השליש הראשון להריון

ניתן לבצע בדיקה ביתית לאבחון הריון כבר ביום בו היית אמור לקבל את המחזור החודשי ניתן לקנות בדיקה בתית לאבחון הריון בבית המרקחת.  ניתן גם לפנות לרופא המשפחה או לרופא נשים ולבקש הפנייה לביצוע בדיקת דם לאיתור חלבון hCG-B (בטה) המאשר הריון. קראי עוד על הבדיקה>

בטא הוא קיצור ל- BHCG או "Beta Human Chorionic Gonadotropin" . הורמון זה מופרש על ידי השליה ולפי רמתו העולה ניתן לזהות את ההריון. לקריאה נוספת על ההורמון >>

אמבטיות חמות (מים בטמפרטורה של 39-40 מעלות צלזיוס) וכן שהיה בג'אקוזי, אינן מומלצות במהלך השליש הראשון להריון, מאחר שנמצא קשר אפשרי בין השהיה במים חמים והתפתחות מומים בעובר. יחד עם זאת, אין כל מניעה ממקלחות ארוכות או אמבטיות פושרות. קראי עוד על טיפוח עצמי ורפואה משלימה בהריון >

אין מניעה לבצע פעילות גופנית מותאמת להריון. גם אם לפני ההריון לא עסקתן בפעילות גופנית תוכלו להתחיל לבצע פעילות המותאמת להריון, כגון יוגה לנשים הרות. פעילות אירובית הכוללת קפיצות פחות מתאימה, ובפרט אם לא ביצעתן פעילות כזו קודם להריון.

שחיה היא פעילות גופנית רצויה ומומלצת במהלך ההריון. בשלבים מתקדמים של ההריון (היינו, בשליש השלישי) מומלץ לשחות בעיקר 'חתירה' מאחר ששחיית חזה עלולה לגרום לעומס על הגב ואילו בשחיית גב, עלול הרחם ללחוץ על כלי הדם הגדולים בבית החזה.

אסור לצלול במהלך ההריון. בעבודות שנערכו על עוברי חיות נמצאו בועות אוויר בדמם של העוברים וחלקם מתו מוות תוך רחמי. מחקר שבדק כ- 140 נשים שצללו במהלך ההריון מצא כי 5.5% מתוכם ילדו ילדים שסבלו ממומים חמורים.

קיימות עדויות סותרות בנושא זה. השימוש בשמיכה חשמלית בחום נמוך ככל הנראה אינו בעייתי, אם כי קיימים מחקרים לפיהם שימוש בשמיכה חשמלית העלה את הסיכון להפלה. אף שהסיבה לכך אינה ברורה, יתכן כי השמיכה משרה שדה חשמלי הפוגע בעובר. כמו כן דווח על עליה בשיעור מומים מולדים במערכת השתן בקרב תינוקות שנולדו לנשים שהשתמשו בשמיכה חשמלית.

בהריון תקין, ללא בעיות כמו דימומים, ואלא אם אמר לך הרופא אחרת, אין מניעה ליחסי מין.

כ- 25% מההריונות מלווים בדימום במהלך השליש הראשון.

קראי עוד על דימום בשליש הראשון ובהמשך ההריון >

לא קיימת המלצה לגבי גיל הכניסה להריון. יחד עם זאת, ככל שגיל האישה עולה, הפוריות יורדת. מעבר לגיל 40 חלה ירידה דרמטית בפוריות.

בתחילת ההריון, הקושי לישון נגרם בעיקר עקב חרדות, חששות, ופחדים לתקינות ההריון, המשכו, ומהלכו, ואילו בחלוף השבועות, הקושי לישון נגרם לרוב עקב הבטן שהולכת וגדלה.

החל מהשבוע ה- 32 להריון, ממדי הבטן מגיעים בדרך כלל לשיאם, ומקשים מאד בשכיבה על הגב. בשבועות מתקדמים, מומלץ לשכב לישון על הצד (על אף הדעה הרווחת, אין משמעות לשכיבה דווקא על צד שמאל). בשכיבה על הצד לא מופעל לחץ על עמוד השדרה, ומשקל הבטן נתמך על ידי המזרון.

כמו כן, ניתן להעזר בכרית בצורת בננה (או בכרית הנקה). תוך כדי השכיבה על הצד, חבקי את הכרית כך שבטנך תמוקם במרכז הבננה, קצה אחד יהיה מתחת לראשך, ואילו את הקצה השני, השעיני בין ברכייך. באופן חליפי, תוכלי להעזר בשלוש כריות קטנות: אחת מתחת לצוואר, שניה מתחת לבטן, ושלישית בין ברכייך.

