השליש השני להריון

השליה עשויה להשתרש במספר מקומות ברחם: בחלקו הקדמי, בחלקו האחורי, ברום הרחם (שליה פונדאלית), בחלקו השמאלי או הימני, ומעל הפתח (שלית פתח). למעט במקרה של שלית פתח אשר עלולה לחייב מצב של ניתוח קיסרי, אין כל חשיבות למיקום השליה ברחם.

במקרה של שלית פתח מרכזית, הלידה תבוצע באמצעות ניתוח קיסרי. במקרה של שלית פתח נמוכה, או במקרה של שלית פתח חלקית, עדיין קיימת אפשרות ללידה וגינלית רגילה.

מבחינה רפואית אין מניעה לטוס במהלך ההריון. ההגבלות הקיימות הן מטעם חברות התעופה ונובעות משיקולי ביטוח. מבחינה רפואית אין סיבה להמנע מטיסה בכל שלב של הריון, כל עוד שמהלך ההריון תקין. כדאי לקבל אישור מטעם רופא הנשים שלך ולבדוק את הנהלים בחברת התעופה הרלוונטית.

במהלך ההריון עולה כמת ההורמון מלנוטונין, האחראי לפיגמנטציה בגוף. לכן, את עשויה להבחין בכתמים כהים של פיגמנטציה על שפתך העליונה, בלחייך, ובמצחך. כתמים אלו אופייניים להריון. גם הפטמות, נקודות חן או ג'ינג'ים, צלקות, ואזור הערווה עשויים להתכהות במהלך ההריון. בשלב בשל העליה ברמות ההורמון אסטרוגן בדם, כפות ידיהן של חלק מהנשים ההרות מאדימות.
אצל חלק מהנשים עשויה להופיע 'מסכת ההריון', שבה מתפשט אזור של פיגמנטציה כהה מהאף אל הלחיים, ולעתים עד למצח, בצורת כנפי פרפר. תופעה זו שכיחה יותר בקרב נשים הנחשפות לשמש.
את בטנך התופחת עשוי לחצות קו של פיגמנטציה כהה, המכונה 'הפס השחור'. קו זה יתפוגג במהלך השבועות שלאחר הלידה, וכך גם כתמי הפיגמנטציה ומסכת ההריון. כדי להמעיט בהופעת הכתמים, כדאי להימנע מחשיפה ממושכת לשמש, להשתמש בכובע ובמשקפי שמש, ולהקפיד על מריחת קרם הגנה.

כאב גב הוא תופעה שכיחה בהריון. הורמוני ההריון מגבירים את גמישות המפרקים, משקל הבטן גורם להגברת הקשת המותנית, והלחץ על המותן והאגן מגבירים את תחושת האי נוחות בגב התחתון, עד כדי כאב שמגביל את הפעילות היומיומית, הרגילה.

חשוב שתקפידי על עמידה בתנוחה נכונה במשך היום. הימנעי מפעילויות הכרוכות בכפיפה יתרה של הגב והימנעי מעמידה ממושכת. במהלך הלילה מומלץ לישון על הצד עם כרית מתחת לבטן (באזור המותן) ועם כרית או שתיים בין הרגליים, כדי להקל מעט מהעומס על הגב. קיימות כריות מיוחדות לתמיכה בהריון, בצורת בננה גדולה, אשר יכולות לסייע לך לישון בתקופה זו. ככל שניתן, השתדלי לנוח.

ניתן לטפל במצבי כאב בגב ובאגן באמצעות חגורות תומכות, שמייצבות את מפרק האגן, אך מומלץ להתייעץ בנושא עם אורתופד מומחה.

כל עוד ההריון תקין והאישה ההרה לא קיבלה הנחיה אחרת, אין כל מניעה לבצע פעילות גופנית במהלך ההריון. פעילות גופנית מתונה, דוגמת הליכה או שחיה בהחלט מומלצות, ומסייעות בהקלה על כאבי גב. יש מגוון רחב של פעילויות גופניות המותאמות לנשים בהריון, ובכלל זה יוגה או פילאטיס.

חשוב להמנע מפעילות גופנית שעלולה לגרום לאיבוד שווי משקל, עייפות או תשישות. יש לציין כי גם פעילות במאמץ אינה מסכנת את ההריון, ואינה גורמת למומים בעובר או להפלה, אך מחייבת הדרכה ומעקב צמוד של רופא.

