מפרצת - מידע רפואי

העורקים הם כלי הדם המוליכים את הדם העשיר בחמצן מהריאות, דרך משאבת הלב, לרקמות הגוף. לעורקים דפנות עבות המאפשרות להם לעמוד בלחץ אשר נגרם כתוצאה מהזרמת הדם דרכם. מחלות, מצבים תורשתיים מסוימים וכן פציעות, עלולים לגרום לנזק ולהיחלשות של דופן העורק. עוצמת לחץ הדם אשר זורם בעורק הפגוע גורמת לדופן להתרחב, והעורק מתנפח כלפי חוץ. מצב זה מכונה מפרצת.

הסכנה הטמונה בהיווצרות מפרצת נובעת מאפשרות התרחשות קרע בעורק, שעלול לגרום לדימום פנימי הרה אסון. ככל שהמפרצת גדלה כך עולים הסיכויים להתרחשות קרע. רבות מהמפרצות גדלות לאט ואינן גורמות לבעיות במשך שנים לא מעטות.

באופן עקרוני יכולות מפרצות להתפתח בכל מקום בגוף, אך לרוב הן מתפתחות בעורקים שבבסיס המוח וכן באבי העורקים, הוא העורק הראשי הגדול ביותר בגוף שיוצא מהלב לאורך מורד הבטן, ומספק דם לכל אברי הגוף. מפרצות עלולות להיווצר גם ברגליים, במיוחד בעורקים העמוקים.

מפרצת מוחית

מפרצת מוחית נראית לעתים קרובות כפטל בקצה גבעול. שעה שמפרצת מוחית נקרעת, יכול הדבר לגרום לדליפת דם אל שטח פני המוח, תופעה המכונה דימום תת-עכבישי. דימום מסוג זה עלול להסב נזק מוחי ולהוביל לירידה באספקת החמצן למוח, מה שבסופו של דבר יגרום לנזק נוסף למוח. זהו מצב חירום שללא טיפול מיידי יסתיים במוות.

מפרצת אבי העורקים

מעל 70% ממפרצות אבי העורקים נוצרות באזור הבטן, וכרבע מתפתחות בקטע בית-החזה של אבי העורקים.

מפרצות בקטע בית-החזה מסוכנות יותר מאלו המתפתחות באזור הבטן. הן עלולות לגרום לשיבוש בסגירת המסתם שבין הלב לבין אבי העורקים, מה שמאפשר דליפת דם חזרה אל תוך הלב. קרע במפרצת בקטע בית-החזה מוביל לרוב לדימום כבד שבמרבית המקרים מסתיים במוות.

גורמים ואבחון

טרשת, שבה מצטברים כולסטרול ומשקעי שומן בדופן העורק, מהווה את הגורם העיקרי להיווצרות מפרצת. עישון ומחלות דוגמת יתר לחץ דם וסוכרת, גורמים לנזק לדופן העורק ולהיחלשותו, ומהווים גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מפרצת.

מפרצות של אבי העורקים מתפתחות בדרך כלל בקרב אוכלוסיה מבוגרת, מגיל 65 ומעלה, ונפוצות יותר בקרב גברים, בעיקר אלה שמעשנים או עישנו בעבר. קיימים גם מצבים מולדים של חולשה של דפנות העורקים. במצבים אלו עלולות להתפתח מפרצות אצל אנשים צעירים.

אבחון מוקדם וטיפול רפואי עשויים למנוע את קריעת המפרצת. הבעיה היא שמפרצות יכולות להתפתח ולצמוח בלי לגרום לסימפטומים.

לרוב אין למפרצת סימפטומים, עד אשר ממדיה גדולים כדי כך שהיא מתחילה להפעיל לחץ על איברים ועצבים סמוכים, או שהיא נקרעת.

מפרצת באבי העורקים

הסימפטומים של מפרצת באבי העורקים כוללים:

• דופק הלם בבטן, לרוב באזור הטבור, שניתן להבחין בו כאשר נוגעים באזור.
• כאב ממושך שעלול להיות חריף, בעיקר בבטן התחתונה.
• כאב ממושך בגב.
• בחילות או הקאות.
• תחושת מלאות לאחר מנה קטנה של אוכל.
• שיעול טורדני, צרידות, קושי בבליעה או בנשימה (במקרים של מפרצת באזור החזה).
  
