13 נובמבר 2019 ט"ו חשון תש"פ
עודכן:  13.07.2009  באדיבות ה 

פעילות יתר של בלוטת התריס - מידע רפואי

Hyperthyroidism
עודכן:  13.07.2009  באדיבות ה 

מבוא להיפרתיירואידיזם (יתר תריסיות)

היפרתיירואידיזם, פעילות יתר של בלוטת התריס, הידועה גם כתירוטוקסיקוזיס (thyrotoxicosis), היא מחלה שבה נוצרת כמות מוגברת של הורמוני בלוטת התריס.
מחלה זו נפוצה הרבה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. בישראל שכיחות המחלה עומדת על אחת מתוך 1250 נשים ופי 10 פחות בקרב הגברים.

הפעילות של בלוטת התריס

בלוטת התריס נמצאת בבסיס החלק הקדמי של הצוואר והיא דומה בצורתה לפרפר. הבלוטה מייצרת את ההורמונים שנקראים: תירוקסין thyroxine) T4) וטריודותירונין triiodothyronine) T3).
ההורמונים מופרשים למחזור הדם במטרה לווסת את תהליכי הגדילה וחילוף החומרים בגוף. בנוסף, ההורמונים משפיעים גם על קצב הלב, חום הגוף והפיכת המזון לאנרגיה שהגוף זקוק לה כדי להתקיים ולתפקד.
באופן נורמלי, הרמות של T4 ו- T3 בדם מווסתות בקפידה על מנת לשמור על יציבות התהליכים הביוכימיים הרבים בגוף. אך במצב של היפרתיירואידיזם, בלוטת התריס מייצרת כמויות עודפות של T4 ו- T3, שמאיצות את התהליכים צורכי האנרגיה בגוף. כתוצאה מכך מוגבר גם קצב חילוף החומרים.
מצב כזה עלול לגרום לשורה ארוכה של סימפטומים כמו היפר-אקטיביות, תיאבון מוגבר ועלייה או ירידה פתאומיות במשקל.

סוגי היפרתיירואידיזם

ישנם מספר גורמים להיפרתיירואידיזם, כשהנפוץ ביותר הוא מחלת גרייבס Grave's disease. במחלה זו תוקפת מערכת החיסון את בלוטת התריס וגורמת לה לייצר יותר מדי הורמונים.
לאחר האבחון ניתן לסווג את פעילות היתר של בלוטת התריס כאחד משני המצבים:
  1. היפרתיירואידיזם גלוי (overt), מחלה שגורמת לסימפטומים.
  2. היפרתיירואידיזם תת-קליני, כשרמות ההורמונים נמצאים עדיין בנורמה והחולה אינו מפתח סימפטומים האופייניים למחלה.
 
אם לא מטפלים במחלה או לא מצליחים לאזן את ייצור ההורמונים של בלוטת התריס, היא עלולה לגרום למספר בעיות בריאותיות במערכות גוף נוספות כמו אי-סדירות בקצב הלב ואוסטיאופורוזיס. אם מזניחים את הטיפול במחלה, עלול ההיפרתיירואידיזם אף להיות קטלני.
עם זאת, מסתבר שניתן לטפל במחלה בצורה יעילה באמצעות תרופות שיאטו את ייצור ההורמונים T4 ו- T3 בבלוטת התריס או באמצעות הקרנות. ואם גם זה לא עוזר, אפשר גם לנתח.

סימפטומים

סימפטומים של היפרתיירואידיזם

להיפרתיירואידיזם יש סימפטומים רבים, אך סביר שהחולה לא יפתח את כולם. בנוסף, ישנם גם מספר סימנים גופניים שניתן להבחין בהם אצל אנשים הלוקים מפעילות יתר של בלוטת התריס.

