12 דצמבר 2017 כ"ד כסלו תשע"ח
מעודכן לתאריך  17.08.2011 

הקפאת ביציות: הזכות לשימור פוריות לעתיד

ד"ר דן לוין, מומחה לרפואת נשים מיילדות ופוריות , ד"ר טל פלג-שולמן, PhD

התעברות טבעית בגיל צעיר היא עדיין הדרך המומלצת לשם לידת ילדים בריאים. יחד עם זאת שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות מאפשרת לאישה להחליט מתי להקים משפחה. ככל שהקפאת הביציות נעשית בגיל מוקדם יותר כך סיכויי ההצלחה להרות בעתיד מהביציות המוקפאות וללדת ילד בריא גבוהים יותר.
ד', רווקה בת 26, אובחנה בעקבות תלונות על ווסת לא סדיר ויובש בנרתיק כסובלת מכשל שחלתי מוקדם, היינו תפקוד שחלתי המאפיין בדרך כלל נשים בגיל המעבר. כשל שחלתי מוקדם מביא לקשיי פוריות עקב ירידה במספר הזקיקים התקינים ועלול להיגרם בעקבות מחלה אוטו-אימונית, גידולים שפירים או ממאירים, טיפול כימותרפי או קרינתי, בעיה גנטית, זיהום באיברי האגן או תהליך מואץ ובלתי מוסבר של הזדקנות השחלות.
בנסיבות הללו הומלץ לד' לנסות להרות באופן טבעי או בעזרת טיפולי פוריות. ד' לא הייתה במערכת זוגית קבועה ואף העדיפה להימנע משימוש בתרומת זרע. אחרי לבטים ארוכים החליטה כי היא אינה מעוניינת להרות בשלב זה של חייה, אלא מעדיפה להתמקד בהתפתחותה האישית והמקצועית. את ההורות בחרה לדחות לשלב מאוחר יותר ועל מנת לשמר את יכולתה להרות בעתיד, כאשר תחפוץ בכך, פנתה להליך הקפאת ביציות.

מי יכולה להקפיא ביציות לטובת שימור הפוריות?

חוק הקפאת הביציות קובע שהחל מחודש ינואר 2011 יכולה כל אישה (נשואה, רווקה, גרושה, אם לילדים) בגילאי 30-41 להקפיא ביציות. עד להחלתו של החוק אפשרות הקפאת הביציות היתה זמינה אך ורק משיקולים רפואיים, לרבות מחלה קשה של האישה, טיפול כימותרפי או קרינתי שעלול לפגוע בשחלות ובכושר הפוריות, או בעיה אצל בן הזוג המתבטאת בהעדר זרע זמין להפריה. הכלת החוק במסגרת סל הבריאות (היינו, קבלת מימון מקופות החולים) מתאפשרת אך ורק עבור התוויות רפואיות מסוימות בלבד.
תהליך ההקפאה מאפשר שימור של הביציות לאורך זמן, בעוד שביציות שנשאבו מהגוף אך אינן מוקפאות חייבות להיות מופרות ביום השאיבה, על מנת למנוע את ניוונן. לכן, גם במקרה של אישה נשואה במהלך טיפול הפריה חוץ גופית, אם נמנע מבן זוגה לתת זרע תקין ביום שאיבת הביצית, תבוצע הקפאת ביציות.
ככל שהקפאת הביציות נעשית בגיל מוקדם יותר כך סיכויי ההצלחה להרות בעתיד מהביציות המוקפאות וללדת ילד בריא גבוהים יותר. אצל נשים מבוגרות יותר (ובפרט לאחר גיל 40) הסיכוי להצלחת הטיפול, משמע לידת ילד בריא, הוא מזערי. כיום מונעת עמדת החוק כל אפשרות לשימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות, גם במימון עצמי, מנשים מתחת לגיל 30, אלא אם קיימת סיבה רפואית.

