הקדמה
דליות הן ורידים נפוחים ומוגדלים שצבעם לרוב כחול או סגול כהה. דליות יכולות להיות גבשושיות, בולטות או מפותלות. רוב הדליות מתפתחות ברגליים.
סימפטומים אופייניים לדליות כוללים:
- תחושת כאב, כובד ואי נוחות ברגליים.
- נפיחות בכפות הרגליים ובקרסוליים.
- התכווצויות בשרירי הרגליים.
דליות מתפתחות כאשר מסתמים קטנים הנמצאים בתוך הוורידים מפסיקים לעבוד כראוי. כשהוורידים תקינים, הדם זורם באופן חלק מהאיברים לכיוון הלב. מסתמים קטנים הנמצאים בתוך הוורידים נפתחים ונסגרים לסירוגין, ומונעים זרימה של דם בכיוון ההפוך. אם המסתמים נחלשים או נפגעים, הדם עלול לזרום בכיוון ההפוך, להצטבר בווריד ולגרום לנפיחות והגדלה של הווריד. זוהי הדליה.
מצבים מסוימים עלולים להגביר את הסיכון להתפתחות דליות. אלו כוללים:
- הריון.
- משקל עודף.
- גיל מבוגר.
מתוך הסדרה, המדריך הרפואי - אסותא: סרטון בנושא דליות ברגליים - וורידים ברגליים סימפטומים, טיפול והחלמה. אחת מכל שלוש נשים סובלת מוורידים ברגליים או בשמם המקצועי דליות ברגליים. ורידים חולניים ברגליים נגרמים כתוצאה מפגם תורשתי, עודף משקל, הריונות, מום מולד ועמידה ממושכת.
שכיחות התופעה
מדובר בתופעה שכיחה למדי. כ-30% מהמבוגרים סובלים מדליות. נשים נוטות לסבול יותר מדליות, בהשוואה לגברים.
דליות עלולות להיווצר בכל אחד מוורידי הגוף אולם האזורים השכיחים להתפתחות דליות הם הרגליים, כפות הרגליים ובעיקר השוקיים. הסיבה לכך היא הלחץ המוגבר שמופעל על הוורידים בחלק התחתון של הגוף בעת עמידה והליכה.
תחזית ההחלמה
דליות אינן מהוות בעיה רפואית משמעותית עבור מרבית האנשים שסובלים מהן. אמנם המראה שלהן עלול להפריע אך לרוב הן לא פוגעות בזרימת הדם ולא גורמות לבעיה רפואית ארוכת טווח. מרבית המקרים כלל לא מחייבים קבלת טיפול.
עם זאת, אצל חלק מהאנשים עלולות הדליות לגרום לכאב ולנפיחות ברגליים. במקרים נדירים יתכנו סיבוכים הכוללים שינויים בצבע העור והתפתחות כיבים ברגליים. טיפול בדליות יידרש בדרך כלל במקרים בהם התופעה גורמת לאי נוחות משמעותית או לסיבוכים.
ניתן לטפל בדליות במספר דרכים. השלב הראשון בטיפול יכלול בדרך כלל שימוש בגרביים אלסטיות ייעודיות שמטרתן לשפר את זרימת הדם ברגליים. טיפולים נוספים כוללים ניתוח להסרת הווריד הפגוע, הטרשה (טיפול הכרוך בהזרקת חומרים הגורמים לסגירת הווריד) וכן טיפולים בעזרת קרן לייזר או גלי רדיו (RF).
מניעת דליות
אי אפשר למנוע את התפתחותן של דליות או למנוע את החמרתן אך ניתן להקל על הסימפטומים הנגרמים על ידיהן בדרכים הבאות:
- מומלץ להימנע מישיבה או מעמידה ממושכת באותה תנוחה. רצוי לשנות את תנוחת הגוף כל חצי שעה לערך.
- רצוי להגביה את הרגליים בעזרת כרית על מנת להקל על כאב או אי נוחות.
