הפרעת אישיות גבולית - מידע רפואי

( BPD - Borderline Personality Disorder)

עדכון אחרון 28.07.25

ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי

מהי הפרעת אישיות גבולית?

תחושת ריקנות, סערות רגשיות, מערכות יחסים סבוכות ודימוי עצמי משתנה - עבור מי שמתמודדים עם הפרעת אישיות גבולית, כל אלה אינם רק תיאורים תיאורטיים אלא מציאות יומיומית. במאמר זה ננסה להכיר טוב יותר את ההפרעה: מה מאפיין אותה, ממה היא נובעת, איך ניתן לאבחן אותה, ואילו דרכי טיפול והתמודדות עשויות לסייע במסע לשיפור איכות החיים והקשרים הקרובים.

 

הפרעת אישיות גבולית (BPD - Borderline Personality Disorder) - היא הפרעה נפשית מורכבת ומתמשכת, אשר נמשכת לאורך תקופה ממושכת של שנים ארוכות. היא מתחילה לרוב בגיל ההתבגרות או הבגרות הצעירה, ומשפיעה על האופן שבו אדם מרגיש, חושב, מתנהל בקשרים בין־אישיים וחווה את עצמו. היא מתאפיינת בקושי מתמשך בוויסות רגשי, תנודות חדות במצב הרוח, דימוי עצמי לא יציב, פחד עז מנטישה, ולעיתים גם התנהגויות אימפולסיביות או מסוכנות, כמו פגיעה עצמית או מחשבות והתנהגות אובדנית.

 

עם זאת, חשוב לדעת: אפשר לחולל שינוי. מחקרים מראים כי תהליך טיפולי נכון, תמיכה מתמשכת ולמידה של כלים לוויסות רגשי יכולים לסייע להפחית תסמינים באופן משמעותי ולשפר את איכות החיים.

עד כמה שכיחה הפרעת אישיות גבולית?

הפרעת אישיות גבולית מופיעה בכ־1.6% עד 5.9% מהאוכלוסייה, לפי הערכות שונות. על פי ה DSM-5 השכיחות המשוערת היא כ־1.6%, אך ייתכן שהיא גבוהה יותר, בין היתר בשל קושי באבחון. בעבר סברו שההפרעה שכיחה יותר בקרב נשים, אך כיום ידוע כי שיעורי ההימצאות דומים בין נשים לגברים - וההבדלים בדיווחים עשויים לנבוע מהבדלים בפנייה לטיפול או מהטיות מגדריות באבחון.

 

למרות שמדובר בהפרעה מתמשכת, מחקרים מראים שעם השנים תסמינים רבים נחלשים, במיוחד תסמיני האימפולסיביות והפגיעה עצמית, ובמקביל משתפרים הקשרים הבין־אישיים והיכולת לוויסות רגשי - בעיקר החל משנות השלושים והארבעים לחיים.

תסמינים

מהם התסמינים של הפרעת אישיות גבולית?

הפרעת אישיות גבולית כוללת תשעה תסמינים עיקריים, כאשר אדם יכול להיות מאובחן בהפרעה אם הוא סובל מלפחות מחמישה מהם. כל תסמין מתאר קושי שמשפיע על חיי היומיום, על הרגשות ועל מערכות היחסים, והוא ניתן להבנה ושינוי בעזרת טיפול מתאים.

 

  1. מאמצים נואשים להימנע מנטישה אמיתית או מדומיינת
    פחד עז מנטישה או מדחייה - גם אם אינה מתרחשת בפועל - עלול להוביל לתחושת מצוקה קשה, אשר פעמים רבות מתורגמת להתנהגויות שמטרתן לבטא את המצוקה מהנטישה, לשמור על הקרבה או למנוע את העזיבה. למשל: הפגנת מצוקה רגשית עזה, ניסיון לשלוט בקשר, או דווקא התרחקות פתאומית מתוך ניסיון להימנע מהכאב שבדחייה