סימפטומים אופייניים

אדם הלוקה בפעילות יתר של בלוטת התריס עלול לחוות חלק מהסימפטומים הבאים:
  • קשיי נשימה
  • היפר-אקטיביות
  • שינויים במצב הרוח
  • מתח ועצבנות
  • קשיי שינה
  • עייפות
  • חולשת שרירים
  • יציאות תכופות, שלשולים ועודף שומן בצואה (סטאטוריאה)
  • תכיפות במתן שתן
  • רגישות לחום והזעה מרובה
  • עלייה בתיאבון
  • עלייה או ירידה פתאומית במשקל
  • ירידה בתדירות מחזור הווסת, דימום ווסתי מועט או אפילו הפסקת ווסת
  • בעיות בפריון או עקרות
  • חוסר עניין במין
 
אנשים החולים גם בסוכרת עלולים לחוש בהחמרת הסימפטומים של מחלתם, כמו תחושת צימאון ועייפות בגלל פעילות יתר של בלוטת התריס.

סימנים אופייניים

אנשים הלוקים היפרתיירואידיזם עלולים להבחין בסימנים גופניים הבאים:
  • נפיחות בצוואר שנגרמת על ידי בלוטת תריס מוגדלת (זפק)
  • חוסר תיאום בין פעימות הלב לדופק
  • קצב לב מהיר במנוחה
  • רעד או רטט
  • עור חמים ולח
  • כפות ידיים אדומות
  • גרד בעור המלווה בנפיחות ואדמומית (סרפדת Urticaria)
  • נשירת שיער
  • עוויתות בפנים ובגפיים
 

סערה תריסית (Thyroid storm)

במקרים נדירים, היפרתיירואידיזם שאינו מאובחן או שאינו מטופל כהלכה עלול לגרום לתגובה חריפה מאד שידועה כ"סערה תריסית". מצב קיצוני זה עלול להתפתח כתוצאה מזיהום, פציעה או טראומה כמו שבץ, למשל. סערה תריסית עלולה להתפתח גם בקרב נשים בהריון שאינן מאובחנות בעקבות הלידה או ניתוח קיסרי.

הסימפטומים של סערה תריסית

  • קצב לב מהיר מאד (מעל 140 פעימות בדקה)
  • חום גבוה (מעל ?38.5)
  • התייבשות עם שלשולים והקאות
  • צהבת (גוון צהוב של העור)
  • חרדה ובלבול
  • הזיות
 
מצב של סערה תריסית מצריך טיפול מיידי, כי אם לא מטפלים הוא עלול לגרום לתרדמת (coma). אם מרגישים סימפטומים, אפילו חלקיים, האופייניים לסערה תריסית חייבים לפנות לטיפול רפואי בדחיפות.

גורמים

גורמים להיפרתיירואידיזם

במצב של היפרתיירואידיזם מייצרת בלוטת התריס כמויות גבוהות מדי של ההורמונים T4 תירוקסין ו- T3 טריודותירונין. קיימים מספר מצבים ומחלותשעלולים לגרום לייצור עודף של הורמוני בלוטת התריס.

מחלת גרייבס

מחלת גרייבס היא הסיבה השכיחה ביותר להתפתחות פעילות יתר של בלוטת התריס והיא אחראית ל-60%-80% ממקרי היפרתיירואידיזם. זוהי מחלה שיש לה רקע תורשתי והיא "עוברת" במשפחות. מחלת גרייבס עלולה להתפרץ בכל גיל, אך היא נפוצה ביותר בקרב נשים בנות 20-40. גם עישון מעלה סיכון למחלה זו.
מחלת גרייבס היא מחלה אוטו אימונית – מחלה שבה מערכת החיסון מתייחסת למרכיבים של הגוף כאל מרכיבים זרים ומזיקים ותוקפת אותם. באופן רגיל, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים שתוקפים חיידקים ונלחמים בזיהומים.
אך במצב של מחלה אוטואימונית, מערכת החיסון תוקפת את רקמות הגוף הבריאות במקום לתקוף את המזיקים. לא ידוע מהו אותו גורם המעורר את הליקוי הזה במערכת החיסון.
במחלת גרייבס, בנוסף לפגיעה בבלוטת התריס, יש גם פגיעה בעיניים. תופעה זו נקראת אופתלמופתיה על שם גרייבס Grave's ophthalmopathy. פגיעה זו גורמת לקושי בהפעלת שרירי העיניים ומקשה על תיאום ותנועות העיניים.
לכן, היא גורמת לחוסר נוחות, לראיה כפולה ולעיניים שבולטות החוצה. למרות שלא לגמרי ברור מדוע נפגעות העיניים במחלת גרייבס, חושבים המדענים כי הנוגדנים ממערכת החיסון פוגעים גם ברקמות שמסביב לעיניים.

