רק 20% מהסובלים מירידה בשמיעה פועלים לשיקום שמיעתם. נשים מקבלות ביתר קלות את הרעיון של שימוש במכשיר שמיעה. עבודה במקצועות 'רועשים' או האזנה ממושכת למוסיקה בעוצמות גבוהות הן סיבות סביבתיות עיקריות לירידה בשמיעה. שימוש קבוע בתרופות משככות כאבים ומורידות חום עלול להגביר את הסיכון לירידה בשמיעה בקרב גברים מתחת לגיל 50.
ההערכה היא שכ – 10% מהישראלים סובלים מליקוי שמיעה בדרגה כלשהי. עם העלייה בגיל מטפסים האחוזים. אחד מכול 5 בגילאים 40-60 ואחד מכל 3 אנשים מעל גיל 65 לוקה בירידה בשמיעה. אין כל הבדל בין גברים לנשים מבחינת שכיחות התופעה.
ליקוי שמיעה הולכתי לעומת תחושתי-עצבי
האוזן החיצונית מעבירה גלי קול הבאים מהחוץ וגורמים לרטט בעור התוף, שהוא קרום דק המפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. שלוש עצמות השמע המצויות באוזן התיכונה מגבירות את התנודות של גלי הקול ומעבירות אותן אל איבר המכונה 'החלון הסגלגל' ומשם לאוזן הפנימית.
'השבלול' הוא איבר סלילי הממוקם באוזן הפנימית ומכיל תאי חישה בעלי אלפי תאי שערה. השערות נעות בתגובה לתנודות. התנועה של תאי השערה מייצרת אותות עצביים המועברים למוח באמצעות עצב השמיעה.
נהוג לבדל בין שני סוגים עיקריים של ליקוי שמיעה. בליקוי שמיעה הולכתי מתרחשת חסימה של מעבר גלי הקול מהאוזן החיצונית לאוזן הפנימית, ואילו ליקוי שמיעה תחושתי עצבי נובע מפגיעה בתאי השערה או בעצב השמיעה. ליקוי שמיעה תחושתי עצבי יכול לנבוע מתהליכי הזדקנות, מחשיפה לרעש, ממחלה, מבעיה תורשתית או כתוצאה מפציעה. ברוב המקרים ירידה בשמיעה היא דו צדדית, היינו יש ירידה בשמיעה, במידה זו או אחרת, בכל אחת מהאוזניים.
דרגות של ירידה בשמיעה
קולות וצלילים מאופיינים הן על ידי תדירות והן על ידי עוצמה. תדירות גלי הקול היא גובה הצליל. ככל שהתדירות הנמדדת ביחידות המכונות הרץ גבוהה יותר, כך הצליל גבוה יותר.
עוצמת הצליל נמדדת ביחידות מידה המכונות דציבלים, כאשר 0 דציבל מייצג שקט ואילו 120 דציבלים רעש אימתני.
אבחון המידה של הירידה בשמיעה מתבצע על פי התדירות אותה אנו מסוגלים לקלוט בבהירות ועל פי העוצמה המינימלית אותה אנו מסוגלים לשמוע.
ירידה בשמיעה כתוצאה מהעלייה בגיל מתבטאת בתחילה בדרך כלל בקושי לקלוט צלילים גבוהים שהם תדרים בטווח הדיבור שלנו. ככל שאיכות השמיעה יורדת קשה יותר לשמוע צלילים בתדר גבוה, דוגמת קול של ילדים או נשים וצלילים של אותיות כמו ז, ט, ס ו-ש. זו הסיבה שאנשים הסובלים מירידה בשמיעה מתארים מצב שבו הם שומעים מילים אולם לא מבינים את הנאמר.
מבחינת עוצמת הצליל מוגדרות 4 דרגות של ירידה בשמיעה:
- ירידה קלה בשמיעה. סף השמיעה של אדם מתייחס לצלילים בטווח שבין 25 ל- 39 דציבלים. מצב זה עלול לגרום לקשיים בניהול שיחה, במיוחד בסביבה רועשת.
