הפרעות קשב ופעלתנות יתר - מידע רפואי

Attention Deficit and Hyperactivity Disorder (ADHD) ובעברית: הפרעת קשב ופעלתנות יתר (או בשמה הקודם: הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות) היא הפרעה נוירו-התפתחותית המתבטאת בתסמינים של מוסחות, קשיי התארגנות, תנועתיות יתר ואימפולסיביות. הפרעת קשב ופעלתנות יתר יכולה להופיע בכל טווחי האינטליגנציה ואינה מאפיינת אינטליגנציה נמוכה או גבוהה.

תסמיני הפרעת קשב נוטים להתפתח בגיל צעיר. רוב המקרים מאובחנים בגיל בית הספר היסודי. אצל כ-2/3 מהילדים המאובחנים, התסמינים של הפרעת קשב ופעלתנות יתר ימשיכו גם בבגרותם. עדיין לא ברור אם הפרעת קשב, עם או בלי תנועתיות יותר (היפראקטיביות), יכולה להופיע אצל אדם מבוגר בלי שהיו לכך סימנים בגיל הילדות. תסמינים של תנועתיות יתר ואימפולסיביות נוטים להיחלש עם הזמן בעוד תסמיני מוסחות נוטים להתגבר.

במקרים רבים, הלוקים בהפרעה מתמודדים עם הערכה עצמית נמוכה, בעיות במערכות יחסים שונות, קשיים חברתיים והישגים ירודים בבית הספר. לילדים ומבוגרים המאובחנים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר יש סיכון גבוה יותר מהאוכלוסייה הכללית לבעיות נלוות כמו הפרעות שינה, טיקים, קשיי התנהגות, חרדה ודיכאון.

האם יש לי או לילדי הפרעת קשב ופעלתנות יתר?

יש להדגיש כי קשב יכול להיות מושפע מגורמים רבים מאוד ולא כל קושי בקשב הוא הפרעת קשב.

במהלך הגדילה ילדים עוברים שלבים בהם הם יכולים להיות חסרי מנוחה או לא קשובים. שלבים אלו יכולים להיות חלק מהתפתחות תקינה ואינם בהכרח סימן מקדים להפרעת קשב. במידה ולהורים או לצוות החינוכי יש חשד כי לילד קושי לימודי, התנהגותי או משולב יחסית לבני גילו יש לפנות לרופא הילדים כדי שישקול האם יש חשד להפרעת קשב. במידת הצורך הרופא יפנה את הילד לאבחון לפי אמות מידה מוגדרות.

במבוגרים, נסיבות חיים שונות (לדוגמה לחץ בעבודה או בבית) יכולות לגרום לקושי בקשב ולמוסחות שאינם הפרעת קשב. גם במבוגר- כאשר עולה חשד להפרעת קשב יש לפנות לרופא המשפחה כדי שיפנה לאבחון מתאים.

מהם הגורמים להפרעות קשב ופעלתנות יתר?

הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) נובעת משילוב של גורמים תורשתיים וסביבתיים. כיום ידוע שאין גורם יחיד האחראי להתפתחות ההפרעה. המרכיב התורשתי הוא הגורם המשמעותי ביותר, ולכן לעיתים קרובות ניתן למצוא בני משפחה נוספים המתמודדים עם הפרעת קשב.

לצד המרכיב התורשתי, קיימים כמה גורמים הקשורים לעלייה בסיכון להופעת הפרעת קשב כמו לידה מוקדמת (פגות) או משקל לידה נמוך ביחס לגיל ההיריון, חשיפה לאלכוהול במהלך ההיריון, לקויות למידה ואפילפסיה.

חשוב להדגיש כי נוכחות של אחד או יותר מגורמי הסיכון אינה גורמת בהכרח להפרעת קשב, וכי ילדים רבים עם הפרעת קשב לא נחשפו לגורמי סיכון אלו. כמו כן, חשוב לזכור שהפרעת קשב אינה נגרמת מהורות לא טובה, מחוסר גבולות או מחשיפה למסכים.