קשריות בבלוטת התריס

יתכן שבתוך בלוטת התריס יתפתחו גושים קטנים הנקראים קשריות (nodules). אמנם לא ידוע מדוע זה קורה, אך החדשות הטובות הן, שב-95% מהמקרים הגושים הם שפירים ואינם סרטניים.
רוב הקשריות אינן משפיעות על פעילות בלוטת התריס, אך חלק מהן עלולות להכיל רקמה לא תקינה. רקמה זו עלולה לפעול באופן עצמאי, לייצר עוד הורמוני T4 ו- T3 ובכך לגרום להיפרתיירואידיזם. קשריות המכילות רקמה לא תקינה נקראות קשריות רעילות או קשריות חמות.

זפק רב-קשרי רעיל (toxic multi-nodular goiter)

מדובר במצב שבו יש יותר משתי קשריות רעילות בבלוטת התריס. מצב זה, שמכונה גם מחלת פלאמר, מהווה הגורם השני בשכיחותו לפעילות יתר של בלוטת התריס אחרי מחלת גרייבס.
אם יש רק קשרית אחת בבלוטת התריס, המחלה מוגדרת כאדנומה (adenoma) רעילה. 5% מכלל מקרי היפרתיירואידיזם מהווים מצבים שונים בהם יש קשריות בבלוטת התריס.

עודף יוד

היוד שנמצא בתזונה משמש את בלוטת התריס לייצור הורמונים T4 ו-T3 . עם זאת, צריכה נוספת של יוד, במיוחד מתוספי תזונה, עלולה לגרום לבלוטת התריס לייצר יותר מדי הורמונים. סוג זה של היפרתיירואידיזם ידוע כ"מושרה על ידי יוד". מצב זה קורה אם כבר יש קשריות לא רעילות בבלוטת התריס.

אמיודארון (Amiodarone)

אמיודארון הוא תרופה אנטי-אריתמית, שמסייעת להסדרת קצב לב לא סדיר (פרפור פרוזדורים). אם כבר ישנן קשריות לא רעילות בבלוטת התריס, נטילת התרופה עלולה לגרום לפעילות יתר של הבלוטה בכ-12% מהמטופלים שמקבלים אותה. הדבר נובע מכך שהתרופה עצמה מכילה כמות גדולה של יוד, 37% מהרכב התרופה. סוג זה של היפרתיירואידיזם נקרא "מושרה על ידי אמיודארון".

סרטן פוליקולרי של בלוטת התריס

במקרים נדירים, עלול ההיפרתיירואידיזם להתפתח כתוצאה מסרטן פוליקולרי בבלוטת התריס. זה יכול לקרות אם התאים הסרטניים בבלוטה מתחילים לייצר תירוקסין T4 או טריודותירונין T3 באופן עצמאי.

דלקות של בלוטת התריס (thyroiditis)

קיימים מספר סוגי דלקת, שמתפתחים בבלוטת התריס ומשפיעים בצורות שונות על תפקוד הבלוטה. לעיתים הם עלולים לגרום להיפרתיירואידיזם. אך ברוב המקרים הדלקת עוברת ופעילות בלוטת התריס חוזרת למצבה הנורמלי תוך מספר שבועות עד חודשים.

אבחון

אבחון היפרתיירואידיזם

במידה וקיים חשד לפעילות יתר של בלוטת התריס חייבים לפנות לרופא. האבחון יתבסס על הסימפטומים ועל תוצאות של בדיקות הדם, שמעריכות את אופן תפקוד הבלוטה. בדיקות אלה נקראות "תפקודי בלוטת התריס".

