עגבת (סיפיליס) - מידע רפואי

עגבת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידק ומועברת בדרך כלל באמצעות מגע מיני לא מוגן. המחלה מתחילה כפצע כיבי לא כואב על איברי המין, הפה, או איבר גוף אחר. ללא טיפול עלולה המחלה לגרום לפגיעה קשה בלב ובמוח.

המחלה מתקדמת בשלבים ועלולה להוביל לסיבוכים חמורים ולמוות. מחלת העגבת הופכת את החולים בה גם לחשופים יותר ל-HIV (איידס). כאשר המחלה מאובחנת בשלב מוקדם ניתן לטפל בה בקלות יחסית באמצעות אנטיביוטיקה.

שלבי המחלה

הסימנים הראשונים של המחלה הם כיבים באזור הנגוע, דמויי מכתש, שאינם כואבים. הכיבים שיכולים להופיע על איברי המין או ליד הפה מדבקים מאוד ובכוחם להדביק במחלה את כל מי שבא איתם במגע קרוב (בדרך כלל במהלך קיום יחסי מין). הכיבים נעלמים תוך 2-6 שבועות.

סימני השלב השני כוללים פריחה עורית וכאב גרון. סימנים אלה חולפים בדרך כלל תוך מספר שבועות. לאחר העלמות הסימנים של השלב השני נכנסת המחלה לתקופה לטנטית (חבויה) שיכולה להימשך שנים. בתקופה זו המחלה אינה מתבטאת על ידי סימפטומים כלשהם.

השלב השלישי והמסוכן ביותר מתחיל בתום התקופה הלטנטית. בשלב זה עלול להיגרם נזק חמור לגוף.

מה צפוי למי שנדבק במחלה?

אם המחלה מאובחנת בשלב מוקדם, ניתן לטפל בה בקלות באמצעות אנטיביוטיקה, בדרך כלל פניצילין. אם המחלה אינה מאובחנת ומטופלת היא עלולה להתדרדר למחלה חמורה ומסוכנת ולגרום למצבים דוגמת שבץ, שיתוק, פגיעה בראייה ומוות.

עלייה בשכיחות המחלה

מספר המקרים החדשים של המחלה נמצא בעלייה מאז שנת 2000. כמעט שני שלישים מהמקרים החדשים הם אצל גברים המקיימים יחסי מין עם גברים. שכיחות המחלה נמצאת בעלייה גם אצל נשים צעירות.

בשנת 2007 דיווח משרד הבריאות בישראל על חשש מהתפרצות מחלת העגבת, לאור הצטברות מקרי תחלואה של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, חלקם נשאי איידס.

מחלת העגבת מתפתחת במספר שלבים בעלי סימפטומים אופייניים. ניתן לחלות בעגבת ולא להבחין בסימנים במשך שנים.

עגבת ראשונית

סימנים שעלולים להופיע 10 ימים עד 3 חודשים לאחר החשיפה למחלה:

• כיבים קטנים שאינם גורמים לכאב ( chancre) על איבר הגוף דרכו חדר החיידק, בדרך כלל איברי המין, פי הטבעת, הלשון או השפתיים. במרבית המקרים מופיע פצע כיבי יחיד אך אפשר שיופיעו מספר כיבים.
• בלוטות לימפה מוגדלות באזור המפשעה.

הכיבים ירפאו וייעלמו ללא טיפול, אך הזיהום בעגבת נותר. אצל חלק מהנדבקים המחלה מתקדמת לשלב השני.

עגבת שניונית

הסימפטומים של עגבת שניונית מופיעים 2-10 שבועות לאחר הופעת הכיב ויכולים לכלול:

• פריחה על העור המופיעה במקרים רבים ככיב בגודל מטבע בגוון אדמדם-חום. היא יכולה להופיע גם על הרגליים ועל כפות הידיים.
• חום.
• כאב.
• בלוטות לימפה נפוחות.
• גרון כואב.
• כיבים דמויי יבלות בפה ובאברי המין.

אפשר שסימפטומים אלה ייעלמו בתוך מספר שבועות. הם עלולים להופיע ולהעלם מספר פעמים לאורך תקופה של כשנה.

תקופה לטנטית (חבויה)

ללא טיפול, ממשיכה העגבת מהשלב השני לשלב הלטנטי (חבוי), בו לא מופיעים כול סימפטומים. שלב זה יכול להמשך שנים. ייתכן שסימני המחלה לא יופיעו לעולם או שהמחלה תתקדם במועד כלשהו לשלב השלישי.