  

מפרצת קרועה באבי העורקים

מפרצת באבי העורקים שנקרעת גורמת לדימום פנימי שעלול להביא למצב של הלם, בו אספקת הדם לרקמות ואיברי הגוף יורדת מהותית ותפקודם התקין אינו מתאפשר עוד. מדובר במצב מסכן חיים. הסימפטומים כוללים:

• כאב עז ופתאומי באמצע הבטן או בצדה.
• סחרחורת.
• עור קר ולח.
• דופק לב מהיר.
• קוצר נשימה.
• אבדן הכרה.
• דום לב.

מפרצת מוחית

הסימפטומים של מפרצת מוחית כוללים:

• הפרעות בראייה כגון איבוד ראייה או ראייה כפולה.
• קושי בהזזה של עין אחת.
• כאבי ראש או צוואר.
• כאבי עיניים.
• פרכוסים.

מפרצת מוחית קרועה

רוב החולים אינם ערים לכך שקיימת אצלם מפרצת מוחית עד שהיא נקרעת.

הסימפטומים של מפרצת מוחית קרועה כוללים:

• כאב ראש חריג, עז ופתאומי.
• עורף נוקשה.
• בחילות והקאות.
• רגישות לאור.
• בלבול.
• פרכוסים.
• אבדן הכרה.

מפרצת היא תוצאה של החלשות של דופן עורק. היא יכולה להיגרם בשל מחלות, מצבים תורשתיים מסוימים וכן פציעות. במקרים רבים הגורם למפרצת אינו ידוע.

קיימים מספר גורמים, חלקם קשורים ביניהם, אשר מגבירים את הסיכון למפרצת.

• גיל
  ככל שעולה הגיל כך עולה הסיכון להיחלשות כלי הדם ולהיווצרות מפרצת. רוב המפרצות מתרחשות בקרב אנשים מעל גיל 55.
• טרשת
  טרשת עורקים מהווה את הגורם העיקרי להיווצרות מפרצת. בתהליך הטרשתי מצטברים חומרים שומניים, המכונים רבדים טרשתיים, על הדפנות הפנימיות של כלי הדם. הרבדים הטרשתיים מכילים כולסטרול, מרכיבים שומניים אחרים וכדוריות דם לבנות. תזונה עתירת כולסטרול ושומנים רוויים, עישון ויתר לחץ דם עלולים לגרום לטרשת.
• עישון
  

  מעשנים נמצאים בסיכון גבוה פי 4 מלא מעשנים לפתח מפרצת באבי העורקים. בנוסף, הסיכון שהמפרצת תיקרע גבוה פי 10 בקרב מעשנים. לכמות העישון ולמשך תקופת העישון יש השפעה על עליית הסיכון

  קיים קשר נסיבתי ברור בין עישון לטרשת. עישון מעלה את רמות הכולסטרול "הרע" ומוריד את רמות הכולסטרול "הטוב". עישון עלול גם להסב נזק ישיר לדפנות העורקים
• יתר לחץ דם
  יתר לחץ דם אשר נמשך שנים רבות עלול לפגוע בדפנות העורקים ולהחליש אותן. יתר לחץ דם מהווה גורם משמעותי התורם להיווצרות מפרצות בקטע בית-החזה של אבי העורקים.
• סוכרת
• סוכרת לא מאוזנת מאיצה את התהליך הטרשתי ועל ידי כך גורמת לנזק לדופן העורקים
• היסטוריה משפחתית
  אנשים שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה (הורה, אח או אחות) עם מפרצת באבי העורקים, נמצאים בסיכון של 20% להתפתחות מפרצת באבי העורקים, לעומת סיכון של 1-3% אצל אנשים ללא היסטוריה משפחתית של המחלה. נתונים אלו מרמזים על כך שקיימים גנים מסוימים אשר מגבירים את הסיכון למפרצת.
• פציעות
  פציעות חמורות בבית החזה או בראש, עלולות להוביל למפרצת באבי העורקים או במוח.
• מחלות
  מחלות תורשתיות דוגמת תסמונת מרפאן, בה הסיבים הבונים את כלי הדם אינם נוצרים באופן תקין, או מחלת כליה פוליציסטית וכן מחלות הגורמות לדלקות כרוניות בכלי הדם (וסקוליטיס) מגבירות את הסיכון למפרצת.
• צריכת קוקאין
• .שימוש בקוקאין עלול להביא למפרצת מוחית. החומר גורם מחד לדלקת בדופן העורק ומאידך מעלה את לחץ הדם

מפרצת באבי העורקים

כיוון שבמרבית המקרים מפרצות באבי העורקים אינן גורמות לסימפטומים כלשהם, הרי שהן מתגלות על פי רוב במקרה, במהלך בדיקות גופניות או בעת ביצוע צילומי חזה לשם בירור בעיה רפואית אחרת.