- ירידה בינונית בשמיעה. סף השמיעה של אדם מתייחס לצלילים בטווח שבין 40 ל- 69 דציבלים. ללא שימוש במכשיר שמיעה, אנשים הלוקים בדרגת חירשות זו עלולים לחוות קשיים בניהול שיחה.
- ירידה חמורה בשמיעה. סף השמיעה של אדם מתייחס לצלילים בטווח שבין 70 ל- 94 דציבלים. אנשים אלו נאלצים לקרוא שפתיים, או להיעזר בשפת הסימנים, גם כאשר הם עושים שימוש במכשיר שמיעה.
- ירידה עמוקה בשמיעה. סף השמיעה של אדם מתייחס רק לצלילים בעוצמה של 95 דציבלים ויותר. אנשים במצב זה נאלצים לקרוא שפתיים, או להיעזר בשפת הסימנים, על מנת להבין את הנאמר.
מה גורם לירידה בשמיעה?
הגיל הוא הגורם המשפיע ביותר על ירידה בשמיעה. ירידה בשמיעה הקשורה לגיל מכונה "פרסביאקוזיס". הסיבה לכך היא פגיעה הדרגתית, או מוות של תאי השערה בתוך 'השבלול' שבאוזן הפנימית. הירידה בשמיעה מתגברת עם העלייה בגיל: מעל גיל 65 אחד מכל שלושה אנשים סובל מירידה בשמיעה, ומעל גיל 80 לחצי מהאנשים יש ירידה משמעותית בשמיעה אשר אינה הפיכה.
בנוסף, גם חשיפה לרעש יכולה לפגוע בשמיעה. עבודה במקצועות בהם קיימת חשיפה לרעש, כמו נגרות, רתכות ושימוש בכלי גינון רועשים (ללא מיגון מתאים) כמו גם חשיפה ממושכת לצלילים רועשים במועדון ריקודים, בקונצרט רוק או במכונית סגורה, הן סיבות סביבתית עיקריות לירידה בשמיעה.
החשיפה המתמשכת לרעש בדציבלים גבוהים פוגעת בתאי השערה שבשבלול. עוצמת הרעש ומשכו מהווים גורמים המשפיעים על מידת הפגיעה בשמיעה.
מחלות ומצבים העלולים לגרום לירידה בשמיעה
זיהומים נגיפיים דוגמת אלו המחוללים וחצבת עלולים לפגוע באוזן הפנימית, ובמקרה של חזרת אף לגרום לחירשות. לדלקת קרום המוח ממקור חיידקי עלול להתלוות סיבוך של ירידה בשמיעה לאחר שחלפה המחלה. נגד מחלות אלו פותחו חיסונים והם מהווים חלק משגרת החיסונים הנהוגים בישראל.
מחלת מנייר שתוקפת את המבוך של האוזן הפנימית היא מחלה נדירה אשר עלולה להביא לירידה בשמיעה. המחלה מתאפיינת בהתקפים של באוזן, ירידה בשמיעה, סחרחורת ובתחושת מלאות באוזן.
במידה שבמהלך נדבקה האישה באדמת או בציטומגלוווירוס (CMV) , קיים סיכוי שהתינוק ייוולד עם ליקוי שמיעה או חירשות.
חירשות על רקע תורשתי (מועברת במשפחה) מהווה כ- 60% מכלל מקרי החירשות.
תרופות ואובדן שמיעה
מספר תרופות עלולות לגרום לירידה בשמיעה. ביניהן תרופות ציטוטוקסיות המשמשות לטיפול בסרטן שעלולות לגרום לפגיעה בשבלול, או בעצב השמיעה, ולהוביל לירידה בשמיעה. גם האנטיביוטיקה גנטמיצין מקבוצת האמינוגליקוזידים עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בשמיעה.
לאחרונה פורסם מחקר בכתב העת American Journal of Medicine שטוען כי שימוש קבוע בתרופות משככות כאבים ומורידות נפוצות דוגמת אקמול (פרצטמול), אדוויל ונורופן (מקבוצת נוגדי הלא סטרואידים) ואספירין, עלול להגביר את הסיכון לירידה בשמיעה בקרב גברים מתחת לגיל 50.
