12 דצמבר 2017 כ"ד כסלו תשע"ח
מעודכן לתאריך  26.06.2012 

חיסון נגד כלבת

Rabies Vaccine

מהי מחלת הכלבת?

כלבת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף הכלבת. הנגיף גורם לזיהום חמור הפוגע במוח ובמערכת העצבים וגורם למוות כמעט בכל המקרים.
כלבת מועברת לבני אדם על ידי חיה נגועה בנגיף. אם בעל חיים נגוע נושך או שורט עלול הנגיף לחדור דרך הפצע אל מערכת העצבים ודרכה אל המוח. במקרים נדירים מאד, נגיפי הכלבת עלולים לעבור גם עקב מגע של רוק מבעל חיים נגוע עם חתך או שפשוף בעור.
בעלי חיים רבים יכולים לשאת את נגיף הכלבת, אך בדרך כלל, המחלה מתפתחת בעקבות נשיכת כלב או שועל נגוע. עם זאת, רשויות הבריאות ברחבי העולם מתריעות כיום גם מפני הסכנה שבמגע עם עטלפים (השוכנים בדרך כלל במערות).
סימפטומים של כלבת כוללים:
  • חוסר תחושה באזור הנשיכה.
  • חום גבוה, מעל 38 מעלות צלזיוס.
  • פחד בלתי הגיוני ממים (בלעז, הידרופוביה).
  • הזיות (ראיית או שמיעת דברים שלא קיימים במציאות).
 
אין טיפול לכלבת. לאחר הופעת הסימפטומים המחלה אינה ניתנת לריפוי וגורמת למוות.
בשנת 2004 נעשה שימוש במתווה טיפולי נסיוני המכונה 'פרוטוקול מילוואקי' אשר הצליח לרפא חולה בכלבת. מאז ניצלו חייהם של חמישה אנשים נוספים בעזרת מתווה טיפולי זה. עם זאת, עד היום נוסתה השיטה רק כ- 35 פעמים, ואחוזי ההצלחה עודם נמוכים מאד.
עם זאת, ניתן למנוע את התפשטות נגיף הכלבת ממקום הנשיכה אל מערכת העצבים והמוח באמצעות ניקוי יסודי של הפצע ומתן טיפול מונע לאחר חשיפה המורכב מהזרקת מספר מנות חיסון נגד כלבת והזרקת נוגדנים נגד הנגיף הגורם למחלה (אימונו-גלובולינים).
על אנשים שמטיילים במדינות בעלות שיעור גבוה של כלבת אשר ננשכו על ידי בעל חיים לפנות מיידית למוקד רפואי או לבית חולים כדי לקבל טיפול מונע לאחר חשיפה. ללא טיפול זה עלולים חייהם להיות בסכנה.

תפוצה ושכיחות המחלה

מומחים מעריכים שישנם כ- 55,000 מקרי כלבת מדי שנה ברחבי העולם. מרביתם במדינות מתפתחות, בעיקר באפריקה ובאסיה, וכמחציתם בהודו.
עם זאת, ישנם דיווחים על מקרי כלבת גם במדינות מפותחות, ובפרט בצפון אמריקה שם נגרמים רוב המקרים עקב נשיכות של חיות בר נגועות ולא של כלבים.

תפוצת הכלבת בישראל

כל שנה מתגלים כ- 50-80 מקרי כלבת בקרב בעלי חיים בישראל.
לא נתגלו מקרי כלבת אצל בני אדם במשך למעלה מ- 40 שנה, למעט מקרה טראגי אחד, ב-1996, שנגרם ככל הנראה עקב נשיכת מכרסם קטן אשר היה נגוע במחלה (עכבר או חולדה).

מטרת החיסון

ישנם שני סוגי חיסון שנועדו למנוע את התפתחות הזיהום בכלבת. אלו הם החיסון הפעיל והחיסון הסביל, כמפורט.

החיסון הפעיל (HDCV, PCEC)

החיסון שניתן בישראל הוא חיסון פעיל הגורם לגוף לייצר נוגדנים נגד נגיפי הכלבת ועל ידי כך מונע את התפתחות הזיהום ואת התמותה בעקבותיו. החיסון הפעיל יינתן בשני מקרים:
  • מניעה טרום חשיפה – החיסון מיועד לאנשים שעלולים להימצא בסכנת הדבקה בכלבת בשל עבודתם (עבודה עם בעלי חיים) או בשל נסיעה לאזורים בהם קיימת שכיחות גבוהה של כלבת לצד נגישות מוגבלת לשירותי רפואה. מרבית האנשים שנוסעים לחופשה רגילה (בניגוד לטיולי מחנאות, טרקים או חיים ועבודה באזורי כפר) לא יזדקקו לחיסון נגד כלבת.
  • מניעה לאחר חשיפה – חיסון שנועד למנוע התפתחות כלבת לאחר מגע או נשיכת בעל חיים שאין מידע וודאי לגביו שאינו נגוע בכלבת.
 
החיסון מורכב מנגיפי כלבת מוחלשים. כאשר מערכת החיסון בגוף נחשפת לנגיף מוחלש באופן מלאכותי היא מסוגלת לייצר נוגדנים נגד הנגיף מבלי לגרום לסימפטומים של המחלה.

החיסון הסביל (אימונו-גלובולינים, hRIG)

החיסון הסביל נגד כלבת מכיל נוגדנים ייחודיים נגד כלבת מסוג אימונו-גלובולינים. החיסון מופק מדמם של אנשים שקיבלו חיסון פעיל ואינו מכיל חומרים משמרים.
החיסון הסביל ניתן כדי למנוע התפתחות כלבת לאחר נשיכת בעל חיים נגוע או חשוד כנגוע בכלבת אצל אותם קורבנות נשיכה שלא קיבלו את החיסון הפעיל נגד כלבת בעבר.
נהוג לחלק מנה אחת של החיסון לכמה זריקות ולהזריק אותן באזור הפציעה ובעכוז סמוך ככל האפשר למועד הנשיכה, כדי למנוע את חדירת נגיפי הכלבת לתוך מערכת העצבים. במועד זה ניתנת גם המנה הראשונה של החיסון הפעיל נגד כלבת.
אם החיסון הסביל אינו זמין במועד זה אפשר להזריק אותו עד 7 ימים לאחר מתן החיסון הפעיל הראשון. עיכוב מעבר ל-7 ימים עלול לגרום להתפתחות נוגדנים נגד החיסון הפעיל עצמו.
החיסון הסביל אינו יכול לעצור את התקדמות המחלה או לטפל בה אם נגיפי הכלבת הצליחו לחדור למערכת העצבים.
אם אדם קיבל כבר בעבר חיסון נגד כלבת ויש לו רמה נאותה של נוגדנים אפשר להסתפק בהזרקת החיסון הפעיל בלבד. בכל מקרה יבצע הצוות הרפואי בלשכת הבריאות או בחדר המיון הערכה של המצב ויקבע את מספר מנות החיסון הנדרש בהתאם למידת הסיכון ולחומרת הפציעה.

מידע על החיסון בישראל

למעט מקרה אחד שאירע בשנת 1996 לא דווח על הדבקה בכלבת בקרב בני אדם למעלה מ- 40 שנה הודות לחיסון מונע של אוכלוסיות בסיכון ומתן טיפול מונע במקרה של נשיכת בעל חיים נגוע או שאינו מחוסן או שלא ידוע אם הוא מחוסן.