תסמונת התינוק המנוער, טלטול תינוקות - מידע רפואי

תסמונת התינוק המנוער, המכונה 'טלטול תינוקות', משמעותה פגיעת ראש חמורה (טראומה) הנגרמת על ידי ניעור עוצמתי של תינוק או פעוט. טלטול התינוק גורם להרס תאי מוח ומונע אספקת חמצן חיונית לרקמות המוח. מדובר בהתעללות לכל דבר וענין שעלולה לגרום לנזק מוחי קבוע ואף למוות.

תסמונת התינוק המנוער ניתנת למניעה. הורים או מטפלים שעלולים לפגוע בתינוקם יכולים לפנות לקבלת עזרה נפשית מגורמי רפואה ורווחה. כמו כן קיימת חשיבות עליונה להגברת המודעות לתסמונת זו בקרב הציבור על מנת שידע לזהות סימנים אופייניים הן של מצוקת המטפל והן של הפגיעה בתינוק.

סימפטומים שעלולים לעורר חשד כי תינוק או פעוט עוברים טלטול אלים כוללים:

• עצבנות קיצונית.
• קושי לשמור על ערנות. קשיי נשימה.
• חוסר תאבון.
• רעד.
• הקאה.
• עור חיוור או כחלחל.
• התקפי פרכוס.
• שיתוק.
• תרדמת.
  
  

חלק מהפגיעות הנגרמות בעקבות ניעור או טלטול התינוק אינן נראות לעין באופן מיידי ועלולות להתבטא רק מאוחר יותר. אלו כוללות דימום תוך מוחי, נזק לעמוד השדרה ולצוואר, שברים בצלעות, בגולגולת ובעצמות הגוף. במקרים רבים ניתן למצוא סימנים מקדימים להתעללות בפעוט.

במקרים הנחשבים קלים יחסית יתכן שהתינוק שטולטל יראה בריא, אך יסבול בעתיד מבעיות התפתחותיות כגון לקויות למידה או בעיות בתנועתיות העדינה (מוטוריקה עדינה).

יש לפנות לקבלת עזרה מיידית מגורמים רפואיים או מגורמי רווחה בקהילה אם עולה חשד כי תינוק או פעוט בסביבתכם טולטל. קבלת עזרה רפואית מיידית עשויה להציל חיים ולמנוע סיבוכים רפואיים חמורים בהמשך.

שרירי הצוואר של התינוק חלשים, ובחודשי החיים הראשונים, מתקשה התינוק לשאת את משקל ראשו. כאשר תינוק רך מטולטל בחוזקה, ראשו נזרק קדימה ואחורה ורקמות מוחו סופגות חבלות קשות הגורמות לדימום תוך מוחי, נפיחות ונזק בלתי הפיך.

להבדיל, משחק עם התינוק, ערסול, נדנוד בעגלה או נענוע קל תוך כדי משחק או פעילות אינן פעולות הגורמות לנזקים האופייניים לטלטול ולתסמונת התינוק המנוער. במהלך חודשי החיים הראשונים יש להקפיד לתמוך את ראשו של התינוק בכל עת.

גורמי סיכון

ידועים גורמי סיכון שעלולים להגביר את הסבירות לכך שהורים ומטפלים מסוימים עלולים לטלטל את תינוקם. אלו כוללים:

• חוסר תאום ציפיות לגבי משמעות הטיפול בתינוק והקושי לעשות זאת.
• הורים צעירים מאד או הורים יחידים.
• לחץ.
• סביבה ביתית אלימה.
• צריכת אלכוהול או סמים.
• מצבים משפחתיים לא יציבים או בעייתיים.
• דיכאון.
• מבוגר שעבר בעצמו התעללות כילד.
  
  

הנתונים מצביעים על כך שיותר גברים פוגעים בתינוקות מאשר נשים.

