הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) בקרב ילדים ובני נוער - מידע רפואי

הפרעה דו-קוטבית, שידועה גם בשם מאניה-דפרסיה, היא מחלה כרונית (מתמשכת) המאופיינת בתנודות חריפות של מצב הרוח, האנרגיה, החשיבה וההתנהגות, שנעות מקיצוניות אחת לשנייה.

אמנם במרבית המקרים ההפרעה הדו-קוטבית מתפתחת בשנות העשרה המאוחרות, או בתחילת שנות העשרים, אבל גם ילדים ובני נוער עלולים ללקות בה. חוקרים הצליחו לזהות מקרים של הפרעה דו- קוטבית אפילו בקרב ילדי הגן.

כשההפרעה מתפתחת בילדות היא מכונה הפרעה דו-קוטבית מוקדמת (early-onset bipolar disorder) ונציין כי לרקע תורשתי (קיומה של ההפרעה אצל אחד ההורים) יש תפקיד נכבד בהתפרצות המחלה בגיל צעיר.

מתי לחשוד בהפרעה דו-קוטבית?

עלול להיות שילדים ובני הנוער החווים שינויים קיצוניים במצב הרוח לוקים בהפרעה דו-קוטבית. הסימפטומים הרבה יותר חזקים ובולטים מאשר העליות והירידות הרגילות של מצבי רוח, שכל ילד ונער חווה במהלך התבגרותו.

הדבר בא לידי ביטוי בכך שלעיתים הם מביעים שמחה ופעלתנות בצורה קיצונית, מצב המכונה מאניה, ולעיתים הם מאד עצובים, מתרגזים בקלות ומפגינים חוסר רצון להשתתף בפעילויות שונות שמהן נהנו בעבר, ומצב זה מכונה דפרסיה או דיכאון. הסימפטומים יכולים להופיע בהדרגה או להתפרץ בפתאומיות. ההפרעה פוגעת בכל אחד בצורה שונה. התדירות, העוצמה ומשך הסימפטומים וכן התגובה לטיפולים משתנים מילד לילד ומנער לנער.

בניגוד ל'מצבי רוח' שחווה כול ילד או נער, ההפרעה עלולה לגרום להתפרצויות זעם הרסניות, להיעדרויות מבית הספר, לירידה בהישגים ולפגיעה ביחסים עם החברים. הסימפטומים של המחלה מקשים על הילדים ללמוד ולפתח מיומנויות שליטה ברגשות, לרכוש יכולות חברתיות וכן ליצור מערכות יחסים ולשמר אותן בצורה תקינה.

ההפרעה יכולה להיות מסוכנת, כי חלק מהצעירים שלוקים בה מדרדרים למצב בו הם עלולים לפגוע בעצמם ואפילו לנסות להתאבד. בנוסף, חלקם (בעיקר נוער) מפסיקים את לימודיהם, מסתבכים עם החוק, מתנסים בסמים או באלכוהול, מהמרים ונוהגים בתוקפנות כלפי אחרים.

כאשר ילדכם חווה שינויים קיצוניים ומשמעותיים במצב הרוח או שהתנהגותו משתנה בצורה קיצונית ראוי לברר את העניין. כדאי לבחון את מקורן של התנהגויות כמו התלהבות יתר מתמשכת, מעשי שטות מוגזמים או לחילופין עצבות מתמשכת. תשומת לב מיוחדת צריכה להינתן כאשר השינויים הללו משפיעים על התפקוד בבית הספר, בבית ועם חברים.

ההבדלים בין הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ואצל מבוגרים

מהלך המחלה אצל ילדים עלול להיות סוער יותר מאשר אצל בוגרים, ואף תהליך ההחלמה איטי יותר בהשוואה לחולים שאצלם המחלה התחילה בתקופת הבגרות. אצל ילדים ונוער הסימפטומים והתנודות הקיצוניות במצב הרוח עלולים להופיע בתדירות גבוהה יותר מאשר אצל חולים מבוגרים, אפילו מספר פעמים ביום.

על פי הפרסומים של האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים (דצמבר 2008) ילדים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית עלולים לחוות יותר התקפים מעורבים (שילוב סימפטומים של מאניה ושל דיכאון, בדרך כלל לסירוגין) בהשוואה למבוגרים החולים במחלה.

ממחקר שהוצג בספטמבר 2010 בכנס של הקולג' האירופאי בנושא "הטיפול התרופתי במחלות נפש ועצבים", עולה שהפרעה דו-קוטבית המתחילה בשנות הילדות והנעורים (6-17) ממשיכה גם במהלך ההתבגרות. אצל חלק ניכר מהחולים הצעירים המשך המחלה היה בדרגת חומרה גבוהה.

אבחון וטיפול

בעיקרון האבחון וריכוז הטיפול מתבצעים על ידי רופא מומחה בפסיכיאטריה, בעקבות הפניה של רופא המשפחה. אם הילדים אינם מאובחנים ומטופלים ההפרעה תחמיר ויהיה קשה מאד להשתלט על המחלה. לעומת זאת, טיפול תרופתי ואחר מסוגל לתרום לאיזון מצב הרוח, להקל על הסימפטומים ולאפשר לילדים לחיות חיים תקינים ומוצלחים. חשוב להקפיד על המשכיות הטיפול גם אם הילד או הנער סבור שהוא מרגיש טוב.

הסימפטומים האופייניים להפרעה דו-קוטבית מתבטאים בהתקפי תנודות ושינויים קיצוניים במצב הרוח. התקפים כאלו עלולים להימשך שבוע-שבועיים ולפעמים אף יותר. בתקופת התקף הסימפטומים מופיעים כל יום, לאורך רוב שעות היום. ההתקפים גורמים להבעה עוצמתית של רגשות שמלווה בשינויי התנהגות קיצוניים ובשינויים קיצוניים ברמת האנרגיה.

