הקדמה
תסמונת הרגליים העצבניות היא מצב שכיח יחסית המערב את מערכת העצבים וגורם לדחף בלתי נשלט להזיז את הרגליים.
התסמונת, המכונה גם תסמונת אקבום (Ekbom syndrome), גורמת גם לתחושות לא נעימות ברגליים, בשוקיים ובירכיים, כאילו 'שמשהו' זוחל על העור.
הסימפטומים של התסמונת יכולים להיות קלים עד חמורים. במקרים החמורים עלולה התסמונת לפגוע בחיי היומיום ואף לגרום למצוקה. אצל חלק מהחולים הסימפטומים מופיעים ונעלמים לסירוגין ואילו אצל אחרים הם מטרידים כל הזמן.
הגורמים לתסמונת רגליים עצבניות
במרבית המקרים הגורם לתסמונת אינו ידוע, מצב המכונה 'אידיופתי' או ראשוני. תסמונת מסוג זה לרוב עוברת בתורשה.
חלק מהנוירולוגים (רופאים המומחים בטיפול במחלות של מערכת העצבים) סבורים שהסימפטומים של התסמונת קשורים לרמות נמוכות של דופמין בגוף. לדופמין תפקיד חשוב בשליטה על תנועות השרירים. רמות נמוכות שלו עלולות לגרום לתנועות רגליים בלתי רצוניות האופייניות לתסמונת.
מקרים מסוימים של תסמונת הרגליים העצבניות נגרמים עקב מחלות ומצבים רפואיים אחרים כגון אנמיה על רקע חוסר בברזל, סוכרת או אי ספיקת כליות. במקרים אלו נהוג להתייחס אל התסמונת כשניונית.
כמו כן קיים קשר בין תסמונת הרגליים העצבניות והריון. אחת מכל חמש נשים הרות עלולה לחוות סימפטומים של התסמונת בשלושת החודשים האחרונים להריונה.
טיפול בתסמונת רגליים עצבניות
מקרים קלים של תסמונת הרגליים העצבניות, שאינם קשורים למחלות אחרות, אינם מצריכים טיפול מיוחד למעט מספר שינויים באורח החיים הכוללים:
- הפסקת עישון (אם מעשנים).
- הימנעות משתיית אלכוהול וקפאין.
- ביצוע פעילות גופנית סדירה.
במקרים חמורים יותר יידרש לרוב טיפול תרופתי על מנת לווסת את רמות הדופמין בגוף.
אם התסמונת שניונית, טיפול במחלת הרקע יקל, בדרך כלל, גם על הסימפטומים האופייניים.
שכיחות התסמונת
כ- 10% מהאוכלוסייה עלולים לסבול מתסמונת הרגליים העצבניות בזמן כלשהוא במהלך החיים. נשים נוטות לסבול מתסמונת זו פי שתיים יותר מאשר גברים.
למרות שאפשר לפתח את התסמונת בכל גיל, לרבות בתקופת הילדות, היא נפוצה בעיקר סביב גיל 50.
סיכויי ההחלמה
לרוב, טיפול במחלות הרקע יביא לריפוי הסימפטומים. אם התסמונת קשורה להריון הרי שהסימפטומים יחלפו בדרך כלל תוך כחודש ממועד הלידה.
עם זאת, אם הגורם לתסמונת הרגליים העצבניות אינו ידוע, הסימפטומים עלולים להחמיר ולפגוע בצורה חמורה בחיי המטופל. אף שהתסמונת אינה מסכנת חיים, היא עלולה לגרום להפרעות שינה ולהתפתחות חרדה ודיכאון.
סימפטומים
תסמונת הרגליים העצבניות גורמת בדרך כלל לדחף בלתי נשלט להזיז את הרגליים ולתחושות לא נעימות ברגליים ולעיתים אף בזרועות, בחזה ובפנים.
אנשים הלוקים בתסמונת זו מדווחים על מגוון רחב של תחושות שונות לרבות:
- עקצוצים, שריפה, גרד או תחושת פעימות.
- תחושות שמשהו זוחל להם על הרגליים.
- תחושה שנוזל תוסס זורם בכלי הדם ברגליים.
- התכווצויות בשוקיים או ברגליים.
לרוב אפשר להקל על תחושות אלו באמצעות הזזת הרגליים או שיפשופן זו בזו. טווח התחושות נע בין קלות לבלתי נסבלות. לרוב התחושות חמורות במיוחד בשעות הערב והלילה.