בכל שלבי ההריון יש להמנע מביצוע תרגילים בשכיבה על הגב, ולהימנע לחלוטין מתרגול שרירי הבטן. אימון שרירי רצפת האגן מומלץ בכל שלבי ההריון.

בתחילת ההריון, הקושי לישון נגרם בעיקר עקב חרדות, חששות, ופחדים לתקינות ההריון, המשכו, ומהלכו, ואילו בחלוף השבועות, הקושי לישון נגרם לרוב עקב הבטן שהולכת וגדלה.

החל מהשבוע ה- 32 להריון, ממדי הבטן מגיעים בדרך כלל לשיאם, ומקשים מאד בשכיבה על הגב. בשבועות מתקדמים, מומלץ לשכב לישון על הצד (על אף הדעה הרווחת, אין משמעות לשכיבה דווקא על צד שמאל). בשכיבה על הצד לא מופעל לחץ על עמוד השדרה, ומשקל הבטן נתמך על ידי המזרון.

כמו כן, ניתן להעזר בכרית בצורת בננה (או בכרית הנקה). תוך כדי השכיבה על הצד, חבקי את הכרית כך שבטנך תמוקם במרכז הבננה, קצה אחד יהיה מתחת לראשך, ואילו את הקצה השני, השעיני בין ברכייך. באופן חליפי, תוכלי להעזר בשלוש כריות קטנות: אחת מתחת לצוואר, שניה מתחת לבטן, ושלישית בין ברכייך.

כן, בסקירה מוקדמת ניתן לקבוע בודאות את מין העובר. יתכנו מקרים נדירים בהם אברי המין החיצוניים אינם תואמים את מינו הגנטי של העובר.

סימני המחלה שאת מתארת עלולים להצביע על הדבקה בנגיף הציטו-מגלו (CMV, cytomegalovirus), שגורם לסימנים שמזכירים את מחלת הנשיקה. הדבקה ראשונית בנגיף במהלך ההריון עלולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר, ולכן עלייך לבצע בדיקת דם כדי לשלול או לאמת הדבקה בנגיף. מחלת הנשיקה עלולה להגרם עקב הדבקה בנגיף מסוג אפשטיין-בר (EBV, Epstein-barr virus), שאינו מסוכן בהריון.

בין 1% ל- 4% מהנשים ההרות תידבקנה לראשונה בנגיף CMV דווקא במהלך ההריון. מתוכן, כ- 40% יעבירו את הנגיף לעובר. הסיכון להדבקה של העובר גבוה ביותר כאשר האם נדבקת לראשונה במהלך השליש השלישי להריון, אולם הדבקה בתקופה זו מסוכנת פחות לעובר בהשוואה להדבקה שמתרחשת במהלך השליש הראשון להריון. ככל שההדבקה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההריון, כך עולה הסיכון לפגיעות חמורות בעובר.

כ- 1 מכל 200 יילודים שאימם נדבקה בנגיף במהלך ההריון יחלו במחלת CMV מולדת. רק כ- 10% מתוכם יציגו סימפטומים אופייניים למחלה סמוך למועד הלידה, אך אצל חלקם, הסימפטומים עלולים להיות חמורים ולגרום בהמשך לסיבוכים ארוכי טווח. 10% מהתינוקות שלקו ב- CMV מולד יהיו נטולי כל סימפטומים לאחר הלידה, אולם יסבלו מפגיעה בשמיעה בשלבים מאוחרים יותר בחייהם.

אם הבדיקה תעלה כי נדבקת בנגיף, תשלחי לבצע דיקור מי שפיר החל מהשבוע ה- 22 להריון. החל משבוע זה, במידה שהעובר נדבק, מופרש הנגיף בשתן שלו. באמצעות הדיקור ניתן לקבוע אם חלה הדבקה של העובר, ובהתאם לתוצאות, להחליט על הצורך בבדיקות וברורים נוספים.

'כדור גולף' נחשב ל'סמן קטן'. במידה שנצפו בסקירה שני סמנים קטנים, הדבר מהווה סיבה לביצוע דיקור מי שפיר, על מנת לשלול תסמונת דאון.