- פעילות גופנית סדירה מסייעת לשיפור זרימת הדם לגפיים ואף מסייעת לשמירה על משקל גוף תקין.
סימפטומים
צבען של דליות הוא סגול כהה או כחול ולרוב הן נראות מפותלות ובולטות. אצל חלק מאנשים עלולות הדליות לגרום לכאב או לאי נוחות.
בנוסף למראה האופייני של הדליות יתכנו סימפטומים כגון:
- תחושת כאב, כבדות ואי נוחות ברגליים.
- נפיחות בקרסוליים ובכפות הרגליים.
- תחושה של שריפה או פעימות בכפות הרגליים.
- התכווצויות שרירים ברגליים, בעיקר בלילה.
- יובש, גרד ועור דק באזור הדליות.
הסימפטומים לרוב מחמירים במזג אוויר חם ולאחר עמידה ממושכת. תיתכן הקלה בחומרת הסימפטומים לאחר הגבהת הרגליים (למשל, על ידי הנחת הרגליים על מספר כריות).
בדרך כלל דליות מתפתחות ברגליים, בחלק האחורי של השוק או בחלק הפנימי של הרגל. אולם דליות עלולות להתפתח גם באזורי גוף אחרים, לרבות:
במידה שמראה הוורידים מעורר דאגה, מומלץ להתייעץ עם כירורג מומחה בכלי דם, על מנת לברר האם מדובר בדליות המצריכות טיפול.
גורמים
דליות מתפתחות בדרך כלל עקב החלשות דופן הוורידים או המסתמים.
היחלשות מסתמי הוורידים
בתוך הורידים נמצאים מסתמים חד כיווניים זעירים. המסתמים נפתחים על מנת שהדם יזרום דרכם ולאחר מכן נסגרים כדי למנוע חזרה של הדם לאחור.
לעיתים נמתחות דפנות הוורידים יתר על המידה ומאבדות את גמישותן, דבר שגורם להיחלשות המסתמים בוורידים. כאשר המסתמים אינם פועלים כיאות, דם עלול לדלוף ולזרום בכיוון ההפוך. במקרה זה, הדם יצטבר בוורידים והם יעשו נפוחים ומוגדלים.
הגורמים למתיחת דפנות הוורידים והיחלשות המסתמים אינם ברורים לחלוטין. אצל חלק מהאנשים עלולה תופעה זו להתפתח גם ללא כול סיבה נראית לעין.
גורמי סיכון
ישנם מספר גורמי סיכון שמעלים את הסיכון להתפתחות דליות. אלו כוללים:
- מין (גבר או אישה).
- תורשה (גנטיקה).
- גיל.
- השמנה.
- עיסוק.
- הריון.
מין
נשים נמצאות בסיכון מוגבר להתפתחות דליות בהשוואה לגברים. יתכן שהדבר נגרם עקב השפעתם של ההורמונים אצל נשים, אשר גורמים להרפיית דפנות הוורידים ולכן מעלים את הסבירות לדליפת דם מהמסתמים. מאזן ההורמונים אצל נשים וגברים, שונה.
תורשה
הסיכון להתפתחות דליות עולה אם ידוע על קרובי משפחה אשר סובלים גם הם מהתופעה. דבר זה מרמז כי יתכן שגורמים תורשתיים מעורבים בהתפתחות דליות.
גיל
ככל שמתבגרים מאבדים הוורידים את גמישותם ויעילות המסתמים פוחתת.
השמנה
משקל עודף מפעיל לחץ רב על הוורידים, כלומר הם נדרשים לעבוד קשה יותר על מנת להזרים את הדם חזרה ללב. המשקל אף מגביר את הלחץ המופעל על המסתמים ומעלה את הסיכון לדליפה.
אצל נשים השפעת המשקל על התפתחות דליות גדולה יותר מאשר אצל גברים.