צורך תכוף למתן שתן הוא מצב שכיח ואופייני בשליש הראשון ובשליש השלישי להריון, עקב לחץ הרחם הגדל על האגן ועל שלפוחית השתן. כאשר הרחם גדל ויוצא אל מחוץ לאגן, לקראת השליש השני להריון, הצורך התכוף במתן שתן נוטה להשתפר. לקראת סוף ההריון, ראש העובר עשוי ללחוץ אף הוא על השלפוחית, ולכן שוב עשוי להתעורר צורך מוגבר במתן שתן. סיבה נוספת לתופעה זו הוא נפח הדם אשר עולה בתקופת ההריון.

במקרים מסוימים, ובעיקר לקראת סוף ההריון, עלולה להיחלש פעולתו של השסתום אשר מונע דליפה של השתן, ולכן עלול להתפתח מצב של חוסר שליטה על מתן השתן. השסתום נחלש בעקבות הפרשת הורמוני ההריון, ולכן בעיה זו תיפתר לאחר הלידה.

על אף אי הנוחות, חשוב להקפיד לשתות הרבה נוזלים כדי למנוע מצב של התייבשות, דלקת בדרכי השתן, או פגיעה בתפקוד הכליות.

יתכן ואת סובלת מדלקת בדרכי השתן. דלקות בדרכי השתן הן מצב שכיח בהריון. מאפיינים של דלקת בדרכי השתן הם צריבה לקראת סוף מתן השתן, צורך דחוף ותכוף במתן שתן, וכן כאב בבטן התחתונה.

פני לברור ואבחון לרופא הנשים. דלקת בדרכי השתן מאובחנת באמצעות בדיקת שתן וניתנת לטיפול אנטיביוטי.

כאשר תדירות מחזור הוסת נמוכה מ- 45 יום, קיים חשש כי מדובר בוסת נטולת ביוץ. פני לרופא הנשים שלך להמשך ברור.

כאב גב הוא תופעה שכיחה בהריון. הורמוני ההריון מגבירים את גמישות המפרקים, משקל הבטן גורם להגברת הקשת המותנית, והלחץ על המותן והאגן מגבירים את תחושת האי נוחות בגב התחתון, עד כדי כאב שמגביל את הפעילות היומיומית, הרגילה.

חשוב שתקפידי על עמידה בתנוחה נכונה במשך היום. הימנעי מפעילויות הכרוכות בכפיפה יתרה של הגב והימנעי מעמידה ממושכת. במהלך הלילה מומלץ לישון על הצד עם כרית מתחת לבטן (באזור המותן) ועם כרית או שתיים בין הרגליים, כדי להקל מעט מהעומס על הגב. קיימות כריות מיוחדות לתמיכה בהריון, בצורת בננה גדולה, אשר יכולות לסייע לך לישון בתקופה זו. ככל שניתן, השתדלי לנוח.

ניתן לטפל במצבי כאב בגב ובאגן באמצעות חגורות תומכות, שמייצבות את מפרק האגן, אך מומלץ להתייעץ בנושא עם אורתופד מומחה.

צואת חתולים, או מצע שמכיל צואת חתולים, עלולים להיות נגועים בטפיל טוקסופלזמה גונדי. הדבקה בעת הריון עלולה לגרום לנזקים קשים לעובר ולכן על נשים הרות להיות ערות לסיכון שבהדבקה. תינוקות שידבקו מאימם בטוקסופלזמה עלולים לפתח צהבת ולסבול מפרכוסים ומפגיעה מוחית.

מומלץ לבצע בדיקת דם לנוכחות נוגדנים לטוקסופלזמה טרם כניסה להריון, או סמוך ככל האפשר למועד הכניסה להריון. במידה שקיימים בדם האישה נוגדנים נגד הטפיל, הרי שהסיכון לעובר קטן מאוד. אם האם לא חלתה בעבר, יש לבצע בדיקה נוספת בשבוע ה- 12 להריון, ואצל נשים ללא נוכחות נוגדנים, שוב בשבוע ה- 22 להריון.

אם את חוששת שנדבקת, בצעי בדיקת נוגדנים, ופעלי בהתאם לתוצאות. כאשר נרשמת עליה בכמות הנוגדנים מסוג IgM של פי 4 בשתי בדיקות עוקבות, במרווח של 12 שבועות, או אם מופיעים בדמה של אישה הרה נוגדנים מסוג IgM, הדבר מצביע על הידבקות בטפיל.

