הרטבה - מידע רפואי

מתן שתן בלתי מבוקר נפוץ מאוד אצל ילדים. לרוב נפסקת ההרטבה עד גיל 7, או מעט מאוחר יותר. בגיל 7, ילד אחד מכל 7 שבעה ילדים עדיין מרטיב בשנתו, ומעט לאחר מכן פוחת שיעור המרטיבים לכ-5% בלבד.

הרטבת לילה נפוצה יותר בקרב בנים.

הרטבה נחשבת בעייתית רק אם היא מפריעה לילד או להוריו. אצל ילדים מתחת לגיל 5 כלל לא נהוג להתייחס לתופעה כאל בעיה. פעמים רבות מתעורר הרצון לטיפול כאשר ההרטבה מונעת מהילד להשתתף בפעילויות חברתיות כגון 'מסיבת פיג'מות'.

שיטות מסוימות, בשילוב ייעוץ רפואי, יכולות להקל על הבעיה. מתחת לגיל 5 לא נהוג להתחיל בטיפול.

סוגים של הרטבה

נהוג להתייחס לשני סוגים של הרטבה, בהתאם למועד בו הבעיה החלה. אלו הם:

• הרטבה ראשונית. מצב בו הילד מעולם לא הפסיק להרטיב, מאז שנולד.
• הרטבה משנית. מצב בו ילד שהיה יבש במשך לפחות 6 חודשים חוזר להרטיב.

הרטבת יום

לאחר גיל 5, הרטבת לילה שכיחה הרבה יותר מאשר הרטבת יום, אם כי חלק מהילדים ממשיכים להרטיב גם במשך היום.

במרבית המקרים, הרטבת יום נגרמת עקב זיהום בדרכי השתן או בעיות במבנה מערכת השתן הגורמים לדחיפות ולתכיפות במתן שתן. גורמים נוספים להרטבת יום כוללים פעילות יתר של שלפוחית השתן וכן הרגלי התאפקות והתרוקנות המקשים על תפקודו של הילד.

הרטבה אצל מבוגרים

1 מכל 100 ימשיך להרטיב גם כמבוגר. חלק מהאנשים עלולים להתחיל להרטיב בגיל מבוגר. במקרים אלו יש לפנות לקבלת יעוץ מאורולוג (רופא מומחה בטיפול במערכת השתן והכליות).

מדוע הילד מרטיב?

לרוב אין סיבה ברורה למצב, אך הילד אינו אשם ויש להימנע מלהאשים אותו על כך. קיימת שכיחות של התופעה בקרב משפחות מסוימות.

יתכן שהילד מרטיב בשל הסיבות הבאות:

• נפח שתן העולה על קיבולת השלפוחית.
• פעילות יתר של שלפוחית השתן, מצב בו השלפוחית מסוגלת לאגור רק מעט שתן.
• שינה עמוקה מאד.

לעתים ניתן להצביע על קשר בין עצירות והרטבה, בעיקר אם הילד אינו מרטיב בכל לילה, אלא רק לפעמים. אצל ילדים אלו תתרחש ההרטבה אם לא התפנו במשך היום. טיפול בעצירות פותר לרוב את בעיית ההרטבה. עצירות שאינה מטופלת מקשה על הטיפול בהרטבה.

במקרים מסוימים עלולה ההרטבה להיגרם עקב מצוקה נפשית אותה חווה הילד.

במקרים נדירים, הרטבה היא הסימן הראשון כי הילד סובל מבעיה רפואית אחרת, דוגמת סוכרת מסוג 1.

הטיפול בהרטבה

בדרך כלל יומלץ תחילה על שיטות שניתן לנסות לבד כגון הגבלת כמות השתייה שהילד שותה בערב והקפדה על ביקור בשירותים לפני השינה.

אם שיטות מסוג זה לא מועילות ניתן לנסות טיפול בפעמונית ואף לשקול טיפול תרופתי.

חשוב מאוד לא להעניש את הילד או לגרום לו לתחושת אשם על כך שהוא מרטיב.

עצות נוספות להורים שילדם מרטיב:

• אל תתייחסו לבעיה באופן מוגזם ואל תהפכו אותה לנושא מרכזי בבית.
• שבחו את הילד כאשר הוא מתעורר לשירותים בזמן.
• הגנו על המזרן בעזרת סדין ניילון.
• כדאי לעודד שתייה מרובה במהלך היום ולהגביל את צריכת הנוזלים בערב.
• עודדו מתן שתן לפני השינה.
• השאירו אור דלוק בשירותים כדי להקל על הילד להגיע לשם בלילה.
• נסו שיטות להגברת המוטיבציה להיגמל, כמו טבלה עם כוכב עבור כל יום ללא הרטבה או מתנות קטנות.
• ניתן לשקול להעיר את הילד לאחר מספר שעות שינה על מנת שילך לשירותים.