ניתן להיעזר במחשבון ה-BMI שמודד יחס גובה למשקל על מנת לבדוק האם משקל הגוף תקין.
עיסוק
חלק מהמחקרים שנערכו בנושא מעלים כי עיסוק הכרוך בעמידה ממושכת עלול להגביר את הסיכון להתפתחות דליות. זאת מאחר שלדם קשה יותר לזרום במעלה הוורידים במהלך עמידה ממושכת.
הריון
במהלך ההריון כמות הדם בגוף האישה עולה על מנת לתמוך בגדילת ובהתפתחות העובר. דבר זה גורם לעומס רב מהרגיל על מערכת הוורידים והעורקים. בנוסף, רמות גבוהות של הורמונים במהלך ההריון גורמות להרפיית דפנות כלי הדם. השילוב בין גורמים אלו יכול להגביר את הסיכון להתפתחות דליות במהלך ההריון.
כמו כן, דליות עלולות להתפתח עקב גדילת הרחם. ככל שהרחם גדל מופעל לחץ רב יותר על הוורידים באגן, דבר שעלול גם כן לגרום להתפתחות דליות.
אצל מרבית הנשים, הדליות משתפרות באופן משמעותי לאחר הלידה.
מצבים נוספים
במקרים נדירים, דליות עלולות להתפתח עקב מצבים אחרים, כגון:
- קריש דם קודם.
- נפיחות או גידול באגן.
- מבנה כלי דם שונה מהתקין.
אבחון
במקרה של דליות שלא גורמות לאי נוחות או לסימפטומים אחרים, אין חובה לפנות לרופא בנושא. רק לעתים נדירות מהוות דליות בעיה רפואית חמורה. לרוב לא נדרש כל טיפול.
במקרים הבאים מומלץ לפנות לבדיקת רופא:
- דליות הגורמות לכאב או לאי נוחות.
- העור באזור הדליות מגורה וכואב.
- הכאב או אי הנוחות ברגליים גורמים לגירוי בשעות הלילה ומפריעים לשינה.
הרופא יתבונן במצב הדליות על מנת לאבחן את חומרתן. הרופא יבחן את הרגליים בזמן עמידה ויבדוק האם יש נפיחות. בנוסף יבקש הרופא מהמטופל לתאר את התחושות מהן הוא סובל ולספר האם קיימים מצבים מסוימים בהם חלה החמרה במצב הדליות. לדוגמה, אצל חלק מהנשים, למחזור החודשי השפעה על חומרת הדליות.
הרופא יברר האם למטופל גורמי סיכון להתפתחות דליות. שאלות שהרופא עשי לשאול כוללות:
- האם אנשים נוספים במשפחה הקרובה סובלים מדליות.
- האם המטופלת בהריון.
- האם מדד ה-BMI תקין.
- האם המטופל סבל בעבר מפקקת ורידים עמוקים.
- האם אירעה פציעה ברגל בעבר (לדוגמה, שבר בעצם ברגל).
המשך בירור
בהתאם לצורך יופנה המטופל לבדיקת רופא מומחה לבעיות כלי דם. כמו כן, יתכן שהמטופל יופנה לבדיקות נוספות דוגמת דופלר אולטרה סאונד בשילוב דופלקס צבע.
בדיקת דופלר אולטרה סאונד
בבדיקת דופלר אולטרה סאונד נעשה שימוש במכשיר אולטרה סאונד על מנת לקבל מידע לגבי כיוון זרימת הדם בוורידים. הבדיקה מאפשרת לקבל מידע לגבי יעילות המסתמים. בדיקת דופלר אולטרה סאונד דופלר יעילה גם לאבחון קרישי דם או חסימות אחרות בוורידים.
בדיקה זו אינה כרוכה בכאב או באי נוחות.