חלק מהילדים יפתחו בעיקר סימפטומים של דיכאון, ואילו אחרים יחוו התקפי מאניה או התקפים מעורבים. התקפים מעורבים הם שילוב סימפטומים של מאניה ושל דיכאון, בדרך כלל לסירוגין.

אצל ילדים נפוצים מספר מחזורים של תנודות במצב הרוח במהלך היום, מהתרוממות רוח מסחררת לעגמומיות קודרת ודיכאון אובדני. חשוב מאד לזהות את המחזורים הדיכאוניים בגלל הסיכון לפגיעה עצמית ולהתאבדות.

סימפטומים של התקף מאניה

בעת התקף מאניה הילדים ובני הנוער עלולים לחוות את הסימפטומים הבאים:

• שמחה קיצונית נטולת סיבה, או התנהגות אווילית יוצאת דופן. התרוממות הרוח יכולה להתבטא בצחוק היסטרי ללא כל סיבה. היא יכולה להתרחש בבית, בבית הספר או במסגרות חברתיות אחרות. פעמים רבות מדובר בהתנהגות הדומה לזו של הגיבורים הראשיים בקומדיות של ג'ים קרי.
• נטייה להתרגז מכל דבר ולכעוס, הבעת חוסר סבלנות, סף תסכול נמוך המביא להתפרצויות זעם, תוקפנות ועצבנות (סימפטומים אלו אינם ייחודיים רק להפרעה דו-קוטבית אלא גם להפרעות נפש אחרות).
• תחושת גדלות. הילדים נוטים להתנהג כאילו שהכול מותר להם ושהחוקים אינם תופסים לגביהם. הם מאמינים למשל שהם כל כך חכמים עד כדי שביכולתם לומר למורה מה ללמד או לומר לתלמידים אחרים מה ללמוד.
• הערכה עצמית מופרזת ובלתי מציאותית. הילדים עלולים לחוש שיש להם יכולות מיוחדות או כוחות כמו לגיבורי-על (סופר-מן, הארי פוטר) ושהם מסוגלים לעוף או לטפס על קירות בלי להיפגע.
• המון אנרגיה ומרץ. הילדים מסוגלים לתפקד עם מעט מאד שינה, 4-6 שעות בלבד, מבלי להרגיש עייפים למחרת.
• דברנות מוגזמת. הילדים מדברים יותר מהמקובל ומהר מאד. במהלך שיחה רגילה הם קופצים כל הזמן מנושא לנושא ולא ניתן לעצור את שטף הדיבור שלהם.
• הסחת דעת בקלות. הילדים מתקשים להתרכז ולמקד את תשומת הלב שלהם וכל הזמן עוברים מעיסוק אחד למשנהו.
• התנהגות אימפולסיבית (פזיזה, המתעוררת עקב דחף פנימי) או חסרת עכבות.
• התנהגות מינית חריגה. הילדים יכולים לפלרטט מעבר למה שאופייני לגילם, לנסות לגעת באזורים המוצנעים של מבוגרים (לרבות של המורים) ולדבר גסויות. התנהגות כזו יכולה להופיע אצל ילדים שחווים התקף מאניה ללא כל עדות להתעללות מינית או גופנית.
• נטילת סיכונים בלתי מחושבים. הדברים כוללים שימוש בסמים או באלכוהול, נהיגה חסרת זהירות או הפקרות מינית.

הסימפטומים של התקף דיכאון

הסימפטומים הדיכאוניים כוללים:

• מצב רוח ירוד, עצבות שאינה חולפת, בכי תכוף.
• נטייה להתרגז ולזעוף בקלות.
• איבוד עניין והנאה מפעילויות אהובות.
• רגשות אשם בלתי מוצדקים ותחושת חוסר ערך.
• חוסר מרץ, עייפות, ירידה בריכוז, קושי בקבלת החלטות ותלונות על שעמום.
• חוסר מנוחה או לחילופין האטה בתגובות ובהתנהגות (כאלו שגם אנשים אחרים מבחינים בהם).
• שינויים משמעותיים בדפוסי השינה והאכילה, למשל שינה או אכילה מוגזמת. אי עליה במשקל (בהתאם לגיל) עלול להוות סימן להתפתחות של דיכאון.
• תלונות תכופות על סימפטומים גופניים דוגמת כאב ראש או כאב בטן.
• עיסוק תכוף ומחשבות חוזרות על נושא המוות.
• מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות.

חלק מהסימפטומים של מאניה או של דיכאון דומים לאלו המופיעים אצל ילדים ובני נוער הסובלים מבעיות אחרות, כמו התמכרות לסמים, הפרעות קשב והיפר-אקטיביות ADHD או סכיזופרניה.

סימפטומים אצל ילדים קטנים

ילדים קטנים שחווים התקף מאני עלולים להיות רגזניים מאד והם גם נוטים לפתח סימפטומים פסיכוטיים, היינו לשמוע ולראות דברים שאינם קיימים במציאות (אין מדובר בדמיון מפותח שאופייני פעמים רבות לילדים בגיל הזה). בתקופת הדיכאון הם עלולים לסבול מסימפטומים גופניים דוגמת כאבים.

סימני אזהרה לגבי נוער

לעיתים התנודות במצב הרוח מופיעות יחד עם בעיות התנהגות. חשוב לזכור שצעירים עלולים ליטול הרבה סיכונים בלתי מחושבים, לרבות נהיגה במהירות מופרזת או בזבוז סכומי כסף גבוהים. חלק מבני הנוער שלוקים בהפרעה אף מהרהרים באפשרות להתאבד.

