סבוריאה (דלקת עור סבוריאית) - מידע רפואי

Cradle Cap, Seborrhoeic Dermatitis

עדכון אחרון 05.10.26

ד"ר יובל הילרוביץ, מנהל תחום עור ומין במכבי

הקדמה

מה זה סבוריאה?

דלקת עור סבוריאית (Seborrhoeic Dermatitis), המכונה בקיצור "סבוריאה" ואצל תינוקות "קליפה", היא מחלת עור כרונית ושכיחה המתבטאת באדמומיות ובקשקשת שומנית בגוון לבן-צהבהב, בעיקר באזורים עשירים בבלוטות חלב כמו הקרקפת, הפנים והחזה. המצב פוגע בכ-2%–5% מהמבוגרים ושכיח מאוד בתינוקות בחודשי החיים הראשונים. אצל מבוגרים הוא מופיע לרוב מגיל ההתבגרות ובעיקר בגילי 30–60, ושכיח יותר אצל גברים. אף שאינו מסוכן מבחינה רפואית, הוא עלול לגרום לאי-נוחות ומבוכה.

קשקשים רגילים בקרקפת (Dandruff) נחשבים לצורה הקלה ביותר של אותו מצב. כשמופיעות גם אדמומיות ודלקת בעור, או כשהמצב מתפשט לאזורים נוספים, מדובר בדלקת עור סבוריאית, המכונה גם "אקזמה סבוריאית".

מיתוסים נפוצים על סבוריאה

  • "סבוריאה מדבקת" — על אף החשש שסבוריאה מועברת באמצעות מגע, היא אינה מחלה זיהומית ולא עוברת מאדם לאדם.

  • "סבוריאה זה בגלל חוסר ניקיון" — סבוריאה לא קשורה להיגיינה לקויה, לא אצל תינוקות ולא אצל מבוגרים, ואין סיבה להרגיש בגללה בושה. עם זאת, חפיפה ורחצה סדירות עוזרות להפחית את הקשקשים.

  • "אפשר לרפא סבוריאה לגמרי" — אצל מבוגרים סבוריאה היא מצב כרוני שנוטה לחזור. אפשר לשלוט בו היטב, אבל בדרך כלל הוא לא "נעלם" לתמיד (בשונה מתינוקות, שאצלם הקליפה חולפת מעצמה). טיפול נכון, כולל טיפול תחזוקה, מפחית את ההתפרצויות ומקל על התסמינים.

  • "סבוריאה זה רק קשקשים" — סבוריאה יכולה להופיע גם בפנים, באוזניים, בחזה ובקפלי העור, ולא רק בקרקפת. היא גם לא מופיעה רק אצל תינוקות.

גורמים

מה גורם לסבוריאה?

הגורם המדויק לסבוריאה אינו ידוע. המחלה מופיעה באזורים עשירים בבלוטות חלב, וככל הנראה נובעת מתגובה דלקתית של העור לשמר מסוג Malassezia, שחי באופן טבעי על העור של כולנו וניזון מהחלב (סבום). גם לנטייה תורשתית ולמצב מערכת החיסון יש תפקיד. סבוריאה נרחבת או קשה שכיחה יותר אצל אנשים עם מחלות נוירולוגיות, כמו פרקינסון, ואצל אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת.

מה מעורר התפרצות?

  • שינויי עונות – חורף ואוויר קר ויבש מחמירים את המצב, ובקיץ רבים חווים שיפור

  • מתח נפשי (סטרס) ועייפות – התפרצויות רבות מופיעות בתקופות של לחץ או חוסר שינה

  • שינויים הורמונליים

  • שימוש במוצרים לא מתאימים – סבונים מייבשים, תכשירים המכילים אלכוהול ומוצרים שמנוניים וכבדים

סימפטומים

סבוריאה בפנים

סבוריאה בפנים מופיעה בדרך כלל באזורים עשירים בבלוטות חלב: קפלי העור שבצידי האף, הגבות ובין הגבות, קו השיער במצח, העפעפיים, מאחורי האוזניים ובאזור הזקן והשפם. התסמינים כוללים אדמומיות, קשקשים דקים ושומניים וגירוד או צריבה קלים. מעורבות של העפעפיים עלולה לגרום לדלקת בשולי העפעפיים (בלפריטיס), עם גירוי ואדמומיות בעיניים.