שלב שלישי (עגבת מאוחרת)

15-30% מהאנשים שנדבקו בעגבת ולא טופלו, יפתחו את סיבוכי המחלה הידועים כשלב השלישי, או עגבת מאוחרת. בשלב זה עלולה המחלה לפגוע במוח, בעצבים, בעיניים, בכלי הדם, בכבד, בעצמות ובמפרקים. הסיבוכים עלולים להופיע שנים רבות לאחר ההדבקה.

הסימפטומים של עגבת מאוחרת כוללים:

• תנועות שרירים לא מתואמות (פגיעה בקואורדינציה).
• שיתוק.
• תחושת הרדמות של הגפיים.
• פגיעה בראייה.
• דמנציה.

מתי לפנות לרופא?

• במידה שמופיעים פצעים כיביים באזור איברי המין.
• בלוטות לימפה מוגדלות במפשעה.
• פריחה מפושטת על פני העור.

למי כדאי להיבדק לעגבת באופן תקופתי?

• מי שמקיים יחסי מין עם בני זוג מרובים, ללא שימוש באמצעי הגנה.
• מי שנדבק במחלת מין אחרת כמו HIV (איידס) או זיבה.

עגבת מולדת

במהלך ההריון עלולה העגבת לעבור מאם נגועה לעובר. דם נגוע בחיידק העגבת יכול לעבור אל העובר דרך השליה שאחראית להזנת העובר. עגבת המועברת לעובר מכונה 'עגבת מולדת'. לרוב היילודים הנולדים עם עגבת אין סימפטומים של המחלה. הסימפטומים מופיעים אצל רובם בגיל 3 חודשים ואצל חלק מהתינוקות לא יופיעו עד גיל שנתיים.

הסימנים המוקדמים (מופיעים לפני גיל שנתיים) של עגבת מולדת יכולים לכלול:

• גודש באף.
• פצעים על העור.
• פריחה.
• חום.
• צהבת.
• דלקת של חבל הטבור.
• אנמיה.
• כבד וטחול מוגדלים.

אם התינוק אינו מקבל טיפול מיידי הוא עלול לסבול מבעיות רפואיות חמורות כגון:

• עיוותים.
• פגמים בשיניים.
• חירשות.
• עיכוב התפתחותי.
• פרכוסים.
• מוות.

הגורם לעגבת הוא חיידק בשם טרפונמה פאלידום (Treponema pallidum). דרך ההדבקה הנפוצה היא מגע עם פצע כיבי במהלך קיום יחסי מין שאינם מוגנים (ללא קונדום). החיידק חודר לגוף דרך חתכים ושריטות זעירות על פני העור. המחלה מדבקת במהלך השלב הראשון והשני ולעיתים בתחילת השלב הלטנטי (החבוי).

דרכי העברה נפוצות פחות הן:

• עירוי דם הנגוע בחיידק (במדינות מתפתחות בהן לא כל מנות הדם נבדקות).
• מגע ישיר עם פצע כיבי, למשל על ידי נשיקה.
• העברה מאם נגועה לתינוק במהלך ההריון או הלידה.

חיידק הטרפונמה פאלידום רגיש לאור, אוויר ושינויים בטמפרטורה. לפיכך הסיכון להידבק בעגבת כתוצאה משימוש באסלה, אמבטיה, ביגוד או סכו"ם של אדם נגוע הינו נמוך.

גורמי סיכון

קבוצות הנמצאות בסיכון גבוה ללקות בעגבת:

• אנשים המקיימים יחסי מין לא מוגנים עם בני זוג רבים, או עם בן זוג חדש שמצבו הבריאותי אינו ידוע, או קיום יחסי מין תחת השפעת סמים או אלכוהול.
• גברים המקיימים יחסי מין עם גברים.
• נשאי HIV.

ככל שמספר בני הזוג עולה כך עולה רמת הסיכון ללקות בעגבת, או במחלת מין אחרת. הידבקות וטיפול בעגבת אינם מעניקים חיסון מפני הידבקות חוזרת.

ניתן לאבחן את מחלת העגבת באמצעות דגימת דם או דגימה של נוזלים מתוך הכיבים.

בדיקת דם

בדיקת דם יכולה לאשר את נוכחותם של נוגדנים שהגוף מייצר כדי להלחם בזיהום. כיוון שהנוגדנים יישארו בדם שנים רבות, הרי הבדיקה תאבחן חשיפה למחלה בהווה או בעבר.

