פרוו-וירוס B19 (המחלה החמישית) - מידע רפואי

המחלה שנגרמת על ידי נגיף הפרוו מסוג B19 מכונה 'המחלה החמישית', מאחר שבעבר הייתה מחלת ילדים שכיחה, החמישית ברשימת מחלות הילדים דוגמת אדמת או חזרת.

משפחת נגיפי הפרוו גורמת לסוגים שונים של תחלואה בחיות, אולם אך ורק נגיף מסוג B19 גורם לתחלואה בבני אדם, ולכן אין כל חשש להדבקה בין אדם לחיה, או להיפך.

יש לבדל בין הנגיף מסוג B19 ובין נגיפי פרוו אחרים שתוקפים כלבים וחתולים. נגד אלו ניתן לחסן את חיות המחמד. הנגיפים שתוקפים את החיות אינם פוגעים בבני האדם ולפיכך אין מניעה שילד ישחק עם חיית מחמד אשר חשודה כחולה בפרוו.

נגיף הפרוו מועבר באמצעות מגע עם הפרשות שמכילות את הנגיף, כגון רוק, ליחה, או נזלת. המחלה מאופיינת בפריחה על הלחי ומדבקת בשלביה המוקדמים, טרם הופעת הפריחה. בשלב המדבק נדמה שהילד 'סתם' מצונן ומנוזל, אך הוא עלול להדביק אחרים באמצעות עיטוש, שיעול, או אפילו פרץ צחוק שמפזר רסיסי רוק. המחלה מועברת גם באמצעות מגע עם חפצים או אברי גוף מזוהמים בנגיף.

בדרך כלל תתפרץ המחלה לקראת סוף עונת החורף או תחילת האביב. התפרצות של פרוו בגני ילדים תגרום בדרך כלל להדבקה של כ- 60% מכלל הילדים, זאת עקב הצפיפות, המגע ושיתוף כלי האוכל. הדבקה חד פעמית במחלה מהווה חיסון לכל החיים נגד נגיף הפרוו.

המחלה תתפרץ 4-14 יום לאחר ההדבקה, אולם תיתכן תקופת דגירה ארוכה יותר, עד 20 יום. יש לציין שכ- 20% מהאנשים שנדבקים בנגיף אינם מפתחים את המחלה.

ילדים

המחלה גורמת לפריחה קלה על הלחיים של הילד, שנראית כאילו סטרו לו (בלעז slapped cheeks), ולפריחה באזור הגב והגפיים. סימפטומים אלו יופיעו 4-14 יום לאחר ההדבקה בנגיף הפרוו. ניתן לחלק את הסימפטומים על פי שלושה שלבים אופייניים של המחלה.

שלב ראשון

השלב הראשון של המחלה הוא השלב המדבק ביותר. הוא מאופיין בסימפטומים דמויי שפעת שכוללים:

• חום גבוה שבין 38 ל- 38.5 מעלות צלזיוס. רק במקרים נדירים יעלה החום מעבר ל- 38.5 מעלות.
• כאב גרון.
• כאב ראש.
• מחושי בטן.
• עייפות וחולשה.
• גרד בעור.

שלב שני

כ- 3-7 ימים לאחר הופעת הסימפטומים יפתח הילד פריחה אדומה בוהקת על שתי הלחיים, ומכאן כינוי המחלה 'slapped cheek syndrome' (‘תסמונת הלחי הסטורה’). הפריחה בולטת במיוחד באור השמש.

שלב שלישי

השלב השלישי של המחלה מתחיל 1-4 ימים לאחר הופעת הפריחה על הלחיים.

במהלך שלב זה תתפשט הפריחה לאזור החזה, הבטן, הזרועות והירכיים. הפריחה נראית כתחרה מוגבהת מעל פני העור שעלולה לגרום לגרד ולתחושת אי נוחות.

בשלב השלישי הילד אינו מדבק עוד ולכן ניתן לשלחו לגן או לבית הספר ללא סכנת הדבקה של ילדים אחרים.

מבוגרים

הסימפטום השכיח ביותר של הדבקה בנגיף הפרוו בקרב מבוגרים הוא כאב ונוקשות בפרקים, בדרך כלל בכפות הידיים, בברכיים, במפרקי הידיים ובקרסול.

כמחצית מהמבוגרים יסבלו גם מפריחה, אולם רק אצל כ- 10% מהנדבקים תופיע הפריחה על הלחיים בצורה האופיינית, כלחי סטורה. סימפטומים הכוללים חום וכאב גרון נדירים בקרב מבוגרים.

