קלאב פוט (רגל קלובה) - מידע רפואי

המושג 'קלאב פוט' (בעגה רפואית, Talipes או רגל קלוטה) מתייחס למגוון מצבים המאופיינים בעיוות מולד (היינו, קיים כבר במועד הלידה) של הקרסול ושל כף הרגל.

כף הרגל פונה בזווית חדה כלפי הקרסול והמבנה דומה לזה של מחבט גולף (בלעז, club), ומכאן שם התופעה. כאשר שתי הרגליים פגועות, כפות הרגליים פונות פנימה, זו כלפי זו.

ב- 50% מהמקרים קיימת מעורבות של שתי כפות הרגליים (מצב המכונה 'בילטרלי', היינו, דו צדדי).

מבחינים בין שני סוגים של קלאב פוט:

• Congenital talipes equinovarus – מום מולד המאופיין בזווית חדה בין כף הרגל והקרסול.
• Talipes calcaneovalgus – מצב בו כף הרגל מתוחה ופונה כלפי מעלה והחוצה.
  
  

קלאב פוט נגרם כאשר השרירים בצד החיצוני של הרגל חלשים יותר מאשר השרירים בצידה הפנימי. אף הגידים בצד הפנימי של הרגל קצרים יותר מהרגיל.

גידים הם מיתרים קשיחים המחברים את השרירים לעצמות. במצב של קלאב פוט קיים עיוות מבני של עצמות כף הרגל הגורם להידוק יתר של גיד אכילס הנמצא מאחורי העקב.

יילוד אחד מכל 1,000 יסבול מקלאב פוט. מדובר באחד המומים המולדים השכיחים ביותר. התופעה שכיחה פי 2 יותר אצל בנים מאשר אצל בנות.

במרבית המקרים הגורם לקלאב פוט אינו ידוע אם כי קיימת נטייה משפחתית. לאחר לידת ילד עם קלאב פוט עולה הסיכון ללידת ילד נוסף הסובל גם כן מהמצב פי 20, בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

טיפול

המצב יכול להיות קל או חמור ולהשפיע אך ורק על רגל אחת או על שתיהן. קיימת חשיבות רבה להתחיל את הטיפול סמוך למועד הלידה על מנת למנוע פגיעה התפתחותית שתמנע מהתינוק את היכולת לעמוד וללכת בצורה תקינה.

במרבית המקרים הטיפול יעיל ומושג שיפור משמעותי הן במראה הרגל והן ביכולתה התפקודית.

לרוב יתחיל הטיפול תוך כשבועיים ממועד הלידה.

שיטת פונסטי (Ponseti) היא השיטה העיקרית המשמשת לטיפול בקלאב פוט. בשיטה זו מבוצע תמרון עדין על מנת למקם את כף רגלו של התינוק במיקום הרצוי, ולאחר מכן מקובעת הרגל בגבס.

יש לחזור על הליך זה מספר פעמים לאורך תקופה. משהושג התיקון הרצוי ידרש התינוק לנעול סד שיקומי המורכב מנעליים המחוברות למוט אשר מקבע את מקום כפות הרגליים במיקומן התקין והרצוי. השימוש בסד נמשך עד גיל ארבע לערך.

אף שמדובר בהליך ארוך, ממושך וקשה לעתים, יעילותו היא כ- 85%. יש לדבוק בתוכנית הטיפולית על מנת לוודא כי השיפור שמושג נשמר לאורך זמן.

בהנחה שהטיפול מתחיל בגיל צעיר, כפי שמומלץ, במרבית המקרים ניתן לתקן את המצב, להשיג יכולת תפקודית טובה ולמנוע כאב מתמשך עקב העיוות המבני בכף הרגל. עם זאת, לעתים גם חרף הטיפול, יסבול הפעוט מכאב עז וממושך ואף עלול להזדקק לניתוח.

מצב רגליו של הפעוט ינוטר בקפדנות לאורך השנים על מנת למנוע הישנות של העיוות. במידת הצורך יבוצע הטיפול שוב.

במרבית המקרים גורם העיוות לקצה כף הרגל להסתובב כלפי פנים ומטה, כך שמיקום קשת כף הרגל גבוה והעקב אף הוא נוטה פנימה.

במקרים חמורים מאד עלולה הפגיעה לגרום לכף הרגל להתקפל פנימה עד כדי שהיא נראית הפוכה.

שרירי השוק ברגל הפגועה עלולים אף הם להיפגע ובדרך כלל אינם מתפתחים באופן תקין. כאשר רק כף רגל אחת מושפעת היא תהיה בדרך כלל קצרה בכ- 1 סנטימטר מכף הרגל השנייה.

