הפרעת דחק פוסט טראומטית - מידע רפואי

הפרעת דחק פוסט טראומטית, המכונה גם הפרעה פוסט טראומטית, היא סוג של הפרעת חרדה שמערבת סימפטומים נפשיים וגופניים. הפירוש המילולי של השם: תגובה קשה המתפתחת לאחר אירוע טראומטי.

ההפרעה עלולה להתפתח אחרי שאנשים חווים מצב או עדים לאירוע שגורם להם לפחד עצום, לחוסר אונים או לאימה, כגון:

• קרבות במהלך מלחמה, התקפות מחבלים, התקפות טילים.
• אסונות טבע.
• תאונות קשות.
• מוות אלים.
• תקיפה אישית כמו אונס.

רוב האנשים שהיו מעורבים באירוע טראומטי חווים תקופה קצרה של קשיים רגשיים בהתמודדות ובהסתגלות למצב הקיים. עם חלוף הזמן, בעזרת התמיכה מהסובבים ותוך שימוש בשיטות התמודדות שונות, התגובה לאירוע שכזה הולכת ומשתפרת והאדם שעבר אותו מתאושש.

במקרים מסוימים, הסימפטומים והתחושות עלולים להחמיר או להימשך חודשים ואפילו שנים. האדם ממשיך לשחזר שוב ושוב את מה שהוא חווה דרך סיוטים או פלאשבקים, מתקשה להתרכז ולישון ומרגיש בדידות וניתוק מהסביבה. הסימפטומים עלולים להיות ממושכים וחמורים עד כדי כך שהם יפריעו בצורה משמעותית לחיי היומיום ולמערכות היחסים.

פנייה לטיפול בהקדם האפשרי לאחר הופעת הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית עשויה למנוע מההפרעה להפוך למחלה כרונית שנמשכת זמן רב.

כמה נפוצה הפרעה פוסט טראומטית

הפרעה פוסט טראומטית היא בעיה נפוצה שעלולה לפגוע בכל אחד. היא מופיעה באיזשהו שלב בחיים אצל כ-5% מהגברים ואצל כ-10% מהנשים. היא אפשרית בכל גיל, לרבות הילדות. כ-40% מהאנשים הלוקים בהפרעה מפתחים אותה בעקבות מוות פתאומי של מישהו קרוב.

אירועים טראומטיים עלולים לגרום להפרעת חרדה פוסט טראומטית

הפרעה פוסט טראומטית כונתה בעבר 'תסמונת עייפות הקרב' או 'הלם קרב', כי הבחינו בה לראשונה במלחמת העולם הראשונה, כשהחיילים דיברו על הזיכרונות הקשים מחוויותיהם בקרבות והחפירות.

רק לאחרונה הכירו בעובדה שגם לאירועים טראומטיים שאינם חלק מעימות וממלחמה יש השפעה זהה. השימוש במושג "הפרעת דחק פוסט טראומטית" נעשה לראשונה אחרי מלחמת וייטנאם.

בדרך כלל, הסימפטומים והסימנים של הפרעת דחק פוסט טראומטית מתפתחים בסמוך לאירוע המחולל. עם זאת, במקרים מסוימים ההפרעה יכולה להופיע שבועות, חודשים ואף מספר שנים מאוחר יותר.

טיב הסימפטומים ועוצמתם משתנים מאדם לאדם. חלק מהאנשים שלוקים בהפרעה פוסט טראומטית יסבלו מסימפטומים קשים באופן קבוע, לעומת זאת אחרים יחוו תקופות של שיפור והחמרה. בדרך כלל, אנשים יחוו יותר סימפטומים כשהם עוברים תקופות של מתח ולחץ בחייהם או כשהם נתקלים במשהו שמעורר אצלם זיכרונות מהארוע הטראומטי, כמו דיווח בחדשות על תקיפה או רעש מנוע של מכונית שמזכיר פיצוץ.

את הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית נהוג לחלק ל- 3 קבוצות עיקריות:

• מחשבות מתפרצות.
• הימנעות וחוסר תחושה.
• חרדה או ריגוש מוגברים.