תפקודי בלוטת התריס

בדיקת הדם של תפקודי בלוטת התריס מעריכה את הנתונים בשתי דרכים נפרדות כדי לתמוך באבחנה של יתר פעילות של בלוטת התריס. במהלך הבדיקה, בודקים את רמות ההורמון thyroid stimulating hormone) TSH), הורמון שמגרה את בלוטת התריס לייצר את ההורמונים שהיא מפרישה, T4 ו-T3.
TSH נוצר בבלוטת יותרת המוח (היפופיזה) ומווסת את הייצור של תירוקסין T4 וטריודותירונין T3. כשהרמות של שני הורמוני בלוטת התריס תקינות, בלוטת יותרת המוח מפסיקה להפריש TSH. אך כשהרמות של T4 ו-T3 בדם יורדות, מייצרת בלוטת יותרת המוח עוד TSH כדי להעלות את רמותיהם.
במצב של יתר פעילות של בלוטת התריס, בדיקת הדם של תפקודי בלוטת התריס תראה שרמת ה-TSH בדם נמוכה מהערך התקין לאורך זמן. המשמעות של הרמות הנמוכות של TSH היא שבלוטת התריס פעילה מדי והיא מייצרת יותר מדי הורמונים. זהו החלק הראשון של בדיקת תפקודי בלוטת התריס.
לאחר מכן הרופא יבצע בדיקת דם של רמות T4 ו-T3 . אם יש פעילות יתר של בלוטת התריס, הרמות של שני ההורמונים תהינה גבוהות מהערך התקין. מצב כזה יגרום להופעת הסימפטומים של המחלה.

דרגת ההיפרתיירואידיזם

אם בדיקת הדם של תפקודי בלוטת התריס מאשרת את קיום המחלה, הרופא יוכל להעריך אם מדובר במחלה גלויה (overt), עם הסימפטומים האופייניים או שמדובר במחלה תת-קלינית, כשהסימפטומים אינם מורגשים.
ביתר פעילות גלוי (overt) של בלוטת התריס רמת ה-TSH תהיה נמוכה ורמות T4 ו-T3 תהינה גבוהות. במצב כזה הסימפטומים עלולים להיות בדרגה מתונה או חמורה.
במצב של פעילות יתר תת-קלינית של בלוטת התריס, רמת TSH בדם עלולה להיות נמוכה, אך הרמות של T4 ו-T3 תהינה תקינות. במקרה כזה, יתכן שהסימפטומים לא יורגשו בכלל.
הבעיה היא שעם הזמן מחלה תת-קלינית עלולה להתקדם ולהפוך לפעילות יתר גלויה של בלוטת התריס.

טיפול

טיפול בהיפרתיירואידיזם

הטיפול בהיפרתיירואידיזם שם לו למטרה להחזיר את הורמוני בלוטת התריס בדם לרמתם הנורמלית. בנוסף לכך, החולה עלול להזדקק גם לטיפול בבעיות בריאותיות נוספות שנלוות למחלה, כמו נפיחות בבלוטת התריס (זפק).

היפרתיירואידיזם תת-קליני

יתכן שאדם שאובחנה אצלו צורה תת-קלינית של היפרתיירואידיזם לא יזדקק לטיפול בכלל. ברוב המקרים הרמות הנמוכות של ההורמון TSH בדם יחזרו לערכן הנורמלי, בסופו של דבר. כך שהמחלה תחלוף מעצמה תוך כמה חודשים ולא יהיה צורך בהתערבות טיפולית.
יחד עם זאת, יתכן שהיפרתיירואידיזם תת-קליני יתקדם ויחמיר לכדי מצב של מחלה גלויה עם סימפטומים. לכן, יש לחזור לרופא תוך חודש-חודשיים לבדיקה מחודשת של תפקודי בלוטת התריס, על מנת לעקוב אחרי התקדמות המחלה.
אם גם לאחר מכן רמת TSH תהיה נמוכה מהנורמה, אך ללא עלייה ברמות הורמוני בלוטת התריס T4 ו-T3, החולה יצטרך להמשיך ולבצע בדיקות מעקב. המעקב יכול להתקיים אחת ל-3-6 חודשים או לעיתים קרובות יותר אם מדובר בקשישים או באנשים הלוקים במחלות לב וכלי הדם (מחלות שעלולות לפגוע בלב, בעורקים ובוורידים כמו מחלת לב כלילית או שבץ).
הרופא עשוי להמליץ על בדיקות נוספות כדי למצוא את הגורם לבעיה. בנוסף, אם המצב לא משתפר הוא עשוי להפנות את החולה לטיפול אצל אנדוקרינולוג (רופא מומחה לבעיות הורמונליות).

