כאב בברך - מידע רפואי

אנשים בכל הגילאים חווים כאב בברך או בשתי הברכיים. זוהי אחת מתלונות הכאב השכיחות ביותר. יתכן כאב בברך בעקבות פציעה המערבת קרע ברצועות או נזק לסחוס, דלקת מפרקים, זיהום או שימוש יתר במפרק.

מפרק הברך נושא את כל כובד משקל הגוף וכן וכל כוח נוסף המופעל, למשל, בזמן ריצה או קפיצה ולכן רגיש מאד לנזק. מסיבה זו, אנשים

בעלי משקל עודף מועדים יותר לכאב ברכיים.

במרבית המקרים לא תידרש התערבות רפואית וניתן יהיה להקל על הכאב באמצעות טיפול עצמי. במקרים חמורים יותר עלול להיות צורך בטיפול פיזיותרפי, בשימוש בסד לקיבוע הברך הפגועה ואף בניתוח.

מיקום וחומרת הכאב בברך ישתנו בהתאם לגורם. סימנים וסימפטומים האופייניים לכאב בברך כוללים:

• נפיחות ונוקשות של הברך.
• אודם וחום מקומי.
• חולשה או חוסר יציבות של המפרק.
• 'קנאק' או 'קליק' בברך (מעין צליל של פיצפוץ).
• נעילה של הברך או חוסר יכולת ליישר את הברך לגמרי.

אם מופיעים הסימפטומים הבאים יש לפנות לבדיקת רופא:

• חוסר יכולת לשאת משקל על הברך.
• כאב חמור גם כאשר לא נושאים משקל על הברך.
• חוסר יכולת לקפל או ליישר את הברך.
• הברך ננעלת, כואבת ומשמיעה 'קליק' (ברך שאינה כואבת ומשמיעה 'קליק' אינה מדאיגה).
• מפרק הברך יוצא ממקומו.
• עיוות של מפרק הברך.
• חום גבוה כאשר הברך עצמה חמה ואדומה או נפוחה מאוד.
• כאב, נפיחות, חוסר תחושה או נמלול בשוק הרגל הפצועה.
• כאב חמור גם אחרי שלושה ימים של טיפול ביתי בברך.

כאב בברך עלול להיגרם עקב פציעה, בעיות מבניות ברגל או מחלות כגון שיגדון או דלקת מפרקים.

פציעות

פציעה במפרק הברך עלולה לערב את הרצועות, הגידים הבורסה (חללים מלאי נוזל סביב עצמות המפרק), עצמות המפרק והסחוס. פציעות שכיחות במפרק הברך כוללות:

• קרע ברצועה הקדמית הצולבת (ACL Injury). פציעה זו שכיחה בעיקר אצל שחקני כדורסל ואנשים העושים סקי במדרון מאחר שהיא נגרמת עקב שינויי תנוחה וכיוון חדים.
• קרע בסהרון (מניסקוס). הסהרון בנוי מסחוס נוקשה דמוי גומי ומתפקד כבולם זעזועים במפרק הברך. סיבוב חד של הברך תוך שהמפרק נושא את משקל הגוף עלול לגרום לקרע בסהרון.
• בורסיטיס (דלקת הכסת) בברך. הבורסה הם חללים קטנים, מלאים בנוזל, המרפדים את חלקו החיצוני של מפרק הברך ומאפשרים תנועה חלקה של הרצועות והגידים על גבי המפרק. חלק מהפציעות בברך גורמות לזיהום של הנוזל והתפתחות דלקת.
• דלקת בגידי פיקת הברך. אצנים, מחליקי סקי ורוכבי אופניים נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בדלקת זו.

בעיות מבניות ומכאניות

התפוררות. לעתים פציעה או מחלה ניוונית עלולים לגרום להתפוררות ולשבירה של חלקי עצם או סחוס. החלקים שנשברו עלולים להילכד בחללי המפרק ולשבש את תנועתו (בדומה למצב בו אבן נתקעת מתחת לדלת ומונעת את סגירתה החלקה).

נעילת המפרק. קרע בסחוסי המפרק עלול לגרום לנעילת מפרק הברך ולמנוע את היכולת ליישר את הרגל במלואה.

פריקת פיקת הברך. מצב זה נגרם אם פיקת הברך יוצאת ממקומה הטבעי, מעל המפרק. ניתן להבחין בבליטה מעל הברך והמפרק כולו ינוע בחופשיות מצד אל צד.