השליטה במתן השתן בזמן השינה מתפתחת בדרך כלל בגילאי 2-5, אך 'תאונות' אקראיות נותרות שכיחות עד גיל 10 ואינן מהוות עילה לדאגה, כל עוד אין הן מתרחשות בתדירות גבוהה.

הרטבת לילה שכיחה יותר אצל בנים בגילאי 5-14, מאשר אצל בנות. לרוב תחלוף התופעה מאליה. רק 1 מכל 100 מבוגרים ימשיך לסבול מהרטבה.

נהוג להתייחס להרטבה כאל בעיה הדורשת טיפול רק אצל ילדים לאחר גיל 5 אשר מרטיבים לפחות פעמיים בשבוע. מתחת לגיל 5 אין צורך להתייחס כלל לנושא, אלא אם הדבר מטריד את הילד.

סימפטומים נוספים

במקרים מסוימים עלול הילד לסבול מסימפטומים נוספים, הנלווים להרטבה. מצב זה מכונה הרטבה מרובת סימפטומים ('פולי-סימפטומטית'). אלו כוללים:

• הרטבה במשך היום (תכיפות במתן שתן), לדוגמה, צורך תכוף ודחוף להשתין וחוסר יכולת להתאפק עד לריקון בשירותים.
• צורך להשתין פחות מ- 4 פעמים ביום.
• כאב בזמן הטלת שתן.
• קושי להשתין.
• עצירות.
• בריחת צואה.
• צימאון בלתי פוסק.
• חום גבוה (מעל 38 מעלות צלזיוס).
• דם בשתן.

סימפטומים נוספים המתפתחים במהירות ובפתאומיות עלולים להצביע על מצב רפואי אחר ממנו סובל הילד כגון סוכרת מסוג 1 או דלקת בדרכי השתן. יש לפנות לבדיקת רופא על מנת לשלול מצבים אלו.

מתי יש לפנות לרופא?

במקרים הבאים רצוי לפנות להתייעצות עם רופא הילדים:

• ילד מעל גיל 5 שמרטיב באופן קבוע.
• ילד מתחת לגיל 5, במידה שהתופעה מפריעה מאד לו או להוריו.
• הילד סובל מסימפטומים נוספים (כמפורט לעיל).
• ילד שהחל להרטיב לפתע, לאחר תקופה ארוכה במהלכה היה יבש.

בנוסף לבעיות גופניות שעלולות להיגרם בשל ההרטבה (לדוגמה, גירוי של העור), ההרטבה עלולה לפגוע בדימוי העצמי של הילד ובביטחון העצמי שלו.

ברוב המקרים קשה להצביע על סיבה הנראית לעין שגורמת להרטבה, אך במקרים רבים ידוע על מקרים דומים במשפחתו של הילד המרטיב. בכל מקרה, אין להאשים את הילד במצב.

מרבית המומחים סבורים כי מדובר בשילוב של מספר גורמים. מרבית הסיבות השכיחות הגורמות להרטבה בלילה הן גם הגורמות להרטבה ביום.

בעיות בשלפוחית השתן

השלפוחית היא מבנה חלול, דמוי בלון, הנמצא באגן ומשמש לאגירת השתן. ברגע שהשלפוחית מלאה, השתן מופרש מהגוף דרך השופכה. אצל זכרים עוברת השופכה דרך הפין ואילו אצל נקבות קצה השופכה מגיע לפתח הפות (בין פתח הנרתיק והדגדגן).

חלק מהילדים המרטיבים סובלים מפעילות יתר של השלפוחית. במצב זה, השרירים השולטים בפעילות השלפוחית מתכווצים באופן בלתי נשלט וגורמים להפרשה בלתי רצונית של שתן.

ייצור מוגבר של שתן

השתן מיוצר על ידי הכליות. הכליות מסירות חומרי פסולת מהדם. אלו מעורבבים עם מים, ליצירת נוזל השתן הזורם אל השלפוחית.

ככל שהילד שותה יותר מים, כך מיוצר יותר שתן על ידי הכליות. לכן, אם הילד שותה הרבה נוזלים בערב, הדבר עלול לגרום לו להשתנה מוגברת במהלך הלילה, ובעיקר אם נפח השלפוחית שלו קטן. משקאות המכילים קפאין, דוגמת קולה, תה או קפה, מגבירים את ייצור והפרשת השתן.

