עיוורון צבעים - מידע רפואי

סוגי עיוורון צבעים

ישנם שני סוגים עיקריים של עיוורון צבעים:

• עיוורון צבעים לאדום-ירוק – חוסר יכולת להבדיל בין גוונים מסוימים של אדום וירוק. זהו עיוורון הצבעים התורשתי השכיח ביותר.
• עיוורון צבעים לכחול-צהוב – מצב נדיר שהלוקים בו מתקשים להבדיל בין כחול וירוק ורואים את הצבע הצהוב כאפור בהיר או כסגול.

עיוורון צבעים תורשתי שכיח יותר בקרב גברים. כ-8% מאוכלוסיית הגברים סובלת מעיוורון צבעים במידה זו או אחרת, בהשוואה לכ-0.5% מאוכלוסיית הנשים.

הגורמים לעיוורון צבעים

ברוב המקרים עיוורון צבעים הוא תורשתי (היינו, מצב המועבר מההורים לילדם). במקרים מסוימים עלול עיוורון צבעים להתפתח עקב בעיה בריאותית אחרת או כתופעת לוואי של טיפול תרופתי.

עיוורון צבעים תורשתי מתפתח עקב בעיה ברשתית העין. הרשתית היא שכבת התאים המרפדת את החלק האחורי של העין. כשאור חודר אל העין הוא מגיע אל התאים הרגישים לצבע שנקראים תאי מדוכים או תאים חרוטים (cones), בתוך הרשתית.

תאי המדוכים מפענחים את הצבע שהעין רואה ושולחים את המידע אל המוח דרך עצב הראיה. במקרה שסוג אחד של תאי מדוכים חסר או אינו מתפקד בצורה תקינה עלול האדם לקלוט את הצבעים באופן שגוי.

אבחון עיוורון צבעים

חלק גדול מהלוקים בעיוורון צבעים מבינים כי יש להם בעיה בעקבות מצב בו הם אינם מסוגלים לזהות נכונה צבעים שונים או גוונים. לדוגמה, ילד עלול להתקשות לשייך בין צבע לשמו תוך כדי ביצוע מטלה בגן.

חשוב לזהות עיוורון צבעים מוקדם ככל האפשר. אם מאבחנים את הבעיה בגיל מוקדם יש ליידע את הצוות החינוכי כדי שיתאימו את חומרי הלימוד ליכולותיו של הילד.

טיפול בעיוורון צבעים

כיום אין טיפול בעיוורון צבעים תורשתי מאחר שלא ניתן לתקן או להחליף את תאי המדוכים הפגומים ברשתית העין. עם זאת, מאחר שליקוי בראיית צבעים אינו גורם לבעיות בריאותיות במהלך החיים, בדרך כלל לא נדרש כל טיפול על מנת לנהל חיים בריאים ותקינים.

אם עיוורון הצבעים נגרם על ידי בעיה בריאותית אחרת או עקב נטילת תרופות מסוימות, יתכן שאפשר לשפר את המצב בעזרת טיפול במחלת הרקע או נטילת תרופות חלופיות.

רוב הלוקים בעיוורון צבעים לומדים להסתגל למצבם ובדרך כלל מוצאים דרכים לפצות על הקשיים שהוא גורם להם. למשל, אפשר לזהות את מיקום האורות ברמזור ולא את הצבעים השונים.

סיבוכים

עיוורי צבעים בדרך כלל אינם מפתחים בעיות בריאותיות הקשורות למצב זה במהלך חייהם. עם זאת, עיוורון צבעים עלול להגביל את אפשרויות התעסוקה מאחר שעבודות מסוימות עלולות לחייב יכולת זיהוי מדויקת של צבעים (לדוגמה, כמו טיס או בקר תנועה).

ילד שלוקה בעיוורון צבעים עלול להתקשות בבית הספר אם המורים אינם מודעים לבעייתו. חומרי לימוד רבים הם צבעוניים ועלולים להקשות על הילד, אם לא יותאמו למצבו וליכולותיו.

אנשים הלוקים בעיוורון צבעים עלולים להתקשות להבחין בצבעים חיוורים או בצבעים עמוקים כשהתאורה חלשה.