כאב בירך או בכף הרגל עלול לגרום לשינוי ביציבה ובדרך ההליכה על מנת להימנע מנשיאת משקל הגורמת לכאב. עיוות ההליכה עלול לפגוע באיזון נשיאת המשקל על שתי הברכיים ולהפעיל לחץ יתר על אחת מהן. כמו כן, בעיות מסוימות במפרק הירך או בכפות הרגליים עלולות להקרין אל מפרק הברך.

דלקות מפרקים

דלקת מפרקים ניוונית היא דלקת המפרקים השכיחה ביותר ומאופיינית בשחיקה של סחוסי המפרק.

דלקת מפרקים שגרונית גורמת לנפיחות, לכאב ולקושי בהנעת מפרקי הגוף, לרבות מפרק הברך.

שיגדון (גאוט) היא דלקת מפרקים הנגרמת עקב הצטברות גבישי חומצת שתן במפרקים. לרוב יפגע המפרק בבוהן כף הרגל אולם יתכן נזק גם למפרק הברך.

מצב דמוי שיגדון (פסוידו-גאוט). מצב הנגרם עקב הצטברות גבישי סידן-פירופוספאט בנוזל התוך מפרקי. מצב זה פוגע בעיקר במפרק הברך.

דלקת זיהומית במפרק המאופיינת בחום מקומי, בנפיחות, באודם מקומי ובעליה בחום הגוף. דלקת זו עלולה להתפתח גם אם לא ארעה חבלה למפרק.

סיבות אחרות לכאב בברך

כאב ברך צידי (ITB, Iliotibial band syndrome) הנגרם עקב חיכוך של הרצועה המתוחה בין עצם האגן ועצם השוקה, על עצם הירך. אצנים נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מכאב זה.

תסמונת כאב פטלו-פמורלי (Patellofemoral pain syndrome). כאב שכיח בקרב צעירים הסובלים מעיוות בעצמות מפרק הברך ובקרב ספורטאים מבוגרים אשר מפתחים כאב זה כתוצאה מדלקת מפרקים בפיקת הברך.

מחלת אוסגוד-שלטר (Osgood-Schlatter's disease). מחלה המערבת את החלק בעצם בו מתרחש תהליך הצמיחה, סמוך לקצה עצם השוקה. מחלה זו שכיחה בעיקר בקרב בנים העוסקים בפעילות גופנית הכרוכה בריצה או בקפיצה. הכאב עלול להימשך מספר חודשים ולהישנות כל עוד נמשך תהליך גדילת העצם.

Osteochondritis Dissecans. מצב הנגרם עקב זרימת דם פחותה לקצה העצם ומאופיין בניתוק חלק מהסחוס המפרקי ושל שכבת עצם דקה תחתיו. המצב שכיח בעיקר בקרב גברים צעירים, לרוב בעקבות חבלה בברך.

דימום לתוך המפרק. פציעה שגורמת לנזק משמעותי למפרק הברך עלולה לגרום לדימום לתוך המרווח המפרקי (המארתרוזיס).

גורמי סיכון

מספר גורמי סיכון עלולים להגביר את הסיכון לבעיות בברך, לרבות:

גיל. בעיות ברכיים מסוימות שכיחות יותר בקרב אנשים צעירים. לדוגמה, מחלת אוסגוד-שלטר ודלקת בגיד הפיקה. דלקת מפרקים ושיגדון שכיחות יותר בקרב אנשים מבוגרים.

מין. מתבגרות נוטות לסבול מקרע ברצועה הקדמית הצולבת ומפריקה של פיקת הברך יותר מאשר בנים בגילן. לעומת זאת, בנים נמצאים בסיכון מוגבר ללקות במחלת אוסגוד-שלטר ובדלקת בגיד הפיקה בהשוואה לבנות.

משקל עודף מגביר את העומס שעל הברכיים לשאת גם בזמן פעילות שגרתית כגון הליכה או עלייה וירידה במדרגות. כמו כן השמנה מגבירה את הסיכון לפתח דלקת מפרקים והיווצרות נזק בסחוסי המפרק.

בעיות מבניות לרבות רגל אחת הקצרה יותר מהשנייה, עיוות מבני במפרק הברך או כף רגל שטוחה ('פלטפוס') עלולים להגביר את הסיכון לבעיות ברכיים.

חוזק וגמישות ירודים בשרירי הרגליים. אלו הם גורמים עיקריים לפציעות ברכיים. שרירים מתוחים או חלשים אינם מספקים תמיכה מספקת למפרק הברך כיוון שהם אינם מסוגלים לספוג את הלחץ המופעל על המפרק.

