שאלות ותשובות לכל שליש הריון - שליש שני

השליה עשויה להשתרש בכמה מקומות ברחם: בחלקו הקדמי, בחלקו האחורי, ברום הרחם (שליה פונדאלית), בחלקו השמאלי או הימני, ומעל הפתח (שליית פתח). למעט במקרה של שליית פתח שעלולה לחייב מצב של ניתוח קיסרי, אין כל חשיבות למיקום השליה ברחם.

במקרה של שליית פתח מרכזית, הלידה תבוצע באמצעות ניתוח קיסרי. במקרה של שליית פתח נמוכה או במקרה של שליית פתח חלקית, עדיין קיימת אפשרות ללידה וגינלית רגילה.

מבחינה רפואית אין מניעה לטוס במהלך ההריון. ההגבלות הקיימות הן מטעם חברות התעופה ונובעות משיקולי ביטוח. מבחינה רפואית אין סיבה להימנע מטיסה בכל שלב של הריון, כל עוד מהלך ההריון תקין. כדאי לקבל אישור מטעם רופא הנשים שלך ולבדוק את הנהלים בחברת התעופה הרלוונטית.

במהלך ההריון עולה רמת ההורמון מלנין, האחראי לפיגמנטציה בגוף. לכן את עשויה להבחין בכתמים כהים של פיגמנטציה מעל השפה העליונה, בלחיים ובמצח. כתמים אלו אופייניים להריון. גם הפטמות, נקודות חן או נמשים, צלקות, ואזור הערווה עשויים להתכהות במהלך ההריון. בשל העלייה ברמות ההורמון אסטרוגן בדם, כפות הידיים של חלק מהנשים ההרות מאדימות.
אצל חלק מהנשים עשויה להופיע "מסכת ההריון", שבה מתפשט אזור של פיגמנטציה כהה מהאף אל הלחיים, ולעתים עד למצח, בצורת כנפי פרפר. תופעה זו שכיחה יותר בקרב נשים הנחשפות לשמש.
ייתכן שעל הבטן יופיע קו של פיגמנטציה כהה, המכונה "הפס השחור". קו זה יתפוגג במהלך השבועות שלאחר הלידה, וכך גם כתמי הפיגמנטציה ומסכת ההריון. כדי להמעיט בהופעת הכתמים, כדאי להימנע מחשיפה ממושכת לשמש, לחבוש כובע ולהרכיב משקפי שמש, ולהקפיד על מריחת קרם הגנה.

כאב גב הוא תופעה שכיחה בהריון. הורמוני ההריון מגבירים את גמישות המפרקים, משקל הבטן מגביר את הקשת המותנית, והלחץ על המותניים והאגן מגבירים את תחושת האי-נוחות בגב התחתון, עד כדי כאב שמגביל את הפעילות היומיומית הרגילה.

חשוב שתקפידי על עמידה בתנוחה נכונה במשך היום. הימנעי מפעילויות הכרוכות בכפיפה יתרה של הגב והימנעי מעמידה ממושכת. במהלך הלילה מומלץ לישון על הצד עם כרית מתחת לבטן (באזור המותן) ועם כרית או שתיים בין הרגליים, כדי להקל מעט מהעומס על הגב. קיימות כריות מיוחדות לתמיכה בהריון, בצורת בננה גדולה, שיכולות לסייע לך לישון בתקופה זו. ככל שניתן, השתדלי לנוח.

ניתן לטפל במצבי כאב בגב ובאגן עם חגורות תומכות שמייצבות את מפרק האגן, אך מומלץ להתייעץ בנושא עם אורתופד מומחה.

כל עוד ההריון תקין והאישה ההרה לא קיבלה הנחיה אחרת, אין כל מניעה לבצע פעילות גופנית במהלך ההריון. פעילות גופנית מתונה, דוגמת הליכה או שחייה בהחלט מומלצות, ומסייעות בהקלת כאבי גב. יש מגוון רחב של פעילויות גופניות המותאמות לנשים בהריון, ובכלל זה יוגה או פילאטיס.

חשוב להימנע מפעילות גופנית שעלולה לגרום לאיבוד שיווי משקל, עייפות או תשישות. יש לציין שגם פעילות במאמץ אינה מסכנת את ההריון ואינה גורמת למומים בעובר או להפלה, אך מחייבת הדרכה ומעקב צמוד של רופא.