אנשים שונים סובלים מעיוורון צבעים בדרגות חומרה שונות. חלק כלל אינם מודעים לליקוי הראייה שלהם עד שהם עושים מבחן ראיית צבעים. אחרים תופסים גוונים והצללות בצורה שונה. במקרים נדירים עלול הלוקה בעיוורון צבעים לקלוט צבעים רבים כבעלי אותו גוון.

עיוורון צבעים לאדום-ירוק

זהו עיוורון הצבעים השכיח ביותר. לאנשים שלוקים בעיוורון צבעים לאדום-ירוק:

• קושי להבדיל בין הגוונים של אדום וירוק.
• אדום, כתום, צהוב וירוק עלולים להיראות כצבעים דומים.
• אדום, כתום, צהוב וירוק יכולים להיראות עמומים יותר בהשוואה לאיך שהם נקלטים אצל אדם שראייתו תקינה.
• הצבעים אדום, כתום, צהוב וירוק נבדלים רק על פי בהירותם ועוצמתם.
• עלול להיות גם קושי להבדיל בין גווני הצבע הסגול, דוגמת לבנדר וארגמן.

עיוורון צבעים לכחול-צהוב

לאנשים שלוקים בעיוורון צבעים לכחול-צהוב:

• קושי להבדיל בין כחול לירוק.
• הירוק יראה כגוון של כחול.
• הצבע הצהוב יראה כגוון חיוור של אפור או סגול.

ילדים

ילדים שלוקים בעיוורון צבעים עלולים להתקשות בבחירת צבעים או בשימוש בחומרי לימוד המבוססים על צבעים שונים.

כדי לראות צבעים בצורה מדויקת על העיניים להבדיל בין שלושת צבעי היסוד: אדום, ירוק וכחול.

כיצד העין מפענחת את הצבע?

כשאור חודר אל העין הוא עובר דרך העדשה בקדמת העין, לפני שהוא מגיע אל התאים הרגישים לצבע שנקראים תאי מדוכים או תאים חרוטים (cones), בתוך הרשתית. רשתית העין היא שכבת תאים שמרפדת את החלק האחורי של העין מבפנים. ישנם שלושה סוגי תאי מדוכים: כחול, ירוק ואדום. תאים אלו מבחינים באורכי גל שונים של האור ולכן נקראים גם תאי מדוכים הרגישים לאורכי גל קצרים, בינוניים וארוכים.

תאי המדוכים מפענחים את הצבע שהעין רואה ושולחים את המידע אל המוח דרך עצב הראיה. אם תאי המדוכים מתפקדים בצורה תקינה העין מסוגלת להבדיל בין מאות צירופי צבעים שונים. במקרה שסוג אחד של תאי מדוכים חסר או אינו מתפקד בצורה תקינה עלול האדם לקלוט את הצבעים באופן שגוי.

עיוורון צבעים תורשתי

מרבית הלוקים בעיוורון צבעים ירשו את הבעיה מהוריהם. ליקוי תורשתי זה פוגע בעיקר בדרך שבה רואים את הצבעים אדום וירוק. עיוורון הצבעים יכול להיות קל או חמור, אך אינו מחמיר עם הגיל. עיוורון הצבעים יישאר ללא שינוי כל עוד שלא תתפתחנה מחלות אחרות ולא יהיה צורך בנטילת תרופות שעלולות לפגוע בראייה.

מחלות אחרות

במקרים מסוימים עלולות מחלות ובעיות בריאותיות מסוימות לגרום גם כן לעיוורון צבעים, שלרוב מוביל להפרעה בראיית הצבעים כחול וצהוב. כמו כן תיתכן שונות ביכולת להבחין בצבעים בין שתי העיניים.

מחלות שעלולות לגרום לליקויים בראיית צבעים כוללות:

• סוכרת.
• גלאוקומה.
• דלקת בעצב הראייה (optic neuritis) הקשורה לעתים לטרשת נפוצה.
• ניוון כתמי (מקולרי) גילי.
• התמכרות לאלכוהול.
• אנמיה חרמשית, מחלה תורשתית שפוגעת בהתפתחותם התקינה של תאי הדם האדומים.

