הקדמה
התאבדות היא פעולה מכוונת שנועדה לשים קץ לחייו של אדם.
רבים שחוו רגשות אובדניים בשלב כלשהו בחייהם מספרים שהמחשבות והתחושות השליליות השתלטו עליהם במידה כזו שהם לא ראו שום מוצא אחר פרט להתאבדות. בעזרת טיפול נכון ותמיכה הם הצליחו, בכל זאת, להתמודד עם תקופה קשה זו, עד לחלוף הרגשות השליליים.
קבלת עזרה
ניתן לפנות לקבלת עזרה מהארגונים הבאים:
- ער"ן, בטלפון 1201.
- עמותת סהר, סיוע ותמיכה נפשית באינטרנט לאנשים הנמצאים במצוקה נפשית קשה או שוקלים התאבדות.
- חדר המיון בבית החולים הקרוב.
- בית חולים פסיכיאטרי.
כמו כן ניתן לשוחח עם חבר, בן משפחה או אדם אחר שסומכים עליו, לרבות רופא המשפחה.
אם קיים חשש שאדם קרוב עלול שים קץ לחייו מומלץ לפנות לאחד מהגורמים המפורטים מעלה ולהתייעץ עימם. בנוסף, כדאי לעודד אותו לדבר על רגשותיו, אך יש לעשות זאת בצורה בלתי שיפוטית ובלתי ביקורתית. רצוי להתייעץ עם איש מקצוע כגון פסיכולוג או פסיכיאטר כיצד לשוחח עם האדם הנמצא במצוקה.
אנשים שמים קץ לחייהם מסיבות רבות ושונות, אך ישנם בעיות או גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להתאבדות. כך למשל, אנשים הלוקים בהפרעות נפשיות כגון דיכאון, הפרעה דו קוטבית או סכיזופרניה, נמצאים בסיכון מוגבר לשים קץ לחייהם. כמו כן, התמכרות לאלכוהול או לסמים מהווה אף היא גורם סיכון.
חלק מהאנשים המנסים להתאבד סובלים מדימוי עצמי נמוך מאד ומתחושת חוסר תקווה עמוקה. מצבי מצוקה מסוימים כגון חוסר יכולת למצוא עבודה לאורך זמן או קריסה כלכלית עלולים במקרים מסוימים להוביל את האדם לשים קץ לחייו.
פגיעה עצמית
ראוי להבחין בין אנשים אובדניים השוקלים לשים קץ לחייהם לבין אנשים הפוגעים בעצמם. אלו לרוב אינם מעוניינים להתאבד. עבורם, פגיעה בעצמם מהווה מעין מנגנון הישרדות, המאפשר להם להתמודד עם העומס הרגשי המשתלט עליהם.
פגיעה עצמית היא בדרך כלל תמרור אזהרה כי האדם זקוק לעזרה מיידית ולתמיכה נפשית.
גורמים
כמיליון איש בוחרים לשים קץ לחייהם מדי שנה ברחבי העולם. מספר ניסיונות ההתאבדות גבוה עוד יותר. אף שבמדינות מסוימות התאבדות היא אחד מגורמי התמותה העיקריים, הגורם אשר דוחף אדם לשים קץ לחייו עדיין אינו ברור. מרבית האנשים הבוחרים להתאבד עושים זאת עקב מכלול מורכב של גורמים.
בישראל, בשנים 2000-2009, 320-400 איש שמו קץ לחייהם בממוצע מדי שנה. שיעור ההתאבדויות בקרב עולים חדשים גבוה יותר (כשליש מסך המקרים בארץ בעשור האחרון), כך לפי דו"ח בנושא אובדנות שפרסם משרד הבריאות בשנת 2011.
נשים נוטות יותר לרצות להתאבד, אם כי בסופו של דבר, יותר גברים שמים קץ לחייהם. שיעור ההתאבדות בקרב גברים גבוה פי שלושה ויותר בהשוואה לשיעור בקרב נשים.
אנשים בכל הגילים בוחרים להתאבד, לרבות ילדים. בישראל, מספר המתאבדים הגבוה ביותר, הן בקרב גברים והן בקרב נשים, נרשם בקבוצת הגיל 25-44 שנים.
