הקדמה
מורסה בשן משמעותה הצטברות מוגלה בתוך שן או בחניכיים עקב זיהום חיידקי.
הסימפטום העיקרי של מורסה בשן הוא כאב עז ופועם במקום הנגוע. הכאב לרוב מתחיל בפתאומיות ומחמיר בהדרגה תוך שעות עד ימים.
מבחינים בין שני סוגים של מורסה בשן:
- מורסה סב-חודית (periapical abscess) – מורסה הנוצרת עקב חדירת חיידקים אל מוך השן כתוצאה מעששת וריקבון שיניים. זהו הסוג השכיח יותר.
- מורסה בחניכיים (מורסה פריודונטלית, periodontal abscess) – זיהום והצטברות מוגלה בחניכיים.
בשני המקרים, המורסה נוצרת עקב הצטברות חיידקים בחלל הפה, בדרך כלל כתוצאה מעששת שאינה מטופלת. תוצרי פירוק של מזון בשילוב עם רוק וחיידקים יוצרים רובד על גבי השיניים, המכונה פלאק. פלאק שנותר על גבי השן ואינו מוסר בעת צחצוח יוצר עששת וריקבון שיכולים להגיע עד לרקמה הרכה שבתוך השן (מוך השן). זיהום במוך השן עלול לגרום למורסה.
גם צריכת מזונות ושתיה עתירי סוכרים ועמילנים מגבירים את הסיכון להתפתחות מורסה מאחר שהם מהווים קרקע גידול מצוינת לרובד החיידקים בפה.
הטיפול במורסה בשן
אם קיים חשד למורסה בשן יש לפנות בהקדם לקבלת טיפול אצל רופא השיניים. ניתן לקבל סיוע זמני מרופא המשפחה הכולל משככי כאב או אנטיביוטיקה.
רופא השיניים ינקז את המוגלה ובמידת הצורך, יעקור שיניים שניזוקו בשל הזיהום. מורסה בשן אינה חולפת מאליה ומחייבת קבלת טיפול מקצועי למיגור הזיהום.
אף שסיבוכים הם נדירים, הזיהום עלול להתפשט לעצמות הלסת הסמוכות ולגרום למצב הקרוי אוסטיאומייאליטיס.
שכיחות התופעה
מצב זה שכיח יחסית אצל מבוגרים אך נדיר בקרב ילדים מאחר שמורסה בשן לרוב אינה מתפתחת אלא כאשר השיניים התפתחו במלואן. מחקר שנערך בנושא בארצות הברית מצא שבממוצע, אחד מכל שמונה אנשים פנו לקבלת טיפול במורסה בשן בפרק זמן של שנתיים. ככל שרמת היגיינת הפה ירודה, כך עולה הסיכון להתפתחות זיהום בחלל הפה ומורסה בשן.
סימפטומים
הסימפטום העיקרי של מורסה בשן הוא כאב עז ופועם באזור השן או החניכיים המעורבים. הכאב מופיע בדרך כלל באופן פתאומי ומחמיר תוך שעות עד ימים.
לעיתים עלול הכאב להקרין לאוזן, ללסת התחתונה או לצוואר בצד בו נמצא האזור המזוהם.
סימפטומים נוספים
סימפטומים נוספים כוללים:
- רגישות בשן הפגועה ובאזור סביבה.
- רגישות למאכלים או למשקאות חמים או קרים מאד.
- טעם רע בפה.
- תחושת חולי כללית.
- קושי לפתוח את הפה.
- קשיי בליעה (דיספגיה).
- הפרעות שינה.
אם מתפתחים הסימפטומים הבאים יש לפנות בדחיפות לקבלת טיפול רפואי:
- נפיחות בפנים.
- חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
- כאב עז שאינו פוחת לאחר נטילת משכך כאב.
- קשיי נשימה.
סימפטומים אלו עלולים להצביע על התפשטות הזיהום.
אם רופא השיניים אינו זמין (למשל בלילה או בסוף השבוע) יש לפנות לחדר המיון הקרוב או למוקד עזרה ראשונה לרפואת שיניים.
גורמים
מורסה בשן נגרמת בעקבות זיהום חיידקי שמתפשט לתוך השן או לחניכיים.
המורסה נוצרת עקב הצטברות חיידקים בחלל הפה, בדרך כלל כתוצאה מעששת שיניים שאינה מטופלת. תוצרי פירוק של מזון בשילוב עם רוק וחיידקים יוצרים רובד על גבי השיניים, המכונה פלאק. פלאק שנותר על גבי השן ואינו מוסר בעת צחצוח יוצר עששת וריקבון שיכולים להגיע עד לרקמה הרכה שבתוך השן (מוך השן). זיהום במוך השן עלול לגרום למורסה.
גם צריכת מזונות ושתיה עתירי סוכרים ועמילנים מגבירים את הסיכון להתפתחות מורסה מאחר שהם מהווים קרקע גידול מצוינת לרובד החיידקים בפה.
