הקדמה
המונח סרטן הוא שם כולל לקבוצה של גידולים ממאירים המאופיינים בגדילה בלתי מבוקרת של תאים פגומים.
בסקירה זו נתייחס בעיקר לגידולים סרטניים "פולשניים", שהם מרבית הגידולים הממאירים, ומאופיינים ביכולת התאים הפגומים לחדור את ממברנת הציפוי הסמוכה אליהם וליצור גידול חודרני ברקמה שבה נוצרו, עם פוטנציאל לחדור לכלי דם ולימפה אזוריים, ואף להתפשט לאיברים אחרים בגוף.
אף על פי ששיעורי ההיארעות של סרטן גבוהים יחסית בישראל, ישראל נמצאת במקום נמוך בתמותה מסרטן, מה שמלמד על גילוי מוקדם יחסית, וטיפולים יעילים ועדכניים במסגרת סל הבריאות הממלכתי לכלל תושבי ישראל.
מה מאפיין גידולים סרטניים?
גידולים ממאירים נגרמים כאשר מצטברים שינויים משמעותיים בחומר הגנטי (DNA) הנמצא בגרעין התא, המשנים את התנהגות התא מבריא לסרטני. שינויים אלו גורמים: חלוקה בלתי מבוקרת של תאים ללא יכולת תיקון הפגם, התחמקות מהנחיות למוות עצמי מתוכנן של התא (מכונה "אפופטוזיס") שאמור היה להתרחש לאחר זיהוי התא כפגום ללא תקנה, יצירת כלי דם מרובים ובלתי תקינים בסביבת הגידול, הפעלת מנגנונים המאפשרים לתאים הסרטניים לחדור לכלי דם ולימפה סמוכים משם לאיברים נוספים בגוף, שינויים "מטבוליים" בתאי הגידול המאפשרים להם להשתמש במקורות אנרגיה מיוחדים, והתחמקות מזיהוי והרג יעיל על ידי תאי מערכת החיסון.
ברוב המקרים, התא שהפך סרטני התחיל מתאי ציפוי הנקראים "תאי אפיתל". למשל: גידול במעי יכול להתחיל מגדילה לא תקינה של תאי רירית המצפים מבפנים את המעי, תחילה לפוליפים גדולים לא תקינים ובהמשך לגידולי מעי גס. גידולים שהתחילו מתאי אפיתל נקראים "קרצינומה". מיעוט הגידולים מתחילים בגדילה פגומה של תאי שריר ושלד, ואז הם מכונים "סרקומה". סך גידולים אלו מכונים "גידולים סולידיים", וזאת בניגוד לגידולים שמקורם בתאי הדם והלימפה, כמו לויקמיות ולימפומות, ומכונים "גידולים המטולוגיים".
לשמחתנו בעידן שלנו ישנן פריצות דרך עצומות בהבנה וזיהוי של מנגנונים פגומים בתאי הגידול. בזכותן ניתן להתאים טיפול לחולי סרטן רבים, ולפתח גישות טיפוליות התורמות לריפוי ולהארכת חיים של חולים אונקולוגיים.
שכיחות גידולים בישראל
המידע על שכיחות גידולים סרטניים מופיע ברשם הלאומי לסרטן של משרד הבריאות. בשנת 2020 דווח על 32,117 מקרים חדשים של גידולים פולשניים, גידולים ממוקדים (carcinoma in situ) וכן גידולים שפירים של המוח ומערכת העצבים המרכזית. הסיכוי לסרטן עולה עם הגיל ועיקר התחלואה הוא אחרי גיל 50.
למידע נוסף באתר הרשם הלאומי לסרטן
תסמינים
התסמינים והממצאים של מחלת הסרטן ישתנו בהתאם לרקמה ולאזור בגוף שבו מתפתח הגידול, וכן לפי מידת התפשטות הגידול.
באופן פשטני ניתן לחלק את דרגת המחלה ל-3 קבוצות:
- גידולים הממוקמים באיבר שבו התפתחו
- גידולים שהתפשטו לאזור הסמוך לאיבר שבו התפתחו, ובעיקר לקשרי הלימפה הסמוכים
- מחלה גרורתית שהתפשטה והיא מערבת איברים מרוחקים
בין התסמינים: גוש חדש שגדל, קשרי לימפה מוגדלים, כאבים גוברים, הפרשה דמית לא תקינה, למשל בשיעול או בדרכי העיכול, חסר דם (אנמיה), חום לא מוסבר, ירידה במשקל, דלקות ריאה חוזרות, צהבת חדשה ועוד.