סבוריאה בקרקפת ובשיער

סבוריאה בקרקפת מתבטאת בקשקשים לבנים או צהבהבים ושומניים, בגירוד ולעיתים באדמומיות, שיכולה לגלוש אל קו השיער במצח ואל מאחורי האוזניים. בצורה הקלה ביותר מופיעים קשקשים בלבד, ללא אדמומיות. אצל תינוקות נוצרים לעיתים קרומים צהבהבים עבים (קליפה).

האם סבוריאה גורמת לנשירת שיער? לא ישירות, אבל דלקת משמעותית בקרקפת וגירוד חוזר עלולים לגרום לנשירה מוגברת זמנית, שחולפת בדרך כלל עם הטיפול. נשירה משמעותית או ממושכת מצריכה בירור אצל רופא.

סבוריאה באזורים נוספים בגוף

מעבר לקרקפת ולפנים, סבוריאה יכולה להופיע בתעלת האוזן ובאפרכסת, במרכז החזה, בגב העליון, בטבור ובקפלי עור כמו בתי השחי, המפשעה ומתחת לשדיים. בקפלי העור היא מופיעה לרוב כאדמומיות, לעיתים ללא קשקשים בולטים.

סבוריאה בתינוקות וילדים (קליפה)

סבוריאה אצל תינוקות (קליפה) היא מצב שכיח ובלתי מזיק, שבדרך כלל אינו מגרד ואינו גורם לתינוק אי נוחות – היא מפריעה בעיקר להורים. אצל מרבית התינוקות תתפתח הקליפה במהלך שלושת החודשים הראשונים לחיים, כקשקשים או קרומים צהבהבים ושומניים בקרקפת, ולעיתים גם בגבות, מאחורי האוזניים, בקפלי הצוואר ובאזור החיתול. ברוב המקרים היא חולפת מעצמה עד גיל שנה.

ניתן לטפל בקליפה באמצעות חפיפה עדינה של שיער התינוק וקרקפתו בשמפו תינוקות. אם נוצר קרום קשיח – למרוח שמן תינוקות או וזלין, להשאיר לכמה שעות או ללילה, ולאחר מכן להסיר בעדינות את הקשקשים שהתרככו במברשת רכה ולחפוף. אין לתלוש את הקליפה לפני שנושרת מאליה.

יש לפנות לרופא הילדים אם הקליפה אינה משתפרת, אם העור אדום, מגרד, מפריש או מדמם, או אם הפריחה מתפשטת לאזורי גוף נוספים. אין להשתמש אצל תינוקות בשמפו או במשחות המיועדים למבוגרים ללא הנחיית רופא.

מה ההבדל בין סבוריאה לפסוריאזיס ולאטופיק דרמטיטיס?

בפסוריאזיס הקשקשת עבה, יבשה וכסופה והנגעים תחומים היטב, ואילו בסבוריאה הקשקשת דקה ושומנית. סבוריאה מופיעה בעיקר בקרקפת, בגבות ובצידי האף, ופסוריאזיס בעיקר במרפקים, בברכיים, בגב התחתון ובקרקפת, לעיתים עם שינויים בציפורניים וכאבי מפרקים. בקרקפת שתי המחלות עלולות להיראות דומות מאוד, ולעיתים יש חפיפה ביניהן (מצב המכונה "סבופסוריאזיס").

סבוריאה לעומת אטופיק דרמטיטיס: אצל תינוקות, אטופיק דרמטיטיס מגרדת מאוד ומופיעה בעיקר בלחיים ובצד החיצוני של הגפיים, ואילו סבוריאה (קליפה) מופיעה בקרקפת ובקפלי העור ובדרך כלל אינה מגרדת. אצל ילדים גדולים ומבוגרים, אטופיק דרמטיטיס מופיעה בעיקר בקפלי המרפקים והברכיים.

בפנים, סבוריאה עלולה להיראות דומה לרוזציאה, ולעיתים שתיהן מופיעות יחד.

אבחנה מדויקת דורשת רופא עור.

מתי לפנות לרופא עור?