כאשר עולה חשד לטלטול יש להפנות את התינוק בדחיפות לבדיקה רפואית בבית החולים. במסגרת זו יערכו לתינוק בדיקות שונות, לרבות:

• סריקת CT של רקמות המוח. בדיקה זו מאפשרת לזהות דימום, פגיעת ראש, שבר בעצמות הפנים או הגולגולת וכן נזקים אחרים לרקמות המוח.
• דימות בתהודה מגנטית (MRI) של הראש. בדיקה זו מאפשרת הדגמה יעילה ומפורטת של מבנה המוח. תינוקות וילדים עד גיל 8 יעברו בדיקה זו תחת הרדמה כללית.
• סדרת צילומי רנטגן. זוהי השיטה השכיחה ביותר להדגמת עצמות הגוף.
• בדיקת ראיה שמטרתה לאבחן דימום תוך עיני או נזקים אחרים לגלגל העין.
• בדיקות דם. קיימים מספר מצבי מחלה (מטבוליים ותורשתיים) שעלולים לגרום לדימומים ולהפרעות בתפקודי הקרישה שיתבטאו בסימפטומים דומים לאלו האופייניים לתסמונת התינוק המנוער. ניתן לאשר או לשלול מצבים אלו באמצעות בדיקות דם.

בהתאם לחומרת הפגיעה עלול התינוק להזדקק להשגחה במחלקה לטיפול נמרץ ילדים.

טלטול התינוק ולו למשך מספר שניות בלבד עלול לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך. כמחצית מהתינוקות שעוברים טלטול, ימותו. אחרים עלולים להזדקק לטיפול רפואי במשך כל ימי חייהם.

סיבוכים שכיחים הנגרמים בעקבות טלטול התינוק כוללים:

• עיוורון חלקי או מלא.
• פגיעה בשמיעה.
• עיכוב התפתחותי.
• לקויות למידה.
• פיגור שכלי.
• התקפי פרכוס.
• שיתוק מוחין.

תינוק שטולטל זקוק בדחיפות לקבלת עזרה רפואית. הטיפול הרפואי בתינוק יקבע בהתאם לחומרת הפגיעה. במקרים רבים יזדקק התינוק לחיבור למכונת הנשמה ולניתוח דחוף לעצירת הדימום התוך מוחי.

הבכי הוא אמצעי התקשורת העיקרי של התינוק דרכו הוא מבטא את צרכיו, רצונותיו, מצוקותיו ותסכוליו.

במקרים רבים קל יחסית להבין מדוע בוכה התינוק. סיבות שכיחות כוללות:

• רעב.
• חיתול מלא שדורש החלפה.
• עייפות.
• צורך במגע, חיבוק או נשיאה על הידיים.
• חום או קור.
• שעמום.
• גירוי יתר.

תינוק שבוכה ללא הרף עלול לגרום להוריו מתח, תסכול ועייפות עד כדי אובדן שליטה ורצון לפגוע בתינוק על מנת שיפסיק לבכות.

אף שבכי מתמשך של תינוק עלול להיות חוויה מורטת עצבים בשום מקרה אין לטלטל את התינוק (גם לא מתוך תסכול עמוק). טלטול של התינוק הוא פעולה מסוכנת שעלולה לפגוע בראשו ובמוחו ולגרום לו דימום תוך מוחי.

הורים או מטפלים המתקשים להתמודד עם הטיפול בתינוקם הבוכה ומתקשים לשלוט ברגשותיהם ובלחצים הכרוכים בגידול התינוק, טוב יעשו אם יפנו בהקדם האפשרי לקבלת יעוץ ועזרה נפשיים.

טרם אובדן שליטה, נסו את האמצעים המפורטים להלן:

• נסו להרגע. נשמו נשימות עמוקות.
• הניחו את התינוק הבוכה במקום בטוח (לדוגמה, במיטתו או בעגלה) וקחו פסק זמן לעצמכם. נשמו עמוק, שטפו פנים ונסו להרגע ולאסוף את עצמכם. תוכלו להציץ על תינוקכם הבוכה מדי כמה דקות, כדי לוודא שהוא בסדר.
• בקשו עזרה מבני משפחה וחברים בשעות הבכי קשות. אפשרו לעצמכם לקבל עזרה. במידת האפשר, השאירו את התינוק עם מטפל אחר, וצאו להתאוורר.
• אם אתם חשים שהמצב סוגר עליכם, פנו לקבלת עזרה וייעוץ מקצועיים.
  
  

מומלץ כי הורים המשאירים את תינוקם עם סבים, בייביסיטר, מטפלת או כל מבוגר אחר יבררו עימם האם הם מסוגלים להתמודד עם הקושי הכרוך בטיפול בתינוק בוכה וידגישו בפניהם את הסכנות הכרוכות בטלטול התינוק.