אם ניתן לטפל במחלת הרקע, פעמים רבות ניתן לשפר את מצב עיוורון הצבעים. מנגד, אם חלה החמרה במחלה, גם עיוורון הצבעים עלול להחמיר.

תרופות

תרופות מסוימות עלולות לפגוע ביכולת להבחין בין צבעים. במקרים אלו, ראיית הצבעים תחזור לקדמותה לאחר הפסקת הטיפול התרופתי.

אנשים שמתקשים להבחין בין צבעים לאחר נטילת תרופה מסוימת צריכים לפנות לרופא כדי לקבל טיפול חלופי. עד לקבלת הטיפול החלופי אין להפסיק את נטילת התרופות ללא הנחייה מפורשת של הרופא המטפל.

תרופות שעלולות לגרום להפרעות בראיית צבעים כוללות:

• דיגוקסין.
• אתמבוטול (לטיפול בשחפת).
• כלורוקווין.
• הידרוקסיכלורוקווין.
• פניטואין.
• סילדנפיל (שם מסחרי: ויאגרה).

חומרים כימיים

אנשים שנחשפים לחומרים כימיים שונים במסגרת עבודתם נמצאים בסיכון להפרעות בראיית צבעים. חומרים שעלולים לפגוע ביכולת להבחין בין צבעים כוללים פחמן דו-גופריתי (carbon disulfide) וסטירן (styrene).

על מקום העבודה לדאוג לבטיחות עובדיו. אם מתפתחת בעיה כגון עיוורון צבעים יש לפנות למעסיק או לאחראי הבטיחות במקום העבודה כדי לוודא שננקטים אמצעים המאפשרים את המשך העבודה בצורה בטוחה.

הזדקנות

רוב האנשים מגלים שיכולתם להבחין בין צבעים הולכת ופוחתת ככל שהם מזדקנים. על אף אי הנוחות, זהו חלק טבעי מתהליך ההזדקנות שאינו צריך לעורר דאגה.

עם זאת, אם חלה התדרדרות חמורה, פתאומית או מהירה ביכולת לראות צבעים יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא עיניים על מנת לברר את הגורם למצב.

אנשים רבים שמים לב שהם לוקים בעיוורון צבעים כשהם נתקלים בקושי לזהות נכון צבעים או גווני צבעים.

ילדים עלולים להתקשות לקשר בין שם של צבע לגוון עצמו וכן בקריאת מסמכים ועמודים צבעוניים. במקרים הקלים, יתכן שעיוורון הצבעים כלל לא יתגלה. לדוגמה, אדם הלוקה בעיוורון צבעים קל יכול לראות עלה בצבע מעט שונה מזה שנראה לאדם שראייתו תקינה, אך שניהם יכנו את הצבע 'ירוק' ועיוור הצבעים כלל לא ידע שהירוק אליו הוא מתייחס אינו הירוק הנכון אלא גוון של ירוק.

חשוב שעיוורון צבעים יאובחן בגיל צעיר מאחר שחוויות הלמידה של ילדים נשענות באופן משמעותי על שימוש בצבעים.

מבחני ראיית צבעים

ניתן לערוך מבחני ראיית צבעים במסגרת בדיקת ראייה אצל אופטומטריסט (איש מקצוע שמתמחה בבדיקות עיניים ועובר הכשרה לזהות בעיות ראייה שונות). ישנם כמה מבחנים שונים שנועדו לבדוק ראיית צבעים, כמפורט.

מבחן אישיהארה

מבחן אישיהארה (Ishihara test) הוא המבחן הנפוץ ביותר לבדיקת ראיית צבעים. במבחן זה נעשה שימוש בלוחיות בעלות נקודות בצבעים רבים. חלק מהנקודות מתארות מספרים וצבועות בצבעים שונים שנועדו לגלות סוגים שונים של עיוורון צבעים. המבחן הנפוץ ביותר משמש לגילוי עיוורון צבעים לאדום-ירוק.