אצל מרבית המבוגרים יחלפו הסימפטומים תוך 1-3 שבועות, אולם כ- 20% מהם עלולים לסבול מכאב ונוקשות בפרקים שימשכו מספר חודשים ולעתים אף שנים.

מתי לפנות לקבלת טיפול רפואי

במרבית המקרים מדובר במחלה קלה, אשר תחלוף מאליה ללא כל טיפול, הן אצל ילדים והן אצל מבוגרים. יש לפנות לקבלת טיפול רפואי במקרים הבאים:

• במידה שהחום עולה מעל 39 מעלות צלזיוס.
• אם חלה החמרה פתאומית בסימפטומים.

אנשים הנמצאים בקבוצות סיכון וחוששים שנדבקו בנגיף הפרוו.צריכים לפנות בהקדם לייעוץ רפואי. קבוצות סיכון הן:

• נשים הרות.
• חולים שסובלים ממצבים וממחלות שגורמים לאנמיה כרונית, כגון חולי תלסמיה או חולים באנמיה חרמשית.
• חולים בעלי מערכת חיסון חלשה ובכללם חולי איידס, חולי סרטן שמטופלים בכימותרפיה, חולים שמקבלים טיפול בסטרואידים, או חולים שמקבלים תרופות לדיכוי מערכת החיסון (לאחר השתלה או לקראת תרומת אברים).

האבחון יבוצע בדרך כלל על סמך הפריחה האופיינית למחלה.

במידה שאדם נמנה על קבוצת סיכון ויש חשד להדבקה בנגיף הפרוו, ניתן לבצע בדיקת דם לאיתור נוגדנים בדמו נגד נגיף הפרוו מסוג B19. נוכחותם של נוגדנים מסוג IgM נגד הנגיף מצביעים על זיהום שארע לאחרונה.

אם תוצאות הבדיקה מעלות כי הנבדק אינו מחוסן נגד הנגיף, הוא יקבל טיפול מיידי, על מנת למנוע סיבוכים אפשריים.

הטיפול במחלה יהיה במרבית המקרים סימפטומטי בלבד ויכלול תרופות להורדת חום ולהקלה על כאב.

במידת הצורך ניתן להשתמש בתרחיצים להקלת הגרד (אם הפריחה מגרדת) ובתרופות ללא מרשם שמכילות אנטי-היסטמין (מתאים לילדים מעל גיל שנתיים בלבד).

מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת ולהקפיד על מנוחה ושתייה מרובה.

במקרים נדירים עלולה המחלה לגרום להתפתחות אנמיה אצל החולה. במקרים אלו יש לאשפז את החולה ולטפל בו על ידי מתן עירויי דם.

לרוב המחלה היא קלה וחולפת מאליה ללא כול סיבוכים.

המחלה עלולה להיות קשה בקרב אנשים הסובלים ממצבי אנמיה כרוניים, שעלולים להחמיר בעקבות המחלה. במצבים אלו עלול החולה להיות מאד חיוור, חלש ועייף. יש לציין שבקרב חולים אלו לרוב אין המחלה גורמת לפריחה האופיינית על הלחיים.

חולים מדוכאי חיסון, חולי איידס, חולי סרטן שמטופלים בתרופות כימותרפיות וחולים לאחר השתלת אברים או השתלת מח עצם, עלולים אף הם לפתח את המחלה בצורה חמורה.

חשיפת חולים באנמיה לנגיף

אצל חולים שסובלים מאנמיה עלולה להיגרם אנמיה חריפה מאד, שמכונה אנמיה א-פלסטית. סימפטומים של אנמיה א-פלסטית כוללים:

• עור חיוור מאד.
• עייפות וחולשה.
• כאב ראש.
• חום גבוה מעל 38 מעלות צלזיוס.
• דופק מואץ (טכיקרדיה).
• טשטוש.
• עלפון.

חשיפת חולים מדוכאי חיסון לנגיף

בעקבות הדבקה, עלול נגיף הפרוו להתפשט במהירות במח העצם של חולים מדוכאי חיסון, לפגוע ביצור התקין של כדוריות הדם האדומות ולגרום לאנמיה חמורה, חום גבוה ותחושה כללית רעה מאד.

חולים מדוכאי חיסון שנדבקו בנגיף יאושפזו בבית חולים ויקבלו עירויי דם על מנת לטפל באנמיה. במקרים מסוימים ניתן לטפל באמצעות נוגדנים נגד הנגיף, שיופקו מדמו של אדם בריא אשר נחשף בעבר לנגיף.

