאות:

• כאב, אדמומית ונפיחות באזור ההזרקה.
• בכי.
• חיוורון.
• חום.

אם התינוק סובל מבעיה במערכת החיסון מומלץ להיוועץ עם רופא הילדים טרם קבלת החיסון.

טיפול אנטיביוטי מונע

לעתים ניתן טיפול מונע לאנשים הנמצאים בסיכון מוגבר לחלות בשעלת או לפתח את הצורה החמורה של המחלה. קבוצה זו כוללת ילדים ומבוגרים שקיבלו רק חלק מסדרת החיסונים או כאלו שלא חוסנו כלל.

אם קיים חשש להדבקה בשעלת מומלץ לפנות לרופא ולקבל טיפול אנטיביוטי כדי למנוע את התפתחות המחלה.

מניעת שעלת בהריון

מתן  חיסון לנשים הרות נמצא יעיל בהעברת נוגדנים מגנים לעובר, שיספקו לו הגנה עד שיוכל לקבל את חיסוני השגרה (6 השבועות הראשונים לחיים). החיסון מומלץ לכל אישה הרה בטרימסטר ה-3 של ההריון (שבועות 36-27).

מתן החיסון לאישה ההרה מגן עליה גם מפני הידבקות בשעלת, ובכך מוריד את הסיכון שלה להדביק את התינוק. בכך נמנעת הצורה הנפוצה של הידבקות תינוקות בשעלת. 

החיסון מומלץ בכל הריון, בלי קשר לחיסונים שניתנו בהריונות קודמים או לתחלואה קודמת בשעלת, כיוון שרמת הנוגדנים של האם מספיקה כדי להגן על התינוק במשך חודשים אחדים בלבד. 

החיסון יעיל ובטוח, גם לאם ההרה וגם לרך הנולד. 

לאחר קבלת החיסון ייתכנו תופעות לוואי. תופעות הלוואי  מופיעות זמן קצר לאחר מתן החיסון, בדרך כלל בתוך 24 שעות. אלו לרוב תופעות קלות החולפות בתוך זמן קצר. 

תופעות לוואי מקומיות: אודם, כאבים ונפיחות באזור ההזרקה. 

תופעות לוואי כלליות: בחילות, חוסר תיאבון, סחרחורת, כאבי ראש ועלייה קלה בחום.