הסימפטומים של מחשבות מתפרצות ומפריעות כוללים:

• שחזור – האדם חוזר לחוות את הארוע הטראומטי מחדש שוב ושוב כהבזקים, כתמונות או תחושות חוזרות, שגורמות למצוקה. זה יכול להימשך דקות, שעות ואפילו ימים בכל פעם, במיוחד כשנחשפים למשהו שמזכיר את האירוע הקשה. עם זאת, לא כל פרטי הארוע יישארו חקוקים בזיכרון וחלקם יישכחו לגמרי.
• חלומות רעים וסיוטים על האירוע הטראומטי.

סימפטומים של הימנעות ושיתוק רגשי עלולים לכלול:

• הימנעות - העיסוק הבלתי נשלט בארוע הטראומטי כל הזמן קשה מאד מבחינה רגשית, לכן רבים מהקורבנות ינסו להתחמק מנסיבות, ממצבים ואפילו מהאנשים שעלולים לעורר אצלם את הזיכרונות הטראומטיים. לא פעם אנשים הללו מנסים להימנע אפילו מהמחשבות על מה שקרה ומסרבים לשתף אחרים בחוויה הטראומטית שהם עברו.
• חוסר תחושה רגשי, ניכור וריחוק מאחרים – לפעמים אנשים שיש להם הפרעת דחק פוסט טראומטית מתמודדים עם רגשותיהם בכך שהם מנסים לא להרגיש שום דבר בכלל. הם מתרחקים מאנשים אחרים או חשים מבודדים. חלקם גם מפתחים רגשי אשמה.
• איבוד עניין - אנשים אלו נוטים לוותר על הפעילויות שהם נהגו לעשות בעבר ואפילו מאבדים במידה מסוימת עניין בחיים. הם נראים שקועים במחשבות ומרוחקים.
• חוסר תקווה לגבי העתיד.
• בעיות זיכרון וקושי לזכור היבטים מסוימים של האירוע הטראומטי.

אנשים שלקו בהפרעת דחק פוסט טראומטית עלולים להיות דרוכים כל הזמן ולהתקשות להירגע. הם חרדים ועומדים על המשמר כל העת, מודעים וערניים לכל דבר שעלול להוות איום עבורם. הסימפטומים של חרדה ועוררות רגשית מוגברת עלולים לכלול:

• רגזנות או התפרצויות כעס.
• תחושה קשה של אשמה או בושה.
• הרס עצמי, לרבות על ידי שתיית אלכוהול מופרזת.
• קשיי שינה.
• קשיי ריכוז.
• נטייה להיבהל בקלות.
• שמיעה וראיה של דברים שלא קיימים.

סימפטומים נפוצים נוספים של הפרעת דחק פוסט טראומטית עלולים לכלול גם:

• דיכאון, חרדה ופוביות.
• התמכרות לאלכוהול או לסמים.
• סימפטומים גופניים בלתי מוסברים כמו הזעה, רעידות, כאב ראש, סחרחורת, כאבים בחזה ובעיות במערכת העיכול.

כמו כן, הפרעת דחק פוסט טראומטית עלולה להוביל לפעמים לפגיעה במערכות יחסים ולקשיים בעבודה, בדומה למה שקורה במחלות נפשיות אחרות.

הפרעת דחק פוסט טראומטית אצל ילדים

גם ילדים, שחווים או עדים לארוע טראומטי, כמו תאונת דרכים, עלולים לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית. הם עלולים לשחזר את החוויה הכואבת שוב ושוב דרך משחקים או ציורים ולסבול מחלומות רעים ומפחידים.

בדומה למבוגרים, גם הילדים שפיתחו הפרעת דחק פוסט טראומטית עלולים לאבד עניין בפעילות שהם אהבו ונהנו ממנה בעבר. הם גם עלולים להתלונן על כאבי ראש ובטן.

אנשים עלולים לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית לאחר שהם עברו, היו עדים או שנודע להם על ארוע או מצב שגרמו להם לפחד רב, חוסר אונים או אימה. עדיין לא לגמרי ברור מדוע אנשים מסוימים מפתחים הפרעה זו ואילו אחרים לא.