בכל שלבי ההריון יש להימנע מביצוע תרגילים בשכיבה על הגב, ולהימנע לחלוטין מתרגול שרירי הבטן. אימון שרירי רצפת האגן מומלץ בכל שלבי ההריון.

כל עוד את מסוגלת, אין מניעה לשכב או לישון על הבטן. עם זאת, ככל שההריון מתקדם והבטן גדלה, אין אפשרות מעשית לשכב על הבטן. מבחינת העובר, שכיבה על הבטן אינה מהווה כל סכנה.

בתחילת ההריון הקושי לישון נגרם בעיקר עקב חרדות, חששות, ופחדים לתקינות ההריון, המשכו, ומהלכו. בחלוף השבועות. הקושי לישון נגרם לרוב עקב הבטן שהולכת וגדלה.

החל מהשבוע ה-32 להריון, ממדי הבטן מגיעים בדרך כלל לשיאם, ומקשים מאוד בשכיבה על הגב. בשבועות מתקדמים מומלץ לשכב לישון על הצד (על אף הדעה הרווחת, אין משמעות לשכיבה דווקא על צד שמאל). בשכיבה על הצד לא מופעל לחץ על עמוד השדרה, ומשקל הבטן נתמך על ידי המזרן.

כמו כן, ניתן להיעזר בכרית בצורת בננה או בכרית הנקה. תוך כדי השכיבה על הצד, חבקי את הכרית כך שהבטן תמוקם במרכז הבננה, קצה אחד יהיה מתחת לראש ואת הקצה השני השעיני בין הברכיים. תוכלי גם להיעזר בשלוש כריות קטנות: אחת מתחת לצוואר, שנייה מתחת לבטן ושלישית בין הברכיים.

כן, בסקירה מוקדמת ניתן לקבוע בוודאות את מין העובר. ייתכנו מקרים נדירים שבהם איברי המין החיצוניים אינם תואמים את מינו הגנטי של העובר.

סימני המחלה שאת מתארת עלולים להצביע על הדבקה בנגיף הציטו-מגלו (CMV, cytomegalovirus), שגורם לסימנים שמזכירים את מחלת הנשיקה. הדבקה ראשונית בנגיף במהלך ההריון עלולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר, ולכן עלייך לבצע בדיקת דם כדי לשלול או לאמת הדבקה בנגיף. מחלת הנשיקה עלולה להיגרם עקב הדבקה בנגיף מסוג אפשטיין-בר (EBV, Epstein-barr virus), שאינו מסוכן בהריון.

בין 1% ל-4% מהנשים ההרות יידבקו לראשונה בנגיף CMV דווקא במהלך ההריון. מתוכן, כ-40% יעבירו את הנגיף לעובר. הסיכון להדבקה של העובר גבוה ביותר כשהאם נדבקת לראשונה במהלך השליש השלישי להריון, אולם הדבקה בתקופה זו מסוכנת פחות לעובר בהשוואה להדבקה שמתרחשת במהלך השליש הראשון להריון. ככל שההדבקה מתרחשת בשלב מוקדם יותר של ההריון, כך עולה הסיכון לפגיעות חמורות בעובר.

כ-1 מכל 200 יילודים שאימם נדבקה בנגיף במהלך ההריון יחלו במחלת CMV מולדת. רק כ-10% מתוכם יראו תסמינים אופייניים למחלה סמוך למועד הלידה, אך אצל חלקם, התסמינים עלולים להיות חמורים ולגרום בהמשך לסיבוכים ארוכי טווח. 10% מהתינוקות שלקו ב-CMV מולד יהיו נטולי כל תסמינים לאחר הלידה, אולם יסבלו מפגיעה בשמיעה בשלבים מאוחרים יותר בחייהם.

אם בבדיקה יתגלה שנדבקת בנגיף, תישלחי לבצע דיקור מי שפיר החל מהשבוע ה-22 להריון. החל משבוע זה, במקרה שהעובר נדבק, מופרש הנגיף בשתן שלו. באמצעות הדיקור ניתן לקבוע אם חלה הדבקה של העובר, ובהתאם לתוצאות, להחליט על הצורך בבדיקות ובבירורים נוספים.

"כדור גולף" נחשב ל"סמן קטן". אם נצפו בסקירה שני סמנים קטנים, הדבר מהווה סיבה לביצוע דיקור מי שפיר, כדי לשלול תסמונת דאון.