כיצד מטפלים בהפרעת קשב?

הטיפול בהפרעת קשב מותאם באופן אישי לצרכיו של כל ילד, מתבגר או מבוגר. הטיפול היעיל ביותר ברוב המקרים הוא טיפול משולב - טיפול תרופתי לצד התערבויות תומכות.

הטיפולים התומכים יכולים לכלול:

• הדרכת הורים
• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)
• טיפול פסיכולוגי
• ריפוי בעיסוק, בהתאם לצורך
• התאמות ותמיכה במסגרת החינוכית
• אימון אישי (Coaching), בעיקר עבור מתבגרים ומבוגרים
• פיתוח אסטרטגיות לניהול זמן, ארגון ותכנון

חשוב לדעת כי טיפול מתאים יכול לשפר באופן משמעותי את התפקוד הלימודי, החברתי, המשפחתי והרגשי, ולהפחית את הסיכון לקשיים ולסיבוכים בהמשך.

התמודדות עם ADHD

מחקרים ארוכי טווח מראים כי הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) שאינה מאובחנת או אינה מטופלת, עלולה להשפיע על תחומי חיים רבים לאורך הילדות, ההתבגרות וגם בחיים הבוגרים.

בין הקשיים והסיבוכים האפשריים:

• הישגים לימודיים נמוכים יותר. ללא טיפול מתאים, חלק מהילדים מתקשים להשלים 12 שנות לימוד
• קשיים חברתיים ויצירת קשרים עם בני גילם
• דימוי עצמי וביטחון עצמי נמוכים
• סיכון מוגבר לפציעות, לתאונות ולפניות לחדרי מיון
• סיכון גבוה יותר למעורבות בתאונות דרכים, כנהגים וכהולכי רגל
• קשיים בהשתלבות ובהתמדה בשוק העבודה
• שכיחות גבוהה יותר של הפרעות אכילה
• סיכון מוגבר לעישון, לשימוש באלכוהול ובסמים ולהתפתחות התמכרויות
• שיעור גבוה יותר של קשיים במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות

כיצד בעיות אלו יתבטאו בחיים?

אצל ילדים:

• הגעה בזמן לבית הספר
• קושי בהכנת שיעורים
• הליכה לישון בזמן
• הקשבה וביצוע הוראות
• קושי לחכות שעלול לגרום להתפרצויות זעם
• קושי לצאת לקניות, לנסוע נסיעה ארוכה במכונית או בתחבורה ציבורית
• קשיים חברתיים

דוגמאות אצל מבוגרים:

• הגעה בזמן
• ישיבה בפגישה
• תשלום חשבונות בזמן
• הגשת עבודות בלימודים
• סידור הבית
• העלבה/מענה לא יפה לחברים בעבודה

ניתן לחלק את תסמיני הפרעת הקשב (ADHD) לשתי קבוצות: תסמינים של מוסחות (הסחות דעת) ותסמינים של תנועתיות יתר (היפראקטיביות) ואימפולסיביות.

לרוב המתמודדים עם הפרעת קשב יהיו תסמינים משתי הקבוצות, אולם לחלקם יהיו תסמינים רק מקבוצה אחת.

צירוף התסמינים ועוצמתם יכול להיות שונה בין אנשים שונים, להשתנות לאורך החיים באותו אדם ולבוא לידי ביטוי בצורות שונות ובעוצמה שונה במסגרות השונות (כמו בבית או בלימודים).

תסמיני תנועתיות יתר ואימפולסיביות נוטים להיחלש ואילו תסמיני מוסחות נוטים להתחזק עם השנים.