אצל חלק מהילדים ההרטבה נגרמת בשל חסר בהורמון ואזופרסין, המבקר את תהליך ייצור השתן. במצב זה, השלפוחית אינה מצליחה להשתלט על כמויות השתן המיוצרות על ידי הכליות.

קושי להתעורר במהלך הלילה

הצטברות כמות מסוימת של שתן בשלפוחית מהווה איתות למוח שיש צורך להתפנות בשירותים. אצל מרבית האנשים, גם במהלך שנת הלילה, איתות זה יעיר אותם משנתם. עם זאת, אצל חלק מהפעוטות, ובעיקר אצל פעוטות ששנתם עמוקה, המוח אינו מגיב לאיתות זה והם אינם מתעוררים בזמן.

לחילופין, אצל חלק מהילדים, העצבים המעצבבים את השלפוחית טרם התפתחו במלואם ולכן אינם מסוגלים לשלוח איתות חזק דיו למוח.

ילדים המפחדים מהחושך עלולים להימנע מביקור בשירותים במהלך הלילה, גם אם התעוררו עקב צורך להשתין.

מצבים רפואיים אחרים שעלולים לגרום להרטבה

אלו כוללים:

• עצירות. אם מעיו של הפעוט מלאים בצואה שלא הופרשה הם עלולים ללחוץ על השלפוחית.
• סוכרת סוג 1.
• זיהום בדרכי השתן.
• בעיות במערכת השתן כגון אבנים בשלפוחית השתן.
• פגיעה בעצבים המעצבבים את שלפוחית השתן (עקב חבלה או מומים מולדים מסוימים).

רק במקרים נדירים הסיבה להרטבה נובעת מסיבות אלו, אך כדאי להתייעץ עם הרופא על מנת לשלול אותן לחלוטין.

בעיות רגשיות

במקרים מסוימים, הרטבה היא סימן לכך שהילד מוטרד ועלולה להיות קשורה לאירועים כמו כניסה למסגרת חדשה, הצטרפות תינוק חדש למשפחה או מעבר דירה.

מצב בו הילד חזר להרטיב אחרי שהיה יבש במשך לפחות שישה חודשים מכונה 'הרטבה משנית'. פעמים רבות נגרם מצב זה עקב לחץ או חרדה.

עודדו את הילד לשוחח על קשייו עמכם או עם מבוגר אחר בו הוא בוטח.

רופא הילדים יברר עם הילד ועם הוריו את הפרטים הבאים:

• האם הילד חזר להרטיב אחרי תקופה במהלכה היה יבש (הרטבה משנית) או שמדובר בהרטבה שמעולם לא פסקה (הרטבה ראשונית)?
• האם יתכנו גורמים רפואיים, נפשיים או רגשיים שעלולים היו לגרום להרטבה?
• האם הילד מרטיב בכל לילה, או שמדובר במספר אירועים בודדים?
• כמה פעמים בכל לילה הילד מרטיב?
• האם מדובר בכמות גדולה של שתן?
• האם הילד מתעורר לאחר שהוא מרטיב?
• האם שמו לב לסימפטומים חריגים גם במהלך היום, דוגמת צורך דחוף או תכוף להשתין, חוסר יכולת להתאפק או קושי להטיל שתן?
• האם הילד סובל מסימפטומים אחרים, אשר כביכול אינם קשורים להרטבה, כגון עצירות, צמא רב או חום גבוה?
• האם הילד שותה הרבה נוזלים? האם ניסו להגביל את כמות הנוזלים שהוא שותה לפני השינה?
• כמה פעמים ביום הולך הילד לשירותים?

כחלק מתהליך הערכת המצב עשוי הרופא לבקש מההורים לנהל 'יומן הרטבה' בו יש לתעד את הבאים:

• כמות הנוזלים שהילד שותה.
• מספר הפעמים שהילד הולך לשירותים במהלך היום (רצוי לנסות להעריך את כמות השתן שהוא מפריש).
• כמה פעמים בכל לילה הילד מרטיב או מספר הלילות בשבוע בהם הילד מרטיב.

בירור נוסף

לרוב לא תידרשנה בדיקות נוספות, אלא אם הרופא חושד כי ההרטבה נגרמת עקב מצב רפואי אחר כגון זיהום בדרכי השתן או סוכרת מסוג 1.

