שרירני רחם (מיומות)

שרירני רחם (בלועזית מיומות) הם הגידולים השפירים השכיחים ביותר אצל נשים. כפי שמרמז השם, הם מתפתחים מתוך רקמת שריר הרחם. כ- 50% מהנשים בעולם המערבי סובלות משרירנים ברחם, אך רק כ- 25% מהן תסבולנה מסימפטומים. שאר הנשים כלל לא תהיינה מודעות לכך שברחמן נמצאים שרירנים.

שרירנים עלולים להתפתח כגידול יחיד, או כמקבץ של מספר גידולים בגדלים שונים. הם יכולים להופיע במקום אחד ברחם, או במספר מקומות על גבי דופן הרחם. שרירן יכול להיות בגודל של מטבע אך גם להגיע לגודלו של מלון, ולגרום להתרחבות הרחם לממדים של הריון בחודשים מתקדמים (דומה לבטן של חודש שישי או שביעי).

מבחינים בין שלושה סוגים עיקריים של שרירני רחם:

1. שרירן המתפתח כלפי חוץ, מהחלק החיצוני של הרחם (שרירן תת נסיובי).
2. שרירן המתפתח בתוך דופן הרחם וגורם להגדלת הרחם. זהו השרירן הנפוץ ביותר (שרירן תוך דופני).
3. שרירן המתפתח מתחת לדופן הרירית הפנימית של הרחם, סמוך לפני השטח. שרירן מסוג זה גורם לדימומים עזים. הוא עלול לגרום להפלה או לאי פריון (שרירן תת רירי).

נמצא כי התפתחות שרירנים ברחם קשורה לפעילות הורמונלית שחלתית, המתרחשת באמצעות נגזרות של הורמון המין הנשי אסטרוגן.

קבוצות סיכון

נשים הנמנות על אחת מהקבוצות הבאות הן בעלות סיכון גבוה (בהשוואה לכלל האוכלוסייה) להתפתחות שרירנים ברחם:

• נשים בעלות היסטוריה משפחתית של שרירנים ברחם.
• נשים בעלות עודף משקל (בהשוואה לנשים בעלות משקל תקין)
• נשים שלא ילדו (בהשוואה לנשים שילדו בעבר).

אצל נשים הסובלות מהסימפטומים שנובעים משרירנים, עלולה הפגיעה באיכות החיים להיות קשה, ואף תיתכן תחלואה עקב איבוד דם (התפתחות אנמיה) וכן סיבוכים בדרכי השתן. במקרים מסוימים, כאשר השרירנים חודרים אל חלל הרחם, הם עלולים לגרום לסיבוכי הריון, לרבות הפלה או צירים מוקדמים, וכן לגרום לאי פריון או קושי להרות.

סימפטומים העלולים לנבוע משרירני רחם:

• דימום ווסתי חזק.
• מחזורי וסת ממושכים וכואבים במיוחד.
• דימום בין וסתי.
• דחיפות ותכיפות במתן שתן.
• כאב לוחץ בבטן התחתונה.
• כאב בגב התחתון.
• כאב במהלך קיום יחסי מין.
• השמנה באזור הבטן, דמוית הריון.

הטיפול בשרירני רחם יוצע אך ורק לנשים אשר סובלות מהסימפטומים הנובעים מהם.

אם קיימות תופעות אופייניות לשרירנים, מומלץ לפנות לרופא הנשים המטפל, לצורך ברור.

בעת בדיקה גינקולוגית, בודק הרופא את גודל הרחם. אם אובחנה הגדלה של הרחם, תבוצע בדיקת אולטרא סאונד או סריקת MRI, לצורך המשך הברור. באמצעות בדיקות אלו ניתן לקבוע האם קיים שרירן, ובמידה שכן, לאתר את מיקומו וגודלו.

בהתאם לסוג השרירן, מיקומו, גודלו וכן על פי שיקולים אחרים של המטופלת, ניתן לבחור את הטיפול המתאים ביותר.

עד לאחרונה, הטיפול היעיל וארוך הטווח היחיד בשרירני רחם היה באמצעות ניתוח לכריתת הרחם ('היסטרקטומיה'). בישראל, כ- 5000 נשים עוברות מדי שנה ניתוח זה.

מזה כעשור, קיימות אפשרויות טיפוליות אחרות, לעתים אף בלתי פולשניות, שמהוות חלופה טובה לניתוח. במסגרת האפשרויות החדשות, ניתן לטפל בשרירנים על ידי חסימת כלי הדם שסמוכים לשרירן, ועל ידי כך לחסום את אספקת הדם אליו. בעגה הרפואית, מכונה השיטה 'אמבוליזציה', ומטרתה לגרום ל'איסכמיה'.

בנוסף, קיימת כיום אפשרות טיפול באמצעות אולטרא סאונד, שמאפשר הרס חלקי של השרירן, על ידי שידור גלי קול חיצוניים. שיטה זו מבוצעת תחת הנחיית MRI (שיטת דימות בטכנולוגיה של תהודה מגנטית).

סוג ואופי הטיפול יקבע בהתאם לחומרת הסימפטומים, תדירות הופעתם, גודל השרירנים, גיל האישה, שיקולי פוריות (האם יש רצון בהריונות נוספים), וכן בהתאם להעדפה בין טיפול פולשני לטיפול בלתי פולשני. אצל נשים נטולות סימפטומים מקובל שלא לטפל, אלא להמתין.