על אף העיוות החיצוני הקשה לעתים, מרבית התינוקות לא יסבלו מאי נוחות או מכאב.

לרוב הגורם לקלאב פוט אינו ידוע. תנוחת העובר ברחם אינה גורמת להיווצרות עיוות מבני זה.

קיימת שכיחות מוגברת של קלאב פוט במשפחות מסוימות. להורה שסבל מקלאב פוט סיכון של 3-4% ללידת תינוק הסובל ממום זה.

במידה שלשני ההורים היה קלאב פוט, קיים סיכון של 15% ללידת תינוק הסובל מהמום. לאחר לידת ילד עם קלאב פוט עולה הסיכון ללידת ילד נוסף הסובל גם כן מהמצב פי 20, בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

גורמים סביבתיים מסוימים יכולים להשפיע על התפתחות קלאב פוט. מחקרים מצאו קשר חזק בין עישון סיגריות במהלך ההריון להתפתחות קלאב פוט אצל העובר.

קשר זה חזק אף יותר במקרים בהם קיימת שכיחות של קלאב פוט במשפחה. לנשים בעלות רקע משפחתי של קלאב פוט המעשנות במהלך ההריון סיכון הגבוה פי 20 ללידת תינוק הסובל ממום זה בהשוואה לכלל האוכלוסייה.

קלאב פוט שכיח יותר בקרב בנים מאשר בקרב בנות.

ניתן לאבחן קלאב פוט בזמן סקירת מערכות העובר המבוצעת במהלך ההריון אך לא ניתן לטפל במצב טרם הלידה.

במידה שאובחן קלאב פוט אצל העובר ידרשו לרוב בדיקות נוספות על מנת לשלול הפרעות נוספות דוגמת עיכוב בגדילה התוך רחמית.

במועד הלידה נבדקים כלל הילודים בדיקה שגרתית. אם קלאב פוט לא אובחן עוד ברחם יזוהה המצב באופן וודאי בזמן בדיקה זו, הנערכת במחלקת הילודים בבית החולים.

אם אובחן קלאב פוט אצל ילוד הוא יופנה לבדיקה יסודית של רופא ילדים מאחר שלעיתים נלוות למצב הפרעות נוספות לרבות ספינה ביפידה (שורת מומים מולדים הפוגעת בהתפתחות המוח ועמוד השדרה), ניוון שרירים (הגורם להחלשות הדרגתית של שרירי הגוף), קומה נמוכה, מפרקים נוקשים ופגיעות ברקמת החיבור.

כמו כן יופנה הילוד להערכת אורתופד מומחה בטיפול בתינוקות.

לרוב יחל הטיפול תוך כשבועיים ממועד הלידה. מטרתו היא לשפר את מנח כף הרגל ואת יכולתה התפקודית וכן למנוע או להפחית כאב.

קיימות מספר שיטות טיפוליות לקלאב פוט.

שיטת פונסטי (Ponseti)

זוהי שיטת הטיפול העיקרית במצב, המכונה על שם הרופא אשר פיתח אותה.

שיטת פונסטי יעילה בכ- 8 מכל 10 מקרים של קלאב פוט ומספקת תוצאות טובות וארוכות טווח בהשוואה לשיטות הניתוחיות אשר רווחו בעבר.

מחקר רב שנים אשר עקב אחר אנשים שסבלו מקלאב פוט וטופלו בשיטת פונסטי לפני למעלה מ- 30 שנה מצא כי אצל יותר מ- 75% מהם תפקוד כפות הרגליים היה טוב ואף מצוין.

תוצאות טובות לגבי תפקוד כפות הרגליים דווחו גם על ידי אנשים אשר לא סבלו מעולם מקלאב פוט או מעיוות מבני אחר בכף הרגל.

השיטה כוללת מפגשים שבועיים עם רופא מומחה במהלכם מבוצע תמרון של כף הרגל הפגועה. הרופא מסובב את כף הרגל בידיו ובהדרגתיות מתקן את העיוות המבני.

בסיום התמרון הידני תגובסנה רגלי התינוק מאצבעות כף הרגל ועד לירכיו על מנת לקבע את הרגל בתנוחה החדשה.

בכל מפגש יוסר הגבס ויבוצע תמרון קל של מנח כף הרגל. בדרך כלל ידרשו ארבעה עד עשרה גיבוסים אך הדבר יקבע בהתאם לחומרת המצב. תמרון כף הרגל והגיבוס מבוצעים באיטיות ובעדינות ואינם אמורים להכאיב לתינוק. עם זאת, התינוק עלול לחוש אי נוחות ולבכות במהלך הפעולה.

