הקדמה
אדמת היא מחלה נגיפית (ויראלית) מדבקת מאד. נגיף האדמת עובר ברסיס שיעול ועיטוש של חולים, שנישא באוויר. המחלה מאופיינת בחום גבוה ופריחה בצבע אדום-ורדרד.
מרבית החולים הם ילדים קטנים, אך באופן עקרוני, כל אדם עלול להידבק במחלה. המחלה מסוכנת במיוחד לנשים הרות, מאחר שהיא עלולה לגרום למומים מולדים בעובר.
חיסון
מזה עשרות שנים קיים חיסון למחלה. כיום, החיסון לאדמת ניתן כחלק משגרת החיסונים בטיפות החלב, בשילוב החיסון לחצבת, חזרת, ואבעבועות רוח. החיסון המשולב נקרא ( MMRV (measles, mumps, rubella, varicella. משרד הבריאות ממליץ לחסן את כל הילדים ב- MMRV, על מנת למנוע סיבוכים מהמחלה. מאז הונהג החיסון, תפוצת המחלה ירדה בשיעור ניכר.
בשנת 1998 הועלה חשש שיש קשר בין החיסון נגד חצבת חזרת ואדמת (MMR) לבין מצבים כמו אוטיזם (Autism), ומחלות מעי דלקתיות (Inflammatory bowel disease - IBD). מחקרים רבים שבדקו את הטענה לא מצאו קשר בין הדברים.
סימפטומים
מרגע ההדבקה ועד להופעת הסימנים האופייניים, קיימת תקופת דגירה (incubation period) שנמשכת 14-21 יום.
סימנים וסימפטומים אופייניים למחלה כוללים:
- בלוטות נפוחות מאחורי האוזניים ובאחורי הצוואר. הבלוטות חוזרות לגודלן התקין לאחר כשבוע.
- פריחה אופיינית בצבע אדום-ורוד שמופיעה 3-4 ימים לאחר הופעת הסימנים הראשונים, ונמשכת עד שבוע ימים. הפריחה מתחילה מאחורי האוזניים, מתפזרת סביב אזור הראש והצוואר, ולאחר 2-3 ימים, מתפשטת לרגליים ולשאר אזורי הגוף.
- חום גבוה מעל 38°c שנמשך מספר ימים.
- סימנים דמויי שפעת כגון נזלת, דמעת, כאב גרון ושיעול. סימנים אלו נפוצים בעיקר בקרב מבוגרים.
- עייפות, רוגז, חולשה, כאב שרירים וחוסר תיאבון.
- כאב במפרקים שמתפתח במהלך כשבוע. כאב זה נפוץ בעיקר בקרב מבוגרים.
המחלה מדבקת בעיקר כשבוע לפני הופעת הפריחה ועד כ-5 ימים לאחר הופעתה.
בזמן המחלה יש להימנע ככל האפשר ממגע עם אנשים אחרים, מאחר שהמחלה מאד מדבקת. חשוב במיוחד להימנע מכל מגע עם נשים הרות.
אם ילדיכם חולים באדמת, הקפידו שלא לשלוח אותם לבית הספר, ולמנוע כל מגע שלהם עם ילדים אחרים במהלך המחלה.
במקרים מסוימים, יתכן זיהום תת קליני (Sub-clinical infection) באדמת, שבו על אף ההדבקה בנגיף, האדם החולה לא יציג כל סימן אופייני למחלה.
גורמים
נגיף האדמת מדבק מאד ולכן חשוב לחסן את הילדים בגיל צעיר. חיסון מוקדם נגד נגיף האדמת נותן הגנה מהזיהום בילדות.
תינוקות שזה עתה נולדו, מחוסנים בדרך כלל נגד מחלות כמו חזרת, חצבת או אדמת באמצעות נוגדנים שקיבלו מאימם דרך השליה, במהלך ההריון. נוגדנים אלו מספקים הגנה במשך חודשי החיים הראשונים, עד להתפתחות מערכת החיסון של התינוק, בסביבות גיל שנה.