היפרתיירואידיזם סימפטומטי גלוי

כשתוצאות בדיקת תפקודי בלוטת התריס מצביעות על רמה נמוכה של TSH בדם ורמות T4 ו-T3 גבוהות – האבחנה תהיה היפרתיירואידיזם גלוי.
במצב של היפרתיירואידיזם גלוי הרופא יפנה את המטופל לאנדוקרינולוג מומחה. גם במצבים הבאים יופנו החולים לטיפול אצל מומחה:
  • אופתלמופתיה של גרייבס – בעיות עיניים כמו חוסר נוחות, ראיה כפולה ועיניים בולטות, שנגרמות על ידי מחלת גרייבס.
  • נשים שלוקות בהיפרתיירואידיזם והן בהריון, מתכננות הריון או שילדו לאחרונה.
  • אנשים שלוקים בהיפרתיירואידיזם שנגרם על ידי תרופות כמו אמיודארון.
  • אנשים שלוקים בהיפרתיירואידיזם ובמחלות נוספות שעלולות להחמיר כתוצאה ממנו, כמו מחלת לב כלילית.
 
אם החולה לוקה באחד מהסימפטומים האופייניים לסערה תריסית thyroid storm, הוא חייב לקבל טיפול דחוף בבית חולים. אמנם סערה תריסית היא החמרה נדירה של היפרתיירואידיזם, אך זוהי תגובה חריפה ומסוכנת מאד. ברוב המקרים היא נובעת מהיפרתיירואידיזם שלא אובחן, מטיפול בלתי יעיל במחלה או מהזנחת הטיפול.

אפשרויות טיפול

רופא מומחה יקבע את השיטה הטובה ביותר לטיפול, בהתבסס על תמונת הסימפטומים ועל תוצאות בדיקות הדם (שמפרטות את הכמויות העודפות של הורמוני בלוטת התריס בדם).
להלן השיטות השונות שמשמשות לטיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס:

תרופות ממשפחת תיונאמידים (Thionamides)

השימוש בתרופות, Mercaptizol®,mercaptizol ו- Propil-Thiocil®,propilthiouracil PTU ממשפחת תיונאמידים מהווה אחת הדרכים הנפוצות ביותר לטיפול בהיפרתיירואידיזם. סוג זה של תרופות מעכב את הייצור העודף של ההורמונים T4 ו-T3 בבלוטת התריס. מאחר והתרופות משפיעות על ייצור ההורמונים ולא על הרמות שלהם בדם, יכולים לעבור מספר שבועות עד שמתחילים להרגיש את השפעתם. יתכן שיעברו 4-8 שבועות של טיפול עם התרופות עד שבלוטת התריס תחזור לאיזון.
יחד עם זאת, מינון התרופה ומשך הטיפול בה שדרושים כדי להפחית את ייצור הורמוני בלוטת התריס יכולים להשתנות מאדם לאדם. כך שבהחלט יתכן שחלק מהחולים ייקחו את התרופה זמן רב יותר מאחרים.
לאחר השגת האיזון בייצור הורמוני T4 ו-T3, הרופא עשוי להפחית את מינון התרופה. אך אם המצב לא השתפר מספיק, החולה ימשיך ליטול תיונאמידים למשך תקופה ארוכה יותר. ישנם חולים שיצטרכו לקחת את התרופה לטווח ארוך אם מצבם הבריאותי אינו מאפשר להם לקבל טיפולים אחרים.
במקרים נדירים יתכנו תופעות לוואי בלתי רצויות כתוצאה מהשימוש בתיונאמידים. למרות שהן עדינות יחסית, תופעות הלוואי עלולות לגרום לפריחה בעור, כאב במפרקים, בחילה וגרד בעור. אך במקרים נדירים תרופות ממשפחה זו עלולים לגרום לתופעה חמורה של ירידה בכמות כדוריות הדם הלבנות מסוג גרנולוציטים (אגרנולוציטוזיס). אם תופעה זו אכן מתפתחת, זה קורה ב-3 החודשים הראשונים של הטיפול.
  • אנשים הנוטלים תיונאמידים חייבים לפנות לטיפול רפואי דחוף במצבים הבאים: חום גבוה, כאב גרון, כיבים בפה או סימנים אחרים של זיהום.
 