תסמיני מוסחות וקשיי התארגנות

• מוסח בקלות, טווח קשב קצר
• טועה מחוסר תשומת לב (לדוגמה בשיעורי בית, במבחנים)
• שכחן, שוכח דברים, נוטה לאבד
• מתקשה להתמיד במשימות (במיוחד משעממות או ארוכות)
• מתקשה לעקוב אחרי הוראות, להשלים משימות
• עובר מפעילות לפעילות
• מתקשה להתארגן
• נראה כלא מקשיב
• לעיתים נמנע או לא אוהב משימות הדורשות מאמץ מנטלי

תסמיני תנועתיות יתר / אימפולסיביות

• מתעסק בסביבה, מניע ידיים ורגלים או מתנועע בכיסא כשיושב
• לא מצליח לשבת, קם ממקומו
• קם או מתרוצץ כאשר מצופה ממנו לשבת בשקט (אצל מתבגרים ומבוגרים - תחושת אי שקט)
• מתקשה להשתתף בפעילות שקטה
• נראה כ"מונע על ידי מנוע"
• מדבר יותר מדי
• מתקשה לחכות בתור
• מתפרץ לשיחה
• עונה על שאלה לפני שסיימו לשאול

כאשר קיימים תסמינים של מוסחות וקשיי התארגנות בלבד - לעתים קרובות האבחנה נעשית בגיל מאוחר יותר כיוון שהילד פחות מפריע לסביבתו.

באופן תפקודי, הביטוי של אותו סימפטום יכול להיות שונה אצל ילד ואצל מבוגר, כיוון שהדרישות ממבוגרים הן שונות. לדוגמה - קשיי התארגנות גם לילד וגם למבוגר יכולים להתבטא בקושי להתארגן בבוקר ואיחורים, אולם אצל מבוגר נראה לדוגמה גם איחור בתשלום חשבונות ויצירת חובות.

הפרעת קשב היא לקות התפתחותית ולכן הסימפטומים יהיו קיימים כבר בילדות, גם אם האבחנה תיעשה אצל מבוגר. עם זאת, לעתים קרובות קשה לשחזר את המצב בילדות. כמו כן ייתכן כי היו קיימים תסמינים, אך מידת ההפרעה לתפקוד הייתה נמוכה יחסית.

בגיל 25, כ-15-20% מאלו שאובחנו בילדות, התסמינים המלאים של הפרעת קשב ימשיכו להתקיים אצלם. ל-65% עדיין יהיו חלק מהתסמינים ואלו ישפיעו על תפקודם היומיומי.

תנודתיות רגשית איננה כלולה בתסמינים הראשוניים של הפרעת קשב לפי ה-DSM, אולם במקרים רבים מאוד, אצל ילדים ומבוגרים, נראה שינויים במצב הרוח, התפרצויות כעס, בכי וכו'.

האם ההתנהגות של ילדי תקינה?

רוב הילדים הבריאים מתנהגים מדי פעם בצורה היפראקטיבית או אימפולסיבית, או שאינם מצליחים להתרכז לאורך זמן. טווח הקשב אצל הילדים בגיל הגן הוא קצר והם אינם מסוגלים להתמיד בסוג אחד של פעילות לאורך זמן. היכולת להתרכז תלויה תמיד במידת העניין בפעילות.

הדבר תקף גם לגבי היפראקטיביות. ילדים קטנים הם מלאי אנרגיה ועלולים להפוך לפעלתנים אף יותר כשהם עייפים, רעבים, חרדים או כשהם  נמצאים בסביבה חדשה. ילדים לא מעטים פעילים יותר מאחרים באופן טבעי.

לא כל קושי בקשב הוא הפרעת קשב ולא כל שובבות היא היפראקטיביות אולם אם ההתנהגות קשורה לקושי תפקודי - לימודי, התנהגותי, חברתי או שילוב שלהם, הרי שכדאי לפנות לרופא/ת הילדים להערכה.

הגורמים המדויקים להפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) עדיין אינם ידועים במלואם. כיום מקובל לחשוב כי ההפרעה נובעת משילוב של גורמים גנטיים (תורשתיים) וגורמים סביבתיים. חשוב להדגיש כי לא נמצאו עדויות לכך שהפרעת קשב נגרמת בשל סגנון הורות, חוסר גבולות או קשיים שהמשפחה חווה.