בדיקת אולטרה סאונד בשילוב דופלקס צבע
בדיקת אולטרה סאונד בשילוב דופלקס צבע מאפשרת הדגמה צבעונית של מבנה הוורידים על גבי צג ייעודי. תצוגה זו מאפשרת למומחה לחפש פגמים שונים בוורידים. כמו כן ניתן בבדיקה זו למדוד את מהירות זרימת הדם בוורידים.
טיפול
לא בכל מקרה ידרש טיפול. אם הדליות אינן גורמות לסימפטומים או לאי נוחות, פעמים רבות לא יהיה צורך לטפל כלל.
פעמים רבות ניתן להקל על חומרת הסימפטומים באמצעים פשוטים הכוללים פעילות גופנית, הימנעות מעמידה ממושכת על הרגליים והגבהתן בזמן מנוחה (בעזרת כרית).
במצבים הבאים יומלץ לרוב לטפל:
- סימפטומים הגורמים לכאב או לאי נוחות.
- התפתחות סיבוכים כגון כיבים ברגליים, נפיחות או שינויים בצבע העור.
- סיבות קוסמטיות (אם מראה הדליות מפריע וגורם לאי נוחות).
סוג הטיפול שיבחר יהיה תלוי במצב הבריאות הכללי של המטופל וכן במאפיינים של הדליות לרבות היקף התופעה, מיקום הדליות וחומרתן.
כירורג מומחה בטיפול בכלי דם יוכל לייעץ באשר לסוג הטיפול המתאים ביותר למצב. חלק מהאפשרויות הטיפוליות מפורטות להלן.
גרביים אלסטיות
הגרביים עשויות כך שהן מפעילות לחץ קבוע על הרגליים וכך מסייעות לשפר את זרימת הדם. בדרך כלל הגרביים הדוקות יותר סביב הקרסול והופכות מעט רפויות יותר החל מאזור השוק, ומעלה לכיוון הברך. מבנה זה מעודד את זרימת הדם מהרגליים כלפי מעלה, אל הלב.
גרביים אלסטיות עשויות להקל על הכאב, אי הנוחות והנפיחות ברגליים שנגרמים עקב הדליות. אולם לא ידוע האם הגרביים יכולות למנוע החמרה של המצב עם הזמן או למנוע את התפתחותן של דליות חדשות.
מחקרים שנערכו בנושא יעילותן של הגרביים האלסטיות העלו ממצאים סותרים. סיבה אחת לכך היא שאנשים רבים נמנעים מלבישתן, הן עקב הסירבול הכרוך בכך והן בשל המראה. רצוי לבחור גרביים אלסטיות מסוג כזה שיאפשר שימוש יעיל בהן, בהתאם להוראות הרופא המטפל.
ניתן לרכוש גרביים אלסטיות במגוון אורכים, גוונים וסגנונות. יש להתייעץ עם הרופא המטפל באשר לאורך הגרב הרצוי (עד הברך, עד הירך או גרביון מלא) ואף לגבי מידת הלחץ הנדרשת (קלה או בינונית). בהתאם לעונות השנה ניתן לבחור גרביים המכסות את כל כף הרגל או גרביים שאינן מכסות את בהונות כף הרגל.
לבישת הגרביים האלסטיות
בדרך כלל ההנחיות הן ללבוש את הגרביים מיד כאשר קמים בבוקר ולהסיר אותן רק בלילה, לפני השינה. לבישת גרביים אלסטיות עלולה לגרום לאי נוחות, בעיקר במזג אוויר חם אולם חשוב ללבוש את הגרביים לפי ההנחיות על מנת להפיק את מירב התועלת.
יש למתוח את הגרב למלוא אורכה על מנת שהלחץ המופעל על כול אזור ברגל יתאים. יש לשים לב שהגרב לא מחליקה מהרגל כלפי מטה על מנת שלא תיווצר רצועת לחץ סביב הקרסול. אם הגרביים לוחצות או אינן נוחות רצוי לחזור אל המכון בו נרכשו על מנת לבדוק את התאמת הגרביים. במקרים מסוימים ניתן לשקול הזמנת גרביים בהתאמה אישית לפי צרכי המטופל.