חוסמי בטא (Beta blockers)

תרופות ממשפחת חוסמי בטא, כמו: פרופרנולול Deralin®, Prolol®) propranolol ) או אטנולול Normiten®, Normalol®) atenolol ) ,עשויות לסייע להקלת חלק מהסימפטומים הקשורים לפעילות יתר של בלוטת התריס. סימפטומים אלו כוללים: רעידות, קצב לב מהיר והיפר-אקטיביות.
הרופא עשוי לרשום חוסמי בטא כדי להקל על הסימפטומים בתקופת הבדיקות או עד שמושג איזון בתפקודי בלוטת התריס באמצעות הטיפול בתיונאמידים. עם זאת, הטיפול בחוסמי בטא אינו מתאים לאנשים הלוקים באסתמה.
לפעמים חוסמי בטא עלולים לגרום לתופעות לוואי בלתי רצויות, שכוללות: בחילה, כפות ידיים ורגליים קרות, קשיי שינה המלווים לעיתים בסיוטים ועייפות.

טיפול ביוד רדיואקטיבי

טיפול באמצעות יוד רדיואקטיבי הוא סוג הטיפול המשמש ברוב מקרי היפרתיירואידיזם. הוא מתרכז ברקמת בלוטת התריס ומפחית את כמות ההורמונים שהיא מייצרת.
באופן רגיל, בלוטת התריס קולטת את היוד מהמזון ומשתמשת בו לייצור ההורמונים תירוקסין T4 וטריודותירונין T3. בטיפול ביוד רדיואקטיבי, היוד מצטבר בבלוטה וגורם לה להתכווץ. בכך הוא מקטין את כמויות ההורמונים שבלוטת התריס יכולה לייצר.
במסגרת הטיפול ביוד רדיואקטיבי, בולעים את היוד ככמוסה או בצורת משקה. בכל מקרה, כמות הקרינה שיש בטיפול באמצעות יוד רדיואקטיבי קטנה מאד ואינה מזיקה. עם זאת, הטיפול אינו מתאים לנשים בהריון ולנשים מניקות. בנוסף, הטיפול עלול להימצא כבלתי מתאים גם עבור החולים שסובלים גם מבעיות עיניים כמו חוסר נוחות, ראיה כפולה או עיניים שבולטות החוצה.
נשים שמתכננות הריון צריכות לחכות לפחות 6 חודשים אחרי הטיפול ביוד רדיואקטיבי לפני ההתעברות. גברים שעברו טיפול כזה צריכים להמתין קצת פחות, אך לא פחות מ-4 חודשים.