נטייה להתאבד
מומחים סבורים שישנם כמה גורמים המגבירים את הנטייה למחשבות אובדניות ולרצון להתאבד, לרבות:
- ילדות קשה. לדוגמה, התעללות מינית בתקופת הילדות או חוויה טראומטית שנחוותה בגיל רך.
- בריאות נפשית. לדוגמה, מחלת נפש כגון סכיזופרניה.
- אורח חיים הכולל צריכה מופרזת של סמים או אלכוהול.
- חוסר יכולת למצוא עבודה או להישאר מועסק וכן חוסר יכולת להשתכר.
- תורשה ורקע משפחתי.
- בדידות חברתית ורגשית, חוסר יכולת למצוא בן זוג או להישאר במערכת יחסים זוגית. היעדר חברים קרובים.
בנוסף לגורמים הללו, גם אירוע קיצוני או מספר אירועים מלחיצים עלולים לדחוף את האדם אל הקצה ולהוביל למחשבות ולהתנהגות אובדנית. מידת הלחץ שעלולה לגרום לכך תלויה ברמת הפגיעות האישית.
במקרים מסוימים, אפילו ויכוח עם בן או בת הזוג עלול להספיק ואילו במקרים אחרים, אירועים קשים הרבה יותר כגון מוות של בן או בת הזוג עלול לגרום לרצון להתאבד.
במקרים רבים יתכן שילוב של גורמים שונים שיכריע את האדם הנמצא במצוקה.
מחלות נפשיות
מחלת נפש מהווה גורם סיכון משמעותי להתאבדות. מעריכים ש-90% מהאנשים המנסים להתאבד או מתאבדים לוקים בהפרעה נפשית אחת או יותר. המחלות הנפשיות בעלות הסיכון הגבוה ביותר להוביל להתאבדות הן:
- דיכאון חמור.
- הפרעה דו-קוטבית. אחד מתוך 3 חולים בהפרעה זו יבצע ניסיון התאבדות לפחות פעם אחת ואילו אחד מתוך 10 ישימו קץ לחייהם.
- סכיזופרניה. על פי הערכות, 1 מתוך 20 חולי סכיזופרניה ישימו קץ לחייהם. הסיכון חמור במיוחד בראשית הופעת הסימפטומים והולך ופוחת עם הזמן. הלוקים בסכיזופרניה אף עלולים לפגוע בעצמם.
- הפרעת אישיות גבולית. הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחוסר יציבות רגשית, שיבושים בדפוסי חשיבה ובהתנהגות חסרת מעצורים. מומחים מעריכים שכמחצית מהלוקים בהפרעה זו יבצעו לפחות ניסיון התאבדות אחד. אם הלוקה בהפרעה זו אף עבר התעללות מינית כשהיה ילד, הסיכון גבוה עוד יותר שישים קץ לחייו.
- אנורקסיה נרבוזה. מעריכים שכ- 20% מהלוקים באנורקסיה ינסו להתאבד לפחות פעם אחת.
גורמי סיכון נוספים להתאבדות
גורמים אחרים שעלולים להגביר את הסיכון להתאבדות כוללים:
- ניסיון התאבדות קודם.
- תחושת חוסר תקווה, בדידות ובידוד חברתי.
- אירוע מלחיץ או עצוב כמו מוות של אדם קרוב או קריסה כלכלית.
- התמכרות לאלכוהול או לסמים.
- גישה לחומרים דליקים, נפיצים, רעילים או מסוכנים באופן כללי.
- רקע משפחתי של מחלות נפש.
- מחלה אחרת שעלולה לגרום לרצות לשים קץ לחיים (לדוגמה, מחלה חשוכת מרפא או מחלה כרונית קשה).
- התעללות מינית או גופנית בעבר.
- הזנחה רגשית.
תרופות נוגדות דיכאון והסיכון להתאבדות
חלק מהאנשים המטופלים בתרופות נוגדות דיכאון עלולים לפתח מחשבות אובדניות עם תחילת הטיפול. הסיכון גבוה במיוחד בקרב צעירים עד גיל 25.
יש לפנות מיידית לרופא המטפל או לבית החולים הקרוב אם חווים תחושות אובדניות או נטייה לחבלה עצמית בזמן שנוטלים תרופות נוגדות דיכאון.
כדאי לשתף בן משפחה או חבר קרוב כשמתחילים לקחת תרופות נוגדות דיכאון. מומלץ לבקש מהם לקרוא את העלון לצרכן המצורף לאריזת התרופה ולשים לב לשינויים בהתנהגות המטופל ולחומרת הסימפטומים או תופעות הלוואי מהם הוא סובל.