  2. דפוס קבוע של מערכות יחסים אינטנסיביות ולא יציבות
    קושי לשמור על קשרים מאוזנים - לעיתים נוצרת אידיאליזציה (הערצה) של אדם אחר, ולאחר מכן מעבר פתאומי לדבלואציה - הקטנת האחר, המלווה בתחושת אכזבה עמוקה או כעס. למשל: אדם שנתפס כחבר טוב יכול ביום למחרת להיתפס כמניפולטיבי או מסוכן


  3. הפרעה בזהות - דימוי עצמי או תחושת עצמי לא יציבים
    תחושת העצמי משתנה באופן תכוף - תנודות בתחושת הערך העצמי ובתחושת הכיוון בחיים, תוך חוויה שהערך העצמי שלהם כמשתנה ולא יציב. למשל: לעיתים מרגישים ביטחון עצמי ואמונה בכישורים, ולפעמים תחושת ריקנות וחוסר ערך קיצוניים


  4. אימפולסיביות לפחות בשני תחומים מזיקים
    התנהגויות שנעשות מתוך דחף רגעי, גם אם הן מסוכנות או מזיקות. למשל: בזבוז כסף מופרז, נהיגה מסוכנת, אכילה כפייתית, שימוש בחומרים, או התנהגות מינית לא בטוחה


  5. התנהגות או איומים חוזרים בנוגע לפגיעה עצמית או אובדנות
    נוכח מצוקה רגשית עזה האדם עלול לנסות לבטא ולווסת את מצוקתו, בדרכים של סיכון ופגיעה עצמית, איומי התאבדות ואף ניסיונות אובדניים ממשיים. חשוב לדעת כי לא כל אדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית יסבול מתסמינים אלו, אך במידה ואלו עולים, יש חשיבות רבה לפנות לעזרה מקצועית בהקדם


  6. תנודות רגשיות חזקות
    שינויים מהירים וקיצוניים במצב הרוח, שנמשכים בדרך כלל שעות ולא ימים. למשל: מעבר מהתרגשות ושמחה לעצב עמוק או כעס תוך זמן קצר, לא תמיד עם טריגר ברור


  7. תחושת ריקנות מתמשכת
    חוויה פנימית של חוסר משמעות או חוסר חיבור לעצמי ולעולם. למשל: תחושה ש"הכול ריק", חסר טעם או "כאילו אין לי באמת קיום"


  8. כעס עז שאינו מותאם לסיטואציה, או קושי לשלוט בכעס
    קושי לנהל רגשות של כעס, אשר יכול להתבטא בהתפרצויות חזקות או עוינות כלפי אחרים ולעיתים גם כלפי העצמי. למשל: צעקות, שבירת חפצים, או ריבים תכופים עם אנשים קרובים


  9. תחושות חולפות של חשדנות (פרנויה) או תסמינים דיסוציאטיביים במצבי דחק
    כאשר מופעל לחץ רגשי גבוה, עלולות להופיע תחושת חשדנות מוגברת או תחושות של ניתוק מהעצמי או מהמציאות. למשל: תחושה "כאילו אני צופה בעצמי מבחוץ", או פחד לא רציונלי שכולם מדברים נגדי

גורמים

מה גורם להפרעת אישיות גבולית?

הגורמים להתפתחות הפרעת אישיות גבולית אינם חד-משמעיים, אך ידוע שמדובר בשילוב מורכב של כמה מרכיבים - ביולוגיים, סביבתיים ופסיכולוגיים - אשר יחד משפיעים על האופן שבו אדם חווה, מבטא ומווסת רגשות.

 

אחת הדרכים להבין את היווצרות ההפרעה היא דרך המודל הביו-פסיכו-סוציאלי, המדבר על שילוב שלושת הגורמים הבאים:

    • מרכיבים ביולוגיים: חלק מהאנשים נולדים עם רגישות גבוהה יותר לגירויים רגשיים - תגובתיות למצבי לחץ, קושי לחזור לאיזון רגשי, ופגיעות רגשית רבה יותר. מחקרים מראים שקיים קשר בין שינויים בתפקוד של אזורים מסוימים במוח לבין קושי בוויסות רגשי, כגון האמיגדלה, רמות נמוכות של סרוטונין, עודף דופמין, ושינויים במעגלי השינה, בדומה למה שנצפה בדיכאון והפרעות אחרות. בנוסף נמצא כי ישנו מרכיב תורשתי להפרעה נוכח השפעות אלו