יש תרופות שאין כל בעיה לצרוך גם במהלך ההריון. מרבית התרופות חודרות את השליה ומגיעות אל העובר, וחלקן אף עוברות דרך חלב האם, במהלך ההנקה. בטיחות התרופה לשימוש בהריון נקבעת בהתאם למנגנון הפעולה של התרופה, לשבוע ההריון שבו נוטלים אותה, והאם נמצא קשר להופעת מומים מולדים או בעיות התפתחותיות בעוברים. קראי עוד על נטילת תרופות במהלך ההריון>

בהחלט מותר.

צרבת היא תופעה שכיחה בהריון, שעלולה להחמיר ככל שההריון מתקדם והלחץ על הקיבה גובר. תוכלי להשתמש בכדורים להקלת הצרבת שמותרים לשימוש בהריון (התייעצי עם הרוקח) או בשיטות טבעיות כמו אכילת שקדים לא קלויים או שתיית חלב קר.

מומלץ להימנע מחשיפה לקרינה דוגמת קרני רנטגן (קרני X) במהלך ההריון. לכן מומלץ לדחות עד לאחר הלידה בדיקות וצילומים שאינם דחופים. עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו.

במקרה שעולה צורך בצילום, למשל במקרה של שבר ברגל או ביד, יש צורך לבצע את הצילום. חשוב שתדגישי בפני הרופא או הטכנאי שאת בהריון, ותבצעי את הצילום עם סינר עופרת להגנה על אזור הבטן והחזה.

בכל מקרה, כמות הקרינה של צילום רנטגן יחיד היא זעירה ואינה יכולה לגרום למומים בעובר או להפלה. כמות הקרינה מהווה בעיה רק אם מדובר במספר רב (עשרות) של צילומים.

עצירות היא תופעה שכיחה בהריון, שנגרמת עקב רמות גבוהות של פרוגסטרון, שתורם להרפיית שרירים ולכן לירידה בפעילות המעיים. בקרב חלק מהנשים ההרות, כדורי הברזל שנוטלים במהלך ההריון תורמים אף הם להתפתחות עצירות. במקרה זה, מומלץ לנסות להחליף את הכדור, ובמידת הצורך, ניתן אף לצרוך ברזל ממקור טבעי.

כדי להקל מצב של עצירות הקפידי לשתות הרבה מים, וכן מיצי פירות וירקות, כדי לרכך את הצואה ובכך להקל על יציאתה. ניתן לצרוך מיץ שזיפים, ולהקפיד על תזונה עתירה בסיבים תזונתיים (כמו דגנים מלאים ופירות יבשים), או להוסיף סיבי סובין לתזונה. מומלץ לבצע פעילות גופנית סדירה הכוללת הליכה או שחייה.

בכל מקרה אין לצרוך חומרים משלשלים ללא הוראת רופא, מאחר שאלו עלולים לגרום להתפתחות של תלות.

בצקת משמעותה אגירת נוזלים ברקמות הגוף, ובעיקר בכפות הרגליים והידיים ובקרסוליים. בצקת נוטה להופיע יותר בשעות היום המאוחרות (לקראת סוף היום), או בעקבות עמידה ממושכת על הרגליים.

ניתן להקל על הופעת הבצקת על ידי הימנעות מעמידה ממושכת, לבישת גרביים אלסטיים תומכים, או על ידי הרמת הרגליים למעלה בזמן מנוחה ובמהלך הלילה (למשל, עם תמיכה של כרית).

בשליש השלישי להריון, בצקת פתאומית ונפיחות בפנים, סביב העיניים, או בידיים, עלולה להצביע על התפתחות רעלת הריון, ומחייבת פנייה מיידית לרופא המטפל או לחדר לידה.

"ורידים ברגליים" מכונים דליות. הנטייה לדליות היא תורשתית, ומחמירה ככל שההריון הולך ומתקדם והעומס על מערכת הוורידים והשסתומים גובר. ייתכנו דליות ברגליים ובמפשעה (בשפתי הפות).