פוריות האישה

במועד הלידה קיים בגוף הילדה מספר קבוע וסופי של ביציות, וזאת בניגוד לגבר המייצר תאי זרע במשך כל ימי חייו. עם השנים חלה ירידה הן בכמות הביציות והן באיכותן. תוצאות ההריון תלויות במידה ניכרת בגיל הביציות במועד ההפריה, או ברגע שימורן לשימוש עתידי ולכן רצויה הקפאה של ביציות בגיל צעיר.
נשים בשנות העשרים הן בעלות סיכוי גבוה להריון וללידת תינוק בריא בשל מספר הביציות הרב בשחלות שתקינות מבחינה גנטית. עם הגיל חלה עליה במספר הביציות שאינן תקינות מבחינה גנטית, תופעה הגורמת לירידה ביכולת ההתעברות ולעלייה בשיעור ההפלות ולידת תינוקות הלוקים בתסמונות גנטיות שונות (השכיחה בהן היא תסמונת דאון).
תוצאות ההריון תלויות בגיל הביציות במועד ההפריה
מרבית הזוגות הצעירים המנסים להרות יצליחו בכך תוך שנתיים וחלקם יהרו בשנה השלישית. בין גיל 25 ל- 35 פוחת כושר הפוריות של האישה במחצית ואילו בגיל 40 פוריותה של האישה היא מחצית מפוריותה בגיל 35.
בגילאי 31-40 הסיכוי להתעבר בכל חודש הוא כ- 15%, בהשוואה ל- 25% אצל נשים בשנות העשרים לחייהן. סיכוי זה קטן לכדי 5% לאחר גיל 40, כאשר במקביל חלה עליה תלולה בסיכון להפלה וללידת תינוק פגוע מבחינה גנטית. הרוב המכריע (90%) של העוברים הנוצרים מביציות של נשים שגילן עולה על 40 אינם תקינים מבחינה גנטית.
משמעות הדבר היא כי 6% מהנשים לאחר גיל 35 וכרבע מהנשים המנסות להרות לאחר גיל 38 לא יצליחו להכנס להריון, גם לאחר שלוש שנים של ניסיונות להרות באמצעות קיום יחסי מין, ויזדקקו לטיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF).
יתר על כן, לנשים לאחר גיל 45 סיכוי נמוך מ- 1% להתעבר מהביציות שלהן בשל גילן המתקדם, ולכן ברוב המקרים יושג הריון בגילאים אלו באמצעות תרומת ביצית מתורמת צעירה. אם נשים אלו היו יכולות להקפיא את ביציותיהן כשהיו צעירות, לא היו נזקקות לתרומה והיו יכולות להרות מהביציות שלהן.

שימור פוריות לתכנון הורות מאוחרת

לאחרונה דווח שהגיל הממוצע של נשים אמריקאיות שילדו את ילדם הראשון עלה מ- 21 בשנת 1970 ל- 25 בשנת 2006. ביפן ובשוויץ עלה גיל לידת הילד הראשון ל- 29. במדינות מפותחות רבות בעולם חלה עליה פי 8 במספר הנשים שילדו את ילדם הראשון אחרי גיל 35, בהשוואה לנתונים בשנת 1970.
הגורם העיקרי לשינוי זה הוא רצונן של נשים רבות לדחות את מועד הקמת המשפחה, ללמוד תחילה, לפתח קריירה ולהתבסס מבחינה כלכלית. בשנים האחרונות יותר ויותר נשים ממתינות עד שיחושו כי הן בשלות להורות טרם קבלת החלטה על לידת ילדים.
בעקבות מגמה עולמית זו מתמודדות נשים רבות עם הקושי והאכזבה בעקבות נסיונות כושלים להרות בגילאים מתקדמים ומהצורך בטיפולי פוריות. מכאן הצורך לשמר את כושר הפוריות לעתיד, שעה שהאישה תחפוץ להרות ותוכל לממש זאת באמצעות ביציות שלה.
יותר ויותר נשים ממתינות עד שיחושו כי הן בשלות להורות טרם קבלת החלטה על לידת ילדים.

הקפאת עוברים או ביציות?

עד לעשור האחרון השיטה היחידה לשמר את פוריותן של נשים היתה באמצעות הקפאת עוברים. שיטה זו כרוכה בהפריית ביציות הנשאבות משחלותיה של האישה על ידי זרע של גבר והקפאת העוברים הנוצרים, עד למועד בו האישה מחליטה להתעבר.
גם כיום שיטה זו היא היעילה ביותר ובעלת סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר לשימור הפוריות. עם זאת שיטה זו מחייבת זרע זמין להפריה במועד שאיבת הביציות. אם לאישה אין בן זוג תידרש תרומת זרע.
התפתחויות טכנולוגיות בתחום הפוריות שחלו בעשור האחרון מאפשרות כיום את שימור פוריותן של נשים באמצעות הקפאת ביציות שלא הופרו. עד לאחרונה יושמה שיטה זו אך ורק אצל נשים שעמדו לפני טיפולים במחלות שעצם המחלה או הטיפול עלולים לגרום לפגיעה בלתי הפיכה ביכולת האישה להרות בעתיד.