ייתכן שבמהלך בדיקה גופנית יבחין הרופא בדופק פועם באזור הטבור, תופעה אופיינית למפרצת באבי העורקים. ניתן לאשר את האבחון על ידי בדיקת אולטרסאונד שמהווה גם כלי המאפשר להעריך את גודל המפרצת - גורם חשוב בבחירת הטיפול.

מפרצת מוחית

טומוגרפיה ממוחשבת (CT) שמשתמשת בקרני רנטגן לצורך יצירת תמונות תלת ממדיות או הדמיה של תהודה מגנטית (MRI) העושה שימוש בשדות מגנטיים ובגלי רדיו, הן לרוב הבדיקות הראשונות שמבצעים כאשר קיים חשש לדימום במוח או חשד למפרצת מוחית.

אפשרות נוספת היא ביצוע צילום רנטגן מיוחד המכונה אנגיוגרם (Angiogram). במהלך הביצוע מחדירים צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) לתוך הגוף, דרך עורק המפשעה או דרך היד. חומר ניגוד אותו "רואה" קרן רנטגן מוזרק באמצעות הצנתר. צילום הרנטגן ישקף את המיקום המדויק של המפרצת וממדיה. עושים שימוש בבדיקה פולשנית זו רק כאשר הבדיקות האחרות לא סיפקו מידע טוב דיו.

הטיפול במפרצת באבי העורקים או במוח נחלק לטיפול מונע ולטיפול חירום.

• טיפול מונע מתבצע במטרה למנוע את קריעת המפרצת.
• טיפול חרום לשם תיקון הקרע לאחר קריעת המפרצת.

טיפול מונע במפרצת באבי העורקים

אופי הטיפול המונע מושפע ממצבו של המאובחן.

לגודל המפרצת ולקצב התפתחותה יש השפעה מהותית על ההחלטה לגבי הטיפול. כאשר המפרצת קטנה, פחות מ- 5.5 ס"מ, אינה גדלה בחצי ס״מ תוך חצי שנה ואינה גורמת לתסמינים, בדרך כלל לא יומלץ על ניתוח.

במקרה זה יומלץ על מעקב רפואי, לרבות ביצוע בדיקות אולטרסאונד, אחת לשלושה או שישה חודשים.

כאשר עולה חשד שהמפרצת נובעת מיתר לחץ דם ייתכן שהרופא ימליץ על תרופות להורדת לחץ הדם או להרחבת כלי הדם, כדי להפחית את הסיכון לקריעת המפרצת.

בנוסף, יומלץ על שינוי באורח החיים אשר כולל מעבר לתזונה מאוזנת תוך הפחתת כמות השומנים במזון, הפסקת עישון והורדה במשקל (אם מדובר במטופל בעל משקל יתר).

גורמי סיכון אחרים אשר נבחנים הם:

• מין הנבדק. הסיכון להתרחשות קריעה של מפרצת אצל נשים גבוה פי ארבעה בהשוואה לגברים.
• היסטוריה משפחתית. האם יש לנבדק קרוב משפחה מדרגה ראשונה אצלו אירעה קריעת מפרצת.
• נוכחות רמה גבוהה של MMP-9 בדם. רמה גבוהה של כימיקל זה מעידה על היחלשות מהותית של דפנות אבי העורקים.
  
  

ניתוח מניעתי

כאשר קוטרה של המפרצת נע בין 5-5.5 ס"מ ויש למאובחן אחד או יותר מגורמי הסיכון שהוזכרו, יומלץ על ניתוח מניעתי. כאשר גודל המפרצת עולה על 5.5 ס"מ יומלץ על ניתוח מניעתי ללא תלות בשאר גורמי הסיכון.