יש לשים לב ולהתייחס ברצינות לכל סממן של מחשבות אובדניות ולפנות מייד לעזרה מקצועית.

הסיבות להתפתחות הפרעה דו-קוטבית אינן תמיד ברורות. עם זאת, זוהו מספר גורמי סיכון שעלולים ליצור קרקע פורייה יותר להופעת הסימפטומים של ההפרעה. אלו כוללים:

• תורשה. ילדים שאחד ההורים או האחים הביולוגיים שלהם סובל מהמחלה, נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בה, בהשוואה לילדים שאין להם בני משפחה הלוקים בהפרעה דו-קוטבית.
• מבנה או תפקוד לקוי של המוח.
• הפרעות חרדה. ילדים הלוקים בהפרעות חרדה נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעה דו-קוטבית.
• היסטוריה של התמכרות לסמים או לאלכוהול של מישהו מבני המשפחה הקרובה מעלה את הסיכון שהילד ילקה בהפרעה דו-קוטבית.

מצד שני, ילדים ונוער הלוקים בהפרעה דן-קוטבית נמצאים בסיכון ללקות בהפרעות נוספות. במחקר שהציג פרופ' ביידרמן בכנס של הקולג' האירופאי בנושא "הטיפול התרופתי במחלות נפש ועצבים" (ספטמבר 2010) נמצא שילדים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית מסוג 1 (התקף מאניה אחד לפחות עם או בלי תקופות של דיכאון) עלולים לסבול גם מהפרעות נפשיות אחרות, לרבות:

• דיכאון קליני.
• הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD).
• הפרעות חרדה מרובות כמו חרדת נטישה.
• הפרעה מרדנית התנגדותית.
• הפרעות התנהגות.
• שימוש בסמים או באלכוהול.

מהמחקר התברר שגם קרובי המשפחה של ילדים שלקו בהפרעה דו-קוטבית מסוג 1 היו בסיכון מוגבר לפתח הפרעות נפשיות.

הורים החושדים שלילדם יש הפרעה דו-קוטבית צריכים לפנות לרופא מומחה בפסיכיאטריה של הילד. התערבות מוקדמת עשויה למנוע את ההשלכות החמורות של ההפרעה על חיי הילד ולשפר את מצבו בהווה ובעתיד.

פרופ' ביידרמן, פסיכיאטר מבית הספר לרפואה של הרווארד ואחד מאנשי המחקר המובילים בתחום, מדגיש את חשיבות הזיהוי של הפרעה דו-קוטבית כבר בשלבים ההתחלתיים של המחלה "הבעיה היא שאם לא מאבחנים את הילדים, הם לא יקבלו טיפול. ללא טיפול ההפרעה תחמיר עם הזמן, כך שבסופו של דבר יהיה קשה לשלוט בסימפטומים".

האבחון של ההפרעה אצל ילדים ובני נוער הוא תהליך מורכב שכרוך בתצפיות לאורך זמן.

כדי לקבוע אבחנה יתשאל הרופא את ההורים ואת הילד לגבי התנהגויות, רמת האנרגיה, דפוסי השינה ומצבי הרוח של הילד. הרופא יזדקק גם למידע אודות בעיות רפואיות במשפחה, כמו דיכאון או התמכרות לאלכוהול. לא קיימות בדיקות דם או סריקות מוח שיכולות לאבחן את ההפרעה הדו-קוטבית.

רק אם הסימפטומים שהילד חווה אכן גורמים לפגיעה משמעותית בתפקודו, והם אינם תוצאה של מחלות נפשיות או גופניות אחרות, יכול הרופא לקבוע שמדובר בהפרעה דו-קוטבית. חלק מהסימפטומים של מאניה או של דיכאון דומים לאלו המופיעים אצל ילדים ובני נוער הסובלים מבעיות אחרות, כמו התמכרות לסמים, הפרעות קשב והיפר-אקטיביות ADHD או סכיזופרניה.

הרופא יכול להורות על ביצוע בדיקות שונות כדי לשלול מחלות אחרות שעלולות לעורר סימפטומים דומים לאלו של ההפרעה הדו-קוטבית.

קשיי אבחון

אבחון הפרעה דו-קוטבית אצל ילדים קטנים קשה במיוחד כי סימפטומים רבים דומים לאלו של הפרעות קשב והיפראקטיביות (ADHD) ושל הפרעות התנהגות, או אף של התנהגות ילדותית רגילה.

אצל בני נוער חלק מהסימפטומים יכול לנבוע משינויים רגילים של "גיל הטיפש-עשרה". בנוסף, לא פשוט להבדיל בין שינויים במצב הרוח שנובעים מסטרס או מטראומה לבין כאלו הנובעים מהפרעה דו-קוטבית. מה שמקשה עוד על האבחון היא העובדה שלילדים רבים עם הפרעה דו-קוטבית לוקים גם בבעיות נפשיות והתנהגותיות אחרות.

הקריטריונים הנוכחיים לאבחון של הפרעה דו-קוטבית לא הוכחו כמתאימים עבור אבחון של ילדים בגילאי הגן. מעבר לכך, בגילאים אלו ישנם גורמים רבים אחרים שעלולים להוביל לבעיות התנהגות ומצב רוח.

אחד האתגרים באבחון הוא להבדיל בין ילדים שלוקים בהפרעה דו-קוטבית לבין אלו שיש להם הפרעות קשב והיפראקטיביות. בשני המקרים מפגינים הילדים נטייה מוגברת לרגזנות, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) וחוסר יכולת להתמקד ולשמור על קשב. לפיכך לא ניתן להתבסס על סימפטומים אלו לקביעת האבחנה של מאניה ושל הפרעה דו-קוטבית.