אצל חלק מהאנשים הסימפטומים מופיעים ונעלמים לסירוגין ואילו אחרים סובלים מהם כל יום. אנשים אלו עלולים להתקשות לשבת לאורך זמן (לדוגמה, בזמן נסיעת רכבת ממושכת).
למעלה ממחצית מהאנשים הלוקים בתסמונת הרגליים העצבניות אף סובלים מדי פעם מכאב בגב התחתון.
תנועות רגליים מחזוריות בשינה
כארבעה מתוך 5 אנשים הלוקים בתסמונת הרגליים העצבניות סובלים גם מתופעה שנקראת 'תנועות רגליים מחזוריות בשינה' (periodic limb movements of sleep, PLMS).
תופעה זו מתבטאת בעוויתות בלתי רצוניות (היינו, שאינן נשלטות) של הרגליים וב'זריקת' הרגליים בלילה, בזמן השינה. תנועות בלתי רצוניות אלו עלולות להופיע כל 10-60 שניות. הן עלולות להיות חמורות עד כדי כך שיעירו הן את האדם הלוקה בתופעה והן את בן או בת הזוג.
לעתים תופענה העוויתות הבלתי רצוניות גם כשהאדם ער, בדרך כלל בזמן מנוחה.
גורמים
במקרים רבים הגורם לתסמונת אינו ידוע. ישנן עדויות סותרות לגבי תפקידו של דופמין בכל הקשור לתסמונת הרגליים העצבניות. דופמין הוא מתווך עצבי המופרש במוח.
אצל חלק מהאנשים חל שיפור בעקבות טיפול בתרופות מסוג אגוניסטים של דופמין, שמעלות את רמות הדופמין במוח. בשל כך סבורים חלק מהמומחים שהמחלה קשורה לרמות נמוכות של דופמין.
ההנחה היא כי רמות נמוכות של דופמין פוגעות במעבר האותות העצביים שנשלחים מהמוח אל הרגליים וגורמות לתנועות בלתי רצוניות ולתחושות הלא נעימות שמאפיינות את התסמונת. באופן טבעי פוחתות רמות הדופמין במוח לקראת סוף היום, דבר אשר יכול להסביר מדוע הסימפטומים של התסמונת מחמירים בדרך כלל דווקא בערב ובלילה.
עם זאת, חלק מהלוקים בתסמונת הרגליים העצבניות דווקא חווים החמרה בעקבות נטילת אגוניסטים של דופמין, ולכן יתכן שהקשר בין דופמין לתסמונת אינו כל כך פשוט וברור.
מחלות שגורמות לתסמונת הרגליים העצבניות
תסמונת רגליים עצבניות שניונית עלולה להתפתח כסיבוך של בעיות בריאותיות אחרות או כתוצאה ממצבים אחרים הקשורים לבריאותו של המטופל, לרבות:
- אנמיה עקב חוסר בברזל בגוף – רמות נמוכות של ברזל בדם עלולות לגרום לירידה ברמת הדופמין ולעורר התפרצות של תסמונת הרגליים העצבניות.
קראו עוד אודות מצב זה
גורמים מעוררים
ידועים מספר גורמים המכונים גם גורמים מעוררים או 'טריגרים' שאינם מהווים סיבה ישירה להתפתחות התסמונת אך עלולים להוביל להחמרת הסימפטומים. אלו כוללים תרופות מסויומות לרבות:
- נוגדי דיכאון.
- תרופות אנטי-פסיכוטיות.
- ליתיום (המשמש לטיפול בהפרעה דו-קוטבית).
- חוסמי תעלות סידן (המשמשים לטיפול ביתר לחץ דם).
- נוגדי היסטמין (משמשים לטיפול בסימפטומים שונים של אלרגיה).
- מטוקלופראמיד (משמש להקלת בחילה).
גורמים מעוררים נוספים כוללים:
- עישון.
- קפאין.
- אלכוהול.
- משקל עודף או השמנת יתר.
- לחץ ומתח.
- חוסר פעילות גופנית.
אבחון
אין בדיקה אחת באמצעותה ניתן לאבחן את תסמונת הרגליים העצבניות. בדרך כלל תיקבע האבחנה בהתאם לסימפטומים ולרקע רפואי והמשפחתי של המטופל.