גורמים למורסה סב-חודית (פריאפיקלית)
שכבת פלאק שאינה מסולקת על ידי צחצוח שיניים יסודי תגרום בסופו של דבר לעששת. עששת נוצרת בזגוגית השן (אמייל, enamel), היא החלק החיצוני ביותר של השן.
במידה שהעששת אינה מטופלת, חיידקים עלולים לחדור לשינן (דנטין) ולבסוף גם למוך השן (החלק הפנימי של השן). בהמשך עלול הזיהום להתפשט לעצם הלסת התומכת בשיניים (העצם האלבאולרית) ולגרום שם להצטברות מוגלה ולהתפתחות מורסה.
גורמים למורסה בחניכיים (פריודונטית)
מורסה בחניכיים נוצרת עקב חדירת חיידקים לחניכיים והתפתחות דלקת חניכיים המכונה פריודנטיטיס.
דלקת חניכיים מאופיינת בנפיחות ובאודם באזור המעורב. הדבר עלול לגרום להיפרדות רקמת החניכיים מבסיס השן. בעקבות ההיפרדות נוצר רווח קטן הנקרא כיס פריודונטלי. הגישה לכיס בעת הצחצוח קשה ולכן שאריות מזון וחיידקים נוטים להצטבר בתוכו. שגשוג החיידקים בתוך הכיס עלול לגרום להתפתחות מורסה.
מורסה בחניכיים עלולה להיווצר גם כתוצאה מכיס פריודונטלי שנוצר בשוגג בזמן טיפול שיניים או עקב כל נזק או חבלה לחניכיים, גם ללא דלקת חניכיים. נטילת טיפול אנטיביוטי ללא קשר למצב החניכיים עלולה למסך על תחילתה של מורסה בחניכיים.
גורמי סיכון להתפתחות מורסה בשן
הגורמים הבאים מעלים את הסיכון להתפתחות מורסה בשן:
- הגיינת שיניים לקויה – צחצוח שיניים פעמיים ביום ושימוש בחוט דנטלי נחוצים לשמירה על ניקיון הפה ולהגנה מפני עששת, דלקת חניכיים, מורסות בשיניים ומצבי מחלה אחרים בחלל הפה.
- תזונה עשירה בסוכרים ובעמילנים המהווים קרקע גידול מצויינת לחיידקים.
- מערכת חיסון חלשה – עקב קבלת טיפול כימותרפי או מצבי מחלה מסוימים כגון סוכרת או מחלה אוטואימונית (מחלת חיסון עצמי בה מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף עצמו).
אבחון
אם קיים חשד למורסה בשן או בחניכיים יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא השיניים. הרופא יבדוק את חלל הפה ויסתכל ביסודיות על השיניים. כמו כן הוא יבצע את הבדיקות הבאות:
- נקישה על גבי השיניים - שן שבבסיסה מורסה תהיה לרוב רגישה למגע או ללחץ.
- בדיקת החניכיים – החניכיים בקרבת שן פגועה יהיו בדרך כלל אדומים ונפוחים.
- צילום רנטגן של האזור המעורב על מנת להעריך את מידת התפשטות הזיהום.
לעתים יאובחן המצב על סמך הסימפטומים בלבד.
במקרים הבאים יתכן שיהיה צורך להפנות את המטופל לבית החולים:
- הרגשה כללית רעה, חום גבוה, דופק מואץ, נשימה מהירה ולחץ דם נמוך.
- כאב עז שאינו פוחת לאחר נטילת משככי כאב.
- סימנים להתפשטות הזיהום למקומות נוספים בפנים.
- מטופל שמערכת החיסון שלו חלשה (למשל, בשל קבלת טיפול כימותרפי).
טיפול
מורסה אינה חולפת מאליה ומחייבת קבלת טיפול אצל רופא שיניים. בחלק מהמקרים טיפול מקיף במורסה יכלול התערבות ניתוחית.
משככי כאב
מורסה בשן עלולה לגרום לכאב עז. ניתן לרכוש תרופות לשיכוך כאב ללא מרשם רופא בבית המרקחת. משככי הכאב יסייעו להפחית את הכאב עד לטיפול אצל רופא השיניים. יש לקרוא את העלון לצרכן המצורף לתרופה ולהקפיד על נטילת המינון המומלץ בלבד.
משככי כאב לא נועדו לטיפול במורסה בשן ואין להשתמש בהם על מנת לדחות פנייה לרופא שיניים.
המלצות לשימוש בטוח במשככי כאב:
- אין ליטול איבופרופן (שמות מסחריים: אדוויל, אדקס, איבופן, ארטופן ונורופן) במידה שסובלים מאסתמה או מכיב בקיבה (גם בעבר).
- אין להשתמש ביותר מתרופה אחת בכל זמן ללא התייעצות עם רופא או רוקח. משככי כאב רבים מכילים את אותו חומר פעיל ולכן נטילה של מספר משככי כאב שונים עלולה לגרום למינון יתר.
- ניתן להשיג איבופרופן ופאראצטמול גם בצורת נוזל או סירופ המתאימים לילדים. יש לברר ולוודא את המינון הנדרש בהתאם לגילו ולמשקלו של הילד.