ניתוח גיד אכילס

לאחר הטיפול בשיטת פונסטי יקבע המומחה האם יש צורך לשחרר גיד אכילס של התינוק. מדובר בהליך פשוט יחסית אותו יעברו מרבית התינוקות הסובלים מקלאב פוט.

בדרך כלל יומלץ על ביצוע הניתוח לאחר שחלקה הקדמי של כף הרגל יעבור תמרון ותיקון (במרבית המקרים, לאחר ארבעה או חמישה גיבוסים), אם מנח הקרסול אינו ניתן לתיקון באמצעות תמרון ידני בלבד.

הליך זה יבוצע תחת אלחוש מקומי אך ניתן לבצעו גם תחת הרדמה כללית. במהלך הניתוח יבוצע חתך זעיר בגיד על מנת לשחרר את מנח כף הרגל ולאפשר לה לחזור אל מקומה הטבעי. בסיום הניתוח תגובס הרגל למשך כשלושה שבועות.

חלק מהפעוטות ידרשו לעבור ניתוח נוסף בגילאי שנתיים עד שבע, על מנת לשפר עוד יותר את מנח כף הרגל.

סד שיקומי

משהושג התיקון הרצוי ידרש התינוק לנעול סד שיקומי המורכב מנעליים המחוברות למוט אשר מקבע את מקום כפות הרגליים במיקומן התקין והרצוי. המרחק בין הנעליים על גבי המוט יקבע בהתאם לרוחב כתפיו של התינוק.

יש לנעול את הנעליים הללו במשך 23 שעות מדי יום, במשך 3 חודשים. לאחר תקופה זו יש להמשיך לנעול את הסד בזמן השינה (בלילה ובמשך היום), עד גיל ארבע.

קיימת חשיבות מכרעת לנעילת הנעליים במשך פרק הזמן שנקבע. חוסר התמדה עלול לגרום לחזרת כפות הרגליים למצבן המולד, מצב אשר ידרוש את תחילת כל הטיפול מההתחלה.

השיטה הצרפתית (מתיחה והדבקה)

שיטה זו כוללת תמרון ושינוי יומיומי של מנח כף הרגל ושימוש בסרט דביק על מנת לשמר את המנח הרצוי עד למחרת היום. לאחר חודשיים יורדת תדירות הטיפולים לשלוש פעמים בשבוע, עד שהתינוק בן חצי שנה.

לאחר שמושג המנח התקין על ההורים להמשיך לבצע תרגול יומיומי ולהשתמש בסדים ליליים עד שהתינוק מתחיל ללכת.

שיטה זו דורשת מחויבות מצד ההורים לטיפולים תכופים עד גיל 6 חודשים. חלק מהמומחים משלבים את השיטה הצרפתית עם שיטת פונסטי.

ניתוח

במקרים חמורים בהם כף הרגל אינה מגיבה לטיפול שמרני עלול להיות צורך בניתוח שמטרתו הארכת גידי כף הרגל. פעולה זו מאפשרת לכף הרגל להגיע למנח טבעי ותקין.

לאחר הניתוח תקובענה רגליו של הפעוט בסד שיקומי למשך כשנה על מנת למנוע חזרה של העיוות.

הישנות

מתוך 10 מקרים, 1-2 עלול לסבול מהישנות של המצב, בפרט אם המתווה הטיפולי אינו מבוצע בצורה קפדנית, ובמועד.

במקרה של הישנות עלול להיות צורך להתחיל את הטיפול מראשיתו, לרבות שלבי התמרון הידני והגיבוס לאחריו.

כמו כן, במקרים מסוימים, על אף טיפול שהחל מוקדם, לא ניתן לתקן את המצב לחלוטין.

עם זאת, מרבית התינוקות שטופלו מוקדם מסוגלים לנעול נעליים רגילות ולהנות מחיים בריאים ופעילים.

קלאב פוט לא טיפוסי (Atypical Club Foot)

אחד מכל 20 מקרי קלאב פוט יוגדר כחריג וידרוש אמצעי טיפול והתערבות שונים מהרגיל. לרוב יטופלו המקרים החריגים באמצעות גיבוסים מרובים וניתוח לתיקון העיוות המבני. במצבים לא טיפוסיים אף הסיכון להישנות גבוה יותר.

הגורם לקלאב פוט אינו ידוע ולכן אינו ניתן בהכרח למניעה. עם זאת ניתן לנקוט מספר צעדים על מנת להקטין את הסיכון למומים מולדים אצל העובר, לרבות קלאב פוט.

צעדים אלו כוללים הימנעות מעישון, מצריכת אלכוהול ומנטילת תרופות האסורות לשימוש במהלך ההריון וביצוע מעקב הריון קפדני אצל הרופא המטפל.