עדיין אין חיסון נגד נגיף הפרוו ואף אין דרך למנוע הדבקה בעקבות חשיפה לנגיף. הדרך היחידה להתחסן נגד הנגיף היא להידבק במחלה.

אין דרך מעשית להימנע מחשיפה לילדים ולמבוגרים שנדבקו בזיהום, מאחר שבשלב המדבק של המחלה היא מתבטאת כצינון או קירור בלבד. מרגע שמופיעה הפריחה האופיינית, המחלה אינה מדבקת עוד.

מומלץ להקפיד על רחיצה תכופה של הידיים בסבון ובמים, בפרט בעקבות מגע עם הפרשות שעלולות להיות נגועות.

חשיפה לנגיף הפרוו בהריון

כמחצית מהנשים בגילאי הפוריות מחוסנות נגד הנגיף ולכן הן או עוברן אינם נמצאים כלל בסכנה ממנו. יחד עם זאת, חשיפה לנגיף הפרוו בעת הריון, אצל המחצית שאינה מחוסנת, עלולה לגרום לסיבוכים ולפגיעה בעובר.

ב- 5% עד 11% מהמקרים, זיהום בנגיף הפרוו, בעיקר במחצית הראשונה של ההריון (עד לשבוע 20 להריון), עלול לגרום לאנמיה חריפה אצל העובר, דלקת בשריר הלב ואף למוות תוך רחמי והפלה. לעתים, מוות תוך רחמי יתרחש שבועות ואף חודשים לאחר הזיהום הראשוני בנגיף.

במרבית המקרים, ובעיקר במקרי הדבקה במהלך המחצית השנייה של ההריון, מדובר במחלה קלה שאינה גורמת לכל פגיעה, מום מולד, פיגור או סיבוך אחר.

במידה שאישה הרה הייתה במגע עם אדם חולה במחלה, או אם קיים חשש שהיא עצמה חולה, יש לפנות בהקדם לרופא המטפל לצורך ברור וביצוע בדיקת דם לאיתור נוגדנים בדמה נגד הנגיף. במקרה של הדבקה או חשש להדבקה במהלך ההריון, יש לבצע תחילה בדיקת דם לאיתור נוגדנים כי זו הדרך היחידה לאשר או לשלול הדבקה.

בדיקת הדם יכולה להצביע על שלושה מצבים אפשריים:

1. האישה מחוסנת נגד הנגיף.
2. האישה אינה מחוסנת, אולם לא נדבקה בנגיף.
3. האישה נדבקה בנגיף לאחרונה.

במידה שהבדיקות מאשרות שאירעה הדבקה, תופנה האישה ההרה לביצוע מעקב הריון קפדני במהלך 8-12 השבועות הבאים, שכולל סקירות אולטרה סאונד לאיתור סמנים אופייניים להדבקה בנגיף הפרוו.

סמנים אלו כוללים הצטברות נוזלים ברקמותיו של העובר (תופעה שנקראת fetal hydrops), ריבוי מי שפיר ושליה מוגדלת ונפוחה. כמו כן יבוצע דופלר אולטרה סאונד לצורך מעקב אחר זרימת הדם אצל העובר, ומצבו ינוטר על מנת לאתר כל סימן ראשוני לאנמיה.

כל עוד לא יאותרו סמנים אופייניים, הרי שככל הנראה לא חלה הדבקה של העובר ולא נשקפת לו כל סכנה.

במידה שמתגלים סמנים כאנמיה או הצטברות נוזלים (hydrops), יבוצע ניקור של חבל הטבור, באמצעותו ניתן לדגום את דמו של העובר. בדיקה זו מבוצעת על מנת לקבוע את חומרת האנמיה ממנה סובל העובר. במקרה של אנמיה חמורה יש לבצע עירויי של כדוריות דם אדומות ישירות לתוך הרחם, דרך חבל הטבור.

הגם שניקור חבל הטבור ועירוי דם דרך חבל הטבור אינם נטולי סיכונים, נמצא כי טיפולים אלו מגבירים בצורה משמעותית את סיכויי השרידות של עוברים שנדבקו בפרוו. עוברים שנדבקו אך טופלו ושרדו אינם סובלים ממומים או מבעיות אחרות בהמשך חייהם (בהשוואה סטטיסטית לעוברים שמעולם לא נדבקו בנגיף).