יש תרופות שאין כל בעיה לצרוך גם במהלך ההריון. מרבית התרופות חודרות את השליה ומגיעות אל העובר, וחלקן אף עוברות דרך חלב האם, במהלך ההנקה. בטיחות התרופה לשימוש בהריון נקבעת בהתאם למנגנון הפעולה של התרופה, לשבוע ההריון בו היא נלקחת, והאם נמצא קשר להופעת מומים מולדים או בעיות התפתחותיות בעוברים. קראי עוד על נטילת תרופות במהלך ההריון >

בהחלט מותר.

צרבת היא תופעה שכיחה בהריון, שעלולה להחמיר ככל שההריון מתקדם, והלחץ על הקיבה גובר. תוכלי להשתמש בכדורים להקלה על צרבת שמותרים לשימוש בהריון (היוועצי עם הרוקח) או בשיטות עממיות כגון אכילת שקדים לא קלויים או שתיית חלב קר.

מומלץ להמנע מחשיפה לקרינה דוגמת קרני רנטגן (קרני X) במהלך ההריון. לכן מומלץ לדחות עד לאחר הלידה בדיקות וצילומים שאינם דחופים. יחד עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו.

במידה שמתעורר צורך בצילום, למשל במקרה של שבר ברגל או ביד, יש צורך לבצע את הצילום. חשוב להדגיש בפני הרופא או הטכנאי כי האישה בהריון, ולבצע את הצילום עם סינור עופרת להגנה על אזור הבטן והחזה.

בכל מקרה, כמות הקרינה של צילום רנטגן יחיד היא זעירה ואינה יכולה לגרום למומים בעובר או להפלה. כמות הקרינה מהווה בעיה רק אם מדובר במספר רב (עשרות) של צילומים.

עצירות היא תופעה שכיחה בהריון, שנגרמת עקב רמות גבוהות של פרוגסטרון, שתורם להרפיית שרירים ולכן לירידה בפעילות המעיים. בקרב חלק מהנשים ההרות, כדורי הברזל שנוטלים במהלך ההריון תורמים אף הם להתפתחות עצירות. במקרה זה, מומלץ לנסות ולהחליף את הכדור, ובמידת הצורך, ניתן אף לצרוך ברזל ממקור טבעי.

כדי להקל על מצב של עצירות הקפידי לשתות הרבה מים, וכן מיצי פירות וירקות, כדי לרכך את הצואה ובכך להקל על יציאתה. ניתן לצרוך מיץ שזיפים, וכן להקפיד על תזונה עתירה בסיבים תזונתיים (כגון דגנים מלאים ופירות יבשים), או הוספת סיבי סובין לתזונה. מומלץ לבצע פעילות גופנית סדירה הכוללת הליכה או שחיה.

בכל מקרה אין לצרוך חומרים משלשלים ללא הוראת רופא, מאחר ואלו עלולים לגרום להתפתחות של תלות.

בצקת משמעותה אגירת נוזלים ברקמות הגוף, ובעיקר בכפות הרגליים והידיים, ובקרסוליים. בצקת נוטה להופיע יותר בשעות היום המאוחרות (לקראת סוף היום), או בעקבות עמידה ממושכת על הרגליים.

ניתן להקל על הופעת הבצקת על ידי הימנעות מעמידה ממושכת, לבישת גרביים אלסטיים תומכים, או על ידי הרמת הרגליים למעלה בעת מנוחה ובמהלך הלילה (למשל באמצעות תמיכה של כרית).

בשליש השלישי להריון, בצקת פתאומית, ונפיחות בפנים, סביב העיניים, או בידיים, עלולה להצביע על התפתחות רעלת הריון, ומחייבת פנייה מיידית לרופא המטפל או לחדר לידה.

'ורידים ברגליים' מכונים דליות. הנטיה לדליות היא תורשתית, ומחמירה ככל שההריון הולך ומתקדם, והעומס על מערכת הורידים והשסתומים גובר. יתכנו דליות ברגלים ובמפשעה (בשפתי הפות).

על מנת להקל על הכאב מומלץ לגרוב גרביים אלסטיים תומכים החל מרגע היקיצה, תוך כדי שכיבה, ועד לסוף היום. כמו כן, מומלץ להמנע מעמידה ממושכת על הרגליים, ולבצע תרגילים להנעת כפות הרגליים (בעיקר בתקופות של ישיבה ממושכת, כמו למשל במהלך טיסה) כדי להגביר את זרימת הדם לרגליים. פעילות גופנית כמו שחיה או הליכה עשויות אף הן להקל על המצב.