תורשה והתאבדות
מזה זמן ידוע שקיימת נטייה משפחתית לפתח מחשבות אובדניות או לסבול מהפרעות נפשיות מסוימות. לפיכך, קיימות השערות לפיהן יתכן קשר בין תורשה לנטייה להתאבדות.
מחקרים חדשים בתחום מצאו כמה שינויים בחומר התורשתי (מוטציות) שעלולים להפר את האיזון בחומרים המופרשים במוח ולכן להגביר את הנטייה למחשבות ולמעשים אובדניים.
עם זאת, הגישה כי הרצון לשים קץ לחיים נובע עקב שיבוש בחומר הגנטי פשטנית מדי ומתעלמת מכך שהתאבדות אינה תופעה גופנית בלבד, אלא מערבת גורמים רגשיים מורכבים וכן גורמים נוספים.
סברה חדשה אודות התאבדות
הפסיכולוג האמריקאי תומס ג'וינר סבור ששלושה גורמים עיקריים עלולים להוביל אדם לרצות להתאבד. אלו כוללים:
- תפיסה (לרוב שגויה) שהאדם נותר לבדו בעולם ושלאף אחד לא באמת אכפת ממנו.
- תחושה (גם היא בדרך כלל שגויה) שהאדם מהווה נטל עבור האנשים בסביבתו וכי יהיה להם טוב יותר אם ימות.
- היעדר פחד מכאב וממוות.
הגורם האחרון מהווה את הסיכון המשמעותי ביותר שאדם אכן ילך עד הסוף עם מחשבותיו ויתאבד.
לטענת ג'וינר, ניתן לרכוש חוסר פחד מכאב ומפציעה עצמית עם הזמן. עובדה זו מסבירה את הקשר החזק בין התנהגות פוגענית של אדם כלפי עצמו ובין התאבדות.
סימני אזהרה
אף שלא תמיד ניתן לזהות שאדם נמצא במצוקה ועלול להתאבד, במקרים מסוימים ניתן להבחין בסימני אזהרה שצריכים להדליק נורה אדומה.
סימני אזהרה המצביעים על סיכון גבוה להתאבדות
קיים סיכון גבוה לכך שאדם ינסה להתאבד אם הוא:
- מאיים לפגוע בגופו או להרוג את עצמו.
- פועל למציאת דרכים להרוג את עצמו. למשל, אוגר כדורים או קונה ציוד שיכול לשמש לחניקה או לתלייה.
- מדבר או כותב על גסיסה, מוות או התאבדות.
אם רואים סימנים אלו אצל אדם שאובחן כחולה במחלת נפש יש ליצור קשר מיידי עם הצוות המטפל בו. במידה שהדבר אינו אפשרי רצוי לפנות למוקדי החירום או לחדר המיון בבית החולים הקרוב ולבקש פרטי התקשרות עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש המטפלים באנשים שנמצאים במשבר וחווים מצוקה נפשי ורגשית קשה.
עד לקבלת העזרה המקצועית יש להרחיק את כל האמצעים שעלולים לשמש להתאבדות, כגון תרופות, סכינים או עצמים חדים אחרים וכן חומרי ניקוי כמו אקונומיקה מסביבתו המיידית של האדם הנמצא במצוקה.
אם קיים סיכון גבוה שאדם ינסה להתאבד לפני קבלת טיפול מקצועי מתאים יש להזעיק אמבולנס.
סימני אזהרה נוספים
סימני אזהרה נוספים לכך שאדם עלול לנסות להתאבד כוללים:
- תלונות אודות רגשות של חוסר תקווה ואמירות המעידות על מצוקה קשה, כמו: 'מה הטעם אפילו לנסות? הדברים אף פעם לא ישתפרו'.
- התקפים פתאומיים של זעם וכעס.
- התנהגות מסוכנת וחסרת אחריות תוך התעלמות מהשלכות אפשריות.
- תחושת מלכוד המתבטאת באמירות דוגמת 'אני לא רואה מוצא מהמצב הנוכחי'.
- צריכת סמים או אלכוהול או צריכה גבוהה מהרגיל של חומרים אלו.
- נסיגה חברתית כללית לרבות התרחקות מחברים ובני משפחה.