    • מרכיבים סביבתיים: חוויות חיים של דחייה, הזנחה רגשית, התעללות (פיזית, רגשית או מינית), או סביבה אשר בה רגשות האדם לא קיבלו תיקוף (אישור, הבנה ותמיכה) - כל אלו עלולים להעמיק את הקושי בביטוי ובוויסות רגשות, ולהשפיע על התפתחות ההפרעה

    • מרכיבים פסיכולוגיים: דפוסי חשיבה ותגובה שהתעצבו לאורך החיים - כמו נטייה לראיה מפוצלת של העולם, קושי באמון באחרים, או תחושת עצמי לא ברורה - עלולים גם הם להשפיע על התפתחות ההפרעה

חשוב להדגיש שאף אחד מהמרכיבים האלו לבדו אינו מהווה גורם יחידי או הכרחי להתפתחות ההפרעה. רק השילוב ביניהם, בעוצמות שונות, עשוי להסביר מדוע חלק מהאנשים מפתחים תסמינים של הפרעת אישיות גבולית ואחרים לא. לעיתים קרובות אין אפשרות להצביע על סיבה אחת ברורה, ויש גם מקרים שבהם ההפרעה מתפתחת אף שלא ניתן לזהות באופן ברור את אחד הגורמים הידועים.

אבחון

איך מאבחנים הפרעת אישיות גבולית?

האבחון נעשה על ידי פסיכולוגים או פסיכיאטרים, באמצעות ריאיון קליני והסתמכות על התסמינים שתוארו קודם לכן. ניתן גם להתייעץ עם רופא משפחה, שיכול להפנות למומחה בתחום בריאות הנפש.

 

תהליך האבחון כולל שיחה קלינית מעמיקה ולעיתים גם שימוש בכלי הערכה נוספים. ההערכה מתמקדת בדפוסי התנהגות, יחסים בין־אישיים, תגובות רגשיות, תפקוד יומיומי והרקע ההתפתחותי של האדם. בנוסף, נבדקים תסמיני ההפרעה עצמה, האם קיימות הפרעות נפשיות נוספות, כמו דיכאון, חרדה או התמכרות, המופיעות פעמים רבות בשילוב עם הפרעת האישיות הגבולית. בנוסף, מתבצעת אבחנה מבדלת - כלומר, בחינה של מצבים נפשיים דומים, כמו הפרעה דו־קוטבית, הפרעת טראומה מורכבת או הפרעות קשב, כדי לקבוע את האבחנה המדויקת ולהתאים את הטיפול הנכון.

טיפול

כיצד ניתן לטפל בהפרעת אישיות גבולית?

הפרעת אישיות גבולית מלווה לרוב ברגשות עוצמתיים, יחסים בין־אישיים סוערים וקשיים בתפקוד היום־יומי. עם זאת, כיום קיימות אפשרויות טיפול מגוונות, אשר יכולות לסייע בהתמודדות עם תסמינים אלה ולשפר את איכות החיים. לרוב, שילוב בין פסיכותרפיה ו/או טיפול קבוצתי, לבין טיפול תרופתי נמצא כיעיל. טיפולים אלה יכולים לסייע בהפחתת תחושת המצוקה, בשיפור יכולת הוויסות הרגשי, בהעמקת תחושת היציבות והתקווה ובשיפור היחסים הבין אישים.

 

טיפול דיאלקטי־התנהגותי (DBT)

DBT - טיפול דיאלקטי־התנהגותי - פותח במיוחד עבור אנשים המתמודדים עם קושי בוויסות רגשי וקשיים במיומנויות בין אישיות, ונחשב כיום לשיטת הטיפול המרכזית והיעילה ביותר להפרעת אישיות גבולית.