האבחון המדויק חשוב כי תרופות הניתנות לטיפול ב-ADHD הן תרופות מעוררות שעלולות לגרום להתפרצות סימפטומים של מאניה אצל ילדים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית.

מה מבדל ילדים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית מהלוקים בהפרעות התנהגות אחרות?

בניגוד לילד שחווה התקף מאניה, ילדים עם הפרעות התנהגות מונעים יותר על ידי רצון להכאיב או לנקום. הם גם בדרך כלל לא מפגינים סימפטומים פסיכוטיים או הפרעות בחשיבה שעלולים להופיע בזמן התקף מאני אצל מי שסובל מהפרעה דו-קוטבית.

לעומת זאת, התרוממות רוח, תחושת גדלות, קפיצה ממחשבה אחת לשנייה, ירידה בצורך בשינה והתנהגות מינית חריגה ביחס לגיל הילד, מתרחשים בעיקר במצבי מאניה ואינם נפוצים בקרב ילדים הלוקים ב-ADHD.

לדברי הפסיכיאטר פרופ' ביידרמן מבית הספר לרפואה של הרווארד "המפתח לאבחון ההפרעה הוא התקף מאניה אחד לפחות בליווי אוסף של מצבי רוח חריגים. ילדים הסובלים מההפרעה מתנהגים בצורה שאינה מתקבלת על הדעת לחלוטין. הם עלולים להיות מאד נסערים ועצבניים ולהתנהג בצורה מסוכנת. הם נוטים להתקפים מעורבים ולמחזוריות מהירה".

הטיפול העקבי, הן התרופתי והן הפסיכולוגי מקל על הסימפטומים ומסייע להשיג שליטה על מצבי הרוח. חשוב להמשיך בטיפול לאורך זמן ולא להפסיק את נטילת התרופות מבלי להיוועץ ברופא, גם אם צופים שיפור (כנראה בזכות הטיפול).

התוכנית הטיפולית

הטיפול מנוהל בדרך כלל על ידי פסיכיאטר ומעורבים בו אנשי מקצוע נוספים מתחום בריאות הנפש. שיתוף הפעולה בין הרופאים, ההורים והילדים שלוקים בהפרעה דו-קוטבית, מסייע להצלחת הטיפול. הטיפול כולל בדרך כלל:

• הדרכה לחולה ולבני המשפחה אודות המחלה.
• תרופות מקבוצות שונות לייצוב מצב הרוח. אלו נועדו להפחית את תדירות ואת חומרת התקפי המאניה ולעזור למנוע דיכאון.
• טיפול פסיכולוגי. מסייע לילדים להבין את עצמם, להסתגל לסטרס, לחזק את הערכה העצמית ולשפר מערכות יחסים עם בני גילם ועם מבוגרים.

חשוב שההורים יאחזו בתוכנית טיפולית ברורה שתגובש עימם. כאשר מדובר בבני נוער מתבגרים, הם עלולים לכעוס ולהתנגד לטיפול שלא גובש עימם ובהסכמתם. במקרה כזה חשוב לשתף אותם באפשרויות הטיפול.

כדי להגביר את יעילות הטיפול מומלץ לנהל יומן מעקב אחרי מצבי הרוח, ההתנהגות ודפוסי השינה של הילדים. המעקב עוזר לילדים ולהורים להבין טוב יותר את מהלך המחלה וגם מסייע לרופא לבחון את יעילות הטיפול. יש לזכור שהסימפטומים של ההפרעה יכולים להשתנות ובמקרה זה יש לבצע התאמות גם בתוכנית הטיפולית. לעיתים יהיה צורך לשנות את סוג התרופה או את המינון שלה.

עד שמושג שיפור עלול לחלוף זמן, אך אסור להתייאש ויש להסביר לילד שהקפדה על הוראות הרופא תסייע להפחתת הסימפטומים.

הטיפול התרופתי

מספר סוגי תרופות עשויות לסייע לייצוב מצב הרוח. כשבא הרופא לקבוע את התרופות המתאימות הוא ישקול כל מקרה לגופו וייקח בחשבון את הסימפטומים שהילד חווה ואת תופעות הלוואי של התרופות.

התאמת הטיפול התרופתי המיטבי הוא תהליך הדורש אורך רוח. לעיתים, התרופה תראה יעילות רק לאחר מספר שבועות של נטילה ולעיתים קשה לצפות את מידת היעילות. ההתאמה עלולה מלווה בניסוי ותעייה. היינו, לנסות כמה תרופות ולראות איזו הכי מתאימה.

הרופא יתאים את המינון הנמוך ביותר של התרופות אשר מראה יעילות. במקרים של סימפטומים מורכבים ייתכן שהילד או הנער יזדקק לשילוב של מספר תרופות.

כדי להשיג הטבה מרבית יש:

• לעקוב אחרי התקדמות הטיפול.
• במידת הצורך לבצע התאמת מינונים.
• לנטר את תופעות הלוואי.

יש ליידע את הרופא אודות בעיות בנטילת הכדורים או אודות תופעות לוואי. לא מומלץ להפסיק את הטיפול התרופתי ללא הנחייה מפורשת של הרופא. הפסקה פתאומית עלולה להיות מסוכנת ואף לגרום להחמרת הסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית.

קשת התרופות שהרופא ישקול כוללות תרופות שקיבלו את האישור של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול בהפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ובני נוער. יחד עם זאת, קיימות גם תרופות נוספות שהרופא יכול לשקול להשתמש בהן על סמך ניסיונו.