תורשה

לתורשה תפקיד מרכזי בהתפתחות הפרעת קשב ופעלתנות יתר. משפחות וילדים שלהם הורה או אח/אחות המתמודדים עם הפרעת קשב נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח ADHD בהשוואה לילדים ללא רקע משפחתי. עם זאת, תורשה אינה הגורם היחיד וגם גורמים סביבתיים עשויים להשפיע על התפתחות ההפרעה.

מבנה ותפקוד המוח

מחקרים מראים כי אצל אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר, קיימים הבדלים מסוימים באופן שבו אזורים שונים במוח מתפתחים ופועלים, בהשוואה לאנשים ללא הפרעת קשב. הבדלים אלה קשורים בעיקר למערכות האחראיות על קשב, תכנון, ויסות התנהגות ושליטה בדחפים.

מחקרים מצביעים גם על הבדלים בפעילותם של מתווכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים) ובהם דופמין ונוראדרנלין, חומרים המסייעים להעברת מידע בין תאי העצב במוח. הבדלים אלה עשויים להסביר חלק מהקשיים.

אבחון הפרעת קשב ופעלתנות יתר הוא אבחון קליני - לא ניתן לאבחן הפרעת קשב באמצעות בדיקת דם, בדיקת הדמייה או אבחון ממוחשב.

חוזר משרד הבריאות (2021) מגדיר את אמות המידה לאבחון הפרעת קשב ופעלתנות יתר:

מי מורשה לאבחן?

1. איש מקצוע רפואי, המומחה בתחומו, אשר התמחה ורכש ניסיון בטיפול בהפרעת קשב ופעלתנות יתר: מומחה בנוירולוגית ילדים והתפתחות הילד, מומחה בפסיכיאטריה של ילדים ונוער, רופא ילדים עם ניסיון של 3 שנים לפחות בהתפתחות הילד או רופא ילדים מומחה או רופא משפחה מומחה שעברו הכשרה מוכרת ורכשו ניסיון בתחום הפרעת קשב ופעלתנות יתר או מומחה בנוירולוגיה או פסיכיאטריה של המבוגר.
2. פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב ופעלתנות יתר.
   מאבחנים מומחים אלו יכולים להיעזר באנשי מקצועות הבריאות האחרים (עובדים סוציאליים, מאבחנים דידקטיים, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת), אך הם, והם בלבד, אחראים על האבחון.

משך האבחון

על האבחון להמשך פרק זמן סביר 45-60) דקות( על מנת לענות על מלוא דרישות האבחון. יש להדגיש כי בתחום זה קיימת תחלואה נלווית מרובה ומסועפת ומסגרת האבחון חייבת לכלול התייחסות, הערכה ושלילה (של תחלואה נלווית) אבחנה מבדלת.

מהלך האבחון

אבחנה של הפרעת קשב נקבעת לפי הערכה קלינית, בהתבסס על קריטריונים מתוקפים (לדוגמה DSM או ICD). המאפיינים הבסיסיים יהיו: קשיי התארגנות, מוסחות, היפראקטיביות ואימפולסיביות. לפי הגדרות הפדרציה הבינ"ל להפרעת קשב (World Federation Of ADHD) האבחנה תתבצע על פי צירוף של כמה מרכיבים - תנאי בסיס + צירוף של 5 מרכיבים נוספים (רשימת תסמינים, גיל התחלת התסמינים, חומרה, הפרעה תפקודית ושלילת אבחנות אחרות).

האבחון יתבצע על פי קריטריונים מוכרים ותקפים ויכלול:

1. הערכה קלינית הכוללת:
   • היסטוריה מפורטת של הילד/המבוגר ומשפחתו
   • הערכה מלאה על-פי הקריטריונים של המדריך העדכני של DSM
   • אבחנה מבדלת והערכה של הפרעות אפשריות אחרות
   • בדיקה קלינית מפורטת
2. אצל ילדים - שאלוני אבחון שמולאו על ידי ההורים והמורים, אצל מבוגרים - שאלון המותאם למבוגרים. יש להשתמש בשאלוני אבחון ולא בשאלוני מעקב.
3. במידת הצורך ימליץ הרופא או הפסיכולוג המאבחן על השלמת האבחון בכלים נוספים: מבחנים ממוחשבים, מבחנים נוירופסיכולוגיים, הערכה קוגניטיבית וכו'. יש לציין כי כלים אילו אינם חלק מהאבחון עצמו אלא יכולים לשמש כלי עזר לאבחון במידת הצורך.
4. אם קיימות תופעות נלוות (כמו לקויות למידה, דיכאון, חרדה, התנהגות מרדנית, הפרעות שינה ועוד), הרופא הבודק חייב לשקול את תופעות אלו ולהתייעץ או להפנות לאנשי המקצוע מהתחום הרלוונטי במידת הצורך.