אם העור בכפות הרגליים מתייבש, מתקשה או מתקלף עקב השימוש בגרביים מומלץ למרוח קרם לחות המתאים לכפות הרגליים לפני השינה.
שמירה על יעילות וניקיון הגרביים
בדרך כלל מומלץ להחליף את הגרביים האלסטיות כול שלושה עד שישה חודשים. אם נגרם נזק כלשהו לגרביים יש להתייעץ עם הרופא כדי לוודא שיעילות הגרביים לא נפגעה.
עם תחילת הטיפול יש לרכוש שתי גרביים (או שני זוגות גרביים אם יש צורך בטיפול בשתי הרגליים) על מנת שיהיה ניתן לכבס ולייבש גרב אחת בזמן שלובשים את השנייה. גרביים אלסטיות יש לכבס ביד במים פושרים ולייבש כשאינן חשופות לשמש ישירה.
טיפולים פולשניים
במקרים הבאים יומלץ למטופל לשקול התערבות טיפולית כגון ניתוח או טיפול פולשני אחר (כפי שיפורט):
- דימום פעיל מהדליות.
- דליות שדיממו בעבר ומהוות סיכון להישנות הדימום.
- כיב ברגל (פצע פתוח שאינו מתרפא) שמחמיר וגורם לכאב על אף שמטופל.
- התפתחות סיבוכים דוגמת כיב ברגל או שינויים בצבע העור.
- אירועים חוזרים של דלקת בווריד (טרומבופלביטיס).
- דליות אשר גורמות לסימפטומים מטרידים ולאי נוחות רבה.
- דליות אשר פוגעות באיכות חייו של המטופל.
בבואו לשקול את הטיפול המיטבי עבור המטופל יביא הרופא בחשבון את הגורמים הבאים:
- גודל ושיעור התפשטות הדליות.
- האם הגישה לוורידים קלה או קשה.
- מדד ה-BMI של המטופל (יחס גובה למשקל).
סקלרותרפיה (Sclerotherapy)
סקלרותרפיה (בעברית, הטרשה) הוא טיפול המתאים בדרך כלל לדליות בגודל קטן עד בינוני. במהלך הטיפול מוזרק חומר כימי לתוך הדליות אשר גורם להצטלקות ועקב כך, נסתם הווריד הפגוע.
במקרה של דליות גדולות ניתן להשתמש בחומר מקציף אשר מוזרק גם כן לתוך הוורידים הפגומים. טיפול זה אינו מתאים במקרה שמתפתחות דליות אצל מי שסבל בעבר מפקקת ורידים עמוקים.
ההזרקה לתוך הווריד מתבצעת תחת הנחיית אולטרה סאונד. בדרך כלל יטופלו מספר וורידים בכל פעם. במידת הצורך ובהתאם לשיקול דעתו של הרופא המטפל, ניתן לבצע טיפול זה תחת אלחוש מקומי.
עם הזמן, הדליות נספגות בהדרגה, תוך שוורידים תקינים מחליפים את הוורידים שנחסמו במהלך הטיפול. בדרך כלל ידרשו מספר טיפולים לפני שהדליות נעלמות לחלוטין. בעקבות טיפול זה תיתכן הישנות של הדליות.
אף שסקלרותרפיה הוכחה כטיפול יעיל, יעילותה לטווח הרחוק עדיין אינה ברורה. מחקרים העלו כי הזרקת קצף נמצאה יעילה אצל 84 מתוך 100 מטופלים. עם זאת, מחקר אחר בנושא מצא שלמעלה ממחצית מהמטופלים סבלו מהישנות של הדליות.