כדי להקל את הכאב מומלץ לגרוב גרביים אלסטיים תומכים החל מרגע היקיצה, תוך כדי שכיבה, ועד לסוף היום. כמו כן, מומלץ להימנע מעמידה ממושכת על הרגליים, ולבצע תרגילים להנעת כפות הרגליים (בעיקר בתקופות של ישיבה ממושכת, כמו במהלך טיסה) כדי להגביר את זרימת הדם לרגליים. פעילות גופנית כמו שחייה או הליכה עשויות אף הן להקל.

דליות ברגליים ובאיבר המין נעלמות בדרך כלל לאחר הלידה. במידת הצורך, לאחר סיום ההריון ניתן לטפל בדליות באמצעות ניתוח או הזרקות.

טחורים הם דליות (כלי דם בולטים) באזור פי הטבעת והחלחולת (רקטום) שגורמים לכאב ולעתים אף לדימום. במהלך ההריון, עצירות, קושי בפעולת מעיים, תזונה דלת סיבים תזונתיים, רמות גבוהות של פרוגסטרון, ואף הלחץ והמשקל של ההריון עצמו, מעודדים היווצרות טחורים. טחורים קיימים עלולים להחמיר בעקבות לחצי הצירים והלידה.

כדי להקל את חומרת התופעה, הקפידי על תזונה עשירה בסיבים תזונתיים כדי לדאוג לפעולת מעיים תקינה ולמנוע עצירות, והניחי קומפרסים קרים כדי להרגיע את המקום. במידת הצורך, השתמשי במשחות ובפתילות המיועדות לטיפול בטחורים. התייעצי עם הרופא או הרוקח לגבי תכשירים שמותרים לשימוש בהריון.

מרבית הטחורים נספגים לאחר הלידה, ואף נמצא שהנקה מסייעת להקלה במצב של טחורים. במידת הצורך, ניתן לבצע טיפול בטחורים לאחר הלידה.

בדיקה זו, שנקראת (50gram Glucose challenge test) GCT, היא בדיקת סקר שמטרתה לאתר נשים בסיכון גבוה יותר לפתח סוכרת הריון, ואינה בדיקה אבחנתית לסוכרת הריון. הבדיקה מבוצעת בשבועות 28-24 להריון. במקרה שבבדיקת ה-GCT מתקבלים ערכים חריגים, תופני לבצע בדיקה נוספת, הפעם לאחר שתיית 100 גרם גלוקוז, שנקראת Oral glucose challenge test) OGTT). בבדיקה זו, שמבוצעת בצום, נמדדים ערכי הסוכר בדם בארבעה זמנים (אפס, 60 דקות, 120 דקות, ו-180 דקות לאחר שתיית הסוכר). אם שתיים מתוך ארבע התוצאות חורגות מגבול הערכים התקינים, המצב יוגדר כסוכרת הריון.

סוכרת הריון היא סוג ייחודי של מחלת הסוכרת שמופיעה במהלך ההריון, בדרך כלל בחלקו השני. 5%-2% מהנשים ההרות מפתחות רמה גבוהה של גלוקוז בדם מאחר שגופן אינו מייצר מספיק אינסולין כדי לענות על צורכי הגוף המשתנים במהלך ההריון. חלק מהנשים שמאובחנות עם סוכרת הריון היו למעשה חולות סוכרת עוד לפני שנכנסו להריון, אולם המחלה לא אובחנה.

סוכרת הריון עלולה להגביר את הסיכון לבעיות בריאות אצל העובר, ולכן חשוב לשמור על רמות גלוקוז מאוזנות בדם האישה ההרה. לפיכך, נשים הרות שפיתחו סוכרת הריון יזדקקו לניטור צמוד הן במסגרת עצמית והן במסגרת המרפאות להריון בסיכון גבוה. חשוב להקפיד על תזונה מתאימה ופעילות גופנית מתונה. במקרים חמורים עלול לעלות צורך בזריקות אינסולין.

אצל מרבית הנשים, לאחר סיום ההריון והלידה, רמת הסוכר בדם תחזור לערכים תקינים. עם זאת, נשים שסבלו מסוכרת הריון נמצאות בסיכון מוגבר (50%-30% מהן) לחלות בסוכרת סוג 2 בעתיד.