דליות ברגלים ובאבר המין נעלמות בדרך כלל לאחר הלידה. במידת הצורך, לאחר סיום ההריון ניתן לטפל בדליות באמצעות ניתוח או הזרקות.

טחורים הם דליות (כלי דם בולטים) באזור פי הטבעת והחלחולת (רקטום) שגורמים לכאב ולעתים אף לדימום. במהלך ההריון, עצירות, קושי בפעולת מעיים, תזונה דלת סיבים תזונתיים, רמות גבוהות של פרוגסטרון, ואף הלחץ והמשקל של ההריון עצמו, מעודדים היווצרות טחורים. טחורים קיימים עלולים להחמיר בעקבות לחצי הצירים והלידה.

כדי להקל על חומרת התופעה, הקפידי על תזונה עשירה בסיבים תזונתיים כדי לדאוג לפעולת מעיים תקינה ולמנוע עצירות, והניחי קומפרסים קרים כדי להרגיע את המקום. במידת הצורך, השתמשי במשחות ופתילות המיועדות לטיפול בטחורים. היוועצי עם הרופא או הרוקח לגבי תכשירים שמותרים לשימוש בהריון.

מרבית הטחורים נספגים לאחר הלידה, ואף נמצא כי הנקה מסייעת להקלה על מצב של טחורים. במידת הצורך, ניתן לבצע טיפול בטחורים לאחר הלידה.

בדיקה זו, שנקראת (50 gram Glucose challenge test (GCT, היא בדיקת סקר שמטרתה לאתר נשים בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת הריון, ואינה בדיקה אבחנתית לסוכרת הריון. הבדיקה מבוצעת בשבועות 24-28 להריון. במידה ובבדיקת ה- GCT מתקבלים ערכים חריגים, תופני לבצע בדיקה נוספת, הפעם לאחר שתיית 100 גרם גלוקוז, שנקראת Oral glucose challenge test) OGTT). בבדיקה זו, שמבוצעת בצום, נמדדים ערכי הסוכר בדם בארבעה זמנים (אפס, 60 דקות, 120 דקות, ו- 180 דקות לאחר שתיית הסוכר). אם שתיים מתוך ארבע התוצאות חורגות מגבול הערכים התקינים, המצב יוגדר כסוכרת הריון.

סוכרת הריון היא סוג ייחודי של מחלת הסוכרת שמופיעה במהלך ההריון, בדרך כלל בחלקו השני. 2-5% מהנשים ההרות מפתחות רמה גבוהה של גלוקוז בדם מאחר שגופן אינו מייצר מספיק אינסולין כדי לענות על צורכי הגוף המשתנים במהלך ההריון. חלק מהנשים שמאובחנות עם סוכרת הריון היו למעשה חולות סוכרת עוד טרם כניסתן להריון, אולם המחלה לא אובחנה.

סוכרת הריון עלולה להגביר את הסיכון לבעיות בריאות אצל העובר, ולכן חשוב לשמור על רמות גלוקוז מאוזנות בדם האישה ההרה. לפיכך, נשים הרות שפיתחו סוכרת הריון יזדקקו לניטור צמוד הן במסגרת עצמית והן במסגרת המרפאות להריון בסיכון גבוה. חשוב להקפיד על תזונה מתאימה ופעילות גופנית מתונה. במקרים חמורים, עלול להיווצר צורך בזריקות אינסולין.

אצל מרבית הנשים, לאחר סיום ההריון והלידה, רמת הסוכר בדם תשוב לערכים תקינים. יחד עם זאת,
נשים שסבלו מסוכרת הריון נמצאות בסיכון מוגבר ( 30%-50% מהן) לחלות בסוכרת סוג 2 בעתיד.

החל מהשבוע ה- 15 להריון, דימום, עם או ללא צירים, עלול להצביע על הפלה מאוחרת. הפלה מאוחרת מתרחשת בשבועות ה- 15 ל- 20, ונגרמת עקב אי ספיקה של צואר הרחם, או בעקבות צירים מוקדמים, זיהום, או דימום. בכל מקרה של דימום מהנרתיק, פני בהקדם לרופא הנשים, על מנת לברר את הסיבה לדימום.