אם קיים חשש שההרטבה נגרמת עקב מצוקה נפשית שהילד חווה יתכן שיומלץ להורים לשוחח עם המורה או הגננת על מנת לברר האם יש לילד קשיים שהוריו אינם ערים להם. במידת הצורך, יתכן שיומלץ להם לפנות לייעוץ פסיכולוגי.

אם טרם מלאו לילדכם 5 שנים, הרי שברוב המקרים אין צורך לפנות לעזרה רפואית. אם הוא מבוגר יותר, פנו לרופא הילדים.

תכנית הטיפול תיקבע בהתאם למספר גורמים, לרבות:

• תכיפות ההרטבה.
• כיצד משפיעה ההרטבה על הילד ועל משפחתו.
• הרגלי השינה של הילד.
• כיצד הילד והוריו חשים לגבי אפשרויות הטיפול השונות.

שיטות טיפול

ניתן לשקול לעשות שימוש בשיטות שונות, כמפורט להלן.

הגבלת צריכת נוזלים

יש לוודא כי הילד שותה די נוזלים במהלך היום. רצוי להימנע משתיה מרובה בשעות הערב, לפני השינה.

כמויות הנוזלים המומלצות לילדים הן:

• בנים ובנות בגילאי 4-8 שנים – 1000 עד 1400 מיליליטר מדי יום.
• בנות בגילאי 9-13 – 1200 עד 2100 מיליליטר מדי יום.
• בנים בגילאי 9-13 – 1400 עד 2300 מיליליטר מדי יום.
• בנות בגילאי 14-18 – 1400 עד 2500 מיליליטר מדי יום.
• בנים בגילאי 14-18 – 2100 עד 3200 מיליליטר מדי יום.

אלו הן כמויות מומלצות. מרבית הילדים אינם שותים כל כך הרבה בכל יום.

מומלץ להימנע ממשקאות המכילים קפאין כגון קולה, קפה, תה או שוקו מאחר שאלו מגבירים את הצורך להשתין במהלך הלילה.

הליכה לשירותים באופן קבוע

רצוי להרגיל את הילד ללכת לשירותים באופן קבוע במהלך היום, ולא רק כאשר הוא צריך להתפנות באופן דחוף. מרבית הילדים הבריאים משתינים 4-7 פעמים ביום.

כדאי להרגיל את הילד ללכת לשירותים לפני שהוא שוכב לישון.

טיפול בפעמונית

ניתן להשתמש בפעמונית המחוברת לפיג'מה ומצפצפת כאשר הילד מתחיל להרטיב. לאחר חודשים אחדים, הילד לומד לזהות את התחושה של שלפוחית מלאה גם ללא הצפצוף. כ- 8 מכל 10 ילדים מעל גיל 7 יפסיקו להרטיב בעזרת שיטה זו.

עצות לשימוש בפעמונית:

• חשוב שהילד ישתף פעולה וירצה להיגמל.
• יש להשתמש בפעמונית מידי לילה באופן קבוע.
• יש להכיר את הצפצוף, ולהכין את הילד ואת בני המשפחה לצפצוף בלילה.
• יש ללמד את הילד לחבר את הפעמונית בעצמו.
• יש ללמד את הילד איך להפסיק את הצפצוף.
• יש להסביר לילד להפעיל את הפעמונית מחדש גם לאחר שהוא קם לשירותים בלילה.

פיזיותרפיה

טיפול פיזיותרפי יכול ללמד את הילד לאמן ולשלוט בשלפוחית. עם הזמן, יוכל הילד להחזיק בה יותר שתן, ולזהות את התחושה של רצון להשתין גם במהלך השינה.

טיפול תרופתי

קיימות תרופות לטיפול בהרטבה אולם בחלק מהמקרים הפסקת הטיפול התרופתי גורמת להישנות של הבעיה.

התרופה העיקרית שבה משתמשים לטיפול בהרטבה (בעיקר בהרטבת לילה) נקראת דזמופרסין (Desmopressin). היא ניתנת בטבליה אחת לפני השינה. התרופה גורמת להקטנת כמות השתן הנוצרת בלילה ופועלת באופן מיידי. ניתן להשתמש בה לטווח קצר או באירועים מיוחדים, כמו במקרים בהם הילד ישן מחוץ לבית.

תופעות הלוואי של דזמופרסין כוללות דימום מהאף, כאב ראש וכאב בטן. הרופא יוודא שהילד לא סובל ממצבים בהם לא מומלץ לתת את התרופה, כמו סיסטיק פיברוזיס או אם הוא מטופל בתרופות נוספות מסוגים מסוימים.