דגימה מנוזל הכיב

הרופא יכול לגרד דגימה קטנה מהכיב, שתשמש לזיהוי החיידק באמצעות מיקרוסקופ במעבדה. הבדיקה יעילה רק בשלבים הראשון והשני של המחלה, כאשר קיימים כיבים על פני העור.

בדיקת הנוזל הצרברוספינאלי

במקרה שקיים חשד של מעורבות מערכת העצבים במחלה, יציע הרופא נטילת דגימה מנוזל חוט השדרה, באמצעות הליך המכונה דיקור מותני.

בדיקות בהריון

בשל הסכנה לעובר, מומלץ לכל הנשים בהריון להיבדק לעגבת.

אם אובחנתם כנשאי עגבת

חשוב ליידע את בני הזוג עימם קיימתם יחסי מין בלתי מוגנים על מנת שייבדקו ויקבלו טיפול במידת הצורך.

עגבת היא מחלה קלה לטיפול, כאשר מאובחנת בשלביה המוקדמים. הטיפול המועדף בכל השלבים הוא מתן פניצילין. התרופה האנטיביוטית פניצילין מחסלת ביעילות רבה את החיידק הגורם למחלה.

זריקה בודדת של פניצילין עשויה לעצור את התקדמות המחלה, בתנאי שניתנת במהלך השנה הראשונה לאחר ההדבקה. במקרה שחלפה למעלה משנה יתכן שיהיה צורך במנות נוספות. במקרים של אלרגיה לפניצילין ימליץ הרופא על אנטיביוטיקה אחרת.

עבור נשים בהריון פניצילין היא התרופה היחידה המומלצת. נשים בהריון אשר סובלות מאלרגיה לפניצילין יכולות לעבור תהליך המחליש באופן זמני את האלרגיה ומאפשר להן לקבל את הטיפול בפניצילין.

אף היילוד לאם נשאית צריך לקבל לאחר הלידה טיפול אנטיביוטי. פניצילין משמש לטיפול גם בתינוקות ובילדים עם עגבת מולדת.

תופעות לוואי

ביום הראשון לטיפול תתכנה תופעות לוואי כמו:

• חום.
• צמרמורות.
• בחילה.
• כאבים.
• כאב ראש.

בדרך כלל התופעות אינן נמשכות יותר מיום אחד.

לאחר הטיפול

• יש להימנע מקיום יחסי מין עד לסיום הטיפול וקבלת תוצאות בדיקות דם המעידות כי הזיהום החיידקי חוסל.
• מומלץ להיבדק ל-HIV (איידס).
• לאחר קבלת הטיפול יש לבצע בדיקות דם תקופתיות ומעקב, כדי לוודא שהמינון הרגיל של פניצילין הספיק. בדרך כלל מתבצעות בדיקות המעקב 6 ו-12 חודשים לאחר הטיפול, אך לפעמים לעיתים תכופות יותר. בדיקות המעקב צריכות להתבצע עד שנתיים לאחר הטיפול.

ניתן להקטין באופן משמעותי את הסיכון ללקות בעגבת או במחלות מין נוספות על ידי מספר פעולות פשוטות:

• כאשר לא ידוע בוודאות שבן הזוג (מזדמן או קבוע) נקי ממחלות מין, יש לקיים יחסי מין מכול סוג שהוא (בדרך הטבע, אנאלי או אוראלי) רק באופן מוגן (שימוש בקונדום).
• יש להימנע מצריכה של סמים (גם קלים), או צריכה מופרזת של אלכוהול במצב שעלול לשבש את שיקול הדעת ולהוביל למגע מיני בלתי מוגן.
• קיום יחסי מין עם בן זוג קבוע הנקי ממחלות מין.
• לדבר בגלוי עם בן הזוג על בדיקות ל-HIV (נשאות של נגיף האיידס) ולמחלות מין אחרות.

ללא טיפול עלולה העגבת לגרום לנזקים חמורים בכל חלקי הגוף. עגבת מעלה את הסיכון ללקות ב-HIV (איידס) ולגרום לבעיות בהריון אצל נשים. הטיפול מסייע במניעת נזקים עתידיים אך לא יכול לרפא או לתקן פגיעה שכבר הוסבה.

גבשושיות וגידולים

בשלב הסופי של מחלת העגבת, עלולים להופיע על פני העור, העצמות, הכבד או כל איבר אחר גבשושיות וגידולים המכונים 'גומס' (gummas). במידה שניתן טיפול, בדרך כלל תיעלמנה הגבשושיות.