קבוצת מחקר בינלאומית שחקרה את התסמונת זיהתה מספר קריטריונים בסיסיים לאבחון תסמונת הרגליים העצבניות, שכוללים:
- דחף בלתי נשלט להזיז את הרגליים שמלווה בדרך כלל בתחושות לא נעימות כגון עקצוצים או גרד.
- הופעה או החמרה של הסימפטומים בזמן מנוחה או חוסר פעילות.
- הקלת הסימפטומים על ידי הזזת הרגליים או חיכוכן אחת בשנייה.
- החמרת הסימפטומים בשעות הערב או הלילה.
אפשר לקבוע אבחנה ודאית אם המטופל סובל מכל הסימפטומים הללו.
בדיקות דם
אם עולה חשד שהמטופל לוקה בתסמונת הרגליים העצבניות יכול הרופא להפנותו למספר בדיקות דם שמטרתן לאשר או לשלול בעיות בריאותיות אחרות כמו אנמיה, סוכרת או מחלת כליות, כגורם אפשרי למצב.
הערכת הסימפטומים
הרופא ישאל אודות דפוסי הסימפטומים של המטופל על מנת להעריך את דרגת החומרה של תסמונת הרגליים העצבניות.
הרופא עשוי לשאול:
- כל כמה זמן מופיעים הסימפטומים?
- עד כמה הסימפטומים לא נעימים?
- האם הסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית?
- האם הם מפריעים לשינה וגורמים למטופל להיות עייף למחרת היום?
אם התסמונת קלה יחסית ניתן לרוב לטפל בה באמצעות שינויים באורח החיים. כשהסימפטומים בינוניים עד חמורים מאד לרוב יהיה צורך בטיפול תרופתי.
בדיקות שינה
לרוב יומלץ לאנשים הסובלים מתסמונת הרגליים העצבניות ששנתם נפגעת לבצע בדיקת פוליסומנוגרפיה (Polysomnography). בדיקה זו מודדת את קצב הנשימה, את גלי המוח ואת הדופק במהלך שנת הלילה. באמצעות בדיקה זו אפשר לאשר אם המטופל סובל מתנועות רגליים מחזוריות בשינה.
קראו עוד אודות מכוני השינה והפרעות שינה
טיפול
אם ידוע שתסמונת הרגליים העצבניות קשורה לבעיה בריאותית מסוימת, לרוב טיפול בבעיה עצמה יוביל גם להחלמה מהתסמונת.
לדוגמה, מחסור בברזל יטופל על ידי נטילת תוספי ברזל. אם התסמונת נגרמה עקב הריון, הסימפטומים לרוב יחלפו מאליהם תוך 4 שבועות לאחר הלידה.
אם הגורם לתסמונת אינו ידוע יתמקד הטיפול בשינויים באורח החיים ובטיפול תרופתי.
שינויים באורח החיים
שינויים מסוימים באורח החיים עשויים להקל על הסימפטומים של תסמונת הרגליים העצבניות. אלו כוללים:
- הימנעות מחומרים מעוררים וממריצים כמו קפאין, טבק ואלכוהול.
- הפסקת עישון.
- הקפדה על פעילות גופנית סדירה מדי יום. עם זאת, לא רצוי להתאמן לפני השינה.
- קביעת שגרת שינה סדירה הכוללת שעות הליכה לישון והתעוררות קבועות בכל יום, הימנעות משנת צהריים, התרגעות לפני שנת הלילה והימנעות משתיית משקאות שמכילים קפאין (קפה, תה, קולה, שוקו) סמוך לשעת השינה.
- הימנעות משימוש בתרופות שמעוררות את הסימפטומים של התסמונת או מחמירות אותם. אם עולה חשש כי אחת התרופות שהמטופל נוטל גורמת אצלו להתפתחות התסמונת עליו להמשיך ליטול את התרופה אך לפנות להתייעצות עם הרופא על מנת לשקול חלופות.
במהלך התקף של תסמונת הרגליים העצבניות אפשר לנקוט באמצעים הבאים כדי להקל על הסימפטומים:
- עיסוי הרגליים.
- אמבטיה חמה בערב.
- הנחת רטיות חמות או קרות על שרירי הרגליים.
- ביצוע פעולות שיסיחו את הדעת, כמו קריאה או צפייה בטלוויזיה.
- תרגילי הרפיה כמו יוגה או טאי-צ'י.
- הליכה ומתיחות.