- אספירין אינו מומלץ לילדים מתחת לגיל 16.
- נשים הרות או מניקות, מומלץ שיטלו פאראצטמול.
באמצעות השיטות הבאות ניתן גם כן להקל על הכאב:
- הימנעות ממאכלים או משקאות קרים או חמים במיוחד.
- אכילת מזון רך ולעיסה בצד הבריא של הפה.
- קירור המקום.
לעתים הכאב חמור יותר דווקא בזמן שכיבה ולכן מומלץ להיתמך על ידי כריות ולהגביה את הראש.
טיפול שיניים
הצעד הראשון והחשוב ביותר בטיפול במורסה בשן הוא הסרת המורסה וניקוז המוגלה שהצטברה. תהליך זה יבוצע תחת אלחוש מקומי.
במקרה של מורסה סב-חודית (פריאפיקלית) יומלץ בדרך כלל על טיפול שורש על מנת לנקז את המורסה. לאחר ניקוז המוגלה יסיר רופא השיניים גם אזורים של רקמה מזוהמת (מוך השן, החלק הרך שבתוך השן). בהמשך יאטם החלל שנוצר על מנת למנוע חדירה עתידית של חיידקים.
טיפול במורסה בחניכיים יכלול ניקוז של המוגלה מהחניכיים וניקוי יסודי של הכיס הפריודונטלי. בהמשך יבוצע הליך הנקרא 'גרידת חניכיים' במהלכו יחליק רופא השיניים את פני שטח שורש השן מתחת לקו החניכיים על מנת לסייע להחלמת המקום ולמנוע זיהום נוסף.
אנטיביוטיקה
טיפול אנטיביוטי אינו חלק משגרת הטיפול במקרה של מורסה בשן מאחר שניקוז המורסה הוא ההליך היעיל ביותר. לרוב יומלץ על טיפול אנטיביוטי רק אם קיימים סימנים להתפשטות הזיהום (לדוגמה, נפיחות בפנים או בצוואר) או אם מערכת החיסון של המטופל חלשה.
לרוב יעשה שימוש באמוקסיצילין (מוקסיפן) או במטרונידזול (פלג'יל), אם המטופל רגיש לפניצילין.
התערבות ניתוחית
אם הזיהום נשנה לאחר טיפול במורסה סב-חודית (פריאפיקלית) יש לשקול פנייה לרופא שיניים מומחה בניתוחי פה ולסת. בטיפול הניתוחי ניתן להסיר רקמות עמוקות יותר שנפגעו מהזיהום.
במקרה של חזרת הזיהום לאחר טיפול במורסה בחניכיים יש לפנות לרופא שיניים מומחה בפריודונטיה (מחלות חניכיים). לעתים יוחלט על ניתוח חניכיים שמטרתו למנוע היווצרות כיסים פריודונטיים בעתיד.
במקרים מסוימים תיתכן הישנות גם לאחר התערבות ניתוחית. במקרה של זיהום חוזר ונזק רב לשן יכול רופא השיניים להמליץ על עקירת השן הפגועה בשלמותה.
סיבוכים
ניתן לטפל במורסה בשן בקלות יחסית באמצעות טיפול שיניים הולם. לעיתים רחוקות עלולים להתרחש סיבוכים. היעדר טיפול או דחיית הטיפול עלולים לגרום להתפשטות הזיהום החיידקי ולסיבוכים.
ציסטה דנטלית
ללא טיפול עלולה להתפתח ציסטה דנטלית בבסיס שורש השן. הציסטה היא שק מלא נוזל. אם הציסטה מזדהמת עלול להיות צורך בטיפול אנטיביוטי. ניתן להסיר את הציסטה באופן כירורגי, תחת הרדמה מקומית.
אוסטיאומייליטיס
אוסטיאומייליטיס הוא זיהום שפוגע בעצם. במקרה של מורסה בשן, הזיהום החיידקי עלול להתפשט אל זרם הדם ומשם לעצמות. סימפטומים של אוסטיאומייליטיס כוללים חום גבוה, בחילה וכאב עז באזור העצם המזוהמת.
בדרך כלל תיפגע העצם הסמוכה לאזור המורסה (היינו, הלסת) אך מאחר שהזיהום נישא דרך זרם הדם הוא עלול להתפשט לכל עצם בגוף. הטיפול באוסטיאומייליטיס הוא באמצעות אנטיביוטיקה בטבליות או בעירוי תוך ורידי, בהתאם לחומרת המצב.
סינוסיטיס
סינוסיטיס היא דלקת או זיהום של חללים הנמצאים בתוך עצמות הלחיים והמצח, המכונים סינוסים. בעקבות מורסה בשן עלול להתפתח זיהום בעיקר מאחורי עצמות הלחיים, בסינוסים המקסילאריים.
הסימפטומים הנפוצים כוללים חום גבוה, כאב ורגישות מעל האזור הפגוע ואף סתום או גדוש. במרבית המקרים אין צורך בטיפול מלבד משככי כאב אך לעיתים ידרש טיפול אנטיביוטי.
קראו עוד אודות סינוסיטיס
