צנתור טיפולי הכולל החדרת תומכן

צנתור טיפולי הכולל החדרת תומכן (בלעז, סטנט) הוא הליך רפואי שמטרתו טיפול במפרצת שהתפתחה בעורק או בחסימות והצרויות בעורקים ההיקפיים של הגוף.

מפרצת (בלעז, אנאוריזמה, aneurysm) היא התרחבות של דופן העורק כתוצאה מנזק. יתכן נזק עקב גורמים מולדים (לדוגמה, חולשה בעורק) אך במרבית המקרים נגרם הנזק בעקבות טרשת עורקים (atherosclerosis).

מחלה זו מתבטאת בהצטברות שכבה שומנית (המכילה כולסטרול, סידן ופסולת תאית) על דפנות העורקים הגורמת להחלשותם. מפרצת שאיננה מטופלת עלולה לגרום לקרע בעורק ולמוות.

הפתרון המסורתי למפרצת הוא ניתוח לתיקונה, במהלכו מוחלף קטע העורק שהתרחב בשתל מלאכותי. תיתכן החלפת מקטע באורך 5-15 סנטימטרים. זהו ניתוח משמעותי ומורכב המחייב הרדמה כללית, שימוש במכונת לב-ריאה ואף את קירור גופו של המטופל באמצעות קרח לטמפרטורה של 15 מעלות צלזיוס משך ההליך כולו.

צנתור טיפולי הכולל החדרת תומכן מהווה חלופה עדכנית יותר ופולשנית פחות. הליך זה מתאים למצבי מפרצת באבי העורקים (אאורטה) בחזה או בבטן, וכרוך בהשתלת תומכן (המכונה לעתים גם 'שתל תומך' או 'סטנט') באזור ההרחבה. התומכן מוצמד לדפנות המורחבות של העורק ומונע מהן להיקרע.

התומכן הוא צינור מלאכותי העשוי רשת גמישה ומהווה חלופה לדפנות המורחבות של העורק. לאחר השתלתו הוא מסייע להפחית את הלחץ על המפרצת ומאפשר זרימת דם תקינה במקום.

צנתור טיפולי הכולל החדרת תומכן מתאים גם לטיפול בחסימה של העורקים ההיקפיים של הגוף (כמו למשל ברגליים ובכליות) ולמחלות אחרות בכלי הדם. צנתור טיפולי יבוצע תמיד לאחר צנתור אבחנתי, במהלכו יראה הרופא מקרוב ובהגדלה את מבנה כלי הדם ואת אופי וחומרת הבעיה.

צנתור טיפולי הכולל החדרת תומכן יבוצע תחת הרדמה מקומית, בחדר הצנתורים. הצנתור יבוצע עם חומר ניגוד (על בסיס יוד) תחת שיקוף רנטגן, להדגמת העורקים. כדי להפחית את הסיכונים לפתח קרישי דם במהלך הצנתור ובשעות לאחריו נהוג להשתמש במהלכו במדללי דם מסוג הפרין (heparin), בחוסמי גליקופרוטאין IIb/IIIa או באנגיומקס (Bivalirudin).

בראשית הצנתור ידקור הרופא המצנתר את אחד מעורקי הגוף ההיקפיים. בדרך כלל יבוצע הצנתור דרך עורק המפשעה אך לעתים יבוצע דרך עורק היד.

דרך העורק יחדיר הרופא שרוולית דקה מאוד (בקוטר 2 מילימטרים) שבתוכה הצנתר. זהו צינור ארוך עשוי פלסטיק באמצעותו יכול הרופא המצנתר להגיע אל כל כלי הדם בגוף שקוטרם עולה על 0.8 מילימטרים.

השתלת תומכן שנועדה לטפל בהיצרות או בחסימה של עורק תבוצע בדרך כלל לאחר פתיחת העורק באמצעות ניפוח בלון מיוחד. בצנתור שנועד לטיפול במפרצת ישתיל המצנתר תומכן מיוחד בקטע המורחב של אבי העורקים.

בתום הצנתור יוציא הרופא את הצנתר מהעורק ויסתום את החור שפתח בו באמצעות תחבושת לחץ חזקה.

הליך זה אינו כרוך באשפוז בבית החולים.

משך הפעולה הצפוי בחדר הצנתורים הוא שעה עד שעתיים. צנתור לטיפול במפרצת אורך זמן רב יותר בהשוואה לצנתור שנועד לטיפול בהיצרות או בחסימה.

הרדמה, טשטוש ואלחוש

הליך זה יבוצע תחת הרדמה מקומית שמונעת תחושת כאב מהמטופל. לצורך ההרדמה יוזרק חומר מאלחש בעל השפעה קצרת טווח ישירות לאזור בו נמצא העורק דרכו יוחדר הצנתר. פעולת החומר מיידית ונמשכת כשעתיים.

משך ההליך כולו יהיה המטופל בהכרה מלאה.

אף שהרדמה מקומית נחשבת פשוטה יותר בהשוואה להרדמה כללית או אזורית, בזמן צנתור אבחנתי נדרש ניטור של המדדים החיוניים לרבות דופק, לחץ דם וריווי חמצן בדם וכן נדרשת נוכחותו של רופא מרדים בחדר.

בהתאם לגילו ולמצבו הרפואי ידרש המטופל לבצע בדיקות מתאימות טרם ביצוע ההליך לרבות בדיקות דם, צילום חזה ואק"ג.