במהלך הבדיקה יתבונן הנבדק בלוחית ויתבקש לזהות את המספר המופיע עליה. הבודק ירשום את המספרים שהנבדק התקשה לזהות או שזיהה לא נכון. בהתאם לממצאי המבחן ניתן להעריך באיזה סוג של עיוורון צבעים, אם בכלל, לוקה הנבדק ומה חומרתו.

מבחן הסידור לפי צבעים

במבחן זה מתבקש הנבדק לסדר חפצים צבעוניים לפי סדר הגוונים שלהם.

לדוגמה, הנבדק יקבל קוביות בגוונים שונים של אותו צבע ויתבקש לסדר אותן מהבהירה ביותר לכהה ביותר. בעיות שונות ביכולת לראות צבעים עלולות להתבטא בדפוסים ייחודיים של טעויות בסידור הקוביות.

לא קיים טיפול שמרפא עיוורון צבעים תורשתי מאחר שלא ניתן להחליף את התאים הפגומים ברשתית העין שגורמים לחוסר היכולת להבחין בין צבעים בצורה מדויקת.

ככלל, עיוורון צבעים אינו גורם לבעיות בריאותיות במהלך החיים ואינו מונע את היכולת לנהל חיים תקינים ובריאים.

פיצוי והסתגלות

מרבית עיוורי הצבעים מסתגלים למצבם ומפצים על הקושי בזיהוי צבעים. לדוגמה, ניתן:

• לשאול בני משפחה או חברים לעזור בבחירת בגדים או חפצים צבעוניים אחרים, בעיקר אם סובלים מעיוורון צבעים חמור.
• לדאוג לתאורה איכותית בבית ובמקום העבודה כדי לסייע להבחין בין הצבעים.
• להביא לתשומת ליבם של המורים בבית הספר שהילד סובל מקושי בראיית צבע מסוים וכי רצוי להתאים עבורו את חומרי הלימוד בהתאם ליכולותיו.

עדשות מגע צבעוניות

במקרים מסוימים ניתן להיעזר בעדשות מגע צבעוניות שתורכבנה בעין אחת על מנת לשפר את היכולת להבחין בין הצבעים. תיקון זה מתאים רק עבור חלק מהאנשים ועלול לפגוע ביכולת להעריך מרחק ועומק.

מחלות עיניים אחרות

רוב מקרי עיוורון הצבעים הם תורשתיים אך היכולת להבחין בצבעים עלולה להיפגע גם עקב מחלות מסוימות. לפיכך, חשוב לברר את הגורם לליקוי בראיית הצבעים. אם עיוורון הצבעים נגרם עקב מחלה אחרת הרי שהמצב עשוי להשתפר בעקבות טיפול במחלת הרקע.

תרופות מסוימות עלולות גם כן להקשות על היכולת להבחין בין צבעים. במקרה כזה ניתן לשקול קבלת טיפול חלופי בתרופות אחרות. אין להפסיק נטילת תרופות מרשם אלא בעקבות הוראה מפורשת של הרופא המטפל.

עיוורון צבעים לרוב אינו גורם לבעיות בריאותיות במהלך החיים אך עלול לפגוע ביכולת לבחור תחומי עיסוק.

בהתאם לחומרת הבעיה, עיוורי צבעים אינם יכולים להשתלב בעבודות מסוימות שדורשות זיהוי מדויק של צבעים, כגון:

• תפקידים מסוימים בכוחות הביטחון.
• פקידי מכס ובלו.
• מכבי אש.
• טכנאי מעבדה בבתי חולים.
• רוקחים.
• חשמלאים.
• תפקידים מסוימים בתחום התעופה כגון טייסים או בקרי תנועה.
• עבודות הקשורות לייצור צבעים, נייר או בדים.
• נהגי קטר ועובדי תחזוקה ברכבת.

ילדים

ילד הסובל מעיוורון צבעים עלול לתפקד בצורה ירודה בבית הספר מאחר שחומרי לימוד רבים מתבססים על צבעים. יש ליידע את הצוות החינוכי על מגבלותיו של הילד ולהתאים את חומרי הלימוד ליכולותיו.