 

המונח 'דיאלקטי' מתאר שילוב בין שני כיוונים שנראים סותרים לכאורה אך בפועל משלימים זה את זה: מצד אחד - קבלה עצמית והתמודדות עם הרגשות והמציאות כפי שהם, ומצד שני - מחויבות לשינוי ולפיתוח דרכי תגובה מועילות יותר. הטיפול משלב עקרונות

קוגניטיביים־התנהגותיים (CBT) עם כלים מעולם המיינדפולנס והטיפול הבודהיסטי, וכולל התמקדות בשיפור הוויסות הרגשי, בהתמודדות עם מצוקה, ובפיתוח מיומנויות בין־אישיות. בטיפול נבנית תוכנית מותאמת אישית, הנותנת מענה לדפוסי ההתנהגות והקשרים של המטופל, אשר מלווה פעמים רבות העבודה עצמית של המטופל בין הפגישות.

 

קבוצות מיומנויות DBT

מרכיב חשוב בטיפול DBT הוא לימוד ותרגול מיומנויות במסגרת קבוצתית. קבוצות אלו כוללות לרוב סדרה של מפגשים, ובהם לומדים המשתתפים כלים פרקטיים להתמודדות עם מצוקה, קושי רגשי וקשרים בין־אישיים.

הקבוצות מבוססות על ארבע יחידות טיפוליות עיקריות:

    • קשיבות (מיינדפולנס) - פיתוח נוכחות וקבלה של הרגע והפניית הקשב לכאן ולעכשיו.
    • ויסות רגשי - למידה של זיהוי, וויסות וביטוי רגשות.
    • סובלנות למצוקה - פיתוח יכולת לקבל את המציאות, ולשהות ולקבל רגעים קשים מבלי להחמיר את הסבל.
    • מיומנויות בין־אישיות - שיפור יכולות בין אישיות, כולל היכולת לבקש, להציב גבולות ולשמור על קשרים.

 

בכל מפגש קבוצתי נלמדות מיומנויות חדשות, תוך תרגול משותף ועידוד להתנסות בבית. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שגם השתתפות בקבוצת מיומנויות בלבד, ללא ליווי פרטני, יכולה להביא לשיפור משמעותי בתסמינים ולשיפור במצב המטופל.
במרפאות בריאות הנפש של מכבי מתקיימות קבוצות ייעודיות לטיפול זה, בליווי מטפלים מוסמכים.

טיפול פסיכותרפי אינטגרטיבי

טיפולים פרטניים נוספים, יכולים לסייע אף הם לתסמיני ההפרעה. מדובר בטיפול פסיכודינמי או אינטגרטיבי, המסייע בזיהוי הדפוסים הרגשיים והקשרים שמניעים את ההתנהגות. הטיפול מתקיים בתוך מסגרת יציבה, אמפתית ותומכת, ומאפשר הבנה מעמיקה של יחסי עבר והווה.
חלק מרכזי מהעבודה כולל התבוננות באופן שבו האדם מפרש מצבים בין־אישיים , במהלך הטיפול מסייע המטפל למטופל ללמוד להכיר את המצבים בהם הוא מפרש ומביט על העולם בצורה נוקשה או קיצונית - ונלמדת בהדרגה של פרשנויות מורכבות ומדויקות יותר למצבים, ודרכי ביטוי יעילות יותר, תוך התבוננות גם בדפוסי החיים המוקדמים אשר הובילו להתפתחות האדם. במקביל, נלמדות טכניקות להרגעה וויסות רגשי, המסייעות בהתמודדות עם מצבים מעוררי קושי.

 

טיפול תרופתי

אין תרופה ייעודית להפרעת אישיות גבולית, אך לעיתים נעשה שימוש בתרופות המקלות על תסמינים נלווים - כמו חרדה, דיכאון, אימפולסיביות ו/או מצבי רוח משתנים. במקרים מסוימים יומלצו מייצבי מצב רוח, נוגדי דיכאון או נוגדי חרדה.

חשוב לציין כי כל טיפול תרופתי ניתן בליווי רופא/ה פסיכיאטר/ית או רופא משפחה, ורק כחלק מתוכנית טיפול כוללת. יש להיוועץ ברופא/ה לאורך כל הטיפול, ולהמשיך במעקב רפואי לאורך זמן. חשוב לזכור שהתחלה של טיפול תרופתי והפסקת הטיפול, חייבת להיות תוך הנחיה מסודרת של הרופא/ה. הפסקה פתאומית ולא מבוקרת עלולה להוביל להחמרת המצב הנפשי.

