הפרעת דחק פוסט טראומטית - מידע רפואי

הפרעת דחק פוסט טראומטית, המכונה גם הפרעה פוסט טראומטית, היא סוג של הפרעת חרדה שמערבת סימפטומים נפשיים וגופניים. הפירוש המילולי של השם: תגובה קשה המתפתחת לאחר אירוע טראומטי.

ההפרעה עלולה להתפתח אחרי שאנשים חווים מצב או עדים לאירוע שגורם להם לפחד עצום, לחוסר אונים או לאימה, כגון:

קרבות במהלך מלחמה, התקפות מחבלים, התקפות טילים.

 

רוב האנשים שהיו מעורבים באירוע טראומטי חווים תקופה קצרה של קשיים רגשיים בהתמודדות ובהסתגלות למצב הקיים. עם חלוף הזמן, בעזרת התמיכה מהסובבים ותוך שימוש בשיטות התמודדות שונות, התגובה לאירוע שכזה הולכת ומשתפרת והאדם שעבר אותו מתאושש.

במקרים מסוימים, הסימפטומים והתחושות עלולים להחמיר או להימשך חודשים ואפילו שנים. האדם ממשיך לשחזר שוב ושוב את מה שהוא חווה דרך סיוטים או פלאשבקים, מתקשה להתרכז ולישון ומרגיש בדידות וניתוק מהסביבה. הסימפטומים עלולים להיות ממושכים וחמורים עד כדי כך שהם יפריעו בצורה משמעותית לחיי היומיום ולמערכות היחסים.

פנייה לטיפול בהקדם האפשרי לאחר הופעת הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה למנוע מההפרעה להפוך למחלה כרונית שנמשכת זמן רב.

הפרעה פוסט טראומטית היא בעיה נפוצה שעלולה לפגוע בכל אחד. היא מופיעה באיזשהו שלב בחיים אצל כ- 5% מהגברים ואצל כ- 10% מהנשים. היא אפשרית בכל גיל, לרבות הילדות. כ-40% מהאנשים הלוקים בהפרעה מפתחים אותה בעקבות מוות פתאומי של מישהו קרוב.

הפרעה פוסט טראומטית כונתה בעבר 'תסמונת עייפות הקרב' או 'הלם קרב', כי הבחינו בה לראשונה במלחמת העולם הראשונה, כשהחיילים דיברו על הזיכרונות הקשים מחוויותיהם בקרבות והחפירות.

רק לאחרונה הכירו בעובדה שגם לאירועים טראומטיים שאינם חלק מעימות וממלחמה יש השפעה זהה. השימוש במושג "הפרעת דחק פוסט טראומטית" נעשה לראשונה אחרי מלחמת וייטנאם.