לפיכך, מקובל לתת את חיסון ה- MMRV כנגד חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח בגיל שנה, במסגרת שגרת החיסונים בטיפות החלב.
בגיל 6, יש צורך במנת חיסון נוספת שנקראת מנת דחף. חיסון זה נעשה במסגרת החיסונים הניתנים בכיתה א' בבתי הספר. מומלץ לכל הילדים לקבל את מנת הדחף, אלא אם הילד סובל ממחלת חום, או ממחלה שפוגעת בתפקוד מערכת החיסון.
הריון
מאז שהחיסון נגד אדמת נכנס לשגרת החיסונים, מספר הנשים ההרות שנדבקו באדמת קטן באופן משמעותי. חשוב לזכור כי הדבקה באדמת במהלך חודשי ההריון הראשונים עלולה לגרום למומים מולדים בעובר, כגון חרשות, בעיות נפשיות, פגמים בלב וקטרקט.
מאחר שההגנה מפני הנגיף באמצעות החיסון נחלשת עם השנים, הרי גם אם חוסנת בעבר, מומלץ לבדוק את רמת הנוגדנים לאדמת אצל כל אישה שמתכננת הריון, או במהלך חודשי ההריון הראשונים.
רופא הנשים יפנה אותך לבדיקת רמת החיסון נגד אדמת (Rubella immunity test), שבודקת את רמת הנוגדנים בדמך. חשוב להבין כי רוב הנשים מחוסנות ואינן זקוקות לאמצעים נוספים. יחד עם זאת, אם הבדיקה תראה שאין לך נוגדנים לאדמת, יומלץ לך לקבל חיסון כדי להגן עלייך מפני המחלה.
ניתן לקבל את החיסון לפני הכניסה להריון, אך לא אם את כבר בהריון. במידה שקיבלת את החיסון, הקפידי שלא להיכנס להריון במשך כחודש לאחר מכן.
אם הבדיקה תראה שרמת הנוגדנים בדמך נמוכה ואינך מוגנת מספיק נגד אדמת, תקבלי זריקת דחף. הקפידי שלא להיכנס להריון במשך חודש לפחות לאחר קבלת הדחף. גם את מנת הדחף לא ניתן לתת לנשים בהריון.
אם את בהריון, אינך מחוסנת מפני אדמת, ובאת במגע עם אדם חולה, עלייך לפנות לרופא בדחיפות. הרופא ימליץ על בדיקות דם כדי לקבוע אם חלית באדמת, גם לפני שהופיע סימן אופייני למחלה. בהתאם לתוצאות בדיקות הדם, ניתן יהיה להחליט על הצעדים הדרושים. אם נדבקת בנגיף האדמת, יתכן שימליצו לך לקבל זריקה של נוגדנים (Immunoglobulin) שיספקו לך הגנה מיידית לזמן קצר (עד 6 ימים מהמגע). זריקה זו מקטינה את הסיכון לפתח את המחלה.
אבחון
אבחנה ראשונית של המחלה נעשית על פי הסימנים האופייניים, ובדרך כלל, הפריחה בצבע אדום-ורוד. ניתן לקבל אבחנה חד-משמעית באמצעות בדיקת דם לחומר הגנטי של הנגיף. כמו כן ניתן לבצע בדיקה לקיום נוגדנים כנגד הנגיף (Rubella (IgM) Antibodies , Rubella (IgG) Antibodies). חשוב לזכור כי יתכנו נגיפים אחרים שעלולים גם הם לגרום לפריחה דומה לזו של נגיף האדמת, ולכן לעתים יש חשיבות לביצוע בדיקת הדם, לקבלת אבחנה ברורה.
על פי החוק במדינת ישראל, על הרופא להודיע לרשויות הבריאות על כול מקרה של אדמת. בהתאם לצורך, יטפלו רשויות הבריאות באנשים ובילדים שהיו בסביבתו הקרובה של החולה במהלך התקופה המידבקת.
טיפול
מאחר שבמרבית המקרים אדמת אינה מחלה סוערת, לרוב אין צורך בטיפול מיוחד. הטיפול המקובל במחלה כולל מנוחה מרובה וטיפול להורדת חום. במידה שלא מתפתחים סיבוכים מיוחדים, יחלפו סימני המחלה תוך 7-10 ימים.