 

אשפוז או מסגרת אינטנסיבית במצבי משבר

במקרים מסוימים, כאשר קיים סיכון עצמי ממשי או מצוקה חריפה במיוחד, ייתכן צורך במסגרת אינטנסיבית יותר - כמו שהות בבית מאזן, או אישפוז קצר. מטרת המסגרת היא ייצוב, הגנה ותכנון המשך הטיפול. החלטה על פנייה למסגרת כזו נעשית תמיד מתוך שיקול דעת מקצועי, וניתנת לתיאום יחד עם צוות בריאות הנפש של המטופל.

 

כלים לעזרה עצמית בהתמודדות עם הפרעת אישיות גבולית

הפרעת אישיות גבולית (BPD) דורשת לרוב ליווי מקצועי, אך גם מחוץ לטיפול - חשוב שהאדם יהיה שותף פעיל בהתמודדות. כלים לעזרה עצמית יכולים להקל על התסמינים, לשפר תחושת שליטה ולתרום משמעותית לתהליך השינוי. הם חלק חיוני מהטיפול, ואפשר להיעזר בהם גם בזמנים שבהם אין טיפול פעיל.

כלים לוויסות תנודות רגשיות

    • יומן רגשי שבועי: כלי מעשי למעקב רגשי והתנהגותי. מאפשר לזהות דפוסי התנהגות ורגש, להבין מה משפיע על מצב הרוח, לסייע בהקטנת התנהגויות פוגעניות ובהגברת התנהגות מרגיעה ומווסתת, ולראות התקדמות לאורך זמן

    • תרגול קשיבות (מיינדפולנס): תרגול המסייע לפתח נוכחות רגעית ולא שיפוטית כלפי תחושות, מחשבות והתמקדות 'בכאן ובעכשיו'. אפשר לתרגל נשימות מודעות, התבוננות בתחושות גופניות, או מדיטציות מודרכות

    • הסטת קשב והפוגה רגשית: פעולה כמו הליכה, מוזיקה או מקלחת - לא כדי לברוח מהרגש, אלא כדי לעבור דרכו בצורה בטוחה ומווסתת

 

כלים להרגעה וניהול סטרס

    • תרגילי נשימה מרגיעה: שאיפה איטית, השהיה קלה, ונשיפה איטית ככל האפשר – מסייעות להקטנת המצוקה ולהפחתת חרדה

    • הרפיית שרירים הדרגתית (למשל שיטת ג'ייקובסון): כיווץ ושחרור קבוצות שרירים לפי סדר - דרך פשוטה להרגיע את הגוף והנפש

    • יצירה וביטוי רגשי: כתיבה, ציור, נגינה – מסייעים לביטוי ולוויסות רגשות, ולהקטנת תחושת ההצפה הרגשית

 

כלים לחשיבה דיאלקטית ולבדיקת מציאות

כלים שונים של חשיבה דיאלקטית - לא לבחור בין קצוות, אלא להרחיב את נקודת המבט ולהגיב בצורה גמישה ומווסתת יותר.

    • תרגול אפר"ת (אירוע-פרשנות-רגש-תוצאה): שיטה להגברת ההתבוננות במצבים שונים, לבחינת הקשר בין האירוע, הפרשנות שנתנו לו, והיכולת להרגיש ולהגיב באופן גמיש יותר נוכח אירועים שונים. תרגול עקבי עוזר להרחיב את טווח הבחירה

    • בדיקת מחשבות אוטומטיות: ניתוח אירועים שונים דרך שאלות שונות שנשאל את עצמנו, כגון: "האם יש דרך אחרת להבין את מה שקרה?", "האם אני מגיב/ה למה שקרה - או למה שאני מרגיש/ה שקרה?", "האם התחושה הזו תישאר לנצח - או שהיא תחלוף כמו רגשות אחרים?". שאלות אלו יכולות לסייע לנו לזכור כי פעמים רבות מסקנות הנראות לו כוודאיות לא בהכרח נכונות, וחשוב לשים עליהם סימן שאלה ולפרשם באופן שונה

