ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית

מתי יבוצע הליך זה ומה מטרתו?

הליך זה יבוצע אם טיפול שמרני בתסמונת התעלה הקרפלית (המכונה גם תסמונת מנהרת שורש כף היד) אינו מועיל והמטופל ממשיך להתלונן על סימפטומים עקב מצבו. בניתוח ישוחרר העצב כדי למנוע את החמרת הלחץ המופעל עליו כדי למנוע את התקדמות המחלה והפיכת המצב לבלתי הפיך.

התעלה הקרפלית בנויה מעצמות שורש כף היד, מגידי השרירים הגורמים לכיווץ האצבעות ומהעצב המדיאני העובר דרכה. התעלה תחומה על ידי רצועה קשה הנקראת Transverse carpal ligament אשר מונעת ממנה להתרחב.

תסמונת התעלה הקרפלית (CTS, Carpal Tunnel Syndrome) היא תסמונת שכיחה המאופיינת על ידי לחץ על העצב המידיאני (median nerve) הנגרם עקב בצקת או דלקת בתעלה העוברת בשורש כף היד.

התסמונת נגרמת בדרך כלל עקב מאמץ ממושך של פרק כף היד (לדוגמה, אצל אנשים העובדים עם מחשב ועכבר) או עקב חבלה בכף היד, הגורמים להתפתחות דלקת ונפיחות בתעלה ולפגיעה באספקת הדם לעצב. המצב יכול להיות חד או דו צדדי.

כמו כן קיים קשר בין שינויים הורמונליים לבין התפתחות התסמונת, אשר נוטה להתפתח במהלך ההריון או לאחר לידה (אצל נשים). מצבים נוספים המחמירים את התסמונת כוללים בעיות בבלוטת התריס, סוכרת, עודף של הורמון גדילה (אקרומגלי), עודף משקל, תזונה לקויה, עישון ומתח נפשי.

הפגיעה באספקת הדם לעצב עלולה לגרום לנימול, לכאב, לתחושת שריפה, לתחושת הירדמות ולחוסר תחושה שעלולים להתפשט מכף היד אל האצבעות, לאורך האמה והזרוע ועד לצוואר. הסובלים מתסמונת התעלה הקרפלית יתלוננו בעיקר על סימפטומים הפוגעים באגודל, באצבע ובאמה. סימפטומים נוספים כוללים קושי בסגירת האגודל פנימה לכוון האצבע, ירידה בכוח של האצבעות וביכולת לאגרף את כף היד ותלונות על כך ש- 'דברים נופלים מהידיים'.

לרוב יומלץ תחילה על טיפול שמרני (לא ניתוחי) הכולל סד לקיבוע, תרופות נוגדות דלקת והזרקת סטרואידים לאזור התעלה הקרפלית. אצל חלק מהמטופלים יחלפו הסימפטומים בעקבות טיפול זה, בעיקר אם התסמונת נגרמה עקב שינויים הורמונליים אשר התייצבו בינתיים.

אם לא יחול שיפור יומלץ על ניתוח לפתיחת הגג של התעלה הקרפלית במטרה להוריד את הלחץ בתוך התעלה וכך להוריד את הלחץ מהעצב המדיאני.

ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית יבוצע תחת הרדמה מקומית או אזורית עם טשטוש. סוג ההרדמה יקבע בהתאם לשיקול דעתו של המנתח ולרצונו ולמצבו של המטופל.

קיימות שתי שיטות לביצוע הניתוח:

1. שיטה פתוחה הכוללת ביצוע חתך אחד ארוך.
2. שיטה אנדוסקופיה (זעיר פולשנית) הכרוכה בביצוע מספר חתכים קטנים דרכם מוכנס אנדוסקופ עם מצלמה זעירה ומקור אור וכן כלי ניתוח. בשיטה זו אין צורך בפתיחת כל אזור שורש כף היד.

השיטה האנדוסקופית פחות שכיחה כיום בישראל. יתרונותיה כוללים תקופת התאוששות קצרה יותר וצלקות קטנות יותר.

בניתוח בגישה הפתוחה יבצע המנתח חתך באורך 3-5 סנטימטרים בשורש כך היד. המנתח יזהה את הרקמה הקשיחה המהווה את גג התעלה הקרפלית ויבצע בה חתך על מנת לפתוח את התעלה ולהוריד את הלחץ מהמבנים בתוכה. בסוף הניתוח יתפור המנתח את החתך ויחבוש אותו.