מחקר שנערך בשנת 2011 מצא שתרגילים בשיטה אוסטיאופתית מסוימת הנקראת PRM (positional release manipulation) עשויה לסייע לאנשים הלוקים בתסמונת הרגליים העצבניות. שיטת תרגול זו מבוססת על מיקום או אחזקת חלקים שונים של הגוף בתנוחה שמפחיתה את הכאב ואת תחושת חוסר הנוחות. אוסטיאופתיה היא שיטת רפואה משלימה המטפלת ומונעת בעיות בריאותיות על ידי הזזה, מתיחה ועיסוי של שרירים ומפרקים.
יש צורך במחקרים רחבי היקף על מנת לקבוע אם שיטה זו אכן יעילה לטיפול ברוב מקרי תסמונת הרגליים העצבניות.
טיפול תרופתי
לבודופה
אם הסימפטומים מופיעים ונעלמים לסירוגין עשוי הרופא להמליץ על טיפול בלבודופה (levodopa), זאת משום שטיפול יומיומי בתרופה זו עלול דווקא להגביר את הסיכון להחמרת הסימפטומים.
יש לקחת את טבליית הלבודופה כשמרגישים את התחלת הסימפטומים.
לתרופה זו השפעה מרדימה חזקה שמופיעה בצורה פתאומית ולכן אין לנהוג או להשתמש בציוד מכני לאחר נטילתה. כמו כן עלולה תרופה זו לגרום לבחילה ולכן השימוש בה לרוב ישולב עם תרופות להפחתת בחילה.
אגוניסטים של דופמין
תרופות מסוג זה תומלצנה אם הסימפטומים תכופים יותר. תרופות אלה כוללות:
- רופינירול (שם מסחרי: רקוויפ®).
- פרמיפקסול (שם מסחרי: סיפרול®).
תרופות אלה עלולות לגרום לישנוניות ולכן אין לנהוג או להשתמש בציוד מכני לאחר נטילתן.
תופעות לוואי של תרופות אלו כוללות:
אגוניסט נוסף של דופמין הנקרא קאברגולין (שמות מסחריים: דוסטינקס®, קבסר®, קבותרים®) הוכח אף הוא כיעיל לטיפול בתסמונת הרגליים העצבניות. בשל תופעות הלוואי החמורות להן הוא עלול לגרום השימוש בו יומלץ רק אם תרופות אחרות ממשפחה זו לא הצליחו להקל על הסימפטומים.
תרופות נוגדות כאב
במידת הצורך יוכל הרופא לרשום גם תרופות נוגדות כאב המבוססות על נגזרות של חומרים אופיאטיים כמו קודאין או טרמדול (שמות מסחריים: זאלדיאר®, טרמל®, טרמדקס®) על מנת להקל על כאב שנובע מתסמונת הרגליים העצבניות.
תופעות לוואי של תרופות אלה כוללות:
- עצירות.
- תחושת חולי כללית.
- יובש בפה.
תרופה נוספת שעשויה להקל הן על הכאב והן על הסימפטומים של תסמונת הרגליים העצבניות היא גאבאפנטין (שמות מסחריים: גאבאפנטין טבע®, נאורונטין®).
תופעות הלוואי של גאבאפנטין כוללות סחרחורת, עייפות וישנוניות.
תרופות שינה
למטופלים הסובלים מסימפטומים חמורים הפוגעים בשנתם יוכל הרופא להמליץ על טיפול קצר בתרופות שינה דוגמת טמזפאם (שם מסחרי: רסטוריל®). תרופות אלו מומלצות לשימוש במשך תקופה קצרה בלבד, בדרך כלל לא יותר משבוע. תופעות לוואי אפשריות של תרופות אלו כוללות ישנוניות וטשטוש גם למחרת בבוקר.
סיבוכים
מחלות לב וכלי דם
מחקרים העלו כי אנשים הלוקים בתסמונת הרגליים העצבניות נמצאים בסיכון גבוה פי 2 לפתח מחלות לב וכלי דם בהשוואה לכלל האוכלוסייה. הסיבה לכך אינה ברורה.
ככל שהסימפטומים של תסמונת הרגליים העצבניות חמורים יותר, כך גובר הסיכון.
ניתן לנקוט בצעדים הבאים על מנת להפחית את הסיכון לפתח מחלות לב:
- ביצוע פעילות גופנית סדירה.
- שמירה על משקל גוף תקין.
- הפסקת עישון.
- הקפדה על תזונה בריאה.
קראו עוד כיצד להפחית את הסיכון להתפתחות מחלת לב כלילית
