ניתוח לתיקון תפיחה בבוהן (בוניון, הלוקס ולגוס)

מתי יבוצע הליך זה ומה מטרתו?

הליך זה יבוצע אם טיפול שמרני בתפיחה בבוהן, מצב המכונה גם הלוקס ולגוס או בוניון, לא הועיל. מטרת הניתוח היא ליישר את הבוהן, להוריד את הבליטה הפנימית ולעיתים גם כדי לטפל בבעיות מבניות נוספות בכף הרגל אשר גרמו להתפתחות העיוות.

אחד מעיוותי כף הרגל השכיחים ביותר נקרא תפיחה בבוהן, או בלעז, הלוקס ולגוס (הלוקס - בוהן גדולה, ולגוס - סטייה החוצה) או בוניון. זהו מצב בו הבוהן של הרגל סוטה הצידה ויוצרת בלט גרמי בצד הפנימי של כף הרגל, סמוך לבסיס הבוהן.

במקרים אלו, הבוהן הגדולה בכף הרגל גורמת ללחץ מתמיד על האצבע השכנה ודוחקת אותה, עד כדי כך שלעתים היא אף עולה מעליה, או שהאצבע השנייה נדחפת הצידה וסוטה במקביל לבוהן הגדולה. לעתים העיוות מתקדם גם לאצבעות האחרות בכף הרגל.

מעבר לפגם במראה כף הרגל, עיקר הבעיה היא שבסיס הבוהן הגדולה מתבלט, נלחץ ומשתפשף כנגד הנעל וגורם לכאב, אי נוחות בזמן הליכה ולהתקפים חוזרים של דלקת הגורמת לכאב גם בזמן מנוחה, לאחר הסרת הנעל.

הגורמים למצב זה כוללים נטייה משפחתית או עיוות מולד, מחלות פרקים, מחלות שריר (לדוגמה, שיתוק מוחין), חבלה, נעילת נעליים צרות או נעלי עקב באופן קבוע (דבר הנחשב כגורם סיכון אצל נשים) ועומס יתר על כף הרגל (בעיקר אצל רקדניות או ספורטאים).

הטיפול יקבע בהתאם לחומרת המצב. לרוב יומלץ תחילה על טיפול שמרני (לא ניתוחי) הכולל מדרסים, נעילת נעל רחבה שאינה יוצרת לחץ על האצבעות ולעתים גם שימוש במפריד אצבעות מסיליקון שיש להניח בין האצבעות. בהתקפים דלקתיים חריפים ניתן לטפל בתרופות נוגדות דלקת.

כאשר טיפול שמרני לא עוזר יוצע למטופל טיפול ניתוחי. מקובל כיום שהטיפול הניתוחי מוצע בעיקר כשיש בעיות נוספות בכף הרגל, מעבר לפגיעה במראה הבהונות.

ניתוח לתיקון תפיחה בבוהן יבוצע תחת הרדמה מקומית או אזורית עם טשטוש. סוג ההרדמה יקבע בהתאם לשיקול דעתו של המנתח ולרצונו ולמצבו של המטופל.

בהתאם לחומרת העיוות, לגורמים לעיוות ולמיומנות המנתח ניתן לבחור בשיטות ניתוחיות שונות.

ברוב המקרים, לאחר ביצוע חתך בתחתית כף הרגל, ינסר המנתח את העצם ויוציא את חלקי העצם (הליך הנקרא אוסטאוטומיה) מאזור בסיס הבוהן ולרוב גם מהעצם בכף הרגל עצמה (first metatarsal bone).

בהתאם לחומרת העיוות תיקבע נקודת הניסור. לעתים יש צורך בביטול מפרק קיים בין שתי עצמות ובחיבורן יחדיו (פעולה הנקראת fusion). לאחר סיום הניתוח ייתפר החתך וייחבש.

הליך זה כרוך באשפוז במשך יממה בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא 60-120 דקות.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח לתיקון תפיחה בבוהן יבוצע בדרך כלל תחת הרדמה אזורית (אפידורלית או ספינאלית) או הרדמה מקומית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

אם תבוצע הרדמה אזורית (ספינאלית או אפידורלית) ישאר המטופל ער ובהכרה משך ההליך כולו. הרדמה אזורית משמעותה הזרקת חומרים מאלחשים ונוגדי כאב לאזור חוט השדרה, דרך המרווח הבין חולייתי (בעמוד השדרה המותני).

אם תבוצע הרדמה מקומית יזריק המנתח חומרי הרדמה מקומית לאזור ביצוע החתכים בלבד. טרם הניתוח יינתנו למטופל חומרי הרגעה וטשטוש דרך הוריד ולכן במהלך הניתוח יהיה המטופל ער אך מטושטש, ולא יחוש כל כאב או אי נוחות. השפעת חומר ההרדמה המקומי כמעט מיידית, ונמשכת כשעתיים.

לפני הניתוח

לצורך אבחון חומרת העיוות ותכנון הניתוח יש לבצע צילום רנטגן במספר מנחים של כף הרגל.

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, אלקטרוליטים, תפקודי כבד, תפקודי קרישה, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין) שבוע לפני הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הצורך בנטילת תחליפים.

ביום הניתוח

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן הוא יועבר אל מחלקת האשפוז.

התאוששות והחלמה מההליך

מספר שעות לאחר ההליך יסייעו למטופל לרדת ממיטתו. ניתן לרדת מהמיטה לישיבה, לעמידה או להליכה בעזרת הליכון או קביים.

מרבית המטופלים ישתחררו מבית החולים עוד ביום הניתוח, או למחרת. התחבושת תוחלף תוך מספר ימים לאחר הניתוח, בהתאם להחלטת המנתח.

ניתן לחזור לעבודה 3-5 ימים לאחר הליך זה.

בשבוע הראשון יש להשאיר את הרגל מורמת זמן רב ככל האפשר. יש להימנע מנשיאת משקל רב על הרגל בשבועיים הראשונים לאחר הניתוח ולהיעזר בקביים.

כשבועיים לאחר הניתוח יוסרו התפרים.

החלמה סופית צפויה כשישה שבועות לאחר הניתוח. מומלץ לרכוש נעליים נוחות ורחבות כדי לא ליצור לחץ על האזור המנותח ולמנוע חזרה של העיוות בעתיד.

זהו הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום (בעור ובעצם), פגיעה עצבית, איחוי לא טוב של העצם או חוסר איחוי, ירידה בתנועתיות המפרק, עיוות מבני נוסף וחזרה של ההלוקס ולגוס.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להגרם בעקבות הרדמה אזורית כוללים ירידה בלחץ הדם וכאב ראש. סיבוכים נדירים יותר כוללים פגיעה עצבית, שיתוק, הפרעה במתן שתן, פרכוס והפרעות בקצב הלב.

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פנייה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של דימום מתמשך או אדמומיות יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול התפתחות זיהום.