לטיפול זה יתכנו תופעות לוואי הכוללות התפתחות קרישי דם בוורידים אחרים ברגל, כאב ראש, כאב גב תחתון, שינוי בצבע העור (עלולים להופיע אזורים חומים בעור שמעל לוורידים שטופלו), התעלפות והפרעות ראייה זמניות.
אם התפתחו הפרעות ראייה לאחר טיפול בעזרת הזרקות קצף אין לנהוג במשך לפחות 30 דקות מתום הטיפול. בתום זמן זה ניתן לחזור לפעילות שגרתית לרבות עבודה. לאחר הטיפול יומלץ בדרך כלל על שימוש בגרביים אלסטיות במשך כשבועיים.
טיפולים נוספים
כיום מוצעים מספר טיפולים חדשים הכוללים:
- צריבה באמצעות תדרי רדיו.
- טיפול לייזר תוך ורידי.
טיפולים חדשים אלו הם פחות פולשניים מהניתוח המסורתי. עם זאת, עדיין לא קיים מידע רב לגבי יעילותם בטווח הרחוק.
צריבה באמצעות גלי רדיו
טיפול זה כרוך בחימום דפנות הוורידים בהם התפתחו דליות באמצעות אנרגיה של תדרי רדיו. הגישה לווריד מתאפשרת דרך חתך קטן המבוצע מעל או מתחת לברך, בהתאם לצורך הטיפולי.
תחת הנחיית אולטרה סאונד מוחדר צנתר לתוך הווריד, ודרכו מוכנס מכשיר המשדר תדרי הרדיו. באמצעות תדרי הרדיו מבוצעת פעולת חימום של הווריד עד לקריסת דפנותיו ולסגירת חלל הווריד. לאחר שהווריד נאטם, זרימת הדם תופנה באופן טבעי אל הוורידים התקינים באזור.
הטיפול מבוצע תחת הרדמה מקומית. לאחר הטיפול תיתכנה תופעות לוואי זמניות הכוללות תחושת נימול על פני שטח העור באזור שטופל.
לעיתים ידרש המטופל להשתמש בגרביים אלסטיות במשך כשבועיים לאחר הטיפול.
טיפול לייזר תוך ורידי
טיפול זה כרוך בהחדרת צנתר לתוך הווריד הפגוע תחת הנחיית אולטרה סאונד. מכשיר לייזר זעיר מוכנס לתוך הצנתר וממוקם בקצה העליון של הווריד הפגוע.
הלייזר משחרר פרצי אנרגיה קצרים המחממים את הווריד ומביאים לסגירתו. במהלך הטיפול מעביר הרופא את מכשיר הלייזר לכל אורך הווריד, וכך גורם לסגירה מלאה שלו.
טיפול לייזר תוך ורידי מבוצע בדרך כלל תחת אלחוש מקומי. לאחר הטיפול תיתכן תחושת כיווץ או כאב ברגל שטופלה ועלולים להתפתח שטפי דם מקומיים. במקרים מסוימים תיתכן פגיעה עצבית זמנית.
סיבוכים
דליות עלולות לגרום לסיבוכים מאחר שהן פוגעות בזרימת הדם התקינה. מרבית האנשים שסובלים מדליות לא יסבלו מסיבוכים אולם סיבוכים עלולים להתפתח גם מספר שנים לאחר תחילתה התופעה.
דימום
דליות שמתפתחות קרוב לפני העור עלולות לדמם בעקבות חתך או חבלה. לעיתים קשה לעצור דימום מדליות. במקרה של דימום יש לשכב, להרים את הרגל ולהפעיל לחץ ישיר על הפצע. אם פעולות אלו לא עצרו את הדימום יש לפנות לקבלת עזרה רפואית באופן מיידי.
דלקת ורידים (טרומבופלביטיס)
דלקת זו מתפתחת כתוצאה מהיווצרות קרישי דם בתוך הווריד הפגוע.
הדלקת עלולה לגרום לסימפטומים כגון כאב, נפיחות, אודם וחום גבוה המורגשים על פני העור באזור הדלקת.