- מראה חרד ומתוח.
- חוסר יכולת לישון או שינה כל הזמן.
- שינויים פתאומיים במצב הרוח. שיפור פתאומי במצב הרוח לאחר תקופת דיכאון עלול לרמז על כך שהאדם החליט לשים קץ לחייו.
- דיבורים והתנהגות המעידים על כך שלאדם אין שום מטרה או ענין בחייו.
- חוסר ענין במרבית הדברים, לרבות במראה החיצוני, עד כדי הזנחת הניקיון האישי.
- כתיבת צוואה וסידור עניינים אישיים וכספיים.
אם מבחינים בסימנים אלו אצל אדם קרוב רצוי לדובב אותו ולשוחח על רגשותיו. אם האדם במצוקה מטופל בשל בעיה נפשית קודמת כדאי לשתף את הצוות המטפל בו במצבו.
קבלת עזרה
אם אתם קוראים דפים אלו מאחר שאתם חושבים מחשבות אובדניות, אנא פנו לקבלת עזרה. על אף הקושי, ניתן לקבל עזרה ולהיחלץ מהמצוקה.
לעתים, שיחה עם אדם אחר עשויה להאיר את המצב באור שונה, להקל על תחושת הבדידות והייאוש ולסייע להבין שישנן אפשרויות אחרות פרט לסיום החיים.
ניתן ליצור קשר טלפוני או אינטרנטי עם מוקדי סיוע וקווים חמים. אלו מתופעלים על ידי מתנדבים ואנשים שעברו הכשרה בתחום ויודעים כיצד להקשיב לאנשים במצוקה, להבין את הקושי ולסייע על מנת לעבור את המשבר המיידי באופן שיאפשר קבלת טיפול ארוך טווח.
קווי תמיכה וקבוצות עזרה
- ער"ן, עזרה ראשונה נפשית. טלפון 1201. מוקד תמיכה ועזרה נפשית לכל סוגי הבעיות הפועל 24 שעות ביממה בטלפון או באינטרנט.
- עמותת סהר, סיוע והקשבה ברשת. שירות המציע תמיכה נפשית דרך האינטרנט לאנשים הנמצאים במצוקה נפשית קשה או שוקלים התאבדות.
- בשביל החיים, עמותה לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבדות.
כיצד תוכלו לעזור לילדכם
אם אתם חוששים שילדיכם עלולים לחוש אובדניים, היעזרו בעצות שלהלן:
- שימו לב מתי הם נראים עצובים, מרוחקים או עצבניים.
- עודדו אותם לשוחח על דאגותיהם, הקשיבו להם ועזרו להם למצוא פתרונות בעצמם.
- הקפידו לנעול את כל התרופות הנמצאות בבית, לרבות תרופות להורדת חום ולשיכוך כאב דוגמת פאראצטמול (שמות מסחריים: אקמול®, דקסמול®).
- הציעו לילדים לשוחח עם רופא, יועץ או פסיכולוג אודות רגשותיהם וקשייהם.
עזרה לגברים צעירים
אחת הסיבות שגברים צעירים רבים שמים קץ לחייהם היא שהם אינם ששים לדבר על רגשותיהם או לפנות לעזרה בעת הצורך. באופן כללי, גברים נוטים יותר להתעלם מבעיות נפשיות ורגשיות ומבטאים פחות את קשייהם ומצוקותיהם.
מעבר לקווי הסיוע ואתרי האינטרנט הפתוחים הן לגברים והן לנשים קיימים ארגוני סיוע ייעודיים לגברים במצוקה ואף בהם ניתן להיעזר אם חשים אובדנות:
שוחחו עם מישהו שאתם סומכים עליו
אם אתם לא מעוניינים לשוחח עם מישהו בקווי הסיוע תוכלו לשוחח עם הגורמים הבאים:
- בן משפחה, חבר או אדם שאתם בוטחים בו.
- רופא המשפחה, איש מקצוע מתחום בריאות הנפש או איש מקצוע אחר שעוסק בתחום הבריאות.
- רב בקהילה או מנהיג דתי אחר.
פנייה לרופא המטפל
רופא המשפחה יוכל להפנות אתכם לקבלת סיוע מגורם מתאים ואף יוכל להציע טיפול ראשוני אם יחשוב שהמטופל לוקה בבעיה כגון דיכאון או חרדה.