האם אבחון ממוחשב מתאים?

אבחון ממוחשב אינו מהווה אבחון של הפרעת קשב או תחליף לאבחון כזה. מדובר בכלי עזר לאבחון. אין צורך להגיע לאבחון עם תוצאות אבחון ממוחשב ואי אפשר להשתמש בו כ"בדיקת סקר". ההפניה לאבחון ממוחשב תיעשה, במידת הצורך, על ידי מי שהוסמך לאבחן הפרעת קשב, לאחר אבחון קליני. לפי הנחיית משרד החינוך מורות ויועצות אינן אמורות להפנות ילדים לאבחון ממוחשב.

תנאי בסיס

• התסמינים קיימים לאורך זמן - נקבע זמן של 6 חודשים לפחות וברוב המכריע של המקרים מדובר על תקופות ארוכות
• קיימת הפרעה תפקודית
• התסמינים אינם תואמים את השלב ההתפתחותי ואינם תסמינים של לקות אינטלקטואלית

שאלוני האבחון

מדובר בשאלונים מתוקפים לאבחון הפרעת קשב (לילדים או למבוגרים). השאלונים הם חלק מהאבחון ואינם מחליפים אבחון.

בשאלונים ישנה רשימת התסמינים המכוונת לשני תחומים - תשעה תסמינים של מוסחות ותשעה תסמינים של היפראקטיביות/אימפולסיביות. תסמינים אלו, המתוארים ב-DSM, תוקפו במחקרים רבים. יש לציין כי עיקר התיקוף נעשה על ילדים בארה"ב, כך שיש מקום להתאמה תרבותית בשאלונים אלו. בשאלונים לילדים ילדים נדרשים 6 תסמינים מתוך 9 לצורך אבחנה ואצל מבוגרים נדרשים 5 תסמינים מתוך 9 (אצל מבוגרים נראתה ירידה בתפקוד עם פחות תסמינים).

בנוסף נקבעת גם ההסתמנות הנוכחית של הפרעת הקשב:

1. בעיקר מוסחות (predominantly inattentive) - אם קיימים 6/9 תסמינים למוסחות בלבד ללא תסמינים של היפראקטיביות אימפולסיביות
2. בעיקר היפראקטיביות אימפולסיביות (predominantly hyperactive/impulsive) - אם קיימים 6/9 תסמינים להיפראקטיביות אימפולסיביות בלבד ללא תסמינים של מוסחות
3. מופע משולב (combined) - אם קיימים 6/9 קריטריונים לכל אחד מן התחומים.

יש לציין כי ההסתמנות הנוכחית באה לציין את המופע בעת האבחון ועשויה להשתנות עם הזמן.

גיל התחלת התסמינים

הפרעת קשב היא כאמור הפרעה נוירו התפתחותית - מתחילה בגיל מוקדם ומלווה את הילד במהלך חייו. גיל התחלת התסמינים נקבע בעבר לפני גיל 7 ועלה ל-12.

חשוב לציין שב-DSM-5 (המהדורה החמישית של המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות - Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders), בניגוד לעבר, מדובר על התסמינים עצמם, גם טרם הפרעה תפקודית. לדוגמה, יתכן שיהיו תסמינים של הפרעת קשב אולם ההפרעה התפקודית לא תופיע לפני גיל ההתבגרות ולפני הפחתה משמעותית בתמיכת ההורים.