  • טיפול ביתי לא עובד אחרי 2–4 שבועות

  • החמרה פתאומית או פריחה נרחבת

  • סימנים לזיהום משני – הפרשות, קרומים, כאב עז או חום

  • התפשטות לאזורים חדשים

  • גירוי או אדמומיות בעיניים

  • תינוק עם פריחה נרחבת, מגרדת או מפרישה, או פריחה באזור החיתול שאינה חולפת

במכבי אפשר לקבוע תור לרופא עור דרך האפליקציה או האתר. חלק מהשירותים זמינים גם בווידאו.

טיפול

איך מטפלים בסבוריאה?

מטרת הטיפול היא להרגיע את הדלקת ולהפחית את השמר על העור. מכיוון שהמצב נוטה לחזור, לאחר ההטבה מומלץ להמשיך בטיפול תחזוקה – למשל שמפו מדיקלי פעם-פעמיים בשבוע. חלק מהתכשירים ניתנים לרכישה בבית המרקחת ללא מרשם, ואחרים דורשים מרשם רופא.

שמפו לסבוריאה

שמפואים מדיקליים המכילים חומרים נגד שמרים ופטריות, כמו קטוקונזול (ניזורל), ביפונזול (אגיספור) או סלניום סולפיד (סלסן), או חומרים נוספים כמו אבץ פיריתיון, חומצה סליצילית וזפת. מורחים את השמפו על הקרקפת, משאירים 3–5 דקות ושוטפים. בתחילת הטיפול משתמשים בשמפו 2–3 פעמים בשבוע, ולאחר ההטבה – פעם-פעמיים בשבוע כטיפול תחזוקה. מומלץ להחליף שמפו מדיקלי ושמפו רגיל לסירוגין. אפשר להשתמש בשמפו המדיקלי גם לרחצת הפנים, הזקן והחזה.

משחות וקרמים לסבוריאה

טיפול הבסיס לסבוריאה בפנים ובגוף הוא קרם נגד פטריות, כמו קטוקונזול או ביפונזול, שמורחים פעם-פעמיים ביום במשך כמה שבועות, וניתן לחזור עליו בכל התפרצות. ניתן להשתמש בקרמים מרככים קלים, שאינם שמנוניים, לאזורים יבשים.

בהתפרצות עם אדמומיות וגירוד משמעותיים, הרופא עשוי להמליץ על משחה שמכילה סטרואידים חלשים לתקופה קצרה. משחה אנטיביוטית נדרשת רק כשיש זיהום משני.

שימוש בסטרואידים מקומיים ייעשה לתקופה קצרה בלבד, במיוחד בפנים, בשל תופעות לוואי בשימוש ממושך. אפשר להשתמש במשחות אימונומודולטוריות ללא סטרואידים (אלידל/פרוטופיק) כחלופה לשימוש ארוך טווח בסטרואידים. במקרים נרחבים או עמידים לטיפול, רופא עור עשוי להמליץ על טיפול בכדורים.

עשה ואל תעשה - טיפים ליומיום

  • אל תקלפו קשקשים – קילוף ידני עלול לגרום לפציעה, זיהום והחמרה

  • מים פושרים בלבד – לא חמים מדי. מים חמים מייבשים את העור

  • לשטוף פנים בעדינות פעמיים ביום בתכשיר ניקוי עדין

  • להימנע ממוצרים שמנוניים וכבדים ומסבונים מייבשים

  • להמשיך בשמפו מדיקלי פעם-פעמיים בשבוע גם אחרי ההטבה, לסירוגין עם שמפו רגיל

  • לשים לב לטריגרים: סטרס, חוסר שינה, הזעה ומזג אוויר קר ויבש

  • לגברים: להימנע מאפטרשייב מבוסס אלכוהול

שאלות ותשובות

לא. סבוריאה אינה מחלה זיהומית ואינה עוברת מאדם לאדם – לא במגע, לא בשימוש משותף במגבת או במסרק, ולא מהורה לתינוק. השמר שקשור בה חי באופן טבעי על העור של כולנו.