סוגים של ארועים או מצבים טראומטיים

הפרעת דחק פוסט טראומטית נפוצה במיוחד אצל אנשים שהשתתפו בקרבות או נחשפו ללחימה. לכן כונתה ההפרעה גם 'הלם קרב' או 'עייפות קרב'.

הארועים הנפוצים ביותר שבעקבותיהם עלולה להתפרץ הפרעת דחק פוסט טראומטית כוללים:

• חשיפה לקרב.
• חשיפה לאירוע חבלני או לירי טילים.
• אונס.
• הזנחה או התעללות גופנית בילדות.
• התעללות מינית.
• תקיפה גופנית.
• איום באמצעות נשק.

אירועים נוספים העלולים להביא להתפתחות ההפרעה כוללים שריפה, אסונות טבע, שוד, תאונת דרכים, התרסקות מטוס, עינויים, חטיפה, אבחון של מחלה קטלנית, וכן כול אירוע שיש בו איום ישיר על חיי הקורבן.

גורמי סיכון

כפי שזה קורה בהפרעות נפשיות אחרות, גם הפרעת דחק פוסט טראומטית מתפתחת בעקבות שילוב של גורמים, שיוצרים רגישות מוגברת. גורמי סיכון אלו כוללים:

• מין. נשים נוטות יותר לפתח הפרעת דחק פוסט טראומטית בהשוואה לגברים. זה קורה גם בגלל שהן נמצאות בסיכון מוגבר לחוות ארועים או מצבים שעלולים לעורר את התפרצות ההפרעה.
• חומרת האירוע או משכו. ככול שהאירוע הטראומטי חמור יתר, עוצמתי במיוחד או נמשך זמן רב, כך עולה הסיכון.
• היסטוריה של דיכאון או חרדה אצל קורבן הטראומה.
• תורשה. כאשר לאחד ההורים, או האחים או האחיות יש בעיה נפשית, עולה הסיכון להפרעה פוסט טראומטית אצל בני המשפחה האחרים.
• חשיפה קודמת למצבים קשים. מספרם של המצבים האלו שחווה הקורבן בעבר ודרגת חומרתם משפיעים על הסיכון ללקות בהפרעה.
• תכונות אישיות מולדות ומזג אישי.
• העדר מעגל תומך. לרבות היעדר תמיכה ממשפחה או מחברים.
• התעללות או הזנחה בתקופת הילדות.
• גורמים פיזיולוגיים. הדרך שבה המוח של הקורבן מווסת את ההורמונים והמתווכים העצביים שהגוף מפריש בתגובה לסטרס (דחק).

תגובה הורמונלית בלתי תקינה

מחקרים הראו שאצל אנשים הלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית רמות הורמוני הסטרס אינן תקינות.

כשנמצאים בסכנה, הגוף מייצר מספר חומרים טבעיים, דוגמת אדרנלין. האדרנלין מעורר בגוף תגובה שמכונה 'תגובת הילחם או ברח' (‘fight or flight’ reaction). האדרנלין מסייע גם להקהות את החושים ולשכך כאב.

מחקרים מצאו שאנשים הלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית ממשיכים לייצר כמויות גדולות של הורמונים הקשורים לתגובה זו, גם שהם כבר לא נתונים בסכנה. זהו כנראה ההסבר לקהות החושים ולניתוק הרגשי שהם חווים.

היפוקמפוס

היפוקמפוס הוא חלק מהמוח שאחראי על הזיכרון ועל הרגשות. אצל אנשים שפיתחו הפרעת דחק פוסט טראומטית, חלק זה של המוח נראה שונה בסריקות MRI (דימות תהודה מגנטית).

כאשר נוצרות כמויות גדולות מדי של הורמוני סטרס דוגמת אדרנלין, ההיפוקמפוס אינו מסוגל לתפקד בצורה תקינה ואינו מסוגל לעבד את המידע כראוי. מדענים סבורים ששינויים אלו קשורים לבעיות הזיכרון, לסיוטים ולהבזקים חוזרים שהם הסימפטומים האופייניים של ההפרעה.

הקלה על הסטרס וירידת רמות האדרנלין עד לרמה התקינה, מאפשרת למוח להתחיל לשקם את עצמו, כך שעם הזמן הפלשבקים והסיוטים נעלמים בהדרגה.