אנטיביוטיקה אינה יעילה בטיפול בנגיף האדמת. טיפול אנטיביוטי במחלה יינתן אך ורק כדי למנוע זיהום חיידקי משני, נוסף לזיהום בנגיף.
במידה שנדבקתם באדמת, גופכם ייצר נוגדנים נגד הנגיף, ואתם תחוסנו מפני הדבקה עתידית נוספת בו. לפיכך, נדיר מאד שאדם יחלה באדמת יותר מפעם אחת במהלך חייו.
למרות שלא ניתן לטפל בנגיף האדמת עצמו, ניתן לנקוט במספר אמצעים על מנת להקל על סימני המחלה:
- תרופות להורדת חום: ניתן להשתמש בתרופות המשמשות להורדת חום ונוגדות כאב כגון פרצטאמול (Paracetamol) או איבופרופן (Ibuprofen). אין לתת את התרופה אספירין (Aspirin) לילדים מתחת לגיל 16. אם אתם סובלים מחום גבוה, הקפידו להוריד את החום, אם באמצעים תרופתיים, ואם באמצעות קומפרסים קרים או אמבטיות פושרות.
- שתייה מרובה. השתייה מיועדת למנוע מצב של התייבשות (Dehydration), והחמרה של מצבים משניים כגון שיעול.
- תרופות נגד שיעול. תרופות אלו עשויות להקל מעט על סימני המחלה דמויי השפעת.
אין צורך לטפל בפריחה, מאחר שזו תחלוף מאליה לאחר כ-7 ימים.
אם הופיעו סימנים חריגים, כגון פריחה בצבע אדום כהה, פנו בהקדם לרופא, לצורך המשך ברור. במקרים חמורים של המחלה הכוללים סיבוכים, עלול להיווצר צורך באשפוז.
מניעה
החיסון המרובע (בעבר, החיסון המשולש)
החיסון נגד חצבת (Measles), חזרת (Mumps), אדמת (Rubella) ואבעבועות רוח (Varicella Zoster) נקרא MMRV. החיסון ניתן כיום כחלק משגרת החיסונים במדינת ישראל, ב- 2 מנות חיסון:
- המנה הראשונה של החיסון ניתנת במסגרת טיפת חלב, בגיל שנה.
- המנה השנייה ניתנת במסגרת החיסונים בבית הספר, בכיתה א'.
לאחר קבלת המנה הראשונה עדיין כ-5-10% מהילדים אינם מחוסנים לחלוטין מאדמת. המנה השנייה של החיסון מיועדת להגביר את כושר החיסון של המקבל. למעלה מ- 99% מהילדים יהיו מחוסנים לאחר קבלת שתי מנות החיסון.
היעדר קשר בין החיסון לאוטיזם
עד שנת 2008 חוסנו התינוקות במדינת ישראל בחיסון המשולש נגד חצבת, חזרת ואדמת (ללא אבעבועות רוח) שידוע בשם MMR. חיסון זה עמד במרכזו של דיון ציבורי על הקשר האפשרי בין החיסון לבין אוטיזם, לאחר שבשנת 1998 פרסם רופא בריטי בשם ד"ר אנדרו וייקפילד מחקר על הקשר בין החיסון לתופעה, בכתב העת המדעי Lancet. ראוי לציין כי Lancet הוא אחד מכתבי העת המדעיים היוקרתיים ביותר בעולם.
בעקבות הפרסום של המחקר סרבו הורים רבים לחסן את ילדיהם, ועקב כך חלה עליה משמעותית במספר הנדבקים בחצבת. מחקרים נוספים שנערכו עם השנים הפריכו כליל כל קשר אפשרי בין החיסון לבין אוטיזם.
למעשה, לא רק שהקשר נשלל, אלא פורסמו עבודות לפיהן שכיחות האוטיזם בקרב ילדים שלא חוסנו בחיסון ה-MMR עלתה על השכיחות בקרב ילדים שכן קיבלו את החיסון. יתר על כן, בעוד שמנת החיסון הראשונה ניתנת בגיל שנה, הרי שרמזים ראשונים לאוטיזם ניתן לאבחן כבר בגילאים צעירים יותר.