חומרה

ב-DSM-5 נדרש כי יהיו תסמיני הפרעת קשב בשתי סביבות שונות (לדוגמה בית ובית הספר). הרציונל מאחורי הדרישה הוא למנוע אבחנה שגויה כאשר התסמינים מופיעים בסביבה אחת בלבד בשל גורמים יחודיים לסביבה זו (לדוגמה תסמיני הפרעת קשב רק בבית כתוצאה מבעיה בתפקוד המשפחה או תסמיני הפרעת קשב בבית ספר עם דרישות לימודיות מופרזות). בנוסף, יש לקבוע את חומרת ההפרעה - קלה, בינונית או קשה.

הפרעה תפקודית

בעת פיתוח 5-DSM היה דיון האם לכלול הפרעה תפקודית כקריטריון. הפרעה תפקודית קובעת בדרך כלל את הפרוגנוזה (תחזית רפואית - הערכה של רופא לגבי התפתחות עתידית של בעיה מסוימת אצל מטופל) ולא את האבחנה, ובנוסף ההפרעה התפקודית בהפרעת קשב עלולה לנבוע לא מההפרעה עצמה אלא מהתחלואה הנלווית הרחבה.

למרות זאת - ההפרעה התפקודית נכללה בקריטריונים והיא תנאי לאבחנה. לצורך אבחנה יש לוודא כי התסמינים גורמים להפרעה תפקודית בתחום הלימודי, החברתי, התעסוקתי או בשילוב שלהם. אבחנה הנעשית על סמך תסמינים בלבד, ללא התייחסות להפרעה התפקודית היא פעמים רבות שגויה ואחת הסיבות לעליה בשכיחות האבחנה של הפרעת קשב ברחבי העולם.

שלילת אבחנות אחרות

1. יש לשלול את האפשרות שהתסמינים של היפראקטיביות או מוסחות מוסברים על ידי אבחנה אחרת, לדוגמה דיכאון, חרדה, פסיכוזה, שימוש בסמים, הפרעת שינה קשה ועוד.
2. הפרעה על הספקטרום האוטיסטי אינה שוללת אבחנה של הפרעת קשב ופעלתנות יתר.

מטרת הטיפול בהפרעת קשב ופעלתנות יתר לשפר את התסמינים, להפחית באופן משמעותי את ההפרעה התפקודית היומיומית ולהפחית את הסיכוי לסיבוכים עתידיים.

הטיפול הטוב ביותר להפרעת קשב הוא טיפול תרופתי בשילוב עם טיפול התנהגותי־רגשי ו/או הדרכת הורים.

טיפול תרופתי בהפרעת קשב ופעלתנות יתר

התאמת הטיפול התרופתי נעשית על ידי רופא המוסמך לטפל בהפרעת קשב. יש לקחת בחשבון כי התאמת טיפול מיטבי יכולה לקחת זמן ויש צורך בסבלנות ובמעקב על ידי הרופא המטפל.

תרופות להפרעת קשב נחשבות לתרופות בטוחות והשפעתן על הגוף נחקרת מזה עשרות שנים.

יחד עם זאת, יש לעדכן את הרופא המטפל אם למטופל מחלת לב (מום לב או מחלה לבבית אחרת), סיפור משפחתי של מחלות לב, מוות של קרוב משפחה בגיל צעיר, יתר לחץ דם, אפילפסיה (בהווה או בעבר), חרדה, דיכאון או סכיזופרניה (אצל המטופל או בני משפחה קרובים), מחלת כבד, מחלת כליות. בכל המקרים הללו ניתן לטפל בהפרעת קשב אולם בחירת הטיפול תהיה מושפעת ממחלת הרקע.

לטיפול התרופתי עלולות להיות תופעות לוואי ואחת ממטרות הטיפול היא למקסם את ההשפעה החיובית עם מינימום תופעות לוואי (ועדיף ללא תופעות לוואי כלל). לרוב התרופות להפרעת קשב יש תופעות לוואי דומות, אולם לא ניתן לדעת מראש האם יהיו תופעות לוואי או איזו תופעת לוואי תהיה לאיזה מטופל. תופעות הלוואי חולפות בהדרגה עם הפסקת הטיפול התרופתי.