מטופלים שעברו ניתוחים קודמים, אושפזו בעבר, לוקים במחלות כרוניות, סובלים מאלרגיה או נוטלים תרופות מרשם או תוספי מזון יעדכנו על כך את הרופא המנתח ואת הרופא המרדים. מטופלים שסובלים ממחלות נוספות ידרשו לקבל ייעוץ מרופא מומחה בתחום טרם ההליך.

מטופלים הסובלים ממחלות נלוות לבעיה בגינה נדרש הצנתור נדרשים לייעוץ של רופא מומחה בתחום (דוגמת קרדיולוג או רופא פנימאי) טרם הבדיקה.

יש להתייעץ עם הרופא המטפל והמצנתר לגבי המשך נטילתן של תרופות נוגדות קרישה (דוגמת אספירין או קומדין). יום לפני ההליך יש להפסיק נטילת תרופות נוגדות קרישה, בהתאם להחלטת הרופא המטפל.

יש לבצע בדיקות דימות כדי להדגים את מצב העורקים. אם מדובר בעורקי הרגליים תבוצענה הבדיקות הבאות: בדיקת דופלר אולטרה סאונד של עורקי הרגל, בדיקת דופלקס (דימות ממוחשב באמצעות אולטרה סאונד) ומדידת נפח הפעימה בעורק (Pulse Volume Recording).

במקרה של מפרצת תבוצענה גם הבדיקות הבאות: אקו לב (סריקת אולטרה סאונד של הלב ושל כלי הדם הגדולים), CT (טומוגרפיה ממוחשבת) או MRI (דימות בתהודה מגנטית) של החזה והריאות ואולטרה סאונד בטן.

אם ידועה רגישות ליוד יש לציין זאת טרם ההליך מאחר שהוא כרוך בהזרקת יוד לעורק.

נשים הרות אינן מועמדות לצנתור מאחר שהוא כרוך בחשיפה לקרני X (רנטגן) שעלולות לגרום נזק לעובר המתפתח ברחמן. לפיכך, מטופלות בגיל הפוריות ידרשו לבצע בדיקת הריון על מנת לשלול קיום הריון במועד הצנתור.

ביום הצנתור

יש להיות בצום מוחלט לרבות נוזלים 6 שעות לפני תחילת הצנתור. טרם הצום מומלץ להסתפק בארוחה קלה בלבד. ניתן לשתות נוזלים עד 3 שעות לפני תחילת הצנתור.

טרם ההליך יש להסיר שיניים תותבות, תכשיטים וביגוד אישי ולהמנע מלעיסת מסטיק.

שערות באזור המפשעה יגולחו על ידי צוות בית החולים טרם הכניסה לחדר הצנתורים והאזור יחוטא. ניתן להתקלח לאחר מכן.

התאוששות והחלמה מההליך

לאחר הצנתור ישהה המטופל תחת השגחה משך 6 שעות. בפרק זמן זה ניתן לאכול ולשתות כרגיל אך אסור להזיז את הרגל דרכה הוחדר הצנתר או להרים את הראש על מנת למנוע היווצרות קרישי דם בעורקים. תרופות נוגדות קרישה ומשככי כאבים יינתנו בעירוי.

מטופלים רבים מדווחים כי השכיבה על המיטה ללא תזוזה מייגעת ועוברת באיטיות רבה. מומלץ להצטייד בספרי קריאה או במחשב נייד כדי להעביר את הזמן.

צוות המחלקה יעקוב אחר הדופק של המטופל, לחץ דמו, חום גופו, אזור החבישה וכמות השתן שהמטופל נותן (כדי לוודא שלא התרחשה כל פגיעה כלייתית). יש לדווח על כל תחושה לא נוחה או מטרידה כגון לחץ, כאב בחזה או קשיי נשימה.

בימים הראשונים לאחר הצנתור תיתכן רגישות קלה במפשעה.

על מנת לשמר את מצב העורקים ולמנוע הצרויות וחסימות נוספות בעתיד על המטופל להקפיד על הטיפול התרופתי שיותאם לו לאחר הצנתור ולהקפיד על הרגלי חיים בריאים, לרבות תזונה נכונה, הפסקת עישון מוחלטת ופעילות גופנית סדירה.

אם הוחדר תומכן לאבי העורקים הרי שהמטופל ידרש להיות במעקב משך כל ימי חייו. מעקב זה יכלול בדיקות דימות (אולטרה סאונד או רנטגן) שמטרתן ניטור מצב אבי העורקים של המטופל.

צנתור טיפולי הוא הליך פולשני ולכן עלול להיות כרוך בסיכונים ובסיבוכים לרבות אירוע מוחי (עקב קריש דם), התקף לב (כתוצאה מחסימה של העורק), דימום באזור החדרת הצנתר, קרע (מפרצת) בעורק המטופל, הפרעות בקצב הלב, נזק כלייתי (בשל השימוש בחומר הניגוד) וזיהום. תיתכן תמותה במהלך הליך זה.

סיכונים הכרוכים בהרדמה

הליך זה יבוצע תחת הרדמה מקומית הנחשבת בטוחה ובעלת תופעות לוואי מועטות בלבד. במקרים נדירים תיתכן השפעה על קצב הנשימה, קצב הלב ועל לחץ הדם.

סיבוכים

עליית חום, לחץ או כאב בחזה, קשיי נשימה או כל החמרה פתאומית ומשמעותית במצבו של המטופל מחייבת פניה דחופה לרופא המצנתר, למוקד החירום או לחדר המיון.