פעילות גופנית. חלק מהפעילויות כרוכות בהפעלת לחץ מוגבר על הברכיים. לדוגמה, סקי במסלולים בעל סיבובים חדים ופניות, משחק כדורסל וריצה עלולים לגרום ללחץ על מפרק הברך ולכן מגבירים את הסיכון לפציעה ולנזק.

פציעה קודמת בברך מגבירה את הסיכון לפציעה נוספת בעתיד.

הרופא יבצע בדיקה מקיפה של מפרק הברך ויתשאל את המטופל לגבי עברו הרפואי, אופי הכאב ודרך הפציעה (אם זהו הגורם לכאב). בהתאם למצב יכול הרופא להפנות את המטופל לביצוע הבדיקות הבאות:

• בדיקות דם. אם קיים חשד לזיהום, לשיגדון או למצב דמוי שיגדון יהיה צורך לבצע בדיקות דם ולעיתים אף דיקור של המפרק
• (arthrocentesis). בהליך הדיקור נדגמת כמות קטנה מהנוזל התוך-מפרקי ונשלחת למעבדה לבדיקה.
• צילום רנטגן יבוצע אם קיים חשד לשבר או למחלה ניוונית של המפרק.
• סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (computerized tomography scan, CT ) תסייע לאבחן בעיות בעצמות המפרק או ברקמות הסמוכות.
• סריקת אולטרה סאונד מאפשרת קבלת תמונה בזמן אמת של מבנים בתוך וסביב מפרק הברך. תוך כדי הבדיקה עשוי הרופא להניע את המפרק ולמקם את הברך בתנוחות שונות על מנת לבדוק בעיות מסוימות.
• בדיקת דימות בתהודה מגנטית (MRI, magnetic resonance imaging) יעילה בעיקר לאיתור פציעות ברקמות הרכות (רצועות, גידים, סחוס ושרירים).

קיימים מספר טיפולים עבור כאב בברך. הטיפול ישתנה בהתאם לגורם.

כדי להקל על הכאב מומלץ:

• לקרר את המקום באמצעות שקית קרח (או שקית ירקות קפואים) במשך 15 דקות בכל שעה. יש לעטוף את הקרח במגבת מטבח נקיה כדי למנוע כווית קור.
• להימנע מנשיאת משקל על הברך.
• להגביה את הברך באמצעות כריות על מנת להפחית את הנפיחות.

תרופות

הרופא עשוי לרשום תרופות להקלת הכאב ולטיפול בגורם למצב (אם ידוע. לדוגמה, דלקת מפרקים או שיגדון). כמו כן ניתן להשתמש במשחות להקלה על הכאב, להפחתת הדלקת ולחימום האזור הפגוע.

פיזיותרפיה

יש לחזק את השרירים סביב הברך על מנת לייצב את המפרק. לרוב יתמקד הטיפול בחיזוק השרירים בקדמת הירך (הארבע ראשי) ובשרירים בגב הירך (פושטי ירך ומקרבי ברך). תרגילים לשיפור שיווי המשקל חשובים גם כן.

עזרים אורתופדיים

ניתן להעזר בסדים לקיבוע המפרק עד להחלמתו. במקרה של דלקת מפרקים ניוונית הפוגעת במפרק ניתן להעזר בקשתות תומכות, לעיתים עם טריז בחלק הפנימי או החיצוני של העקב, כדי להסיט את הלחץ מצד הברך שנפגע. רצועות ותחבושות תומכות עשויות להגן ולתמוך במפרק הברך.

זריקות

• קורטיקוסטרואידים הם נוגדי דלקת חזקים. הזרקת קורטיקוסטרואידים לתוך מפרק הברך עשויה להפחית את הסימפטומים האופייניים להתלקחות של דלקת מפרקים ולהקל על הכאב. הזריקות אינן יעילות בכל המקרים ועלולות לגרום לזיהום (נדיר יחסית).
• חומצה היאלורונית היא נוזל סמיך הנמצא באופן תקין במפרקים. הזרקת החומצה למפרק פגוע עשויה להקל על הכאב ולספק סיכוך. מנגנון פעולת החומצה אינו ברור אך ידוע כי הזרקתה עשויה להפחית את הדלקת. לאחר סדרת זריקות מתקבלת הקלה בכאב הנמשכת 6-12 חודשים.