במקרה שהדלקת מתפתחת בוורידים שטחיים המצב מכונה טרומבופלביטיס שטחי. וורידים שטחיים הם ורידים הממוקמים קרוב לפני השטח של העור.
הטיפול בדלקת ורידים כולל לבישת גרביים אלסטיות ונטילת משככי כאב דוגמת פאראצטמול (אקמול), במידת הצורך.
אי ספיקת ורידים כרונית
הפרעות לזרימת הדם התקינה בוורידים עלולה ליצור בעיה בחילוף החומרים בין העור לדם (הדם מספק חמצן וחומרי הזנה לעור והעור מפריש
חומרי פסולת אל הדם לצורך פינוי). בעיה ארוכת טווח בחילוף החומרים מכונה אי ספיקת וורידים כרונית.
אי ספיקת ורידים כרונית עלולה לגרום להתפתחות סיבוכים כגון אקזמת דליות, ליפודרמטוסקלרוזיס וכיבים ורידיים, כמפורט.
אקזמת דליות (Varicose eczema)
זהו מצב בו העור הופך אדום, קשקשי ופריך. בנוסף עלולות להתפתח שלפוחיות ואזורי גלד על פני העור. פעמים רבות מדובר במצב קבוע שאינו חולף.
ליפודרמטוסקלרוזיס
ליפודרמטוסקלרוזיס הוא מצב בו העור הופך לנוקשה ומכווץ ולעיתים צבעו הופך לאדום או חום. האזור שנפגע בדרך כלל הוא אזור השוק.
כיבים ורידיים
כיב ורידי מתפתח בעקבות עליה בלחץ בוורידים בחלק התחתון של הרגל. עליית הלחץ גורמת לזליגת נוזל מהווריד ולהצטברותו תחת העור. הצטברות הנוזל עלולה לגרום לעיבוי של העור, לנפיחות ולבסוף לפקיעת העור במקום ולהיווצרות פצע פתוח. כיבים ורידיים נוטים להתפתח באזור הקרסול.
אם מבחינים בכל שינוי חריג בעור באזור הדליות יש לפנות לרופא בהקדם. בדרך כלל ניתן לטפל במצבים אלו ביעילות אולם יש להתחיל בטיפול מוקדם ככל שניתן.
מניעה
קיימות מעט עדויות לכך שניתן לעצור את תהליך ההחמרה של הדליות או למנוע התפתחות של דליות נוספות. אולם, אם דליות התפתחו ישנן מספר פעולות בהן ניתן לנקוט להקלה על הכאב ואי הנוחות.
ישיבה ועמידה
אם ניתן, מומלץ להימנע מישיבה או עמידה ממושכות. אם לא ניתן להימנע מתנוחות אלו יש לשנות תנוחה לעיתים תכופות ולנסות להתהלך מעט כל 30 דקות.
יש להימנע משילוב הרגליים אחת על גבי השנייה מאחר שהדבר עלול לגרום להחמרת הסימפטומים.
מנוחה
אם הדבר מתאפשר, יש לבצע מספר הפסקות מהפעילות במהלך היום. מומלץ לנוח כאשר הרגליים מורמות מעלה. דבר זה משפר את זרימת הדם.
ליעילות מרבית מומלץ להרים את הרגליים כך שגובהן יהיה מעל לגובה הלב. שכיבה והנחת הרגליים על שלוש או ארבע כריות עשויה להקל על הכאב ועל אי הנוחות באופן משמעותי.
פעילות גופנית סדירה
פעילות גופנית סדירה משפרת את זרימת הדם לרגליים ולשאר אברי הגוף.
פעילות גופנית סדירה אף מסייעת לשמור על משקל תקין ולמניעת מחלות כמו מחלת לב כלילית. בנוסף, פעילות גופנית סדירה תורמת לבריאות הכללית, לכושר הגופני ולהרגשה טובה יותר.