מחקרו של ד"ר וייקפילד לא אושש מעולם, ולמרבה התדהמה הסתבר שהרופא קיבל תשלומי שוחד מהורים לילדים אוטיסטים, כדי שיאתר עבורם קשר אפשרי בין החיסון לבין התופעה. ד"ר וויקפילד הועמד לשימוע על ידי המועצה הרפואית הלאומית בבריטניה, שקבעה כי הוא נכשל כחוקר, פעל מתוך ניגוד עניינים ונהג בצורה שאינה הוגנת ואינה אחראית. טרם נתקבלה החלטה אם לשלול כליל את רשיונו לעסוק במקצועות הרפואה.
בחודש ינואר 2010, בעקבות חשיפת הפרשה, החליטה מערכת כתב העת Lancet למחוק כליל את מאמרו של ד"ר וייקפילד מארכיון מאמרי העיתון.
חיסון הדחף
בכיתה ו', ניתנת מנת דחף נוספת של החיסון לאדמת, מפאת חשיבות החיסון בעתיד, במקרה של הריון. יעילות החיסון נגד אדמת עלולה לרדת עם השנים. אצל כ-10% מהנשים, על אף שחוסנו בעבר נגד אדמת, רמת הנוגדנים תהיה נמוכה והן תידרשנה לקבל חיסון דחף נוסף טרם כניסה להריון.
כאשר מתגלה שילד או נער לא קיבל את החיסון, ניתן לתת לו את שתי המנות בכל גיל, בהפרש של חודש אחד לפחות.
פעוטות מתחת לגיל שנה
עד גיל 6 חודשים לערך מחוסנים התינוקות נגד אדמת באמצעות נוגדנים שקיבלו מאימם (בהנחה שחוסנה או שחלתה בעבר) דרך השליה, במהלך ההריון.
במידה שתינוקות רכים מאד נחשפו לנגיף טרם קבלת החיסון, תינתן להם זריקה של נוגדנים ספציפיים (Immunoglobulin) נגד הנגיף. טפול בנוגדנים ספציפיים נגד המחלה לאחר החשיפה מכונה "חיסון סביל". חיסון זה מעניק הגנה מיידית לזמן קצר ומקטין את הסיכון לחלות במחלה.
במקרים מסוימים, ניתן לחסן ב-MMRV כבר החל מגיל 9 חודשים.
סיבוכים
ילדים ומבוגרים שסובלים מתפקוד לקוי של מערכת החיסון, כגון חולי איידס או חולי לוקמיה, עלולים לפתח סיבוכים של המחלה. סיבוכים נפוצים כוללים:
- שלשול והקאה.
- זיהום ודלקת של האוזן הפנימית.
- התכווצויות (Convulsions) שמתבטאות בתנועות פתאומיות ולא רצוניות של הגוף, ונובעות מעליה בחום.
סיבוכים נדירים יותר של המחלה כוללים:
אדמת והריון
הידבקות באדמת במהלך 16 השבועות הראשונים של ההריון מסוכנת לעובר. בעקבות הדבקה של אישה הרה באדמת יעברו הנגיפים דרך השליה אל העובר, ויגרמו להתפתחות מחלת אדמת מולדת.
אדמת עלולה לגרום להפלה, מוות תוך רחמי, מוות מיד לאחר הלידה ולמגוון מומים מולדים כגון:
- חרשות.
- פגיעות מוחיות.
- מומי לב.
- קטרקט.
- פגיעה במערכת העצבים המרכזית.
בישראל, בעקבות הכללת החיסון נגד אדמת בשגרת החיסונים (בגיל שנה, בכיתה א' ובכיתה ו'), למעלה מ- 90% מהנשים מחוסנות נגד אדמת.