דימום כהה שמלווה בכאב בטן חד

החל מהשבוע ה- 20 להריון, דימום נרתיקי כהה יופיע בדרך כלל בשל מצב המכונה היפרדות שליה מוקדמת. זהו מצב נדיר יחסית (כ- 1% מהלידות) בו חלה היפרדות של השליה מדופן הרחם טרם התחלת הלידה. בדרך כלל, הדימום ילווה בכאב בטן חד ומתמשך, אולם יתכן גם דימום ללא כאב, במידה ומדובר בהיפרדות קטנה. על אף שמרבית המקרים מתרחשים בשליש השלישי, דווחו מקרים של הפרדות שליה כבר בשבוע ה- 20 להריון.

היפרדות שליה הוא מצב חירום שעלול לגרום למצוקה עוברית קשה, ולכן כל דימום המלווה בכאב מחייב פנייה דחופה לחדר המיון ליולדות.

הפרשה נרתיקית חלבית או צלולה, דלילה, ונטולת ריח חריף, שכיחה מאד בהריון. מלבד בעיה אסתטית, בדרך כלל אין כל צורך בטיפול רפואי. יחד עם זאת, חשוב להמשיך ולעקוב אחר שינויים בהפרשות. אם ההפרשה הפכה סמיכה, לבנה, או צהבהבה-ירוקה, והפכה לבעלת ריח רע, ובעיקר אם התופעה מלווה בגרד או צריבה, חשוב לפנות בהקדם לרופא, מאחר וכנראה מדובר בדלקת המחייבת טיפול.

הסכנה בדלקת בנרתיק היא אם זו תתפתח ותעלה בצואר הרחם, וכך תסכן את העובר. על מנת לאבחן את סוג הזיהום, יקח הרופא תרבית מהנרתיק ומצואר הרחם, ובהתאם לממצאים יתאים את הטיפול התרופתי, שעשוי לכלול טיפול אנטיביוטי, נרות וגינליים, או משחה. אלא אם יורה הרופא אחרת, שטיפות נרתיקיות אסורות במהלך ההריון.

נשים שתרבית השתן או הנרתיק שלהן נמצאה חיובית לחיידק הסטרפטוקוק מקבוצה B יקבלו במהלך הלידה טיפול אנטיביוטי על מנת למנוע הדבקה של הילוד. אם מתן האנטיביוטיקה לאם אינו מתאפשר, יקבל הילוד טיפול אנטיביוטי מיד לאחר הלידה.

סוכרת היא הפרעה המתבטאת ברמת סוכר (גלוקוז) בדם הגבוהה מהערכים התקינים. אצל חלק מהנשים, השינויים הרבים אשר מתרחשים בגוף במהלך ההריון מקשים על וויסות רמת הסוכר בדם ועלולים לגרום לסוכרת הריון, בה קיים חסר יחסי של אינסולין, או עליה בתנגודת הגוף לאינסולין.

סוכרת הריון מופיעה באחוז עד שלושה אחוזים מכלל ההריונות. אם סבלת בעבר מסוכרת הריון, קיים סיכוי של 30-70% שהמחלה תחזור גם בהריונות נוספים. ילוד לאם עם סוכרת הריון עלול להיות גדול מהנורמה, ואף עלול לסבול מהפרעות ברמות הסוכר מיד לאחר הלידה.

נשים הרות עוברות בדיקות שגרתיות לאיתור סוכרת הריון. ברוב המקרים דיאטה מתאימה תספיק כדי לטפל בסוכרת במהלך ההריון. במקרים מסוימים יהיה צורך בתוספת אינסולין.

קרישיות יתר עלולה לגרום לפגיעה בעובר. במחצית הראשונה של ההריון, קרישיות יתר עלולה לגרום להפלה. במחצית השניה של ההריון, קרישות יתר קשורה בסיכון גבוה למות העובר, פיגור בגדילה, התפתחות רעלת הריון, וכן בהיפרדות שליה.

קיימות דרגות חומרה שונות של קרישיות יתר. לא כל מצב של קרישיות יתר יוביל לסיבוכים בהריון. היוועצי ברופא מומחה על מנת להעריך את חומרת מצבך.