השמפואים היעילים ביותר מכילים חומרים נגד שמרים ופטריות, כמו קטוקונזול (ניזורל), ביפונזול (אגיספור) או סלניום סולפיד (סלסן). גם שמפואים עם אבץ פיריתיון, חומצה סליצילית או זפת יכולים לעזור, במיוחד כשיש קשקשים עבים. מורחים על הקרקפת, משאירים 3–5 דקות ושוטפים, 2–3 פעמים בשבוע, ואחרי ההטבה ממשיכים פעם-פעמיים בשבוע לשמירה. אם שמפו אחד לא עוזר אחרי כמה שבועות, אפשר לנסות שמפו עם חומר פעיל אחר או להתייעץ עם רופא.

הבסיס הוא שמפו מדיקלי נגד שמרים 2–3 פעמים בשבוע. כשיש קשקשים עבים, אפשר לרכך אותם קודם בשמן או בתכשיר המכיל חומצה סליצילית. כשיש גירוד ואדמומיות משמעותיים, הרופא עשוי להמליץ לתקופה קצרה על תכשיר סטרואידי לקרקפת (תמיסה, קצף או שמפו). לאחר ההטבה חשוב להמשיך בשמפו מדיקלי פעם-פעמיים בשבוע כדי למנוע התפרצויות חוזרות.

הטיפול הראשון הוא קרם נגד פטריות, כמו קטוקונזול או ביפונזול, פעם-פעמיים ביום. בהתפרצות עם אדמומיות וגירוד אפשר להוסיף לכמה ימים קרם סטרואידי חלש, כמו הידרוקורטיזון – אך לא לשימוש ממושך בפנים. כשהסבוריאה חוזרת לעיתים קרובות, משחות ללא סטרואידים כמו אלידל או פרוטופיק מתאימות לשימוש לטווח ארוך יותר. חלק מהתכשירים דורשים מרשם, ולכן כדאי להתייעץ עם רופא.

בסבוריאה הקשקשים דקים, שומניים וצהבהבים, והיא מופיעה בעיקר בקרקפת, בגבות, בצידי האף ובחזה. בפסוריאזיס הקשקשים עבים, יבשים וכסופים והנגעים תחומים היטב – בעיקר במרפקים, בברכיים, בגב התחתון ובקרקפת, ולעיתים עם מעורבות של הציפורניים והמפרקים. בקרקפת קשה לעיתים להבדיל בין השתיים, ולכן כשיש ספק כדאי לפנות לרופא עור.

סבוריאה אינה גורמת להתקרחות ואינה פוגעת בזקיקי השיער באופן קבוע. דלקת משמעותית בקרקפת וגירוד חוזר עלולים לגרום לנשירה מוגברת זמנית, שחולפת בדרך כלל כשהסבוריאה מטופלת. נשירה משמעותית או ממושכת מצריכה בירור אצל רופא, כי ייתכן שיש לה סיבה אחרת.

לא נמצא מזון מסוים שגורם לסבוריאה או מרפא אותה, ואין המלצה לדיאטה מיוחדת. תזונה מאוזנת ואורח חיים בריא תורמים לבריאות העור בכלל. אם שמתם לב שמזון מסוים מחמיר אצלכם את המצב, אפשר לבדוק זאת – אבל בלי להגביל את התפריט באופן קיצוני.

כן, ובשכיחות גבוהה. קליפה (סבוריאה של תינוקות) מופיעה בדרך כלל בשלושת החודשים הראשונים, כקשקשים או קרומים צהבהבים בקרקפת. היא אינה מסוכנת, אינה מדבקת ובדרך כלל אינה מגרדת, וברוב המקרים חולפת מעצמה עד גיל שנה. אפשר לרכך את הקרומים בשמן תינוקות או בוזלין ולהסיר אותם בעדינות במברשת רכה. אם יש אדמומיות, גירוד, הפרשה או התפשטות – יש לפנות לרופא הילדים.

אצל תינוקות, כן – ברוב המקרים הקליפה חולפת לגמרי. אצל מבוגרים סבוריאה היא מצב כרוני שנוטה לחזור, עם תקופות של שקט והתפרצויות. אי אפשר לרפא אותה לגמרי, אבל אפשר לשלוט בה היטב: טיפול בהתפרצות, טיפול תחזוקה קבוע והימנעות מגורמים מחמירים שומרים על העור נקי לאורך זמן.

להצטרפות למכבי למכבי Online