ניתוח

גם במקרים בהם הפציעה דורשת ניתוח, לרוב אין צורך בניתוח מיידי. לפני קבלת החלטה, יש לשקול יתרונות מול חסרונות של שיקום לא ניתוחי ושל שחזור ניתוחי. קיימות מספר אפשרויות ניתוחיות:

• ארתרוסקופיה. חלק מהפציעות ניתנות לתיקון באמצעות סיב אופטי שבקצהו מצלמה ומכשור ארוך וצר המוחדר דרך חתך קטן בברך. ארתרוסקופיה משמשת להסרת גופים משוחררים ממפרק הברך, לתיקון סחוס קרוע או פגום ולשחזור רצועות קרועות.
• החלפה חלקית של מפרק הברך (unicompartmental arthroplasty). החלפת החלק הפגוע של הברך בלבד בחלקי מפרק מלאכותי
• העשויים מתכת ופלסטיק. לרוב יבוצע הניתוח דרך חתך קטן בברך. ההחלמה מניתוח זה מהירה יותר בהשוואה לניתוח להחלפת המפרק כולו.
• החלפת מפרק הברך (total knee replacement). בהליך זה מסיר המנתח את העצם והסחוס הפגועים סביב מפרק הברך (מהירך, מעצם השוק ומהפיקה) ומתקין מפרק מלאכותי עשוי פלסטיק ומתכת.

מרבית מקרי הכאב בברך אינם חמורים ואינם מעידים על בעיה רפואית חמורה. עם זאת, כאב בברך עקב דלקת מפרקים עלול להחמיר עם הזמן ולגרום לנזק קבוע, אם לא יטופל בזמן.

כמו כן, פציעה קודמת בברך מחלישה את המפרק ומגבירה את הסיכון לפציעה חוזרת ולכן יש לנהוג משנה זהירות ולטפל בהתאם.

על אף שלא תמיד ניתן למנוע כאב בברך, ההמלצות הבאות עשויות למנוע פציעה ולעכב הרס של מפרק הברך:

• שמירה על משקל תקין. זוהי אחת הדרכים הטובות ביותר לשמור על הברכיים. כל קילוגרם עודף מפעיל לחץ נוסף על המפרקים ומגביר את הסיכון לנזק ברצועות ובגידים ולהתפתחות דלקת מפרקים.
• חיזוק השרירים ושמירה על הגמישות. שרירים חלשים הם גורם עיקרי לפציעות ברכיים ולכן חיזוק שרירי הארבע ראשי, פושטי הירך ומקרבי הברך ישפר את תמיכת השרירים בברך. אימוני יציבות יסייעו לשרירים סביב הברכיים לעבוד יחדיו בצורה טובה יותר.

חשוב גם לבצע מתיחות כיוון ששרירים תפוסים עלולים לגרום לפציעה. מומלץ לשלב תרגילי גמישות ומתיחות בשגרת האימונים.

הקפדה על אימון מתאים. מומלץ שאנשים הסובלים מדלקת מפרקים, מכאב קבוע (כרוני) בברך או מפציעות חוזרות יבחרו את שיטת האימון שלהם בהתאם ליכולתם ולמצבם. שחייה, פעילות אירובית במים או פעילויות אחרות בעצימות נמוכה שתבוצענה מספר פעמים בשבוע עשויות להתאים. רצוי להגביל את הפעילות המבוצעת בעצימות גבוהה על מנת להקל על תחושת הכאב (אם מתפתחת).

הרפואה המשלימה מציעה סיוע באמצעות דיקור, טווינא ורפלקסולוגיה:

• דיקור - מסייע להקלה בכאבי ברכיים, ומונע הישנות של הכאב.
• טווינא - יעילה ביותר לטיפול בכאבי ברכיים. לאחר אבחנה מבדלת וזיהוי הבעיה, טפול הטווינא יתמקד בעבודה מקומית סמוכה ומרידיאנית (מסולי האנרגיה) על מנת להוריד נפיחות, דלקת וכאב, לצד טיפול מערכתי שיתמוך באופן כללי במצבו של המטופל.
• רפלקסולוגיה - הרפלקסולוגיה כשיטת טיפול במגע משחררת אנדורפינים (הורמונים טבעיים הקיימים בגוף, משככי כאב), תומכת בטיפול בסוגי כאבים אורתופדיים מגוונים, ביניהם כאבי בברכיים על רקע שחיקתי או מטבולי, ונמצאת יעילה מאוד בשילוב עם טיפולים נוספים.