במידה שנמצא כי אירעה הדבקה בטוקסופלזמה אצל אישה בהריון, יש צורך בהערכת מצבו של העובר, ובפרט אם מדובר בהדבקה בשבועות הראשונים להריון. במקרה זה מומלץ לבצע דיקור מי שפיר על מנת לזהות אם הטפיל עבר את השליה וחדר למי השפיר. כמו כן מומלץ לבצע בדיקת אולטרא סאונד כדי לאתר שינויים בעובר אשר יכולים להצביע על הדבקה בטפיל, דוגמת שינוי בהיקף הראש או הופעת הסתיידויות מוחיות.

לאחר הלידה ניתן לבצע ליילוד בדיקת דם לנוכחות הטפיל או נוגדנים נגדו. ניתן גם לערוך ליילוד בדיקת עיניים להערכת נזק אפשרי ברשתית העין.

ילודים שאובחנו עם הדבקה תוך רחמית בטוקסופלזמה, בין אם קיימים אצלם סימנים מולדים ובין אם לאו, זקוקים לטיפול כדי למנוע סיבוכים במועד מאוחר יותר.

תרופות להקלה על כאב כמו אקמול ואופטלגין ניתן לצרוך כרגיל. תרופות ממשפחת האיבורופן, כמו אדקס, לא מומלץ לקחת אחרי שבוע 28. לגבי תרופות ספציפיות למיגרנה, כמו אימיטרקס, כדאי להיוועץ ברופא המטפל. לגבי תרופות מסוג זה, לא נמצאו השפעות מזיקות בבני אדם, אולם ניסויים בבעלי חיים הצביעו על אפשרות לנזק, ולכן מומלץ לשקול כל מקרה לגופו.

יש תרופות שאין כל בעיה לצרוך גם במהלך ההריון. מרבית התרופות חודרות את השליה ומגיעות אל העובר, וחלקן אף עוברות דרך חלב האם, במהלך ההנקה. בטיחות התרופה לשימוש בהריון נקבעת בהתאם למנגנון הפעולה של התרופה, לשבוע ההריון בו היא נלקחת, והאם נמצא קשר להופעת מומים מולדים או בעיות התפתחותיות בעוברים. קראי עוד על נטילת תרופות במהלך ההריון >

קיים סיכוי של כ- 3-5% למומים באופן כללי. נטילת חומצה פולית מקטינה את הסיכוי ללקות במומים הקשורים במערכת העצבים המרכזית, שהם רק חלק מכלל המומים שיתכנו. משרד הבריאות ממליץ לנשים המעוניינות להיכנס להריון ליטול תוספת של 400 מיקרוגרם חומצה פולית לפחות שלושה חודשים לפני ההיריון, וכן במהלך שלושת החודשים הראשונים של ההריון. לא ניתן כעת לשנות את העובדה שלא לקחת חומצה פולית טרם ההריון. כדאי שתדגישי זאת בפני הרופא, לפני ביצוע סקירת המערכות המוקדמת. קראי עוד על חומצה פולית>

חום שאינו עולה על 38 מעלות צלזיוס אינו מסכן את העובר. בשליש הראשון של ההריון, חום אמהי גבוה מעלה את הסיכון להפלה ולהתפתחות מומים עובריים במערכת העצבים ובמוח, ולכן חשוב להוריד את החום. בהמשך ההריון, חום אמהי גבוה עלול לגרום להאצת קצב לב העובר ולירידה בתנועתיות, ולכן חשוב להורידו. תוכלי לנסות להוריד את החום באמצעות מקלחות פושרות, או על ידי נטילת כדור מסוג פראצטאמול (דקסמול, אקמול, פאראמול, טיילנול) במינון של 500 מיליגרם (מ"ג) כל 6-4 שעות.

במידה ועליית החום נמשכת, פני לבדיקת רופא, על מנת לשלול התפתחות מחלה שעלולה לסכן את העובר.

הסימן הקלאסי להריון מחוץ לרחם הוא כאב בטן בצד אחד של הבטן. לכאב עלול להתלוות דימום נרתיקי. במקרה של הריון מחוץ לרחם מתקדם, הכאב יתפשט לכלל הבטן, הוא עשוי להיות כאב חד, ואת עלולה לחוש סחרחורת, כאב בכתפיים, צורך בפעולת מעים, ואפילו להגיע למצב של עילפון. זהו מצב חרום.

לכן, בכל מקרה של כאב חד או דימום, פני בהקדם לרופא הנשים, על מנת לקבוע האם מדובר בהריון מחוץ לרחם.