הטיפולים השכיחים כוללים:

טיפול סימפטומטי בכאב

הטיפול מתבצע באמצעות נטילת משככי כאבים ממשפחת משככי הכאב שאינם סטרואידים (NSAIDS, non-steroidal anti inflammatory drugs).

טיפול הורמונלי

באמצעות חומרים הנוגדים את פעולת ההורמון GnRH, שאחראי על ייצור והפרשת הורמוני השחלה. מטרת הטיפול בחוסמי ההורמון היא להפסיק את גדילת השרירנים, אשר מתפתחים בתגובה לגירוי הורמוני השחלה. עם הפסקת הטיפול, ממשיכים השרירנים לגדול, לעתים אף לממדים שעולים על גודלם טרם הטיפול. במהלך טיפול זה, תיתכן הקלה בסימנים האופייניים, דוגמת כאב.

טיפול באמצעות התקן תוך רחמי

מדובר בהתקנת התקן תוך רחמי אשר מפריש את ההורמון פרוגסטרון. טיפול זה יעיל בעיקר למניעת תופעות של דימומים רבים ובלתי סדירים.

ניתוח לכריתת רחם

בניתוח זה מוסר השרירן, עם כלל הרחם. כיום נהוג לבצע את הניתוח באמצעות שיטות לפרוסקופיות, דבר אשר מקצר את משך ההחלמה ממנו. הטיפול אינו מתאים לנשים שמעוניינות להרות בעתיד.

ניתוח לכריתת השרירנים

ניתוח זה מכונה 'מיומקטומיה'. בניתוח הנדון אין פגיעה בכלל הרחם, ולכן הוא מתאים גם לנשים המעוניינות להרות בעתיד. יחד עם זאת, לאחר הניתוח עדיין תיתכן גדילה מחודשת של שרירנים נוספים בדופן הרחם.

טיפול 'אמבוליזציה'

בשיטה זו מבוצעת חסימה של כלי הדם המזינים את השרירן בדופן הרחם. בעקבות עצירה של אספקת הדם וההזנה לשרירן, חלה הצטמקות שלו והקלה בסימפטומים. הפעולה מתבצעת כצינתור, על ידי החדרת צנתר (קטטר) דרך עורק ביד או ברגל עד לעורקי הרחם, והזרקת חומרים שמכווצים את כלי הדם המקומיים.

תופעות לוואי של טיפול זה כוללות חום וכאב במהלך 48 שעות לאחר הפעולה. אם חלה במהלך הפעולה זליגה של החומר המכווץ לעורקי השחלה, תיתכן פגיעה בתפקוד השחלתי התקין.

טיפול באמצעות אולטרא סאונד

זהו טיפול בלתי פולשני, המבוצע תחת הנחיית MRI, ומאפשר את שימור הרחם. הטיפול נקרא MRgFUS, Magnetic Resonance guided Focused Ultrasound Surgery, והוא מבוסס על הרס רקמת השרירן על ידי גלי קול. על אף שהטיפול משמר את הרחם, הוא מוצע לנשים שאינן מעוניינות להכנס עוד להריון.

לפני תחילת הטיפול תקבל המטופלת תרופת הרגעה ותרופה לשיכוך כאב.

במהלך הטיפול תיתכן תחושת התחממות באזור אגן הירכיים. אם תחוש המטופלת כאב, ניתן יהיה להפסיק את הטיפול.

הטיפול מבוצע אגב שכיבה על הבטן בתוך מכשיר ה- MRI. מכשיר ה- MRI הוא סורק שפועל בטכנולוגיה של תהודה מגנטית, ומספק תמונות תלת ממדיות של אזור השרירן והרחם, ולכן מאפשר לאתר את המיקום המדויק בו יש לטפל.

לאחר איתור השרירן, ממקדים לעברו גלי קול בעלי אנרגיה גבוהה, שבאמצעות יצירת חום מקומי, גורמים להרס הרקמה. בכל פעם, ימשך שידור גלי הקול כ- 15 שניות. לאחר מכן, יעקוב הרופא באמצעות ה- MRI אחר התקדמות התהליך ויקבע את המשכו.

הטיפול אורך כ- 3 שעות, בהתאם לגודל ולמספר של השרירנים הדורשים טיפול.

בסיום הטיפול יש להישאר תחת השגחה למשך מספר שעות, עד שתפוג השפעתה של תרופת ההרגעה. לאחר מכן ניתן לשוב לפעילות שגרתית.

תופעות לוואי אפשריות בעקבות טיפול זה כוללות רגישות באגן, צריבה בעור וכאב ברגליים. מדובר בתופעות חולפות.

בעזרת הטיפול ניתן להסיר חלקים ניכרים מהשרירן, אך לא להעלימו לחלוטין. כיום ידוע שהרס של כ- 30% מרקמת השרירן משיגה הקלה בכ- 80% מהסימפטומים. הרקמות שנהרסו מפונות על ידי מערכות הגוף, בתהליך שאורך מספר חודשים.

הטיפול מבוצע כיום במסגרת מרפאות החוץ של בית החולים שיבא, בתל השומר.