לעזור לאחרים
הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות אם חושבים שאדם נמצא במצוקה ועלול להתאבד הוא לעודד אותו לדבר על רגשותיו ולהקשיב למה שהוא אומר.
לא קל לאנשים לדבר על בעיותיהם וקשייהם. על אף הפיתוי לייעץ ולהציע עזרה ופתרונות, הדבר החשוב ביותר הוא לספק אוזן קשבת, כדי שהאדם הנמצא במצוקה ידע שהוא חשוב וכי יש מי שדואג לו.
אם אתם סבורים שקיימת סכנה מיידית לחייו של האדם במצוקה, אל תשאירו אותו לבדו ולו לרגע אחד.
אל תשפטו
חשוב להימנע מלשפוט או להעביר ביקורת על דרך החשיבה וההתנהגות של האדם הנמצא במצוקה, גם אם אתם סבורים שהיבטים מסוימים בהתנהלותו (לדוגמה, שתייה מופרזת של אלכוהול או צריכת סמים) מחמירים את בעיותיו. הדגשת עובדות אלו במצב הנוכחי לא תועיל ואף עלולה להזיק.
הביעו אמפתיה
קיים הבדל בין סימפתיה לאמפתיה. סימפתיה משמעותה לומר: 'אני מבין איך אתה מרגיש' או 'זה ממש נורא'. אמפתיה משמעותה לומר: 'אני רואה שאתה חש עצב'.
אמפתיה היא ההכרה בתחושותיו של האדם מבלי לקחת בעלות על בעיותיו או לשפוט אותו ואת התנהלותו.
שאלו שאלות
דרך שאלת שאלות אפשר לשלוט ולנתב את השיחה, תוך שמאפשרים לאדם לדבר על רגשותיו. אל תנסו להשפיע על מה שהוא אומר ואפשרו לו לדבר בצורה כנה וגלויה.
שאלו שאלות פתוחות אשר יאפשרו את המשך השיחה. לדוגמה: 'איפה זה קרה?', 'מה עוד קרה?', 'כיצד הרגשת?'. לא רצוי לשאול שאלות ישירות שעלולות לגרום לאדם לחוש מאוים. כמו כן, מומלץ להימנע ממשפטים או אמירות שעלולות לסיים את השיחה, כגון: 'אני יודע איך אתה מרגיש' או 'אל תדאג'.
קבלת עזרה מקצועית
אף ששיחה עם אדם קרוב עשויה להקל על תחושת המצוקה ולתרום לתחושת ביטחון, רגשות אלו לרוב אינם נמשכים לאורך זמן ויש צורך בקבלת עזרה מגורם מקצועי בתחום בריאות הנפש.
הגורמים המקצועיים יוכלו להתייחס לא רק לרצון להתאבד אלא ידעו גם כיצד להתמודד עם הגורמים אשר הובילו את האדם לתחושות קשות אלו.
מניעה
שיפור מצב בריאות הנפש ומניעת התאבדות
אין דרך להבטיח שאדם לעולם לא ילקה במחלת נפש, בדיוק כפי שלא ניתן להבטיח שאדם לא יפתח מחלה גופנית, גם אם הוא בריא מאד בדרך כלל. עם זאת, ניתן לנקוט במספר צעדים לשיפור מצב בריאות הנפש ולחזק את היכולת הרגשית להתמודד עם מצבי לחץ, תאונות או משברים. הצעדים הבאים עשויים להפחית את הסיכון לפתח מחלת נפש, כמו דיכאון למשל.
פעילות גופנית ותזונה נכונה
מחקרים מראים שפעילות גופנית עשויה להביא תועלת הדומה לזו של טיפול תרופתי עבור חלק מהלוקים בדיכאון, ובפרט עבור הלוקים בדיכאון קל עד בינוני.
פעילות גופנית מסייעת:
- לשפר את מצב הרוח.
- להפחית לחץ וחרדה.
- לעודד שחרור אנדורפינים בגוף. אלו הם חומרים טבעיים הגורמים להרגשה טובה.
- לשפר את הדימוי העצמי.
פעילות גופנית מומלצת לטיפול בדיכאון בכל קבוצות הגיל.
כמו כן חשוב להקפיד על תזונה נכונה ובריאה. אכילה מסודרת ובריאה עשויה להיות חשובה לא רק לשמירה על בריאות הגוף אלא גם על בריאות הנפש.