בעיות נוירולוגיות

בשלב המתקדם עלולה עגבת לגרום למספר בעיות במערכת העצבים:

• שבץ.
• זיהום ודלקת של הקרומים העוטפים את המוח וחוט השדרה (מנינגיטיס).
• פגיעה בקואורדינציה (תיאום תנועתי).
• תחושת נימול ו"הרדמות" של הגפיים.
• שיתוק.
• חירשות ופגיעה בראייה.
• שינויים באישיות.
• דמנציה (שיטיון).

בעיות לב

עלולות להופיע דלקות וחסימות של כלי דם שונים, כולל באבי העורקים. יכולות להופיע בעיות שונות במסתמי הלב.

איידס (HIV)

אנשים החיים עם עגבת נמצאים בסיכון מוגבר של פי 2 עד 5 לחלות באיידס (HIV). פצעי העגבת יכולים לדמם בקלות ולאפשר חדירה של נגיפיHIV לגוף בעת קיום יחסי מין שאינם מוגנים.

סיבוכים בהריון ובלידה

40% מההריונות בהם התרחשה העברה של עגבת מהאם לעוברה יסתיימו בהפלה, לידת עובר מת, או מות התינוק בתוך ימים לאחר הלידה. הסיכון ללידה מוקדמת (פגות) גבוה אף הוא.

בישראל אין מחלת העגבת נפוצה במיוחד בקרב נשים. יחד עם זאת, עגבת פעילה אצל אישה הרה עלולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר, ואף למוות תוך רחמי, או למוות של היילוד מיד לאחר הלידה (אצל כ-40% מכלל העוברים שנדבקים).

במהלך ההריון עלולה העגבת לעבור מאם נגועה לעובר. דם נגוע בחיידק העגבת יכול לעבור אל העובר דרך השליה שאחראית להזנת העובר. עגבת המועברת לעובר מכונה 'עגבת מולדת'. לרוב היילודים הנולדים עם עגבת אין סימפטומים של המחלה. הסימפטומים מופיעים אצל רובם בגיל 3 חודשים ואצל חלק מהתינוקות לא יופיעו עד גיל שנתיים.

קיימת חשיבות רבה לאבחון עגבת אצל נשים הרות, כדי שניתן יהיה לטפל במחלה של האם כבר במהלך ההריון, ובעובר, מיד לאחר הלידה.

הבדיקה לאיתור עגבת נקראת VDRL (Venereal Disease Research Laboratory). זוהי בדיקת דם שמבוצעת מיד בתחילת ההריון, או לפני הכניסה להריון. תוצאה שלילית משמעותה כי האישה לא נדבקה בעגבת ואינה חולה במחלה. בדיקה זו תבוצע בפני עצמה, או כחלק ממכלול בדיקות ה-TORCH.

תשובה חיובית בבדיקה תחייב המשך ברור, מאחר שלעתים, למרבה הצער והקושי, מדובר בתשובה שגויה (false positive). במקרים אלו תופנה האישה לביצוע בדיקות נוספות, על מנת לאשר או לשלול את האבחנה.

הדבקה עוברית

כיוון שחיידקי העגבת עוברים את השליה, תתכן הדבקה של העובר בכל שלב של ההריון. במקרה של הדבקה חדשה של האם במהלך ההריון, וללא טיפול מתאים, הסיכון להדבקת העובר הוא כ- 75-95%. בעקבות הדבקה קודמת (מעל שנתיים) שאינה מטופלת, הסיכון להדבקת העובר הוא כ-35%.

החל מהחודש הרביעי להריון ניתן לאבחן הדבקה עוברית בעגבת. קיימת חשיבות עליונה לקבלת טיפול מתאים על ידי האישה ההרה, לפני השבוע ה- 16 להריון, על מנת למנוע כל נזק אפשרי לעובר.

במהלך ההריון, ניתנת עגבת לטיפול יעיל ולרפוי באמצעות מתן תרופות אנטיביוטיות ממשפחת הפניצילין. ללא טיפול מתאים, כ-40% מהעוברים שנדבקו ימותו מוות תוך רחמי. יתר על כן, יילוד שנדבק במחלה במהלך ההריון עלול להיוולד ללא כל סימפטום אופייני, אולם ללא טיפול מתאים ומיידי לאחר הלידה, יפתח התינוק בעיות בריאותיות חמורות תוך מספר שבועות שעלולות לכלול פיגור התפתחותי, חירשות, עיוותים בעצמות, פרכוסים ואף מוות.