התרופות האנטי פסיכוטיות

עיקר התרופות בהן נעשה שימוש לשם טיפול בילדים ובבני נוער הן תרופות אנטי-פסיכוטיות. מדובר בתרופות המאזנות את הרמות של מתווכים עצביים מסוימים המופרשים במוח, שעוזרים לווסת את מצב הרוח ולשלוט בסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית. הן מאפשרות הקלה מהירה של התקפי מאניה. יתכנו מספר ניסיונות עד שתמצא התרופה המיטבית והמינון המתאים לטיפול בסימפטומים של הפרעה דו-קוטבית אצל הילד או הילדה.

טרם קבלת טיפול בעזרת תרופות אנטי-פסיכוטיות

הקפידו ליידע את הרופא אם לילדכם יש אחת או יותר מהבעיות הבריאותיות הבאות:

• מחלת לב.
• הפרעה שגורמת להתקפי פרכוסים או עוויתות.
• בעיות בכבד.
• בעיות עם לחץ הדם.
• סוכרת או רמות גלוקוז (סוכר) גבוהות בדם.
• היסטוריה של סרטן השד.
• בעיות בליעה.
• נטייה להתעלפות.
• עצירות.

נערות הרות או בני נוער שלקו בתסמונת נוירוטלפתית ממאירה צריכים להימנע מנטילת תרופות ממשפחה זו.

אולנזאפין (Olanzapine)

אולנזאפין משווק בישראל בשם זיפרקסה®. הוא פועל כמייצב מצב רוח שמסייע למנוע התנהגות אימפולסיבית (בלתי נשלטת) וחסרת זהירות שקשורה להתקף מאניה.

אולנזאפין ניתן לעיתים קרובות יחד עם תרופות אחרות מייצבות מצבי רוח, לרבות ליתיום.

לאחרונה, קיבל אולנזאפין את האישור של מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול בהתקפי מאניה, או בהתקפים מעורבים, בהפרעה דו-קוטבית מסוג 1 בגילאי 13-17.

התרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי הכוללות יובש בפה, עצירות, עלייה במשקל, ישנוניות, עלייה בתיאבון, רעידות, בליעת מילים בזמן דיבור, לחץ דם נמוך שגורם לתחושת סחרחורת כשקמים מישיבה או משכיבה, נוקשות או עווית פתאומית ומתמשכת בשרירים (dystonic reaction). תופעות לוואי נדירות הן כאב ראש או פריחה בעור בעקבות תגובה אלרגית לתרופה.

ריספרידון (Risperidone)

ריספרידון משווק בישראל בשמות ריספרדל®, ריספונד®, ריספרידקס®. התרופה הוכחה כיעילה ובטוחה לטיפול במאניה אצל ילדים ובני נוער בגילאי 10-17 אשר לוקים בהפרעה דו-קוטבית. ריספרידון עשוי לסייע להשיב את החשיבה ואת מצב הרוח לרמה תקינה. שילוב של ריספרידון עם מייצבי מצב רוח אחרים עשוי לסייע במניעת התפרצויות של מאניה או דיכאון.

התרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי הכוללות ישנוניות, נוקשות או עווית פתאומית ומתמשכת בשרירים, עלייה במשקל, אי סדירות במחזור הווסת ורגישות בשדיים.

תופעות לוואי נדירות הן תגובה אלרגית (פריחה בעור), כאב ראש, עצירות, ירידה בחשק ובתפקוד המיני ודפיקות לב מוגברות.

קווטיאפין (Quetiapine)

קווטיאפין משווק בישראל בשם סרוקוול®. קווטיאפין נמצא יעיל ובטוח בהפחתת מאניה אצל ילדים ובני נוער בגילאי 10-17 אשר לוקים בהפרעה דו-קוטבית, לבד, או בשילוב עם תרופות מייצבות מצב רוח, דוגמת ליתיום. בנוסף, התרופה מאושרת לטיפול בהתקפי דיכאון הנגרמים על ידי הפרעה דו-קוטבית. קווטיאפין משמש גם לטיפול במצבים פסיכוטיים (איבוד קשר עם המציאות) הקשורים למחלת הסכיזופרניה.

תופעות הלוואי המדווחות ביותר אצל ילדים המטופלים בעזרת קווטיאפין כוללות ישנוניות, סחרחורת, עייפות, עלייה בתיאבון, בחילה, הקאה, יובש בפה, קצב לב מוגבר ועלייה במשקל.

זיפרסידון (Ziprasidone)

זיפרסידון משווק בישראל בשם גאודון®. זיפרסידון משמש לטיפול בסכיזופרניה והוא מאושר גם לטיפול בהפרעה דו-קוטבית ומאניה אצל מבוגרים. מחקרים מקדמיים בקרב ילדים מראים שזיפרסידון עשוי לסייע להקלה על היפומאניה (מצב פחות חריף ממאניה), הזיות, תוקפנות, רגזנות, דיכאון וקשיי שינה. הוא גורם לעלייה פחותה במשקל בהשוואה לתרופות אנטי-פסיכוטיות אחרות.

התרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי הכוללות עייפות, בחילה, צואה קשה, סחרחורת, תנועות שרירים בלתי נשלטות, שלשול, פריחה, חוסר מנוחה, שיעול מוגבר או נזלת מימית.

התרופה עלולה לגרום לשינויים בתמסורת האותות החשמליים בלב.

אריפיפראזול (Aripiprazole)

אריפיפראזול משווק בישראל בשם אביליפיי®. אריפיפראזול משמש לטיפול בסכיזופרניה אך הוכיח יעילות גם לטיפול במאניה, כתרופה בודדת או בשילוב עם תרופות אחרות שנועדו לייצב את מצב הרוח. אריפיפראזול מאושר לטיפול בילדים ובנוער בגילאי 10-17.

התרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי הכוללות כאב ראש, חרדה, קשיי שינה, בחילה, הקאה, ישנוניות, תחושת סחרור, עוויתות שרירים, חוסר מנוחה ועצירות.

סיכונים המתלווים לנטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות

סיכונים המתלווים לנטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות מהדור החדש כוללים:

• בעיות ברמת הסוכר בדם. כל התרופות האנטי-פסיכוטיות נושאות אזהרה שהן עלולות להעלות את הסיכון להיפרגליקמיה (רמת סוכר גבוהה בדם) ולסוכרת מסוג 2. מומלץ לבצע בדיקות דם לניטור רמות הסוכר, במיוחד אצל מטופלים שיש להם סיכון להשמנה או לסוכרת, או היסטוריה של סוכרת במשפחה הקרובה.
• עלייה במשקל. מרבית התרופות האנטי-פסיכוטיות גורמות לעלייה משמעותית במשקל. כדאי להיוועץ ברופא אם קיימת בעיה של עודף משקל.
• עלייה ברמת השומנים בדם (Hyperlipidemia). יש לדבר השלכות על בריאות הלב מאוחר יותר בחיים.
• עלייה בלחץ הדם.
• תת-פעילות של בלוטת התריס (Hypothyroidism).
• עודף פרולקטין (Hyperprolactinemia). רמות גבוהות של הורמונים מסוימים עלולות להוביל להגדלת שדיים הן אצל הבנים והן אצל הבנות ולשיבושים במחזור הווסת אצל הנערות.
• בעיות אצל ילדים שיש להם היסטוריה של פרכוסים או של מחלות שמעלות את הסיכון להתקפי פרכוסים.
• מחשבות והתנהגות אובדנית.

במקרים נדירים ביותר עלול השימוש בתרופות הללו להוביל לתופעות לוואי רציניות:

• תסמונת נוירולפתית ממאירה (Neuroleptic malignant syndrome NMS) – מחלה נוירולוגית נדירה הנחשבת למסכנת חיים, שהשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות הוא אחד הגורמים העיקריים שלה. היא מאופיינת בבעיות בוויסות חום הגוף ולחץ הדם, נוקשות בשרירים, שינויים במצב תודעה ואפילו הזיות.
• הפרעות בתנועות הגוף (Tardive dyskinesia) – מחלה שגורמת לתנועות, עוויתות ורעידות בלתי נשלטות באזורים שונים בגוף. התרופות האנטי-פסיכוטיות החדשות נוטות לגרום לפחות תנועות בלתי רצוניות מהישנות יותר.

התמודדות עם תופעות הלוואי

חלק מתופעות הלוואי הן שוליות יחסית וניתן להתמודד איתן באמצעות פעילות גופנית, שיטות הרפיה או שינויים בתזונה. לעומת זאת תופעות לוואי משמעותיות דורשות שינוי של מינון או של סוג התרופה. אם הילד או הילדה מפתחים תופעות לוואי רציניות יש להודיע מיד לרופא המטפל.

כיוון שאין עדיין די מחקרים ארוכי טווח שבדקו את יעילותן ואת בטיחותן של התרופות האנטי-פסיכוטיות לטיפול בילדים ובבני נוער הלוקים בהפרעה דו-קוטבית, חשוב ליטול את התרופות בדיוק כפי שרשם הרופא.

אזהרות הנוגעות לשימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות

• מומלץ להתחיל את הטיפול במינון נמוך.
• יש ליידע את הרופא אודות תרופות אחרות שהילד נוטל, כדי להימנע מתגובה לא רצויה בין התרופות.
• יש להקפיד (על פי הנחיות הרופא) לבצע בדיקות דם תקופתיות לשם מעקב אחר תפקודי כבד ורמות הסוכר בדם וכן לנטר את לחץ הדם.
• בתקופת הטיפול יש להימנע מצריכת חומרים מעוררים, לרבות חומרים צמחיים כמו ג'ינסנג, אפדרה (צמח המוכר בשמו הסיני: ma huang) או קולה.
• יש להיוועץ ברופא או ברוקח לגבי שתיית מיץ אשכוליות ואכילת אשכוליות בתקופת השימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות. חומרים מסוימים שבאשכולית עלולים להחמיר את תופעות הלוואי של התרופות.
• אין לצרוך אלכוהול בעת נטילת תרופות אנטי-פסיכוטיות.

ליתיום (Lithium)

ליתיום, המשווק בישראל בשם "ליקרביום®", שייך לתרופות המייצבות מצב רוח. התרופה מאושרת לטיפול בבני נוער בגילאי 12-17. למרות שהיא נחשבת ליעילה מאד עבור מבוגרים, הרי יעילותה עבור בני נוער פחותה.

תופעות לוואי נפוצות של התרופה כוללות רעד, עלייה במשקל ובעיות במערכת העיכול. אדם שנוטל את התרופה וחווה תופעות לוואי חייב ליידע את הרופא המטפל בהקדם.

בתקופת הנטילה של ליתיום יעבור המטופל בדיקות דם ושתן תקופתיות (לפחות אחת ל-3 חודשים). כיוון שליתיום עלול לפגוע בבלוטת התריס ובכליות, יש צורך שהרופא יבדוק את תפקודיהן באמצעות בדיקות הדם והשתן אחת לחודשיים-שלושה בזמן שמתאימים את המינון ואחת לשנה לאחר מכן.

בתקופת נטילה של ליתיום יש להימנע מנטילת תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs), המסייעות להקלת כאב ולהורדת חום, כדוגמת איבופרופן ("נורופן"®, "אדוויל"®) ודיקלופנק ("וולטרן"®), אלא אם הרופא המטפל הורה על כך.