    • החזקת רגשות מנוגדים בו־זמנית: בניגוד לתפיסה המיידית של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, שהיא לרוב חד ממדית והחלטית, חשוב לזכור כי שני דברים סותרים יכולים להיות נכונים באותו זמן. למשל: "אני פגוע/ה - וגם רוצה לשמור על הקשר", , או "אני כועס/ת – ויודע/ת שזו רק זווית אחת של הסיפור". ההכרה ברגשות המורכבים אינה מבטלת אף רגש, אלא מאפשרת להחזיק מספר רגשות במשולב, ומקטינה את הנטייה לתגובה קיצוניות

השפעה על הסביבה

כיצד הפרעת אישיות גבולית משפיעה על הקרובים - ואיך ניתן לעזור?

הפרעת אישיות גבולית משפיעה לא רק על האדם עצמו, אלא גם על מערכות היחסים הקרובות של האדם - זוגיות, משפחה וחברים. תסמיני ההפרעה כגון, תגובות רגשיות עוצמתיות, פחד מנטישה וקשיים בוויסות רגשי עלולים ליצור תחושת סערה וקושי הדדי, תחושות של אשמה והאשמה הדדית, ודינמיקה סוערת לצד ריחוק רגש. כל אלו משפיעים מאוד על הקשרים הבין אישיים של האדם. עם זאת, תמיכה נכונה, גבולות בריאים ותקשורת יעילה - יכולים לעשות שינוי משמעותי, ולסייע גם לאדם הסובל מההפרעה וגם למערכת היחסים.

 

משפחה וחברים

מערכות יחסים עם בן משפחה הסובל מהפרעת אישיות גבולית עלולות לעורר תחושת בלבול, תסכול ולעיתים גם שחיקה. בני משפחה רבים חווים מצבים שבהם נדמה שכל מילה "לא נכונה" עלולה לעורר סערה רגשית - ויחד עם זאת, רוצים להישאר קרובים ולעזור.

 

מה יכול לעזור?

    • תיקוף רגשי לצד שמירה על גבולות: הכרה אמפתית בקושי של האדם, לצד שמירה על תקשורת המכבדת את כל הצדדים. כאשר פעמים רבות ניתן לתקף את תחושת האדם, בלי לתת אישור להתנהגותו למשל: "אני מבינה שאת מרגישה דחויה, ועצוב לי שקשה לך. אבל חשוב לי שנדבר בלי לצעוק."

    • תגובה רגועה בזמן סערה: לעיתים עדיף לדחות עימות, ולהעביר את השיח לרגע רגוע יותר ('להכות בברזל בעודו קר'). לפעמים אמירה ממוקדת כמו: "אני כאן, נדבר כשיהיה לך קל יותר" מספיקה כדי למנוע הסלמה

    • יצירת גבולות ברורים מתוך גישה אמפתית: גבולות בריאים אינם עומדים בסתירה לתמיכה רגשית; להפך, הם יוצרים מסגרת יציבה שמקדמת ביטחון, כבוד הדדי ויכולת להתקרב מבלי להישחק. למשל, אפשר לומר: " אני רואה כמה זה קשה לך כשאני יוצאת מהבית, אבל חשוב לי גם לשמור על הזמן שלי. אני אחזור בשבע – ונוכל לדבר אז אם תרגישי צורך."

    • עידוד לפנייה לטיפול בגישה אמפתית ולא שיפוטית: לעיתים, דווקא הקרובים לאדם הסובל מהפרעת אישיות גבולית הם אלה שרואים בצורה ברורה יותר את עומק הסבל ואת הפוטנציאל לשינוי - עוד לפני שהאדם עצמו מסוגל לכך. במצבים כאלו, חשוב להציע בעדינות אפשרות לפנייה לטיפול. עם זאת, יש להבין שפנייה לטיפול אינה תמיד פשוטה - היא עלולה לעורר פחד, בושה או תחושת כישלון. חשוב לכן לנסח את ההצעה לפניה לטפול באופן אמפתי, ובלי שיפוטיות או לחץ, למשל: "אני רואה כמה קשה לך בזמן האחרון… אולי שווה לשקול לדבר עם מישהו מקצועי? זה לא חייב להיות מיד - רק אם ו כשתרגיש/י שזה יכול לעזור."