הפרעת דחק פוסט טראומטית עלולה לשבש את חיי הקורבן. היא עלולה להפריע לעבודה, למערכות היחסים ואפילו להנאה פשוטה מפעילויות יומיומיות.

בנוסף, עלולה הפרעת דחק פוסט טראומטית גם להגביר את הסיכון להתפתחות בעיות אחרות, לרבות:

• דיכאון.
• שימוש בסמים.
• התמכרות לאלכוהול.
• הפרעות אכילה.
• מחשבות אובדניות ואף ניסיונות התאבדות.

מחקרים שבדקו חיילים משוחררים אשר השתתפו במלחמות, הראו שקיים קשר בין הפרעת דחק פוסט טראומטית לבין התפתחות בעיות רפואיות שביניהן:

• מחלות לב וכלי הדם.
• כאב כרוני.
• מחלות אוטו-אימוניות כמו דלקת פרקים שגרונית.
• מחלות של בלוטת התריס.
• מחלות הקשורות לעצמות ולשרירי השלד.

עדיין נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין את הקשר שבין המחלות הגופניות לבין ההפרעה הפוסט טראומטית.

קביעת האבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומטית מתבססת על הסימנים והסימפטומים ועל הערכה פסיכולוגית קפדנית. האדם מתבקש לתאר את הסימפטומים שהוא חווה, מתי הם מופיעים, מהי עוצמתם וכמה זמן הם נמשכים. הרופא יכול לבקש לתאר את האירוע שהביא להתפתחות ההפרעה, לתהות לגבי ההרגשה כללית, הפרעות שינה ולבצע מספר בדיקות גופניות.

האבחון של הפרעת דחק פוסט טראומטית עלול להיות קשה ומסובך בגלל שרבים מהקורבנות כלל לא ששים לדבר על מה שהם חוו או על רגשותיהם. חלקם אף נמנעים מלפנות לעזרה במשך חודשים או שנים.

כדי לקבוע אבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומטית יש לעמוד במספר אמות מידה הכוללות:

• חשיפה לארוע או למצב (קצר טווח או ממושך) בעלי אופי מאיים או קטסטרופלי בצורה יוצאת דופן (אירוע או מצב שעלול לגרום למצוקה משמעותית אצל כל אחד).
• היזכרות בלתי פוסקת או 'החייאה' מחדש של גורם הסטרס על ידי פלאשבקים, זיכרונות של תמונות ברורות מהארוע, סיוטים חוזרים או הופעת מצוקה קשה בעת חשיפה לנסיבות הדומות או הקשורות לגורם הסטרס.
• התחמקות או ניסיון להימנע ממצבים ומדברים שמזכירים את הארוע הקשה, תופעה שלא הייתה קיימת לפני החשיפה לגורם הסטרס.

לפחות אחד מהשניים הבאים:

1. חוסר יכולת להיזכר בהיבטים חשובים של החשיפה לגורם הסטרס, בכלל או באופן חלקי.
2. ערנות ורגישות נפשית מוגברת, מעין עמידה בלתי פוסקת על המשמר, שלא הייתה קיימת לפני הארוע. סימפטום זה יכול לבוא לידי ביטוי בקשיי שינה או הירדמות, רגזנות או התפרצויות זעם, קושי להתרכז, דריכות מוגזמת, תגובת בהלה מופרזת.

הטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית מתחיל בדרך כלל בהערכה פרטנית, שבעקבותיה ניתן לבנות תוכנית טיפולית לפי צרכי המטופל. אף פעם לא מאוחר לפנות לעזרה ואפשר לטפל בהפרעה פוסט טראומטית גם אם עברו שנים מאז האירוע הטראומטי.

הרופא המטפל יכול להפנות את החולה לייעוץ, לטיפול פסיכולוגי או לטיפול פסיכיאטרי. אנשי המקצוע יתייחסו בהבנה וברגישות למטופל ויסבירו בצורה ברורה את תוכנית הטיפול. כדי שהטיפול יהיה יעיל, חשוב שהאדם עצמו ובני משפחתו יבינו שהפרעת דחק פוסט טראומטית היא בעיה רפואית מוכרת השייכת לתחום של הפרעות חרדה, שחלק מהאנשים עלולים ללקות בה לאחר אירוע טראומטי.