ניתוח

ניתוח שמסיר חלק מבלוטת התריס או את כולה הוא הפתרון להיפרתיירואידיזם חוזר. ניתוח זה נקרא תיירואידקטומי (thyroidectomy) שלם או חלקי. הרופא ימליץ על ניתוח במצב שבו בלוטת התריס נפוחה מאד (זפק גדול) וגורמת לבעיות בצוואר. הניתוח מומלץ גם במקרים הבאים:
  • זפק רב-קשרי רעיל או אדנומה רעילה
  • סרטן של בלוטת התריס
 
מטרת הניתוח היא להסיר חלק מרקמת הבלוטה, כדי שהחלק הנותר ייצר כמות מספקת של הורמוני בלוטת התריס ורמתם בדם תהיה נורמלית.
אך אם מסירים יותר מדי מרקמת בלוטת התריס, החולה עלול להגיע למצב של תת פעילות של בלוטת התריס (היפותיירואידיזם). מצב זה קורה כשלא נוצרים מספיק מההורמונים T4 ו-T3. כדי להתגבר על הבעיה ולשמור על רמה תקינה שלהם בדם, אפשר לקחת כדורים המכילים את התחליף הסינתטי של הורמוני בלוטת התריס.

סיבוכים

סיבוכים של היפרתיירואידיזם

אנשים הלוקים בהיפרתיירואידיזם עלולים לפתח גם מספר סיבוכים. להלן מספר סיבוכים נפוצים שמתפתחים אם לא מטפלים בהיפרתיירואידיזם או שהטיפול אינו יעיל מספיק:

אופתלמופתיה של שם גרייבס (Grave's ophthalmopathy)

מחלת גרייבס תוקפת את בלוטת התריס וגורמת לה לייצר כמות מוגזמת של ההורמונים T4 ו-T3. זהו הגורם הנפוץ ביותר לפעילות יתר של בלוטת התריס. אנשים שלוקים במחלת גרייבס סובלים גם מבעיות עיניים שנקראות אופתלמופתיה על שם גרייבס. הם חווים סימפטומים של אי-נוחות וקשיי ראיה. בנוסף לכך, העיניים שלהם בולטות החוצה.
במקרים שאינם קשים אפשר להקל על הסימפטומים של המחלה על ידי שימוש בטיפות עיניים. כמו כן ניתן להגן על העיניים מפני חדירת חלקיקי אבק באמצעות משקפי שמש ביום ובאמצעות מגן עיניים בלילה.
עם זאת, דרגת מחלה חמורה יותר דורשת טיפול של רופא מומחה.

סערה תריסית (Thyroid storm)

במקרים נדירים, היפרתיירואידיזם שאינו מאובחן או שאינו מאוזן בצורה מספקת עלול לגרום להתפתחות תגובה חריפה שנקראת סערה תריסית. הסימפטומים של סערה תריסית כוללים:
  • קצב לב מהיר מאד (מעל 140 פעימות בדקה)
  • חום גבוה (מעל ?38.5)
  • התייבשות עם שלשולים והקאות
  • צהבת (גוון צהוב של העור)
  • חרדה ובלבול
  • הזיות
 
סערה תריסית דורשת טיפול רפואי דחוף במסגרת של בית חולים.

הריון והיפרתיירואידיזם

נשים הלוקות בהיפרתיירואידיזם נמצאות בסיכון מוגבר לסיבוכים במהלך ההריון והלידה. נשים הרות הלוקות בהיפרתיירואידיזם עלולות לעבור יותר הפלות ספונטניות ולידות מוקדמות. בנוסף, הן נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות ברעלת הריון בהשוואה לנשים בריאות. כמו כן, גם הסיכון למשקל נמוך של הילוד מוגבר בקרב נשים עם היפרתיירואידיזם.
נשים הלוקות בפעילות יתר של בלוטת התריס, צריכות לפנות לטיפול אצל מומחה עם כניסתן להריון, כדי להתאים את הטיפול התרופתי בצורה כזו שלא תפגע בעובר. בנוסף לכך, נשים אלה צריכות להיות במעקב קפדני יותר אחרי פעילות היתר של בלוטת התריס במשך כל תקופת ההריון.

זכויות חברי מכבי

לבירור בנוגע לזכאויות הנוגעות לחיסון שפעת בזריקה - לחצו כאן. למידע נוסף, יש לפנות למוקד מכבי ללא הפסקה.
מספר הטלפון: 3555* או 1700-50-53-53.