שפשפת (חככת) - מידע רפואי

שפשפת הוא שמו השגור של מצב רפואי המכונה חככת. מצב זה מאופיין באודם של קפלי עור ושכיח בבית השחי, במפשעה, תחת קפל השד ובין קפלי השומן בבטן. שפשפת נגרמת כתוצאה מחיכוך מתמיד של משטחי העור. לעתים מדובר במצב דלקתי. חום, לחות, הזעה וחוסר אוורור הם גורמים המסייעים להתפתחות שפשפת.

השמר קנדידה אלביקנס עלול להחמיר שפשפת קיימת אך גם זיהום חיידקי או נגיפי עלול לגרום להחמרה.

סימפטומים של שפשפת כוללים פריחה אדומה, ורודה או חומה המלווה בגרד עז (לעתים אף בלתי נסבל). בדרך כלל מדובר בנגע בעל צבע אדום ששוליו מיטשטשים אל תוך העור הבריא (בניגוד לפטרת מפשעות המאופיינת בנגע עם שוליים בעלי קו חד וברור).

פעמים רבות תתפתח שפשפת במקביל להתפתחות פטרת בכף הרגל.

שפשפת אינה מדבקת אלא אם קיים זיהום פטרייתי משני.

מדובר במצב שכיח מאד הנפוץ בעיקר בקרב גברים, חיילים וספורטאים. חולי סוכרת ואנשים הסובלים מהשמנת יתר נוטים לסבול יותר משפשפת בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה.

המצב חולף בדרך כלל גם ללא טיפול, אך נוטה להישנות. הטיפול המקובל כולל שימוש במשחה מתאימה והקפדה על נקיון העור וייבוש קפדני של קפלי העור.

סימפטומים של שפשפת כוללים פריחה אדומה, ורודה או חומה המלווה בגרד עז (לעתים אף בלתי נסבל). בדרך כלל מדובר בנגע בעל צבע אדום ששוליו מיטשטשים אל תוך העור הבריא.

הנגע עלול להיות בצד אחד או בשני צדי המפשעה. לעתים עלולה השפשפת להתפשט לכיוון הכיוון הירכיים ולאזור איברי המין ופי הטבעת. העור באזור פנים הירכיים עלול להתכסות בקשקשת ולהתקלף עם הזמן.

במקרים חמורים עלולים להתפתח שלפוחיות או כיבים מוגלתיים.

פעילות גופנית, הליכה מרובה ולבישת ביגוד צמוד מבדים שאינם נושמים עלולים להחמיר את השפשפת.

במקרים הבאים יש לפנות לקבלת טיפול רפואי:

• שפשפת הנמשכת מעל שבועיים על אף הקפדה על נקיון ויובש העור וטיפול בתכשירים הנמכרים ללא מרשם רופא.
• החמרת הפריחה והתפתחות שלפוחיות או כיבים.
• התגברות הכאב.
• התפשטות הפריחה לאזורי גוף נוספים.
• התפתחות מוגלה או מורסה.
• חום או צמרמורת.

שפשפת נגרמת כתוצאה מחיכוך או שפשוף מתמיד של משטחי עור הנמצאים במגע זה עם זה. שפשפת מתפתחת בתנאי חום, לחות, הזעה מוגברת והעדר אוורור נאות של העור. לבישת ביגוד צמוד מבדים שאינם נושמים עלולה להחמיר את המצב.

חשיפה ממושכת של העור באזור אברי המין לשתן ולצואה (למשל אצל תינוקות או קשישים הנזקקים לחיתול עקב אובדן שליטה על הסוגרים) עלולה לגרום לתפרחת חיתולים.

הגורמים המפורטים להלן עלולים להגביר את הנטייה לשפשפת:

• אקלים חם ולח.
• סוכרת.
• השמנת יתר.
• אובדן משקל קיצוני המותיר עודפי עור.
• אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה (חולי איידס, צהבת, חולי סרטן).
• אנשים הנוטלים תרופות המדכאות את מערכת החיסון (כגון סטרואידים או כימותרפיה).

השמר קנדידה אלביקנס עלול להחמיר שפשפת קיימת אך גם זיהום חיידקי או נגיפי עלול לגרום להחמרה.

בדרך כלל ניתן לאבחן את המצב בקלות באמצעות התבוננות בנגע העורי ואין צורך בבדיקות מעבדה.

במקרים מסוימים תילקח דגימה מאזור העור הנגוע ותישלח למעבדה כדי לזהות את הגורם המדויק לזיהום (בעיקר אם יש חשד לזיהום חיידקי).

במידה שהשפשפת אינה חולפת עשוי הרופא ליטול דגימת רקמה (ביופסיה) על מנת לשלול כי אין מדובר במצבים רפואיים אחרים כגון אקזמה, אימפטיגו, דרמטיטיס או ספחת (פסוריאזיס). אף שמצבים אלו גורמים לסימפטומים הדומים לאלו של שפשפת, הטיפול בהם שונה.

