ניתוח להסרת האדנואיד ('השקד השלישי') - מידע רפואי

מתי יבוצע הליך זה ומה מטרתו?

ניתוח זה יבוצע אצל מטופלים, לרוב ילדים, הסובלים מאדנואיד נפוח המפריע לנשימה תקינה ואף עלול לגרום לזיהומים חוזרים באוזן התיכונה.

האדנואיד הוא בלוטת לימפה המהווה חלק ממערכת החיסון. האדנואיד ממוקם מאחורי חלל האף, בנקודת החיבור עם הפה. מפאת קרבתו לשקדים הוא מכונה לעתים 'השקד השלישי', אם כי מקובל לכנותו גם 'פוליפ'.

במסגרת תפקודו כבלוטת לימפה האדנואיד מתנפח בזמן מחלה או זיהום. עם זאת, עקב מיקומו, נפיחות באדנואיד עללה לחסום את חלל האף או את חצוצרת השמע ולגרום לזיהומים חוזרים בגתות האף (הסינוסים) ובאוזן התיכונה ואף להפריע לנשימה תקינה.

האדנואיד מגיע לשיא גודלו ופעילותו בגילאי 5-7 ולאחר מכן, בגיל ההתבגרות, מתחיל להתכווץ.

אצל ילדים הסובלים מנזלת כרונית, מזיהומים חוזרים באף, בגתות האף או באוזן התיכונה הנגרמים עקב נפיחות או זיהום של האדנואיד, יומלץ לעתים על הסרת הבלוטה. כריתה מלאה של האדנואיד יעילה בכ- 95% מהמקרים.

ניתוח להסרת אדנואיד יבוצע תחת הרדמה כללית או מקומית. סוג ההרדמה יקבע בהתאם לגילו של המטופל. אצל ילדים יבוצע הניתוח בהרדמה מלאה.

במהלך הניתוח יסיר המנתח את האדנואיד דרך הפה. ניתן להסיר את האדנואיד באמצעות סכין מנתחים או באמצעות מכשירי שאיבה. לאחר הסרת האדנואיד ידכא המנתח את הדימום, עד לעצירתו.

הליך זה אורך כרבע שעה וכרוך באשפוז במשך יום עד יומיים בבית החולים.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח להסרת אדנואיד יבוצע תחת הרדמה מקומית או כללית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

לצורך ביצוע הרדמה מקומית הרדמה המונעת תחושת כאב מהמטופל יוזרק חומר מאלחש בעל השפעה קצרת טווח ישירות לאזור הדורש טיפול. פעולת החומר מיידית ונמשכת כשעתיים. משך ההליך כולו יהיה המטופל בהכרה מלאה.

להבדיל, הרדמה מלאה משמעותה שהמטופל ישן שינה עמוקה, שריריו רפויים והוא אינו חש כלל את מהלך הניתוח. הרדמה מלאה מבוצעת על ידי רופא מומחה בהרדמה שמנטר את מצבו הגופני של המטופל במשך הניתוח כולו.

ההרדמה מבוצעת באמצעות הזלפת חומר ההרדמה אל שקית העירוי של המטופל. כעבור פרק זמן קצר ביותר (עשרות שניות) יחווה המטופל ערפול הכרה וישקע בשינה עמוקה. בסיום הניתוח יפסיק הרופא המרדים את הזלפת חומרי ההרדמה, המטופל יתעורר ויועבר אל מחלקת ההתאוששות כדי לאפשר התעוררות איטית ובטוחה מההליך.

הנחיות ואזהרות מיוחדות עבור הליך זה

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם ובדיקת תפקודי קרישה.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

מטופלים הסובלים ממחלות נלוות לבעיה בגינה נדרש הניתוח נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (דוגמת קרדיולוג או רופא פנימאי) טרם הבדיקה.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת קומדין או אספירין) שבוע לפני ביצוע הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל ועם המנתח לגבי תחליפים.

ביום הניתוח

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת ההליך (אם נבחרה הרדמה כללית).

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק ומעישון.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן הוא יועבר אל מחלקת האשפוז. מספר שעות לאחר מכן יסייעו לו לרדת ממיטתו ולשבת בכורסה.

התאוששות והחלמה מההליך

חלק מהמטופלים ישוחררו לביתם עוד ביום הניתוח אך יתכן כי המטופל יאושפז להשגחה משך לילה אחד בבית החולים.

ההתאוששות מהליך כריתת אדנואיד מהירה יחסית מהירה אך המטופל עלול לסבול מכאב גרון, מסתימה באף או מצרידות בעקבות ההליך. במרבית המקרים ניתן לשוב לפעילות שגרתית תוך כעשרה ימים ממועד הניתוח.

כשבועיים-שלושה לאחר הניתוח יוזמן המטופל לביקורת אצל הרופא המנתח.

ניתוח להסרת אדנואיד הוא הליך פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום, פגיעה באיברים סמוכים (כגון השיניים או הלשון) וכן פגיעה עצבית. שכיחות הסיבוכים היא כ- 1-2%.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיכונים שעלולים להיגרם בעקבות הרדמה כללית כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, ירידה פתאומית בלחץ הדם והדופק וכן נזק לשיניים או למיתרי הקול עקב החדרת צינורות לקנה הנשימה. במקרים נדירים ביותר תיתכן תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה.

סיבוכים

דימום, עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס, התפתחות סימפטומים חדשים וכל החמרה פתאומית ומשמעותית במצבו של המטופל מחייבת פנייה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.