לעיתים גידולים מתגלים כשהם עדיין קטנים ואינם גורמים תסמינים, בעיקר אם מבוצעות בדיקות סקר דוגמת צילומי ממוגרפיה לאיתור גידולי שד מוקדמים.
תסמינים רבים מבין אלו שהוזכרו יכולים להיגרם בשל מצבים שאינם סרטניים. לכן, גם אם הינכם סובלים מתסמינים אלו, אין הדבר מלמד על נוכחות גידול סרטני. בכל מקרה, פנו לרופא/ה המטפל/ת להתייעצות.
גורמים
מה גורם לסרטן?
הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מדוע גבר או אישה מסוימים פיתחו סרטן.
עם זאת, קיימים גורמי סיכון מוכרים הכוללים:
- שינויים מולדים בחומר הגנטי המצוי בכל אחד מתאי הגוף, הקרויים "נשאות" של פגם תורשתי בגנים שיש להם תפקיד למנוע סרטן. במצבים אלו לרוב יש עלייה בשכיחות גידולים מסוימים אצל הנשאים, והגידול אצלם מופיע בגיל צעיר יחסית לאוכלוסייה הכללית.
- שכיחות גבוהה של גידולים סרטניים אצל קרובי משפחה, גם כשלא מזוהה שינוי גנטי מוכר.
- חשיפה לחומרים מסרטנים בסביבה, והחשיפה השכיחה ביותר הגורמת סרטן וניתנת למניעה היא חשיפה לעישון טבק. ישנם חומרים מוכרים אחרים הגורמים סרטן כמו אסבסט, חומרים פטרולכימיים ועוד.
- חשיפה סביבתית מוגברת לשמש קשורה בעלייה בסיכון לגידולי העור.
- חשיפה לקרינה מייננת כטיפול לגידולים אחרים, מעלה לעיתים סיכון לגידולים נוספים, בעיקר במעקב ממושך ובחשיפה בגיל צעיר.
- מעת לעת מפורסמים דיווחים על עלייה (לרוב קלה) בסיכון בהקשר של חומרים בסביבתנו, באוכל, בתרופות אחרות, ובחשיפה ממושכת לשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון אחרי גיל המעבר.
- ישנם מזהמים כמו וירוסים מסוימים הקשורים בעלייה בתחלואה של גידולים מסוימים. למשל, יש קשר בין זיהום מתמשך בזנים מסוימים של וירוס הפפילומה ובין גידול בצוואר הרחם.
- פגיעה במערכת החיסון מסיבות רפואיות אחרות.
אבחון
לאבחון של סרטן נדרשת דגימה (ביופסיה) מהגוש החשוד שתישלח לזיהוי ואבחון במעבדה פתולוגית. הדגימה יכולה להילקח מהגידול הראשוני או מגרורה שהתפשטה דרך מערכת הלימפה או דרך זרם הדם לאיבר אחר.
הביופסיה יכולה להילקח מגוש נמוש או נראה על העור בבדיקה הגופנית, בעת זיהוי ממצא בבדיקת דימות (צילום) כמו אולטרה-סאונד, CT, MRI או ממוגרפיה, או בעת בדיקה פולשנית כמו קולונוסקופיה למעי או ברונכוסקופיה לדרכי הנשימה. למרות שכמעט תמיד האבחנה מתבצעת על סמך ביופסיה ובדיקה פתולוגית של החומר המתקבל, ישנם מצבים שבהם מאובחן גידול סרטני על סמך ממצאים אופייניים בבדיקות דימות בשילוב בדיקות דם אופייניות של סמני הגידול ומצב קליני.
אם הבדיקה מראה שמדובר בתאים סרטניים, מקובל לבצע בדיקות נוספות לאפיון הגידול ולהתאמת טיפול תרופתי, ולהוסיף "בדיקות מולקולריות". בדיקות אלה הן בדיקות של חומר גנטי שמופק מתאי הגידול והן נשלחות לריצוף גנים מרובים.
לעיתים קשה לקבל דגימה מהגידול עצמו, ואז מנסים להפיק חומר גנטי מתאי סרטן שהתפשטו לזרם הדם ולאפיין את השינויים שיכולים להופיע בסוג הגידול שבו חושדים. הבדיקה בחומר גנטי של תאי סרטן המופקים מזרם הדם נקראת "ביופסיה נוזלית".
בעת האבחנה בדרך כלל נערכות בדיקות נוספות הכוללות בדיקות דם וצילומים של איברים שונים בגוף, כדי לקבל מידע על גודל הגידול ואם הוא עדיין ממוקם באיבר שממנו התחיל או שהוא התפשט לאיברים נוספים.