הפרעת דחק פוסט טראומטית מטופלת לרוב באמצעות פסיכותרפיה, תרופות ושילוב של שניהם. נעיר כי הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי יכולים לסייע גם לטיפול בבעיות נפשיות אחרות הקשורות לחוויה הטראומטית, כמו דיכאון, חרדה או התמכרות לסמים או לאלכוהול.

חשוב להבהיר למי שלוקה בהפרעת דחק פוסט טראומטית שאל לו או לה להתמודד עם הנטל הקשה הזה לבד. הטיפול יהיה יעיל יותר כאשר יהיה מעגל תמיכה של בני משפחה וחברים. מצד שני לא חייבים לדבר על החוויות הטראומטיות כאשר לא חשים בצורך בכך. גם בילוי סתמי במחיצת אנשים אהובים יכול להוות גורם מרפא ומנחם.

מעבר לטיפול הפסיכולוגי והתרופתי מומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה.

פסיכותרפיה

קיימות מספר צורות של פסיכותרפיה שמשמשות לטפול הן בילדים והן במבוגרים הלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית. השיטה טיפולית מותאמת על פי הסימפטומים של המטופל ועל פי מצבו האישי.

ניתן לנסות סוג אחד של טיפול פסיכולוגי ואז לעבור לאחר, או לשלב אלמנטים של כמה סוגים ביחד. ניתן להתנסות בטיפול פרטני, טיפול קבוצתי או בשניהם. הטיפול הקבוצתי מאפשר גם ליצור קשרים עם אנשים אחרים שעברו חוויות דומות.

סוגי טיפול פסיכולוגי נוספים המשמשים לטיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית כוללים:

• טיפול קוגניטיבי - סוג של טיפול שמבוסס על שיחות עם המטפל ומסייע לזיהוי של דפוסי חשיבה בעלי נטייה להרס עצמי.
• טיפול בחשיפה - שיטת טיפול התנהגותי המסייעת להתעמת בצורה בטוחה עם הדברים שגורמים להפרעה או למצוקה, כדי שניתן יהיה ללמוד להתמודד איתם בצורה יעילה.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT) Cognitive Behavioral Therapy)

טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס על למידה של מיומנויות שיעזרו לאדם לשנות את תהליכי החשיבה השלילית. הטיפול כולל בין היתר שימוש בדימויים שכליים של האירוע הטראומטי, במטרה לסייע לאדם לעבד את הטראומה ולהשיג שליטה על הפחדים שיש לו ועל המצוקה.

עיבוד מחדש והקהיית תחושות באמצעות תנועות העיניים EMDR) Eye Movement Desensitization and Reprocessing)

תהליך ה-EMDR מתבסס על הזזת העיניים מצד לצד בזמן שאדם נזכר בהתרחשות הטראומטית. מתברר שהליך זה עוזר להפחית את המצוקה אצל אנשים רבים שסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית. שיטת EMDR מסייעת לחשוב, להתנהג ולחוש טוב יותר.

כל השיטות המוזכרות עשויות לעזור להחזיר את השליטה על הפחד שהופיע אחרי האירוע הטראומטי. סוג הטיפול שמתאים לכל מקרה ומקרה תלוי במספר גורמים הנדונים בפירוט עם המומחה המטפל מתחום בריאות הנפש.

טיפול תרופתי

מספר סוגי תרופות עשויים להקל על הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומטית:

נוגדי דיכאון

נוגדי דיכאון יכולים לסייע להקלה של דיכאון ושל חרדה וכן לשפר את בעיות השינה ואת הריכוז. התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בהפרעה פוסט טראומטית הן מעכבים בררניים של ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) כמו פארוקסטין (paroxetine), המשווקת בישראל בשמות הבאים: סרוקסט®, פקסט®, פרוטין® ופארוקסטין טבע®.

לא מומלץ לרשום תרופות ממשפחת SSRI למטופלים מתחת לגיל 18, למרות שרופא מומחה יכול לאפשר שימוש כזה בפלואוקסטין (fluoxetine) בעת הצורך. התרופה משווקת בישראל בשמות הבאים: פרוזק®, פלוטין® ופריזמה®.