החל מהשבוע ה-15 להריון, דימום, עם או ללא צירים, עלול להצביע על הפלה מאוחרת. הפלה מאוחרת מתרחשת בין השבוע ה-15 לשבוע ה-20, ונגרמת עקב אי-ספיקה של צוואר הרחם, או בעקבות צירים מוקדמים, זיהום או דימום. בכל מקרה של דימום מהנרתיק, פני בהקדם לרופא הנשים כדי לברר את הסיבה לדימום.
דימום כהה שמלווה בכאב בטן חד - החל מהשבוע ה-20 להריון, דימום נרתיקי כהה יופיע בדרך כלל בשל מצב המכונה היפרדות שליה מוקדמת. זה מצב נדיר יחסית (כ-1% מהלידות) שבו חלה היפרדות של השליה מדופן הרחם טרם התחלת הלידה. בדרך כלל הדימום ילווה בכאב בטן חד ומתמשך, אולם ייתכן גם דימום ללא כאב, אם מדובר בהיפרדות קטנה. על אף שמרבית המקרים מתרחשים בשליש השלישי, דווחו מקרים של היפרדות שליה כבר בשבוע ה-20 להריון.

היפרדות שליה היא מצב חירום שעלול לגרום למצוקה עוברית קשה, ולכן כל דימום המלווה בכאב מחייב פנייה דחופה לחדר המיון ליולדות.

הפרשה נרתיקית חלבית או צלולה, דלילה, ונטולת ריח חריף, שכיחה מאוד בהריון. מלבד בעיה אסתטית, בדרך כלל אין כל צורך בטיפול רפואי. עם זאת, חשוב להמשיך לעקוב אחר שינויים בהפרשות. אם ההפרשה נעשית סמיכה, לבנה, או צהבהבה-ירוקה, ונהיה לה ריח רע, ובעיקר אם התופעה מלווה בגרד או בצריבה, חשוב לפנות בהקדם לרופא, מאחר שכנראה מדובר בדלקת המחייבת טיפול.

דלקת בנרתיק מסוכנת במקרה שהיא תתפתח ותעלה בצוואר הרחם, וכך תסכן את העובר. כדי לאבחן את סוג הזיהום, הרופא לוקח תרבית מהנרתיק ומצוואר הרחם, ובהתאם לממצאים מתאים את הטיפול התרופתי, שעשוי לכלול טיפול אנטיביוטי, נרות וגינליים או משחה. אלא אם כן הרופא יורה אחרת, שטיפות נרתיקיות אסורות במהלך ההריון.

נשים שתרבית השתן או הנרתיק שלהן נמצאה חיובית לחיידק הסטרפטוקוק מקבוצה B יקבלו במהלך הלידה טיפול אנטיביוטי כדי למנוע הדבקה של היילוד. אם אי אפשר לתת אנטיביוטיקה לאם, יקבל היילוד טיפול אנטיביוטי מיד לאחר הלידה.

סוכרת היא הפרעה המתבטאת ברמת סוכר (גלוקוז) בדם הגבוהה מהערכים התקינים. אצל חלק מהנשים, השינויים הרבים שמתרחשים בגוף במהלך ההריון מקשים על ויסות רמת הסוכר בדם ועלולים לגרום לסוכרת הריון, שבה קיים חסר יחסי של אינסולין, או עלייה בתנגודת הגוף לאינסולין.

סוכרת הריון מופיעה ב-1% עד3% מכלל ההריונות. אם סבלת בעבר מסוכרת הריון, קיים סיכוי של 70%-30% שהמחלה תחזור גם בהריונות נוספים. יילוד לאם עם סוכרת הריון עלול להיות גדול מהנורמה, ואף לסבול מהפרעות ברמות הסוכר מיד לאחר הלידה.

נשים הרות עוברות בדיקות שגרתיות לאיתור סוכרת הריון. ברוב המקרים דיאטה מתאימה תספיק כדי לטפל בסוכרת במהלך ההריון. במקרים מסוימים יהיה צורך בתוספת אינסולין.

קרישיות יתר עלולה לגרום לפגיעה בעובר. במחצית הראשונה של ההריון, קרישיות יתר עלולה לגרום להפלה. במחצית השנייה של ההריון, קרישיות יתר קשורה בסיכון גבוה למות העובר, פיגור בגדילה, התפתחות רעלת הריון, וכן בהיפרדות שליה.

קיימות דרגות חומרה שונות של קרישיות יתר. לא כל מצב של קרישיות יתר יוביל לסיבוכים בהריון. התייעצי עם רופא מומחה כדי להעריך את חומרת מצבך.