בניתוח האנדוסקופי יבוצעו מספר חתכים באורך כ- 2 סנטימטרים בשורש כף היד דרכם יוחדרו האנדוסקופ ומכשירי הניתוח. את אזור הניתוח יראה המנתח על גבי מסך שיוצב מולו בחדר הניתוח. גם בניתוח זה יזהה המנתח את גג התעלה ויחתוך אותו כדי להפחית את הלחץ. בסיום הניתוח יתפור או ידביק המנתח את החתכים ויחבוש אותם.

הליך זה כרוך באשפוז במשך יממה בבית החולים. משך הפעולה הצפוי בחדר הניתוח הוא כרבע שעה.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

ניתוח לשחרור התעלה הקרפלית יבוצע בדרך כלל תחת הרדמה אזורית (אפידורלית או ספינאלית) או הרדמה מקומית. לפני תחילת הניתוח יחובר המטופל לעירוי דרכו יזליף הרופא המרדים תרופת הרגעה על מנת להפחית את חרדתו של המטופל.

אם תבוצע הרדמה אזורית (ספינאלית או אפידורלית) ישאר המטופל ער ובהכרה משך ההליך כולו. הרדמה אזורית משמעותה הזרקת חומרים מאלחשים ונוגדי כאב לאזור חוט השדרה, דרך המרווח הבין חולייתי (בעמוד השדרה המותני).

אם תבוצע הרדמה מקומית יזריק המנתח חומרי הרדמה מקומית לאזור ביצוע החתכים בלבד. טרם הניתוח יינתנו למטופל חומרי הרגעה וטשטוש דרך הוריד ולכן במהלך הניתוח יהיה המטופל ער אך מטושטש, ולא יחוש כל כאב או אי נוחות. השפעת חומר ההרדמה המקומי כמעט מיידית, ונמשכת כשעתיים.

לפני הניתוח

התסמונת מאובחנת על סמך תלונותיו של המטופל ובדיקה עצבית (נוירולוגית) של היד. ניתן להיעזר גם בבדיקת מוליכות חשמלית של העצב המדיאני (EMG).

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, אלקטרוליטים (לרבות סידן, מגנזיום וזרחן), תפקודי כבד, תפקודי קרישה, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

יש להפסיק את נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין) שבוע לפני הליך זה. יש להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי הצורך בנטילת תחליפים.

במהלך שיחת ההכנה ידביק המנתח על האזור המיועד לניתוח מדבקה מיוחדת על מנת לסמן מקום הניתוח. זהו מעין קעקוע זמני שאינו מסוכן או גורם לכאב.

ביום הניתוח

שערות באזור המיועד לניתוח (אם ישנן) יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר סיום ההליך ישהה המטופל כשעתיים במחלקת ההתאוששות על מנת לאפשר התעוררות איטית ובטוחה. לאחר מכן הוא יועבר אל מחלקת האשפוז.

התאוששות והחלמה מההליך

לרוב ישוחרר המטופל לביתו כבר ביום הניתוח. כ- 95% מהמטופלים מדווחים על שיפור מיידי בסימפטומים העצביים.

חזרת היד לתפקוד מלא צפויה תוך מספר שבועות עד חודשים לאחר הניתוח, בהתאם לחומרת הבעיה לפני הניתוח.

המטופל יוזמן לביקורת אצל המנתח כשבועיים לאחר ביצוע הליך זה.

זהו הליך ניתוחי פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות דימום, זיהום, פגיעה עצבית (לרוב זמנית), נוקשות בפרק כף היד ואף כישלון של הניתוח בהקלה על הסימפטומים בגינם בוצע.

תיתכן רגישות באזור הצלקת במשך השבועות והחודשים הראשונים לאחר הניתוח, בעיקר לאחר ניתוח בגישה הפתוחה.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

סיכונים שעלולים להגרם בעקבות הרדמה אזורית כוללים ירידה בלחץ הדם וכאב ראש. סיבוכים נדירים יותר כוללים פגיעה עצבית, שיתוק, הפרעה במתן שתן, פרכוס והפרעות בקצב הלב.

הרדמה מקומית נחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיבוכים

עליית חום מעל 38 מעלות צלזיוס מחייבת פניה דחופה לרופא המנתח, למוקד החירום או לחדר המיון.

בכל מקרה של דימום מתמשך או אדמומיות יש לפנות לרופא המטפל על מנת לשלול התפתחות זיהום.