אלכוהול
שתיית אלכוהול עלולה להוות אמצעי בריחה נוח עבור חלק מהאנשים, בפרט אם הם צריכים להתמודד עם בעיות בחייהם או עם רגשות לא נעימים. עם זאת, צריכת אלכוהול לאורך זמן עלולה להוביל להתמכרות, להחמרה של המצוקה הראשונית ואף להציב קשיים חדשים שיש להתמודד איתם.
אלכוהול הוא חומר מדכא ולכן עלול להחמיר תחושות כמו עצב וחוסר תקווה.
כדי להימנע מבעיות נפשיות שכיחות הקשורות לשימוש מוגזם באלכוהול מומלץ להגביל את צריכת האלכוהול בהתאם לכמויות המצוינות להלן:
- לגברים - לא יותר מ 4 – 3 מנות אלכוהול ביום.
- לנשים - לא יותר מ 3 – 2 מנות אלכוהול ביום.
3-4 מנה אחת שווה 10 מיליליטרים (מ"ל) של אלכוהול נקי, השווה לכ- 220 מ"ל בירה בחוזק 5% או כוסית (25 מ"ל) משקה אלכוהולי 'חריף'. כוס יין קטנה מכילה 125 מ"ל (שווה ערך למנה וחצי אלכוהול) וכוס גדולה מכילה 175מ"ל (שווה ערך לשתי מנות). בקבוק של משקה אלכוהולי חריף יכיל 27-28 מנות אלכוהול.
במידה שנתקלים בקושי להגביל את צריכת האלכוהול מומלץ לפנות לקבלת עזרה מקצועית.
סמים
חלק מהאנשים הסובלים מבעיות או חווים רגשות לא נעימים נוטים להשתמש בסמים כדי להכהות את הכאב ולהתמודד עם מצבם. שימוש קבוע בסמים, בדומה לשתייה מופרזת של אלכוהול, עלול לגרום לבעיות נוספות ולהגביר את הסיכון להתפתחות מחלה נפשית חמורה כגון דיכאון.
גם סמים הנחשבים קלים, דוגמת מריחואנה, הוכחו כמגבירים את הסיכון להתפתחות דיכאון, סכיזופרניה ואף פסיכוזה אצל אנשים מסוימים.
על מנת להיגמל משימוש בסמים רצוי לפנות לקבלת עזרה מקצועית.
הימנעות מבדידות
בדידות והיעדר קשרים חברתיים קרובים מהווים גורם סיכון משמעותי להתאבדות. לכן, חשוב לנסות להיות עסוקים ככל שניתן. כדאי לשוחח עם אדם קרוב עליו אפשר לסמוך בנוגע לרגשות שחווים ולהקפיד לשמור על קשרים עם חברים ועל תחומי עניין, גם אם לא תמיד יש חשק לעשות זאת.
מומלץ שאנשים שמתקשים לרכוש חברים יצטרפו לפעילויות קבוצתיות (לדוגמה, קבוצות הליכה) או חוגים המתקיימים במרכז הקהילתי השכונתי.
קיימות גם קבוצות תמיכה או רשתות חברתיות עבור אנשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות.
רצוי להתנדב ולעסוק בעזרה לזולת. קיימים מחקרים לפיהם אנשים שעוסקים בעזרה לזולת, בהתנדבות ובפעילות צדקה הם בריאים יותר בנפשם בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. כמו כן, פעילות התנדבותית עשויה ספק קשר חברתי.
חשיבה שלילית לאורך זמן עלולה להחמיר את הסיכון להסתגרות מפני העולם החיצוני ולהוביל להתבודדות. שבירת דפוסי החשיבה השליליים מצריכה מאמץ מודע. למשל, כשקורה משהו רע, כדאי לעצור ולחשוב כיצד אפשר להגיב בצורה חיובית יותר.
אנשים שאינם יכולים לשנות את דפוסי החשיבה השלילית שלהם יכולים להיעזר בטיפול נפשי (פסיכולוגי) מסוג טיפול הכרתי (קוגניטיבי) התנהגותי (CBT). טיפול זה, הנעשה דרך שיחות עם מטפל מוסמך, יכול לסייע להתמודד עם הבעיות באמצעות שינוי דרכי החשיבה וההתנהגות.
קראו עוד אודות שיטת טיפול זו