במרבית המקרים תחלוף השפשפת מאליה. במידת הצורך ניתן המצב לטיפול יעיל באמצעות תכשירים הנמכרים ללא מרשם רופא.

הטיפול כולל, מעל לכול, שמירה על נקיון ויובש האזור הנגוע, כמפורט:

• שטיפה של אזור המפשעה עם סבון ללא סבון או שטיפה מסוג צטאפיל. אין להרבות במקלחות היות שהן עלולות לגרום להחמרת השפשפת.
• שימוש בתכשיר אנטי פטרייתי לשימוש חיצוני. רצוי להתייעץ עם הרוקח לגבי בחירת התכשיר המתאים. משך הטיפול יקבע בהתאם לסוג התכשיר.
• לבישת ביגוד רפוי העשוי בד נושם. רצוי להשתמש אך ורק בגרביים העשויים 100% כותנה או מכילים סיבים מנדפי זיעה (דוגמת קולמקס).
• שימוש במרככי כביסה ובנוזלי כביסה עדינים (ניתן לבחור באלו המתאימים לתינוקות).

במקרים חמורים עשוי הרופא להחליט על מתן טיפול אנטי פטרייתי פומי (בבליעה).

זיהום חיידקי

אם הגורם לשפשפת או להחמרתה הוא זיהום חיידקי יומלץ בדרך כלל על שימוש בסבון אנטי-בקטריאלי (למשל, סבון המכיל את החומר המחטא כלורהקסידין). במקרים קשים יותר עלול להיות צורך במשחה אנטיביוטית.

זיהום חיידקי חמור יטופל לרוב באמצעות אנטיביוטיקה. סוג התרופה יקבע בהתאם לגורם המזהם. על מנת לזהות את הגורם המדויק לזיהום תילקח דגימה מאזור העור הנגוע ותישלח למעבדה.

על מנת להקל על הגרד ניתן להשתמש במשחה המכילה סטרואידים. אלו הם חומרים בעלי פעילות נוגדת דלקת הניתנים עם מרשם רופא בלבד.

סיבוכים של שפשפת אינם שכיחים אך לעיתים נדירות עלולה הפריחה להתפשט מעבר לקפלי העור. זיהומים משניים כתוצאה משפשוף או גירוד עז עלולים לגרום למורסה או לצלוליטיס.

צלוליטיס (דלקת רקמה תת עורית, זיהום ברקמות הרכות)

חלק מהחיידקים הגורמים לזיהום מפרישים חומרים הגורמים לפירוק של עור ורקמות. כשחיידקים אלו חודרים אל תוך הגוף הם עלולים לגרום להתפשטות הזיהום. זיהום חיידקי שאינו מטופל עלול להיות מסוכן מאד.

צלוליטיס נגרם על ידי חיידקים שחודרים לשכבות הפנימיות של העור, לשכבת השומן ולרקמות הרכות. ללא טיפול נאות ובמועד עלול הזיהום להתפשט ולגרום לסיבוכים משמעותיים לרבות אלח דם (מצב בו הזיהום מתפשט דרך זרם הדם והתהליך הדלקתי מתלקח בכל הגוף) או התפשטות הזיהום עד לעצם.

סימפטומים של צלוליטיס כוללים כאב, אודם ועור חם מאד ורגיש למגע באזור המזוהם.

צלוליטיס הוא סיבוך נדיר של שפשפת. מצב זה עלול להיות מצב חירום הדורש קבלת טיפול רפואי מיידי. מרבית המקרים ניתנים לטיפול בעזרת אנטיביוטיקה.

ניתן למנוע שפשפת על ידי הקפדה על נקיון העור וקפלי העור ושמירתם יבשים ומאווררים.

רצוי להקפיד על הכללים הבאים:

• רחצה של אזור המפשעה ואיברי המין במים ובסבון לאחר פעילות מאומצת והזעה מוגברת.
• רחצה של בגדי הספורט, תחתונים ובגד הים לאחר כל שימוש.
• לבישת תחתוני כותנה (רפויים) והחלפה תדירה שלהם, במיוחד לאחר הזעה רבה.
• הימנעות מתחתונים העשויים מאריגים שאינם נושמים כגון פוליאסטר או ניילון.
• הימנעות משימוש בבשמים או בחומרים קוסמטיים שעלולים לגרות את העור באזור המפשעה או בית השחי.
• טיפול נאות בפטרת כף הרגל (אם מתפתחת).
• הימנעות מהליכה ברגליים יחפות באזורים ציבוריים כגון חדר כושר, בריכת שחייה ומלתחות.
• שימוש בתכשירים שעשויים לסייע במניעת התפתחות שפשפת (כגון תכשירים המכילים אבץ אוקסיד) לפני פעילות גופנית מאומצת או פעילות הכרוכה בהזעה רבה.
• מניעת חיכוך מתמיד של העור בין הירכיים. ניתן לגרוב גרביון או ללבוש טייץ ארוך.