    • תמיכה גם לבני המשפחה: התמודדות יומיומית עם רגשות עזים, שינויים פתאומיים או עימותים עלולה לעייף ולפגוע גם בבן המשפחה או בחבר התומך. חשוב שבני המשפחה יוכלו להיעזר בעצמם - בין אם במסגרת של קבוצות תמיכה, ייעוץ פרטני או טיפול משפחתי. אלו מספקים מרחב להבנה, כלים להצבת גבולות בריאים, ותזכורת לכך שגם לדאגה יש גבול - ושגם למי שנמצא ליד, מגיע להרגיש בטוח ומוכל.

 

זוגיות והפרעת אישיות גבולית

מערכת זוגית שבה אחד מבני הזוג מתמודד עם הפרעת אישיות גבולית עלולה להיות אינטנסיבית ולעיתים גם מבלבלת. התגובות הרגשיות העזות, הפחד מנטישה, והקושי לשמר תחושת ביטחון בקשר - כל אלו עשויים להשפיע על הדינמיקה הזוגית, גם כשיש אהבה ורצון הדדי לקרבה. לעיתים, בן או בת הזוג נתפסים באור משתנה - ברגע אחד קרובים ומרגיעים, וברגע אחר מאכזבים או דוחים - מה שעלול ליצור תחושת חוסר יציבות אצל שני בני הזוג.

למרות האתגרים, זוגיות משמעותית, יציבה ומיטיבה בהחלט אפשרית - עם הבנה, תקשורת מכבדת ונכונות משותפת לעבודה רגשית משני הצדדים.

 

מה יכול לעזור לשני בני הזוג?

    • תקשורת אמפתית ולא שיפוטית: חשוב לזכור שהתגובות הקיצוניות נובעות פעמים רבות מכאב רגשי ולא מכוונה לפגוע. תיקוף רגשי - הכרה בכך שהתחושות אמיתיות גם אם ההתנהגות מורכבת - יכול להפחית הסלמה. למשל: "אני רואה כמה קשה לך עכשיו, אני כאן כדי להקשיב."

    • יצירת גבולות ברורים אך אמפתיים: הצבת גבולות אינה מבטלת תמיכה - היא יוצרת ביטחון. קביעת גבולות מתי מדברים, איך מתווכחים, ואיך מחדשים קשר אחרי קונפליקט - עוזרת לשמר מרחב בטוח לשני הצדדים. לדוגמא: "אני מבין שאת/ה כועס/ת, אבל קשה לי כשאת מדבר/ת אלי כך- בוא/י נדבר כשתרגיש/י מוכנ/ה לדבר ברוגע."

    • שימור הזהות והצרכים של שני בני הזוג: בן או בת הזוג שאינם מתמודדים עם ההפרעה עשויים למצוא את עצמם נמשכים לתפקיד "מטפל" - אך חשוב לשמור על איזון. חשוב שבתוך הקשר שני בני הזוג יבטאו גם את הקשיים והצרכים שלהם, ידאגו לעצמם ויפנו בעצמם לתמיכה במידת הצורך. קשר זוגי טוב נשען על הדדיות, לא על ויתור עצמי

    • תגובה רגועה בעת סערה: ניסיון לדחות עימותים טעונים לרגע רגוע יותר יכול למנוע החרפה מיותרת, ולתת מקום לחשיבה בהירה ותקשורת מועילה יותר

    • פנייה לטיפול זוגי: טיפול זוגי עשוי לעזור לשני בני הזוג להבין את הדפוסים הקיימים, לשפר את אופן התקשורת ביניהם וללמוד כלים להצבת גבולות, הבנת רגשות ויצירת מרחב זוגי תומך ומכיל