אצבע הדק (היצרות דלקתית של תעלת הגיד) - מידע רפואי

האצבעות המעורבות בדרך כלל הן האגודל, הקמיצה או הזרת. תיתכן פגיעה ביותר מאצבע אחת או פגיעה בשתי הידיים. אצבע הדק שכיחה יותר ביד ימין, ככל הנראה מאחר שמרבית האנשים ימניים.

סימפטומים של אצבע הדק עלולים לכלול:

• כאב בבסיס האצבע או האגודל הפגועה (או בשניהם) כאשר מזיזים את האצבעות או אם לוחצים על המקום.
• התפתחות גבשושית בבסיס האצבע או האגודל הפגועה (נודולה).
• נוקשות או נקישות כשמזיזים את האצבע או האגודל הפגועה, במיוחד בבוקר, לאחר שנת הלילה.

אם חלה החמרה האצבע עלולה להיתקע כשהיא כפופה ואז תתיישר לפתע. עם הזמן, עלול להיות קושי ליישר את האצבע לגמרי.

אצבע הדק אצל ילדים

אצבע הדק עלולה להתפתח באגודל בקרב מספר קטן מאד של פעוטות בגילאי 18 חודשים עד שלוש שנים.

אצל פעוטות, הסימפטום העיקרי הוא חוסר יכולת ליישר את האגודל באופן מלא.

המצב נגרם עקב בעיה בתעלה בה עובר גיד האצבע, דבר שמקשה על יכולתו להחליק דרך התעלה ומתבטא בכאב ובנוקשות האופייניים.

בעיות הקשורות לתעלת הגיד

הבעיה הנפוצה ביותר נגרמת על ידי אחת הרצועות המרכיבות את תעלת הגיד. לרוב מדובר ברצועה הראשונה בבסיס האצבע. בשל מיקומה היא חשופה למרבית העומס ביד. עם הזמן עלולה הרצועה להתעבות יתר על המידה ולחסום חלקית את פתח תעלת הגיד. מצב זה מקשה על תנועת הגיד פנימה והחוצה דרך התעלה.

כשמכופפים את האצבע או האגודל הגיד מחליק כלפי מטה, לאורך תעלת הגיד, לכיוון הזרוע. כשמיישרים את האצבע או האגודל, הגיד צריך להחליק חזרה לאורך התעלה לתוך האצבע. אם תעלת הגיד חסומה חלקית הגיד אינו יכול להיכנס בחופשיות לתוכה ולכן האצבע תישאר מכופפת. אם במקום נוצרת גבשושית היא עלולה לחסום עוד יותר את יכולתו של הגיד להחליק בקלות דרך התעלה.

האצבע עשויה להתיישר בפתאומיות אם הגיד התקוע מצליח לעבור את הרצועה המעובה בתעלה, בדומה לפעולת שחרור קפיץ ההדק.

נזק נוסף

בדרך כלל כאשר הגיד באצבע מתחיל להיתקע חלה החמרה נוספת במצב בשל אחד מהגורמים הבאים:

• הגירוי או החיכוך הבלתי פוסק עלול לגרום לגיד התקוע להתנפח ולהקשות עוד יותר על תנועתו פנימה או החוצה בתוך תעלת הגיד.
• הגירוי שהגיד גורם עלול לגרום לדלקת ולנפיחות ברקמה המצפה את פנים תעלת הגיד ולהחמיר עוד יותר את ההיצרות.
• הגירוי עלול לגרום להיווצרות גבשושית (נודולה) בתעלת הגיד ולחסום אותה חלקית.

עם הזמן, הגירוי המתמשך עלול לגרום לגיד להיתקע במצב בו האצבע תישאר נעולה בתנוחה מכופפת. לפעמים הגיד ישתחרר בבת אחת והאצבע תוכל לנוע שוב אך לרוב היא תישאר בתנוחה מכופפת באופן קבוע.

גורמי סיכון

הגורם לבעיות הללו אינו מובן במלואו ולרוב אינו ידוע. עם זאת, ידועים גורמים שמעלים את הסבירות להתפתחות אצבע הדק. אלו כוללים:

• שכיחות גבוהה (פי 6) בקרב נשים, בהשוואה לגברים.
• שכיחות גבוהה בקרב ילדים מתחת לגיל 6 או מבוגרים בני 40 ומעלה. המצב שכיח במיוחד בגילאי 50 ו-60.
• פציעה קודמת בבסיס האצבע או בבסיס כף היד.
• שימוש תכוף וחוזר באצבע או באגודל (למשל, עבודה הדורשת גזירה מרובה וממושכת במספריים).

הסיכון להתפתחות אצבע הדק גבוה יותר גם בקרב הלוקים באחד מהמצבים הרפואיים הבאים:

• סוכרת.
• דלקת מפרקים שגרונית.
• שגדון (גאוט) – מחלה שגורמת לדלקת (נפיחות) במפרק אחד או יותר.
• עמילואידוזיס – מחלה בה מצטברים חלבונים פגומים הנקראים עמילואידים באיברים פנימיים דוגמת הכבד.
• תת פעילות של בלוטת התריס.
• מחלות אגירת מוקופוליסכרידים
• (mucopolysaccharide storage disorders) – קבוצת מחלות נדירות הגורמות לנכות גופנית, ולפעמים גם נפשית, מתקדמת.
• תסמונת התעלה הקרפלית – מחלה הפוגעת בעצבים בפרק כף היד וגורמת לכאב ולתחושת נמלול.
• כוויצה על שם דופויטרן – מחלה שגורמת לאצבע או למספר אצבעות להתכופף לתוך כף היד.
• מחלה על שם דה-קרוון – מחלה הפוגעת בגידי האגודל וגורמת לכאב בפרק כף היד.

