שיטיון (דמנציה) - מידע רפואי

שיטיון (בלעז, דמנציה) היא תסמונת (קבוצה של סימפטומים) הקשורה להידרדרות מתמשכת בתפקודי המוח וביכולותיו, לרבות:

 

אצל אנשים הלוקים בשיטיון עלולות להופיע בעיות הקשורות לרגשות ולהתנהגות כמו חוסר עניין ואדישות, קושי בשליטה על רגשות והתנהגות לא מתאימה בנסיבות חברתיות שונות. כמו כן הם עלולים לחוות שינויים בהיבטים מסוימים באישיותם, להזות ולפתח מחשבות שווא.

ברוב המקרים מתפתח שיטיון עקב נזק למבנים או רקמות מסוימות במוח. אנשים שלקו בשיטיון יזדקקו לעזרה, כולל עזרה בקבלת החלטות, מבני משפחה ומחברים.

שיטיון הוא מצב שכיח יחסית המתפתח בדרך כלל לאחר גיל 65. מספר הנשים הלוקות בשיטיון גבוה מעט יותר ממספר הגברים. שכיחות מקרי השיטיון עולה עם הגיל.

למרבה הצער, עם העלייה בתוחלת החיים עולה גם שכיחות התסמונת. מומחים מעריכים כי מספר האנשים הלוקים בשיטיון צפוי להכפיל את עצמו ב- 30 השנים הבאות.

מבחינים בין סוגים שונים של שיטיון.

מחלה זו היא הביטוי השכיח ביותר של שיטיון. זוהי מחלה ניוונית של המוח המתבטאת באיבוד הדרגתי של יכולות התפקוד שלו. מחלת אלצהיימר פוגעת בעיקר בכל הקשור לזיכרון, לחשיבה ולשיקול דעת. זוהי מחלה פרוגרסיבית, היינו מחלה שהולכת ומחמירה עם הזמן. בסופו של דבר נפגעת היכולת לתקשר עם הסביבה ולבצע פעילויות יומיומיות.

שיטיון וסקולרי נגרם עקב פגיעה בזרימת הדם התקינה לאזורים שונים במוח ומתבטא בהיחלשות היכולת ההכרתית (קוגניטיבית). אזורים מסוימים במוח אינם מקבלים די דם, חומרים מזינים וחמצן.

שיטיון וסקולרי עלול להתפתח בעקבות חסימה מוחלטת של כלי דם במוח הגורם לשבץ. עם זאת, לא כל שבץ יגרום לשיטיון וסקולרי. הדבר תלוי בחומרת השבץ, במיקום שלו ובחלק המוח שנפגע. היצרות של כלי דם במוח וירידה באספקת הדם עלולה גם כן לגרום לשיטיון וסקולרי.

שיטיון וסקולרי ומחלת אלצהיימר מתפתחים יחד לעיתים קרובות ולכן עלול להיות קשה להבחין בין שני המצבים. לפי חלק מהמחקרים בנושא, המקרים בהם מופיעות שתי המחלות יחד שכיחים יותר מהמקרים בהם מופיעה כל אחת מהמחלות בנפרד.

גופיפי לואי הם צברים של חלבון הנוצרים בתוך סיבי העצב. שיטיון זה מאופיין בהיווצרות גופיפי לואי במוח, בעיקר באזורים הקשורים לחשיבה ולתנועה. לשיטיון עם גופיפי לואי מאפיינים הדומים למחלת אלצהיימר ולמחלת פרקינסון.

הסימפטום הבולט ביותר של שיטיון עם גופיפי לואי הוא הזיות חזותיות. הופעת ההזיות עלולה להיות אחד הסימנים הראשונים להתפתחות ההפרעה. חלק מהלוקים בשיטיון זה רואים צורות מופשטות אך התופעה עלולה להחמיר עד כדי ניהול שיחה עם אנשים קרובים שנפטרו.

הסיכון ללקות בשיטיון עם גופיפי לואי עולה עם הגיל אך שכיחותו נמוכה מ- 1% בכלל האוכלוסייה מעל גיל 65.

זוהי קבוצה של הפרעות נדירות יחסית הפוגעת באזורי האונה הקדמית והאונה הרקתית במוח. אזורים אלו קשורים עם תכונות האישיות, ההתנהגות והיכולת השפתית. אצל אנשים הלוקים בשיטיון מסוג זה, חלקים מסוימים באונות הללו מתנוונים או מתכווצים.

הסימפטומים משתנים מאוד בהתאם לחלק המוח שנפגע. חלק מהלוקים בשיטיון זה עוברים שינויים משמעותיים באישיותם ונעשים קהי חושים ואף בלתי כשירים להימצא בחברת אנשים. אחרים עלולים לאבד את היכולת להשתמש ולהבין את השפה המדוברת בסביבתם.

פעמים רבות עלול שיטיון זה להיות מאובחן בטעות כבעיה פסיכיאטרית או כמחלת אלצהיימר. בשונה ממחלת אלצהיימר, שיטיון פרונטו-טמפורלי פוגע באנשים צעירים יותר, בעיקר בגילאי 40 עד 70.

למרבה הצער, הצפי במרבית המקרים אינו מעודד. לא ניתן לרפא את המחלה והסימפטומים שלה נוטים להחמיר עם הזמן. עם זאת, קיימים מספר טיפולים יעילים שעשויים לסייע לחולים להתמודד טוב יותר עם הסימפטומים ולשפר את איכות חייהם.