מה סיכויי ההצלחה של שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות?

סיכויי ההצלחה של שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות תלויים בהישרדות הביציות, בשיעור הפריית הביציות לאחר הפשרתן וביכולת השתרשות העוברים שנוצרים ברחמה של האישה. בכל שיטות שימור הפוריות, 'גיל' הביציות נקבע על פי גיל האישה ביום הקפאת הביציות. מכאן שאישה שהקפיאה ביציות או עוברים בגיל 25 תוכל להפשירן גם בגילאים מתקדמים ולצפות לשיעורי הריון ולידה של תינוק בריא הזהים לסיכוייה של אישה בגיל 25.
מחקרים רפואיים מעלים כי דרושות 15-20 ביציות על מנת להשיג הריון לאחר הקפאת ביציות. החוק בישראל מאפשר הקפאה של עד 20 ביציות, או את ביצועם של 4 מחזורי טיפול לשם שאיבה והקפאה (הראשון מביניהם). האישה תהיה רשאית לבצע שימוש בביציות המוקפאות עד גיל 54 לכל היותר. לעת עתה הטיפול ממומן על ידי הנשים עצמן, וחברות הביטוח וקופות החולים טרם הביעו את נכונותן להשתתף בעלות טיפולים אלו.
המחוקק הטיל על קופות החולים לממן טיפולי הקפאת ביציות לנשים הסובלות ממחלות או ממצבים רפואיים העלולים לגרום לאובדן כושר הפוריות בכלל או בגיל מוקדם. מחלות ומצבים אלו כוללים גידולים שפירים וממאירים העלולים לפגוע ישירות בשחלות או טיפולים ניתוחיים, תרופתיים או קרינתיים העלולים לפגוע בסיכוי להתעבר בעתיד, לרבות ניתוחים חוזרים בשחלות. דוגמה לכך היא אנדומטריוזיס, מחלה העלולה לגרום להתפתחות ציסטות בשחלה אשר מצריכה ניתוחים להסרתן.
אף שבישראל נשים העוברות טיפולים כימותרפיים או טיפולי קרינה מקבלות יעוץ בנושא פוריות ומימון של טיפולים לשימור הפוריות, קיימות מחלות נוספות העלולות אף הן לפגוע בכושר פוריותה של האישה. מחלות אוטואימוניות כמו זאבת (Lupus) או צליאק (Celiac) עלולות לגרום לכשל שחלתי מוקדם ולאל- ווסת (הפסקת הווסת). מצבים גנטיים מסוימים, דוגמת תסמונת ה- X השביר (Fragile-X) עלולים גם כן לגרום לאל-ווסת.
נשים הלוקות במחלות ומצבים אלו טרם זכו לאישור הגופים המבטחים להשתתפות בטיפולים משמרי פוריות. כאמור, ללא הכרתם של גופים אלו במצבה של האישה המחייב טיפול לשימור פוריותה, אין כיום אפשרות חוקית במדינת ישראל עבור נשים מתחת לגיל 30 להקפיא ביציות לשימוש עתידי.

שיטות נוספות לשימור פוריותן של נשים

קיימות שתי שיטות נסיוניות לשימור פוריותה של האישה באמצעות הקפאה של רקמת קליפת שחלה, או הקפאת שחלה שלימה. לאחר ההפשרה, מבוצעת השתלה בגוף האישה שמטרתה להביא את השחלה שהוקפאה והוחזרה לתפקוד תקין, לרבות ייצור הורמונים וביציות הניתנות להפריה טבעית, התפתחות הריון ולידת תינוק בריא. פחות מעשרה תינוקות נולדו בעולם בעקבות הקפאת רקמת קליפת שחלה וטרם דווח על הצלחה בהחזרת שחלה שלמה שהוקפאה והופשרה לגוף האישה.
כיום מבוצעים טיפולים אלו במסגרת ניסיונית בלבד ומצריכים שני ניתוחים משמעותיים בחלל הבטן. לפיכך הם אינם מתאימים לנשים הרוצות לשמר פוריות משיקולי גיל בלבד, אלא לנשים צעירות, נערות או ילדות הזקוקות להצלת שחלותיהן בעקבות מחלה קשה או טיפולים הפוגעים בשחלה.