המצב יאובחן על סמך בדיקה יסודית של האצבעות המעורבות ושל כף היד וכן על פי הסימפטומים מהם סובל המטופל. אצל חלק מהמטופלים יוכל הרופא למשש את הגבשושית שנוצרה.

לרוב לא תידרשנה בדיקות נוספות. בדיקות דימות כגון MRI או צילומי רנטגן אינן מסייעות בקבלת האבחנה.

כמו כן, אין צורך בבדיקות דם או בבדיקות אחרות.

הטיפול באצבע הדק תלוי במשך הסימפטומים ובחומרתם.

טיפול שמרני

בחלק מהמקרים יחלוף המצב גם ללא טיפול ולכן יומלץ תחילה על טיפול שמרני. הרופא עשוי להמליץ להימנע מפעולות שגורמות כאב כדי לבדוק אם דבר זה מקל על הסימפטומים. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות כמו איבופרופן (שמות מסחריים: נורופן®, אדוויל®, אדקס®), עשויות להקל על הנפיחות והדלקת ואף להפחית את עוצמת הכאב.

קיבוע

קיבוע האצבע או האגודל הפגועה בסד עשוי להקל על הסימפטומים. הקיבוע יפסיק את תזוזת האצבע, ימנע את גירוי הגיד ויפחית את הדלקת. טיפול זה אמור לסייע להקלת הכאב ולהפחתת סימפטומים אחרים (אם קיימים).

אם האצבע נוקשה במיוחד בבוקר קיבוע במשך הלילה עשוי להועיל. הרופא ינחה את המטופל לגבי משך הטיפול המומלץ (לעתים עד שישה שבועות).

השימוש בסד נחשב יעיל בקרב למעלה ממחצית מהסובלים מאצבע הדק.

הזרקת קורטיקוסטרואידים

קורטיקוסטרואידים הם חומרים תרופתיים בעלי פעילות חזקה נוגדת דלקת. נהוג להזריק תמיסת קורטיקוסטרואידים לתוך תעלת הגיד בבסיס האצבע או האגודל הפגועה.

טיפול זה נחשב יעיל בטווח הקצר מאחר שהוא מביא להפחתת הנפיחות ומאפשר לגיד לנוע בחופשיות.

הטיפול יעיל בעיקר במצבים הבאים:

• אם הסימפטומים נמשכים פחות משישה חודשים.
• אם הפגיעה היא רק באצבע אחת.
• אם אין סיבוכים נוספים (כגון סוכרת).
• זוהי ההזרקה הראשונה של קורטיקוסטרואידים לטיפול באצבע הדק.

בדרך כלל תידרש יותר מהזרקה אחת. עם זאת לא מומלץ להזריק קורטיקוסטרואידים יותר משלוש פעמים עקב חשש להתפתחות תופעות לוואי.

תופעות לוואי חמורות בעקבות הזרקת קורטיקוסטרואידים הן נדירות אך עלולות לכלול:

• קרע בגיד.
• זיהום במקום ההזרקה.
• ניוון של תאי העור או השומן באתר ההזרקה.

ניתוח

אם הטיפולים המפורטים לעיל אינם מועילים יומלץ בדרך כלל על ניתוח. כמחצית המלוקים באצבע הדק יזדקקו לניתוח.

בניתוח מבוצע חתך דרך הרצועה המעובה שמחברת את הגיד לעצם באצבע על מנת לאפשר לגיד לשוב ולנוע בחופשיות.

ההחלטה על ביצוע הניתוח תלויה בכמה גורמים לרבות:

• עוצמת הכאב.
• בעיות רפואיות אחרות מהן סובל המטופל דוגמת דלקת מפרקים שגרונית.
• מידת הפגיעה בחיי היומיום.

הניתוח יעיל ב-90%-100% מהמקרים אך לאחריו יש להימנע מעבודה במשך זמן ממושך יחסית (שבועיים עד ארבעה שבועות) ואף עלולים להיות לו סיבוכים. אם הניתוח מבוצע במספר אצבעות תקופת ההתאוששות עלולה להיות ארוכה יותר.

במקרים בהם האצבע הייתה נוקשה למדי טרם הניתוח יכול להיות צורך בטיפול פיזיותרפי או בריפוי בעיסוק אחרי הניתוח על מנת להשיב למטופל את טווח התנועה התקין ולשפר את תפקודו היומיומי.

סיבוכים אפשריים לאחר הניתוח עלולים לכלול זיהום, נוקשות או כאב באצבע ונזק עצבי. בכ- 3% מהמקרים הניתוח עלול להיכשל או שהמצב ישוב לקדמותו לאחר הניתוח.

טרם קבלת החלטה על ניתוח מומלץ להתייעץ עם המנתח באשר לסיכונים ולסיבוכים האפשריים.