נציין כי בניגוד לתרופות אנטי-פסיכוטיות, ליתיום אינו מעלה את רמות הסוכר והכולסטרול בדם ואינו גורם להשמנה ולסיכון מוגבר לסוכרת.

נוגדי פרכוסים

תרופות נוגדות פרכוסים משמשות גם לייצוב התנודות במצב הרוח בהפרעה דו-קוטבית. יחד עם זאת השימוש בתרופות נוגדות פרכוסים כמו ולפרואט (valproate) או טופירמאט (topiramate) עדיין לא קיבל את אישור ה-FDA לטיפול בהפרעה דו-קוטבית אצל בני נוער. קיים חשד שוולפרואט עלול להיות קשור לעלייה במשקל, להתפתחות של תסמונת השחלה הפוליציסטית ומאוחר יותר אף לבעיות פוריות.

נוגדי דיכאון

השימוש בתרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון עלול להגביר את הסיכון למחשבות אובדניות אצל צעירים ולכן יש להיזהר זהירות משנה בנטילתם. הדברים תקפים במיוחד במקרים של ילדים ובני נוער שאצלם הסימפטומים הדיכאוניים מופיעים ראשונים. נכון להיום, עדיין אין תרופות נוגדות דיכאון המאושרות על ידי ה- FDA לטיפול בילדים מתחת לגיל 10.

טיפול בבית חולים

במקרים קשים, בהם הטיפול התרופתי הניתן בבית אינו מסייע דיו, או במקרים קשים של הפרעה דו-קוטבית מסוג 1 (לפחות התקף מאניה אחד, עם או בלי תקופות של דיכאון) שבהם נדרש מעקב הוליסטי צמוד אחר המטופל, יתכן שלא יהא מנוס מאשפוז במחלקה פסיכיאטרית.

במקרים מסוימים של מטופלים הסובלים מדיכאון קשה, או מנטיות אובדניות, או כאלו שטיפולים אחרים לא הצליחו לשפר את מצבם, יש לשקול טיפול בהלם חשמלי (ECT).

הטיפול מתבצע בהרדמה מליאה. לאחר שהחולה מורדם מועבר זרם חשמלי דרך המוח. חוקרים משערים שהמטענים החשמליים המשתחררים

במהלך הטיפול גורמים לשינויים ביוכימיים במוח ובכך מביאים לשיפור מצב הרוח.

הטיפול הפסיכולוגי

הטיפול הפסיכולוגי מהווה חלק מהותי מהטיפול בהפרעה דו-קוטבית. הוא עשוי לעזור לילד לשנות את התנהגותו, לנהל את שגרת יומו, להתמודד טוב יותר עם סטרס ועם מצוקה, להקל על בעיות למידה ולפתור בעיות חברתיות. לטיפול הפסיכולוגי יש חשיבות יתר כאשר מדובר גם בהתמודדות עם התמכרויות הנפוצות בקרב בני נוער הלוקים בהפרעה דו-קוטבית.

הטיפול המכונה 'קוגניטיבי התנהגותי' מהווה טיפול אישי נפוץ במקרה של הפרעה דו-קוטבית. השיטה מתמקדת בזיהוי התנהגויות ותפיסות שליליות ולא בריאות והחלפתן בגישות חיוביות. חשוב שהילד או הנער יחבב את המטפל וירגיש איתו בנוח.

יחד עם החשיבות של הטיפול הפסיכולוגי יש לקחת בחשבון שייתכן שהטיפול לא יתרום אם הילד עדיין חווה תנודות חריפות במצב הרוח. בתקופה שהילד או הנער עדיין מתמודד עם רגשות קיצוניים ושינויים פתאומיים במצב הרוח, קשה לו להפנים את עקרונות הטיפול וללמוד דברים חדשים. לפיכך כדאי להמתין עד שהמצב מתייצב.

בנוסף לטיפול האישי קיים גם הטיפול הקבוצתי שבמסגרתו לומדים המטופלים אחד מהשני כיצד להתמודד עם מצבים ובעיות, מפתחים מיומנויות תקשורת ודרכים ליצירת מערכות יחסים עם אנשים אחרים.

נציין גם את חשיבותו של הטיפול המשפחתי. טיפול משפחתי כשמו כן הוא, פגישות של המשפחה כולה עם פסיכולוג. הטיפול מסייע לזהות ולהפחית את מצבי המשבר והלחץ בתוך המסגרת המשפחתית. במסגרת זו לומדים בני המשפחה לתקשר טוב יותר אחד עם השני, לפתור סכסוכים ולהתמודד עם בעיות.

מגוון הטיפולים הפסיכולוגיים ושיתוף הפעולה עם הצוות החינוכי בבית הספר עשויים לאפשר לילדים להמשיך לתפקד היטב במסגרות השונות.

הורים המטפלים בעצמם יסייעו טוב יותר לילדם

הורים לילדים ולבני נוער שלוקים בהפרעה דו-קוטבית יכולים לסייע לילד להתמודד עם המחלה, בתנאי שהם לא מזניחים את הצרכים האישיים שלהם עצמם ודואגים שלא יישחקו. הורה רגוע ולא שחוק יסייע טוב יותר להתאוששות של ילדו.

טיפול משפחתי

החיים בצלה של הפרעה דו-קוטבית עלולים להיות קשים והרסניים עבור כל המשפחה ועלולים להוסיף מתחים לזוגיות של ההורים. ילדים אחרים במשפחה עלולים לכעוס בגלל שכל תשומת הלב הולכת לאח החולה. טיפול משפחתי עשוי לסייע להתמודדות עם הבעיות בתוך המשפחה.