תרופות הרגעה

בדרך כלל, תרופות הרגעה ממשפחת הבנזודיאזפינים (Benzodiazepines) יעילות נגד חרדה, בעיות שינה ונטייה לעצבנות. למרות שתרופות אלה מביאות להקלה מהירה, משתמשים בהן בזהירות רבה, בגלל שהן עלולות לגרום לתלות אצל חלק נכבד מהלוקים בהפרעה פוסט טראומטית.

כאשר אדם סובל מסיוטים חוזרים, התרופה פרזוסין (prazocin), המשווקת בשם היפוטנס®, עשויה לסייע. התרופה משמשת לטיפול ביתר לחץ דם והיא מסוגלת לחסום את התגובה לנוראפינפרין, שהוא מתווך עצבי בעל השפעה דומה לזו של אדרנלין. בפעולתה זו עשויה התרופה להפחית או להעלים סיוטים שרבים מהלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית סובלים מהם.

אילו תרופות מתאימות לי

בחירת התרופות המיטביות לטיפול תלויה בסימפטומים ובמצב האישי של כל מטופל ומטופל. המטרה היא למצוא את התרופה היעילה ביותר שיש לה את תופעות הלוואי המועטות ביותר עבור המטופל. לעיתים, עד שמאתרים תרופה כזו יצטרך המטופל לנסות מספר תרופות.

נטילת תרופה יעילה מניבה שיפור במצב הרוח ובסימפטומים אחרים תוך מספר שבועות. חשוב לדווח לרופא המטפל על כל תופעות הלוואי או הבעיות שהמטופל נתקל בהן בזמן השימוש בתרופה, כדי שהרופא יוכל לשקול החלפתה במידת הצורך. ככלל, בעת נטילת תרופה חדשה יש להיות נתונים למעקב רפואי.

כאשר סטרס ובעיות אחרות הנגרמות על ידי אירוע טראומטי משפיעים לרעה על מהלך החיים מומלץ לפנות תחילה לאיש מקצוע, היינו רופא. עם זאת, אפשר וכדאי לנקוט בפעולות נוספות שתסייענה להתמודד עם הפרעת דחק פוסט טראומטית.

הזכירו לעצמכם שהריפוי אינו מתרחש בין לילה אבל הוא יקרה

רוב האנשים מחלימים מההפרעה, אף כי הדבר יכול לקחת זמן. הזכירו לעצמכם שהריפוי אינו מתרחש בין לילה אבל הוא יקרה. היצמדות לתוכנית הטיפולית תסייע להתקדם בכיוון הרצוי.

טפחו את עצמכם

אל תוותרו על מנוחה מספקת. הקפידו על תזונה מאוזנת ובריאה. עסקו בפעילות גופנית ושריינו לכם זמן כדי להירגע. הימנעו מצריכת קפאין וניקוטין כי הם עלולים להחמיר את החרדה.

אל תיקחו תרופות על דעת עצמכם ואל תשתמשו בסמים

צריכת אלכוהול או סמים כדי להקהות את החושים אינה בריאה. למרות שזו דרך מפתה להתמודד עם האירועים והתחושות, היא עלולה להוביל לבעיות נוספות ולמנוע את הריפוי האמיתי.

שברו את מעגל הקסמים

כשאתם מרגישים חרדה, צאו לצעידה מהירה או התעמקו באיזשהו תחביב.

דברו עם מישהו וצאו לבלות

הישארו בקשר עם בני משפחה וחברים תומכים. אם אתם לא חשים צורך אז אל תדברו על מה שעברתם. בילוי סתמי במחיצת אנשים אהובים יכול להוות גורם מרפא ומנחם.

הצטרפו לקבוצת תמיכה או השתמשו בשירותי נט"ל

השתתפות בקבוצות תמיכה עשויה לסייע למטופל להשיג מידע וייעוץ בנוגע לשיטות טובות להתמודדות. גם המגע עם אנשים החווים בעיות דומות יכול לעזור.

אף שימוש בקו הפתוח של נט"ל (נפגעי טראומה מטרור וממלחמה) המציע סיוע נפשי הן לילדים והן למבוגרים, במגוון שפות ולתקופה בלתי מוגבלת, יכול לעזור.