אובדן שמיעה זמני
ייצור מוגבר של , דלקות של האוזן התיכונה או הצטברות של נוזלים בחלל האוזן התיכונה (דלקת נוזלית של האוזן התיכונה) גורמים לחסימת המעבר של גלי הקול מהאוזן החיצונית לאוזן הפנימית. הדבר מוביל לפגיעה בשמיעה אולם פגיעה זו היא הפיכה. נקיון האוזן אצל רופא אף אוזן וגרון יכול לשפר את המצב.
מצבים נוספים העלולים לגרום לפגיעה בשמיעה כוללים קרע בעור התוף וטרשת אוזן (אוטוסקלרוזיס), שהיא מחלה תורשתית בה חלה הדרגתית של אחת מעצמות השמע באוזן התיכונה.
שיקום שמיעה
חלק ניכר מהסובלים מירידה בשמיעה אינו ער לחשיבות של הרכבת מכשיר שמיעה ולעובדה שליקויי שמיעה בלתי מטופלים גורמים למבוכה, מתח ועייפות, הן לסובל מירידה בשמיעה והן למעגל הסובבים אותו, בני משפחה, עמיתים לעבודה, חברים ומכרים. אנשים הסובלים מירידה בשמיעה מתארים מצב שבו הם שומעים מילים אולם לא מבינים את הנאמר.
רק 20% מהסובלים מירידה בשמיעה מממשים את היכולת שלהם לשקם את השמיעה אגב שימוש במכשיר שמיעה. מחקר שנערך בארצות הברית מצא שפרק הזמן שחולף מהשלב בו אובחנה ירידה בשמיעה ועד לרכישת מכשיר שמיעה עומד על 7 שנים.
מסתבר שהסיבה העיקרית להימנעות מרכישת מכשיר שמיעה היא אי הרצון לחשוף את העובדה שרכיב חשוב בגופנו 'בגד בנו', או להכיר בעובדה שעם השנים הגוף הוא לא מה שהיה פעם. השימוש במכשיר שמיעה מהווה מעין חותמת או הודאה במצב של ירידה בשמיעה. הדברים נוגעים גם לאנשים צעירים ששמיעתם נפגמת כתוצאה מחשיפה מרובה לרעש.
במקרים רבים, ובפרט אצל גברים, כאשר מגיעים לרכישת מכשיר שמיעה, יש דרישה שהוא יהיה מוצנע ומוסתר. נשים מקבלות ביתר קלות את הרעיון של שימוש במכשיר שמיעה. בודדים האנשים אשר רוכשים מכשיר שמיעה צבעוני ובולט שבא להצהיר 'כן אני זקוק, ואני רוצה שיראה כאביזר אופנה לכול דבר ועניין'.
שפת הסימנים
אובדן שמיעה, שאינו נפתרת בעזרת מכשיר שמיעה, פוגע ביכולת ההבנה של הנאמר על ידי אחרים. אנשים רבים הלוקים בשמיעתם לומדים לתקשר עם הסביבה בדרכים חלופיות. אלו החווים אובדן שמיעה לאחר שלמדו לדבר, יכולים להשתמש בקריאת תנועות השפתיים של האדם עימו הם משוחחים או בו הם צופים.
כאשר אובדן השמיעה מולד, קריאת שפתיים היא משימה קשה ולרוב יש צורך בלימוד שפת הסימנים. מדובר בצורת תקשורת בה משתמשים בידיים ובהבעות פנים על מנת להעביר מסרים. כמו כל שפה אחרת אף שפת הסימנים מורכבת ממבנה דקדוקי מוגדר, אם כי סדר המילים והמשפטים בה שונה. בדומה לשפה המדוברת, יש הבדל בין שפת הסימנים של המבוגרים ובין שפת הסימנים של הנוער שנוטה להשתמש במילים חדשות ובסלנג.
שפת הסימנים איננה שפה בינלאומית ולכל מדינה שפת סימנים משלה (לעיתים יש מספר שפות באותה מדינה). שפת הסימנים הישראלית היא שפה חדשה שהתהוותה לפני כ-70 שנה.