"הריון כימי" הוא כינוי למצב בו התרחשה הפרייה של ביצית אבל אין השרשה שלה בדופן הרחם, ולכן העובר לא מתפתח. במצב זה לא יראה באולטרא סאונד הריון, אולם בדיקת דם תצביע בכול זאת על עליה זמנית של ערכי ההורמון BHCG, דבר המעיד  לכאורה על הריון.
"הריון כימי" קורה בתדירות של אחד לשישה הריונות ומקור הבעיה אינו תמיד ידוע.

הריון צעיר, במהלך השליש הראשון, המלווה בדימום, מכונה 'הפלה מאיימת'. הגורם לכך בדרך כלל אינו ידוע.

לקריאה על סיבוכים אפשריים בשליש הראשון >>

לגרידת שאיבה מספר סיבוכים, בסך הכל שכיחותם נמוכה: זיהום שיתבטא בכאבי בטן משמעותיים ולעתים גם בחום גבוה, שארית הריון שנותרה בחלל הרחם ועלולה לגרום לדימום משמעותי או בהמשך לזיהום ברחם. סבוך אחר שאינו שכיח הוא ניקוב דופן הרחם במהלך הפעולה תוך פגיעה באיברים סמוכים. קראי עוד על הפסקת הריון >

כל עוד הוסרה חצוצרה אחת בלבד, והשניה תקינה, ניתן להיכנס להריון באופן טבעי. במידה ושתי החצוצרות הוסרו, יש צורך בהפריית מבחנה חיצונית, ולעתים גם בתרומה של ביציות.

קרישיות יתר עלולה לגרום לפגיעה בעובר. במחצית הראשונה של ההריון, קרישיות יתר עלולה לגרום להפלה. במחצית השניה של ההריון, קרישות יתר קשורה בסיכון גבוה למות העובר, פיגור בגדילה, התפתחות רעלת הריון, וכן בהיפרדות שליה.

קיימות דרגות חומרה שונות של קרישיות יתר. לא כל מצב של קרישיות יתר יוביל לסיבוכים בהריון. היוועצי ברופא מומחה על מנת להעריך את חומרת מצבך.

במהלך שמונת השבועות הראשונים להריון, חשוב במיוחד לנטר את רמות הסוכר בדם, ולוודא כי את מאוזנת. רמות סוכר חריגות מעלות את הסיכון להתפתחות מומים מולדים חמורים.

כמו כן, הקפידי:

• לבדוק את התרופות שאת נוטלת. יש תרופות שאינן מומלצות לשימוש בעת הריון כיוון שהן עלולות לפגוע בעובר. יתכן שתיאלצי לעבור לזריקות אינסולין.
• ליטול מינון גבוה יותר של חומצה פולית (Folic acid). חומצה פולית מסייעת במניעת התפתחות מומים בתעלת השדרה של העובר. נשים סוכרתיות צריכים ליטול מינון של 5 מיליגרם (מ"ג) חומצה פולית ביום (המינון המקובל לנשים בריאות הוא 400 מיקרוגרם ביום בלבד).
• לעבור בדיקת עיניים. פגיעה ברשתית העין (Retinopathy) שמשפיעה על כלי הדם בעין היא סיבוך שמופיע אצל רבים מחולי הסוכרת. הריון גורם לעליה בלחץ התוך עיני בכלי הדם הקטנים שבעין, ולכן חשוב לטפל במצב עוד טרם הכניסה להריון, או סמוך לתחילתו ככל שניתן.
• לערוך את בדיקות מעקב ההריון במרפאה מתאימה. בדרך כלל מעקב ההריון יבוצע במסגרת המרפאות להריון בסיכון גבוה. הרופא וצוות מכון הסוכרת יוכלו לעזור ולייעץ לך.

קראי עוד על סוכרת והריון >

ככלל, מומלץ להסיר עגילי ואביזרי פירסינג לקראת הלידה. פירסינג בטבור עלול לגרום להיווצרות striae (אלו הם סימני 'המתיחה'). כמו כן, אזור הטבור נוטה להימתח ולבלוט עם התקדמות ההריון וצמיחת הרחם ולכן החור של עגיל הפירסינג עלול להתרחב. אם קיים חשש לסגירה של החור, ניתן להשאיר עגיל קטן מאד.

במקרה של פירסינג בלשון ובאף קיים חשש לסיבוכי הרדמה עקב שאיפה של העגיל אם יידרש ניתוח חירום ולכן רצוי להסירם לקראת הלידה המתקרבת.

פירסינג בפטמה עלול להוות בעיה במהלך ההנקה.