הטלפון של קו הסיוע של נט"ל הוא 1-800-363-363 והשירות פועל בימים א'-ה' בשעות 08:00-22:00 ובימי ו' בשעות 08:00-14:00. לעיתים, בעיתות חירום קו הסיוע פועל גם מעבר לשעות אלו.

קרובי משפחה וחברים של לוקה בהפרעת דחק פוסט טראומטית זקוקים גם הם לתמיכה

האדם שלוקה בהפרעה יכול להתנהג בצורה שונה לחלוטין לאחר הטראומה, להיות עצבני וכעוס או מדוכא ומנוכר. אין הדבר קל לסובבים אותו. הפרעת דחק פוסט טראומטית עלולה לדרוש מאמץ שכלי ורגשי מצד המטפל או בני המשפחה והחברים של הלוקה בהפרעה. המשפט 'אני מותש מרוב חמלה' מתאר במדויק את הרגשות שחווים לעיתים מזומנות אנשים הקרובים ללוקים בהפרעה פוסט טראומטית.

לשמוע על האירוע הקשה שעבר אדם אהוב עלול להיות כואב מאוד. הדבר עלול גם לעורר הרהורים על אירועים בחיים של המטפל עצמו.

לעיתים אנשים שקרוביהם נפגעו ופיתחו הפרעה פוסט טראומטית מוצאים את עצמם מתחמקים מדיבור על הטראומה שחווה קרובם. לחילופין הם עלולים לחוש חסרי תקווה שמצבו ישתפר, או להרגיש אשמה על כך שהם אינם יכולים לתקן את הדברים הטראומטיים שקרו או לזרז את תהליך ההחלמה.

לפיכך, כדי שתוכלו לטפל ולסייע כראוי כדאי שתקדישו זמן ומחשבה לבריאות הנפשית והגופנית שלכם. אכלו נכון, עסקו בפעילות גופנית והקפידו על מנוחה מספקת. המשיכו לבלות עם חברים ולמצוא כמה רגעי שקט. חובה לעשות זאת כדי להטעין את המצברים. אם עדיין אתם מרגישים שקשה לכם להתמודד עם המצב, שוחחו עם הרופא או הפסיכולוג במטרה שיעזרו לכם לעבד את הרגשות שאתם חווים.

ניתן למנוע הפרעה פוסט טראומטית. לאחר שאנשים עוברים אירוע טראומטי רובם חווים סימפטומים הדומים לאלו של הפרעה פוסט טראומטית. הם לא מסוגלים להפסיק לחשוב על מה שקרה וחווים פחד, כעס, דיכאון ואשמה. כל אלו מהווים תגובה נפוצה וטבעית לאירוע טראומטי.

למרות שייתכן שאנשים אלו לא ירצו לדבר עם אף אחד על מה שקרה להם, חשוב שיקבלו תמיכה של הסביבה או של איש מקצוע, כי זה יעזור להם להתאושש, מבלי להיקלע להפרעה פוסט טראומטית.

זכרו כי עזרה המתקבלת בסמוך להתרחשות האירוע (לא משנה כיצד ובמי תבחרו להיעזר) עשויה למנוע הידרדרות של תגובות תקינות לסטרס להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטית. קבלת תמיכה עשויה גם למנוע חיפוש של דרכי התמודדות לא בריאות (צריכה מוגזמת של אלכוהול או צריכת סמים) או בריחה מהמציאות.

ניתן להסתייע בתומכים של נט"ל ואף השתתפות בקבוצות תמיכה בהן משתתפים אנשים החווים בעיות דומות יכול לעזור.

הקו הפתוח של נט"ל (נפגעי טראומה מטרור וממלחמה) מציע סיוע נפשי הן לילדים והן למבוגרים, במגוון שפות ולתקופה בלתי מוגבלת. הטלפון של קו הסיוע של נט"ל הוא 1-800-363-363 והשירות פועל בימים א'-ה' בשעות 08:00-22:00 ובימי ו' בשעות 08:00-14:00. לעיתים, בעיתות חירום קו הסיוע פועל גם מעבר לשעות אלו.