ניתן לחלק את התרופות להפרעת קשב לפי סוג החומר הפעיל:

ממריצות (סטימולנטים)

בקבוצה זו שני סוגים של חומרים פעילים - מתילפנידאט ואמפטמינים. אלו הן התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בהפרעת קשב. למעלה מ-85% מהמטופלים מגיבים לטיפול בהן וחווים שיפור משמעותי בתפקודם בתחומים שונים.

לא ממריצות

קלונידין, אטומקסיטין, גואנפצין

לתרופות ממשפחה זו לוקח זמן רב יותר עד שהן מצטברות בגוף ומתחילות לפעול (לעיתים עד חודש ימים). רק כ-70% מהמטופלים עם הפרעת קשב יגיבו לטיפול בתרופות אלו. הן ניתנות בין השאר כאשר היו תופעות לוואי לתרופות סטימולנטיות, כאשר לא היתה תגובה לסטימולנטים או יחד עם סטימולנטים. תרופות אלו פחות משפיעות על תיאבון ושינה.

שאלות נפוצות על טיפול תרופתי בהפרעת קשב

• כיצד קובעים את מינון התרופה?

הרופא המטפל יקבע את מינון התחלתי נמוך בהתאם לגיל ולמשקל. מומלץ לעלות במינון בהדרגה, עד להשגת השפעה טיפולית טובה. המינון הטיפולי הסופי נקבע על פי ההשפעה.

• האם ככל שהפרעת קשב חמורה יותר נדרש טיפול במינון גבוה יותר?

לא. המינון הנדרש לטיפול מיטבי הוא אישי ואינו נקבע לפי משקל או לפי חומרת ההפרעה

• אני סובל מטיקים. האם אני יכול להיות מטופל בסטימולנטים?

כן. בטיפול בסטימולנטים בחלק גדול מהמטופלים לא תהיה החמרה בטיקים. בחלק קטן אף תהיה הטבה. במידה ותהיה החמרה הרופא המטפל יחליט על הטיפול התרופתי המתאים.

• האם טיפול בהפרעת קשב גורם לעליה בסיכוי להתמכרות?

לא. סקירה של נתוני ילדים מטופלים בסטימולנטים אינה מראה עליה בשכיחות התמכרויות לכל סוגי החומרים יחסית לילדים לא מטופלים. בנוסף, הנתון כי אין עליה בשכיחות התמכרויות חוזר גם במחקרים הסוקרים אוכלוסיות שלמות, בעיקר בצפון אירופה.

כאשר הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) אינה מאובחנת או אינה מטופלת, היא עלולה להשפיע על תחומי חיים רבים ולגרום לפגיעה מצטברת בתפקוד.

קשיים לימודיים ומימוש הפוטנציאל האישי - ילדים ומתבגרים עם ADHD נמצאים בסיכון גבוה יותר לקשיים לימודיים, להישגים נמוכים בבית הספר ולנשירה ממסגרות חינוכיות. בהמשך החיים עלולים להתעורר קשיים ברכישת מקצוע, בהתמדה בעבודה ובמימוש הפוטנציאל האישי.

דימוי עצמי וקשרים חברתיים וזוגיים - הפרעת קשב שאינה מטופלת קשורה לפגיעה בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות, וכן לקשיים חברתיים וזוגיים.

פציעות ותאונות - אנשים עם ADHD נמצאים גם בסיכון מוגבר לפציעות, לתאונות, לביקורים בחדרי מיון ולמעורבות בתאונות דרכים, בין היתר בשל אימפולסיביות, מוסחות ונטייה ללקיחת סיכונים.

התמכרויות - לאורך השנים עלול לעלות גם הסיכון להתפתחות התמכרויות, כולל עישון, שימוש באלכוהול ובסמים. מחקרים מצביעים על כך שטיפול מתאים ב-ADHD עשוי להפחית באופן משמעותי רבים מהסיכונים הללו ולשפר את התפקוד, איכות החיים והבריאות לאורך זמן.