בדיקות לזיהוי נוגדנים לאדמת טרם הריון ובמהלכו
נשים שמתכננות להיכנס להריון, או נשים בתחילת ההריון, נדרשות לבצע בדיקת דם לזיהוי נוגדנים לאדמת. אצל כ- 10% מהנשים, על אף שחוסנו בעבר נגד אדמת, רמת הנוגדנים תהיה נמוכה והן תידרשנה לקבל חיסון נוסף.
תוצאות הבדיקה לנוגדני אדמת הן כדלהלן (בהתאם להמלצות משרד הבריאות):
- רמת נוגדנים גדולה מ- 30 International Units) IU) מהווה חיסון מספק.
- רמת נוגדנים של 15-30 IU אינה מספקת ולכן על האישה לקבל זריקת דחף.
- רמת נוגדנים קטנה מ- 15 IU מצביעה על היעדר חיסון. טרם כניסה להריון תופנה האישה לקבלת חיסון. במידה שהאישה כבר הרה, עליה לחזור על הבדיקה מדי חודש, על מנת לאתר כל נוכחות של נוגדנים מסוג IgM, שמצביעים על הדבקה במחלה.
חיסון אדמת טרם הריון
אם האישה טרם נכנסה להריון, היא תקבל את החיסון לאדמת. החיסון לאדמת עלול לגרום לתופעות לוואי קלות שכוללות חום, הרגשה כללית רעה, כאב שרירים, ופריחה החל מהיום החמישי ועד ליום ה- 12 לאחר החיסון.
חיסון אדמת בהריון
במידה שהאישה כבר בהריון היא לא תוכל לקבל את החיסון, מאחר שמדובר בחיסון חי-מוחלש העלול להדביק בעצמו את העובר בנגיף.
אישה הרה שיודעת כי היא אינה מחוסנת נגד אדמת, חייבת להקפיד שלא להיות במגע עם כל אדם או ילד שחשוד כחולה באדמת, בפרט במהלך 16 השבועות הראשונים להריון.
על אישה הרה שאינה מחוסנת נגד אדמת ובאה במגע עם אדם חולה, לפנות בדחיפות לרופא. הרופא ימליץ על בדיקות דם כדי לקבוע אם חלתה באדמת, גם לפני שהופיע סימן אופייני למחלה. בהתאם לתוצאות בדיקות הדם ניתן יהיה להחליט על הצעדים הדרושים.
אם אירעה הדבקה (דבר שיתבטא בעליה ברמת הנוגדנים בדם), יתכן שיומלץ על מתן זריקה של נוגדנים (Immunoglobulin) שיספקו לה הגנה מיידית לטווח הקצר (עד 6 ימים מהמגע). זריקה זו מקטינה את הסיכון לפתח את המחלה.
הסיכון לעובר בשל אדמת בהריון
הסיכון לעובר עקב הדבקה באדמת תלוי בשלב ההריון שבו התרחשה ההדבקה:
- שליש ראשון – אצל אישה הרה שנדבקה באדמת במהלך השליש הראשון קיים סיכון של כ- 90% להדבקה של העובר. ככל שההדבקה מתרחשת מוקדם יותר כך עולה הסיכון לעובר.
- לאחר השבוע העשירי להריון עדיין קיים סיכון משמעותי הנוגע לפגיעה בשמיעה או בראייה, שעלולה להתבטא רק בשלבים מאוחרים יותר בחייו של הילוד.
- שליש שני – הדבקה בשבועות 14-15 להריון עלולה לגרום לבעיות ראייה או שמיעה אצל התינוק שיתבטאו רק בשלבים מאוחרים יותר של חייו.
- שליש שלישי – לאחר השבוע ה- 16 להריון הסיכון לעובר נמוך.
במידה שקיים חשש כי העובר נדבק במחלה, תופנה האישה לדיקור מי שפיר ולסקירת אולטרה סאונד, שמטרתה לאתר מומים העלולים להופיע בעקבות ההדבקה בנגיף האדמת. אף אם לא נצפו ממצאים ברורים בסריקות, אין משמעות הדבר שהעובר שנדבק לא יפתח סימפטומים של המחלה לאחר לידתו.
בהתאם לממצאים ניתן לפנות לייעוץ, על מנת לשקול את המשך ההריון.