קיימות שתי אפשרויות לבצע את הניתוח:

• ניתוח "פתוח" שבמהלכו מחליפים את הקטע הפגוע (המפרצת) של אבי העורקים בשתל מלאכותי העשוי מדקרון או טפלון. ניתוח זה מצריך פתיחה של בית החזה או הבטן וחיבור למכונת לב-ריאה. זהו ניתוח גדול שנמשך 3 עד 6 שעות, מצריך אשפוז של כמה ימים וכרוך בתקופת התאוששות לא קצרה, שיכולה להגיע למספר חודשים.
• ניתוח אנדו-וסקולרי שבו אין מסירים את המפרצת, אלא מחדירים שתל תומך לאזור הפגוע באבי העורקים, על מנת לחזק אותו. הליך זה מתבצע באמצעות צנתר (צינורית דקה, ארוכה וגמישה) שמחדיר המנתח דרך עורק המפשעה אל המפרצת. ניתוח אנדו-וסקולרי הוא הליך פחות פולשני מניתוח פתוח, הכרוך בתקופת ההתאוששות קצרה יחסית שנעה בין שבוע לשבועיים. עם זאת, השיטה מוגבלת לאזורים מסוימים בלבד באבי העורקים.

מעבר לאמור, ישנם שיקולים בעד ונגד כול שיטה, לרבות מצבו הפיזי של המטופל. סטטיסטית, לניתוח פתוח סיכונים גדולים יותר בטווח הקצר, אך הוא יעיל ומתקן את המפרצת בטווח הארוך. לעומת זאת, לניתוח אנדו-וסקולרי פחות סיבוכים בטווח הקצר, אך בעל סיבוכים רבים יותר בטווח הארוך (תזוזת השתל או הזדהמותו).

טיפול מונע במפרצת מוחית

אופי הטיפול המונע מושפע ממצבו של המאובחן. גורמים הנלקחים בחשבון כוללים את קוטרה של המפרצת, גיל המאובחן, מיקום המפרצת במוח, היסטוריה משפחתית של קריעת מפרצת וגורמים אחרים המשפיעים על הסיכון להתרחשות קרע, דוגמת מחלת כליה פוליציסטית.

באופן כללי, במרבית המקרים של מפרצות מוחיות הקטנות מ-7 מ״מ ההמלצה תהא על מעקב רפואי תקופתי, טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם ושינוי אורח חיים הכולל הורדת משקל והפחתת כמות השומנים במזון. כאשר קוטרה של המפרצת עולה על 7 מ"מ יומלץ בדרך כלל על ניתוח מניעתי.

כול עוד קוטרה של המפרצת קטן מ- 3 מ"מ ואין גורמי סיכון נלווים, ההמלצה תהא על מעקב רפואי הכולל ביצוע תקופתי של צילום רנטגן מיוחד המכונה אנגיוגרם (Angiogram), טיפול תרופתי להורדת לחץ הדם ושינוי אורח חיים הכולל הורדת משקל והפחתת כמות השומנים במזון.

כאשר קוטרה של המפרצת עולה על 7 מ"מ, או עולה על 3 מ"מ ויש למאובחן אחד או יותר מגורמי הסיכון שהוזכרו, יומלץ על ניתוח מניעתי.

קיימות שתי אפשרויות של ניתוח מניעתי. שתיהן כרוכות בסיכונים, לרבות דימום מוחי וירידה באספקת החמצן לרקמת המוח.

• ניתוח תוך-גולגלתי בהרדמה מליאה. במהלכו נקדח חור בגולגולת שדרכו נחשף אזור המפרצת. לאחר איתור המפרצת, מוחדר מהדק מתכתי לבסיסה ואוטם אותה.
• ניתוח אנדו-וסקולרי שבו מחדירים מעין קפיץ למקום המפרצת. הליך זה מתבצע באמצעות צנתר שמחדיר המנתח דרך עורק המפשעה אל המפרצת. לאחר שהצנתר מגיע למקום המפרצת, מוחדרים אל חלל המפרצת קפיצים זעירים עשויים פלטינה. קפיצים אלו גורמים להיווצרות קריש דם בחלל המפרצת אשר חוסם את זרימת הדם למפרצת. במידה שהטיפול מצליח, חולפת הסכנה להתפוצצות המפרצת.