הקפדה על נטילת התרופות

ההורים חייבים לוודא שהילד או הילדה נוטלים במועד את התרופות שהרופא רשם להם. אפשר להשתמש בקופסת תרופות, בשעון מעורר, בפתקים, בתזכורות לטלפון הנייד או בכל עזר אחר שיסייע לזכור את נטילת התרופות בזמן. אם הילד צריך לקחת את התרופה בזמן שהוא שוהה בבית הספר, יידעו את המורה או את אחות בית הספר על כך.

עקבו אחר תופעות הלוואי

לא הכול ידוע על תופעות הלוואי של תרופות המשמשות לטיפול בהפרעה דו-קוטבית אצל ילדים ובני נוער. בררו עם הרופא לאילו תופעות לוואי יש לצפות ומה לעשות כאשר אלו מופיעות. זכרו שחלק מנוגדי הדיכאון עלולים דווקא להעלות את הסיכון למחשבות אובדניות.

שוחחו עם המורים

ילד הלוקה בהפרעה דו-קוטבית עלול להזדקק להקלות בבית הספר, לרבות אפשרות לצאת להפסקה נוספת או להכין פחות שיעורי בית בתקופות קשות. לעיתים עלול להתעורר צורך שהוא יישאר בבית עד שהסימפטומים שחווה יתייצבו. יש לשוחח עם צוות בית הספר על הנושא ולהגיע להבנות ברורות באשר לתמיכה שבית הספר יעניק לילד. שיתוף הפעולה של המורים יסייע גם למעקב אחר התנהגות הילד ואחר השתלבותו במסגרת הלימודית והחברתית.

שגרה זה טוב

הקפדה על שגרה יומית עשויה לסייע מאד לילדים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית. חשוב שההורים יעזרו לילד לשמור על לוח זמני השינה, זמני הארוחות ופעילויות יומיות אחרות. שמירה על שגרה תורמת להפחתת מתחים ולחצים.

שינה

השעון הביולוגי של ילדים שלוקים בהפרעה דו-קוטבית אינו סדיר. שמירה על דפוסי שינה קבועים עשויה להפחית את מחזוריות התנודות במצב הרוח. הקפידו על שעות ההשכבה והקימה ועל מספר שעות השינה מספק בהתאם לגיל הילד.

בני נוער שנשארים ערים עד מאוחר בסוף השבוע, יקומו מאוחר ביום המחרת וישבשו את המקצבים הביולוגיים שלהם. נמצא שחוסר שינה עלול להוביל להתפרצות של התקף מאניה. אף מספר מחזורים משובשים של שינה וערות עלול להוביל לתוצאות לא רצויות.

פעילות גופנית

פעילות גופנית עוזרת להילחם בדיכאון, להפיג מתחים ולשחרר כעסים, לחצים וחרדות.

לבטא-אנדורפינים, שהם חומרים טבעיים שהמוח משחרר בעת פעילות גופנית, יש השפעה מרגיעה על הגוף. טרמפולינה, שק אגרוף, חבל קפיצה, משטחי ריקוד אלקטרוניים ואפילו הליכון מול הטלוויזיה יכולים לשמש לביצוע אימונים גופניים בבית.

הפחתת סטרס

• למדו את ילדכם לצפות מראש מצבי סטרס (לחץ) כדי להימנע מהם או להתכונן לקראתם.
• הפחיתו את העימותים עם הילד. החליטו מראש על מה להתעקש ועל מה לא תוותרו. קבעו את הגבולות וסמנו בברור את מידת החופש.
• למדו את ילדכם שיטות הרפיה ורגיעה.
• השתמשו במוזיקה, תאורה, עיסויים ומים כדי לסייע לילד לשמור על האיזון הנפשי.

חומצות שומן מסוג אומגה-3

מחקרים רבים מראים שחומצות השומן מסוג אומגה-3 עשויות לשפר את תפקוד המוח ולסייע בטיפול בהפרעות נפשיות מסוימות, לרבות הפרעות קשב וריכוז, דיכאון וחרדה.

חלק מהמחקרים מצאו שלאומגה-3 יש השפעה מיטיבה במקרים של הפרעה דו-קוטבית.

• נמצא שמתן תוספי אומגה-3 יחד עם הטיפול התרופתי המקובל, משפר את הסימפטומים הן של מאניה והן של דיכאון בקרב מתבגרים הלוקים בהפרעה דו-קוטבית. הטיפול המשולב מסייע גם לתפקוד היומיומי ולהשגת שליטה טובה יותר על ההתנהגות.
• כשנחקרה נטילת מינונים גבוהים של אומגה-3 (למעלה מ-1300 מ"ג ליום) נמצא שהיא תורמת לשיפור קל בסימפטומים של מאניה אצל ילדים ובני נוער הסובלים מהפרעה דו-קוטבית, וזאת ללא תופעות לוואי משמעותיות.

בנוסף לאמור צריך לזכור שלאומגה-3 יש יתרונות בריאותיים חשובים נוספים.

התייחסו ברצינות לאיומי התאבדות

אף הורה לא רוצה לחשוב שילדו מסוגל או רוצה לפגוע בעצמו. לצערנו הדבר עלול לקרות, אפילו אצל ילדים צעירים. אם הילד מתחיל לדבר על כך שהוא רוצה למות, שואל מדוע הוא נולד, אומר שהוא היה מעדיף לא להיוולד בכלל או מתנהג באופן שמסכן אותו – התייחסו לכך במלא הרצינות ואל תתעלמו. הרחיקו כלי נשק או תרופות מסוכנות מהבית ופנו מיד לעזרה מקצועית.