ניתן לשלב טיפול בדזמופרסין עם תרופה נוספת (ממשפחת האנטי-כולינרגים) הנקראת אוקסיבוטינין. אוקסיבוטינין פועלת דרך הרפיית שרירי השלפוחית וכך מעלה את יכולתה לאגור שתן ומפחיתה את הצורך להשתין. תופעות לוואי של טיפול זה כוללות תחושת חולי, יובש בפה, כאב ראש, עצירות או שלשול. התופעות חולפות בדרך כלל לאחר תקופת הסתגלות.

תרופה נוספת המשמשת לעיתים לטיפול בהרטבה היא אימיפרמין (Imipramine). גם אימיפרמין מרפה את שרירי השלפוחית וכך מעלה את יכולתה לאגור שתן ומפחיתה את הצורך להשתין. תופעות לוואי של תרופה זו כוללות סחרחורת, יובש בפה, כאב ראש ותאבון מוגבר. אין להפסיק לקחת אימפרמין בבת אחת, על מנת להימנע מתופעות גמילה חמורות.

טיפולי רפואה משלימה

ניתן לנסות גם טיפולים כמו דיקור סיני (Acupuncture) או היפנוזה. יעילותם של טיפולים אלו טרם הוכחה. מומלץ להתייעץ עם הרופא המטפל טרם קבלת החלטה על טיפולים אלו.

עצות להורים

• המפתח למניעת תופעת ההרטבה הוא להיות סבלניים כלפי הילד ולתמוך בו.
• עודדו את הילד ללכת לשירותים לפני השינה. השאירו אור דלוק, או שימו מנורת לילה, כדי להקל עליו להגיע לשירותים בלילה.
• אל תענישו את הילד. הסבירו לו שזהו תהליך תקין אשר יעבור בקרוב. שבחו אותו כאשר הוא מתעורר לשירותים בזמן.
• יש הורים המשתמשים בשיטות להגברת המוטיבציה, כמו טבלה עם מדבקות או כוכבים שהילד צובר על כל לילה ללא הרטבה. צבירה של כוכבים אחדים מעניקה לילד פרס. שיטה זו מניבה פירות רק כמה חודשים לאחר שהחלה צבירת הכוכבים, אך היא מאוד יעילה לטווח הארוך.
• נסו לעודד את הילד להימנע משתיה לפני השינה. במיוחד מומלץ להימנע ממשקאות המכילים קפאין, כמו קולה. מאידך גיסא, חשוב לתת לילד לשתות הרבה במהלך היום, בעיקר מים. שתייה מרובה במהלך היום עוזרת לילד ללמוד להחזיק יותר שתן בשלפוחית, לפרק זמן ארוך יותר.
• כדאי להשתמש בסדין ניילון מתחת לסדין הבד, כדי להגן על המזרן.
• ניתן להשתמש בתחתולי לילה (מעין חיתולים מיוחדים המותאמים לשנת הלילה) אולם אמצעי הזה אינו מעודד את הילד לזהות את בריחת השתן ולכן אינו מהווה פתרון טוב לטווח ארוך.

ברפואה משלימה אפשר לטפל בנזלת באמצעות צמחי מרפא ודיקור:

• צמחי מרפא - צמחי מרפוא עשווים להפחית הרטבת לילה ואף למנוע אותה לחלוטין.
• דיקור - עשוי להפחית הרטבת לילה ואף למנוע אותה לחלוטין.

רפואה משלימה לטיפול בהרטבת לילה אצל ילדים

הרטבת לילה הינה תופעה נפוצה בקרב ילדים, ופוגעת הן באיכות החיים של הילד והן של ההורים כאחד.

הטיפול ברפואה סינית יתמקד בזיהוי שורש הבעיה והתאמת טיפול מדוייק על מנת לחזק את מערכת הכליות ושלפוחית השתן, לצד התייחסות לגורמים רגשיים וסביבתיים שבד״כ שלרוב = מעורבים אף הם בבעיה זו. ניתן לטפל בהרטבת לילה בדיקור ובצמחי מרפא.

• רפלקסולוגיה - משפרת את זרימת הדם והלימפה, עוזרת להקל במצב של הרטבה, דחיפות ותכיפות במתן שתן על רקע רגשי.
• הומאופתיה - טיפול הומאופתי עשוי להפחית את התופעה של הרטבה לילה שעשויה לנבוע מגורמים פיזיים או רגשיים.