קיימים שיקולים בעד ונגד כול שיטה. אף שזמן ההחלמה לאחר ניתוח אנדו-וסקולרי קצר יותר מאשר זה של ניתוח תוך-גולגלתי, עדיין יש לזכור ששיעור ההיווצרות המחודשת של המפרצת ודימום באזור המפרצת, גבוה יותר בשיטה האנדו-וסקולרית. היווצרות מחודשת של המפרצת מחייבת טיפול נוסף.

ניתן להניח שהנוירוכירורג יבחר את ההליך המתאים ביותר על סמך גודל ומיקום המפרצת, גיל החולה ונסיבותיו המיוחדות של כל מקרה.

טיפול חירום לאחר קריעת מפרצת

אף על פי שניתן לתקן מפרצת קרועה באמצעות ניתוח חירום (ניתוח של החדרת שתל במקרה של מפרצת באבי העורקים, ושימוש במהדק או קפיץ במקרה של מפרצת מוחית), הרי הסיכונים הכרוכים בניתוח חירום הינם מהגבוהים.

רבים מהחולים החווים קרע במפרצת באבי העורקים או במוח נפטרים בטרם עלו על שולחן הניתוחים.

הדרך הטובה ביותר למנוע מפרצת היא להפחית את גורמי הסיכון. לא ניתן לשלוט בכול גורמי הסיכון, אך שינויים באורך החיים עשויים להפחית את חלקם ולשמור על בריאות כלי הדם.

גורמי הסיכון העיקריים הניתנים לשליטה הם עישון, צריכת אלכוהול מוגזמת ותזונה עתירת שומנים רוויים.

עישון

עישון מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות מפרצת, בעיקר למפרצת באבי העורקים. הפסקת עישון היא חשובה ביותר, ובמכבי קיימות מספר אפשרויות כדי לעזור לך וללוות אותך בתהליך הפסקת העישון.

תזונה

תזונה עתירת שומנים רוויים וכולסטרול עלולה להביא הן להצטברות רבדים טרשתיים בדפנות העורקים והן לעודף משקל. עודף משקל עלול לגרום ליתר לחץ דם. לפיכך מומלץ להקפיד על תזונה מאוזנת ובריאה, דלה בשומנים רוויים.

מנגד מומלץ על תזונה הכוללת שומנים בלתי רווים שיש בכוחם להעלות את רמת הכולסטרול הטוב בדם. אלו כוללים דגים, אבוקדו, אגוזים, שמן זית ושמן חמניות.

מומלץ להמעיט בצריכת מלח נתרני אשר מעלה את לחץ הדם.

אלכוהול

צריכה מופרזת של משקאות אלכוהוליים עלולה להביא לעלייה בלחץ הדם וברמות כולסטרול ה- LDL והטריגליצרידים. ראוי להקפיד על צריכה מתונה בלבד של משקאות אלכוהוליים.

הכמויות המרביות שמומלצות הן:

• גברים - עד 21 יחידות אלכוהול לשבוע (3 ליום).
• נשים - עד 14 יחידות אלכוהול לשבוע (2 ליום).
• נשים בהריון – צריכת 1-2 יחידות אלכוהול פעם או פעמיים בשבוע.

יחידת אלכוהול היא כמות של 10 מיליליטרים (מ"ל, כ- 8 גרם) של אלכוהול נקי. לדוגמה, חצי ליטר (500 מ"ל) בירה בריכוז 5% אלכוהול הוא שווה ערך ל- 2.5 יחידות אלכוהול. כוס יין (250 מ"ל) בריכוז 13% אלכוהול היא שוות ערך ל- 3.25 יחידות אלכוהול. כוסית וודקה (50 מ"ל) בריכוז 40% אלכוהול תהיה שוות ערך ל- 2 יחידות אלכוהול.

כדי לחשב את יחידות האלכוהול שבמשקה, יש לכפול את ריכוז האלכוהול (באחוזים) בנפח (מספר המיליליטרים), ולחלק ב- 1000.

פעילות גופנית

פעילות גופנית, ובעיקר פעילות אירובית (הליכה, ריצה, שחיה, טיפוס במדרגות) לפחות 30 דקות ביום, ארבע או חמש פעמים בשבוע, שומרת על לחץ דם תקין. בנוסף, מסייעת פעילות זו בשמירה על משקל גוף תקין והורדת רמות השומנים בדם.